קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי טיפול ארגוני מקצועי: 1. בפנינו תביעה לדמי טיפול אירגוני-מקצועי (להלן:"דמי טיפול"). 2. התובע טען כי הוא צד להסכמי המסגרת שהינם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום, הסכמי המסגרת האלה הורחבו בצווי הרחבה, אשר חלים על הנתבעת, שהינה חברה העוסקת ב"ענפי השמירה ו/או האבטחה ו/או המוקד ו/או כל הקשור בכך". התובע פירט בכתב התביעה את צווי ההרחבה החלים על הנתבעת. לפיכך, טוען ב"כ התובע כי הנתבעת חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי בהתאם לסעיף 33 ז לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 (להלן:"חוק הסכמים הקיבוציים") ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז-1977 (להלן: "התקנות"). הסכום הנתבע בכתב התביעה הוא לפי מחצית דמי חבר, שהם 6,000 ₪ לשנה - קרי, 3,000 ₪ לשנה, בגין שנים 2002 עד 2008, סה"כ 21,000 ₪. 3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי צווי ההרחבה בענף השמירה והאבטחה אינם חלים על הנתבעת שכן עיסוקה הינו בשירותי מוקד ולא בשמירה או אבטחה, ואינו מסוג העיסוקים המחויבים בתשלום דמי טיפול לתובע. הנתבעת הוסיפה שעיקר עיסוקה הוא מסוג העיסוקים כשל מוסדות ו/או בתי עסק הנמנים ו/או משתייכים ל"ארגון הארצי של חברות שירותי המוקדן ומערכות האזעקה בישראל", שהינו ארגון גג לחברות שעיסוקם בתחום ניהול מוקדים, ולא לזה של התובע שעיסוקו בתחום השמירה ו/או האבטחה. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע לא פנה אל הנתבעת קודם להגשת התביעה ולא דרש ממנה ו/או הודיעה על חיוב ו/או חובה (המוכחשת) לשלם דמי טיפול או כל תשלום אחר. לגרסת הנתבעת, התובע השתהה באופן ניכר בהגשת התביעה והשיהוי יצר במשך השנים הסתמכות ושינו מצב לרעה אצל הנתבעת ויש בכך כדי לדחות את התביעה על הסף. הנתבעת טענה להתיישנות של רכיבי התביעה לתקופה שקדמה ל-3.11.02. כן, טענה הנתבעת כי אין כל הסבר או פירוט לסכום הנתבע, וכי החישוב אינו מבוסס ושגוי. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה אף עקב הפלייתה לרעה לעומת בתי עסק אחרים, שלא חויבו בתשלום דמי טיפול לתובע. 4. ראיות שנשמעו בדיון: מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר פיני שיף (להלן:"מר שיף"), מנכ"ל הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל - התובע. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית עדות ראשית של מר אייל שחר (להלן:"מר שחר") בעלים ומנהל הנתבעת. מר שיף ומר שחר נחקרו בדיון על תצהיריהם. בתום הדיון לשמיעת הוכחות סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם והתיק הועבר להכרעה. 5. המסגרת הנורמטיבית: בהתאם לתקנות: 1. (א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) ... (ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה - שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי הביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 - ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול; הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (ג), לא יפחתו דמי הטיפול מ-100 שקלים חדשים (להלן - הסכום המזערי), ובלבד שלא יעלו על מחצית מדמי החבר שהיה משלם המעביד לאותו ארגון מעבידים אילו היה חבר בו, כשיעורם ביום תשלום דמי הטיפול; הסכום המזערי ישתנה בשלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, ולענין זה, "המדד היסודי" - ממוצע המדדים של שנת 1989. באשר לצווי ההרחבה, עליהם מתבסס ב"כ התובע בתביעתו, מדובר בחקיקה משנית (תקנה), ובתור כך אין חובה להציגם בפני בית הדין, והם בגדר "ידיעה שיפוטית". צו ההרחבה האחרון שבענף השמירה והאבטחה, מיום 21.6.09 (י"פ 5977 התשס"ט, 14.7.09, ע' 4936) הודיע על ביטול צו ההרחבה שפורסם ביום 25.9.73 להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה מיום 12.7.72 שמספרו 7019/72. כך, במהלך כל תקופת התביעה היו צווי הרחבה בענף השמירה ואבטחה - כאשר קיימת מחלוקת באשר לחלותם על הנתבעת. 6. האם התובע הוא "ארגון מעבידים" כמשמעותו בתקנות: הזכאות לגבות דמי טיפול בהתאם לתקנות היא של ארגון מעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי כללי ענפי שהורחב בצו הרחבה. באשר לקיום של צווי הרחבה של הסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה, שהם בגדר "דין", מדובר כאמור בידיעה שיפוטית. אמנם הסכמים הקיבוציים לא הוגשו על ידי התובע, אך מר שיף הצהיר בתצהירו כי "התובע הינו צד להסכמי המסגרת שהינם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום" וכי "הסכמי המסגרת עליהם חתום התובע לאורך השנים הורחבו בצווי הרחבה". הצהרה זו לא נסתרה כלל ולכן, אנו סבורים כי יש לראות בתובע "ארגון מעבידים" כמשמעותו בתקנות - הזכאי לגבות דמי טיפול. 7. האם צווי ההרחבה בתחום של שמירה ואבטחה חלים על הנתבעת: ההגדרה של "חברה ו/או מעסיק" בצו ההרחבה היא "חברה העוסקת בתחום השמירה ו/או האבטחה ו/או המעסיקה עובדים בתחום השמירה ו/או האבטחה". טענת הנתבעת היא שאינה נכללת בהגדרה זו, מאחר שאין היא עוסקת בתחום של שמירה ו/או אבטחה אלא ב"מתן שירותי מוקד, התקנה, ייעוץ ושיווק של מערכות אזעקה ממוחשבות, מערכות התראה לגילוי וכיבוי אש וכו'" (סעיפים 2 ו-6 לתצהירו של מר שחר). מר שחר פירט בתצהירו את תפקידי העובדים שמעסיקה הנתבעת (כ-40 עובדים סה"כ): "13 עובדי חדר מוקד, 8 מתקיני מערכות אלקטרוניות, 2 עובדי מכירות ושירות, 10 כוננים, 5 פקידות ו-2 מנהלים". לפי הצהרתו של מר שחר, החברה מהווה מערך תומך לחברות השמירה, אולם היא אינה נותנת שירותי אבטחה או שמירה לשום גוף. נאמר בתצהירו של מר שחר: "כך, החברה מספקת שירותי ניהול מוקד לבתי עסק, שעל פיהם, בעת הישמע אזעקה, ורק אז, מגיע כונן מטעם החברה לבית עסק. תפקידו של הכונן הוא להמתין במקום עד הגעת הלקוח ולוודא את תקינות המערכות האלקטרוניות. בכל מקרה, הכונן אינו מבצע פעולות שמירה או אבטחה מכל סוג שהוא". הנתבעת הפנתה לאתר אינטרנט Mokedinfo - שבו מידע ארצי על חברות מוקד, שם פורסם כי הנתבעת "מתמקדת במיגון סיור התראה והתקנה בלבד, ללא שמירה". מר שחר הסביר כי הנתבעת מחזיקה ברישיון עסק לשירותי שמירה, אך זאת רק כיוון שלצורך קבלת רישיון למתן שירותי מוקדן, תנאי הוא שיהיה רישיון שמירה על פי חוק, לצורך השתתפות במכרזים. בחקירתו בדיון עמד מר שחר על כך שהנתבעת עוסקת בהתקנה מערכות האזעקה ומתן "שירותי מוקד", אשר משמעותם שכאשר מתגלה אירוע בחדר מוקדן, מודיעים לבעלי המפתחות (בעל העסק, בעל הדירה ואם מדובר בקשישים לקרוב משפחה או למד"א). בנוסף, ישנם 10 כוננים שלרשותם עומדות ניידות סיור, שמגיעים למקום במידת הצורך (ראו ע' 12 לפרוטוקול הדיון). לפי עדותו של מר שחר הנתבעת לא מספקת שירותי שמירה ללקוחותיה, אך יש לה הסכמים עם חברות שמספקות שירותי שמירה. נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה, מוטל על הטוען לכך ובענייננו, התובע. הלכה היא כי לבחינת השאלה אם צו ההרחבה חל על משלח יד או ענף, ניתן ורצוי להיזקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן:"הסיווג האחיד"), המשמש כראיה משמעותית לצורך הסיווג (ר' דב"ע לו/5-6 מבטחים בע"מ נ' מרדכי סקילי פד"ע ח 321) וכן על הסיווג בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954 (ראו דב"ע תשן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ פד"ע כג 45). המבחן לסיווג הענפי של המעביד הינו עיקר עיסוקו ופעילותו של המעביד (ר' דב"ע נג/125-3 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ פד"ע כז 158). התובע רואה את תחום העיסוק של הנתבעת ככלול בענף 7500 לסיווג האחיד - פעילויות שמירה ואבטחה, שבו כתוב: כולל: פעילויות שמירה, חקירה ואבטחת אנשים ורכוש, בדיקות רקע לאנשים, מציאת נעדרים, חקירת גניבות, סיורים, כלבי שמירה, מכוניות משורינות וכו'; הגנת אנשים ורכוש, כגון הובלת דברי ערך; שומרי ראש, שמירה על בתי מגורים, על משרדים, על בתי חרושת, על אתרי בנייה, על בתי מלון וכו'; בלשים בחנויות, השגחה על מתקני הגנה מכניים או חשמליים; וייעוץ בתחום ביטחון תעשייתי, טביעת אצבעות, זיהוי חתימות וכתב יד ועוד. אינו כולל:והתקנת מתקני בקרה ואזעקה (4543). מאידך גיסא, לפי גישת הנתבעת, היא כלולה בענף של מפעל ציוד תקשורת (קבוצה ראשית 14) או של חשמלאים ואלקטרונאיים (קבוצה ראשית מס' 64), או של הנדסאי וטכנאי אלקטרוניקה (קבוצה ראשית מס' 12). נזכיר את ההגדרה של "מעסיק או חברה" בהתאם לצו ההרחבה, שאינו כולל רק חברות בתחום של שמירה ואבטחה אלא גם חברה שמעסיקה עובדים בתחומים אלה. מעבר לפסקי הדין שהוזכרו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם, מצאנו התייחסות לסוגיה בפסק דין בעב (ת"א) /99 תרב ניר נ' חב' מוקדן אמון (1995) בקרה בע"מ (אב בית דין כב' השופטת לאה גליקסמן, 20.8.02), שם הועלתה אותה שאלה שאנו דנים בה והוחלט כי צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה חל על חברה המספקת שירותי מוקד. נאמר באותו פסק דין: "סיווג עיסוקה של הנתבעת לעניין תחולת צו ההרחבה הוא על פי סיווג הענף העסקי הכלכלי בו היא עוסקת. לדעתינו, השירות אותו נותנת הנתבעת הוא בתחום הענף העסקי-הכלכלי - "שמירה ואבטחה". חיזוק למסקנה זו ניתן לקבל מהסיווג האחיד של ענפי הכלכלה (מהדורת 1993, הוצאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), שהוא כלי בו נעזר בית הדין בסיווג עיסוקו של מעסיק לצורך תחולת צו הרחבה. על פי הסיווג האחיד, עיסוקה של הנתבעת הוא במסגרת שמירה ואבטחה, כמפורט להלן: "ענף ראשי 75 - פעילויות שמירה, אבטחה ונקיון. ענף משני 750 - פעילויות שמירה, אבטחה ונקיון. ענף משני 7500 - פעילויות שמירה ואבטחה. כולל: פעילויות שמירה, חקירה ואבטחת אנשים ורכוש, בדיקות רקע לאנשים, מציאת נעדרים, חקירת גניבות, סיורים, כלבי שמירה, מכוניות משורינות וכו'; הגנת אנשים ורכוש, כגון הובלת דברי ערך; שומרי ראש, שמירה על בתי מגורים, על משרדים, על בתי חרושת, על אתרי בנייה, על בתי מלון וכו'; בלשים בחנויות, השגחה על מתקני הגנה מכניים או חשמליים; וייעוץ בתחום ביטחון תעשייתי, טביעת אצבעות, זיהוי חתימות וכתב יד ועוד. אינו כולל: התקנת מתקני בקרה ואזעקה (4543) (ההדגשה הוספה) פעילויות הנתבעת הן בגדר "אבטחת אנשים ורכוש" והן בגדר "סיורים". בהתאם לראיות שנשמעו בדיון עלה בוודאות כי הנתבעת עוסקת בהתקנת מערכות התראה - פעולה שאינה נכללת בהגדרה של "שמירה ואבטחה" אך לא רק בזאת, אלא גם מעסיקה עובדים - כוננים - בחדר מוקד, שאמורים להשגיח על מה שמתרחש, דרך פיקוח אלקטרוני, ובמידת הצורך מגיעים למקום האירוע עם ניידת סיור. עובדים אלה עוסקים בתחום של אבטחה וכיוון שהנתבעת היא מעסיקתם, היא נכללת בהגדרה של "חברה העוסקת עובדים בתחום השמירה ו/או האבטחה" ולכן, צווי ההרחבה באותו ענף חלים עליה. 8. חובת הנתבעת לשלם דמי טיפול: ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי טיפול עבור שנים 2002 עד 2009, לפי מחצית דמי חבר (בסך של 6,000 ₪ לשנה), קרי, לפי 3,000 ₪ לשנה. הנתבעת טענה להתיישנות, אך בהתאם להוראות התקנות זו אינה קיימת. תשלום דמי טיפול הוא שנתי, כאשר ההגדרה של שנה היא "תקופה של 12 חודשים שתחילתם ב-1 בינואר", המועד הקובע מופיע בתקנה 2, שבה נאמר: "דמי הטיפול ישולמו אחת לשנה אך לא יאוחר מחודש מאי של אותה שנה". בהתאם לכך, המועד הקובע שבו הפך החוב לבר מימוש, הינו 1 ליוני לכל שנה, לגבי השנה הקלנדארית שחלפה. כך, לגבי שנת 2002, המועד הקובע לתשלום הוא 1.6.2003 - חוב שמתיישן ב-1.6.2010. מאחר שהתביעה הוגשה לבית הדין ביום 3.11.09 לא חלפה כלל תקופת ההתיישנות. הנתבעת טענה וכך הצהיר מר שחר (הצהרה שלא נסתרה) כי התובע לא פנה כלל בדרישה לנתבעת. בהתאם לתקנה 4: (א) מעביד החייב בתשלום דמי טיפול חייב למסור פרטים האמורים בתקנות 1, 2 ו-3(11) בנוגע למפעלו, על פי דרישת ארגון מעבידים הזכאי לקבל ממנו דמי טיפול. (ב) לא מסר מעביד פרטים שנדרשו ממנו כאמור בתקנת משנה (א) לגבי שנה פלונית, רשאי ארגון המעבידים הזכאי לדמי טיפול לקבל מאותו מעביד בעד אותה שנה דמי טיפול בסכום השווה לדמי הטיפול שהגיעו ממנו בעד השנה שלגביה מסר לאחרונה פרטים כאמור, כשהוא מוגדל לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, אלא אם כן הוכיח המעביד כי דמי הטיפול המגיעים ממנו לפי תקנות אלה סכומם נמוך יותר; לענין זה, "המדד היסודי" - המדד שפורסם לאחרונה לפני תום השנה שלענין שכר העבודה ששילם בה לעובדיו מסר המעביד פרטים לאחרונה. על מנת להיות זכאי לתשלום דמי טיפול, על התובע להוכיח כי הוא פנה בדרישה לנתבעת. בתצהירו של משר שיף, סעיף 14, נאמר כי פנה התובע לנתבעת בדרישה לתשלום ולמסירת פרטים, אולם לא הוגש כל מסמך לגבי הפנייה הנטענת, שהוכחשה על ידי הנתבעת. אנו בדעה כי הנטל הראייתי בנקודה זו הוטל על התובע ונטל זה לא הורם. מעבר לכך, לא הוכיח התובע הסכום שחייבת הנתבעת בגין דמי טיפול. זאת, מאחר שהתביעה מבוססת על מחצית דמי חבר, אולם סכום זה הינו בגדר מקסימום - ולא המינימום אשר נקבע בתקנה 1 (ד) לתקנות, שקובעת: (ד) על אף האמור בתקנת משנה (ג), לא יפחתו דמי הטיפול מ-100 שקלים חדשים (להלן - הסכום המזערי), ובלבד שלא יעלו על מחצית מדמי החבר שהיה משלם המעביד לאותו ארגון מעבידים אילו היה חבר בו, כשיעורם ביום תשלום דמי הטיפול; הסכום המזערי ישתנה בשלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, ולענין זה, "המדד היסודי" - ממוצע המדדים של שנת 1989. אנו מפנים לפסק דין בע"ע (ארצי) 221/09 התאחדות התעשיינים בישראל נ' בטר אנד דיפרנט בע"מ (15.7.2010) שם נפסק: הנטל מוטל היה על המערערת כתובעת, להוכיח תביעתה. המערערת, שלא עתרה לקבלת סעד של קבלת נתונים לפי תקנה 4 לתקנות, ולא הציגה ראיות שיש בהן ממש להוכחת תביעתה, לא הרימה את הנטל כנדרש. משכך, בדין נדחתה תביעתה, ודינו של הערעור להידחות. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי על אף שהוכח כי צווי ההרחבה חלים על הנתבעת ולכן, זכאי התובע לגבות ממנה דמי טיפול, לא הייתה דרישה לתשלום ולא הוכח כדין מהו הסכום המגיע לתובע. בשל כך, דין התביעה להידחות. 9. לסיכום: התביעה נדחית. על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דמי טיפול ארגוני