קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמול ניהול לחישוב המשכורת הקובעת: זהו ערעורו של המערער לפי סעיף 43 חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגימלאות) על החלטת הממונה על הגמלאות (להלן - המשיב מיום 22/1/11, אשר דחה את בקשתו של המערער לכלול במשכורתו הקובעת של המערער לצורך קיצבה לפי חוק הגמלאות, את גמול הניהול שקיבל המערער נכון למועד פרישתו לגמלאות. העובדות ואלו העובדות שביסוד הערעור הדרושות להכרעתנו: 1. המערער יליד 2/52 שימש כעובד הוראה במשרד החינוך במשך כ-38 שנים, ופרש לגמלאות בחודש 1/9/09. 2. במהלך תקופת עבודתו מונה המערער ביום 1/4/86 לתפקיד סגן מנהל בית הספר בו לימד. בחודש 1/9/91 פוטר המערער מתפקידו כסגן מנהל ועקב מחלוקת שהתעוררה בין ארגון המורים לבין משרד החינוך באשר לתקפות פיטוריו אלו, כונסה בעניינו ועדה פריטטית כמתחייב מהוראות ההסכמים וההסדרים החלים על הצדדים (להלן - הועדה הפריטטית). 3. ביום 28/5/92 התקיימה ישיבת הועדה הפריטטית בעניינו של המערער. בתום הדיון הועלתה הצעת פשרה מטעם ארגון המורים, כדלקמן: "א. מציע לשלם לסגן, גמול ניהול של סגן מנהל. ב. עם קבלת הצעת פשרה זו, שריף מסארוה יפסיק לשמש כסגן מנהל בפעל לחט"ב. ג. הארגון מבקש שהגמול יהיה רטרואקטיבית החל מפיטוריו כסגן." על כך השיבו נציגי משרד החינוך כדלקמן: "א. הפסקת עבודתו של מסארווה בעינה עומדת. ב. יקבל מר מסרארוה גמול ניהול כסגן רטרואקטיבית מאז פיטוריו כסגן. ג. אנו נציגי המשרד נמליץ בפני הנהלת המשרד הראשי שיסכים ויאשר את הצעת הפשרה. ד. במידה ולא תתקבל הצעת הפשרה ע"י המשרד הראשי, יתקיים דיון נוסף בלשכת מנהל המחוז וישתתפו בו מנהל המחוז, המפקח המחוזי, מפקח האזור ונציגי הארגון למצוא מוצא אחר". בהמשך לכך התקבלה החלטה מוסכמת על דעת שני הצדדים בוועדה הפריטטית, כדלקמן: "שני הצדדים נציגי משרד החינוך ונציגי הארגון מסכימים ומקבלים את הצעת הפשרה שהציע אותה הארגון, הסכמת נציגי המשרד מותנית בהסכמה ואישור המשרד הראשי ומצידם ימליצו בפני המשרד הראשי שיאשר את ההצעה. במידה ולא תתקבל הפשרה ותאושר ע"י המשרד הראשי, כל צד חוזר לעמדתו הראשונית". 4. הסכמת הועדה הפריטטית אומצה על ידי הממונה על מחוז חיפה במשרד החינוך - מר אהרון זבידה וביום 12/7/92 נשלח מכתבו אל גזברית המחוז כדלקמן: "רצ"ב המלצות הועדה הפריטטית בעניינו של הנ"ל. אני מאמץ המלצות אלה ומבקש לפעול לתשלום גמול נהול למר מסארווה כסגן רטרואקטיבית מאז פיטוריו". ואמנם, החל מאותו מועד ואילך שולם לתובע גמול ניהול במסגרת משכורתו ואף שולמו לו הפרשים רטרואקטיבית למועד פיטוריו מתפקידו כסגן מנהל, וזאת הגם שלא כיהן בפעל כסגן מנהל, אלא המשיך כל השנים בתפקידו בהוראה. ודוק, במשך 19 שנים עד למועד פרישתו שולם גמול הניהול למערער מדי חודש בחודשו, הופרשו בגינו תשלומים לקרן השתלמות ולא זו אף זו אלא שמעת שהוחל בניכוי דמי ניהול לעובדים בפנסיה תקציבית, אף נוכו מרכיב זה דמי ניהול לפנסיה תקציבית. מנגד, בגין רכיב זה לא הופרשו כספים לקופת גמל רשף, כמתחייב לגבי רכיבים לא פנסיוניים של עובדי הוראה. 5. ביום 16/8/09 ניתן למערער אישור גימלאות לפיו יהיה זכאי ל-74.5% גימלה מהמשכורת הקובעת לפי חלקיות משרה ממוצעת של 0.886 בהתאם לתקופת השירות של 37 שנים ו-3 שנים. המערער אינו תוקף את אחוז הגימלה שנקבע לו ואף לא את שיעור המשרה הממוצע שנקבע לו, כי אם את המשכורת הקובעת ממנה נגזרו נתונים אלו, שכן משכורת זו לא כוללת את גמול הניהול שקיבל במשך השנים כמבואר לעיל. 6. להשלמת הרקע הנורמטיבי הרלוונטי, נוסיף כי לא היה חולק בין הצדדים שככלל גמול ניהול הוכר כתוספת מוכרת לקצבה בהתאם להחלטת הממשלה לעניין סגני מנהלים. יתרה מכך, על פי הוראות סעיף קטן 5 לסעיף 7.3.6.1 לתקנון שירות עובדי הוראה נקבע כי: "סגן מנהל בכל רבדי החינוך, לרבות מרכז חטיבה צעירה שכיהן 8 שנים רצופות כסגן ונמנע ממנו לכהן כסגן עקב אילוצי המערכת, יגרור גמול סגנות בעברו להוראה לפי הממוצע של מספר הכיתות שניהל ב-3 השנים האחרונות". ואף לעניין זה לא היה חולק כי סגן מנהל ש"גרר" את התוספת בהתאם לסעיף זה, יהיה זכאי להכללתה במשכורתו הקובעת לצורך קיצבה. דא עקא, שבענייננו כאמור ואף מבלי להדרש להתקיימות התנאי השני לזכאות לגרירת הגמול, אין חולק שהתובע לא השלים 8 שנות כהונה בתפקיד סגן מנהל, אלא המשיך לקבל את גמול הניהול מכח החלטת הועדה הפריטטית שאומצה על ידי המעביד, ומכאן המחלוקת שבין הצדדים נשוא ערעור זה, האם בנסיבות המקרה שבנדון יש לכלול את גמול הניהול במשכורתו הקובעת של המערער לצורך קיצבה לפי חוק הגמלאות. 7. לציין, כי בהתאם להסכמות דיוניות בין הצדדים בהליך זה אשר קיבלו תוקף של החלטה, הגיש המערער למשיב ביום 19/1/11 בקשה למתן החלטה חדשה לפי סעיף 44 לחוק הגמלאות, בה עתר להכללת גמול הניהול במשכורת הקובעת שלו לצורך גמלאות, כאשר במסגרת זו פרש באריכות את נימוקיו בפני המשיב. 8. ביום 22/2/11 נתן המשיב את החלטתו בבקשה זו, בה דחה את הבקשה וקבע כי בהתאם לתקנון עובדי הוראה גמול סגנות ניהול ניתן לגרירה רק במקרה בו כיהן סגן המנהל 8 שנים רצופות כסגן ונמנע ממנו לכהן כסגן עקב אילוצי המערכת. ואולם, מאחר ותנאים אלו לא התקיימו בעניינו של המערער, אין מקום להענות למבוקש ואין לכלול את גמול הניהול במשכורת הקובעת. מכאן ערעורו של המערער לפי סעיף 43 לחוק הגמלאות על ההחלטה הנ"ל. 9. להשלמת התמונה נציין, כי הואיל וסברנו כי להחלטה בערעור זה, עשויה להיות השלכה על מעבידתו של המערער היא מדינת ישראל/משרד החינוך, בין היתר בשל ניכויי דמי ניהול מהגמול ואי הפרשה לקופת גמל רשף, הורינו על מתן הזדמנות למדינה/משרד החינוך להגיב לערעורו של המערער מבלי לשנות ממהות ההליך, בטרם יוכרע עניינו. בהתאם לכך הגישה המדינה/משרד החינוך את תגובתה בה הבהירה כי היא מצדדת בעמדת המשיב, שכן החלטת הועדה הפריטטית מהווה הסדר של פשרה במסגרת הועדה הפריטטית שאין בו כדי להקנות למערער זכויות שחוק הגמלאות אינו מקנה לו. עוד הוסיפה המדינה כי במקרים בהם יש כוונה להעניק לעובד המדינה רכיב שיהווה חלק ממשכורתו הקובעת נערכת פניה מיוחדת למשיב והדבר טעון את אישורו של המשיב, מה שלא היה במקרה זה. דיון והכרעה 10. וכך, בקצירת האומר טוען המערער כי: א. הוועדה הפריטטית היא יציר ההסכמים הקיבוציים שבין המדינה לארגון המורים והחלטתה מהווה חלק מהוראות ההסכמים הקיבוציים, כך שמעת שהחליטה על הענקת הגמול בגרירה לתובע, יש לקבוע כי על פי הוראות ההסכמים הקיבוציים גמול זה מהווה חלק מהמשכורת הקובעת של התובע לצורך חישוב גמלתו. ב. לאור התנהגות המעביד במשך 19 שנה בהם שולם הגמול למערער, דהיינו: ניכוי מהגמול לקרן השתלמות מרכיב זה, ניכויי דמי ניהול לקרן השתלמות מרכיב זה ואי העברת תשלומים לקופת גמל רשף מרכיב זה - עולה כי המעביד ראה ברכיב זה רכיב פנסיוני כחלק ממשכורתו הקובעת של המערער לפנסיה תקציבית ועל כן ניתן ללמוד בדיעבד כי אף זו היתה כוונת הצדדים בועדה הפריטטית. ג. אין שום מניעה מבחינת הדין והחוק להגיע להסכמה בוועדה הפריטטית על הענקת הגמול בכלל ועל הכללתו לפנסיה תקציבית בנסיבות המקרה שבנדון, ועל כן אין כל סתירה בין עתירת המערער להכללת הגמול במשכורת הקובעת שלו לבין הוראות חוק הגמלאות. להיפך - על פי הוראות חוק הגמלאות מדובר בחלק ממשכורתו הקובעת של המערער לגמלאות ולא היה יסוד לשלילת רכיב זה ממנו. ד. לציין, כי חלק נכבד מסיכומיו של המערער בפנינו הוקדש לאי הצדק שנובע מהתנהלות המדינה בכובעה כמעביד במשך שנים כלפי המערער, והתנערותה בדיעבד, בכובעה כממונה על הגמלאות מן המצג שיצרה בפני המערער לעת פרישתו. לטענתו, בכל מקרה המדובר בגוף אחד הוא מדינת ישראל ואין להסכין עם תוצאה לפיה בדיעבד ולאחר מעשה תתנער אותה מדינה מהתחייבותה כלפי המערער, לעת פרישתו, לאחר שהסתמך על התנהלותה במשך שנים. עוד טוען המערער בהקשר זה, לקיומה של סמכות נחזית בהתנהלות משרד החינוך במשך שנים שהיא לכשעצמה מעניקה למערער את הזכות לקבל פנסיה בגין הרכיב הנ"ל, בפרט ובמיוחד בנסיבות הספציפיות שבנדון. 11. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונבהיר כי מבלי להקל ראש בטענותיו של המערער כלפי המדינה כמעבידתו לשעבר, דין הערעור להדחות שכן יש להבחין בין המקור הנורמטיבי הקובע את זכויותיו של עובד המדינה לגמלאות והמבחנים המחייבים על פיו, לבין המקורות הנורמטיביים השונים החולשים על זכויתיו של עובד המדינה במשך תקופת עבודתו, והכל כפי שיבואר להלן בהמשך. וכך, ובכל הנוגע לזכותו של המערער לגמלאות, הרי שבהיותו עובד מדינה כהגדרת מונח זה בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, מקור זכאותו לגמלת פרישה מצוי בחוק הגימלאות, אשר קובע את זכאותו של עובד המדינה לקיצבה בהתאם להוראותיו והתקנות מכוחו. סעיף 20(א) לחוק הגמלאות קובע, כי הקיצבה תהיה בשיעור של סכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת של העובד כפול במספר חודשי שירותו, ובלבד שלא יעלה על שבעים אחוז ממשכורתו זו ולא יפחת מעשרים אחוז ממנה. ואילו סעיף 8 לחוק הגמלאות, מגדיר את המשכורת הקובעת כדלקמן: "משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן, לפי העניין, כפי שהוא מעודכן לפי הוראות סעיף 9: (1) לגבי פלוני שפרש משירות אחרי מועד המעבר - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע ערב פרישתו של פלוני מהשירות, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו כאמור; (2) לגבי פלוני שפרש משירות לפני מועד המעבר - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע במועד המעבר, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות; (3) על אף הוראות פסקאות (1) ו-(2), הורד פלוני בדרגתו עקב אמצעי משמעת לפי כל דין, תחושב משכורתו הקובעת ..." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). לציין, כי סעיף 9 לחוק קובע את דרך עדכון המשכורת הקובעת לפי המדד, ואינו נוגע למחלוקת בענייננו. זאת ועוד, סעיף 42 (א) לחוק הגמלאות קובע כי עובד המדינה, דוגמת המערער, התובע גימלה יגיש את תביעתו לממונה על הגמלאות, וסעיף 42(ב) קובע כי הממונה על הגמלאות יחליט על סמך התביעה, אם תינתן הגימלה ובאיזו מידה תינתן. 12. הנה כי כן, על הממונה על הגימלאות, הוא המשיב בענייננו, לקבוע את שיעור קצבתו של המערער בהתאם להוראות חוק הגמלאות. ובאשר להוראות חוק הגמלאות לעניין קביעת המשכורת הקובעת לצורך חישוב הקיצבה - הרי שכמבואר לעיל הקריטריון לקביעת המשכורת הקובעת של העובד הפורש הוא שיעור המשכורת לרבות התוספות הקבועות, המגיע ערב פרישתו מהשירות, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו כאמור, היינו המדובר בקריטריון אובייקטיבי, המבוסס על שיעור המשכורת לרבות התוספות הקבועות, המגיע לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לעובד הפורש ערב פרישתו, ולא בקריטריון סובייקטיבי המתייחס ספציפית להתנהלות משכורתו של העובד הפורש בפעל. ובענייננו, עובד בדרגתו של המערער במועד פרישתו, היה זכאי למשכורת בשיעור מסויים בצירוף התוספות להן זכאי עובד בדרגה ותפקיד כאמור, ובכלל זה תוספות שהוכרו כתוספות קבועות, כך שבדונו בשיעור המשכורת הקובעת של המערער, לפי חוק הגמלאות, שומה על המשיב לבחון את המשכורת הקובעת שממנה תיגזר הקיצבה של המערער לפי המשכורת לרבות התוספות הקבועות, המגיעות לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה למערער ערב פרישתו, ולא בהתאם למשכורת ולתוספות ששולמו באופן ספציפי למערער. להזכיר, במועד פרישתו ובתקופה של 19 שנה שקדמו לפרישה, שימש המערער כעובד הוראה ולא כסגן מנהל, ולכן עובד שדרגתו כדרגה שהיתה למערער ערב פרישתו, אשר על פי משכורתו והתוספות הקבועות לה, היה על המשיב לחשב את שווי המשכורת הקובעת של המשיב, הוא עובד הוראה רגיל (במובחן מסגן מנהל). אלא מאי, שכמבואר לעיל, על פי הוראות סעיף קטן 5 לסעיף 7.3.6.1 לתקנון שירות עובדי הוראה ישנם עובדי הוראה אשר למרות שחדלו לשמש כסגני מנהלים ממשיכים ל"גרור" את גמול הניהול במשכורתם אם התקיימו בהם תנאי הסעיף היינו כי כיהנו 8 שנים רצופות כסגן מנהל וכי נמנע מהם לכהן כסגן עקב אילוצי המערכת. דא עקא, שהואיל והמערער כיהן רק חמש שנים וארבעה חודשים כסגן מנהל, הרי שעובד שדרגתו כדרגה שהיתה למערער ערב פרישתו הוא עובד שכיהן חמש שנים וארבעה חודשים בתפקיד סגן מנהל, ולית מאן דפליג כי כבר מטעם זה, עובד הוראה כאמור אינו זכאי ל"גרור" את גמול הניהול במסגרת משכורתו הקובעת לקיצבה לפי החוק. אי לכך, וגם אם בפעל קיבל המערער במשך תקופת עבודתו גמול ניהול מכח החלטת הוועדה הפריטטית, הרי שהמבחן הקובע לקביעת משכורתו הקובעת לפי חוק הגמלאות - הוא המבחן האובייקטיבי - היינו מה היה מקבל עובד הוראה שכיהן חמש שנים וארבעה חודשים כסגן מנהל, ולא המבחן הסובייקטיבי של מה קיבל המערער בפעל במשך תקופת עבודתו מכח החלטה של הוועדה הפריטטית, אשר לית מאן דפליג כי יש לה סמכות לקבוע לגבי תנאי עבודתו של המערער כל עוד הוא משמש כעובד פעיל. 13. במילים אחרות, בדוננו במחלוקת שבנדון, יש להבחין בין קביעת הקיצבה על ידי המשיב מכח סמכותו לפי חוק הגמלאות, המבוססת על מבחן אובייקטיבי שהתווה חוק הגמלאות, לבין תשלומים שקיבל העובד במשך תקופת עבודתו מכח הסדרים שבינו לבין מעבידו במישור יחסי העבודה שביניהם, ובכלל זה החלטות הוועדה הפריטטית, אשר על סמכותה לקבוע את תנאי העבודה, אין חולק. ודוק, באשר לסברת המערער לפיה יש לראות בהחלטת הוועדה הפריטטית חלק מהוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי הצדדים, נבהיר כי אכן המנגנון של קיום וועדה פריטטית כחלק מיישוב סכסוכי עבודה, אכן הוסדר בהסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים. לא זו אף זו, גם החלטותיה המוסכמות של הוועדה הפריטטית בעניינו של פלוני, מהוות הסכמות של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוצים בענייננו של אותו פלוני, ותוקפן יפה למערכת יחסי העבודה שבין הצדדים. לא זו אף זו, אלא שבמובחן מהוראות תקנון שירות עובדי הוראה המכוונות כלפי כולי עלמא, החלטות הועדה הפרריטטית לגופן בעניינו של פלוני, אינן מהוות חלק מן ההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי הצדדים, אלא כוחן יפה במישור האינדווידואלי שבין העובד למעבידו. כך או כך, בכל הנוגע לקביעת הזכות לגמלה של עובד המדינה, הרי שלעניין זה קובעות הוראות חוק הגמלאות ואין בילתן, כאשר לוועדה הפריטטית אין סמכות לקבוע את זכויות הפרישה של עובד המדינה לפי חוק הגמלאות. משכך הם פני הדברים, הרי שאפילו היתה הוועדה הפריטטית קובעת כי גמול הניהול שיוענק למערער יהווה חלק ממשכורתו הקובעת של המערער לפנסיה תקציבית, לא היתה לה סמכות לעשות כן, ואף למעבידו של המערער, משרד החינוך לא היתה סמכות לקבוע כך. ואמנם, בענייננו לא נקבע בשום מקום, לא בהחלטת הוועדה הפריטטית ואף לא בהחלטת משרד החינוך שאימצה, כי אותו גמול יהווה חלק ממשכורתו הקובעת של המערער לצורך פנסיה תקציבית, ונכון שכך. 14. משכך הם פני הדברים ולאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שבמישור זה של דיוננו, היינו בחינת תקפות החלטת המשיב לעניין יישום הוראות חוק הגמלאות על משכורתו הקובעת של המערער - לא מצאנו מתום בהחלטת המשיב אשר פעל בהתאם להוראות החוק, ולמבחן האובייקטיבי שהתווה לו המחוקק, ואשר על פיו עובד בדרגתו של המערער אשר כיהן 5 שנים ו-4 חודשים כסגן מנהל, אינו זכאי להכללת גמול הניהול במשכורתו הקובעת לצורך חישוב הקיצבה לפי חוק הגמלאות. נדגיש כי ליבנו אינו גס בטענותיו של המערער בכל הנוגע לעוול שנגרם לו, לשיטתו, בשל התנהלות מעבידתו, היא המדינה כלפיו, אלא שטענות אלו כולן, כוחן יפה, אם בכלל, במישור היחסים שבין המערער לבין המדינה כמעבידתו, ועליו למצותן במישור זה. לעומת זאת, וככל שהדברים נוגעים למשיב בתוקף סמכותו לפי חוק הגמלאות- לא רק שלא מצאנו כל פגם באופן בו יישם המשיב את הוראות החוק על עניינו של המערער, אלא שאפילו היה המשיב מעוניין להיטיב עם המערער מעבר להוראות החוק, הוא היה מנוע מלעשות כן. בהקשר זה נפסק לא אחת לעניין חוק הגמלאות, כי חל איסור על בעל הסמכות, להעניק הטבות מכוחו שאינן קבועות בחוק. ראה לעניין זה דב"ע מב/7-1 מרדכי גזית - נציב שירות המדינה ואח', פד"ע יג, עמ' 397, שם נאמרו הדברים המפורשים הבאים: "בפנסיה תקציבית מכוח חוק, האיסור להיטיב עם אדם זה או אחר נובע ממהותו של החוק, הקובע נורמה דו-קוטבית: אין הפרט רשאי לוותר על הזכות, ואין הרשות הממונה על ביצוע החוק, בעניננו - "הממונה על הגימלאות" או נציב השירות - רשאית ליתן יותר מהקבוע בחוק עצמו או במסגרתו ומכוחו. כל התחייבות מטעם הממונה על הגימלאות או נציב השירות ליתן יותר מהקבוע בחוק, יש בה העמסת תקציב המדינה לשנים עתידות, פעולה שודאי חורגת מסמכותו הסטטוטורית" וכן נפסק באותו עניין: "מסקנתנו, כי הנורמה שנקבעה בחוק הגימלאות, אינה בגדר "זכות מנימום", בדומה לזכות מכוח חוק פיצויי-פיטורים (סעיף 31 לחוק) או זכות מהסכם קיבוצי (סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים), מתיישבת גם עם דבריו של השופט חיים כהן בבג"צ 35/62 (פד"י, ט"ז (2), 806, אם כי נאמרו בהקשר אחר. אמר השופט כהן: "... ואין צריך לומר שלא קצין התגמולים ולא ועדת הערעורים ולא בית-משפט זה חפשיים לעשות דבר וחצי דבר שלא במסגרת החוק, יהא אשר יהא החסד אשר היה לעתים קרובות את נפשם לעשות......... באותו פסק-דין נאמרו הדברים בקשר לפעולה שלא נקבעה לה נורמה בתקנות מכוח חוק שהסמיך התקנתן ובעניננו מדובר בפעולה שאכן נקבעה לה נורמה, והיא נקבעה בדבר חקיקה ראשית; הדברים שנאמרו יפים, אפוא, לעניננו מקל וחומר". על הלכה זו שב וחזר בית הדין הארצי לעבודה, בשורה של פסקי דין, שניתנו מעת לעת [ראה לשם הדוגמא: ע"ע 1400/00 שוואח כמאל - מדינת ישראל/שירות בתי הסוהר, עבודה ארצי, כרך לג(4), 38; דב"ע נה/12-6 שמחה גולדשטיין - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך כח(1), 269; דב"ע נה/5-6 שלמה זינו- הממונה על הגימלאות, עבודה ארצי, כרך כט(1), 112; דב"ע נז/11-3 יונה בן טל - מדינת ישראל/משרד הבטחון, עבודה ארצי, כרך ל(1), 250]. כך גם בענייננו, לא רק שהמשיב פעל כדין בעניינו של המערער, אלא שאפילו היה מעוניין לפעול בעניינו לפנים משורת הדין, לא היה בידיו להושיע. לא זו אף זו. אלא שלאור המבואר לעיל, ברי כי אף אין כל יסוד לטענת המערער בדבר הסתמכות מצידו על התנהלות מעבידתו, או בדבר סמכות נחזית כביכול, בכל הנוגע ליישום הוראות חוק הגמלאות על עניינו. 15. סוף דבר- אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, ערעור הגמלאות שבנדון, על החלטת המשיב מיום 22/1/11 - נדחה. בנסיבות העניין ובשים לב למהותו של ההליך, אין צו להוצאות. גמול ניהולמשכורתהשכר הקובע / משכורת קובעתתוספות שכר