קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי ביטוח לאומי שכר מינימום: עניינה של תביעה זו - חיוב התובעת בתשלום דמי ביטוח בעד אמה לתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007 על יסוד שכר בסך של 4,000 ₪. הרקע לתביעה: התדיינות זו היא המשך להתדיינות קודמת בין המוסד לביטוח לאומי לבין אמה של התובעת, שנדונה בשני הליכים בבית דין זה - בל/5614/08 (להלן - פסק הדין הראשון) ובל 42451-05-10 (להלן - פסק הדין השני). בפסק הדין הראשון נקבע כי עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת: בתה של התובעת נולדה בחודש ינואר 2007. התובעת שבה לעבודה במשרה מלאה בחודש אפריל 2007. אמה של התובעת טיפלה בנכדתה מחודש ינואר 2007 עד יום 31.5.08. בחודשים אפריל 2007 עד ספטמבר 2007 (כולל) התובעת שלמה לאמה סך של 2,500 ₪ מדי חודש, ומחודש אוקטובר 2007 התובעת שילמה לאמה סך של 4,000 ₪ מדי חודש. בפסק הדין הראשון (בל 5614/08) נקבע כי בין התובעת לבין אמה התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה אפריל 2007 עד מאי 2008, ועל כן תביעת אמה של התובעת לדמי אבטלה לתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007 נדחתה; בתקופה הרלוונטית לתשלום דמי אבטלה אמה של התובעת "עבדה כמטפלת אצל בתה [=התובעת] במשרה מלאה ואף יותר מכך"; התובעת חזרה לעבודה במשרה מלאה כבר מחודש אפריל 2007, כך שבכל התקופות ביצעה אמה אותה עבודה ובאותו היקף, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לרישומה של אמה של התובעת כעובדת בביטוח לאומי בדיוק בתום תקופת האבטלה. בפסק הדין השני (בל 42451-05-10) נדחתה תביעת אמה של התובעת לדמי אבטלה חלקיים. בפסק הדין השני נקבע כי פסק הדין הראשון, בו נקבע שאמה של התובעת עבדה אצל התובעת בהיקף העולה על משרה מלאה בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007, יצר מעשה בית דין גם בתביעה לדמי אבטלה חלקיים. בעקבות ההתדיינות בין המוסד לביטוח לאומי לבין אמה של התובעת, דרש המוסד לביטוח לאומי מהתובעת לשלם דמי ביטוח לאומי כמעסיקה בעד אמה לתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007, על יסוד שכר בסך של 4,000 ₪. בכתב התביעה טענה התובעת כי בעת שילדה אמה הייתה מובטלת וקיבלה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי; בתקופה שלאחר הלידה לא הייתה מסוגלת לטפל בבתה ובמטלות הבית, ואמה התגייסה לעזור לה; בחודש אפריל 2007 שבה לעבודתה; כמחווה של תודה לאמה עבור מסירותה וכן כהחזר עבור קניות שאמה ערכה עבורה היא ובעלה החליטו לשלם לאמה סך של 2,500 ₪ לחודש; אמה סיימה את תקופת האבטלה בחודש אוגוסט 2007 והחלה לחפש עבודה; במועד זה, הציעו היא ובעלה לאמה לעבוד כמטפלת בשעות מוגדרות, והחל מיום 1.10.07 אמה עבדה אצלה כמטפלת בשכר של 4,000 ₪ לחודש. לגופה של הדרישה לחיוב בדמי ביטוח טענה התובעת כי בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007 שילמה לאמה סך של 2,500 ₪, ולכן אין לחייב אותה בתשלום דמי ביטוח על בסיס שכר בסך של 4,000 ₪ אלא לכל היותר על בסיס שכר בסך של 2,500 ₪ לחודש. בדיון בפני בית הדין שבה התובעת וטענה כי שילמה לאמה סך של 2,500 ₪ בלבד בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007, וכן טענה כי פסיקת בית הדין בעניינה של אמה אינה מחייבת אותה. המוסד לביטוח לאומי טען כי נוכח פסק הדין הראשון הקביעה כי אמה של התובעת עבדה במשרה מלאה בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007 אינה יכולה לעמוד לבחינה שיפוטית פעם נוספת והיא קביעה חלוטה; פסק הדין הראשון מחייב גם את התובעת, לנוכח העובדה כי העידה בהליך הראשון, כך שגרסתה נלקחה בחשבון בעת מתן פסק הדין הראשון; לכל הפחות, לעניין דמי ביטוח יש לקחת בחשבון את שכר המינימום שהוא 3,710 ₪. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אני קובעת כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהתובעת חייבת בתשלום דמי ביטוח על בסיס שכר המינימום למשרה מלאה בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007, 3710 ₪, ולא על בסיס שכר בסך של 4,000 ₪. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. עיון בכתב התביעה שהגישה התובעת מעלה כי התובעת בשלב זה אינה מערערת על פסק הדין הראשון אשר קבע כי בינה לבין אמה התקיימו יחסי עובד מעביד מאז חודש אפריל 2007, אלא היא חולקת על בסיס השכר לחישוב דמי ביטוח בתקופה 4/2007 עד 9/2007. לעניין זה טענה התובעת בכתב התביעה כי "בתקופה מ- 4/2007 עד 9/2007 לא התייחסתי ולא התכוונתי ולא החשבתי אותה כתקופת עבודה/שכר. היות ובסופו של דבר גם תקופה זו הוגדרה כתקופת עבודה/שכר ובשל כך עלי לשלם מס מעסיקים לתקופה זו צריך לחייב אותי במס מעסיקים לפי מה שהענקתי באמת לאמי בתקופה זו דהיינו 2,500 ₪ לחודש ולא 4,000 ₪". לפיכך, השאלה העומדת להכרעה בהליך זה אינה האם חייבת התובעת בתשלום דמי ביטוח בעד אמה לתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007, אלא מה הוא בסיס השכר לחישוב דמי ביטוח. מעבר לנדרש אוסיף כי מקובלת עלי טענת המוסד לביטוח לאומי שלא ניתן להעמיד לדיון מחדש את השאלה אם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין אמה בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007, וכי פסק הדין הראשון יצר מעשה בית הדין המחייב גם את התובעת. אמנם, פורמאלית התובעת לא הייתה צד להליך בו ניתן פסק הדין הראשון, אולם היא העידה באותו הליך וגרסתה נשמעה, כך שהיה לה יומה בבית הדין. כמו כן, פסק הדין הראשון הכריע סופית בשאלת קיומם יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין אמה בתקופה אפריל 2007 עד ספטמבר 2007 [השוו: דב"ע מח/120 - 3 אל על נתיבי אויר לישראל - דליה רובינשטיין, פד"ע כ' 493]. באשר לבסיס השכר לתשלום דמי ביטוח: הקביעות בפסק הדין הראשון מחייבות לא רק את התובעת אלא גם את המוסד לביטוח לאומי. כאמור, בפסק הדין הראשון נקבע כי בתקופה זו התובעת שילמה לאמה שכר בסך של 2,500 ₪. אין בעובדה כי בתקופה מחודש אוקטובר 2007 התובעת שילמה לאמה שכר בסך של 4,000 ₪ כדי להטיל עליה חיוב בתשלום דמי ביטוח על בסיס שכר בסך של 4,000 ₪ בעד תקופה קודמת. לפיכך, לא היה בסיס לדרישת המוסד לביטוח לאומי מהתובעת לשלם דמי ביטוח על בסיס שכר בסך של 4,000 ₪. יחד עם זאת, אין לקבל גם את טענת התובעת כי עליה לשלם דמי ביטוח על בסיס שכר בסך של 2,500 ₪. כאמור, בפסק הדין הראשון נקבע כי אמה של התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה ואף מעבר לכך. בהתאם ללוח יא' לחוק הביטוח הלאומי, הכנסה מזערית לעניין תשלום דמי ביטוח לעובד לא תפחת משכר מינימום על פי חוק שכר מינימום. הואיל ועל פי פסק הדין הראשון אמה של התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה, התובעת הייתה חייבת בתשלום דמי ביטוח לפחות על בסיס שכר מינימום למשרה מלאה, אשר עמד בתקופה הרלוונטית על סך 3,710 ₪. כללו של דבר: התובעת חייבת בתשלום דמי ביטוח על בסיס שכר מינימום לפי החוק, אשר עמד בתקופה הרלוונטית לתביעה על סך 3,710 ₪. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, כך שנקבע כי התובעת אינה חייבת בתשלום דמי בטוח על בסיס שכר בסך של 4,000 ₪ אלא על בסיס שכר המינימום בתקופה הרלוונטית, 3,710 ₪. ככל שנגבו מהתובעת דמי ביטוח לאומי ביתר, הסכום שנגבה ביתר יושב לתובעת בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למוסד פסק הדין. המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובעת הוצאת בסך של 500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובעת פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. דמי ביטוח לאומישכר מינימוםביטוח לאומי