קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבל חוזה בכירים: 1. לפנינו בקשה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על הנתבעת להעסיק את התובעת בחוזה בכירים, ובמתח דרגות 42-43 מחודש 7/01. כמו כן נתבעים הפרשי שכר בסך של 485,852 ₪, ופיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני בסך של 50,000 ₪. 2. ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בקליפת אגוז: התובעת עובדת בשירות המדינה למעלה מ-37 שנים, מ-12/99 ועד לעת הזו, והינה מנהלת תחום בכירה (גמלאות) במשרד האוצר באגף החשב הכללי (רשימת מוסכמות מיום 30.03.08). מתח הדרגות של משרת התובעת מגיע עד דרגה 43. התובעת נמצאת בדרגה 43+ (רשימת מוסכמות, מיום 30.03.08). כיום התובעת כפופה למר גדעון אליאס - מנהל מינהלת הגמלאות, המועסק בחוזה בכירים (רשימת מוסכמות, פר' 30.03.08). בחודש 9/02 נעשה שינוי ארגוני, ובעקבותיו אוחדו מנהל הגמלאות ותחום הסדרי גמלאות בחשב הכללי ליחידה אחת. היחידה החדשה היא "מינהלת הגמלאות", והתובעת עובדת ביחידה זו. מר מוטי מרוז, שהיה בתקופה הרלבנטית לתביעה סגן בכיר לחשב הכללי, המליץ לאשר לתובעת מכסה בת 10 כוננויות לפחות לנוכח מורכבות תפקידה (נספחים א'-ג' לכתב התביעה). כמו כן התקיימו מספר מפגשים שבהם נדונה בקשת התובעת לקבלת חוזה בכירים (נספחים ז' ו-ט' לכתב ההגנה). אלו יפורטו בהרחבה בהמשך. במהלך שנת 2002 התנהל נגד התובעת הליך משמעתי (ד"מ 85/02), ובסיומו הוגש נגדה כתב אישום בגין עבירות אלה: היעדרות מן העבודה בלי להחתים כרטיס נוכחות ביציאה; העברת דיווחים על שעות עבודה רציפות אשר לא תאמו את שעות עבודתה בפועל, ובחלקן נסעה התובעת לביתה ולמקומות אחרים, מבלי לדווח על יציאותיה. גזר הדין בעניינה של התובעת ניתן ביום 13.06.04, והושתו עליה העונשים הבאים: נזיפה חמורה, הקפאת דרגה (דרגה 42 מתוך מתח דרגה של עד 43) למשך חצי שנה, והפקעת מחצית המשכורת הקובעת (נספח ה' לכתב ההגנה). 3. השאלות הניצבות לפתחנו הן אלה: א. האם עומדת התובעת בתנאים הנדרשים לקבלת חוזה בכירים. ב. האם ניתנה לתובעת הבטחה מנהלית בעניין זה, ואם כן האם ההבטחת תקפה? ג. האם תפקיד התובעת הינו שווה ערך לתפקידו של מנהל האגף לפרישה וגמלאות בנציבות שירות המדינה (להלן - נש"מ), כמשמעו בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק שכר שווה), והאם הסירוב להעסיקה בחוזה בכירים, בנסיבות אלה, הינו בגדר אפליה אסורה. ד. בכפוף לאמור לעיל, האם זכאית התובעת להפרשי שכר ופיצוי בגין עוגמת נפש ומה שיעורם. טענות הצדדים יפורטו להלן. 4. בחינת זכאות התובעת להעסקה באמצעות חוזה בכירים התובעת טוענת כי יש להעסיקה בחוזה בכירים, בין היתר, בשל הבטחה שנתן לה מר מרוז והחשב הכללי דאז. כמו כן זכאית היא לכך בשל היקף סמכויותיה, מורכבות תפקידה ובכירותו. הנתבעת טוענת מנגד, כי בעניינה של התובעת לא מתקיימים התנאים המצטברים הנדרשים לצורך העסקה לפי חוזה בכירים וכי לא ניתנה לה הבטחה כנטען. 5. המקור הנורמטיבי להעסקת עובדים בחוזה בכירים הינו סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן - חוק המינויים), אשר זו לשונו: "...שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת; בעשיית חוזה מיוחד כאמור תיוצג הממשלה על ידי נציב השירות...". תקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך-1960 (להלן - התקנות) קובעת כי: "הוראות סעיף 40 לחוק יחולו על העסקתם של סוגי בני-אדם המפורטים להלן, ובלבד שבתקופת העסקתם בחוזה מיוחד לא יהיו מועסקים במשרה שלמה נוסף להעסקתם בחוזה מיוחד: (3) עובד אשר נציב השירות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה..." (ההדגשה הוספה ד.פ.). מן האמור עולה, כי העסקה באמצעות חוזה בכירים הינה החריג ולא הכלל. השיקולים שעמדו בבסיס שיטת העסקה זו נלמדים ממסמך "טיוטא להערות" אשר הופץ כבר מחודש 10/96 (נספח י' לכתב ההגנה, להלן - הנוהל). על פי האמור במסמך, מודל העסקה זה הינו מודל ייחודי, ומטרתו למנוע מעבר של עובדים בכירים משירות המדינה לסקטור הפרטי, שבו השכר המשתלם גבוה יותר. על כן, ולצורך תגבור שירות המדינה במנהלים איכותיים, והעלאת המוטיבציה בקרב העובדים, החלה המדינה בחודש 4/90 להיטיב את תנאי שכרם של עובדים באמצעות חוזה בכירים באופן הדרגתי ומבוקר, ותוך בחינת כל מקרה לגופו (סעיף 2 לנוהל). הנוהל מפרט את אוכלוסיית היעד להעסקה עפ"י חוזה בכירים כדלקמן: "אוכלוסיית היעד א. קבוצת נושאי משרה אשר מינויים טעון אישור ממשלה ואינם זכאים לתנאי שירות של מנכ"לים ומקביליהם ובלבד ששיא דרגת משרתם בתקן 44 או 45 מח"ר; ב. קבוצת נושאי משרה מבין 2 הדרגות העליונות לפי טבלת הדירוגים כדלהלן תוך בחירה פונקציונלית - סלקטיבית (להלן: הסגל הבכיר) עם שימת דגש על המשקל הניהולי מקצועי של התפקיד. בעיקרון, לא נכללים באוכלוסיית היעד עובדי לשכות שרים, עובדי לשכות סגני שרים או עובדי לשכות של מנהלים כלליים. אוכלוסיית היעד כאמור לעיל כוללת תפקידים כגון משנים למנכ"לים, סמנכ"לים, מנהלי אגפים, מנהלי מינהליים, מנהלי יחידות סמך, מנהלי מחוזות בכירים, קציני מטה בדרג מקביל וכדומה" (ההדגשה הוספה ד.פ.). בסעיף 4.ג לנוהל נקבע כי: "עובד אשר נכלל באוכלוסיית היעד ועונה על הקריטריונים שנקבעו בנוהל זה יגיש להנהלת משרדו בקשה בכתב והנהלת משרדו תמליץ בפני נציבות שירות המדינה לאשר את העסקתו בחוזה בכירים לאחר שעמד בתקופת ניסיון בהצלחה (דרגה אישית או מינוי בפועל או מילוי מקום לא ייחשבו לעניין זה כמזכים לקבלת חוזה). סמכות אישור ההעסקה בחוזה בכירים נתונה לנציבות שירות המדינה" (ההדגשות הוספו ד.פ.). אמנם נוהל רשמי בעניין זה הופץ רק בחודש 3/04, ואולם, הנתבעת טוענת, וטענה זו לא נסתרה ולא הוכחשה, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה היו התנאים הללו נוהג מקובל שעל פיו הועסקו עובדים בחוזים מסוג זה. מכל מקום, תנאים אלו הוכרו בפסיקה כתנאי סף מצטברים לצורך חתימה על חוזה בכירים (ע"ע (ארצי) 455/07 צרפתי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.01.08, להלן - עניין צרפתי). 6. נשאלת, אם כן, השאלה האם התובעת עומדת בתנאים אלה. נאמר כבר בראשית דברינו כי התשובה לכך היא שלילית. שיא דרגת משרתה של התובעת הוא 43 בלבד (מוסכמה 2 מיום 30.03.08). לא הובא לידיעתנו כי הייתה פנייה של מנכ"ל משרדה לנש"מ בבקשה להעסיקה בחוזה בכירים, וברי כי לא ניתן לכך אישור של נש"מ כנדרש. משכך, מושתתת בקשת התובעת בעיקר על מהות תפקידה, אשר אף כי הינו רחב היקף ומשמעותי במינהלת הגמלאות, אין הוא מצדיק כשלעצמו, זכאות לחוזה בכירים. החלטה להעסיק עובד בחוזה בכירים נתונה לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת. אין זו זכות מוקנית המוענקת באופן אוטומטי (עניין צרפתי, סעיף 5 לפסק הדין). עוד נפסק בעניין זה כי: "...המעבר לחוזה בכירים אינו חובה אלא אופציה המותנית בתנאים סובייקטיביים כגון רצון העובד ובתנאים אובייקטיביים כמו המלצת הממונה, ויתור על מסלול מינוי לצמיתות..." (ע"ע (ארצי) 1243/02 שיפמן נ' מדינת ישראל, סעיף 10(יא) לפסק הדין, ניתן ביום 28.09.04). 7. הנתבעת מתנגדת למתן חוזה בכירים לתובעת לא רק משום שאינה עונה על התנאים הנדרשים, אלא משני טעמים נוספים. הטעם הראשון הינו טעם היררכי. הנתבעת הציגה בפנינו את המבנה הארגוני של מינהלת הגמלאות (נספח ב' לתצהיר אילן לוין) לפיו בראש המינהלת עומד מנהל המינהלת, מתחתיו סגנו, ואליו בכפיפות 6 יחידות, ובכללן היחידה שבה עובדת התובעת (סעיף 7 לתצהיר אילן לוין). מנהל המינהלת, שלו כפופה התובעת, מועסק בחוזה בכירים (מוסכמה 3, פר' 30.03.08). מטבע הדברים תפקידו של סגן מנהל המינהלת, שהתובעת כפופה לו, בכיר מזה של התובעת, אף כי מתח דרגות משרתו זהה לשלה (ע' 19, פר' 20.10.09). לא ניתן לשבץ את התובעת במתח דרגות הגבוה מזה של הממונה עליה. ההיררכיה הארגונית חשובה, הן להתנהלות תקינה של הארגון והן לצורך מתן גמול לבעלי תפקידים בכירים הנושאים באחריות גדולה מזו של הכפופים להם. טעם זה של הנתבעת בדין יסודו ואין הוא מהווה שיקול זר, כטענת התובעת. טעם נוסף להתנגדות הנתבעת הינו טעם תוכני. לטענת הנתבעת, התובעת ממלאה תפקיד ביצועי-מנהלי, הכולל בעיקר טיפול בנושאי פרישה, ובקביעת גובה זכאותם של עובדי המדינה ועובדי הרשויות הסטטוטוריות, לרבות חישובם. עיון בתיאור משרת התובעת כפי שפורסם על ידי הנתבעת, מעלה כי תפקידה אינו טכני בלבד: "…מטפל בכל נושאי הפרישה ובקביעת הזכאות של כל עובדי המדינה, עובדי הרשויות הסטטוטוריות ובקביעת הזכאות בדבר הכרה בידיעה בציבור, שאיר שאינו עומד בפני עצמו, כולל חקירות ותצהירים... מגיש תיקוני חוק והכנת חשיבות להצעות חוק פרטיות ולתזכירי חוק.. מייצג את החשב הכללי בכל תחומי הגמלאות בועדות הכנסת השונות ובועדות שרים לענייני חקיקה... מייצג את הממונה על הגמלאות, החשב הכללי, בבתי משפט ובבתי הדין לעבודה, כולל הכנת כתבי הגנה... קובע מדיניות בנושא הפנסיה הממלכתית..." (מסמך תיאור משרה, נספח ג' לתצהיר מר לוין). מן האמור אנו למדים כי התובעת מופקדת על מגוון נושאים, ובחלקם היא אף שותפה לקביעת מדיניות. עם זאת, התובעת כפופה למנהל המינהלת ולסגנו, וברור שמתחם שיקול הדעת הנתון לה מוגבל, בהיותה כפופה לממונים עליה. זאת ועוד. אפילו היה תפקידה של התובעת ממין התפקידים הבכירים במינהלת הגמלאות, והתובעת הייתה עומדת בכל הקריטריונים שפורטו מעלה, לא הייתה עומדת לה זכות אוטומטית להעסקה בחוזה בכירים. זאת, מאחר שאין מדובר, כאמור, בזכות מוקנית. לנציב שירות המדינה נתונה הסמכות הבלעדית לקבוע מי הם בעלי התפקידים אשר יועסקו באופן זה. בשל כל אלה, יש לדחות את טענת התובעת כי היא זכאית לחוזה בכירים בשל בכירות תפקידה. 8. הבטחה מנהלית- הייתה או לא הייתה? התובעת טוענת עוד כי מר מרוז והחשב הכללי הבטיחו לה כי תקן משרתה ישונה, והיא תועסק בחוזה בכירים. התובעת מדגישה כי בהסתמך על הבטחה זו קיבלה על עצמה את התפקיד מלכתחילה, שאחרת הייתה מסרבת לקבלו. הנתבעת טוענת כי לא ניתנה לתובעת כל הבטחה כאמור, וכי טענותיה בעניין זה לא הוכחו. כלל נקוט הוא כי בכדי שהבטחה מנהלית תהא התחייבות שלטונית מחייבת צריך שיתקיימו 4 תנאים: א. נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה. ב. הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי. ג. הוא בעל יכולת למלא אחריה. ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. (ס"ק (ארצי) 13/08 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים נ' משרד האוצר, סעיף 29 לפסק הדין (ניתן ביום 10.05.09); וההפניות שם). בענייננו לא התקיימו התנאים הנ"ל. הסמכות להחליט האם להעסיק בעל תפקיד בחוזה בכירים נתונה לנש"מ. דברים אלו נלמדים אף מדברי התובעת עצמה, אשר הסתייגה מבקשתה כאשר נשאלה מיהו הגורם המוסמך בנדון: "ש: את מסכימה מניסיונך הרב בשירות המדינה, שהגורם המוסמך להחליט על שינוי תקן ולהחליט על חוזה בכירים זה נציבות. ת: אני לא רוצה חוזה בכירים ותקרא לזה איך שאתה רוצה, אני טוענת שמגיע לי השכר שלי המקביל בנציבות..." (ע' 14, פר' 20.10.09). אף מר מרוז, שהעיד מטעמה, הודה בכך, ואף הבהיר כי נש"מ הוא הגורם היחידי המחליט, וכי אין במשרד החשב הכללי גורם המוסמך להבטיח שינוי מתח דרגות למשרה (ע' 6-7, פרוטוקול מיום 20.10.09). אין מחלוקת כי אף לשיטת התובעת, לא ניתנה לה הבטחה מנהלית על ידי הגורם המוסמך, משברור כי מר מרוז והחשב הכללי אינם בעלי הסמכות ליתן הבטחה כאמור. יתר על כן, אין מדובר בהבטחה כלל. בין התובעת למר מרוז נוהלו תכתובות בדבר שינוי תקן משרתה (נספחים א'-ג' לכתב התביעה). במכתבו של מר מרוז מיום 10.01.02 הביע האחרון את הערכתו כלפי התובעת והתייחס למורכבות תפקידה. מר מרוז ציין כי: "...כפי שידוע לכם תפקיד זה (של התובעת- ד.פ) הינו אחד התפקידים הרגישים במערכת, ובעל המשרה המקבילה לה בנש"מ נמצא כיום ברמה של 42-44 מח"ר..." יוער, כי הסמכות לשנות מתח דרגות למשרה מסורה אף היא לנש"מ באופן בלעדי מכוח סעיפים 13-14 לחוק שירות המדינה (מינויים), ומשכך אין בדברי מר מרוז כדי לשנות בעניין זה. בסיכומו של דבר כל שביקש מר מרוז הוא אישור מכסה של 10 כוננויות לתובעת (נספח ג' לכתב התביעה). בעדותו הבהיר מדוע לא פנה לנציבות בבקשה לשינוי תקן משרתה או תנאי העסקתה של התובעת. כך אמר מר מרוז בעדותו: "...אני מסכים שאני לא פניתי לנציבות שירות המדינה לשנות את תקן משרתה, ואני מזכיר שזה היה בתקופה שהתובעת הייתה בהליכים מאוד מאוד לכאורה חמורים של משמעת, ולא יעלה על הדעת שבתקופה שהתובעת נמצאת בהליכי משמעת כאלה, תישקל פנייה לשינוי תקן משרתה מרמה של 43 ל-44, היינו חוזה בכירים..." (ע' 7, פר' 20.10.09). מר מרוז אמנם הצהיר כי הבטיח לתובעת כי יעשה כמיטב יכולתו בכדי לשדרג את משרתה (סעיף 6 לתצהיר מר מרוז). כל שהובטח הוא כי ייעשה מאמץ להשיגו. התובעת טענה בעדותה, כי מר ניר גלעד שהיה החשב הכללי, וגייס אותה לתפקידה הבטיח לה כי תפקידה ישודרג. טענה זו לא הועלתה בתצהיר התובעת, ולדבריה אף לא פנתה למר גלעד שכן, לטענתה, הוא אינו נמצא עוד במערכת (ע' 14, פר' 20.10.09). משכך, טענה זו לא הוכחה. התובעת מוסיפה עוד, כי דבר שדרוג המשרה הובטח לה לפני כניסתה לתפקיד, וכי על סמך הבטחה זו החליטה לקבלו, אם כי לא הוגשה מטעמה כל אסמכתא לכך (ע' 17, פר' 20.10.09). מר מרוז אישר כי דובר על השינוי לפני שהתובעת קיבלה את התפקיד, אך אין בידיו כל מסמך המעיד על כך (ע' 8, פרוטוקול 20.10.09). המסקנה המתבקשת הינה, כי עניין שדרוג המשרה נדון באופן כללי בלבד. הדבר לא הועלה על הכתב, ונותר בגדר שיחות בעלמא. לא התקבלה החלטה מעשית בעניין, ומשכך גם לא הועברה בקשה לבחינתה של נש"מ, אף לא על ידי מר מרוז עצמו, אשר תמך בשדרוג המשרה כמבוקש (ע' 10, פרוטוקול 20.10.09). התובעת לא הוכיחה, אם כן, כי ניתנה לה הבטחה מנהלית כנטען, ומשכך יש לדחות טענתה זו. 9. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התובעת טוענת עוד כי על הנתבעת להעסיקה בחוזה בכירים ולהשוות את תנאי העסקתה ושכרה לאלו של מנהל האגף לפרישה וגמלאות בנש"מ (להלן - מר לוי), מכוח עיקרון השוויון ואיסור האפליה, מאחר ששניהם ממלאים תפקידים זהים. זאת, מחודש 7/01, המועד שבו פנתה לראשונה למר מרוז בעניין (נספח א' לכתב התביעה). מנגד טוענת הנתבעת, כי תפקידי השניים שונים, גם בהיקף וברוחב סמכויותיהם, גם בנושאים שעליהם הם מופקדים, וגם מבחינת מעמדם בסולם ההיררכי. 10. סעיף 2 לחוק שכר שווה קובע: "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך; הוראה זו תחול גם לענין כל גמול אחר, שנותן מעביד לעובד או עבורו בקשר לעבודתו...." (ההדגשה הוספה- ד.פ). החוק קובע הוראה ספציפית המתייחסת להגדרת המונח "אותו מקום עבודה" כאשר המדינה היא המעביד: "14. הוראות חוק זה יחולו על המדינה כמעביד ואולם- (1) יראו כל משרד כהגדרתו בסעיף 1 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, כמקום עבודה נפרד;..." (ההדגשה הוספה- ד.פ). סעיף 1 לחוק שירות המדינה (מינויים) מגדיר "משרד" כ: "יחידה בשירות המדינה שבראשה עומד שר, לרבות לשכת נשיא המדינה, משרדי הכנסת והלשכה של מבקר המדינה...". בהחלטה מיום 10.11.09, נדונה בקשת התובעת למינוי מומחה לניתוח עיסוקים, ונקבע בה כי: "...מחומר הראיות שהוצג לפנינו, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, עולה כי התובעת הינה עובדת מינהלת הגמלאות במשרד האוצר, בעוד שמר לוי הינו עובד נציבות שירות המדינה במשרד ראש הממשלה (ראו גם פירוט המבנה הארגוני של המשרדים הנ"ל, שצורף לתגובת הנתבעת לבקשה). מכאן, שעל פי הוראות החוק התובעת ומר לוי אינם עובדים באותו מקום עבודה, ועל כן האמור בסעיף 2 לחוק אינו חל עליהם. יתר על כן, חוק שכר שווה לעובדת ולעובד מגדיר את קבוצת השוויון שלגביה יש לבחון את טענת האפליה (ראו בעניין זה ע"ע (ארצי) שושנה כרם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.07.07)). בענייננו, על פניו, ולאור הוראות החוק, התובעת ומר לוי אינם שייכים לאותה קבוצת שוויון..." (ההדגשות במקור- ד.פ). בקשה זו נידונה בשנית בהחלטת בית הדין מיום 24.03.10, נוכח בקשת התובעת לעיון מחדש בבקשתה למינוי מומחה עיסוקים, ובשל טענתה כי במשך חלק מתקופת עבודתה הייתה נציבות שירות המדינה חלק ממשרד האוצר, ומשכך עבדו היא ומר לוי באותו מקום עבודה. ואולם, אף בקשתה זו נדחתה בהתבסס, בין היתר, על סעיף 14 הנ"ל: "...נציבות שירות המדינה הינה יחידת סמך, ונשאלת השאלה האם יחידת סמך דינה כדין משרד נפרד או שמא יש לראותה כחלק מן המשרד שלצידו היא ממוקמת. בסעיף 1 (סעיף 1 לחוק שירות המדינה (מינויים)- ד.פ) לעיל לא נזכרה יחידת סמך כיחידה נפרדת. בספרה שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה (כרך ג' ע' 764) מתייחסת הפרופ' רות בן ישראל לתחולתו של החוק. הפרופ' בן ישראל מציינת כי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד מצר מאוד את תחום ההשוואה בין עובדים, ואינו מאפשר השוואה בין עובדי משרד ממשלתי אם הם מועסקים במקומות גיאוגרפיים שונים. הוראות החוק כפי שהן, מצמצמות מאוד את אפשרות ההשוואה בין משרדי הממשלה השונים, ואף בתוך המשרדים עצמם. לנוכח מגמה זו של החוק יש לראות יחידת סמך כיחידה נפרדת אף כי הדבר לא נאמר במפורש בסעיף 1. אמנם מן הראוי לפרש את סעיף 14 לחוק (לחוק שכר שווה- ד.פ) בצמצום, ואולם בענייננו מדובר ביחידה נפרדת המועברת מפעם לפעם ממשרד אחד לאחר, ואינה נטמעת במשרד שלצדו היא נמצאת, והיא נשארת גוף נפרד ועצמאי. משכך אין מדובר באותו מקום עבודה, כאמור בסעיף 2 לחוק..." (ההדגשה הוספה- ד.פ). 11. למעלה מן הצורך נוסיף כי אפילו אם היו התובעת ומר לוי מועסקים באותו מקום עבודה, ולא כך הדבר, לא היה בכך כדי להועיל לתובעת. טענת התובעת כי תפקידה זהה לזה של מר לוי מושתתת בעיקרה על כך שהתובעת ומר לוי אחראים שניהם על ביצועו של אותו חוק. כך אמרה התובעת בעניין זה: "... אני טוענת שהיות ואנו עובדים לפי אותו חוק, אנו בעצם שני (צ"ל שתי- ד.פ) זרועות, ומה שיש לו מגיע שיהיה גם לי. אני נקראתי למלא את התפקיד הזה והבטיחו לי שהתפקיד הזה יקבל חוזה בכירים, ומי שהוא הזרוע השנייה שמבצעת ואחראית על החוק זה ציון לוי מהנציבות, ואם לו יש אין סיבה שלי לא יהיה..." (ע' 10, פר' 20.10.09). אמנם, עיון בהגדרות תפקידיהם (נספחים ג' ו-יד' לתצהיר מר לוין), מעלה כי ישנם תחומי אחריות שבהם תפקידי השניים חופפים. ואולם, תחום סמכותו של מר לוי רחב בהרבה. כך למשל, הוא אחראי על עדכון התקשי"ר, אשר כידוע חל על כלל עובדי המדינה, באשר לנושאי תנאי פרישה וגמלאות, סמכות אשר אין דומה לה בתיאור תפקידה של התובעת. כמו כן רשאי מר לוי להפעיל שיקול דעת רחב בפירוש חוקים, תקנות והוראות, שיקול דעת אשר אינו מוקנה לתובעת בהתאם להגדרת תפקידה. עד התובעת, מר מרוז, אישר בעדותו כי המטלות שמבצע אגף החשב הכללי אינן זהות לאלה שמבצע אגף הגמלאות בנציבות (ע' 8 ש' 12-9), ואף התובעת עצמה ציינה כי אף עבודת שניהם מתרכזת באותו חוק, הסמכויות הנתונות להם שונות (ע' 15-16). אף מבחינה ארגונית אין השניים מצויים באותו מעמד. בעוד שהתובעת כפופה למנהל המינהלת ולסגנו, כפוף מר לוי ישירות לנציב שירות המדינה (ראו עדות התובעת בע' 13), וככזה מצוי גבוה יותר בסולם ההיררכי. לפיכך נדחית טענת התובעת כי היא זכאית לסעדים מכוח שכר שווה לעובדת ועוד. 12. סוף דבר התביעה נדחית. התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך של 3,500 ₪. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. חוזהחוזה בכירים