תכליתו של מוסד דיני ההתיישנות היא "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003); להלן - עניין תלמוד תורה), וליצור שיווי משקל "בין פתיחת שערי בית המשפט בפני תובע לממש את זכותו המהותית, לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני תביעות שחלף זמנן" (ע"ע 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ). במערך האיזונים ניצבת מן הצד האחד זכותו המהותית של התובע, שיש לאפשר לו לממשה בערכאות השיפוטיות - בתהליך שעשוי לארוך זמן וכפוף לעלויות, אילוצים וקשיים שונים שיש לאפשר זמן סביר לצורך התגברות עליהם (על שלושת השלבים המצטברים הנדרשים על מנת שאדם יפנה לערכאות משפטיות ראו אצל ויליאם לסטינר, ריצ'רד אייבל ואוסטין סאראט, היווצרותם של סכסוכים והשתנותם: מתן שם, הטלת אשם, עמידה על זכות, מעשי משפט ג' (2010) 17 (תרגום - זהר כוכבי); ע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ - עדה פלדמן) זכות הגישה לערכאות אף הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, תוך שהדבר מחייב "הצרה, ולא הרחבה, של המחסום הדיוני בגין התיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה" (ע"א 9413/03 אלנקווה נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, מיום 22.6.08; להלן - עניין אלנקווה; כן ראו את ע"א 2242/03 אברהם נ. רשאד, מיום 18.7.05, בסעיף 13 לפסק דינה של השופטת, כתוארה אז, ביניש). לא נשמט מעינינו כי ניתן למצוא בפסיקה גם אמירות אחרות, לפיהן אין לפרש את חוק ההתיישנות בצמצום או בהרחבה אלא לפי תכליתו (הנשיא בדימוס ברק בע"א 8301/98 אנואר נ. ש.א.פ בע"מ, פ"ד נו(3) 345 (2002); הנשיא בדימוס אדלר בע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים - משה ברקוביץ, מיום 4.10.06; להלן - עניין ברקוביץ); גישת הביניים, המקובלת עלינו, הינה כי יש לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אך זאת בנסיבות המתאימות אשר תיבדקנה בהתאם לתכלית החוק (רע"א 901/07 מדינת ישראל, הוועדה לאנרגיה אטומית נ. גיא-ליפל). מצידו השני של המטבע ניצבת זכותו של הנתבע, שלא להיות חשוף ללא מגבלת זמן לסיכון להיתבע. לזכות זו שלושה אדנים - "הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות... השלישי נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר 'ישן על זכויותיו' ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו" (שם; לדיון באינטרסים השונים ראו גם את ע"ע 300431/97 פרופ' רות נויברגר - גלעד גמלאות לעובדים דתיים בע"מ, פד"ע לח 97 (2002); ע"ע 210/99 מיכאל לוטן - מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ). לכך יש להוסיף את האינטרס הציבורי, "שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק" (ע"א 1254/99 המאירי נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000). לאינטרס הציבורי היבט נוסף, המכיר בכך שלהסדרי ההתיישנות השפעה החורגת מהצדדים הישירים להתדיינות. התיישנות