קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה על פיטורים שלא כדין: לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ולתשלום סכומים נוספים בגין סיום יחסי העבודה בין הצדדים. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לטענת התובע כי ההחלטה על פיטוריו התקבלה מטעמים שאינם ענייניים, וכי היא נובעת מכך שבתקופת עבודתו הוא ניסה למנוע ממעבידתו לבצע עוולות ומעשי מרמה, ונסיונות אלה הם שהובילו לפיטוריו. עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים : התובע, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, החל את עבודתו בנתבעת 1, חברה העוסקת בפיתוח מכונות דפוס דיגיטלי [להלן: "הנתבעת"] ביום 1/5/05, בסמוך להקמת החברה וזאת על מנת שיעמוד בראש פרויקט פיתוח של מכונת דפוס להדפסה על זכוכית. על מנת להעמיד דברים על דיוקם נציין, כי התובע גוייס לעבודה מלכתחילה על ידי חברת ITS, שאף היא חברה העוסקת בפיתוח מכונות דפוס דיגיטאלי, המנוהלת ונשלטת על ידי נתבעים 2-3. כחודשיים לאחר תחילת עבודתו בITS הוקמה הנתבעת על ידי נתבעים 2-3 ואחרים, באופן שהפרויקט שהחל התובע לבצע בחברת ITS הועבר לנתבעת, והתובע הפך להיות עובד הנתבעת. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, כיהן הנתבע 4 כמנכ"ל וכמנהל הכספים של הנתבעת (עובר לכך כיהן הנתבע 4 כאיש הכספים של ITS). הנתבע 2 כיהן כנשיא הנתבעת, והנתבעת 3 כמנהלת משאבי אנוש בחברה. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה התקיימו קשרים עסקיים בין שתי החברות שבשליטת הנתבעים 2-3, באופן שחברת ITS סיפקה לנתבעת מוצרים ושירותים מסוגים שונים, ושימשה כקבלן משנה של התובעת. אין חולק כי בשנתיים שלאחר הקמתה, הנתבעת התפתחה וגדלה. הפרויקט לפיתוח מכונה להדפסה על זכוכית, שראשיתו בחברת ITS התקדם והשתכלל, והגיע בהדרגה לשלב של שיווק ללקוחות. צוות העובדים בנתבעת הלך והתרחב בהתאמה. אלא שנדמה כי השמחה לא היתה שלמה, וביום 16 דצמבר 2007, בנסיבות שעוד נעמוד עליהן, נקרא התובע לפגישה בחדר הישיבות ב- ITS. בפגישה הודיעו הנתבעים 2 ו- 4 לתובע, כי מטעמים מקצועיים הם החליטו לסיים את ההתקשרות עימו. למחרת השיחה, ביום 17/12/07, נמסר לתובע מכתב [להלן: "מכתב הסיכום"] בו נכתב כדלקמן: "הנדון : סיכום בדבר סיום העסקתך בחברה היום 17/12/07 התקיימה ביננו שיחה במסגרתה הסכמנו על סיום העסקתך בחברה בהתאם לאמור לעיל - עבודתך בחברה תסתיים ביום 1/3/08. עם סיום עבודתך ישוחררו לזכותך מלא הכספים שעומדים לזכותך בקרנות. בנוסף ישולמו לך התשלומים הבאים - א. מענק מיוחד בסך 3 משכורות. ב. פדיון חופשה בהתאם ליתרת החופשה בתאריך הסיום. כמו כן ימסר לך מכתב פיטורים מטעם החברה." בנוסף נמסר לתובע מכתב פיטורים אשר נוסחו היה: "הנדון - הודעה על סיום העסקה כחלק מהליך של רה ארגון בו נוקטת החברה ובהתאם לצרכיה החליטה החברה לסיים את העסקתך. לאור האמור, ניתנת לך הודעה מוקדמת על סיום העסקתך ביום 17/12/07 בהתאם להסכם ההעסקה שלך תסתיים העסקתך בחברה ב- 1 מרץ 2008. הנני לאשר כי עבדת בחברה החל מיום 1/7/05 וכי עבודתך תסתיים ביום 1/3/08 כאמור לעיל אנו מודים לך על התקופה בה עבדת בחברתנו ותרמת מכישוריך לפעילותה. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך." במהלך תקופת ההודעה המוקדמת התובע המשיך לעבוד בנתבעת וביצע חפיפה למחליפו בתפקיד, ואולם ביום 17/2/07 נודע לנתבעת כי התובע מתעתד לעבור לעבוד בחברה מתחרה, שעיסוקה בתחום הדפוס הדיגיטלי. בעקבות כך, נמסרה לתובע הודעה כי עליו לסיים את עבודתו לאלתר. בהמשך הדברים שולם לתובע שכר חודש פברואר במלואו, פדיון חופשה בהתאם לחישוב שביצעה הנתבעת, ואולם הנתבעת נמנעה מלשלם לתובע את סכום המענק בסך 3 משכורות בהתאם למכתב הסיכום מיום 17/12/07. ביום 1/3/07 החל התובע לעבוד בחברת ג'טאבל. הנתבעת עתרה בפני בית הדין בבקשה למתן צו זמני למניעת ההתקשרות בין התובע לבין החברה המתחרה (ג'טאבל), ואולם הבקשה למתן צו זמני נדחתה (החלטת כב' השופטת יהלום בתיק עב 3603/08, בש"א 1252/08 דיפ טק נ' פינשמיט). להשלמת התמונה נציין כי לימים ניתן פסק דין בתיק עב 3603/08, במסגרתו חוייב התובע לשלם לנתבעת פיצויי בסך 24,000 ש"ח בגין התנהלות חסרת תום לב והפרת הסכם עבודה. התובע ערער על פסק הדין ואולם טרם ניתן פסק דין בערעור. ביני לביני, בחלוף מספר חודשים, הגיש התובע את התובענה דנן, במסגרתה הוא טוען כי ביסוד ההחלטה על פיטוריו עומדת העובדה שפעל למנוע מעשי מרמה שביצעו הנתבעים 2-4 כנגד הנתבעת ובעלי המניות שלה, וכנגד חברה אחרת, ועל כן טען כי המדובר בפיטורים שלא כדין. התובע טוען כי לא נערך לו שימוע כדין, וכי בפיטוריו נשללה ממנו הזכות למימוש אופציות, שאלמלא פוטר שלא כדין הוא היה זכאי לממשן. עוד טוען התובע כי לא שולם לו סכום המענק בסך 3 משכורות בהתאם למכתב הסיכום, וכן כי הוא זכאי לפדיון חופשה. לטענת הנתבעים ההחלטה על סיום עבודתו של התובע התקבלה מטעמים עניינים לנוכח הקשיים בתפקודו כמנהל תחום הפיתוח, אשר התבררו עם התפתחות החברה. לטענת הנתבעת לתובע הוצע לשמש כמנהל פרויקט, ולחילופין לסיים את העסקתו בחברה והתובע הוא שבחר לסיים את תפקידו. לטענתה, תנאי סיום העבודה סוכמו בין הצדדים, ואולם לאחר שהתובע עבר לעבוד אצל מתחרה עסקי נשללו ממנו חלק מהזכויות שלפי מכתב ההסכמה. הטעמים שביסוד ההחלטה לסיים את העסקתו של התובע בין הצדדים להליך פעורה תהום, בכל הנוגע לתאור השיקולים אשר עמדו ביסוד ההחלטה להביא לסיום העסקתו של התובע. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ואת עדויות העדים מטעמם, הגענו לכלל דעה כי שני הצדדים נטו, כל אחד בדרכו, להציג בפני בית הדין תמונה חלקית ביחס לנסיבות סיום ההעסקה, ונראה כי החלטת הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע נשענה על מספר טעמים, שבהצטברותם הובילו להחלטה על פיטוריו, והכל כפי שיפורט להלן. התרשמנו כי עובר לפיטוריו של התובע התבצע בנתבעת הליך אותנטי של ייעוץ ארגוני, שבמסגרתו התגבשו המלצות של גורמים מקצועיים ביחס לשינויים ארגוניים בנתבעת. כפי שנפרט להלן, ככל שההמלצות נוגעות לתפקודו של התובע וליכולתו להמשיך ולכהן כמנהל הפיתוח בנתבעת, לא שוכנענו כי המדובר בהמלצות מגמתיות שאין מאחוריהן כל שיקול ענייני. בעניין תפקודו של התובע, העיד מטעם הנתבעת מר רונן בוצר (הנתבע 4), אשר כיהן כמנכ"ל הנתבעת לכל אורך תקופת העסקתו של התובע (בעת שהעיד בפנינו, מר בוצר כבר סיים את עבודתו בנתבעת), וכן העיד מר צביקה טל, יועץ ארגוני אשר סיפק שירותי יעוץ ארגוני לנתבעת. רונן בוצר תאר בתצהירו את הקושי של התובע למלא תפקיד ניהולי אשר לדבריו הלך והתעצם עם הגידול במספר העובדים בחברה. לתמיכה בעמדתו צירף לתצהירו העתק מהודעת מייל, שנשלחה אליו ביום 12/4/07, ממנהל תחום התוכנה בנתבעת מר אריה טריינין אשר היה כפוף בעבודתו לתובע. באותה הודעת מייל, אשר צורפה כנספח 1 לתצהירו של בוצר, התלונן מר טריינין על כך שהממונים עליו אינם מעדכנים אותו בדבר החלטות המתקבלות בישיבות הנהלה, על כי הוא איננו משותף בפעילות החברה בתחומי המחקר והטכנולוגיה ואיננו מקבל מידע בדבר משימות מחקר ופיתוח לטווח הארוך והבינוני. לדבריו כתוצאה מכך הוא נאלץ לא אחת לאלתר, לעבוד בתנאי לחץ, ובמתכונת של "כיבוי שריפות". הגם ששמו של התובע לא הוזכר במפורש במכתבו של מר טריינין, הבהיר בוצר כי תלונתו של מר טריינין כלפי הממונים עליו היתה מכוונת לתובע, באשר הוא שהיה ממונה על מר טריינין בנתבעת. עוד הוברר בפנינו כי עובר לסיום העסקתו של התובע, בחודש ספטמבר 2007 מונה מר ארנון לברטובסקי לתפקיד מנהל מחלקת הנדסה בפיתוח. התובע מאשר בתצהירו כי היו לו חילוקי דיעות עם מר לברטובסקי. לטענתו הוא תמך בפיטוריו של מר לברטובסקי ואולם לאחר שעמדתו לא התקבלה, מר לברטובסקי שלא סלח לו, המשיך לחתור תחתיו. מכל מקום, בוצר העיד כי באפריל 2007 התקשרה הנתבעת עם חברת יעוץ ארגוני על מנת לקבל ליווי מקצועי בתהליך פיתוח הנתבעת מחברה קטנה לבינונית. לטענתו כבר בחודש אפריל 2007 הציעה חברת היעוץ לבצע תהליך של חונכות אישית לתובע בתפקידו כמנהל פיתוח. לטענת בוצר - התובע סירב לשתף פעולה עם תהליך החונכות. עדותו של מר בוצר לעניין סרובו של התובע ליטול חלק בתהליך החונכות נתמכה בעדותו של מר צביקה טל. העד צביקה טל המכהן כיועץ ארגוני ומנכ"ל חברת "לידרס", אשר היתה שותפה ליעוץ הארגוני שבוצע בנתבעת, העיד בפנינו בדבר התהליך ומסקנותיו. לדברי מר טל הוא נפגש עם התובע בחודש אפריל 2007 בפגישה ראשונית שנועדה לאפשר התוויית תכנית חונכות אישית לתובע. לדברי מר טל במהלך הפגישה הוא התרשם כי התובע, אשר אין חולק על מומחיותו בהיבט המקצועי/טכני, פועל לפי שיטות עבודה שיכולות להתאים לניהול צוות קטן, והן אינן מתאימות לנהל עבודה וצוות בסדר גודל לו נדרשה הנתבעת לאור צמיחתה. על רקע האמור לעיל העיד מר טל כי ביום 22/4/07 התקיימה פגישה בהשתתפותו ובהשתתפות נציגי הנתבעת, במסגרתה הוסכם כי יש לבצע לתובע תהליך של חונכות אישית. בהמשך אותו היום הועבר על ידו מסמך המפרט את תכנית החונכות האישית לתובע, ואולם לטענתו נמסר לו על ידי בוצר כי התכנית לא תצא לפועל לאור התנגדותו של התובע (העתק התכנית שגובשה ביום 22/4/07 סומן נספח 2 בתצהירו של מר טל). מכל מקום, לאחר שנזנח רעיון החונכות האישית, בחלוף מספר חודשים- במהלך חודשים אוקטובר - נובמבר 07, החל תהליך מובנה של יעוץ ארגוני בנתבעת. היעוץ בוצע על ידי שני יועצים חיצוניים, מר דורון אפרתי שהוא חבר דירקטוריון הנתבעת ומנכ"ל חברת Head-on העוסקת ביעוץ עסקי, ומר צביקה טל מנכ"ל חב' לידרס (מקבוצת Head-on) שעיסוקה בפיתוח מנהלים. אפרתי וטל קיימו סדרה ארוכה של פגישות עם מנכ"ל הנתבעת ועם יתר בעלי התפקידים בה, לרבות התובע, על מנת לגבש המלצות בדבר המבנה הארגוני של הנתבעת (רשימת הפגישות ושעות העבודה שהושקעו על ידי היועצים צורפה כנספח 3 לתצהירו של טל). לאחר שקיימו שיחות עם בעלי התפקידים בנתבעת, גיבשו היועצים את חוות דעתם לעניין הצורך בשינוי ארגוני בנתבעת. בכל הנוגע לתובע, מר טל העיד כי התרשם שהתפיסה והיכולת הניהולית של התובע אינם ברמה המתאימה לצרכים הקיימים והעתידיים של הנתבעת. עוד הסביר מר טל, כי המליץ לשנות את מבנה מחלקת הפיתוח למבנה מטריציוני הכולל יחדות מקצועיות ומנהלי פרויקטים, וכן ליצור הפרדה בין היצור לבין הפיתוח. התובע אישר בעדותו בפנינו כי נערכו בנתבעת פגישות יעוץ ארגוני כפי שפירט מר טל בעדותו, ואולם לטענתו מדובר ביעוץ ארגוני שניתן על ידי בעל עניין בנתבעת, באשר היועץ הארגוני מר אפרתי, הוא דירקטור בנתבעת, ופועל בשיתוף פעולה עם הנתבעים 2-4, והוא מלווה את פעילותם עוד מהתקופה שקדמה להקמת הנתבעת (עת עבדו כולם ב- ITS). לא הוברר בפנינו אילו תפקידים בדיוק מילא מר אפרתי בחברות השונות, למעט היותו דירקטור בנתבעת, וכן לא הוברר בפנינו על יסוד מה טוען התובע כי למר אפרתי יש אינטרס להעדיף את עניינו של הנתבע 2 ושל חברת ITS על פני עניינה של הנתבעת, או לחתור תחת התובע. מכל מקום, מר טל אשר היה שותף לעבודת היעוץ העיד בפנינו כי הוא בעל תואר שני בפסיכולוגיה תעשייתית ארגונית, וכן בעל נסיון של למעלה מ- 15 שנה בייעוץ ובפיתוח ארגוני ובתהליכי חונכות ואימון אישי למנהלים. לנוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך שעדותו משתלבת גם בעדותו של מר בוצר בעניין הבעיות בתפקודו של התובע, כפי שפורט לעיל, לא שוכנענו כי עדותו של מר טל בעניין יכולותיו הניהוליות של התובע היא עדות מגמתית. עם זאת נציין, כי מהראיות שהובאו בפנינו לא עולה כי נעשה מאמץ רציני להציע לתובע תפקיד אחר בנתבעת, בטרם נמסרה לו הודעה על ההחלטה לסיים את העסקתו. כאשר עובדה זו מצטרפת לכך שהתובע הוא העובד היחיד אשר סיים את העסקתו בנתבעת בעקבות השינוי הארגוני, אפשר שיש בכך כדי להצביע, לכאורה, על קיומו של שיקול נוסף אשר הוביל להחלטה לסיים את העסקתו של התובע מבלי שנעשה מאמץ על מנת למצוא לו תפקיד מתאים במערך הארגוני החדש של הנתבעת. טענות התובע בעניין מעשי מרמה כפי שכבר ציינו, הנתבעים 2-3 שהם בעלי מניות ובעלי תפקידים בנתבעת, הינם בעלי השליטה בחברת ITS אשר סיפקה לנתבעת שירותים ומוצרים שונים. לטענת התובע, בתקופת עבודתו בנתבעת התחוור לו כי הנתבעים 2-4 עשו יד אחת על מנת להונות חלק מבעלי המניות בנתבעת, על דרך של העברת תשלומים מופרזים מהנתבעת לחברת ITS בגין מוצרים ושירותים שסיפקה ITS לנתבעת. התובע מציין בתצהירו 4 מקרים בהם בוצעו לטענתו מעשי תרמית בהתקשרות עם ITS ושאותם ניסה התובע למנוע: פרשת המסוע - לטענת התובע חברת ITS התחייבה לספק לנתבעת מסוע מסוג מסוים תמורת 12,000 ₪. בחלוף כשנה ביקשה ITS מהנתבעת לשלם 23,000 ₪ עבור התקנת אותו המסוע אצל אחד מלקוחות הנתבעת. התובע התנגד לביצוע התשלום המוגדל וכתוצאה מכך הנתבעת שילמה לITS סכום בסך 12,000 ₪ בלבד ולא את הסכום המוגדל שאותו דרשה ITS לקבל. השלדות מסין - לטענת התובע במחצית שנת 2007 החלה ITS לספק לנתבעת שלדות זולות מתוצרת סין, במקום השלדות שאותן סיפקה עד לאותה עת, שהיו מתוצרת ישראל. לטענת התובע הדבר נעשה שלא כדין, בלא אישור של דירקטוריון הנתבעת, על דעתם של הנתבעים 2 ו-4 בלבד ותוך הונאה של הנתבעת. מהראיות שבפנינו עולה כי התובע טען כי יש להפחית את התשלום לITS בגין השינוי בספק השלדות ואולם עמדתו לא התקבלה. שעות עבודה - לטענת התובע ITS "ניפחה" את מספר שעות העבודה שבגינם תבעה תשלום מהנתבעת. התובע טוען כי העלה עניין זה במספר ישיבות ואף הכין דו"ח בעניין ואולם הנתבע 2 סרב לדון בנושא והנתבע 4 נאלץ לבצע את התשלום. חלפים - לטענת התובע חברת ITS גבתה מהנתבעת סכומים מופקעים עבור חלפים. לדבריו, הוא איתר ספקים זולים יותר, ובכך אילץ את חברת ITS להוזיל את תעריפיה ועורר עליו את חמתו של הנתבע 2. טענה נוספת שהעלה התובע כמניע לפיטוריו היא כי לקראת סיום עבודתו נגלה לו כי הנתבעת עושה שימוש בתוכנה של חברת "נור", וזאת תוך חריגה מהתנאים שנקבעו בהסכם ההתקשרות בין חברת ITS לבין "נור", כלומר מבלי לשלם לנור עבור השימוש בתוכנה שהותקנה במדפסות הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת ידעה כי הוא לא ישתף פעולה עם המעשה, וגם מן הטעם הזה הוא פוטר. ביחס לטענות הנוגעות לחברת ITS העיד מטעם התובע מר יריב עיני, שעבד בחברת ITS מחודש פברואר 2007 ועד חודש דצמבר 2007. מר עיני העיד כי התובע נהג לבדוק בדקדקנות את התחשיבים שהעבירה חברת ITS לנתבעת ביחס לשעות העבודה ולחלקים וביקש לתקן ליקויים ככל שמצא חיובים מופרזים. עוד העיד מר עיני כי לטעמו היה מקום ש-ITS תודיע לנתבעת מראש על החלפת יצרן השילדה מיצרן ישראלי ליצרן סיני. עד נוסף שהעיד מטעם התובע בהקשר זה היה מר יעקב אופיר. מר אופיר עבד בכפיפות לתובע בתקופת עבודתו בנתבעת, ובעת עדותו בפנינו כבר עבר לעבוד בחברה אחרת. אופיר תאר את המתח שנוצר בין התובע לבין הנתבעת 2 על רקע עלויות היצור של המסוע לפריקת זכוכית, ואולם מעדותו לא עולה כי מדובר במעשים של מרמה: "היו ישיבות בעניין הזה. זה יצר מתח בין התובע לבין הנתבע 2, בין שתי החברות, היו ויכוחים בעניין. העמדה של הנתבע 2 שהצדיק את המוצר של ITS היה דיאלוג פתוח, היתה האזנה ובסופו של דבר היו פערים ולא הגיעו לעמק השווה." בחקירתו הנגדית העיד: "היתה מערכת של שקיפות בין שתי החברות, היו חילוקי דעות. במקרים קיצוניים היו ויכוחים...אני חושב שברקע לפיטורים של התובע עומדים המתח והאוירה". הנתבע 4 אשר כיהן כמנכ"ל הנתבעת הכחיש את טענות המרמה שהעלה התובע. הנתבע 4 העיד כי לא נפל כל פגם באופן בו נוהלה ההתקשרות בין הנתבעת לבין חברת ITS וכי הוא והנתבע 2 לא פעלו על מנת להעדיף את האינטרסים של ITS על פני האינטרסים של הנתבעת. לדבריו בפרשת המסוע, החשבון המוגדל ששלחה ITS נבע משינויים ושיפורים שהוכנסו במסוע, ואולם, בסופו של דבר שילמה הנתבעת את המחיר שנקבע מלכתחילה בלא כל תוספת. לגבי השלדות מסין, נטען כי החלפת הספק הישראלי בספק סיני לא פגעה באינטרסים של הנתבעת ואף קידמה אותם בשים לב לכך שלספק הסיני יש מגוון שלדות גדול יותר, ובהתחשב בכך שהספק הישראלי נקלע לקשיים כספיים והתקשה לספק את הציוד במועד. לטענת הנתבע 4 לא נפל כל פגם באופן בו תמחרה ITS את עלות החלפים ושעות העבודה שסיפקה לנתבעת. הנתבע 4 הכחיש את טענותיו של התובע ביחס לשימוש בתכנה של חברת נור. לשיטתו, כל טענותיו של התובע בהקשרים אלו לא נולדו אלא לצורך התובענה. מהעדויות שבפנינו עולה בבירור כי בזמן אמת היו חילוקי דעות בין התובע לבין הנתבעים 2 ו- 4 בכל הנוגע לקשרים העסקיים בין ITS לבין הנתבעת ובמיוחד למחירים ששילמה הנתבעת עבור השירותים שקיבלה מITS. בהקשר זה אנו נותנים משקל מלא לעדותו של מר יעקב אופיר בפנינו בדבר המתח שאפיין את מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים 2 ו- 4 עובר לסיום עבודתו של התובע ואנו סבורים כי ההתערערות במערכת היחסים היתה בעלת משקל בעת שנבחנה שאלת המשך העסקתו של התובע. עם זאת, בנסיבות העניין לא התרשמנו כי מדובר בשיקול פסול, אשר יש בו כדי לצבוע את הפיטורים בצבעים של פיטורים שלא כדין. טענות התובע אותן תארנו לעיל, גם אם נניח שיש בהן ממש, אינן מקימות חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי הנתבעת או על ידי מי מעובדיה. התובע, בתקופת עבודתו היה עד לפעילות עסקית אשר לכל היותר ניתן להתווכח על הגינותה. בכל הנוגע לטענות התובע ביחס להתקשרות עם ITS, ראוי להזכיר כי מהעדויות שהובאו בפנינו עולה כי לא היה כל נסיון להסתיר את פרטי ההתקשרות בין שתי החברות והמחלוקות ביחס לתמחור השירותים מ-ITS היו לכל אורך הדרך "על השולחן". מעמדם של הנתבעים 2-4 בכל אחת מהחברות לא היה בגדר סוד, וכך גם החשש מפני "ניגוד עניינים" ולכן חזקה על בעלי המניות של הנתבעת כי המתכונת בה התנהלה התתקשרות בין החברות היתה מקובלת עליהם. זאת ועוד, התובע אישר בעדותו כי בשום שלב לא מצא לפנות לבעלי המניות בנתבעת על מנת להביא לידיעתם כי הנתבעים 2-4 פועלים בניגוד עניינים. אשר לטענות בעניין השימוש בתוכנה של חברת "נור", נזכיר כי עובר לפיטוריו מצא התובע לפנות למנכ"ל חברת נור על מנת להביא לידיעתו כי הנתבעת איננה פועלת בהתאם להסכם שנחתם בין חברת ITS לבין חברת "נור" ואיננה משלמת ל-"נור" תמלוגים עבור השימוש בתוכנה שלה (עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול). פנייתו של התובע לנור לא הולידה נקיטת צעדים כלשהם כלפי הנתבעת, ובמכלול נסיבות העניין די בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת טענות התובע בהקשר זה. כפי שעולה מהעדויות שבפנינו, התובע לא התבקש לבצע עבירה פלילית או להיות שותף למעשי מרמה. התובע מצביע על שורה של החלטות ניהוליות שקיבל מנכ"ל הנתבעת, במסגרת סמכותו, ואשר התובע חלק עליהן מטעמים שונים. אין ספק שהתובע, בהיותו עובד בכיר בחברה יכול לחלוק על סבירותן של החלטות המנכ"ל ועל הטעמים שעומדים ביסודן, הוא רשאי להשמיע את דעתו בעניין, רשאי להודיע כי החליט להתפטר מהחברה ככל שעמדתו לא מתקבלת, ואולם נראה כי אין בכוחו לכפות את עמדתו על הממונים עליו. מטבע הדברים, כאשר מתגלעות מחלוקות של ממש בין עובד בכיר לבין הממונים עליו בשאלות עקרוניות הנוגעות להתנהלות החברה, לעיתים יש בכך כדי לערער את יחסי העבודה בחברה ואף כדי להביא לפיטורים של העובד. בנסיבות כאמור, ובשים לב לכך שלא מדובר בפיטורים על רקע סירוב של העובד לבצע עבירה פלילית, אינני סבורה כי די בביקורת של העובד על ההתנהלות העסקית של המעביד, כדי לחייב את המעביד בתשלום פיצוייים בגין פיטורים שלא כדין. פיטורים מוסכמים / פיטורים שלא כדין ללא שימוע ביום 16/12/07 התקיימה שיחה בה נמסרה לתובע הודעה בדבר ההחלטה של הנתבעת להביא לסיום העסקתו ולמחרת היום, ב- 17/12/07, נמסר לתובע מסמך סיכום תנאי הפיטורים. על רקע האמור לעיל, טוען התובע כי לא זומן לשיחת שימוע עובר לפיטוריו. הנתבעת טוענת כי מרגע שנמסרה לתובע הודעה כי הנתבעת מבקשת לסיים את ההתקשרות בין הצדדים, התובע הסכים לסיום ההתקשרות בין הצדדים. עוד טוענת הנתבעת כי השיחה מיום 16/12/07 היתה "שיחת שימוע". התרשמנו כי אכן חלף זמן קצר מאוד מרגע מסירת ההודעה של הנתבעת כי היא מבקשת לסיים את העסקתו של התובע ועד לרגע בו נחתם המכתב המסכם את תנאי הפרישה. סמיכות הזמנים כשלעצמה יכולה לתמוך הן בטענת התובע כי פוטר שלא כדין והן בטענת הנתבעת לפיה לתובע לא היה עניין להתנגד לסיום ההתקשרות בין הצדדים, ולכן תוך זמן קצר סוכמו גם התנאים לכך. אשר על כן, יש לבחון את מכלול נסיבות העניין, כפי שהובררו בפנינו, על מנת להכריע האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרוצדורה שקדמה לפיטוריו. ראשית נזכיר, כי לא היה חולק על כך שמערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים 2-4 היתה מעורערת, ומר אופיר שהעיד בפנינו מטעם התובע אף תאר את האוירה העכורה ששררה במקום העבודה כסיבה לפיטוריו של התובע. על רקע האמור לעיל, אפשר לתת משקל מוגבל ביותר לטענת התובע כי ההחלטה על פיטוריו נפלה עליו כרעם ביום בהיר. שנית, יש לזכור כי התובע קיבל לידיו ביום 17/12/07 מכתב בו צויין במפורש "סיכמנו על סיום העסקתך בחברה" וכן פורטו תנאי סיום העבודה. התובע המשיך לעבוד בנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת, וככל שביקש להשיג על האמור במכתב, הרי שהיתה בידו הזדמנות מלאה לעשות כן. על אף האמור לעיל, התובע לא הביע כל התנגדות לאופן בו נוסח המכתב ואף לא ביקש לשנות את תנאי הפרישה שפורטו בו. תחת זאת החל התובע לפעול מאחורי גבה של הנתבעת. הוא פנה לחברת "נור" על מנת להביא לידיעתה את העובדה כי הנתבעת עושה שימוש בתוכנה של חב' נור בסטיה מתנאי החוזה עם ITS. ובמקביל הוא התקשר עם חברה מתחרה העוסקת בפיתוח מכונות להדפסה על קרמיקה, בה החל לעבוד ביום 1/3/08. במכתב ששלח התובע לנתבעת ביום 2/3/08 (נספח ג' לכתב ההגנה) התובע דרש כי ישולמו לו התנאים שפורטו במכתב הסיכום (כספים שנצברו בקרנות, מענק מיוחד ופדיון חופשה). אין במכתב כל טענה ביחס לפיטורים שנעשו שלא כדין, או ביחס לכך שהפיטורים לא היו מוסכמים. כך, לכל אורך הדרך התובע יצר כלפי הנתבעת מצג שלפיו אין לו עניין להמשיך את עבודתו בחברה, וכי התנאים שסוכמו ביחס לפרישתו מקובלים עליו. מצג המתיישב עם התלונות הרבות שהשמיע התובע כלפי הנתבעים 2-4, אשר אינן מתיישבות עם רצון אמיתי להמשיך בעבודה. קורה לעיתים, שמערכת של יחסי עבודה מגיעה לנקודה בה לשני הצדדים אין עניין אמיתי להמשיך ולקיימה, והם מגיעים ביניהם להסכמות בדבר התנאים לסיום ההתקשרות. בהסכמות מן הסוג האמור אין כל פסול. אנו סבורים כי זה היה המצב בענייננו. אמנם היוזמה לסיום ההתקשרות באה מכיוונה של הנתבעת, אשר היא ששלטה בעיתוי הפיטורים והכתיבה את חבילת תנאי הפרישה שאותם הציעה לתובע ואשר תכליתה היה להבטיח שהתובע יענה בחיוב להצעה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים בהסכמה, ואולם, מהראיות שהובאו בפנינו לעניין התנהלותו של התובע עולה, כי בפועל התובע קיבל את ההצעה שהוצעה לו לסיום יחסי העבודה בהסכמה בהתאם לתנאים שפורטו במכתב מיום 17/12/07, ולפיכך אין בידינו לקבל את הטענה שהעלה בדיעבד, כי לא נערך לו שימוע, וכי הוא זכאי לפיצוי בשל כך. התשלומים להם זכאי התובע עם סיום העסקתו התובע טוען כי בגין פיטוריו, שנכנסו לתוקף ביום 28/2/08, הוא לא יכול היה לממש אופציות שניתנו לו ואשר מועד תחילת מימושן חל ביום 20/8/08. לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בגין שווי המניות אשר היו בבעלותו אילו מימש את אותן אופציות. לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטנו לדחות את תביעת התובע לעניין האופציות. הסכם האופציות שנחתם עם התובע קובע כי תנאי למימוש האופציות הוא קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים במועד מימוש האופציות (ראה סעיף 5.1 להסכם האופציות נספח ה' לכתב התביעה). ההסכם אף קובע במפורש כי במקרה של סיום העסקה יפוג תוקפן של האופציות וכן כי אין בהסכם האופציות כדי לחייב את החברה להמשיך את העסקתו של מחזיק האופציות והיא רשאית לסיימה בכל עת (סעיפים 5.2 ו- 11.3 להסכם). הסכם האופציות נחתם ביום 20/8/06. ההחלטה לפטר את התובע התקבלה ביום 17/12/07, היינו למעלה משמונה חודשים לפני המועד למימוש האופציות, מטעמים שעמדנו עליהם לעיל. לא התרשמנו כי פיטוריו של התובע היו קשורים בדרך כלשהי לרצון לשלול ממנו זכאות לאופציות, ודי אם נזכיר כי טענות התובע בהקשר זה הועלו לראשונה במועד שלאחר סיום עבודתו בנתבעת וגם זאת בשפה רפה (ראו מכתבו של התובע מיום 2/3/08 נספח ג' לכתב ההגנה). נדמה כי בזמן אמת, בעת שהצדדים סיכמו ביניהם את תנאי הפרישה, היה ברור לשני הצדדים כי האופציות יפקעו עם סיום ההעסקה, וכי ההסכמה לשלם לתובע בונוס בסך 3 משכורות מהווה מיצוי של כל זכויותיו בגין תקופת עבודתו בנתבעת בנוסף לזכויות המגיעות לו על פי דין. בבחינת למעלה מן הצורך, נוסיף ונציין כי ממילא התובע לא הוכיח כנדרש מה היה שווי החברה במועד שנקבע למימוש האופציות, ותביעתו בעניין זה איננה מבוססת כראוי. מענק שלוש משכורות - כפי שכבר ציינו, תנאי סיום ההעסקה כפי שסוכמו בין הצדדים, כללו הסכמה לשלם לתובע מענק בגובה שלוש משכורות. תשלום המענק לא הותנה בתנאי כלשהו. על אף האמור לעיל לאחר שהוברר לנתבעת כי התובע עבר לעבוד אצל חברה מתחרה, היא נמנעה מלשלם לתובע את הכספי המענק. בהקשר זה יש להזכיר כי בגין המעבר של התובע לעבוד בחברה מתחרה, התנהל בין הצדדים הליך משפטי נפרד (עב 3603/08 דיפ-טק נ' פינשמיט) אשר הסתיים בפסק דין אשר חייב את התובע לשלם לנתבעת פיצוי בסך 24,000 ₪ בגין התנהלות חסרת תום לב ובגין הפרת התחייבות שבהסכם עבודה. נכון להיום, ערעור שהוגש מטעם התובע תלוי ועומד בפני בית הדין הארצי לעבודה. כך, בפועל, הדיון הנוגע לטענות הצדדים ביחס למעבר של התובע לחברה מתחרה פוצל מהדיון ביחס לזכויות הפרישה של התובע. לנוכח האמור לעיל, ובהעדר התנאה מפורשת ביחס לתשלום הבונוס, אנו קובעים כי בהתאם להסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים, על הנתבעת לשלם לתובע בונוס בסך 3 משכורות, ובסך הכל 72,000 ₪. פדיון חופשה - התובע טוען כי מחשבון החופשה שלו נוכו ימי העדרות שנרשמו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. לטענת התובע, ההעדרויות בתקופת ההודעה המוקדמת היו בהתאם לבקשות של הנתבעת, על מנת לאפשר למחליפו להכנס לתפקיד ללא הפרעה, ולכן אין לנכות את ימי ההעדרויות מחשבון החופשה והוא זכאי לפדיונם. הנתבעת טוענת כי בתקופת ההודעה המוקדמת התובע הרבה להעדר, מטעמיו, ובימים רבים הגיע לעבודה למשך שעות בודדות וזאת מבלי שהשעות שהחסיר נוכו מחשבון החופשה. לטענת הנתבעת נוכו מחשבון החופשה רק אותם ימים בהם התובע כלל לא התייצב לעבודה, כמפורט בדוחות הנוכחות שצורפו לתצהירו של הנתבע 4 (נספח 10 לתצהיר). הנתבעת לא הכחישה את טענתו של התובע, שלפיה היו ימים בהם התובע התבקש על ידי הנתבעת שלא להתייצב לעבודה, על מנת לאפשר למחליפו להכנס באופן מיטבי לתפקיד ולמנוע אי נעימות. אשר על כן, ובהעדר אפשרות להבחין בין הימים בהם נבעה ההעדרות מבקשה של הנתבעת והימים בהם היתה ביזמת התובע, אנו קובעים שלא ניתן לנכות מחשבון החופשה של התובע את תשעת הימים שנרשמו כימי חופשה בחודשים ינואר - פברואר 2008 והתובע זכאי בגינם לפדיון חופשה. לנוכח האמור לעיל, אנו מורים לנתבעת לשלם לתובע בגין פדיון 9 ימי חופשה : 9,818 ₪. התביעה נגד נתבעים 2-4. כידוע, נקודת המוצא בדיני חברות הינה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה, באופן שרק בנסיבות חריגות, מוסמך בית הדין להרים את מסך ההתאגדות, ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה. (ע"ע 1452/02 שלמה אביר נ' מחמוד חוסיין - ). דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון שקיומה של חברה כאישיות משפטית נפרדת מבעליה, נועד לאפשר לה ניהול עסקים כדין ובתום לב ולא נועד להוות כסות מפני מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה כלפי המתקשרים עימה או כלפי נושיה. כך בכלל וכך במיוחד כלפי נושים שהם עובדי החברה, עימם קיימים יחסים משפטיים קרובים. על רקע האמור לעיל נזכיר, כי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, קובע כדלקמן: 6. (א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, תיקון 3 לחוק החברות, במסגרתו הוחק בשנת 2005 סעיף 6 בנוסחו דהיום, צמצם את העילות בהן ניתן יהיה להרים את מסך ההתאגדות נגד בעלי המניות בתאגיד, והוא מחייב את בית הדין לנקוט במשנה זהירות, בטרם יטיל חובות של חברה על בעל מניות בה. אשר לנסיבות העניין דנן, הגענו לכלל דעה כי הן אינן מקימות עילה להרמת מסך ההתאגדות. לא התרשמנו כי ניתן ליחס למי מהנתבעים 2-4 התנהגות אשר יש בה משום שימוש לרעה באישיות המוגבלת של החברה, מה גם שמהראיות שהובאו בפנינו לא עולה כל חשש שמא הנתבעת 1 לא תוכל לעמוד בתשלומים שיפסקו לזכות התובע. לנוכח האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה נגד נתבעים 2-4. כללו של דבר בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובע 72,000 ₪ בגין בונוס מוסכם ו- 9,818 ₪ בגין פדיון חופשה. בשים לב לכך שמרבית תביעתו נדחתה, ובמכלול נסיבות העניין, לא מצאנו לפסוק לזכות התובע הוצאות משפט. פיטורים