קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת גמלת שירותים מיוחדים לנכה: 1. התביעה שלפני עוסקת בשלילת גמלת שירותים מיוחדים מהתובעת עת החלה להשתתף במכינה חוץ ביתית בשם "כנפיים". העובדות הצריכות לעניין 2. התובעת ילידת 12/9/92 סובלת ממחלה נדירה של ניוון שרירם מסוג LGMD, מתניידת באמצעות כסא גלגלים וזקוקה לעזרה סיעודית בכל תפקודי היומיום במשך כל שעות היממה. 3. בשל מצבה הבריאותי, זכאית היתה התובעת, עד הגיעה לגיל 18, לגמלת ילד נכה. לאחר מכן, אושרה לה קצבת שירותים מיוחדים (להלן: "שר"מ") בשיעור 175%. כמו כן אושרה לה קצבת נכות מלאה וגמלת ניידות. 4. ביום 17/5/09 התקבלה התובעת למעון נכים "גילה" בירושלים אולם קליטתה למעון נדחתה מאחר ולא היה ברשותה באותה עת כסא גלגלים ממונע. לבסוף שהתה במעון "גילה" בין התאריכים 5/7/09 עד 31/8/09. בזמן שהותה במעון זה הופסק תשלום קצבת שר"מ מטעם הנתבע מאחר ובמקום ניתנים שירותי סיעוד מלאים. הדבר מקובל ומוסדר בין משרד הרווחה לבין הנתבע כפי שניתן לראות במכתבים המסומנים נ/1. את מעון "גילה" עזבה התובעת לאחר שהות קצרה יחסית, בשל קשיים בהסתגלות למעון מסוג זה. זאת ניתן ללמוד ממכתב עובדת סוציאלית במחלקת שיקום בעיריית אשדוד המסומן ת/1. 5. לאחר מכן חזרה לביתה ובמקביל נעשה ניסיון להיקלט למסגרת חוץ ביתית בתוכנית הייחודית "כנפיים". על מטרות התכנית העיד מר גידי צור, מנכ"ל כיוונים אשר התוכנית מצויה תחת אחריותו : "תוכנית שהוקמה לפני 7 שנים על מנת לאפשר לנכים עם נכויות מוטוריות או חושיות לצאת מהבית ולקחת חלק בתוכנית של כישורי חיים, לימודים ושרות לאומי מחוץ למסגרת הביתית. יחד עם זאת, זאת תוכנית יחודית שמהווה מכינה לחיים והיא כוללת גם קשר עם המשפחות כך שהם מדי פעם גם יוצאים הביתה, מדי פעם ההורים מגיעים אלינו כדי לעקוב אחר התפתחות החניכים, התוכנית היא יחודית בתוך המערך החוץ ביתיות בתוך אגף השיקום של משרד הרווחה. 6. לאחר שהתובעת החלה להשתתף במכינה "כנפיים", שלל הנתבע את גמלת השר"מ בנימוק כי התובעת מקבלת תמיכה מהמדינה בעצם מימון שהותה במכינה זו, והשארת גמלת השר"מ תהווה למעשה כפל גמלאות האסור על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. 7. יצוין כי החניכים במכינה משלמים 1,200 ₪ על שהותם במכינה ומר צור העיד כי מדובר בכיסוי של כ-20% מגובה ההוצאות על כל חניך. השלמת התקציב מתקבלת ממשרד הרווחה. הכרעה 8. הצדדים הגדירו את המחלוקת ביניהם בשאלה הבאה: "האם המוסד בו הוחזקה התובעת בד"כ, ניתנו בו שירותי סיעוד או שירותי שיקום לתובעת והאם יש נפקות לעובדה כי השירותים האלה מומנו באופן מלא ע"י התובעת. " המסגרת הנורמטיבית 9. סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 אשר כותרתו "שירותים מיוחדים" מזכה נכים בגמלה עבור טיפול אישי ועוזרת בית. תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1978 שוללת את הזכות לקבל את הגמלה ממי שהוא "נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום." כלומר, קיימת הבחנה בין אדם השוהה בביתו וזכאי לקבלת הגמלה לבין אדם השוהה במוסד שאינו זכאי לקבל את הגמלה. 10. בית המשפט העליון בבג"ץ 5129/98 קרמן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 678 (להלן: "הלכת קרמן") הסביר וניתח הבחנה זו, בקובעו כי היא סבירה. בבג"ץ 8269/05 פלונית נ' שר העבודה והרווחה ואח', (ניתן ביום 29/4/07) (להלן: "בג"ץ פלונית") חזר כב' השופט לוי על הלכת קרמן: "השופט חשין, בחוות-דעתו בעניין קרמן, הוסיף וקבע, כי תשלום גמלת שירותים מיוחדים לאדם המאושפז במוסד, כמוהו כמתן כפל גמלה - "פעם במישרין על-פי התקנות ופעם בעקיפין באמצעות תמיכת המדינה במוסד" (שם, 695). ברוח דברים אלה הוסיף, באמרת אגב, כי להשקפתו, במקרים שבהם הנכה מוחזק במוסד פרטי שהמדינה אינה משתתפת במימונו - יהיה נכון להוסיף ולשלם לו את גמלת שירותים מיוחדים (שם, שם)." בפסק דין זה עסקינן במוסד לא מורשה שלא קיבל היתר מהמדינה לניהולו. במקרה שבפנינו אכן מדובר במוסד המתוקצב ע"י המדינה, שהינו בעל היתר, ונכנס למעשה להגדרת הפסיקה בדבר תשלום כפל גמלה, שכן המדינה מממנת את המוסד. 11. יחד עם זאת, עלינו לתת דעתנו לתמונה הכוללת, תמונה אליה הפנתה נשיאת בית המשפט העליון, כב' הנשיאה ביניש, עת הסכימה למסקנתו של כב' השופט לוי בבג"צ פלונית: "על פני הדברים ההבחנה בין גימלה המשולמת למי שנזקק לשירותים מיוחדים וטיפול אישי בהיותו בביתו לבין מי ששוהה במוסד, היא הבחנה סבירה כפי שנקבע בהלכת קרמן, אף כי אין בה כדי לענות באופן מספק על כל המצבים של צורך בתמיכה בשל היעדר הבחנה עניינית בין סוגי מוסדות ובין האיפיונים השונים של הנזקק לאישפוז במוסד. כמו בכל נושאי התמיכה ברווחה ובבריאות אין הפתרונות מספיקים אך הם תלויי תקציבים וסדרי עדיפויות שהפרשה שלפנינו אינה מצדיקה את בחינתם, בשל היות המוסד הנדון מוסד לא מורשה." המקרה שבפנינו מדגים באופן ברור, כיצד התובעת, שאין חולק כי היא זכאית לגמלת שירותים מיוחדים בעת שהותה בביתה, נקלעת למבוי סתום בשל רצונה לקדם את עצמה אל עבר ניהול חיים עצמאיים. הרי התובעת יכולה היתה להישאר בבית הוריה ולקבל, באמצעות גמלת השירותים המיוחדים, טיפול סיעודי סביב השעון, טיפול שמצבה הגופני מחייב. אולם התובעת ביקשה למזער את הנטל על משפחתה ועל החברה בכך שהצטרפה לתוכנית המכינה "כנפיים" הבאה להכשירה ולהכינה לניהול חיים עצמאיים, ככל הניתן, וזאת לאחר שנתיים אינטנסיביות של לימוד והשתלמות. 12. בכדי לבחון אילו שירותים ניתנים במכינה נפנה לעדותו של מר גידי צור מנכ"ל כיוונים, החברה המפעילה את מכינת "כנפיים": "ש.        אתה מכיר את מור אסולין? ת.        כן. ש.        ידוע לך מה מצבה התפקודי? ת.        כן. מור בחורה מרשימה עם יכולות ניהול יחד עם זה היא סובלת מתסמונת הפוגעת בשרירים שלה ויש לה סוג מסוים של ניוון שרירים, עקב זה היא מתנייעת על כיסא חשמלי, כאשר יש מערך שלם שתומך בה על מנת לאפשר לה לקחת חלק בתוכנית הזאת. ש.        למה מיועדת המכינה? ת.        היא תוכנית שהוקמה לפני 7 שנים על מנת לאפשר לנכים עם נכויות מוטוריות או חושיות לצאת מהבית ולקחת חלק בתוכנית של כישורי חיים, לימודים ושרות לאומי מחוץ למסגרת הביתית. יחד עם זאת, זאת תוכנית יחודית שמהווה מכינה לחיים והיא כוללת גם קשר עם המשפחות כך שהם מדי פעם גם יוצאים הביתה, מדי פעם ההורים מגיעים אלינו כדי לעקוב אחר התפתחות החניכים, התוכנית היא יחודית בתוך המערך החוץ ביתיות בתוך אגף השיקום של משרד הרווחה. ש.        מהם השירותים שאתם נותנים לנכים במסגרת המכינה? ת.        דיור, כלכלה, הסעות, ליווי צוות מסוגים שונים, תיווכים למסגרות שרות ולימודים ומערך שלם של פעילויות קבוצתיות, כך שבבוקר הם יוצאים לתעסוקה ואחר צהריים תוכנית כישורי חיים בתוך הדירות בהן הם חיים. תוכנית בנויה משנתיים עד שלוש עד מנת להעניק כלים לניהול עצמי בקהילה בעתיד. ש.        בהתייחס לתובעת, כיצד אתם ערוכים לסייע עקב מצבה התיפקודי? ת.        מור בחורה מאוד סיעודית, יכולות לימוד עצמאיות אישיות חזקה, והגוף הוא סיעודי ביותר, נידרשת עזרה של 24 שעות ביממה. אנו נותנים אותה בעזרת מימון זמני שניתן ממשרד הרווחה לתקופה של חצי שנה זה מה שאיפשר להוציא את מור באירועים שהיו סביבה ובעזרת המימון הזה יש עובדת זרה צמודה למור שמאפשרת לה להיות חלק מהתוכנית. התוכנית היא לא תוכנית הוסטלית, היא תוכנית שמכינה צעירים לחזור צעירים לחזור לקהילה. בהוסטל רגיל קיצבת הנכות נלקחת מהנכה לטובת ההוסטל. אצלנו אין לקיחה של הקיצבה מאחר והחוסה מיועד לחזור לקהילה. התוכנית נבנתה מלכתחילה על בסיס צעירים עם נכויות מוטוריות או חושיות אך עצמאים בתפקוד שלהם. לא כל נכה הוא נכה סיעודי, כך שעם התפתחות התוכנית לאנשים סיעודיים נתקלנו בתופעה של לקיחת קיצבת השר"ם עקב זיהוי של התוכנית מבחינתו של המל"ל כהוסטל. אגף השיקום שהוא זה שבעצם המפקח זה הבית המקצועי שלנו מכיר שנבנה פה תקציב שלא תואם את הצוותים הסיעודיים. כך שיש פה פער שאם לא נצליח לטפל בו אז לא מור ולא אחרים שיוכלו לקחת חלק בתוכנית הזו. מבחינתנו הפתרון הפשוט והנכון מכל היבט גם המקצועי הוא השארת קיצבת שר"ם כדי שיוכלו להפעיל כי שנתיים זה זמן קצר שלאחריו הם חוזרים לקהילה. על כן כל מה שנדרש זה פשוט שגם המל"ל יכיר ביחודיות של התוכנית והזמניות שלה ובהשארת השירותים המיוחדים שהם קיבלו לפני התוכנית. ש.        אתם לא נותנים שירותי סיעוד? ת.        זה עניין של עלויות. רוב החברה שלנו הם חברה לא סיעודיים. עם יכולות כמו של מור הם ראויים שינהלו חיים בקהילה.            כל חניך משלם 1,200 ₪ בחודש כחלק מהקיום שלו . זה מהווה פחות מ- 20% מעלות של חניך רגיל. את רוב המימון מממן אגף שיקום של משרד הרווחה זה לכל חניך וחניך. והיה ויש חניך סיעודי נדרשת פרוצדורה מיוחדת."(עמ' 3-4) 13. תכליתה של גמלת השירותים המיוחדים, כפי שכתבו שני הצדדים בסיכומיהם, היא לאפשר לנכה, חרף מחלתו, להמשיך לשהות בביתו תוך הכרה ביתרון לנכה שאינו מתנתק מסביבתו הטבעית. התובעת אכן השתמשה בגמלה זו. יחד עם זאת, מתוך רצון לקדם עצמה, על אף הקשיים האישיים פנתה לתוכנית הייחודית "כנפיים". במקרים של חניכים אחרים בתכנית, להם אין מגבלה סיעודית מלאה כפי שיש לתובעת, ברי כי אין צורך בעזרה סיעודית סביב השעון. אך כאשר מדובר במי שקיבלו גמלת שר"ם לפני הצטרפותם לתוכנית ,מאחר והמכינה מתוקצבת ע"י המדינה ברובה, אין למשתתפים כאלו במכינה זכאות לקבל את גמלת השר"מ. במקרה של התובעת, עולה בבירור מעדותו של מר צור כי אין תמיכה סיעודית מובנית במכינה, כזו המתחייבת בשל מצבה הגופני של התובעת. על כן הרצון לסייע לתובעת, שהינה בעלה יכולות אישיות גבוהות, הוביל את המכינה להשיג מימון זמני לחצי שנה ממשרד הרווחה. בתום מימון זה לא תוכל המכינה לאפשר לתובעת המשך השתתפות כחניכה במכינה ללא הסדרת התשלום על השירות הסיעודי. 14. מצב כזה מתקשים אנו לקבל. התובעת, במצבה הייחודי - תלות גופנית מלאה אל מול יכולת שכלית מרשימה, מעוניינת לקדם עצמה אל עבר עצמאות מסוימת שתפחית את הנטל מכתפי משפחתה. אין ספק כי להתקדמות מסוג זה נדרשת היא לכוחות נפשיים רבים ותמיכה נפשית גדולה ממשפחתה. כפי שציין מר צור בעדותו, עם התפתחות תוכנית המכינה ופתיחתה לתובעת שהינה סיעודית באופן מלא, נתקלה המכינה בקשיי יישום בשל העדר תקציב ושלילת גמלת השר"מ ע"י הנתבע. כפי שהטעימה כב' הנשיאה בייניש בפסק דין פלונית, נכון להיום לא קיימת הבחנה עניינית בין המוסדות החוץ ביתיים ולא קיימים סדרי עדיפויות בחלוקת התקציבים ביניהם. המצב זה יצר פער שעל משרד הרווחה והנתבע להסדיר בכדי שאנשים דוגמת התובעת לא ייצאו נפסדים ובתוך כך, גם עולה וצף האינטרס הציבורי לפיו יש לקדם יוזמות המעודדות הפחתת נטל הנכה על החברה וסביבתו הקרובה. 15. זאת ועוד. גמלת השר"מ מותנית בכך שהזכאי לה שוהה בביתו. תוכנית "כנפיים" אינה "הוסטל" כפי שהעיד מר צור. מדובר בתוכנית הקצובה לשנתיים ובתום התקופה החניכים משתלבים חזרה בקהילה. מהות התוכנית שונה ממוסדות חוץ ביתיים אשר הופכים להיות ביתם של הנכים ומספקים להם שירותים סיעודיים ואחרים בהתאם לצורך האישי של הנכה. במקרים כאלה תשלום גמלת שר"מ מהווה תשלום כפל גמלה ברור. 16. אין זה מתקבל על הדעת כי לא יינתן לתובעת סעד המאפשר, במקרה האישי שלה, להמשיך להשתתף במכינה. השתתפות זו תתאיין בשל שלילת גמלת השר"מ המאפשרת לתובעת קבלת עזרה סיעודית סביב השעון.אין חולק כי עזרה סיעודית הינה תנאי חיוני להשתתפות התובעת בתוכנית וברור גם כי עזרה כזו אינה חלק מהשרותים הניתנים בתוכנית. גם משרד הרווחה הבין זאת, עת אישר לתובעת תקציב זמני לחצי שנה לצורך מציאת פתרון לסוגיה ייחודית זו.כל אלו בסופו של יום מלמדים כי מתן סעד במסגרת זו, בא במסגרת תכלית החוק לסייע לנכה במתן שרותים אישיים,מקום בו אין מי שיכול לתיתם. 17. אשר על כן ,התובעת זכאית לקבל את גמלת השר"מ מיום קליטתה במכינה "כנפיים" 13/10/09 ועד לסיום המסלול בחודש 8/11 כולל, בקיזוז התקופה בה קיבלה מימון ממשרד הרווחה. 18. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. נכותשירותים מיוחדים