קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להיוון קצבת נכות: 1. עניינה של התביעה שלפנינו בהחלטת הנתבע מיום 12/4/10 שלא לאפשר לתובע להוון את קצבת נכותו לפי סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק"). 2. להלן העובדות הצריכות לעניינינו:- (א). התובע, יליד 1972, עבד בתקופה הרלוונטית כמפעיל ציוד מכני בנמל אשדוד. (ב). ביום 4,8/05, נפגע התובע בתאונת דרכים בה היה מעורב בזמן עבודתו. התובע נפגע בצווארו וכן אובחן כסובל מהפרעת הסתגלות עם מרכיבים דיכאוניים. (ג). פגיעתו הנ"ל של התובע הוכרה כתאונת עבודה. (ד). בשנת 2007 הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות. (ה). ועדה רפואית לעררים מיום 16/3/09 (נ/6) קבעה לתובע נכות נפשית זמנית בשיעור של 10%, וזאת על יסוד חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר סיגלר (נ/4), אשר הסתמכה על איבחון נוירו-פסיכולוגי מיום 5/5/08 (נ/5). (ו). בתום הזמניות, התכנסה ביום 6/5/09 וביום 22/7/09 ועדה רפואית מדרג ראשון (נ/7) וקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 29%, כשמתוכם 10% נכות פסיכיאטרית וזאת לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע. (ז). ביום 5/1/10 הגיש התובע בקשה להיוון של קצבתו. (ח). ביום 12/4/10, דחה הנתבע בקשת ההיוון, ואלה נימוקי הדחייה: "...בתוקף תפקידי כפקידת תביעות לענייני שיקום הנני נאלצת לדחות בקשתך. על פי הנתונים שבידי, רופא הסניף ביקש לפתוח לדיון מחדש את תיק הנכות על פי תקנה 37. כתוצאה מכך עשוי לחול שינוי באחוזי הנכות והם עלולים להיות נמוכים יותר מאשר כיום דבר העלול להשפיע על גובה הקצבה וגובה ההיוון. ניתן יהיה לדון בבקשתך להיוון רק אחרי הדיון שייערך עפ"י תקנה 37." 3. להלן טענות התובע: (א). הפסיקה קבעה כי הסמכות לפי תקנה 37 תופעל רק כאשר מתברר מנתונים רפואיים רלוונטיים כי חל שינוי במצבו של הנפגע. בנסיבות העניין, אין להעמיד את הנפגע לדיון מחדש ע"פ בקשת הרופא המוסמך אם אין נתון של שינוי במצבו של הנפגע ולו לכאורה. (ב). רופא הנתבע הפעיל סמכותו שלא כדין. אין שום נתון חדש או שינוי במצבו של התובע ולו לכאורה, אשר מצדיק בדיקה על פי תקנה 37. רופא המוסד טעה שעה שלא עמד בפניו שום נתון חדש אשר מצדיק הפעלת תקנה 37 בנסיבות העניין. (ג). רופא המוסד טעה בקובעו כי "עקב כך שהועדה הרפואית היתה לפני 7 חודשים אין אפשרות לדון כעת על מצב רפואי בהמשך. לדעתי יש מקום לפתוח בעוד שנתיים בתקנה 37 (מצב נפשי)". עניינו של התובע התגלגל במשך שנים רבות בוועדות הרפואיות אשר עשו הכל, בטרם נקבעה הנכות הצמיתה בתחום הנפשי, לכן מדובר במצב ובנכות צמיתה וקבועה. אין כל נתון רפואי חדש אשר מלמד ולו לכאורה על שינוי במצבו של התובע ורופא הנתבע אף לא הצביע וציין נתון שכזה. עולה מן האמור, כי אלמלא הוגשה בקשת ההיוון כלל לא היה נדרש התובע לבדיקה חוזרת והגשת בקשה להיוון ממילא לא יכולה להוות עילה לדיון מחדש. (ד). קביעת רופא המוסד מהווה בפועל מעין ערעור על קביעת הוועדה הרפואית, הליך שאינו בסמכותו ומנוגד לדין. (ה). היות והנימוק היחיד לדחיית בקשת ההיוון של התובע היא קביעת הרופא שיש לפתוח את התיק לדיון מחדש על פי תקנה 37, ומאחר ובית הדין מתבקש לבטל את החלטת רופא הנתבע, יש לקבל את בקשת ההיוון של התובע ולאשר היוון הקצבה כפי שביקש התובע. 4. להלן טענות הנתבע: (א). התובע אינו זכאי להוון את קצבת הנכות מעבודה לה הוא זכאי, בבקשה שהוגשה ביום 5/1/10, מאחר ואין הוא עומד בדרישות סעיף 113 לחוק. (ב). לדעת רופא המוסד, יש מקום בעוד שנתיים לפתוח את הדיון בנכותו של התובע באספקט הנפשי, וזאת, בהתאם להוראות תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. (ג). לאור האמור, עשוי לחול שינוי בשיעור הנכות שנקבע לתובע והוא עלול להיות נמוך יותר משיעור הנכות שנקבע לתובע כיום - לכך השלכה והשפעה על גובה הקצבה, ופועל יוצא מכך, על גובה ההיוון. (ד). הנתבע פעל כדין ובסמכות רופא המוסד המוסמך לפתוח לדיון נכותו של מבוטח בהתאם להוראות תקנה 37 לתקנות. (ה). יש לאבחן נכות נפשית מנכות פיזיולוגית, שכן נכות נפשית ידוע שמשתנה הן לטובה והן לחומרה, בעוד שנכות פיזיולוגית לא בהכרח משתנה. (ו). החלטת הנתבע התקבלה כדין בהתאם לסעיף 113 לחוק ומשיקולים סבירים ועניניים. דיון והכרעה 5. סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי קובע בין היתר כי "(א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20% ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור , רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה , לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה , בהתאם להוראות שהשר קבע...". הפסיקה אשר דנה בסעיף זה קבעה לא אחת כי המוסד רשאי להעמיד את הנכה לבדיקה חדשה, מכח תקנה 37 לתקנות הנכות, כתנאי לשקילת זכאות המבוטח להמרת הקצבה במענק, אם התמלאו התנאים לבדיקה, תוך התחשבות בתפקודו התעסוקתי של הנכה ובמצבו האישי (עב"ל 231/99 המוסד לביטוח לאומי- אברהם הרמן, לא פורסם). כן נפסק כי הסיכון בהיוון הוא ניתוק הקשר בין הנכה למוסד לביטוח לאומי. ניתוק זה הוא דו סטרי- נכה שמצבו הוחמר לא תהא לו זכות למענק נוסף למרות גידול בדרגת נכותו. מן העבר השני אין המוסד לביטוח לאומי יכול לקבל החזר מקום בו הוטב מצבו הרפואי של הנכה וירדה דרגת נכותו. תקנה 37 לתקנות הנכות קובעת- "עברו שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע , אף אם נקבעה לתקופה קצובה , רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר העניין מחייבם". 6. מכאן שברורה הפרקטיקה כפי שתוארה בטענות הנתבע כי קודם היוון הקצבה מועבר תיק המבוטח לרופא מוסמך מטעם הנתבע על מנת שיקבע האם מדובר בנכות יציבה אם לאו, וככל שלא מדובר בנכות יציבה מועבר התיק לועדה רפואית על מנת שתקבע את נכותו של המבוטח , מהטעם שמרגע בו ניתנת החלטה כלכלית בעניין היוון הקיצבה למעשה מנותק הקשר שבין המבוטח למוסד. קביעת הועדה , כאמור לעיל , הינה דו סיטרית , פעמים יכולה היא לפעול לטובת המבוטח ופעמים יכולה היא לקפח את זכויותיו הנטענות. 7. התובע צירף כנספח ב' לכתב תביעתו עותק מהבקשה שהגיש לנתבע להיוון קצבת נכותו, על פי סעיף 113 לחוק, עליה חתם התובע. בנספח מס' 2 לבקשה נרשם "המוסד יהיה רשאי מכוח תקנה 37 לתקנות, בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, להפנותך לוועדה רפואית לשם בדיקה מחודשת של דרגת נכותך כולל זכאותך לקצבה מיוחדת." 8. רופא המוסד, ד"ר קופרמן מיכאל, המליץ כי בהתחשב בנכות הפסיכיאטרית של התובע, יש אפשרות לשיפור, ועל כן הציע ליזום דיון לפי תקנה 37 בעוד כשנתיים. ד"ר קופרמן נימק החלטתו כדלקמן: "1. הנ"ל נפגע ביום 4.9.05. עקב תלונות הנ"ל נבדק ביום 4.9.07 בוועדה רפואית על ידי פסיכיאטר, וועדה קבעה 0% נכות לפי סעיף 34(א). 2. הנ"ל הגיש ערר, ועדה לעררים אחרי מבחן נוירו-פסיכולוגי, קבעה 10% זמני לפי 34(ב). 3. במבחן ניורו-פסיכולוגי מ-5.5.04 (צ.ל. 5.5.08 - י.כ.) נמצא שאצל הנ"ל הפרעת הסתגלות המלווה סימפטומטולוגיה דיכאונית. גם בסיכום: "יש לצפות לשיפור במצבו והמלצה לראות המצב זמני." 4. ב-6.5.09 הנ"ל נבדק בוועדה רפואית על ידי פסיכיאטר, לא נמצאו סימנים פסיכוטיים אצל הנבדק בעקבות תלונות סובייקטיביות. הבודק לא זיהה כל ממצא אובייקטיבי מז'ורי, וגם ציין שלא חל שינוי במצב של התובע ונקבע 10% נכות צמיתה. 5. למרות שמיום האירוע עברו 4 שנים, מדובר כאן באחוזי נכות נמוכים (10%), אין סימנים פסיכוטיים, הנ"ל ממשיך לעבוד, לכן לדעתי ניתן להבין שעם זמן שתהיה הטבה במצב הנפשי. וועדה אחרונה שקבעה נכות נפשית היתה ב-12.7.09, לכן ניתן לצפות לשיפור במצב נפשי בעוד שנתיים." (ראה נ/8). 9. התובע טוען כי במקום להגיש ערעור בחר הנתבע בדרך הקלה של תקנה 37 ואין כל נתון חדש או שינוי במצבו של התובע אשר מצדיק בדיקה מחדש ע"פ תקנה 37. לכך אין בידינו להסכים מאחר ומדובר בנכות נפשית שבמהותה היא הפרעת הסתגלות. בפגיעה שכזו חלוף הזמן יכול להביא לשיפור במצב. גם בסיכום הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי מיום 5/5/08 (נ/5), עליו הסתמכה הועדה בקביעת הנכות הנפשית, נקבע בהאי לישנא כי יש לצפות לשיפור במצבו של התובע והמלצה לראות המצב זמני. 10. על כן, סבורים אנו כי רופא המוסד הפעיל שיקולים עניניים רפואיים ולא כאלו העומדים ביסוד של הערעור. מסכימים אנו כי לעיתים הגבול שבין קביעת נכות זמנית לצמיתה הוא דק, שהרי עצם קביעת נכות צמיתה משמעה כי הנכות התגבשה ואין עוד מקום לקבוע נכות זמנית. 11. יחד עם זאת, עצם קיומן של פגיעות שיתכן והזמן יטיב עימן, אינו מחייב שלגביהן לא תיקבע אף פעם נכות צמיתה. כך פגיעה של צלקת (עב"ל (ארצי) 480/06 המוסד לביטוח לאומי - סופי טרייגרמן, פס"ד מיום 15/5/08, סעיף 3 לחוות דעתו של כב' השופט רבינוביץ). במקרים אלו, נקבעה נכות צמיתה, אך לנתבע מוקנה שיקול דעת בהתאם לתקנה 37 האם להעמיד נפגע לבדיקה מחודשת בהינתן כי חלוף הזמן יכול וישנה את מצבו. 12. בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך כי היוון גמלה משמעותו ניתוק הקשר בין המוסד לנפגע, צדקה פקידת התביעות לענייני שיקום בקובעה כי לא ניתן להוון גמלה אשר בקשר אליה קיימת המלצה לבדיקה מחדש. 13. סוף דבר, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. קצבת נכותהיווןהיוון קצבאותנכות