קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פרישה מוקדמת: 1. התובע, יליד 1944, עבד אצל הנתבעת כאזרח עובד צה"ל החל מיום 13.9.76 ועד לפרישתו ביום 1.4.2009. לטענת התובע, בשלהי שנת 2008 הוא קיבל פנייה מהנתבעת לפרוש פרישה מוקדמת באותם תנאים שהוא היה מקבל אילו פרש בגיל 67. על מנת לבחון את ההצעה ביקש התובע תחשיב של סכום הפנסיה החודשית שיקבל ונעשה עבורו "תחשיב הערכה נתוני פרישה מוקדמת", על ידי סגן עוזר ראש מדור פנסיה אצל הנתבעת, לפיו סכום הפנסיה החודשית שתשולם לו - כולל הבראה- יעלה לסך של 8,546 ₪. לאחר שהובטח לתובע כי הוא יקבל מעבר לארבעה חודשי הסתגלות כמבוקש, שלושה חודשים נוספים, הוא הסכים לצאת לפרישה מוקדמת. אולם, עת החל לקבל התשלום, הסתבר לתובע כי התשלום החודשי נמוך ב-765 ₪ מהתחשיב שנעשה. התובע ביקש לדעת מדוע קיים הפרש בין הסכום שחושב לבין זה שהוא קיבל בפועל והוסבר לו כי החישוב שנערך לו הוא נכון. התובע טען בתביעתו, כי הוא הוטעה על ידי הנתבעת, כאשר ההפרש בסך 765 ₪ הוא משמעותי עבורו ואילו היה ידוע לו כי סכום הפנסיה הוא 7,780 ₪ בלבד הוא לא היה מסכים לפרישה מוקדמת והיה ממשיך לעבוד עד לגיל 67, בשכר חודשי בסך 14,231 ₪, תוך צבירת זכויות. על כן, ביקש התובע לבטל את פרישתו מהעבודה ולחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום משכורתו מחודש אפריל 2009 ועד לגיל הפרישה (67) בחודש יולי 2011 על כל הזכויות הנובעות מכך, לרבות הפרשות לפנסיה. על כך דרש התובע לחייב את הנתבעת בסך של 174,177 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כי בעקבות החלטת מערכת הביטחון להעביר את יחידות הבינוי 561 "נשר" ו"ראש פינה" לאזור תעשייה "ציפורית", נחתם הסכם עם ארגון העובדים, בו נקבע כי עובד אשר יחתום על הסכמה לפרישה מוקדמת בגילאים 57 - 65, יקבל תנאי פרישה מוקדמת (בין היתר, תשלום של עד ארבעה חודשי הסתגלות בהתאם לוותק העבודה) בנוסף לשלושה חודשי הסתגלות (שהינה תוספת ספציפית לפורשים במסגרת ההסכם). התובע, אשר נכלל במסגרת הסכם המעבר, חתם על הסכמה לפרישה מוקדמת החל מיום 1.3.09 אולם בפועל פרישתו נדחתה, לבקשתו, בחודש ימים. לגרסת הנתבעת, התובע הגיע להחלטה סופית כי הוא מעוניין לצאת לפנסיה מוקדמת ולבקשתו הטיפול נעשה באופן מהיר והוצא מסמך חתום על ידי ראש מרכז תע"צ בעניין מועמדותו של התובע לפרישה מוקדמת, אשר קיבלה אישור סופי. מדובר בהליך מורכב שאורך מספר שבועות, תוך מעורבות ארגון העובדים וועד העובדים ושהתחיל בהגשת בקשה לפרישה מוקדמת על ידי העובד. הנתבעת טענה כי, המידע המפורט ב"תחשיב הערכת נתוני פרישה מוקדמת בתנאי גיל 67" הינו הערכה משוערת העשויה/עלולה להשתנות. התחשיב הסופי, המחייב את הנתבעת ומבטחים, מבוצע על ידי מת"ש ועל ידי מבטחים בהתאם לכללים ולתקנון "מבטחים" ואינו מהווה התחייבות על סכום הפנסיה החודשית. כל העובדים שפרשו במסגרת ההסכם קיבלו תחשיב אישי וכן, תשלום בגין שלושה חודשים הסתגלות מעבר ל- 1-4 חודשי הסתגלות המקובלים - תוספת שאינה הטבה אישית שניתנה לתובע על מנת לעודד פרישתו, אלא הובטחה לכלל הפורשים הפוטנציאליים במסגרת ההסכם. כן, טענה הנתבעת כי קיימים רכיבים אחרים לגביהם נעשתה הערכה נמוכה ואילו התובע קיבל בפועל סכומים גבוהים יותר (מענק פרישה, פדיון ימי מחלה, ימי חופשה עודפים ומענק התארגנות). הנתבעת אף טענה כי התובע לא הגיש בקשה למשוך את בקשתו לפרישה מוקדמת בטרם יצא לפרישה ולמעשה לא הגיש בקשה כלשהי לחזור ליחידה. בעניין התחשיב, טענה הנתבעת כי מערכת הביטחון ביצעה הערכה בלבד לפי נוסחא כללית על בסיס מערכת הנתונים הצה"לית. מדובר בשירות שהנתבעת מעניקה לפורשים הפוטנציאליים, שיכולים לבחור אם לעשות בו שימוש, אם לאו. באשר לסעד המבוקש, טענה הנתבעת כי התובע פרש בפועל, פרישה סופית ומוחלטת, אינו זכאי לקבל סעד המורה על ביטול הפרישה, לא ניתן להשיב את התובע לתפקידו, שבוטל, וכן בוטל דירוג המנ"ע (מנהל העבודה) בו שובץ התובע, אין כל צורך בתפקידו ולא ניתן לקלוט אותו מחדש. 3. לאחר הדיון המוקדם שהתקיים בתיק, בו הועלתה הצעה לפתרון הסכסוך, שלא צלחה, הודיעו ב"כ הצדדים כי לא קיימת מחלוקת עובדתית וביקשו מבית הדין שיינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים בכתב. 4. העובדות שאינן שנויות במחלוקת, המשמשות בסיס להכרעה: א. התובע החל לעבוד כאזרח עובד צה"ל מיום 13.9.76 ועד לפרישתו ביום 1.4.09. בתפקידו האחרון עבד התובע ביחידת הבינוי 561. ב. בעקבות החלטת מערכת הביטחון להעביר את יחידות הבינוי 561 "נשר" ו"ראש פינה" לאזור התעשיה "ציפורית", נחתם הסכם בין מערכת הביטחון לארגון העובדים (להלן:"ההסכם"). ג. בין היתר, נקבע בהסכם, כי עובד אשר יחתום על הסכמה לפרישה מוקדמת במסגרת ההסכם, ואשר מצוי בגיל הפרישה המוקדמת (היינו גיל 57-65), יקבל תנאי פרישה מוקדמת (בין היתר, תשלום של עד ארבעה חודשי הסתגלות בהתאם לוותק העבודה), ובנוסף שלושה חודשי הסתגלות (שהינה תוספת ספציפית לפורשים במסגרת ההסכם). תאריך המעבר נקבע בהסכם החל מ-1.2.09. ד. טרם מועד המעבר והחתימה על ההסכם, נערכה שיחה מקדימה אליה זומנו כלל העובדים בשתי היחידות הנ"ל, ובמסגרתה פורטו תנאי ההסכם שעתיד להיחתם. ה. נערך "פירוט כספי משוער" לתובע מיום 21.2.08 עם הערכת נתוני פרישה מוקדמת ב"תנאי גיל 67", לפיו סכום הפנסיה החודשית ב"תקופת הפנסיה המוקדמת" (עד להגעה לגיל 67) - כולל הבראה, תהיה בסך 8,546 ₪. במסמך נכתב: "תחשיב זה מטרתו לסייע לך בהחלטתך, ככלי נוסף, והוא מבטל כל הערכה קודמת שנעשתה בדבר זכאותך. אולם למרות מאמצי המערכת ייתכנו אי דיוקים וסטיות מהזכאות בפועל. לפיכך יש לראות את המידע המפורט להלן כהערכה משוערת של זכאויותיך הכספיות, הנובעות מפרישה מוקדמת; הערכה זו עשויה להשתנות. התחשיב הסופי, שיחייב את מערכת הבטחון ו"מבטחים", יבוצע ע"י מת"ש וע"י "מבטחים" בהתאם לכללים, לתקנון "מבטחים" ולפי שינויים ועדכונים שיחולו ברכיבי השכר שלך". ו. בהמשך לסיכום הראיון בעניינו של התובע מיום 16.2.09 הוצא מסמך חתום על ידי ראש מרכז תע"צ בעניין מועמדותו לפרישה מוקדמת. בהמשך, ניתנה המלצה לפרישה מוקדמת לתובע ואישור סופי מטעם מרכז תע"צ לפרישתו המוקדמת בתנאי גיל 67. ז. התובע פרש ב-1.4.09, כאשר סכום הקצבה שהוא קיבל בגין חודש זה הינו בסך 7,780.95 ₪, בנוסף לתוספות מעסיק בסך 2,060.28 ₪ ובסך 223.87 ₪. ח. התובע פנה בעניין גובה הקצבה לנתבעת ביום 21.5.09 וקיבל תשובה מטעם רמ"ד פנסיה ביום 21.5.2009. ביום 15.7.09 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין, בה הוא ביקש לבטל את פרישתו המוקדמת. 5. עיקר טענות ב"כ התובע: א. ההסכם שנכרת באשר לפרישת התובע נגוע בטעות יסודית המצדיקה את ביטולו והשבת המצב לקדמותו. ב. התובע טעה טעות יסודית שאילו היה יודע אודותיה לא היה מתקשר בחוזה וכי היה על הנתבעת לדעת על הטעות. ג. ההפרש בגובה הפנסיה בסך 765 ₪ הינו הבדל משמעותי, שימשיך מפרישתו של התובע ועד לסוף ימיו. ד. הטעות בחישוב נבעה מכך שעל פי תחשיבי מבטחים השכר הקובע הינו 11,253 ₪ ומחישוב שנערך על ידי מדור פנסיה אצל הנתבעת השכר הקובע הועמד על 11,813 ₪. ה. אין מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שכן התחשיב שנערך על ידי הנתבעת והועבר לתובע לא היה נתון למשא ומתן. ו. אף אם תתקבל טענת הנתבעת כי מדובר בטעות שהנתבעת לא הייתה אמורה לדעת עליה, רשאי בית הדין לבטל הסכם מטעמי צדק, ולפסוק פיצוי בגין הנזק שנגרם. ז. שיקולי הצדק מטים את הכף לטובת ביטול ההסכם. הנזק לתובע, שהכנסותיו פחתו ב-10% לכל ימי חייו, עולה בהרבה על הנזק שייגרם לנתבעת. ח. התובע ביקש לבטל את הסכמתו לפרישה מוקדמת ואולם הנתבעת סירבה לבקשתו. 6. להלן עיקר טענות ב"כ הנתבעת: א. התובע קיבל בפועל יותר מהסכום שהוערך על ידי הנתבעת (8,546 ₪) מאחר שקיבל תוספות המעסיק (בסך 2,060.28 ₪ ובסך 223.87 ₪). התובע התבקש להגיב לטענה זו בתום הדיון והשיב כי אין מדובר בתוספות שהוא מקבל בפועל. ב. ההערכה שקיבל התובע הייתה הערכה משוערת ובחישוב הובהר כי "יתכנו אי דיוקים וסטיות מהזכאות בפועל... התחשיב הסופי שיחייב את מערכת הביטחון ו"מבטחים" יבוצע ע"י מת"ש וע"י "מבטחים"" ואינה מהווה התחייבות על סכום הפנסיה החודשית. ג. לא הייתה כל הטעייה מצידה של הנתבעת, עת מדובר בהערכה בלבד. ד. קיימים רכיבים אחרים שלגביהם נעשתה הערכה נמוכה, ואילו התובע קיבל בפועל סכומים גבוהים יותר (מענק פרישה, פדיון ימי מחלה, ימי חופשה עודפים ומענק התארגנות). ה. לא הייתה כל טעות וכן, לא קיים כל קשר סיבתי בין הטעות לבין הפרישה, שהייתה מיוזמת התובע, ברורה ובלתי מסויגת. לא ניתן לומר שהיה על הנתבעת לדעת כי לולא הסטיה בהערכה, התובע לא היה פורש פרישה מוקדמת. ו. התובע לא ניצל את האפשרות לבטל את הסכם הפרישה במועד, הוא לא הגיש בקשה למשוך את בקשתו לפרישה מוקדמת במהלך השלבים המתאימים ולא הגיש בקשה כלשהי לחזור ליחידה. ז. ביטול הסכם הפרישה, כאשר התובע ממילא אמור היה לפרוש בשנת 2011, הינו סעד תיאורטי, ודי בכך כדי לא להורות על החזרתו של התובע לעבודה. ח. התובע קיבל קצבה מלאה של 70% משכרו מבלי להידרש לעבודה כלל וקיבל 7 חודשי הסתגלות, סכום אותו לא היה מקבל אילו היה פורש בגיל הפרישה. 7. דיון ומסקנות: אין חולק, כי התובע פרש פרישה מוקדמת החל מחודש אפריל 2009, כאשר במהלך התקופה עד להגעה לגיל הפרישה (גיל 67) הגמלה משולמת על ידי הנתבעת, והחל מגיל הפרישה על ידי קופת "מבטחים". התובע טען להפרש משמעותי של כ-10% - בגובה הגמלה, שאילו ידע על כך, לא היה מסכים לפרישה מוקדמת. הנתבעת טענה כי מדובר בהסכם שנכרת בעקבות כוונתה לבטל את התפקיד של התובע, ולכן, הקצבה משתלמת על ידי הנתבעת במהלך התקופה עד להגעתו לגיל 67, תוך ביצוע הפרשה "כאילו הוא עבד". לאחר מכן, הקצבה תשולם על ידי מבטחים. טענה זו לא הוכחשה על ידי התובע. על כן, השוני הנטען בין הסכומים יכול להיות אך ורק בתקופה שבין חודש אפריל 2009 ועד לחודש יולי 2011, כאשר לא קיים כל שוני בין הסכום שיקבל התובע לאחר מכן, לבין זה שהיה מקבל אילו היה ממשיך לעבוד. התובע טוען כי הסכמתו לפרוש נבעה מטעות, מאחר שהוא הסתמך על תחשיב שנערך מטעם הנתבעת, כאשר ההפרש בין אותו תחשיב לבין הסכום שהוא קיבל בפועל היה של 765 ₪ (כ-10% מגובה הקצבה). סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (להלן: "חוק החוזים") קובע: (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. התובע לא טען ולא הוכיח מעשה של הטעיה, או כוונה להטעות מצד הנתבעת, או שהנתבעת ידעה, או היה עליה לדעת לגבי הטעות בסכום הקצבה. התובע התבסס על "פירוט משוער" שנערך על ידי רמ"ד פנסיה של הנתבעת, בו נאמר כי החישוב הסופי יערך על ידי מת"ש ועל ידי מבטחים. הבסיס הנורמטיבי לתביעה הוא סעיף 14 (ב) לחוק החוזים, אשר דורש קיום של "טעות יסודית". הגדרתו של המונח "טעות" בדיני חוזים היא כדלקמן: "טעות בדיני-חוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות" (ג.שלו, דיני חוזים, מהדורה 2, תשנ"ה, עמוד 188). זאת ועוד, יסוד נוסף לעניין העילה של טעות לא ידועה הוא "יסודיות הטעות", וכך נאמר: "...מבחן היסודיות הוא אובייקטיבי: על הטוען לביטול בגין טעות להראות, כי טעותו היא יסודית על-פי מבחן אובייקטיבי, הוא מבחן האדם הסביר... כדי לעמוד בדרישת היסודיות על הטועה להוכיח את סבירות ההנחה כי אלמלא טעותו לא היה מתקשר בחוזה. טעות אשר ניתן להניח שלולא אירעה, הצד הטועה לא היה מתקשר בחוזה, היא טעות מהותית וחמורה 'היורדת לשורש העסקה שנעשתה ולעצם מהותה'... טעות יסודית היא זו היוצרת שוני מהותי בין העסקה, כפי שהבין אותה הטועה, לבין העסקה האמיתית" (שלו שם, בעמ' 193-192 והאסמכתאות שם; ראו גם: ע"א 5349/97 זוסמן נ' טייב, בעמ' 499; ע"א 1581/98 חברת נתיבי אילון בע"מ נ' בשורה ייזום וקידום פרוייקטים בע"מ, בעמ' 218-217). לא נראה לנו כי ניתן לקבוע, באופן ברור, כי התובע לא היה מתקשר בחוזה (הסכם פרישה) לולא הטעות. אולם, בכל מקרה, בהתחשב כי נכון להיום התובע כבר הגיע לגיל פרישה, ברור, כי לא מן הצדק להורות על ביטול החוזה, מאחר שלא ניתן להשיב את התובע לעבודה כאשר הוא כבר הגיע לגיל פנסיה, ואף לא בסמוך לכך. בהתאם לסעיף 14 (ב) רק במידה שיורה בית המשפט, אם הצדק מחייב לעשות זאת, על ביטול החוזה, רשאי לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. אפשרות להורות על פיצוי קיימת אך ורק במידה שיוחלט על הביטול ולא כאשר, כמו במקרה שבפנינו, לא קיימת הצדקה לכך. זאת, מבלי להיכנס לשאלה, שהופכת למיותרת, האם נגרם נזק כלשהו לתובע כתוצאה מן הטעות. מאחר שאין הצדקה לביטול הסכם הפרישה, לא קיים מקור משפטי אשר מאפשר לחייב את הנתבעת בפיצוי כלשהו ולכן, דין התביעה להידחות. 8. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע. בהתחשב בנסיבות המקרה, קיום של טעות כלשהי בסכומי הקצבה, ונסיבותיו האישיות של התובע, אין אנו רואים לנכון לעשות צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. פרישה מוקדמתפרישה