קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק דמי הסתגלות לפרישה: פסק דין זה דן בשאלת זכאותו של התובע למענק דמי הסתגלות לפרישה (להלן:" דמי הסתגלות") בהתאם לתנאי פרישתו לגמלאות (מרצון), כפי שסוכמו בינו לבין הנתבעת (להלן:"תנאי הפרישה"). להלן העובדות הרלוונטיות לעניינו: התובע, עבד בשורות הנתבעת (משמר הכנסת), במשך כ-33 שנה. ביום 31/1/08 פרש התובע לגמלאות (מרצון, בטרם הגיעו לגיל הפרישה). במהלך כל תקופת עבדתו אצל הנתבעת, ביצע התובע מגוון תפקידים, כשהאחרון שבהם היה מפקד משמר הכנסת (ותקופה מסויימת גם "ממלא מקום קצין הכנסת"). במהלך שנת 2005 ביקש התובע לבחון אפשרות לפרישה מוקדמת ממשמר הכנסת. לצורך כך בא התובע בדברים (הן בע"פ והן בכתב) עם גורמים שונים מטעם הנתבעת. דין ודברים אלו באו לידי ביטוי, בין היתר, בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים (צורפה כנ/1, נ/2, נ/4, נ/5 לתצהירו של מר בנצי ארבבוף, המשמש כקצין משאבי אנוש של הכנסת). מפאת חשיבותה של תכתובת זו, להלן סקירתה ועיקריה: ביום 26/6/05 התקיימה ישיבה בעניין תנאי פרישתו של התובע, בנוכחות יו"ר הכנסת, מר ראובן ריבלין, מר דן לנדאו, עו"ד (ראש לשכת היו"ר) והתובע. סיכום דיון מישיבה זו - צורף וסומן כנספח נ/5 . עיון ממנו מעלה כי בישיבה זו עלו לדיון הנושאים של יציאה ללימודים והעלאה בדרגה. ביום 27/7/05 העלה התובע על הכתב את תנאי הפרישה המבוקשים על ידו (במכתב זה לא צויין למי המכתב ממוען- נ/4): "...ברצוני לפרוש לגמלאות בתנאים הבאים: חופשת לימודים מתאריך 1.2.06 ועד 31.1.08 פדיון חופשת פרישה 5 חודשים (ההדגשות אינן במקור) דרגת נצ"מ 11 מתאריך 1/2/06. מימון 100% מ-2 שנות לימוד אוניברסטאיות ולימודי אנגלית לפטור (עפ"י רמה שתקבע). תנאי שירות של איש משמר בחופשה (רכב, טלפון סלולרי, השתלמויות, ימי עיון וכדומה) עד 31/1/08." כמו"כ ע"ג נ/4 הנ"ל נכתב בכתב יד: "תומר לעיונך והערותך. בנצי" על פניו נראה כי מדובר בכתב ידו של מר בנצי ארבבוף הכותב לעו"ד תומר רוזנר (ומכל מקום לא נטענה טענה אחרת לאעניין זה). ביום 18/8/05 פנה התובע במכתב לקצין הכנסת ובו פירט את תנאי הפרישה המבוקשים על ידו (נ/1), כדלקמן: "...לאשר פרישתי בתנאים המפורטים להלן: מועד פרישתי לגמלאות יהיה ביום 31.1.08. חופשת לימודים מתאיך 1/2/06 ועד 31/1/08. מימון 2 שנות לימוד אוניברסטאי לתואר ראשון וזכאות לכל תנאי השירות של אנשי משמר בזמן הלימודים (רכב, טלפון סלולרי, השתלמויות, ימי עיון וכדומה). דרגת נצ"מ 11 מתאריך 1/2/06 אשר תהיה גם דרגת הפרישה במועד פרישתי כמצוין לעיל. זכויות פרישה נוספות בעת פרישתי אהיה זכאי לכל יתר הזכויות המגיעות לאיש משמר הפורש לגמלאות (פדיון ימי מחלה, ימי חופשה וכיוצא בזה), כפי שהן נהוגות בתאריך כתיבת מכתב זה. לצורך חישוב גמלתי תופעל סמכות יו"ר הכנסת להגדלת תקופת שירותי כך שגמלתי , בגין תקופת שרותי במשמר הכנסת תחושב לפי 70% מהמשכורת הקובעת לגמלא (כך במקור-י.ש.) (לא כולל שירות צבאי), וזאת בהתאם למקובל לגבי כל אנשי המשמר הפורשים לגמלאות..." ביום 28/8/05 כתב מר יצחק שד"ר (קצין הכנסת) מכתב ליו"ר הכנסת, מר ראובן ריבלין, בו פירט בפניו את תנאי הפרישה הנ"ל, המבוקשים על ידי התובע (נ/2). במכתבו זה הוסיף מר שד"ר כי: תנאי פרישתו של התובע נדונו אצל יו"ר הכנסת מספר פעמים ואושרו עקרונית (ראה סעיף 3 למכתב נ/2) . תנאי הפרישה סוכמו בין התובע ליועץ המשפטי, מר תומר רוזנר, עו"ד (ראה סעיף 4 למכתב נ/2). המלצתו לאשר את בקשת התובע (ראה סעיף 6 למכתב נ/2). ביום 30/8/05 חתם יו"ר הכנסת ע"ג נ/2 , תוך ציון המילים (בכתב ידו): "מאשר את המכתב ותוכנו". יוער כי אין חולק בין הצדדים כי מדובר בחתימתו של יו"ר הכנסת על אף שלא נחתמה בתוספת של חותמת ואין עוררין על תקפותה של חתימה זו ונפקותה, באופן שיש לראות במסמך זה כ"הסכם הפרישה" של התובע (להלן:"הסכם הפרישה"). ביום 7/10/07 (בתקופת בה שהה התובע בתקופת לימודים), מר אבי בלשניקוב (מנכ"ל הנתבעת), לתובע מכתב בדבר פרישתו לגמלאות, בזו הלשון (נספח ב' לתצהיר התובע): " למען הסדר הטוב, וכיוון שהנושא עלה לאחרונה, אבקש להבהיר , אף שהדברים מובנים מאליהם, כי "מועד פרישתך לגמלאות יחול, כמוסכם, ביום 31/1/08 , וממילא אינך זכאי להמשך חופשה בשכר מעבר למועד זה". אנו שבים ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך." ביום 29/11/07 כתבה הגב שוש שמואלי, עו"ד (יועצת משפטית למנהל הכנסת (בפועל)) מכתב לתובע בעניין זה ושם נכתב: "פנייתך אל מנכ"ל הכנסת, במסגרתה ביקשת לקבל חודשי הסתגלות מעבר למועד הפרישה המוסכם, הובאה לידיעתי ולבדיקתי. אבקש לשוב ולהזכיר, כי הוסכם עימך ברורות, כי ביום 31/1/08 תפרוש לגמלאות, ומובן כי אין ולא יכולה להיות זכאות להמשך חופשה בשכר מעבר למועד נקוב ומוסכם זה. מעבר לדרוש אוסיף , כי במסגרת הסכם הפרישה שנערך עימך ניתנה לך תקופה בת שנתיים של חופשה בשכר, במהלכן נתאפשרה לך הסתגלות ממושכת ביותר לקראת פרישתך במועד שהוסכם. אשוב ואאחל לך הצלחה רבה בהמשך דרכך". 3. טענות התובע, בתמצית: לטענת התובע, אחת מזכויות הפרישה, החלות על הנתבעת, הן מענק לדמי הסתגלות בפרישה. לפיכך, כאשר ציין בבקשותיו השונות, כי יהיה זכאי "לכל יתר הזכויות המגיעות לאיש משמר הפורש לגמלאות (פדיון ימי מחלה, ימי חופשה וכיוצא בזה), כפי שהן נהוגות בתאריך כתיבת מכתב זה" - יש לכלול בהן גם את הזכות למענק "דמי הסתגלות". זאת ועוד. בעניין זה ניתנה לתובע, ע"י הנתבעת, "הבטחה מנהלית" לקבלת זכות זו. בהסתמכו על הבטחה זו - הסכים לפרוש לגמלאות. על פי דין והפסיקה מוטלות על הנתבעת החובה לנהוג בתובע בהגינות ובתו"ל , באופן שיש לראות ב"חזרתה" זו של הנתבעת מהבטחתה- משום הפרת חובות אלו. 4. טענות הנתבעת בתמצית: א. תנאי השכר של אנשי משמר הכנסת צמודים לתנאי השכר הנהוגים במשטרת ישראל (בתיאומים שקבע יו"ר הכנסת עפ"י סעיף 17 לחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח - 1968 (להלן:"חוק משכן הכנסת"). בהתאם לחוק זה, הסמכות לקבוע את תנאיו של פורש לגמלאות הוא בידי יו"ר הכנסת (תפקיד המקביל למפכ"ל המשטרה). ב. עפ"י דין ו/או נהלי הנתבעת אין לתובע זכות מוקנית לקבלת מענק "דמי הסתגלות" כלל. זכות זו אינה מעוגנת כלל במסגרת זכויות הפרישה. עפ"י נהלי הפרישה, זכאי עובד משמר הכנסת ו/או שוטר ל"חופשת פרישה" בלבד (ולא לדמי הסתגלות כאמור). לפיכך, אין לראות במונח שנכתב בהסכם הפרישה, לפיו זכאי התובע "לכל יתר הזכויות המגיעות לאיש משמר הפורש לגמלאות..." ככוללת את זכות דמי ההסתגלות. גם באשר לזכות "חופשת הפרישה" - מדובר בזכות שאינה ניתנת בעין (וניתנת ככלל לניצול בסמוך לפרישת העובד) ולכן בכל מקרה יש לדחות את התביעה. מכל מקום, במקרה של התובע היא תקופה בת חמישה חודשים (לאור גילו ודרגתו) וזו נכללת במסגרת יציאתו לשנתיים לימודים (שכאמור מדובר בהטבה חריגה). ג. תנאי פרישתו של התובע גובשו במסמך כתוב המסכם את כל התנאים המוסכמים על הצדדים, לרבות מועד פרישתו ביום 31/1/08. במסגרת הסכם הפרישה לא נכלל הסעיף בדבר "מענק דמי הסתגלות". יוער כי במסגרת הסכם פרישה זה נכללים תנאי פרישה מיטיבים ביותר (שחלקם אף חורגים מהמקובל אצל הנתבעת). ד. לא ניתנה לתובע כל "הבטחה מנהלית", לא במובן העובדתי ולא במובן המשפטי ולפיכך יש לדחות גם טענה זו. דיון והכרעה: תביעת התובע נסמכת למעשה על שני בסיסים. האחד, פרשנות (חוקית והסכמית) של המונח "כל יתר הזכויות המגיעות לאנשי משמר הפורשים לגמלאות" והאחר, קיומה של "הבטחה מנהלית" להעניק לתובע את הזכות הנדונה . נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה כי לאחר שבחנו את מכלול טיעוני הצדדים, כתבי הטענות, הראיות והמוצגים שהוצגו בפנינו - הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מכל וכל. כן ראוי לציין כי עסקינן בתביעה, שהנתבעת הינה גוף ציבורי, באופן שיש להתייחס לתביעה מעין זו, במשנה זהירות שכן מדובר בכספי ציבור. יחד עם זאת, גם מבדיקה עניינית - מצאנו כי התובע לא עמד בנטל הדנדרש ולא הוכיח את תביעתו באף לא אחד מהבסיסים עליו עומדת תביעה זו, כפי שיבואר להלן. התובע כאמור, עותר לתשלום מענק "דמי הסתגלות". אלא שהתובע לא הצליח להצביע על כל מקור נורמטיבי, ממנו שואב את זכותו זו. מאידך, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה, הרובד החוקי, ממנו נגזרות זכויותיו של התובע (ככל שאר עובדי הנתבעת) הינו בהתאם להוראות חוק משכן הכנסת ובפרט סעיף 20 לחוק, ועיון בחוק זה מעלה כי אכן אין מכוחו כל זכות מוקנית ל"מענק דמי הסתגלות". למעלה מן הצורך, יובהר כי החוק מקנה זכות אחרת לעובד בטרם פרישתו והיא הזכות ל"חופשת פרישה". אולם, מעיון בהוראות הרלוונטיות לעניין זה (ראה נ/1 ו- נ/3 ) עולה כי אכן מדובר בזכות הניתנת ב"עין" ולא ניתנת לפדיון (בניגוד לימי מחלה לשם הדוגמא). כך גם טענה הנתבעת בפנינו - ועמדתה מקובלת עלינו. לאור האמור- אין לטענת התובע במישור זה - על מה שתסמוך ולפיכך דינה להידחות. עם זאת, ולמען הסר ספק, אנו מוצאים לנכון להוסיף מספר דברים במישור השני. התובע, הינו איש משכיל , בעל ניסיון רב בפן התעסוקתי (בוודאי בשירות הנתבעת), אשר ניכר היטב מהתנהלותו כי הוא מודע לזכויותיו ושוקל את צעדיו בהתאם. הדבר ניכר הן בעדותו של התובע בפני בית הדין והן מהתכתובת שצורפה לכתבי הטענות והוצגה בפנינו. בשלב מסוים (ומוקדם יחסית - ראה מכתב התובע מיום 27/5/07- נ/4), התובע אכן העלה את בקשתו לפדיון חופשת פרישה (ויודגש לא מדובר בפדיון "דמי הסתגלות"). אולם מונח זה, לא בא זכרו במכתבים מאוחרים יותר, וממילא לא נכלל ב"הסכם הפרישה". יש בכך כדי להצביע על כך שבקשתו זו של התובע לא נענתה, או שוויתר עליה. טענת התובע כי מדובר בזכות, אשר על פי הבנתו נכללת במונח "כל יתר הזכויות" ועל כן, לא צוינה בנפרד - אינה מתקבלת על ידינו, שהרי, כאמור - אין מדובר בזכות הקנויה לו מכוח החוק. מכל מקום,ולאור העובדה שזכויות התובע, ככל עובד של הנתבעת, נגזרות, בראש ובראשונה, מהוראות הדין ונהלי הנתבעת באופן שאין כל נפקות להבנתו הסובייקטיבית של התובע, והבחינה הינה בחינה אובייקטיבית של הוראות החוק. גם באשר לטענה בדבר קיומה של "הבטחה מנהלית" לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו. כידוע, יסודות ה"הבטחה המנהלית" נקבעה בהלכת סאיטקס קורפוריישן בע"מ (בג"צ 135/75 סאיטקס קורפוריישן בע"מ נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד ל' (1) 673). הלכה זו, אומצה בשורה ארוכה של פסקי דין ולאחרונה בבג"צ 8634/08 שם טוב אלחננוב ואחרים נ' משטרת ישראל -אגף משאבי אנוש (טרם פורסם, ניתן ביום 16/11/10 - להלן:"פס"ד אלחננוב). ההלכה קובעת כי הטוען להבטחה מנהלית צריך להוכיח בראש ובראשונה כי היא אכן ניתנה וכי עליה להיות מפורשת וברורה ולא מוטלת בספק. יתר התנאים המצטברים הם: א)    נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; ב)    היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; ג)     הוא בעל יכולת למלא אחריה; ד)    אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. על תנאים אלה מתווסף התנאי כי "לא קיים צידוק חוקי לשנות מההבטחה או לבטלה". ראה: פס"ד אלחננוב , סעיף 30 בעמ' 25. כיוון שיש צורך בקיומם של כל התנאים, במצטבר, הרי שדי בכך כי אחד התנאים לא התקיים. במקרה שלפנינו, לא זאת בלבד שלא הוכחו התנאים המצטברים כולם אלא שאף התנאי המקדמי , בדבר עצם מתן ההבטחה לא הוכחה כלל. כפי שצוין לעיל, נושא "דמי ההסתגלות" לא הועלה בכתב (ייתכן והועלתה בע"פ אך ממילא לא בפני הגורם המוסמך- ראה גם עמ' 20 לפרוטוקול עמ' 16-20). כמו"כ בשלב מסוים העלה התובע נושא של "פדיון" חופשה (פעם אחת ויחידה בכתובים),אך לא נזכר יותר באף אחת מהתכתובות וממילא לא נכלל בהסכם הפרישה. אין זה מתקבל על הדעת (ואין הדבר אופייני להתנהלות המסודרת של שני הצדדים) - כי הבטחה מעין זו , ככל שהיתה ניתנת , לא היתה נכללת מפורשות במסגרת הסכם הפרישה. דברים אלו עולים בקנה אחד גם מהעדויות שהעידו בפנינו מטעם הנתבעת והיו אמינות עלינו, ומהן עולה כי לא ניתנה כל הבטחה מעין זו (בוודאי לא מיו"ר הכנסת, אשר מוסמך בעניין זה, כנטען ע"י הנתבעת). זאת ועוד. עיון בסיכום דיון מיום 26/6/05 (נ/5), בו נכח יו"ר הכנסת, מר ראובן (רובי) ריבלין, מעלה כי גם בעניינו של התובע, ניסו נציגי הנתבעת לשמור על הנהלים המקובלים חרף גישתם החיובית לבוא לקראת התובע: "היו"ר: כל דרגה שלא תיצור כאן תקדימים והשפעות רוחב הרסניות במשמר, מקובלת עליי עקרונית אם היא עניין מקובל ומוכר, לרבות הלימודים, כחופשה בשכר." ובהמשך: "היו"ר מסכם: מבחינתי אאשר יציאה ללימודים במסגרת המקובלת וללא חריגה מן המקובל - לגבי בעלי דרגות בכירות כאלו." (ראה נ/5 - הדגשות אינן במקור -י.ש.) לאור כל זאת, דינה של טענה זו, אף היא להידחות. למעלה מן הצורך, ובשל הפן הציבורי שיש בתביעה מעין זו - אנו מוצאים לנכון להוסיף לבסוף כי אף אם היה התובע מצליח להוכיח את כל התנאים המנויים לעיל - לא מן הנמנע כי מקרה זה היה נופל לגדר המקרים בהם קיים "צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה". יפים לעניין זה כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בפס"ד אלחננוב: "...אפילו הוכיחו העותרים כי התגבש ה הבטחה מנהלית מ חייבת כלפיהם, גם אז היה בידי הרשות צידוק חוקי לחזור בה מהבטחה זו ולבטלה. כבר נפסק כי אין לכבול את ידי הרשות המינהלית לקיים הבטחה מינהלית, כאשר מכלול האינטרסים הרלבנטיים לענין מצדיק סטייה מן ההבטחה.... משניתנה הבטחה מינהלית מחייבת , שאלת החזרה ממנה מחייבת התייחסות לשיקולים שבאינטרס הציבורי העשויים להוביל לצורך בתיקון פגם שדבר בהבטחה כדי לקדם בכל את טובת הכלל. כמשקל שכנגד , יש לשקול את גורם השמירה על יציבות וודאות פעולות המינהל העלולות להיפגם בחזרה מן ההבטחה המינהלית, ואת החשש מפגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון והבטחותיה; כן יש לשקול את אינטרס הציפייה וההסת מכות של הפרט, מקבל ההבטחה, ומידת הפגיעה בו, הכרוכה בביטולה של ההבטחה..." בעניין ההסתמכות יש להוסיף כי בפס"ד אלחננוב נפסק גם בעניין זה ש: "סטייה מן הדין, ומן המדיניות, אינה יוצרת אינטרס הסתמכות לגיטימי שיש בו כדי להצדיק את המשך הסטייה" (ההדגשה לא במקור -י.ש.) במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שלא הוכחה, כאמור, עצם ההבטחה המנהלית וממילא לא הוכחה ההבטחה לכשעצמה (ואף אם ניתנה נראה שהיה מקום לבטלה ) - אלא שמהראויות והעדויות שהובאו בפנינו - מדובר בתובע שקיבל תנאי פרישה מיטיבים , ואף חורגים מן המקובל. כך למשל, באשר לדרגת הפרישה בדרגת נצ"מ 11 - כעולה מסיכומי הנתבעת - מדובר בהעלאה של ארבע דרגות (!!). בעוד שכפי שעולה מנהלי הנתבעת שהובאו בפני בית הדין נהוג היה להעלות עד שתי דרגות בלבד (נוהל שלימים אף בוטל) (ראה נ/7 ו-נ/8). כך גם באשר ליציאה ללימודים למשך שנתיים, במימון של 100% לרבות כל התנאים הנלווים (טלפון סלולרי, רכב וכו'). עצם המימון עצמו הוא המימון המקסימלי, כמו"כ תקופת המימון עולה על המקובל (ראה נ/6), וכמו"כ הוגדלה תקופת שירותו באופן ששיעור גמלתו של התובע ה עומדת על סך של 76%. (זאת בנוסף כמובן לפדיון ימי חופשה ומחלה המסתכמים- שניהם בסכום של למעלה מחצי מליון ₪, כעולה מתחשיבי הנתבעת). יודגש כי מדובר בזכויות מיטיבות המגיעות לכדי סכומים גבוהים ביותר - וכאמור, מדובר בסופו של יום, בכספי ציבור. מכל המקובץ לעיל - עולה כי אין לתביעה זו על מה שתסמוך ודינה להידחות, תוך פסיקת הוצאות על עצם ניהולה ע"י התובע, ומבלי ששוכנענו שנפל כל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפיו. מכל מקום, לא מצאנו כל ממש בטענה כי התנהלות הנתבעת כלפיו הייתה בחוסר תום לב, אלא אף להיפך - הנתבעת פעלה באופן שמיטיב עם התובע, ועל כן לא היה כל מקום להגשת תביעה זו. 6. סוף דבר: התביעה נדחית. בהתחשב בעובדה שהתובע גמלאי - לא פסקנו את מלוא ההוצאות המגיעות לנתבעת מניהול תביעה זו, ולפיכך אנו קובעים כי התובע ישלם לנתבע סך של 3,500 ₪ הוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. מענק הסתגלותדמי הסתגלותפרישה