קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בענייני עבודה: השופטת לאה גליקסמן ]] 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 28.8.11 (השופט אלכס קוגן ונציגי הציבור מר עוזיאל אבישר ומר יהודה יזרעאלי; תע"א 2286-05), בו נקבע כי על המועצה מקומית ערערה (להלן- המבקשת או המועצה) לשלם למשיב שכר בכירים ותנאים נלווים, רטרואקטיבית החל משנת 2003. הרקע לבקשה 2. המשיב משמש כמהנדס במועצה החל משנת 1993. תחילה הועסק המשיב בהיקף של 70% משרה. ביום 9.5.2002 התקבלה החלטה בוועדה קרואה, אשר שימשה באותה העת כמועצה הממונה של המבקשת, לפיה היקף משרתו של המשיב יעודכן מ- 70% משרה להיקף של משרה מלאה, וכן שכרו יעודכן לשכר בכירים. הואיל והחלטה זו של הוועדה הקרואה התקבלה בסמוך לפיזורה, פנה ראש המועצה דאז, מר ציון הדר לראש מנהל שירות במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר (להלן- מר שפיצר), בבקשה לאשר את יישומה. 3. ביום 20.6.2002 החל מר ג'מיל מרזוק (להלן - ראש המועצה) כהונתו כראש המועצה ובחודש אוגוסט 2002 הוא פנה למר שפיצר בבקשה לאשר את החלטת הוועדה הקרואה מיום 9.5.2002, דהיינו לעדכן את משרתו של המשיב למשרה מלאה ולהעבירו להסכם שכר בכירים. בהתאם, ביום 5.5.2003, ניתן אישור עקרוני להעברת המשיב לשכר בכירים וראש המועצה התבקש על ידי משרד הפנים, להחתים את המשיב על חוזה בכירים ולהעבירו לאישורם, בכפוף להנחיות שונות, שפורטו במכתבו של מר יואל ינון מיום 5.5.2003, ממונה פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומית (להלן- מר ינון). 4. אולם, ביום 7.7.2003 פנה ראש המועצה למר שפיצר, בבקשה שלא לאשר את חוזה הבכירים למשיב, ולהחזירו למשרה בהיקף של 70%, לנוכח תפקידו הלקוי של המשיב ומן הטעם כי המשיב מתרשל באופן קבוע בעבודתו. 5. ביום 27.7.2003 פנתה לראש המועצה גב' רוית קלפנר, ראש ענף פיקוח וביקורת ברשויות המקומיות ביחס למכתבו מיום 7.7.2003 והודיעה לו, בין היתר, כי ניתן להפחית את היקף משרתו של המשיב ל- 70%, וכי מאחר שמכתבו של מר ינון מיום 5.5.2003 טרם יושם, אין משרד הפנים מאשר את העסקתו של המשיב בחוזה או בשכר בכירים. במכתבה מיום 30.11.2003 הודיעה גב' קלפנר לבא כוח המשיב כי ניתן יהיה לאשר למשיב חוזה בכירים רק אם יתקבל אישור מועצה חדש להעסיקו בשכר בכירים, ואם החלת החוזה תאושר על ידי הגזבר וראש המועצה. 6. בישיבת מועצה שהתקיימה ביום 1.12.2004 הוחלט לבטל את החלטת הוועדה הקרואה ולא לאשר למשיב חוזה בכירים. 7. על רקע העובדות כאמור לעיל, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בחיפה, בה עתר לחייב את המועצה לשלם לו "שכר בכירים" החל מיום 9.5.2002. זאת, בטענה כי פנייתו של ראש המועצה והחלטת המועצה, המבטלת את החלטת הוועדה הקרואה, התקבלו משיקולים אישיים, פוליטיים ופסולים. עוד נטען כי עם היבחרו של מר מרזוק לראש המועצה שררו ביניהם יחסים טובים, אולם בסמוך ליום 14.5.2003, לאחר שהמבקש פנה בכתב לראש המועצה ולחברי המועצה בבקשה לתגבר את מחלקת ההנדסה, אשר באותה העת הוא היה העובד היחיד בה, החל סכסוך בינו לבין ראש המועצה. 8. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין קבע, לאחר שבחן את מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי החלטת ראש המועצה לחזור בו מהמלצתו הקודמת להעסיק את המשיב על פי חוזה בכירים והחלטת המועצה מיום 1.12.2004 המבטלת את החלטת הוועדה הקרואה התקבלו משיקולים זרים ופסולים, ולכן הן בטלות. למסקנה זו הגיע בית הדין בהסתמך על עדותו של אחד מחברי המועצה, מר מסעוד עאטף, ממנה עלה כי השיקולים אשר הנחו את ראש המועצה שלא לאשר למשיב שכר בכירים נעוצים דווקא בקליטת עובד נוסף למחלקת ההנדסה, וכי בסופו של יום, לתפקיד מונה גיסו של ראש המועצה. בית הדין הסתמך גם על העובדה שכל העובדים הסטאטוטוריים במועצה, לרבות עובדים חדשים, מקבלים שכר בכירים, חלקם אף ללא אישור. בית הדין הוסיף וקבע כי לא הובאו בפניו ראיות התומכות בטענת ראש המועצה בדבר תפקודו הלקוי של המשיב, אשר הצדיקו את ההחלטה שלא להעבירו למסלול של חוזה בכירים. כן נקבע כי עדותו של ראש המועצה התגלתה כלא אמינה ורצופה סתירות מהותיות וכי טענותיו הופרכו על ידי המשיב באמצעות מסמכים שונים שהוגשו לתיק. בנסיבות אלה, קבע בית הדין האזורי כי משאישרה המבקשת למשיב מעבר לשכר בכירים, ומשהתקבל אישור משרד הפנים לכך, יש לפעול בהתאם להנחיות של מר יואל ינון במכתבו מיום 5.5.2003, להחתים את המשיב על חוזה בכירים ולשלם לו שכר בכירים ותנאים נלווים, רטרואקטיבית, החל משנת 2003. כמו כן, חויבה המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח. 9. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית דין זה ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 2.11.11 דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שלפנינו. 10. המבקשת טוענת כי לאור הסכום המשמעותי אותו חויבה לשלם למשיב, העולה על סך של 630,000 ש"ח, קיים סיכון ממשי שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין וערעורה יתקבל, לא ניתן יהיה לגבות את הסכומים שיועברו למשיב בהתאם לפסק הדין; ביצוע מיידי של הסכום הפסוק, במיוחד רטרואקטיבית משנת 2003, מטיל על המועצה נטל כבד, הפוגע ביכולתה להמשיך ולהעניק את השירותים לציבור. עוד טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי בית הדין התעלם מעובדה שגם ראשי מועצה קודמים ביקרו קשות את עבודת המשיב ולא מצאו לנכון, במהלך תשע השנים בהם הועסק, להעסיקו בחוזה בכירים; תביעתו של המשיב, אשר כללה תקופה המתחילה בשנת 1998, אינה נסמכת דווקא על יחסיו ומניעיו של ראש המועצה הנוכחי, שהחל בכהונתו בשנת 2002; טעה בית הדין בקובעו שהתמלאו התנאים הקבועים בחוק להעסקת המשיב בהתאם לחוזה בכירים; החלטת מליאת המועצה משנת 2002 תמוהה, שכן התקבלה ערב חילופי שלטון והותנתה באישור משרד הפנים ולא נכלל בה אישור המקור התקציבי; העסקת המשיב בחוזה בכירים טעונה החלטת מועצה חדשה וסופית שמעולם לא התקבלה; לא התקבל אישור משרד הפנים ומשרד האוצר ומכתבו של מר ינון מיום 5.5.2003 אינו מהווה אישור משרד הפנים כנדרש בחוק יסודות התקציב. במיוחד משצוין בו מפורשות, כי על המועצה להחתים את המשיב על הסכם בכירים ולהעבירו לאישור משרד הפנים; טעה בית הדין בכך שהחליף את שיקול הדעת השמור למליאת המועצה בשיקול דעתו ובכך חרג ממידת הביקורת השיפוטית הראויה; בפועל לא נחתם הסכם ולכן אין כל בסיס לחייב את המועצה לשלם למשיב שכר על פי חוזה בכירים, קל וחומר שלא למפרע משנת 2003, כפי שפסק בית הדין; בית הדין התעלם ממכתבו של משרד הפנים אשר קבע כי המשיב אינו זכאי לחוזה בכירים אלא אם תתקבל החלטה חדשה של המועצה בעניינו. 11. המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי הבקשה אינה מבוססת. לטענתו, אין כל חשש שאם יתקבל הערעור לא תוכל המבקשת להיפרע ממנו, שכן מדובר בעובד בכיר במועצה העובד מזה שנים רבות, שצבר זכויות כספיות רבות אצל המבקשת. בקשר לכך מציין המשיב כי הינו אדם בעל הכנסה חודשית של 11,000 ש"ח בחודש נטו, ורעייתו ושני בניהם, המתגוררים יחד, משתכרים גם כן סכומים ניכרים. עובדות אלה, כך לטענת המשיב, משמיטות את חששה של המבקשת כי יקשה עליו להשיב את הסכום שישולם לו אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי טענת המבקשת לפיה תשלום הסכום הפסוק יפגע בקופתה ובמתן השירותים על ידה מעידה על מצבה הכספי, ומסיבה זו אין להיעתר לבקשתה. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן מדובר בפסק דין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שבהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. 12. הלכה פסוקה היא כי הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו באופן מיידי, והגשת ערעור שלעצמה אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יוענק בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים - סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובת מבקש העיכוב [ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ - שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178; רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', לא פורסם, ניתן ביום 19.11.00]. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור [ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 305-304]. 13. במקרה הנדון, לאחר בחינת כל טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו סבורים שיש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, בכפוף להפקדת הסכום שנפסק בקופת בית הדין או להמציא ערבות בנקאית בגובה הסכום שנפסק בתוך 14 יום מהמועד בו תומצא למבקשת החלטה זו. אכן, פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על הקביעה העובדתית כי ההחלטה בעניינו של המשיב נתקבלה משיקולים זרים, ובקביעה מסוג זה בית דין זה אינו נוטה להתערב. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שעל פי מכתב משרד הפנים מיום 30.11.2003 המשיב אינו זכאי להעסקה בחוזה בכירים, ועמדתו של משרד הפנים לא נשמעה בבית הדין האזורי. לפיכך, עניין זכאותו של המשיב לשכר בכירים טעון בירור בערעור. 14. סוף דבר - הבקשה מתקבלת, כאמור בסעיף 15 לעיל. המבקשת תפקיד בקופת בית הדין את הסכום הפסוק או ערבות בנקאית, בתוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו. ככל שלא יופקד הסכום או ערבות בנקאית כאמור, לא יהיה תוקף לעיכוב הביצוע. אין צו להוצאות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע