קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת שמירת הריון - בעיות רפואיות לפני ההריון: הרקע להגשת התובענה והליכי תחילת הדיון בה 1. ביום 3/10/10 פנתה התובעת לנתבע בתביעה לתשלום גמלת שמירת הריון החל מיום 4/8/10 ועד לתום ההריון (באותה עת, מועד הלידה המשוער היה יום 4/2/11). במכתבו מיום 10/6/10, הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לגמלת שמירת הריון נדחית בשל טענת הנתבע על כך שהתובעת לא הפסיקה את עבודתו לצורך שמירת הריון כאמור בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). כנגד כך הגישה התובעת את התובענה שבפנינו. 2. בעת הדיון בבית הדין, בעקבות החלטות שניתנו והידברות בין באות כחם של הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העובדות הרלוונטיות ועל כך שימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, שיתבקש לחוות את דעתו בשאלת ההצדקה הרפואית ל"שמירת הריון". העובדות המוסכמות 3. א. התובעת היא ילידת שנת 1976. ב. ההריון הרלוונטי לתובענה הוא הריון שני של התובעת. תאריך הלידה המשוער היה יום 1/11/10. ג. התובעת עבדה בחברת טלאול. עבודתה היתה בהקלדה מהירה, הכרוכה בישיבה ממושכת (לפי אישור החברה - לא היתה לחברה אפשרות להציע לתובעת עבודה חלופית). ד. ביום 25/3/10 התובעת הפסיקה את עבודתה (לפי המלצת רופאיה) ולא עבדה עד ללידה. המומחה וחוות דעתו הראשונית 4. בהתאם להסכמת הצדדים, ולאחר שהושלמו הליכי המצאת החומר הרפואי הרלוונטי, ניתנה ביום 17/4/11 החלטה שבה פורטו העובדות המוסכמות, ומונה ד"ר אייל שיינר כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (ד"ר שיינר ייקרא להלן: "המומחה"). 5. בהחלטה מיום 17/4/11, הופנתה אל המומחה השאלה אם בתקופה שמיום 25/3/10 ועד ללידה, היתה התובעת במצב שבו היעדרותה מהעבודה התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההריון, באשר אילו היתה התובעת ממשיכה לעבוד היה הדבר עלול לסכן את התובעת או את העובר? (בענין זה התבקש המומחה לתת דעתו על אופי העבודה וכן על שאר הנסיבות, כגון טיפול תרופתי וכיוצ"ב). 6. המומחה נתן את חוות דעתו. בחוות הדעת האמורה, סקר המומחה את הרקע הרפואי של התובעת, אשר כלל - בין השאר - בעיה של בקע דיסק עם לחץ על השק הדוראלי. המומחה ציין כי בזמן ההריון הבעיה עלולה להחמיר ולגרום לנזק עצבי בלתי הפיך, בעיקר (אך לא רק) בהריון מתקדם. בהסתמך על מצבה של התובעת, ועל המלצותיהם של הרופאים המטפלים, הביע המומחה את דעתו שלפיה העדרותה של התובעת מהעבודה, החל מיום 25/3/10 ועד תום ההריון התחייבה לשם מניעת סיכון לתובעת (אך לא לעובר). הליכי שאלות ההבהרה 7. לאחר שחוות הדעת הראשונית של המומחה הועברה אל ב"כ הצדדים, הגיש הנתבע בקשה להפנות אל המומחה מספר שאלות הבהרה. בהחלטה מיום 19/6/11, נדחתה הבקשה האמורה וניתנה לצדדים ההזדמנות להשלים את טיעוניהם. 8. הנתבע ביקש רשות לערער על ההחלטה מיום 19/6/11 (בר"ע 50135-06-11). ביום 31/7/11 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין (בהתאם להסכמת הצדדים), שלפיו היה צורך להפנות אל המומחה את שאלות ההבהרה שהנתבע ביקש להפנות, ואילו התובעת קיבלה זכות לבקש להפנות אל המומחה שאלות הבהרה נוספות לאחר שישיב על שאלות ההבהרה מטעם הנתבע. 9. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הופנו אל המומחה - ביום 15/8/11 - שאלות ההבהרה שהנתבע ביקש להפנות אליו. 10. המומחה השיב על שאלות ההבהרה. מתשובות המומחה על שאלות ההבהרה עולה כי בניגוד לאופן שהנתבע הבין את חוות דעתו הראשונית של המומחה, המאמר שהמומחה הפנה אליו לא ציין כי הבעייתיות של בקע דיסק היא דווקא בשלבים המתקדמים של ההריון, אלא להיפך. עם זאת, המומחה הבהיר (כצפוי) כי תשובותיו לא התבססו רק על המאמר שהוא הפנה אליו אלא על סיפור המקרה, סקירה של המלצות הרופאים המטפלים, והידע על כך שנזק של בקע דיסק עלול להחמיר בזמן ההריון ולהפוך לנזק עצבי בלתי הפיך (בענין זה - הפנה המומחה אל המאמר שנזכר לעיל). המומחה הבהיר כי הוא עומד על דעתו, שהמשך עבודת התובעת במהלך ההריון היה עלול להביא לנזק עצבי בלתי הפיך, ולסכן את התובעת. 11. לאחר שתשובות המומחה על שאלות ההבהרה הועברו אל הצדדים, הודיעה באת כחה של התובעת כי היא אינה מבקשת לנצל את זכותה (מכח פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה), לבקש הפניית שאלות הבהרה נוספות אל המומחה. משכך, ניתנה לב"כ הצדדים הזכות להשלים בכתב את טיעוניהן. באת כחה של התובעת אכן עשתה כך וביקשה לקבל את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה ותשובותיו על שאלות ההבהרה. הנתבע לא הגיש השלמה של הטיעונים. שמירת הריון, הדין וההלכה הפסוקה 12. בסעיף 58 לחוק, הוגדר המונח "שמירת הריון", כך: "היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה;". 13. בהלכה הפסוקה נדונו מספר מקרים של מבוטחות במצב דוגמת זה של התובעת, אשר בו, הפגימה הרפואית הבסיסית, היא פגימה שלכשעצמה אינה נובעת מההריון, אך להריון יש השפעה על אותה פגימה, השפעה שלעתים מוגדרת כ"סיכון" למבוטחת, ולעתים - אינה מוגדרת כך. להלן נסקור חלק מהמקרים שנדונו בפסיקה. 14. בעב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי - גבאי (פסק דין מיום 3/2/02, שייקרא להלן: "ענין גבאי") דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של הנתבע על פסק דין שבו התקבלה תביעה לגמלה לשמירת הריון, בלא מינוי מומחה רפואי, וזאת - רק על סמך האישורים שהומצאו. במהלך הדיון בערעור, מינה בית הדין הארצי לעבודה מומחה רפואי מטעמו, שאישר כי מצבה של המשיבה אמנם לא תאם את ההגדרה הכוללנית של "שמירת הריון", אך כאביה היו יכולים להיות מוחמרים במהלך ההריון עקב העבודה, ולכן - ההמלצה להימנע מעבודה עד ללידה היתה סבירה. כלומר, בענין גבאי, קבע בית הדין הארצי לעבודה שניתן לחייב את הנתבע לשלם גמלת שמירת הריון, גם בשל החמרה בכאבים שנוצרת בשל ההריון, אף בלא "סיכון" של המבוטחת או העובר. בית הדין הארצי לעבודה ציין באותו פסק דין שספק אם היה כלל צורך במינוי מומחה רפואי, ואולי היה ניתן להסתפק באישור הרפואי הראשוני, שצורף לתביעה. 15. ההלכה שנקבעה בענין גבאי - לא נותרה על כנה, לפחות בכל הנוגע למעמדו של האישור הרפואי הראשוני שצורף לתביעה. בעב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - הק (פס"ד מיום 14/1/04), נקבע כי גם כשהמבוטחת אינה יוצאת לעבודה בהסתמך על האישור הרפואי שניתן לה, עליה לדעת שייתכן שפקיד התביעות (בהסתמך על חוות דעתו של רופא הנתבע) לא יאשר את התקופה שבאישור ככזו המצדיקה גמלת שמירת הריון, וכי במקרים שבהם יש מחלוקת בענין זה - נכון לשקול מינוי של מומחה רפואי מטעם בית הדין. 14. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 22/6/04, נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בערעור של הנתבע (עב"ל 1250/02 המוסד לביטוח לאומי - קדוש, ייקרא להלן: "ענין קדוש") על פסק דין של בית דין זה שבו התקבלה תביעה (ב"ל 1852/99) לגמלת שמירת הריון, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בענין גבאי (ובטרם ניתן פסק הדין בענין הק). בענין קדוש נדונה תביעתה של מבוטחת אשר ניתנו לה אישורים רפואיים על הצדקת "שמירת הריון" בשל מצב אורתופדי שלא נבע מההריון, כשנקבע שההריון הביא להחמרה בכאבים. כאמור לעיל, תחילה התקבלה תביעתה על סמך ההלכה שנפסקה בענין גבאי. במהלך הדיון בערעור בענין קדוש, ניתן פסק הדין בענין הק, ובהתאם לאמור בו, החליט בית הדין הארצי לעבודה בענין קדוש להחזיר את עניינה של המבוטחת אל בית הדין האזורי לשם מינוי מומחה נוסף בשאלת הקשר בין ההריון לבין ההמלצה להימנע מעבודה. המומחה הנוסף שמונה בבית הדין האזורי הביע את דעתו על כך שהיה סיכון במצב המבוטחת, בשל ההחמרה בכאביה. משעמדה זו הובעה על ידי המומחה הנוסף, הודיע הנתבע כי הוא מסכים לכך שהתביעה תתקבל (ראו פסק הדין בענין קדוש, מיום 13/2/05). 15. ביום 2/3/05, ניתן פסק דין נוסף על ידי בית הדין הארצי לעבודה, הוא פסק הדין בעב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי - יוקר (שייקרא להלן: "ענין יוקר"). בענין יוקר נדון עניינה של מבוטחת שבעת שהיתה בהריון סבלה ממצב של רגישות ניכרת במפשעה, עקב לחץ על העצב. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא הוכח שלא היתה סכנה לרגל של המבוטחת, עקב אותו לחץ על העצב (אף שהמקור ללחץ עצמו, לא היה בשל ההריון), ולפיכך - לא נסתרה החזקה שנוצרה מהאישור הרפואי שתמך בתביעתה, כך שהיא היתה זכאית לגמלת שמירת הריון. 16. על סמך האמור לעיל, ניתן - לדעתנו - לסכם את ההלכה הפסוקה, כך: א. האישור הרפואי שניתן על ידי הרופא של המבוטחת בתביעה לגמלת שמירת הריון, הוא בעל מעמד כבד משקל, ויוצר חזקה שלפיה אכן מדובר במצב רפואי שמצדיק "שמירת הריון". ב. החזקה האמורה, ניתנת לסתירה. במקרה של מחלוקת רפואית בענין זה, נכון למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין. ג. גם אם מתברר שהבסיס המקורי לסיכון הרפואי של המבוטחת מצוי בפגימה שאינה נובעת מההריון, אך ההריון מביא ליצירת הסיכון או מחמיר אותו - מדובר במצב שנכון לראותו כ"מצב רפואי הנובע מההריון המסכן את האשה". יישום ההלכה הפסוקה על עניינה של התובעת 17. ההלכה הפסוקה באופן כללי בבית הדין לעבודה (ולאו דווקא בענייני שמירת הריון), מלמדת שיש לתת משקל נכבד מאד גם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין. המומחה מטעם בית הדין משמש כ"אורים ותומים" של בית הדין בעניינים הרפואיים. 18. בעניינה של התובעת, מדובר בפגימה שלכשעצמה - אינה נובעת מן ההריון. בעיות התובעת בעמוד השדרה היו קיימות טרם ההריון. עם זאת, כאמור לעיל, אין בכך כדי לשלול את זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון, באשר עדיין יש צורך לבדוק אם ההריון עלול להשפיע על המצב עד כדי גרימה או החמרה של הסיכון לתובעת או לעובר. 19. מאחר שהיתה בין הצדדים מחלוקת בענין זה, מונה המומחה מטעם בית הדין. עמדתו של המומחה כפי שהיא מבוטאת בחוות דעתו הראשונית ובתשובותיו על שאלות ההבהרה, מתיישבת עם העובדות המוסכמות, והיא מבוססת על החומר הרפואי של התובעת שהיה בפניו ועל הידע המקצועי שלו. בנסיבות אלה, אנו מאמצים את עמדתו של המומחה, שכאמור לעיל - הוא משמש כ"אורים ותומים" של בית הדין. 20. מהאמור לעיל עולה כי בעניינה של התובעת יש כעת מספר ראיות כבדות משקל המצדיקות את ראייתה כמי שנזקקה ל"שמירת הריון". הן האישור הרפואי שצורף לטופס התביעה (שכאמור - יוצר חזקה (שאמנם ניתנת לסתירה) - שלפיה מדובר במצב רפואי המצדיק "שמירת הריון". ראיה נוספת, היא - כמובן - עמדתו של המומחה, שאף אומצה על ידינו. המומחה הסביר כי בשל ההחמרה האפשרית שההריון היה עלול לגרום למצב התובעת (בקע דיסק עם לחץ על השק הדוראלי), הרי שהמשך עבודתה של התובעת מיום 25/3/10 ואילך עד ללידה, היה עלול להביא לנזק עצבי בלתי הפיך. ברור שמדובר בסיכון לתובעת עקב ההריון. מכאן שלא זו בלבד שהחזקה שנוצרה עקב האישור הרפואי שצורף לטופס התביעה לא נסתרה, אלא שחזקה זו קיבלה חיזוק משמעותי מעמדתו של המומחה (שאותה, כאמור, אימצנו). 21. התוצאה היא שניתן לקבוע כי בתקופה שמיום 25/3/10 ועד הלידה, היתה התובעת במצב רפואי הנובע מההריון, אשר בו - אילו היתה התובעת ממשיכה לעבוד, היה הדבר מביא לסיכון לתובעת. על כן, העדרותה מהעבודה אכן התחייבה בנסיבות האמורות בסעיף 58 לחוק, והתובעת זכאית לגמלה לשמירת הריון מיום 25/3/10 ועד הלידה. לסיכום 22. התוצאה היא כי אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כאמור בסעיף 21 לעיל. 23. מאחר שהתובעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ובשל הוראות סעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 ותקנה 9 לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973, אין אנו רואים טעם לפסוק הוצאות משפט לזכותה. 24. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. הריוןרפואהגמלה לשמירת הריוןשמירת הריון