קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דירת שירות לעובד: 1. עניינה של התובענה בשאלת זכאות הנתבעת להמשיך ולהתגורר בדירת שירות של התובעת, אשר הועמדה לרשות הנתבעת במסגרת תנאי העסקתה אצל התובעת, החל מיום 20/11/79. התובעת עותרת לסילוק יד והשבת חזקה בדירת השירות. 2. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת מתגוררת בדירת השירות כדין ובהתאם להסכמים החלים על הצדדים, בהיותה עובדת של התובעת, השוהה בחופשת מחלה ללא תשלום; במהלך תקופת העסקתה בתובעת, מעולם לא עסקה הנתבעת בעבודה נוספת, פרט לעבודתה בתובעת, ולא נעשה על ידה שימוש חורג בדירת השירות; השימוש שנעשה על ידי הנתבעת במחסן המצוי בשטח דירת השירות אינו חורג מן המקובל אצל כלל עובדי התובעת,. 3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מנכ"ל הנתבעת, מר רונן צפריר (להלן: "מר צפריר") ושל מר אפי הר שמש, חוקר פרטי (להלן: "מר הר שמש"). מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב ' אסתר מעוז (להלן: "גב' מעוז"). דיון והכרעה 4. התובעת הינה חברה פרטית ממשלתית, כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה - 1975, אשר בין מטרותיה חינוך בני הנוער בארץ. הנתבעת שימשה כמנהלת חשבונות ראשית בתובעת החל מיום 20/11/79 ועד ליציאתה לחופשת מחלה בחודש 11/06. 5. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות, בין היתר, הוראות "חוקת העבודה" - ההסכם הקיבוצי החל על עובדים במוסדות חינוך חקלאיים ופנימיים מיום 1/9/71 (להלן: "חוקת העבודה"). 6. במסגרת תנאי העסקתה של הנתבעת, ובהתאם להוראות חוקת העבודה, הועמדה לרשותה דירת שירות של התובעת, לצורך מגורים במקום העבודה בתקופת עבודתה בתובעת (להלן: "דירת השירות"). 7. בחודש 11/06 חלתה הנתבעת ויצאה לחופשת מחלה ממנה לא שבה לעבודתה עד היום. לאחר שניצלה את מלוא ימי המחלה והחופשה הצבורים לזכותה, שוהה למעשה הנתבעת בחופשת מחלה ללא קבלת שכר. 8. ביום 11/2/07 הוכרה הנתבעת כלוקה באבדן כושר עבודה מלא, בהתאם לאישור רופא תעסוקתי שהומצא לתובעת. 9. ביום 28/1/09 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לפנות את דירת השירות בטענה כי הנתבעת עושה שימוש חורג בדירת השירות תוך שהיא מפעילה מתוך דירת השירות עסק למתן שירותי הנהלת חשבונות. במכתב תשובה מיום 5/2/09, הכחישה הנתבעת את הטענות המיוחסות לה על ידי התובעת וסירבה לפנות את דירת השירות. 10. השאלה העומדת להכרעתנו היא האם בנסיבות הקיימות ובהתאם להסכמים החלים על הצדדים רשאית הנתבעת להמשיך והתגורר בדירת השירות, אשר הועמדה לרשותה במסגרת תנאי ההעסקה בנסיבות דלעיל. 11. לטענת התובעת, הנתבעת אינה זכאית עוד להמשיך ולהתגורר בדירת השירות וזאת משלושה טעמים: הנתבעת אינה עובדת עוד בתפקיד, אליו התקבלה לעבודה ואשר לצורך כך הועמדה לרשותה דירת השירות; הנתבעת הפרה את התחייבותה על פי חוקת העבודה ועל פי הסכם בין הצדדים, להשתמש בדירת השירות למטרת מגורים בלבד, ועשתה שימוש חורג בדירת השירות כאשר הפעילה מתוכה עסק עצמאי למתן שירותי הנהלת חשבונות; הנתבעת הפרת את התחייבותה על פי חוקת העבודה, שלא לעבוד בעבודת חוץ נוספת ללא אישור בכתב. 12. בהתייחס לטענה כי הנתבעת חדלה למלא את תפקידה בתובעת מיום יציאתה לחופשת מחלה ולכל המאוחר מיום שהוכרה כלוקה באבדן כושר עבודה מלא - סע' 4.3 לחלק 7 לחוקת העבודה קובע: "לרשות העובד תועמד דירת שירות למטרת מגוריו ומגורי בני ביתו הסמוכים על שולחנו (מדרגה ראשונה בלבד) עקב התפקיד אליו התקבל לעבודה. הרשות למגורים בדירה הינה לתקופה בה יעבוד העובד בתפקידו זה, ותפקע זכותו למגורים מיד כאשר יחדל העובד לו נמסרה דירת השירות לעבוד בתפקיד". בהתאם להוראת סעיף זה, לכאורה, משחדלה הנתבעת למלא את תפקידה כמנהלת חשבונות ראשית בתובעת, אינה רשאית עוד להמשיך ולהתגורר בדירת השירות. ואולם סע' 7.10 לחלק 7 לחוקת העבודה, שעניינו פינוי הדירה עקב הפסקת העבודה מסיבות מיוחדות, קובע: "אם הפסקת העבודה של העובד אשר בגינו ניתנה הדירה נובעת מרה-ארגון, חיסול או צמצום ענף, מחלה או תאונת עבודה - ייקבע תאריך פינוי הדירה בועדה הפריטטית של האיגוד והארגון". מכאן כי בנסיבות הפסקת העבודה כשל הנתבעת, עקב מחלתה, לא חלות ההוראות הרגילות בהתייחס לפינוי דירה על ידי עובד שסיים את תפקידו, אלא מועד הפינוי נקבע בועדה הפריטטית. 13. במהלך ההליך הסכימו הצדדים כי יחסי העבודה ביניהם טרם נותקו באופן רשמי, ועד לאחר הגשת הסיכומים בתיק לא התכנסה ועדה פריטטית לדון בעניינה של הנתבעת. מהודעת התובעת אשר הוגשה לאחר הגשת הסיכומים ביום 29/12/10 עולה כי ביום 15/11/10 (לאחר הגשת הסיכומים) התכנסה ועדה פריטטית אשר דנה בעניינה של הנתבעת, בנוכחות הנתבעת, וקבעה כדלקמן: "במהלך הדיון בועדה הסתבר כי העובדת הינה פנסיונרית במבטחים הותיקה המקבלת קצבת זקנה מידי חודש. אי לכך שאלת חזרתה לעבודה סדירה בכפר אינה רלוונטית עוד. לאור היותה של העובדת בפנסיה, על הכפר להשלים לעובדת 1/3% 2 פיצויי פיטורים בהתאם לחוקת העבודה. לגבי תביעותיה של העובדת לפיצוי כספי ו/או מגורים תלויים ועומדים תיקים בבתי הדין לעבודה ואלו יכריעו בשאלות הנ"ל". מהחלטת הועדה הפריטטית עולה לכאורה כי הנתבעת אינה עוד עובדת בתובעת וכי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו עם יציאתה של הנתבעת לפנסיה. סע' 7.7 לחוקת העבודה, שנוסחו צורף להודעת התובעת מיום 29/12/10, קובע כי על העובד הפורש לפנסיה לפנות את דירת השירות באופן מיידי עם הפסקת עבודתו. טענה בדבר תחולת הוראת סע' 7.7 לחוקת העובדה לא הועלתה על ידי התובעת במהלך הדיון בתיק, מאחר והחלטת הועדה הפריטטית כמפורט לעיל ניתנה כאמור רק לאחר הגשת הסיכומים בתיק. בנסיבות אלו אין מקום להידרש לטענה זו בהכרעתנו, נוכח השלב בו הועלתה על ידי התובעת ומבלי שניתנה לנתבעת הזדמנות ראויה להציג עמדתה בנושא. ואולם גם מבלי להידרש להוראת הסע' 7.7 לחוקת העבודה, וכפי שיפורט להלן, מסקנתנו היא כי התובעת זכאית להשבת החזקה בדירת השירות לידיה. נתנו דעתנו לבקשת הנתבעת מיום 9/1/11, למחיקת הודעתה של התובעת מיום 29/12/10 ולחיוב התובעת בהוצאות. מאחר וכאמור, הכרעתנו שלהלן אינה נסמכת על האמור בהודעת התובעת, אלא על חומר הראיות שהוצג במסגרת ניהול ההליך, ובשים לב לתוצאה אליה הגענו, לא מצאנו מקום להידרש לטענות הנתבעת כפי שהועלו בבקשתה ולחיוב התובעת בהוצאות בשלב זה. 14. סע' 4.1(ה) לחלק 7 בחוקת העבודה קובע: "עובד המחזיק דירת שירות, לא יהיה רשאי לעבוד עבודה נוספת בחוץ, אלא אך ורק לאחר קבלת אישור בכתב מהנהלת המוסד". סע' 6.1 לחלק 7 בחוקת העבודה קובע: "העובד ישתמש בדירה למטרת מגורים בלבד ולא לשום מטרה אחרת. לא יעביר את הדירה לאחר, או לאחרים, לא ישכיר בשכירות משנה ולא ירשה לאחר או לאחרים להשתמש בה בכל צורה ואופן". בסע' 4 לחוזה שנערך בין הצדדים ביום 23/12/79 בהתייחס לדירת השירות (נ/1 - להלן: "הסכם השכירות"), נקבע: "העובד מתחייב להשתמש בדירה אך ורק לצורך מגורים עבורו ועבור בני ביתו ולא לשום מטרה אחרת איזו שהיא...". סע' 5 להסכם השכירות קובע: "העובד מתחייב לא להעביר את החוזה הנוכחי או איזו זכות שהיא הנובעת הימנו לאחר, כולל בני משפחה, וכמו כן לא להשכיר את הדירה, כולה או מקצתה, לאחר, כולל בני משפחה, לא להרשות את השימוש בה או בכל חלק ממנה לאחר, כולל בני משפחה באיזו צורה שלא תהיה". אנו דוחים את טענת הנתבעת כפי שהועלתה בסיכומיה, לפיה אין לקבל את הסכם השכירות כראיה, מאחר ומדובר בראיה חדשה שעובדת קיומה הועלתה אך בשלב הסיכומים, ומבלי שניתנה רשות בית הדין לתיקון כתבי טענות. עובדת קיומו של הסכם השכירות הועלתה על ידי התובעת כבר בכתב התביעה (סע' 10 לכתב התביעה), והסכם השכירות עצמו הוצג לתיק בית הדין במהלך חקירתה הנגדית של הנתבעת (מוצג נ/1) אשר אישרה חתימתה עליו (עמ' 17 לפרוטוקול). בנסיבות העניין אין המדובר בטענה עובדתית חדשה ואין מניעה מקבלת הסכם השכירות כראיה בתיק, ובפרט נוכח המדיניות הגמישה של בית הדין בנוגע לדיני הראיות. לעניין זה יוער כי דווקא הנתבעת, אשר הקדישה פרק שלם בסיכומיה לנושא "הסתמכות התובעת על ראיות חדשות", בחרה לצרף לסיכומיה שלושה מסמכים חדשים, אשר לא הוצגו על ידה במסגרת הבאת הראיות בתיק. כך גם אין בידנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה הסכם השכירות מתייחס לדירת שירות בה התגוררה הנתבעת בשנתיים הראשונות להעסקתה, ולא לדירת השירות בה היא מתגוררת כיום, שכן הנתבעת לא טענה ומשכך אף לא הוכיח כי חל שינוי בתנאי זכאותה בקשר לדירת השירות במהלך תקופת עבודתה בתובעת, ומשכך יש לראות את הוראות הסכם השכירות כמשקפות את תנאי הזכאות כאמור. במהלך חקירתה הנגדית, כאשר הוצג בפניה הסכם השכירות, הנתבעת לא טענה כי הוראותיו אינן חלות עוד בעניינה, אלא ביקשה לטעון כי היא ממלאת אחר הוראות ההסכם (עמ' 18 לפרוטוקול). 15. לטענת התובעת, הנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק העבודה והסכם השכירות שנכרת בין הצדדים, כאשר עסקה בעבודה נוספת ועשתה שימוש בדירת השירות לצורך הפעלת עסק של הנהלת חשבונות. 16. בתמיכה לטענותיה הציגה התובעת תמליל חקירה שנערכה לבקשתה על ידי מר הר שמש ביום 25/11/08 (נספח 1 לתצהיר מר הר שמש). על פי התמליל מר הר שמש הגיע למשרד שבחצר דירת השירות שם פגש בפקידה אשר אישרה בפניו כי במקום נמצאת מנהלת חשבונות - רואת חשבון. לאחר מכן, שוחח החוקר עם בעלה של הנתבעת וכאשר שאל אותו "אתם עושים הנהלת חשבונות" השיב הלה בחיוב. בעלה של הנתבעת ציין בפני החוקר "אנחנו עושים הנהלת חשבונות רק לעצמנו" וכן "אנחנו עושים את הנהלת החשבונות לבן שיש לו רשת מזון". בהמשך השיחה ציין בעלה של הנתבעת "זה המשרדים שלנו פה, יש לנו שלושה פקידים". בחקירתו הנגדית חזר מר הר שמש על פרטי החקירה שערך על פי התמליל וציין כי המסקנה שעלתה מחקירתו היא "שבמקום מתקיים עסק להנהלת חשבונות" (עמ' 4 לפרוטוקול). מר הר שמש הכחיש את טענת הנתבעת לפיה שוחח עימה טלפונית אחרי החקירה שערך (עמ' 3 לפרוטוקול). 17. הנתבעת אישרה למעשה בחקירתה הנגדית כי מבנה שבחצר דירת השירות שימש לצרכי העסק של בנה "מעין" משרד להנהלת חשבונות. בין היתר אישרה הנתבעת כי במקום עבדו באופן קבוע, ולמעשה עובדות עד היום, פקידות הנהלת חשבונות המועסקות בחברה שבבעלות בנה, "ערן חדד מסעדות בע"מ" (עמ' 14 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה כאשר נשאלה הנתבעת: "אם אקיש ב- 144 באינטרנט "פיקנסין", איפה מס' הטלפון שאקבל?" השיבה: "תקבלי בעזריאלי או במודיעין", ואולם לאחר שהוצג בפניה מסמך מתוך האינטרנט (נ/2), ציינה כי הכתובת של המשרד מצויה אצל התובעת כבר 15 שנה (עמ' 18 לפרוטוקול). גם בהמשך עדותה כאשר ב"כ התובעת חייגה למספר הטלפון המצויין במסמך נ/2 וציינה בפני הנתבעת כי נאמר לה שהגיעה למשרדי הנהלת חשבונות, השיבה הנתבעת: "המשרדים נמצאים שם כבר 15 שנה" (עמ' 19 לפרוטוקול). במהלך עדותה הקפידה הנתבעת לכנות את המבנה כ"חדר עבודה" או "חדר מחשב" שלה ושל בנה, אולם תאור זה אינו מתיישב עם עדותה של הנתבעת עצמה, לפיה "חדר העבודה" משמש כמשרד הנהלת חשבונות לעסק של בנה וכתובתו צויינה ככתובת המשרדים במדריך הטלפונים ואף מועסקות בו באופן קבוע שתי פקידות לפחות. 18. כאן המקום לציין כי עדותה של הנתבעת לא היתה אחידה ורציפה והצטיירה בעינינו כעדות מגמתית אשר אינה משקפת את מכלול העובדות כהווייתן. כך בחקירתה הנגדית טענה הנתבעת: "אני לא עוזרת לו בהנה"ח, אני עונה לפקידות רק על שאלות מקצועיות", ובהמשך עדותה שם הוסיפה וטענה כי החל מיום יציאתה לחופשת מחלה "לא עשיתי כל עבודת הנה"ח בשביל אף אחד" (עמ' 17 לפרוטוקול). בניגוד לעדות זו בתצהירה ציינה הנתבעת כי היא סייעה לבנה במתן יעוץ מקצועי, גם בתקופת חופשת המחלה (סע' 7 לתצהיר הנתבעת). במהלך חקירתה הנגדית אישרה הנתבעת למעשה כי במחסן דירת השירות מתקיימת פעילות עסקית הקשורה לעסק של בנה, ולשם כך מועסקות שם פקידות הנהלת חשבונות וכדבריה: "העסק הזה הוא של החברה של בני הוא מעסיק אותן במחסן שבחצר" (עמ' 14 לפרוטוקול). ואולם בהמשך חקירתה הנגדית ובהתייחס לשאלה אחרת, הכחישה קיומו של העסק כאמור וטענה: "אין לנו עסק במקווה ישראל" (עמ' 15 לפרוטוקול). בסיום חקירתה הנגדית שינתה הנתבעת שוב את גירסתה לעניין זה ואישרה כי משרדי הנהלת החשבונות של העסק נמצאים בשטח דירת השירות כבר 15 שנה (עמ' 19 לפרוטוקול). 19. בחומר הראיות כמפורט לעיל, לרבות עדותה של הנתבעת עצמה, עולה כי בתוך מבנה המצוי בשטח דירת השירות פעלו במשך שנים רבות ולמעשה עד היום, משרדי הנהלת חשבונות של רשת מסעדות בבעלות בנה. גם אם נקבל את גירסת הנתבעת כי היא עצמה לא עבדה בעסק, ואך העניקה יעוץ מקצועי ללא תמורה לבנה, המדובר ללא ספק בשימוש חורג, הנוגד את הוראות חוקת העבודה והסכם השכירות לפיהן דירת השירות נועדה לשמש למטרת מגורים בלבד ולא למטרה עסקית אחרת כלשהי של העובד ו/או בני משפחתו. בניגוד להוראות חוקת העבודה והסכם השכירות הנתבעת, אף לשיטתה, אפשרה לבנה לנהל בתוך שטח דירת השירות משרד להנהלת חשבונות של רשת מסעדות בבעלותו, תוך שהוא מעסיק במשרד פקידות ומציין את כתובתו ככתובת הרשמית של רשת המסעדות. טענת הנתבעת לפיה לא הוצגו מסמכים המעידים על קיומו של עסק כאמור, כגון מספר עוסק מורשה, קבלות, או חשבוניות מטעם העסק וכדו', אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, שכן הנתבעת עצמה אישרה בסופו של דבר כי המשרד נמצא במקום במשך שנים. בנסיבות העניין די בראיות שהוצגו, לרבות תדפיס דף האינטרנט עם כתובת המשרד (נ/2) כדי ללמד על קיומו ופעילותו מתוך דירת השירות. 20. אשר לטענת הנתבעת לפיה המחסן אינו חלק מדירת השירות - מחומר הראיות שהוצג עולה כי המבנה שבחצר דירת השירות מהווה חלק בלתי נפרד מדירת השירות אשר הועמד לרשות הנתבעת יחד עם דירת השירות במסגרת הסכם השכירות. הנתבעת עצמה אישרה בחקירתה הנגדית כי קיבלה את המחסן יחד עם דירת השירות וכי המחסן נכלל במסגרת השכם השכירות על הדירה כולה (עמ' 17 לפרוטוקול). 21. אשר לטענת הנתבעת לפיה העובדה כי המחסן שימש כמשרד הנהלת חשבונות לעסק של בנה היתה בידיעת התובעת במשך 15 שנה - גם טענה זו של הנתבעת לא הוכחה, משלא הוצגה לה כל ראיה לתמוך. מר צפריר העיד לעניין זה כי הדבר נודע לו רק לאחר מינויו כמנכ"ל התובעת(עמ' 6 לפרוטוקול). טענת הנתבעת כי התובעת נתנה הסכמתה בעל פה להפעלת המשרד במחסן של דירת השירות הועלתה לראשונה בסיכומים, ואין מקום להידרש לטענה זו בהכרעתנו. למעלה מן הצורך נציין כי גם לטענה זו לא הובאה כל ראיה לתמוך. 22. טענת הנתבעת לפיה עובדי התובעת נהגו לעשות שימוש חורג במחסן שבשטח דירת השירות ללא כל התנגדות מצד התובעת, לא הוכחה אף היא. לתמיכה בטענתה ציינה הנתבעת כי במחסן של אחת מדירות השירות הופעל גן - משפחתון בשם "ז'ולי" (להלן: "הגן"), במשך תקופת של כ- 19 שנה. מר צפריר אישר בחקירתו הנגדית כי במקום מופעל גן ילדים, כאשר לטענתו הגן פועל בשנים האחרונות בלבד, באישור התובעת בהתאם לחוזה שנערך עם בעלת הגן, ובתמורה לתשלום מצידה. טענת הנתבעת לפיה האישור להפעלת הגן ניתן בדיעבד, לאחר שבמשך שנים פעל הגן ללא אישור, לא הוכחה כלל. הנתבעת לא טרחה לזמן לעדות מטעמה בעניין זה את בעלת הגן או לכל הפחות, מי שהועסקה בגן בתקופה הרלוונטית. תחת זאת העידה מטעם הנתבעת גב' מעוז, אשר אישרה בחקירתה הנגדית כי היא אינה בעלת הגן, מעולם לא עבדה בגן, אינה מכירה את ההסכמים שנחתמו בין התובעת לבעלת הגן ואף אינה מתגוררת בשטח התובעת (עמ' 20-21 לפרוטוקול). גב' מעוז שימשה כגננת בגן אחר בשטח השייך לתובעת, ועדותה בעניין זה ,בדומה לעדות הנתבעת, אינה מתוך ידיעה אישית. הימנעותה של הנתבעת מלזמן לעדות מטעמה את הגורם הישיר שהיה אחראי על הפעלת הגן לרבות הסדרת האישור להפעלתו אל מול התובעת, פועלת בנסיבות העניין לחובתה, ויש לדחות את טענתה בדבר הפעלת הגן ללא אישור במשך שנים רבות. במאמר מוסגר נציין כי גם לו הוכחה טענת הנתבעת בדבר הפעלת הגן בשטח התובעת גם בטרם מתן אישור מטעם התובעת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי ללמד על זכאות הנתבעת לעשות שימוש חורג בדירת השירות בניגוד לחוקת העבודה ולהסכם השכירות. 23. טענת הנתבעת בדבר הנוהג של עובדי התובעת אשר סיימו עבודתם בשל מחלה, להמשיך ולהתגורר בדירות השירות - הועלתה לראשונה בסיכומים, וממילא לא הוצגה כל ראיה בדבר קיומו של נוהג כאמור במסגרת הבאת הראיות 24. טענת הנתבעת לפיה בהתאם להוראת סע' 7.10 לחלק 7 לחוקת העבודה, מועד הפינוי מדירת השירות צריך להיקבע על ידי הועדה הפריטטית של התובעת אינה רלוונטית בענייננו, שכן טענת התובעת בדבר חובתה של הנתבעת לפנות את דירת השירות נסמכת על הפרת הנתבעת את הוראות חוקת העבודה בדבר שימוש חורג בדירה ולא על נסיבות הפסקת עבודתה של הנתבעת. 25. טענת הנתבעת לפיה בכוונת התובעת להשכיר את דירת השירות לגורמים חיצוניים ולא להעמידה לרשות עובדי התובעת האחרים - אינה מעלה ואינה מורידה לשאלת זכאותה להמשיך ולהתגורר בדירת השירות. כך גם טענת הנתבעת לפיה כעת הינה כשירה לשוב לעבודתה אצל התובעת אינה רלוונטית בהתייחס לשאלה האם נעשה שימוש חורג על ידי הנתבעת בדירת השירות, שיש בו כדי לשלול את זכאותה להשתמש בדירה. 26. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי הינה זכאית להמשיך ולהתגורר בדירת השירות גם לאחר הפסקת עבודתה בתובעת, וזאת, בין היתר, לאור הסכם ההבראה החל בתובעת. זאת שעה שבמהלך חקירתה הנגדית כאשר נתבקשה הנתבעת להתייחס לטענתה בקשר לתחולת הסכם ההבראה, טענה כי "הדיון כאן הוא לא על תוכנית ההבראה ולכן אני לא עונה" (עמ' 16 לפרוטוקול). בנסיבות העניין אין הנתבעת רשאית להעלות את עניין הסכם ההבראה במסגרת סיכומיה, לאחר שסירבה להתייחס אליו במהלך חקירתה הנגדית ובכך נמנעה מלאמת את גירסתה בעניין זה. 27. כאן המקום לציין שוב כי הנתבעת צירפה לסיכומיה שלושה מסמכים חדשים, אשר לא בא זכרם במסגרת כתבי הטענות ואף לא במהלך הבאת הראיות בתיק, ומשכך לא מצאנו לנכון להתייחס למסמכים אלה בהכרעתנו. 28. מחומר הראיות כמפורט לעיל, עולה כי במהלך תקופת העסקתה בתובעת ועד היום, עושה הנתבעת שימוש חורג בדירת השירות שהועמדה לרשותה, כאשר מתוך הדירה מופעל משרד להנהלת החשבונות הקשור לעסקי בנה, וזאת בניגוד להוראות חוקת העבודה והסכם השכירות. לאור האמור לעיל, רשאית התובעת לשלול את זכאות הנתבעת למגורים בדירת השירות. זאת הן לאור הוראת סע' 9 להשכם השכירות לפיו: "במקרה שהעובד יפר או לא יקיים כל תאני מתנאי החוזה יתבטל חוזה זה באופן (מיידי - ו.ס.)", והן מכח הוראות סע' 16-17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, לפיהם בעל המקרקעין (ובענייננו התובעת) רשאי לדרוש מסירת המקרקעין לחזקתו מאת מי שמחזיק בהם שלא כדין, ומניעת הפרעה במקרקעין. סוף דבר 29. אנו קובעים כי הנתבעת מתגוררת בדירת השירות שלא כדין, בניגוד להוראות חוקת העבודה והסכם השכירות שנכרת בין הצדדים ומשכך זכאית התובעת להשבת החזקה בדירת השירות לידיה. 30. על הנתבעת לפנות את דירת השירות כמתחייב מחוקת העבודה והסכם השכירות בתוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין. 31. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪ צמודים כדין מהיום. דיני חברותחברה פרטיתמקרקעיןחברה ממשלתית