קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להוצאת ראיות חסויות מתיק בית הדין: שלוש בקשות הוגשו בפנינו במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק דנן: בקשת הנתבעת [להלן: "האוניברסיטה"] מיום 18.8.10, כי יוצאו מתיק בית הדין ראיות חסויות, לטענתה, שהוגשו על ידי התובע כנספחים לתצהיר עדות ראשית מטעמו [להלן: "בקשת האוניברסיטה להוצאת ראיות"]; בקשת התובע מיום 14.10.10 למתן צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים הנמצאים בחזקתה ו/או בשליטתה של האוניברסיטה [להלן: "בקשת התובע לגילוי ועיון"]; בקשת האוניברסיטה למתן צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים המצויים בידי התובע [להלן: "בקשת האוניברסיטה לגילוי ועיון"] . בהודעתה מיום 20.12.10 הבהירה האוניברסיטה, כי לאור תצהירו של התובע ונספחיו, אשר הוגשו במסגרת תגובתו לבקשת האוניברסיטה לגילוי ועיון, מתייתר הצורך בהכרעה בבקשה זו ואין האניברסיטה עומדת על קבלת החלטה בה. לפיכך, הכרעתנו נדרשת בשתי הבקשות הנותרות - בקשת האוניברסיטה להוצאת ראיות, ובקשת התובע לגילוי ועיון, אשר יידונו להלן כסדרן. בקשת האוניברסיטה להוצאת ראיות בבקשתה טוענת האוניברסיטה, כי נספחים י"א1, י"א2 ו- י"א3 לתצהיר התובע, שהינם חוות דעת אקדמיות שניתנו ביחס לתובע במסגרת בחינת הליכי קידום בעניינו, הם מסמכים חסויים, ועל כן יש להוציאם מתיק בית הדין ולהימנע מקבלתם כראיה, כמו גם להורות על מחיקת הציטוטים מתוך נספחים אלה מתצהירו של התובע. ואלה, בתמצית, נימוקי האוניברסיטה - המדובר בחוות דעת אקדמיות שנתקבלו במסגרת הליכי דיון של וועדת מינויים, ועל כן חוסות תחת הוראות הסודיות בתקנון המינויים של האוניברסיטה - במסגרת ההליכים לבחינת התאמתו של איש סגל לקידום, פונה האוניברסיטה למומחים מתוך המוסד ומחוצה לו, לרבות מומחים מחו"ל, על מנת לקבל את חוות דעתם הכנה והנוקבת בדבר הישגיו האקדמים של המועמד והתאמתו לקידום, והיא מחוייבת בסודיות כלפי נותן חוות הדעת, בהתאם לתקנונה. האוניבריסטה אף מתחייבת מפורשות כלפי נותני חוות הדעת על גבי טופס הפנייה המועבר אליהם, בו נכתב מפורשות: "למותר לציין כי חוות דעתך תישמר בסודיות גמורה", ובטופס המנוסח בשפה האנגלית - "Needless to say, your comments will be treated as highly confidential”; שמירה על סודיות חוות דעת אקדמיות הוא מאבני היסוד של שיטת הקידום במוסדות אקדמיים בארץ ובעולם, ורק בדרך זו ניתן להבטיח כי יינתנו חוות דעת כנות ומעמיקות; על פי הפסיקה הקיימת, משהתובע לא הציג ולו ראשית ראיה לקיומם של שיקולים זרים בקבלת ההחלטה בעניינו, אין כל הצדקה להורות על חשיפת חוות הדעת האקדמיות; משניתן להגיע לחקר האמת ולממש את תכלית הגילוי באמצעים חלופיים, אין מקום לחשוף מסמכים חסויים ולפגוע בתקינות ההליך האקדמי - במקרה דנן, הפרוטוקולים של וועדות המינויים נחשפו בפני התובע במחיקת פרטים מזהים של הדוברים ומחווי הדעה, וניתן ללמוד מהם גם על תוכנן של חוות הדעת האקדמיות. יתירה מזאת, לתובע עומדת האפשרות לחקור את הגורמים שעיינו בחוות הדעת וניתחו אותן. צירוף 3 חוות דעת בלבד מתוך 9 שנתקבלו בעניינו של התובע, עלול להציג בפני בית הדין מצג מטעה ובלתי משקף, ואף מן הטעם הזה יש להוציא את המסמכים מתיק בית הדין. לבסוף, בהתייחס לטענת התובע המגובה בתצהירו, כי חוות הדעת שצירף נמסרו לו על ידי כותביהן ועל כן היה רשאי לעשות כן, טוענת האוניברסיטה כדלקמן: ראשית, אין בפני בית הדין כל ראיה על כך שמחווי הדעה נתנו הסכמתם לחשיפת חוות הדעת; שנית, ובכל מקרה, אף אין בהסכמה של נותני חוות הדעת כדי להתיר את חשפיתן, משהאוניברסיטה היא בעלת האינטרס המרכזי בשמירת חסיונן של חוות הדעת, על מנת למנוע פגיעה בהליכי הקידום האקדמיים, ובכלל זה, מניעת קיומם של לחצים חיצוניים וחשש של מחווי הדעה כי חבר הסגל יפנה אליהם בבקשה לקבל את חוות הדעת שנתנו בעניינו. מנגד, מתנגד התובע להוצאת המסמכים מתיק בית הדין מן הטעמים הבאים: חוות הדעת שהאוניברסיטה מבקשת את הוצאתן הן רלוונטיות ומהותיות להוכחת התביעה, והוצאתן תפגע ביכולתו של התובע להוכיח את תביעתו ולזכות במשפט הוגן וצודק. האוניברסיטה טוענת כי החלטת ועדת המינויים לפטר את התובע נבעה, בין היתר, מהסתייגויות לגבי כישוריו כמנצח וכמורה לניצוח, ואילו חוות הדעת שצורפו מוכיחות בדיוק את ההיפך. הניסיון לסילוק חוות הדעת הוא ניסיון האוניברסיטה להכשיל את חקר האמת. במסגרת זו, יש לדחות אף את ניסיון האוניברסיטה להציג מסמכים מתוקצרים ומעובדים של חומר הראיות כ"פרוטוקולים", ואת בקשתה להסתפק בהם על פני חשיפת הראיות עצמן. נקודת המוצא של האוניברסיטה כאילו מדובר בראיות "חסויות" הינה שגויה ומסולפת - בפסיקה נקבע זה מכבר, כי למוסדות להשכלה גבוהה לא עומד חיסיון מוכר בדין, המונע גילוי מסמכים שהוגשו לוועדותיה במסגרת הליך שיפוטי בפני ערכאה מוסמכת. הבטחת הסודיות שנתנה האוניברסיטה לעורכי חוות הדעת אינה מקימה "חיסיון" לחוות הדעת שניתנו, מה גם שנותני חוות הדעת הספציפיות לא התחייבו לסודיות, וכל אחד מהם העביר את חוות דעתו באופן אישי לתובע. בבקשתה מנסה האוניברסיטה ליצור חיסיון הלכתי חדש - ניסיון שכבר נדחה בעבר על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ [בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' אברהם עוז, להלן - "בג"ץ עוז"]. אף טענת האוניברסיטה, כאילו שלילת "סודיות חוות הדעת" תיפגע קשות בהליך הקידום האקדמי היא טענה ספקולטיבית בעלמא, ובכל מקרה, נסוג חשש עלום זה מפני הצורך לאפשר לעובדים שנפגעו ממסקנותיהן של וועדות המינויים להתגונן מפני המיוחס להם, בפרט כאשר מובילות מסקנות הוועדה לפגיעה קשה באינטרס התעסותקי של חבר הסגל. לבסוף, ולמעלה מן הדרוש, אף אם היו חוות הדעת שהאוניברסיטה מבקשת את הוצאתן בגדר "ראיות חסויות", הרי גם אז היו כשרות להתקבל כראיה משלא הונהגה במקומותינו דוקטרינת "פירות העץ המורעל", ויש להבחין בין חיסון הראיה לקבילותה. בעקבות תגובתו של התובע הגישה האוניברסיטה תשובה לתגובה, ואילו התובע הגיש הודעה ובקשה בעניין תשובת האוניברסיטה לתגובתו. בתשובתה, עמדה האוניברסיטה על היעדר הרלוונטיות של בג"ץ עוז לענייננו, וכן הוסיפה כי חוות הדעת האקדמיות אינן מהוות ראיה קבילה על פי הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 [להלן: "חוק הגנת הפרטיות"], משהושגו תוך פגיעה בפרטיות וללא הסכמת הנפגע. התובע מצידו, ביקש להפנותנו להחלטה שיצאה לא מכבר מבית דין זה בתיק 4688/09 דומיניק לוי נ' אוניברסיטת תל אביב [להלן - "עניין דומיניק לוי"], מפי כב' השופטת אופירה דגן [ניתן ביום 1.11.10], בבקשה הזהה, לטענתו, לבקשה דנן. הכרעה - ביום 1.11.10 ניתנה החלטת חברתנו, כב' השופטת אופירה דגן, בעניין דומיניק לוי, בבקשה להוצאת ראיות שהגישה האוניברסיטה בנסיבות דומות לאלה שלפנינו. בתמצית נקבע שם, כי מאחר והמסמכים כבר מצויים בידי התובעת, לא ברור מהו האינטרס שבחיסויים כעת, לאחר ש"הנזק" כבר נעשה והמסמכים ממילא נחשפו. זאת, בפרט כאשר בכל הנוגע לגילוי מסמכים משתנה ההכרעה בהתאם למלאכת איזון בין אינטרס הפרט בגילוי לאינטרס הציבורי שבחיסוי, בנסיבות כל מקרה ומקרה. בכל מקרה, שאלת האיזון בין אינטרס הגילוי לאינטרס החיסוי לא עומדת במוקד המחלוקת משהמסמכים כבר נחשפו, וענייננו, למעשה, בשאלה של קבילות המסמכים (admissibility), והאפשרות להתבסס עליהם כראיות לצורך קביעת ממצאים במשפט, להבדיל משאלה של חיסיון המסמכים (privilege), המונע את מסירתם ואת העיון בהם על ידי הצד שכנגד. במקרה דנן, האוניברסיטה לא הצביעה על הוראה כלשהי בדין שיש בה כדי לפסול את חוות הדעת מלשמש כראיה. טענתה כי חוות הדעת הושגו תוך פגיעה בפרטיות וללא הסכמת הנפגע כהוראת סעיפים 2 ו- 32 לחוק הגנת הפרטיות אינה מתיישבת עם הצהרת התובע, שלא נסתרה על ידי האוניברסיטה, כי כל אחד משלושת נותני חוות הדעת מסר לו באופן אישי עותק מחוות הדעת שכתב. בנסיבות אלה, אין לנו אלא לאמץ את הכרעתה של כב' השופטת דגן בעניין דומיניק לוי, והיא יפה גם בענייננו. שותפים אנו אף לעמדתה של כב' השופטת דגן, כי קבלת שלוש חוות דעת בלבד, מבלי שיוגשו לבית הדין חוות הדעת הנוספות שהתקבלו בעניינו של התובע (6 במספר), עלולה ליצור תמונה חלקית שאינה משקפת מהימנה את ההערכה האקדמית לתובע, וכי יתכן שתהא לכך השפעה על משקלן של חוות הדעת שצורפו, כפי שיורשו הצדדים לטעון בסיכומיהם. יחד עם זאת, סבורים אנו, כי החלטתנו בבקשת התובע לגילוי ועיון שתפורט להלן צפויה לאזן במידה לא מבוטלת תמונה חלקית זו. עוד נוסיף, כי ההכרעה בעניין דומיניק לוי ניתנה אמנם טרם הכרעה בבג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה [ניתן ביום 31.1.11, להלן - "בג"ץ קיסר"] עליו יפורט עוד להלן, ואילו החלטתנו זו ניתנת לאחר הכרעה בו. יחד עם זאת, לצורך הכרעה בבקשת האוניברסיטת להוצאת ראיות איננו סבורים כי יש בהכרעת בג"ץ כדי לשנות ממסקנתנו. בקשת התובע לגילוי ועיון בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון הרבו לעסוק בעת האחרונה בשאלת גילוי מסמכים ופרוטוקולים במסגרת הליכי בדיקה, קידום והענקת קביעות במוסדות אקדמיים. ביום 31.1.11 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בעניין קיסר, שם נדונה עתירתם של חמש אוניברסיטאות והטכניון [להלן: "העותרים"], לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר הורה לאוניברסיטה להמציא לעיונם של התובעים/המשיבים העתק מפרוטוקולים של ועדות המינויים שדנו בעניינם [כמבוקש במקרה שלפנינו], תוך השמטת שמותיהם של נותני חוות הדעת שנמסרו והדוברים במהלך הדיון, וציון שמות הנוכחים בוועדת המינויים בלבד. בג"ץ [מפי כב' הנשיאה בייניש ובהסכמת כב' השופטת פרוקצ'יה וכב' השופט עמית] קיבל את העתירה בחלקה, והבחין בהכרעתו בין היקף הגילוי המתחייב ממוסדות אקדמיים במסגרת הליך שיפוטי בפני ערכאה מוסמכת, לבין חובותיהם כלפי חבר הסגל האקדמי טרם קיומו של הליך שיפוטי. באשר לשלב בו כבר מצוי עניינם של הצדדים בפני ערכאה מוסמכת [הוא גם השלב הרלוונטי להכרעה דנן], נדחתה העתירה ונפסק, בתמצית, כדלקמן: "לסיכום פרק זה, ניתן לומר כי צדקו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה בקובעם כי האינטרס בהחלפת דעות ורעיונות באופן חופשי בוועדות המינוי אינו שקול כנגד אינטרס הפרט שעניינו נדון בפניהן לקבל מידע מפורט על הנעשה בעניינו והאינטרס הציבורי בחקר האמת בהליך השיפוטי, ועל כן לא קמה הצדקה לחרוג במקרה זה מסדרי הדין המקובלים בדבר גילוי מסמכים. אם כי גילוי המסמכים כמתחייב, אינו מונע קביעת הסדרים למניעת חשיפת פרטים הנוגעים לזהות הדוברים ונותני חוות הדעת במקרים המתאימים." [בג"ץ קיסר, סעיף 20 לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש] במסגרת הכרעתו זו, דחה בג"ץ את טענות העותרים בדבר קיומו של חיסיון מכוח הוראת הסודיות הקבועה בתקנוני האוניברסיטאות, וכמתחייב, לטענת העותרים, מאופיים הייחודי של הנושאים הנדונים בוועדות המינוי והקידום, ומשיטת פעולה המבוססת על "הערכת עמיתים". כן נבחנה טענת העותרים בדבר פגיעה בחופש האקדמי הנתון למוסדות האקדמיים מכוח סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח- 1958, אולם נקבע כי יש להבחין בין החופש האקדמי בקביעת התכנים, שיטות ההוראה ופעילות מדעית ואדמניסטרטיבית, לבין הצורך בחשיפת ובמסירת נתונים לשם בירור וביקורת על הכרעות מוסדיות שיש בהן חשש לפגיעה באנשי הסגל שלא מטעמים אקדמיים או ענייניים. בענייננו, משדנים אנו בנסיבות דומות לאלה שנדונו בבג"ץ קיסר, בדבר בקשתו של חבר סגל אקדמי לגילוי ועיון במסמכים הנוגעים להליך קידומו, לרבות פרוטוקולים של ועדות מינויים והחומר שהוצג בפניהן, אזי בהתאם להכרעת בג"ץ, איננו סבורים כי קמה הצדקה לסטות מסדרי הדין המקובלים בדבר גילוי מסמכים. על הכללים בדבר גילוי מסמכים חזר בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 494/06 מדינת ישראל-נציבות המים - קלרק אבנצ'יק (לא פורסם), ניתן ביום 28.3.07, שעיקרם כדלקמן: בראש ובראשונה יידרש בית הדין לשאלת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש. בהתקיים מבחן הרלוונטיות, הכלל הוא שיש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן. הרלוונטיות תיבחן בשני שלבים: הראשון, בחינת הרלוונטיות במובן "הצר" - הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. בכלל זה ייתן בית הדין דעתו לחשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה, והשלב בו מצוי בירור ההליך העיקרי, בעת הגשת הבקשה לגילוי מסמכים; השני, בחינת הרלוונטיות בהיבט הרחב - בחינת הבקשה על רקע נסיבות המקרה הנדון, בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של המבקש; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי. בין היתר, ישקול בית הדין את מידת העניין שיש במסמכים, עוצמת האינטרס הנדון, וההסתברות של פגיעה בסעד המשפטי אם לא יותר גילויים. לאחר שנקבעה הרלוונטיות, על בית הדין לבחון ולשקול ב"מבט על" את מכלול האינטרסים של שני הצדדים והאיזון ביניהם, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון. הזכות לגילוי מסמכים אינה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול זכויות ואינטרסים לגיטימיים, לרבות אינטרסים חיוניים של הציבור, עצמתם והפגיעה האפשרית בהם. במסגרת האיזון האמור, ישקול בית הדין האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויותיו של המבקש, שלא על דרך הגילוי. בבואנו ליישם כללים אלה על המסמכים שהתובע מבקש את גילויים, סבורים אנו כי יש להבחין בין מספר סוגי מסמכים, כדלקמן: "פרוטוקולים אותנטיים" שנערכו בזמן אמת, כלשון התובע, של וועדות המינויים השונות שבחנו הענקת קביעות בעניינו [סעיפים א'1 - א'6 לבקשה]; פרוטוקולים של ועדות מינויים אחרות שדנו בהליך קידומו של התובע במהלך שנותיו באוניברסיטה, שלא במסגרת הליכי הקביעות [סעיפים א'7 - א'12 לבקשה]. חוות הדעת של הממליצים האקדמיים שהוצגו בפני וועדות המינויים השונות [סעיף ג' לבקשה], ופרוטוקול ישיבת הועדה המקצועית, לרבות דו"ח הוועדה המקצועית שהוצא בעניינו של התובע [סעיף ב' לבקשה]; המלצות יו"ר הועדה היחידתית הנזכרת בפרוטוקול ישיבת תת ועדת המינויים האוניברסיטאית מיום 16.3.08 [סעיף ד' לבקשה]; משובי ההוראה שכתבו סטודנטים בקורסים הנכללים ב"קבוצת ההשוואה" הרלוונטית [סעיף ה' לבקשה]; ציוני הבחינות שניתנו לתלמידיו של התובע על ידי הממליצים האקדמיים [סעיף ז' לבקשה]; משובי ההוראה שנתקבלו על ידי סטודנטים של מחליפו של התובע בתפקידו [סעיף ו' לבקשה]; נדון במסמכים אלה כסדרם - "פרוטוקולים אותנטיים" שנערכו בזמן אמת, כלשון התובע, של וועדות המינויים השונות שבחנו הענקת קביעות בעניינו [סעיפים א'1 - א'6 לבקשה] - נספחים מ/1- מ/6 לבקשה הינם מסמכים שהעבירה האוניברסיטה לידי התובע כפרוטוקולים של וועדות המינויים שבחנו הענקת קביעות בעניינו [להלן - "המסמכים המצורפים"]. לטענת התובע, מסמכים אלה, שכונו על ידי האוניברסיטה "תמצית דיון", "פרוטוקול" או "החלטה", מהווים תקצירים מעובדים שערכה האוניברסיטה לסיכומי דיון ו/או לפרוטוקולים מפורטים יותר שנערכו לוועדות אלה ומצויים ברשותה, ועל כן אינם עומדים בדרישות הגילוי על פי דין. לפיכך, מבקש התובע, להורות על גילוי כל "הפרוטוקולים האותנטיים" של וועדות המינויים השונות, כפי שנרשמו, הוקלטו או הודפסו בזמן אמת. מנגד, טוענת האוניברסיטה, כי המסמכים המצורפים הינם הפרוטוקולים של ועדות המינויים שדנו בעניינו, במחיקת שמות הדוברים ופרטים מזהים של הדוברים בדיון, של מחווי דעה ושל צדדים שלישיים אחרים. לטענתה, משמסמכים אלה משקפים את עיקרי הדברים שנאמרו בוועדות המינויים, ואף ניתן לחקור את יושבי הראש של כל אחת מן הוועדות שהגישו תצהירי עדות ראשית, אזי הם מהווים פרוטוקולים תקינים וראויים בהתאם לדרישות הדין. אכן, מקובלת עלינו עמדת האוניברסיטה, המובאת גם בפסיקה, כי פרוטוקול אינו חייב לתעד באופן מילולי את הדיון, אלא עליו לשקף את עיקרי הדברים שנאמרו, ואת רוח הדברים [בג"ץ 990/92 מורדוב נ' עיריית תל אביב, פ"ד מז(1), 474; עב' 9983/06 אדם רסקין נ' מדינת ישראל, משרד המשפטים ואח' (לא פורסם), ניתן ע"י כב' השופטת יהלום ביום 2.9.09]. יחד עם זאת, מסעיף 18 לתגובת האוניברסיטה לא נחה דעתנו כי המסמכים המצורפים הם המסמכים שערכה האוניברסיטה כפרוטוקולים של וועדות המינויים ואין בלתם, ויתכן כי קדמו להם פרוטוקולים ו/או מסמכים נוספים, שעל בסיסם הוכנו וסוכמו המסמכים המצורפים. ככל שאלה הם פני הדברים, הרי שהמסמכים שהמצורפים מהווים ראיות חליפיות בדמות פסיקתא, להבדיל מן הפרוטוקולים עצמם, ואין להסתפק בראיות חליפיות אלה במסגרת ההליך השיפוטי בו אנו מצויים. כך, איננו מקבלים גם את טענת האוניברסיטה, כי ככל שישנן "טיוטות ששימשו להכנת הפרוטוקולים" הרי שמדובר ב"מסמכי עזר בלתי פורמאליים" שאין לגלותם במסגרת הליך גילוי מסמכים. זאת, הן מאחר ורישומים שנכתבו במהלך ישיבת ועדה אינם מהווים טיוטה לפרוטוקול הוועדה, כי אם את הפרוטוקול עצמו, והן מאחר ורלוונטיות המסמכים מחייבת גילוי רחב ואותנטי ככל הניתן, בגבולות ההגנה על האוניבריסטה וצדדים שלישיים. במקרה זה, האוניברסיטה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי יהיה בחשיפת "מסמכי העזר" ככל שישנם, תוך מחיקת פרטים מזהים, כדי לפגוע באוניברסיטה או במי מן הנוגעים בדבר. היה ותצהיר האוניברסיטה כי לא אלה הם פני הדברים, וכי אין מסמכים נוספים, קודמים, המתעדים את התנהלות הדברים ואת הלך הרוח בוועדות המינויים השונות בעניינו של התובע [שבחנו הענקת קביעות בעניינו], אזי אין בעובדה כי המסמכים המצורפים הינם תמציתיים ובלתי מפורטים כדי לקבל את בקשתו של התובע, ולהורות על גילוי מסמכים שאינם קיימים. התובע יורשה לטעון לעניין תקינותם וכשרותם של הפרוטוקולים במסגרת טיעוניו. אשר על כן, האוניברסיטה תגיש עד ליום 15.4.11 תצהיר בדבר קיומם של מסמכים כאמור. ככל שקיימים מסמכים נוספים, או שלא יוגש תצהיר מטעם האוניברסיטה הסותר זאת במפורש, יועברו כל אותם מסמכים נוספים לידי התובע תוך מחיקת שמות חברי הוועדה, הדוברים, מחווי דעה וצדדים שלישיים אחרים, לרבות פרטיהם המזהים, עד למועד האמור. פרוטוקולים של ועדות מינויים אחרות שדנו בהליך קידומו של התובע במהלך שנותיו באוניברסיטה, שלא במסגרת הליכי הקביעות [סעיפים א'7 - א'12 לבקשה] - מלבד הפרוטוקולים של וועדות המינויים שדנו בהענקת קביעות לתובע, מבקש התובע גם את גילוי הפרוטוקולים של וועדות מינויים נוספות שדנו בעניינו בתקופת עבודתו באוניברסיטה, טרם הפתיחה בהליכי קביעות [להלן: "הפרוטוקולים הקודמים"]. האוניברסיטה טוענת, מנגד, כי לדיוני ועדות מינויים בהליכים קודמים של התובע אין כל קשר או רלוונטיות להחלטה שלא להעניק לו קביעות, וכי אף אין לתובע כל טענה בגין ההחלטות שנתקבלו בהליכי מינוי קודמים אלה. משכך, ומשיש לאזן בין זכותו של חבר הסגל לקבלת המידע שהוביל לסיום העסקתו, לבין הצורך בשמירה על כנות ופתיחות הליכי הקידום האקדמיים, הרי שאין להיתער לבקשה לגילוי הפרוטוקולים הקודמים. לגישתנו, הגם שמידת הרלוונטיות של הפרוטוקולים הקודמים פחותה מן הרלוונטיות של הפרוטוקולים הנוגעים ישירות להליך האחרון בעניינו של התובע [בדבר הענקת קביעות], הרי שבחינת הרלוונטיות במובנה הרחב מצדיקה אף את גילויים של הפרוטוקולים הקודמים תוך מחיקת שמות הדוברים ופרטיהם המזהים, ונבאר - בתביעתו טוען התובע, כי החלטת האוניברסיטה שלא להעניק לו קביעות ולמעשה, להביא לסיום העסקתו באוניברסיטה, נתקבלה תוך ניגוד עניינים ומשיקולים זרים [ובכלל זה, דעה קדומה ועוינת של יו"ר הועדה המקצועית], בהליך פגום, בחוסר תום לב, ושלא מן הנימוקים שנמסרו לתובע בדבר כישורי ניצוח שנויים במחלוקת ורמת הוראה שאינה משביעת רצון. במסגרת זו, מבקש התובע למצוא חוסר התאמה בין האמור בפרוטוקולים של וועדות המינויים ובחוות הדעת המקצועיות שניתנו על התובע ופועלו, לבין מסקנות וועדת המינויים בדבר סיום העסקתו, ולשם כך פנה בבקשה לגילוי חוות הדעת והפרוטוקולים של ועדות מינויים אלה. בדומה, ועל מנת להוכיח את שביעות הרצון מתפקודו במהלך שנות עבודתו באוניברסיטה, מבקש התובע גם את גילויים של הפרוטוקולים הקודמים במסגרתם הוחלט על קידומו בדרגות השונות, טרם פתיחה בהליכים למתן קביעות. על אף שבית הדין לעבודה אינו שם עצמו בנעליה של האוניברסיטה, ואינו מוסמך להתערב בשיקול דעתה האקדמי בדבר הענקת קביעות לחבר סגל כזה או אחר, הרי שמחויב הוא לבחון את תקינות ההחלטה וסבירותה. לצורך בחינה זו, אין מקום לשלול מראש את הטענה, כי יתכן והערכות קודמות טובות שניתנו על התובע ופועלו, יסייעו בידו להוכיח כי ההחלטה בדבר סיום העסקתו נגועה באי תקינות ו/או בחוסר סבירות כאמור. זאת, על אף שאין להקיש בהכרח מהליכי קידום בדרגה להליכים להענקת קביעות, משמדובר בהליכים שונים במטרתם ובמהותם. בכל מקרה, סבורים אנו, כי בשלב מקדמי זה אין לקבוע כי לפרוטוקולים קודמים אין כל רלוונטיות לתביעתו של התובע, ועל כן גילויים תוך מחיקת שמות הדוברים ופרטיהם המזהים מהווה איזון ראוי בין האינטרסים השונים. לפיכך, עד ליום 15.4.11 תגלה האוניברסיטה את הפרוטוקולים של וועדות המינויים הקודמות בעניינו של התובע, טרם ההליכים למתן קביעות [סעיפים א'7 - א'12 לבקשה], תוך מחיקת שמות חברי הוועדה, הדוברים, מחווי דעה וצדדים שלישיים אחרים, לרבות פרטיהם המזהים. חוות הדעת של הממליצים האקדמיים שהוצגו בפני וועדות המינויים השונות - כמפורט בסעיף 4 לעיל, במסגרת ההליכים לבחינת התאמתו של איש סגל לקביעות, פונה האוניברסיטה למומחים מתוך המוסד ומחוצה לו, לרבות מומחים מחו"ל, על מנת לקבל את חוות דעתם הכנה והנוקבת בדבר הישגיו האקדמיים של המועמד והתאמתו לקידום/קביעות. האוניברסיטה מחוייבת בסודיות כלפי נותן חוות הדעת בהתאם לתקנונה, ואף מתחייבת מפורשות כלפי נותני חוות הדעת על גבי טופס הפנייה המועבר אליהם [להלן: "חוות הדעת האקדמיות"]. כאמור, לטענת האוניברסיטה, שמירה על סודיותן וחסיונן של חוות הדעת האקדמיות היא מאבני היסוד של שיטת הקידום האקדמי בארץ ובעולם, והיא שמבטיחה את כנותן ויסודיותן של חוות הדעת הניתנות. לפיכך, מתנגדת האוניברסיטה לחשיפתן של חוות הדעת האקדמיות, ומטעם זה אף הגישה את בקשתה להוצאת שלוש חוות הדעת שהגיעו לידי התובע, ואשר צורפו על ידו לתצהירו [הבקשה להוצאת ראיות שנדונה לעיל]. נימוקים נוספים המובאים בתגובתה של האוניברסיטה לחסיונן של חוות הדעת הינם, בתמצית, כדלקמן: הפסיקה בנושא חשיפת מסמכים נלווים לדיוני ועדות אקדמיות, ובכללם חוות דעת אקדמיות, נוטה לבחון כל מקרה לגופו, תוך עריכת איזון בין האינטרסים המתנגשים. בבקשתה להוספת אסמתכא הוסיפה האוניברסיטה, כי בג"ץ קיסר סייג את זכות העיון לעניין חוות דעת מקצועיות ומסמכי הערכה חיצוניים לפרוטוקול הדיון עצמו, והסיט את נקודת האיזון שקבע בית הדין הארצי בעניין קיסר, כך שניתן משקל רב יותר לקיומם התקין של הליכי המינוי האקדמיים; יישום הפסיקה בענייננו, ובפרט בג"ץ קיסר, מוביל למסקנה חד משמעית, כי יש לשמור על חסיונן של חוות הדעת האקדמיות, מאחר והתובע לא הציג ולו ראשית ראיה לשיקולים לא ענייניים כלשהם במסגרת ההליך האקדמי שנערך לו; לתובע תהיה אפשרות מלאה לחקור בבית הדין את החברים בוועדות המינויים האקדמיות והמקצועיות שדנו בתוכנן של חוות הדעת האקדמיות; הפרוטוקולים של ועדות המינויים האקדמיות נחשפו בפני התובע, וגם מהם ניתן ללמוד על תוכנן של חוות הדעת האקדמיות; אין בפני בית הדין כל ראיה כי מי ממחווי הדעה נתן הסכמתו לחשיפת חוות הדעת, וממילא אין בהסכמתם כדי להצדיק את חשיפת חוות הדעת, מאחר והאוניברסיטה היא בעלת האינטרס המרכזי בשמירת חסיונן של חוות הדעת, על מנת למנוע פגיעה בהליכי הקידום האקדמיים, ובכלל זה, מניעת קיומם של לחצים חיצוניים על נותני חוות הדעת. מנגד, טוען התובע בבקשה ובתשובותיו לתגובת האוניברסיטה ולבקשת להוספת אסמכתא, כדלקמן: האוניברסיטה ביססה את נימוקי הפיטורים, בין היתר, על דו"ח הוועדה המקצועית וחוות הדעת האקדמיות, אך בה בעת היא מתעקשת על הסתרתם. על מנת להוכיח כי טענות האוניברסיטה בכתב ההגנה אינן עולות בקנה אחד עם תוכנן של חוות הדעת, אין מנוס מגילויין, והדבר מתחייב מן החובה לרדת לחקר האמת; לחובת הגילוי מספר מקורות נורמטיביים [תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), השתנ"ב- 1991; ותקנות 112 ו- 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984], ואילו האוניברסיטה, מנגד, לא הוכיחה קיומו של סייג לחובה זו, מה גם שטענתה לחיסיון המסמכים נדחתה כבר בכל הערכאות. כך, לא זו בלבד שהפסיקה שאיזכרה האוניברסיטה לא קבעה את חסיונן של חוות הדעת, אלא שימים אחדים טרם הוגשה תגובת האוניברסיטה נתקבלה החלטה נוספת בעניין דומיניק לוי [כב' השופטת אופירה דגן- טוכמאכר], שם הורה בית הדין להמציא לתובע שפוטרה את חוות הדעת האקדמיות ואת דו"ח הועדה המקוצעית בעניינה, והדברים שנאמרו שם יפים גם בענייננו; פרשנות האוניברסיטה להלכות העולות מבג"ץ קיסר שגויה ומטעה. עיון בבג"ץ קיסר מעיד בבירור כי אימץ באופן מוחלט את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין קיסר, בכל הנוגע לגילוי פרוטוקולים של וועדות מינויים ומסמכים שהוגשו להן, במסגרת הליך שיפוטי; החובה לגלות ולהציג את המסמכים נגזרת אף מחובת תום הלב המוגברת החלה על האוניברסיטה. הכרעתנו בעניין זה - עיון בבג"ץ קיסר מעלה, כי נתקבלה על ידו קביעת בית הדין הארצי לעבודה לפיה יש לבחון את החובה לחשוף פרוטוקולים של וועדות מינויים במסגרת הליך שיפוטי על פי כללי הראיות הרגילים בהליך של גילוי מסמכים, וכי אין להותיר בנוסחן את הוראות הסודיות הגורפות בתקנונים האקדמיים של האוניברסיטאות. באשר לחובת גילוי פרוטוקולים טרם קיומו של הליך שיפוטי, נתקבלה העתירה בחלקה, וצומצמה חובת הגילוי שהטיל בית הדין הארצי על העותרות [סעיף 40 לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש]. בהתייחסו למסמכים שעניינם הערכת התאמתו של מועמד לתפקיד או לקידום, דוגמת חוות הדעת האקדמיות שהוצגו בפני ועדות המינויים, סקר בג"ץ פסיקה וחקיקה שהכירו בקיומו של סייג לזכות העיון במקרים מעין אלה, "במטרה להגן על יכולתה של הרשות לקבל חוות דעת אמינות ביחס לעובד או למועמד שעניינו נדון בפניה" [סעיפים 31-32 לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש, והאסמכתאות שם]. בתום סקירתו, קבע בג"ץ את הדברים הבאים: "הנה כי כן, מהפסיקה ומהחקיקה הרלוונטית עולה, כי מידע שנמסר לרשות לצורך החלטה בעניין קבלה לעבודה, קידום בעבודה או פיטורים, נחשב באופן מסורתי למידע חסוי שהרשות אינה חייבת בחשיפתו. יחד עם זאת, חובה על הרשות לשקול את האפשרות לגלות את המידע, ולו באופן חלקי, תוך מזעור הפגיעה באינטרסים המוגנים באמצעות הסתרת פרטים מזהים של הדוברים ושל מוסרי המידע, או הצגת עיקרי הדיון בתמצית דברים (ראו והשוו: עניין אלוני, בעמ' 601). שאיפה זו, לצמצם את חיסוי המידע למינימום הנדרש עולה בקנה אחד גם עם המגמה הכללית בדבר צמצום החסיונות והגברת השקיפות (ראו: ברק-ארז, בעמ' 509; פרשת עוז בפסקה 15). לפיכך, בענייננו יש למצוא נקודת איזון שתתחשב במכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכללם, מחד גיסא, זכותו של המועמד לטיעון ולגילוי במידה שתאפשר לו להגיב באופן אפקטיבי לטיעונים שהושמעו בעניינו; ומאידך גיסא, אופיין של ועדות המינוי העוסקות בתחום שלגביו נקבע כי אין דינו כדין החלטות מנהליות אחרות" [ההדגשה הוספה] [סעיף 33 לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש] ולאחר סקירתו את המשפט המשווה הוסיף: "ניתן אפוא לסכם ולומר כי בחינה השוואתית של הפסיקה שעסקה בנושא מעלה כי קיים טווח של אפשרויות לגיטימיות לקביעת נקודת האיזון בין זכות המועמד לגילוי לבין האינטרסים של האוניברסיטה במידה מסוימת של סודיות באשר לנאמר בדיוניה הפנימיים של ועדת המינוי" [ההדגשה הוספה] [סעיף 37 לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש] כב' השופט י' עמית הדגיש בחוות דעתו, את חשיבות ההכרה באינטרס של החלפת דעות באופן כן, חופשי ומשוחרר מלחצים לגבי מועמד לקידום כאינטרס ראוי להגנה, ועמד על טיבם של היחסים האישיים-הקולגיאליים-המקצועיים במערכת האקדמית, העלולים להרתיע חברי סגל מליטול חלק בהליכי המינוי אם ידעו כי הדברים שכתבו או אמרו יגיעו לידיעתו של עמיתם המועמד. לאחר שנתנו דעתנו להלכות שנקבעו בבג"ץ קיסר, ובחנו מהי נקודת האיזון הראויה באשר לחשיפתן של חוות הדעת האקדמיות בענייננו, הגענו למסקנה כי אין להורות על חשיפת חוות הדעת תוך מחיקת שמותיהם של מחווי הדעה ופרטיהם המזהים, אלא יש להורות לאוניברסיטה לערוך תמצית של כל אחת מחוות הדעת, הכוללת את סיכום הנאמר בה ואת התאריך בו ניתנה. רקטור האוניברסיטה יישא באחריות לוודא שתוכן התמציות משקף נכונה את כלל האמור בחוות הדעת, וננמק - ראשית, מוצאים אנו קושי בחשיפת חוות דעת של מחווי דעה אשר קיבלו התחייבות מפורשת בכתב מטעם האוניברסיטה, כי חוות דעתם תישמר בסודיות גמורה ["As highly confidential"], ובפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה הלגיטימית של מחווי דעה אלה. זאת, בפרט כאשר מדובר בצדדים שלישיים, הנוטלים חלק בהליך המינוי האקדמי מרצונם החופשי והטוב, להבדיל מחברי וועדות המינויים הפועלים מטעם האוניברסיטה כמעבידתם, ומתוקף תפקידם האקדמי. שנית, מקובלת עלינו טענת האוניברסיטה, הנוגעת לחשש משיבוש עבודתן של וועדות המינויים, היה ומחווי הדעה ידעו כי חוות הדעת עלולות להגיע לנשוא חוות הדעת, והדבר יגרור את הימנעותם מנטילת חלק בתהליך, ולמצער את קבלתן של חוות דעת מאופּקות יותר, בלשון המעטה. לכך יש להוסיף, כי לטעמנו אף אין בחשיפת חוות הדעת תוך מחיקת שמות מחווי הדעה ופרטיהם המזהים כדי לפתור את הקושי האמור, משהדבר עלול להפחית את נכונותם של מחווי הדעה לרדת לפרטים אשר דרכם תתגלה זהותם, ומאחר ומדובר בקהילות אקדמיות בתחום ספציפי ומוגדר, בהן קל יותר לההתחקות אחר זהות נותני חוות הדעת, אף בחיסוי שמותיהם ופרטיהם [ראה לעניין זה את סעיף 4 לחוות דעתו של כב' השופט י' עמית בבג"ץ קיסר]. זאת ועוד: עריכת תמצית של האמור בכל אחת מחוות הדעת, בשילוב חשיפת הפרוטוקולים עצמם [בהם מובאת התייחסות לחוות הדעת], והעובדה כי התובע רשאי לחקור בחקירה נגדית את המצהירים מטעם האוניברסיטה [בהם חברי ועדות המינויים בעניינו], מאפשרת לתובע לקבל את המידע הדרוש לו באמצעים שפגיעתם באוניברסיטה ובצדדים שלישיים פחותה ומאוזנת. מבחן התועלת שבגילוי חוות הדעת, אל מול הנזק המסתבר ממנו, מוצא, לטעמנו, איזון ראוי בפתרון זה. אכן, מודעים אנו לקושי שבעריכת התמציות לחוות הדעת על ידי האוניברסיטה עצמה, ולחשש אפשרי מפני טשטוש והסוואת תוכנן של חוות הדעת. יחד עם זאת, כדברי כב' הנשיאה בייניש בבג"ץ קיסר [בהתייחסה לתמציות שיועברו למועמד טרם קיומו של הליך שיפוטי - סעיף 42 לפסק הדין], כי במסגרת שיקולי האיזון יש להביא בחשבון את כשרות פעילותו של המוסד האקדמי, ואת העובדה שהאחריות לעניין אמיתות החומר מוטלת על גורם בכיר במוסד האקדמי [בענייננו, רקטור האוניברסיטה]. כן נתנו דעתנו לחסרונותיו של פתרון ביניים זה, כפי שמובאים בפסק דינו של כב' השופט אילן איטח בעניין משה בלס [עב' 10034/06 מכון ויצמן למדע נ' משה בלס (לא פורסם), ניתן ביום 11.2.08, בסעיף 17 לפסק הדין], אולם סבורים אנו כי יתרונותיו של פתרון ביניים זה, ואיזונו בין זכות התובע לגילוי לבין האינטרסים של האוניברסיטה וצדדים שלישיים, עולים על חסרונותיו. פרוטוקול ישיבת הועדה המקצועית, לרבות דו"ח הוועדה המקצועית שהוצא בעניינו של התובע - בתגובתה לבקשה הבהירה האוניברסיטה, והדבר נתמך בתצהירה של פרופ' חנה נוה, דקאן הפקולטה לאומנויות, כי מלבד דו"ח הועדה המקצועית בעניינו של התובע כפי שהוגש לוועדת המינויים היחידתית, לא מצויים מסמכים נוספים בנוגע לפעולת הועדה המקצועית. לפיכך, עניינה של בקשה זו בגילוי דו"ח הועדה המקצועית בלבד. על פי ההבחנה שהובאה לעיל, בין פרוטוקולים של ועדות מינויים וחברי ועדות המינויים הפועלים מטעם האוניברסיטה ומתוקף תפקידם האקדמי, לבין חוות דעת אקדמיות של צדדים שלישיים הפועלים מרצונם החופשי, ובהסתמך על התחייבות מפורשת של האוניברסיטה לסודיות חוות דעתם, סבורים אנו כי דו"ח הועדה המקצועית תואם, לעניין חובת הגילוי, את עמדתנו בדבר חשיפת הפרוטוקולים של וועדות המינויים, ולא את עמדתנו בדבר חסיונן היחסי של חוות הדעת האקדמיות. זאת, הן מאחר וחברי הוועדה המקצועית פועלים מטעם האוניברסיטה כמעבידתם, והן מאחר והאוניברסיטה מבססת את התחייבותה לסודיות כלפיהם על ההוראה הגורפת בסעיף 75 לתקנון המינויים, אשר נקבע בבג"ץ קיסר כי אין להותירה על כנה בנוסחה האמור. זאת, להבדיל מן ההתחייבות הפרטנית הניתנת לכל אחד ממחווי הדעה האקדמיים על גבי מכתב הפנייה אליהם. אשר על כן, הבקשה מתקבלת. עד ליום 15.4.11 תגלה האוניברסיטה את פרוטוקול הועדה המקצועית בעניינו של התובע, תוך מחיקת שמותיהם ופרטים מזהים של חברי הועדה והדוברים בדיון. המלצת יו"ר הועדה היחידתית הנזכרת בפרוטוקול ישיבת תת ועדת המינויים האוניברסיטאית מיום 16.3.08 - לטענת האוניברסיטה, המלצת יו"ר הועדה היחידתית כאמור מצויה בידי התובע, ואף צורפה על ידו כנספח מ/8 לבקשה. משכך, ומשלא מצאנו בתשובת התובע לתגובת האוניברסיטה כי הוא כופר בעמדה זו, דין הבקשה להידחות. משובי ההוראה שכתבו סטודנטים בקורסים הנכללים ב"קבוצת ההשוואה" הרלוונטית - אין מחלוקת, כי בסיום כל שנה אקדמית מקבל המרצה את ריכוז משובי ההוראה של הסטודנטים בקורסים אותם הוא מלמד, ואלה אכן מצויים בידיו של התובע וצורפו לתצהירו [נספח ח' לתצהיר התובע]. בנוסף, על מנת שניתן יהיה לבחון את הערכת המרצה בקורס מסוים לא רק על ידי תלמידיו באופן מוחלט, כי אם גם באופן יחסי לשביעות הרצון ורמת ההוראה הממוצעת בקורסים מקבילים, קובע מרכז ההוראה מהם הקורסים המקבילים שמאפייניהם דומים, ומגדיר אותם באותה "קבוצת ההשוואה" [סעיף 59 לתגובת האוניברסיטה, להלן - "קבוצת ההשוואה"]. קבוצת ההשוואה מצוינת על גבי ריכוז המשובים שמקבל המרצה בתום השנה האקדמית, והטבלה המסכמת כוללת עמודות השוואה של נתוני המרצה והקורס הספציפיים אל מול קבוצת ההשוואה [נספח ח' לתצהיר התובע]. התובע מבקש את גילוי משובי ההוראה שכתבו הסטודנטים בקורסים הנמנים על קבוצת ההשוואה אליה משתייכים הקורסים בהוראתו. לטענת האוניברסיטה, הבקשה הינה חלק מניסיונו של התובע להראות כי היה ראוי מבחינה אקדמית לקבל קביעות כמורה בכיר באוניברסיטה, אך משאין בית הדין מוסמך להכריע בשאלה זו, שהינה מקצועית-אקדמית מובהקת, ממילא אין רלוונטיות בגילוי המשובים. כן טוענת האוניברסיטה, כי חשיפת המשובים תגרום לפגיעה בלתי מוצדקת ובלתי מידתית בזכות לפרטיות של חברי סגל אשר אין להם כל קשר להליך דנן, משיחשפו משובי ההוראה של סטודנטים לגביהם, המהווים נתון אישי וחסוי באופן מובהק. כפי שציינו לעיל, אחת מטענותיו של התובע בדבר פגמים שנפלו בהחלטה שלא להעניק לו קביעות הינה, כי ההחלטה נתקבלה שלא מן הנימוקים שנמסרו לו בדבר רמת הוראה שאינה משביעת רצון. בהקשר זה נזכיר, כי התובע הועסק באוניברסיטה ב"מסלול המקביל למורים", אשר מיועד, לטענת האוניברסיטה, לחברי סגל אקדמי שעיקר עיסוקם בהוראה ובפעולות נלוות להוראה, והם אף אינם חייבים לעסוק כלל במחקר [סעיף 21 לכתב ההגנה]. לכאורה, מאחר ושביעות רצון מרמת הוראה נלמדת הן ממשובי ההוראה באופן מוחלט, והן באופן יחסי מן המשובים של קבוצת ההשוואה, הרי ששני הנתונים דרושים על מנת לעמוד על מידת שביעות הרצון מרמת ההוראה של התובע, ולדעתנו דרוש הדבר לא רק על מנת להוכיח כי היה ראוי לקידום מבחינה מקצועית-אקדמית, כטענת האוניברסיטה, אלא גם על מנת להוכיח את טענתו כי מדובר בנימוק כוזב שסיפקה האוניברסיטה להחלטתה. יחד עם זאת, מאחר וריכוז המשובים שקיבל התובע בתום כל שנה אקדמית [נספח ח' לתצהירו], כולל גם נתונים השוואתיים ביחס לקבוצת ההשוואה בכל אחת מן הרובריקות הנבדקות, אזי סבורים אנו כי מצויים בידי התובע נתונים מספקים להוכחת טענותיו, ובכל מקרה לא נטען על ידו אחרת. כך, התובע לא התייחס בבקשתו לעמודות בנספח ח' המצביעות על הנתונים ההשוואתיים, ולא הסביר מדוע אין באפשרותו להסתפק בנתונים אלה להוכחת טענותיו. כמו כן, ככל שהנתונים ההשוואתיים אינם ברורים לו די הצורך, עומדת לתובע הזכות לחקור בחקירה נגדית את מצהירי האוניברסיטה על המידע המופיע בהם, ואף להגיש בקשה לזימון עדים נוספים. חלופות אלה, מאזנות במידה ראויה בין זכותו של התובע לגילוי המידע הרלוונטי להוכחת טענותיו לבין זכותם לפרטיות של המרצים בקבוצת ההשוואה. בנסיבות אלה, הבקשה לחשיפת משובים של סטודנטים בקבוצת ההשוואה נדחית. משובי ההוראה שנתקבלו על ידי סטודנטים של מחליפו של התובע בתפקיד - להבדיל ממסקנתנו בדבר רלוונטיות הנתונים ההשוואתיים לתביעתו של התובע, הרי שהתרשמנו כי משובי ההוראה שנתקבלו על ידי סטודנטים של מחליפו של התובע אינם בעלי רלוונטיות כלשהי לתביעתו, ועל כן אין להורות על גילויים. רמת ההוראה של מי שהחליף את התובע בתפקידו אינה מעלה ואינה מורידה לעניין סבירות ותקינות ההחלטה שנתקבלה בעניינו של התובע, מאחר וטענת האוניברסיטה אינה כי התובע הוחלף במרצה ראוי יותר מבחינת כישורי הוראה, אלא כי התובע הועסק באוניברסיטה מספר שנים מקסימלי בהתאם להוראות התקנון האקדמי, ובהגיעו לנקודת ההכרעה בה מתקבלת ההחלטה בדבר הענקת קביעות או סיום העסקה, נמצא כי הוא אינו ראוי לקבלת קביעות, בין השאר, לאור רמת הוראה שאיננה מספקת. לפיכך, ובהיעדר רלוונטיות, נדחית בקשת התובע לגילוי משובים אלה. ציוני הבחינות שניתנו לתלמידיו של התובע על ידי הממליצים האקדמיים - בבקשתו מוסיף התובע ומבקש את ציוני הבחינות שניתנו לתלמידיו על ידי הממליצים האקדמיים, כנזכר בסעיף 19 לתצהירה של ד"ר רובינשטיין. לטענת האוניברסיטה, גם בקשה זו נועדה להראות כי התובע היה ראוי מבחינה אקדמית לקבלת קביעות כמורה בכיר באוניברסיטה, ומש"סוגיית יכולותיו והישגיו של המבקש [התובע] אינה עומדת במחלוקת בהליך זה אלא אך ורק תקינות ההליך האקדמי שנערך לו" [סעיף 76 לתגובת האוניברסיטה], הרי שאין כל רלוונטיות בגילוי ציוני הסטודנטים, ודין הבקשה להידחות. לטעמנו, סוגיית כישורי ההוראה של התובע והישגיו בתחום זה דווקא עומדת למחלוקת ככל שיהיה בה כדי להעיד על קבלת החלטה בלתי סבירה בעניינו ו/או משיקולים זרים, ובכלל זה, מסירת נימוק שווא לאי הענקת קביעות וסיום העסקתו של התובע. זאת, בפרט כאשר פרופ' רובינשטיין הבהירה בתצהירה כי יכולת ההוראה של התובע היתה הסוגיה העיקרית שעמדה לנגד עיניהם של חברי הועדה המקצועית, מאחר ועל הפרק עמדה מועמדותו של התובע לקבלת קביעות במסלול המורים [סעיף 19 לתצהיר ד"ר רובינשטיין]. אין מחלוקת, כי ציוני הסטודנטים מעידים, או יכולים להעיד במידה מסוימת, על רמתו האקדמית, ובעקיפין גם על כישורי ההוראה של התובע. לפיכך, ובהתקיים מבחן הרלוונטיות סבורים אנו, כי האוניברסיטה לא הצביעה על שיקולים המצדיקים את אי גילוי הציונים, ואת הסתפקות התובע בחקירת המצהירים מטעמה על ציונים אלה ועל התרשמותם של מחווי הדעה בדבר רמתם האקדמית. כמו כן, איננו סבורים כי גילוי הציונים תוך מחיקת שמות הסטודנטים פוגע בפרטיותם של צדדים שלישיים כלשהם, ולטעמנו אף לא באינטרס האוניברסיטה בדבר חסיונם של הליכי הקידום והקביעות. אשר על כן, הבקשה לחשיפת ציוני הסטודנטים מתקבלת. עד ליום 15.4.11 תגלה האוניברסיטה את ציוני הבחינות שניתנו לתלמידיו של התובע על ידי הממליצים האקדמיים תוך מחיקת שמותיהם של הסטודנטים ופרטים מזהים נוספים, ככל שישנם. סיכום התוצאה אפוא הינה, כדלקמן: 62.1 בקשת האוניברסיטה להוצאת ראיות נדחית. 62.2 בקשת התובע לגילוי ועיון מתקבלת בחלקה, כך שעד ליום 15.4.11 תגלה האוניברסיטה את המסמכים הבאים: פרוטוקולים של וועדות המינויים הקודמות בעניינו של התובע, טרם ההליכים למתן קביעות [סעיפים א'7- א' 12 לבקשה], תוך מחיקת שמות חברי הוועדה, הדוברים, מחווי דעה וצדדים שלישיים אחרים, לרבות פרטיהם המזהים; תמצית ערוכה של כל אחת מחוות הדעת האקדמיות שנתקבלו בעניינו של התובע [ולא הגיעו לידיו], הכוללת את סיכום כל הנאמר בחוות הדעת והתאריך בו ניתנה. רקטור האוניברסיטה יאשר בחתימתו כי תוכן התמציות משקף נכונה את האמור בחוות הדעת במלואן. דו"ח הוועדה המקצועית בעניינו של התובע, תוך מחיקת שמות חברי הוועדה, הדוברים, מחווי דעה וצדדים שלישיים אחרים, לרבות פרטיהם המזהים. ציוני הבחינות שניתנו לסטודנטים של התובע על ידי הממליצים האקדמיים, תוך מחיקת שמות הסטודנטים ופרטיהם המזהים. 62.3 האוניברסיטה תגיש, עד ליום 15.4.11, תצהיר ערוך ומאומת כדין בדבר היעדר קיומם של מסמכים נוספים וקודמים לפרוטוקולים של וועדות המינויים שהעבירה לעיונו של התובע בנוגע להליך הענקת קביעות בעניינו [סעיפים א'1- א/6 לבקשה]. ככל שקיימים מסמכים נוספים, לרבות "טיוטת ששימשו להכנת הפרוטוקולים", כלשון האוניברסיטה, או שלא יוגש תצהיר מטעם האוניברסיטה הסותר זאת במפורש, יועברו כל אותם מסמכים קודמים לידי התובע, תוך מחיקת שמות חברי הוועדה, הדוברים, מחווי דעה וצדדים שלישיים אחרים, לרבות פרטיהם המזהים, עד המועד האמור. 62.4 בקשות התובע לגילוי המלצת יו"ר הועדה היחידתית הנזכרת בפרוטוקול ישיבת תת ועדת המינויים האוניברסיטאית מיום 16.3.08; משובי ההוראה שכתבו סטודנטים ב"קבוצת ההשוואה"; ומשובי ההוראה שנתקבלו על ידי סטודנטים של מחליפו של התובע - נדחות. משהבקשה התקבלה ברובה, תשלם האוניברסיטה לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגינה בסכום כולל של 5,000 ₪, תוך 30 יום מהיום שתומצא לה החלטה זו. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי תוך 15 יום ממועד המצאת החלטה זו. נקבע להוכחות בפני מותב בראשות כב' השופטת רוית צדיק. חקירת עדי התובע תישמע ביום 4.4.12 ולא תעלה על שלוש וחצי שעות. חקירת עדי האוניברסיטה תישמע ביום 16.4.12 ולא תעלה אף היא על שלוש וחצי שעות. ראיות חסויותפסילת ראיותראיות