קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת "גניבת" לקוחות ממעביד: המשיב עבד בתפקיד ראש צוות במבקשת 1, שהיא חברה למתן שירותי גינון החל מחודש אוגוסט 2008. ביום 10/11/10 הודיע המשיב על התפטרותו מעבודה מסיבות אישיות, ותוך מתן הודעה מוקדמת כחוק. המשיב סיים את עבותו בנתבעת ביום 25/11/10 וזמן קצר לאחר מכן הקים עסק מתחרה, באופן שחלק מלקוחות המבקשת עברו להיות לקוחותיו של המשיב. על רקע האמור, ביום 1/2/11 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיב להמנע מלפנות למי שהיו לקוחות המבקשת, להמנע מלהתקשר איתם, ולהמנע מלספק להם שירותי גינון. לבקשה צורפה רשימה של 12 לקוחות, אשר על פי הנטען עברו להיות לקוחות של המשיב, ואשר צו המניעה נדרש לגביהם באופן ספציפי (בצד הצו הכללי). בדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 3/2/11 במעמד הצדדים, ניתן צו ארעי להקפאת המצב הקיים, באופן שעד למתן החלטה אחרת לא יתקשר המשיב עם לקוחות נוספים שהיו לקוחותיהם של המבקשים. עוד באותו דיון בית הדין הציע לצדדים לאחד את הדיון העיקרי בתיק עם הדיון בבקשה לסעד זמני, ואולם, למרבה הצער, הצדדים סרבו להצעה. טענות הצדדים בבקשה למתן צו זמני המבקשים טוענים כי עם סיום עבודתו, המשיב פנה ללקוחות המבקשת ושידל אותם לעבור להיות לקוחותיו, וזאת אף בתוך תקופת ה"הודעה המוקדמת", תוך ביצוע עוולות מסחריות ותוך הפרת חובות הנאמנות החלות עליו כעובד המשיבה 1. לטענת המבקשים בתקופת עבודתו של המשיב הוא נחשף לסודותיה המסחריים של המבקשת, לרבות לרשימת לקוחותיה ולשיטת התמחור שחלה עליהם. עוד טוענים המבקשים כי עובר למתן הודעת ההתפטרות, פעל המשיב לקידום ענייניו האישיים אצל לקוחות המבקשת, באופן שפגע באינטרס של מעבידתו, כך על פי הנטען, פעל המבקש בדרך של מתן עדיפות בהקצאת משאבי המבקשת לאותם לקוחות "איכותיים" שאותם ביקש ליטול לעצמו על פני לקוחות אחרים של המבקשת, וגרם כתוצאה מכך לעזיבת לקוחות. לטענת המבקשת מעשיו של המשיב הביאו לפגיעה משמעותית במבקשת, ולירידה של כ- 20% מהכנסותיה החודשיות השוטפות מאחזקת גינות פרטיות. על רקע האמור, ומשנודע לה הדבר, ביום 28/12/10 פנתה הממבקשת למשיב, באמצעות עורך דין, בדרישה כי יחדל מפניה ללקוחות החברה, ומשמכתב זה לא נענה, פנו המבקשים לבית הדין בהליך דנן. לטענת המשיב, דין הבקשה לסעד זמני להדחות מחמת שיהוי, בשים לב לכך שעובדה שהמשיב החל לטפל בלקוחות שהיו בעבר לקוחות של המבקשת היתה בידיעת המבקשים לכל המאוחר במהלך חודש דצמבר 2010. עוד טוען המשיב, כי המנעות ממתן הצו ממילא לא תגרום למבקשים נזק בלתי הפיך, שפיצוי כספי לא יוכל לרפאו. לגופו של עניין, טוען המשיב כי הוא בעל נסיון בן 11 שנים בתחום הגינון, ועוד טרם עבודתו במבקשת, הכיר את הספקים הרלוונטים, ואף תיווך בין חלק מהם לבין המבקשת, לטענת המשיב בתקופת עבודתו במבקשת הוא לא נחשף לכל "סוד מסחרי" לרבות רשימת הלקוחות, אשר בנסיבות העניין לא יכולה להחשב כסוד מסחרי. זאת ועוד, בפועל, מתוך הרשימה שהציגו המבקשים, רק שבעה לקוחות עברו לקבל שירות מהמשיב, ואלה עברו על יסוד בחירתם החופשית, ולא בעקבות שידול פסול. המשיב צירף לתגובתו תצהיר של אחד הלקוחות מתוך השבעה (פוקס) המעיד כי בעקבות העבודה שביצע המשיב בגינתו נוצרו קשרי חברות בינו לבין המשיב, שכתוצאה מהם, לאחר שהמשיב פתח עסק עצמאי הוא החל לעבוד איתו, וכן הוסיף כי שני לקוחות אחרים מתוך השבעה (גוטמן ודנציגר) הם לקוחות שהגיעו לטיפולה של המבקשת בעקבות המלצה שלו על עבודתו של המשיב (ולפיכך, לטענת המשיב, אין כל מניעה כי יפנה אליהם ויציע להם את שירותיו). הכרעה המשיב עבד במשך שנים ארוכות כשכיר בענף הגינון, ולאחר שנים שבהן צבר ידע ונסיון מקצועי אצל מעסיקים שונים, החליט לפתוח עסק עצמאי. עניין זה, כשלעצמו, איננו יוצא דופן, ואיננו ראוי לכל גינוי. טבעם של דברים הוא כי עובד תורם מזמנו מכוחו ממרצו ומכשרונותיו למקום עבודתו, וככל שתרומתו משמעותית יותר, כך גם הוא עצמו מתפתח, ורוכש ידע מקצועי, נסיון וכלים אשר לא מן הנמנע כי יאפשרו לו בשלב מאוחר יותר, להקים עסק משל עצמו, לרבות עסק שיתחרה בעסקו של המעביד, ואין בכך כל פסול. אשר על כן, מקובל לחשוב שלא כל ידע או נסיון מקצועי שרוכש עובד בתקופת עבודתו הוא בבחינת "סוד מקצועי" שהעובד מנוע מלעשות בו שימוש לאחר סיום עבודתו, ולטעמי, במקרה דנן בשלב זה לא הוכיחו המבקשים כי הידע שרכש המשיב בעת עבודתו במבקשת חורג ממסגרת הנסיון והידע המקצועי שמקובל שעובד רוכש בתקופת עבודתו וכי הוא בבחינת סוד מסחרי הראוי להגנה מיוחדת. אשר לרשימת הלקוחות של המבקשת אני סבורה כי בנסיבות דנן, על פני הדברים, לא הוכח כי המשיב עשה שימוש בסוד מסחרי של המבקשים. שירותי גינון ניתנים, כדבר שבשגרה, בשעות היום, כאשר בדרך כלל מול בית הלקוח חונה רכב תפעולי של הגנן, המדובר בעבודה שלא אחת יוצרת מפגעי רעש והקשרים בין נותן השירות ללקוחו גלויים על פני השטח. אין לכחד כי קיומה של רשימת לקוחות המפרטת את שם הלקוח, כתובתו ופרטי התקשרות עימו, מקלה מאוד על הגישה אליו, ואולם אין בכך כדי להפוך את אותה רשימה לסוד מסחרי. אשר לתנאי ההתקשרות שבין המבקשת ללקוחותיה מקובל עלי כי אילו היה מוכח כי המשיב ידע בדיוק על פרטי ההתקשרות והתשלום של לקוחות הנתבעת, בעת שהציע להם הצעת מחיר מטעמו, ניתן היה לראות בכך משום שימוש בסוד מסחרי, ואולם, מעדותו של המשיב, אשר לא ניסתרה (אלא בעדותו של המבקש 2) עולה כי הוא לא היה מעורב בסיכום תנאי ההתקשרות הקונקרטיים עם לקוחות המבקשת כמו גם בגבית כספים מהם, ולפיכך, גם בהקשר זה, בשלב זה לא הובאה בפני בית הדין הוכחה מספקת לכך שהמשיב עשה שימוש בסודות מסחריים של המבקשת. הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים איננו כולל תניית אי תחרות או מגבלה אחרת על חופש העיסוק של העובד, לא במפורש ולא במשתמע. כאשר נשאל המבקש 2 לעניין החסר בחוזה (אשר אין חולק כי נוסח על ידי המבקשים) הוא העיד כדלקמן: "ש. אתה ידעת והתייעצת עם עורך הדין שלך לגבי החשיבות של רשימת הלקוחות כתבת בתצהירך שזה הדבר הכי חשוב של חיטים. ת. בין שני הדברים החשובים. ש. אם דבר כזה חשוב איך במסגרת ההסכם עבודה שלך עם שמעון, אתה ניסחת אותו, אין שם שום דבר שמזכיר סודיות ואי תחרות. ת. אני בתחום מעל 17 שנים. לא קרה שעובד שלי לקח ממני לקוחות בסוף תקופת עבודה. לא חזיתי סיטואציה כזו. אני גם לא יודע לחזות סיטואציה עתידית שיכולה לקרות עם עובד. זו פעם ראשונה שאנו מגייסים עו"ד מטעמנו ואני מגיע לבית משפט. נאלצתי לעשות זאת כי שמעון לא הפסיק עם לקיחת הלקוחות." הגם שאין זה ממנהגו של בית המשפט להוסיף תניות על אלה שהוסכמו בין הצדדים, ובעניין זה מחוייב בית המשפט לנהוג בזהירות רבה, נדמה לי כי בנסיבות דנן המדובר בחסר בחוזה, אשר אין מנוס מלהשלימו, שכן ברור שהחסר, בנסיבות העניין, איננו מהווה הסדר פוזיטיבי (חיובי או שלילי) וכי המדובר בעניין מהותי, אשר אמור להיות מוסדר במסגרת ההתקשרות בין הצדדים ולא בעניין חיצוני, כפי שיפורט להלן. עניין לנו בנסיבות בהן חלק נכבד מהקשר שבין המבקשת ללקוחותיה נעשה באמצעות המשיב, המדובר הן בלקוחות שהיו למבקשת בשנים שלפני הצטרפותו של המשיב לשורותיה, והן בלקוחות חדשים, שנספו בתקופת עבודתו של המשיב, חלקם בעקבות מאמצי שיווק וקשרים של המבקשת, וחלקם בזיקה ישירה לעבודתו של המשיב. לנוכח האמור, ובשים לב לכך שהאפשרות כי המשיב יבקש להתפטר מעבודתו, ולהקים עסק עצמאי (ואף עסק מתחרה) היא אפשרות סבירה, אשר ניתן היה לצפותה, נדמה שהיה מקום להסדיר בהסכם בין הצדדים את עניין הזיקה של כל אחד מהצדדים לסוגים השונים של לקוחות המבקשת עם סיום קשר ההעסקה. ואולם, משלא נעשה הדבר במסגרת החוזה שנחתם, הרי שיש להשלים את החסר בהתאם לכללים המקובלים, על יסוד נסיון להתחקות אחר תכלית ההסכם, הנוהג המקובל, ובהתאם לעקרון תום הלב (ר' א. ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי (פרשנות החוזה), עמ' 131 - 211). עקרון תום הלב נועד להגשים את רוח החוזה, והוא מבקש ליתן ביטוי לרצון ההיפותטי של צדדים סבירים, ולתכלית האוביקטיבית של החוזה בהתאם לעקרי היסוד של השיטה, כגון הגינות, אמון, יושר סבירות וצדק. בכל הנוגע להסכם עבודה, מקובל לדבר על יצירת איזון בין האינטרס הלגיטימי של העובד בהגנה על חופש העיסוק, לבין האינטרס הקנייני הלגיטימי של המעביד בעסקו. נקודת המוצא היא כי קיים אינטרס ציבורי בכך שהעובד ילמד ויתפתח בתקופת עבודתו אצל המעביד, ובבוא העת יגיע לבשלות אשר תאפשר לו לפתוח עסק עצמאי בתחום עיסוקו ואין כל מניעה כי יתחרה באופן הוגן מול מעבידו לשעבר. עם זאת, קיים גם אינטרס ציבורי בשמירה על ייחסי האמון בין עובד למעבידו, המצדיקים הטלת חובה על העובד, שלא לפגוע במעבידו ושלא לנצל את האמון שהמעביד נותן בו (בתקופת העבודה ובסמוך לאחריה) באופן החותר תחת אינטרס של המעביד, ועל מנת לקדם את ענייניו האישיים. אני סבורה כי תכליתו של הסכם עבודה איננה מתיישבת עם הכרה בזכותו של העובד, עם התפטרותו, להציע ללקוחות שלהם נתן שירות מטעם המעביד לנטוש את המעביד ולעבור לקבל שירותים ישירות מהעובד, במחיר מוזל. העובד נשלח אל אותם לקוחות כשלוחו של המעביד, ויצר עמם קשרים על מנת לקדם אינטרס המעביד. ניצול הקשרים הללו, על מנת ליטול את הלקוחות לעצמו איננו מתיישב עם תכלית הסכם ההעסקה ועם חובת תום הלב והנאמנות שבין הצדדים לו. חריג לכלל עשוי להתקיים, בנסיבות בהן זיקתו של הלקוח לעובד גדולה מזיקתו למעביד, מצב זה יכול שיתעורר מקום שמדובר בבן משפחה או בחבר של העובד שהוא לקוח של המעביד, או כאשר ברור כי ההתקשרות בין הלקוח לבין המעביד היא, בעיקרו של דבר, כתוצאה מעבודתו של העובד או בזיקה ישירה אליה. במקרה כזה, ובהעדר מגבלה בהסכם, ניתן לומר כי אין מניעה שעם עזיבתו העובד יעברו אותם לקוחות להיות לקוחותיו. אני סבורה, כי חופש העיסוק של העובד מאפשר לו לעשות שימוש בידע ובכלים המקצועיים שרכש אצל מעבידו, להתקדם ולהתפתח, ואין כל מניעה כי יפתח עסק עצמאי המתחרה במעבידו, ואולם לטעמי, ככלל, עובד איננו רשאי, בשם חופש העיסוק, לבסס את עסקו על מאגר הלקוחות של המעביד, על דרך של שימוש בעסק של המעביד, ובמאגר הלקוחות של המעביד, שעמם יצר קשרים בתקובת עבודתו, כפלטפורמה להקמת עסק עצמאי משלו. התנהלות מסוג זה חותרת תחת תכליתו של הסכם ההעסקה, תחת חובות האמון שבין הצדדים ליחסי העבודה, והיא נגועה בחוסר תום לב ובניצול לרעה. מן הכלל אל הפרט בענייננו העיד המבקש כי ביום 30/11/10 (חמישה ימים לאחר סיום עבודתו של המשיב) התקבלה שיחת הטלפון הראשונה שבה לקוח הודיע כי הוא עוזב, ועובר להיות לקוח של המשיב. לעניין מאמצי השידול שהפעיל המשיב על לקוחות המבקשת הוצגו בפני בית הדין מסמכים ת/2 ו- ת/ 3 שעניינם בלקוחה שעל פי עדותו של המבקש 2 קיבלה מהמשיב הצעת מחיר נמוכה יותר מהמחיר המקובל במבקשת, וכתוצאה מכך, על מנת שלא לאבד את הלקוחה, נאלצה המבקשת בראשית חודש אוקטובר 2010 ליתן לה הצעת מחיר נמוכה באופן משמעותי מהמקובל במבקשת. בפני בית הדין הוצגו הודעות SMS ששלחה אותה לקוחה למבקשים ביום 11/10/10 ובה נכתב "מגיעים מחר?" ו - "שמעון משגע אותי". המשיב מכחיש כל פעילות של שידול לקוחות. לדבריו הוא היה בקשר עם הרבה לקוחות וכאשר ידע שהוא מסיים את עבודתו מצא לנכון להפרד מהלקוחות ולומר להם שלום. לטענת המשיב, באותן שיחות, כאשר נשאל מה הוא עתיד לעשות, השיב שכנראה שהוא פותח שותפות לעבודות גינון. לדבריו הלקוחות הם שפנו אליו וביקשו לקבל ממנו שירותי גינון ולא הוא שיזם את הפניה אליהם. על פני הדברים, בשלב זה של הדיון, נראה כי כמות הלקוחות שעברו לעבוד עם המשיב אשר לפחות לגבי חלק מהם אין כל טענה לזיקה מיוחדת למשיב, כמו גם הראיות לכאורה שהוצגו בפני בית הדין, שלפיהן המשיב הציע ללקוחות "מובהקים" של המבקשת מחירים נמוכים מהמקובל במבקשת, מלמדות לכאורה על כך שלפחות חלק מהלקוחות עברו לטיפולו של המשיב מן הטעם שהוצע להם מחיר נמוך יותר עבור אותו שירות, ולא מחמת זיקה מיוחדת למשיב, הגוברת על הזיקה למבקשת. בנסיבות בהן מדובר בכמות משמעותית של לקוחות (ביחס לגודלה של המבקשת), שחלקם היו לקוחות של המבקשת עוד בטרם החל המשיב לעבוד בה, אני סבורה כי על פני הדברים יש סיכוי סביר כי טענת המבקשת כי המשיב התנהל בחוסר תום לב ובהפרת חובת האמונים אמונים כלפיה תתקבל. על אף כל האמור לעיל, בסופו של יום, לא מצאתי ליתן צו מניעה כפי שביקשו המבקשים, באופן שימנע מהמשיב להמשיך ליתן שירות ללקוחותיה של המבקשת שכבר הפכו ללקוחותיו. הגם שכאמור, נראה לכאורה כי נפלו פגמים באופן בו התנהל המשיב כלפי חלק מלקוחות המבקשת, הרי שמדובר בנסיבות בהן איסור התחרות לא נקבע במפורש בהסכם בין הצדדים, ובנסיבות בהן לכאורה לא מדובר בשימוש בסוד מסחרי, כך שגם אם התביעה תתקבל, נדמה כי המבקשים יהיה זכאים לכל היותר לפיצוי כספי. זאת ועוד, הבקשה שמשמעה, הלכה למעשה צו לשינוי המצב הקיים, נגועה בשיהוי ניכר. הדעת נותנת כי בנסיבות שנוצרו, גם אם היה בית הדין מורה למשיב לחדול מלספק שירותי גינון לאותם לקוחות שעברו אליו או לחלקם, הרי שאלה לא יחזרו להיות לקוחותיה של המבקשת, והיא לא תפיק מכך כל תועלת, כך שממילא לא יהיה בצו כדי לשרת איזו מן התכליות שנועדו לסעד הזמני. עם זאת, אני מורה כי הצו הארעי שניתן ביום 3/2/11 להקפאת המצב הקיים יעמוד בתוקף עד ליום 25/5/11 (למשך שישה חודשים למן מועד סיום עבודתו של המשיב) במהלכם ימנע המשיב מליצור קשר עם לקוחותיה של המבקשת, שאצלם עבד מטעמה. לנוכח כל האמור לעיל, במכלול נסיבות העניין, לרבות ההוצאות שכבר הוטלו על המשיב, אני מורה כי המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. "גניבת" לקוחות ממעבידצוויםצו מניעהלקוחות