קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לגילוי חומר חקירה: האם במסגרת ההליך הפלילי דנן חלה על המאשימה חובה למסור לנאשמת, לפי בקשתה, מידע בדבר הליכי אכיפה שננקטו כנגד מי שביצעו עבירות דומות לאלה המיוחסות לנאשמת? זו השאלה העומדת במרכז הבקשה דנן, לגילוי חומר חקירה, שהוגשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982. עיקר העובדות הצריכות לעניין ביום 4/1/11 הוגש נגד הנאשמת כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה בעבודות משק בית בביתה, בלא היתר כדין ובלא שהסדירה עבורה ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2 (א) ו- 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991). יובהר, כי העבירות נשוא כתב האישום נקבעו כעבירות מנהליות, ולפיכך דרך המלך לאכיפתן היא באמצעות הטלת קנס מנהלי (ראה בג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד, פ''ד מו(3) 501). על פי הוראות חוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985 [להלן: "חוק העבירות המנהליות" או "החוק"] שני מסלולים עשויים להוביל להגשת כתב אישום בעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית: כאשר הנאשם ביקש להישפט בגין העבירה שיוחסה לו, זכות המוקנית לנאשם לפי סעיף 8א (ה) לחוק העבירות המנהליות. כאשר המאשימה החליטה כי בנסיבות העניין יש מקום להגיש כתב אישום יזום נגד הנאשם חלף הטלת הקנס המנהלי, וזאת בהתאם לסמכותה הקבועה בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות. במקרה דנן, עניין לנו בכתב אישום "יזום", היינו, בכתב אישום שהוגש במסגרת שיקול דעתה של המאשימה, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, וכחריג לכלל שקבע המחוקק, אשר לפיו עבירות שנקבעו כעבירות מנהליות, יטופלו באמצעות קנסות מנהליים. טענות הצדדים הנאשמת מבקשת לטעון כי בנסיבות העניין היה על המאשימה להסתפק בהטלת קנס מנהלי ולא לנקוט כנגדה בהליך פללי יזום. היא מבקשת לבסס טענה של אכיפה בררנית, אשר מקימה לה הגנה מן הצדק. על מנת לבסס את טענתה, מבקשת הנאשמת לקבל לידיה נתונים בדבר מספר כתבי האישום והקנסות המנהליים שהוטלו בגין עבירות של העסקת עובדים זרים במשק בית בין השנים 2010-2008 תוך פירוט מועד ביצוע העבירה ומועד נקיטת הליך האכיפה (הגשת כתב אישום / הטלת קנס מנהלי). עוד טוענת המבקשת כי בנסיבות העניין היה לה יסוד להניח כי לא נפל פגם בהעסקת העובדת, ולפיכך, ובשים לב לכך שבשנים שקדמו לביצוע העבירה ננקטה מדיניות של הטלת קנסות מנהליים בלבד, היה מקום להסתפק בעניינה בהטלת קנס מנהלי, ולא לנקוט נגדה הליך פלילי יזום. הנאשמת מבססת את טענותיה לעניין גילוי חומר חקירה על פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2398/08 מ"י נ' אליצור סגל שקבע, לטענתה, כי אין ספק באשר לחובת הגילוי החלה על המאשימה ביחס להחלטות קודמות בדבר העמדה לדין בתחום מסוים, והשאלה שבה נדרש בית המשפט להכריע נוגעת רק להיקף חובת הגילוי. לטענת המאשימה, הפסיקה עליה מסתמכת הנאשמת נוגעת לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן : "חוק חופש המידע") ואין היא נוגעת לחובת הגילוי הקבועה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לטענת המאשימה, הנאשמת לא הביאה כל ראיה לכך שכתב האישום הוגש בניגוד לנהלים ולהנחיות הקיימים, ולא הציגה בדל ראיה לאכיפה בררנית או פסולה. אציין כי המאשימה מצידה, לא הציגה בפני בית הדין את אותם נהלים והנחיות הקיימים, על פי הנטען, בכל הנוגע לאכיפת החוק על מעבידים שהעסיקו עובדים זרים במשק בית. הזכות לעיון ב"חומר חקירה" וזכות העיון לפי חוק חופש המידע? זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה שבידי המדינה בנוגע לאישום נגדו, מעוגנת בסעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט העליון עמד לא אחת על כך שהזכות לעיון בחומר חקירה היא זכות רחבה, וכרוכה בעבותות בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן, וכי רוחבה משתרע אל מעבר ל"גרעין הקשה" של ראיות התביעה וכולל גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע" (ראה בש"פ 3377/10 עדוי נ מ"י . כידוע, אין לשלול אפשרות כי חומר שאינו מצוי בפועל בתיק החקירה, יחשב כחומר חקירה, לרבות ראיות שתכליתן לבסס את טענות ההגנה, כאשר המבחן הקובע הוא - מבחן הרלוונטיות לבירור האשמה. עוד יובהר, כי אין ספק, שהנאשמת יכולה היתה לפנות למדינה בבקשה לגילוי לפי חוק חופש המידע, ואולם היא בחרה לפנות למסלול הפלילי, במסגרת ההליך התלוי ועומד נגדה, ומתוך שסברה כי קיומו של המסלול המנהלי לגילוי המידע איננו מונע ממנה למצות את זכויותיה במסגרת ההליך הפלילי. תימוכין לגישתה של הנאשמת ניתן למצוא בהחלטת כב' בית המשפט העליון בתיק עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' אליצור סגל . אמנם באותו הליך דן בית המשפט העליון בשאלת היקף הגילוי בו חבה המדינה לפי חוק חופש המידע, אולם, בשולי החלטתו נדרש כב' בית המשפט העליון לשאלה האם נאשם יכול לדרוש את גילוי המידע הנוגע להליכי אכיפה קודמים, במסגרת ההליך הפלילי התלוי ועומד נגדו. דעת הרוב סברה כי אין לקבוע מסמרות בדבר, וכי הכרעה בשאלת היותו של המידע "חומר חקירה" בתיק פלילי קונקרטי תלויה בין היתר גם בטיבו ומהותו של החומר המבוקש וגם במידת ההכבדה על ההליך הפלילי, ולכן על הנושא להתברר בערכאה הדיונית שדנה בעניין. לאור החלטת בית המשפט העליון בעע"מ 2389/08 הנ"ל, נדמה כי לא די בכך שניתן היה לבקש את הגילוי בהליך מנהלי, אלא, שעל מנת להכריע בשאלה האם מדובר בחומר חקירה שיש חובה לגלותו, יש לבחון את טיבו ואת מהותו של המידע שהתבקש, את הרלוונטיות שלו לבירור האשמה וכן לשקול האם מטעמים של יעילות דיונית ראוי להידרש לבקשה במסגרת ההליך הפלילי. סמכות התביעה לנקוט הליך פלילי יזום בעבירה מנהלית בטרם אדון ברלוונטיות של המידע שהתבקש לבירור ההליך הפלילי דנן, אקדים מספר מילים ביחס לסמכותו של בית הדין להכריע בטענות כמו אלה שמנסה המבקשת לבסס (כי יש לבטל את ההליך הפלילי ולנקוט בעניינה הליך מנהלי). חוק העבירות המנהליות, נועד להעמיד בידי רשויות האכיפה אמצעי נוסף, בצד הסמכות הרגילה שבידי התביעה ליזום הליכים פלילים, על מנת שיוכלו לפעול באופן יעיל מידתי ואפקטיבי לאכיפת החוק. אין לכחד, כי בפיתוח המסלול המנהלי שקל המחוקק בין היתר את היתרון שבהפחתת העומסים על המערכת המשפטית, מקום שניתן להשיג את תכלית ההליך הפלילי באמצעים אחרים, ואולם יתרונו המהותי, הוא בכך שהוא מאפשר יצירת הרתעה כלכלית משמעותית ואפקטיבית, מבלי להכתים את מבצע העבירה בכתם של הרשעה פלילית, ותוך השקעת מאמצים נמוכים יחסית מצד רשויות האכיפה. ואולם, המחוקק היה ער לכך, כי יתכנו מקרים בהם הקנס המנהלי לא יצור הרתעה מספקת או שלא יהיה מתאים מסיבה אחרת, ולפיכך, נקבע בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות כדלקמן: 15. קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס... בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה - נקיטת הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל (ראה בג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד, פ''ד מו(3) 501). להרשעה פלילית, עשויות להיות השלכות קשות על יכולתו של המורשע להשתלב בשוק העבודה, לגשת למכרזים ציבוריים, לקבל רישיון לעיסוק לקבל אשרה (ויזה) למדינות שונות ועוד כיוצא באלה תוצאות שיש להן השלכה ישירה על יכולתו של הנאשם לממש את זכויותיו לחופש העיסוק, חופש התנועה, שמו הטוב ועוד. מכאן הזהירות שבה מחויב תובע לנקוט, בעת שהוא מקבל החלטה על הגשת כתב אישום פלילי, חלף קנס מנהלי. ראוי להזכיר דברים נכוחים שנכתבו בהקשר זה על ידי כב' השופט (בדימ') מ. חשין בבג"צ 5537/91 שכבר נזכר לעיל : "לא הרי המשלם קנס מינהלי כהרי העומד למשפט פלילי, וכבר עמדנו על האות שנאשם במשפט פלילי עשוי לשאת על מצחו. שמו הטוב של אדם - כבודו ושמו הטוב - נתונים בידיו של תובע, וראוי איפוא שתובע ישקול בכובד ראש אם יגיש ואם לא יגיש כתב-אישום בעניינו של פלוני. הדרישה לרישום הטעמים נועדה לשמש ערובה - ולו חלקית - לאותו כובד ראש נדרש. לעולם יזכור תובע ותשמור פרקליטות מה כוח ושליטה על חיי אדם וכבודו ניתנים בידיהם. וכדברי השופט ג'קסון כפי שהם מובאים על-ידי השופט ברק, בבג"צ 329/81, ב"ש 217/82, 376/83, 670[15], בעמ' 335: 'The prosecutor has more control over life, liberty and reputation than'any other person in america " לאחרונה שב בית המשפט העליון ועמד על כך ששימוש נרחב בדין העונשי, מגביל את חירויות הפרט ומביא לפגיעה חמורה בזכויותיו. מכאן, התפישה כי השימוש בדין הפלילי צריך להיעשות באופן מידתי, כאמצעי של "מפלט אחרון", שייוחד להתנהגות שיש עימה גינוי ואשמה. בית המשפט העליון אף הזכיר את הביקורת על השימוש בדין הפלילי לשם אכיפתם של כללי זהירות ורגולציה, שהאשם אינו עומד ככלל במוקדם, איסורים שאפשר שראוי יותר לאכפם באמצעים מנהליים ואזרחיים. העובדה שעבירות "של תקנת הציבור" הינן עבירות קלות באופן יחסי, שאין מטען מוסרי שלילי נלווה להן, מצדיקה לפי תפישה זו, שלא להטיל על מבצעיהן את הכתם הכרוך בהרשעה פלילית. (ראה פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ' מדינת ישראל - ). הביקורת השיפוטית על ההחלטה להגיש כתב אישום יזום נדמה כי לא ניתן לחלוק על כך ששיקול הדעת שניתן לתביעה לפי סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות נתון לביקורת. בבג"צ 912/11 א.י.ל. סלע נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי הסמכות לבחון את שיקול דעתה של המאשימה, ביחס להחלטתה להגיש כתב אישום יזום בתיק קונקרטי, חלף הליך מנהלי - נתון בידי הערכאה הדיונית הדנה בתיק: "דומה כי הערכאה המתאימה לבירור טענות העותרים היא הערכאה הדיונית ולא בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כך נדחתה בעבר על הסף עתירה, שעניינה אופן הפעלתו של שיקול דעת תובע לפי סעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, בקביעה כי האכסניה הראויה להעלאת הטענות היא הערכאה הדיונית (ראו בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל/משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (לא פורסם); לעניין דחיית עתירה בה ביקש העותר להמיר כתב אישום בעבירות מס בתשלום כופר, ראו בג"צ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף -נתניה (לא פורסם); ראו גם בג"צ 7393/07 דור-אלון תפעול תחנות דלק בע"מ נ' רשות המסים בישראל (לא פורסם))."   הבקשה לגילוי מידע בדבר הליכי אכיפה בנסיבות דומות מטבע הדברים, על מנת שנאשם יוכל לטעון בפני הערכאה הדיונית כנגד ההחלטה להגיש בעניינו הליך פלילי יזום, במקום קנס מנהלי, יש להביא לידיעתו פרטים בדבר מדיניות האכיפה שגיבשה המאשימה בעבירות דומות ויישומה (מתי התגבשה המדיניות ביחס לעבירה המיוחסת לו, מה קובעת המדיניות, האם יש לה חריגים ועוד כיוצא באלה). ראוי להזכיר בהקשר זה את הוראות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות המחייבות את התובע לנמק מדוע החליט לחרוג מהכלל של הטלת קנס מנהלי, ולהביא את עניינו של מבצע העבירה בפני בית המשפט בהליך פלילי. תכליתו של סעיף 15 היתה להבהיר כי הנטל על המאשימה להטעים - מדוע בחרה במסלול הפלילי, ומחובת ההנמקה, שמוטלת על המאשימה, יש לטעמי לגזור חובת גילוי מוגברת ביחס למדיניות האכיפה הנוהגת, והאופן בו היא מיושמת. המידע הסטטיסטי שמבקשת הנאשמת, נועד לאפשר לה לטעון כנגד החלטת המאשימה להגיש נגדה כתב אישום יזום חלף קנס מנהלי, וזאת בשים לב לנסיבות המיוחדות הקיימות בעניין, לטענתה, וכן לטעון להגנה מן הצדק בנסיבות העניין. פשיטא, שלא ניתן יהיה לבחון את נסיבותיה המיוחדות של הנאשמת, מבלי להדרש למדיניות האכיפה הכללית של המאשימה בתחום של העסקת עובדים זרים במשק בית, ולפיכך מדובר במידע שהוא רלוונטי לבירור אשמתה של הנאשמת, ובפרט לאור טענתה להגנה מן הצדק. אפשר שהצהרה מפורטת של התביעה בדבר המדיניות הנוגעת לתחום האמור, לרבות מועד החלתה, היתה מייתרת את העברת המידע שביקשה הנאשמת (ובוודאי שהיה בה כדי לשפוך אור על הנתונים הסטטיסטיים שהתבקשו), ואולם מקום שאין בפנינו הבהרה כאמור מטעם התביעה, נדמה כי אין מנוס מלהיעתר לבקשה. לא מן הנמנע לציין בהקשר זה כי האינטרס הציבורי בגילוי נתונים בדבר מדיניות המאשימה, ובדבר ישומה בפועל, איננו נתון כלל במחלוקת, ולא נטען בפני כי יש אינטרס כלשהו בהסתרת הנתונים. על פני הדברים, המידע הסטטיסטי שהתבקש, אמור להימצא במערכת המחשב של המאשימה באופן שהפקתו לא תהיה כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה, ומכל מקום, לא נטען בפני אחרת (מה גם שהפקת המידע עבור תיק זה עשויה לשמש גם בתיקים אחרים דומים). בנסיבות העניין, הפקת המידע לא אמורה לעכב באופן משמעותי את הדיון בתיק, הקבוע להקראה ביום 8/1/12. לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת במובן זה שהמאשימה תעביר לנאשמת בתוך 60 יום את המידע הסטטיסטי שברשותה, בדבר הליכי האכיפה שננקטו בעבירות שעניינן העסקת עובדים זרים במשק בית, שבוצעו בין השנים 2008-2010 תוך ציון מועד ביצוע העבירה וההליך שננקט (קנס מנהלי / כתב אישום). משפט פליליחומר חקירה