קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי לידה עבודה אצל הבעל: התביעה של התובעת לדמי לידה נדחתה מן הטעם שלא הוכח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי בין התובעת לבין חברה של בעלה (להלן - החברה) שררו יחסי עובד ומעביד. לפיכך, הוגשה התובענה, ובהתאם השאלה המונחת לפיתחנו היא - האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין החברה. המסגרת העובדתית ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לעניננו, כפי שהן עולות מהעדויות שבפנינו: למר מצארוה עסק למסחר וביצוע עבודות באלומיניום מזה כ- 20 שנה. בשנת 2004 הועברה פעילות העסק למסגרת של החברה. מר מצארוה הוא הבעלים והמנהל של החברה. התובעת, ילידת 1980, נשואה למר מצארוה משנת 1998. בשנת 2003 החלה התובעת לעבוד בעסק. ביום 1.2.04 החלה לעבוד בחברה. לאחר מכן ילדה את הילד הראשון ויצאה לחופשת לידה. בשנת 2005 - לא ברור בדיוק מתי - שבה התובעת לעבוד בעסק - הפעם באמצעות החברה. התובעת גם יצאה ללמוד הנהלת חשבונות. ביום 31.10.05 הפסיקה התובעת לעבוד לרגל לידתה ביום 3.11.05. התובעת הגישה תביעה לדמי לידה (התביעה צורפה לכתב ההגנה), וככל הנראה קיבלה דמי לידה. בשלב כלשהו שבה התובעת לעבודה בחברה. ביום 1.9.07 פוטרה התובעת מהעבודה, ביחד עם עובדים נוספים של החברה, זאת מטעמי 'רה - ארגון'. טרם הפיטורים עבדו בחברה כ- 8 עד 10 עובדים ולאחריהם נותרו 2 - 3 עובדים. התובעת קיבלה דמי אבטלה במהלך החודשים נובמבר 2007 - מאי 2008. לגרסת התובעת, ביום 1.6.08 היא שבה והתקבלה לעבודה בחברה, והמשיכה בביצוע תפקידה - כפקידה ובהנהלת חשבונות, עד ללידת הילד השלישי ביום 13.11.08. ביום 28.1.09 הגישה התובעת תביעה לדמי לידה. ביום 23.3.09 נחקרו התובעת ומר מצארוה על ידי חוקר הנתבע. ביום 17.10.09 דחה פקיד התביעות את התביעה משלא הוכח להנחת דעתו כי בין התובעת לבין החברה שררו יחסי עובד ומעביד בתקופה שמיום 1.6.08 ועד ללידה (להלן - התקופה שבמחלוקת). המסגרת המשפטית: יחסי עובד - מעביד במקרים של קרבה משפחתית סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, מכיר ב'בן משפחה' כב'עובד' "אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד". דהיינו - החוק מבחין בין עבודה הנעשית מתוקף המחויבות המשפחתית לבין עבודה הנעשית מכח מחויבות חוזית (יחסי עובד ומעביד). החוק מוכן להכיר בעבודה מהסוג הראשון ובלבד שהוכחה עבודה סדירה שאילולא נעשתה היתה נעשית ע"י עובד. בגדר "בן משפחה" נמנים אלה: "אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". נקבע שגם במקרה של תאגיד בבעלות בן משפחה נכון לבדוק את מערכת היחסים עם בן המשפחה האחר דרך המבחן המקל. לצורך בחינת השאלה נזכיר את העקרונות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי בעניין זה בתחום הביטחון הסוציאלי: קירבה משפחתית אין בה לכשעצמה בכדי למנוע אפשרות היווצרות יחסי עובד - מעביד. כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: אם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכו'. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי. בעניין גרוסקופף נקבעו מבחנים לבחינת קיומם של יחסי עבודה לצורך דמי אבטלה - מבחנים אלה יפים אף לעניין בחינת היחסים המשפחתיים, ואלה הם: האם הסדר העבודה הינו אמיתי או שמא מדובר בפיקציה? מבחן זה נועד למנוע ניצול לרעה של ביטוח אבטלה או מניפולציות שכל מטרתן זכייה בכספים מן המוסד לביטוח לאומי - כספים שאינם מגיעים על פי חוק. החשש מניצול כאמור, הקיים לגבי בעל מניות בחברה שבבעלותו כפי שנדון בעניין גרוסקופף, קיים אף לגבי העסקה בין בני משפחה בשל יחסי הקרבה השוררים ביניהם. לפיכך, יבחן בית הדין אם אכן בוצעה עבודה בפועל בעבור בן המשפחה, ואם התקיים דיווח שוטף למוסד על בן המשפחה כ"עובד". היה ויתברר כי בן המשפחה לא ביצע עבודה בפועל, וכי הדיווח נועד לשם השגת גמלה, לא תקום זכאות לגמלה. האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של העובד? במסגרת מבחן זה, שומה על בית הדין לבדוק האם נשאו התשלומים אופי של שכר, והאם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד ביצוע עבודה בפועל. כאשר מדובר בעבודה בעבור בן משפחה, עולה החשש כי מדובר בעזרה משפחתית גרידא, שאין בגינה תמורה נאותה. הכרעה ביום 4.5.11 נחקרו העדים והצדדים טענו את טיעוניהם. לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו אנו סבורים, ולו מטעמי הספק, כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל להוכיח כי בתקופה שבמחלוקת היא עבדה בחברה, ונסביר: לטענת התובעת ומר מצארוה היא קיבלה את שכרה במזומן. אסמכתה לכך לא הוצגה, אך כעולה מעדות רו"ח חאג'-יחיא בתקופה שבמחלוקת שולם שכר במזומן גם ליתר העובדים. התובעת הפגינה בקיאות בעבודת הנהלת החשבונות והפקידות של החברה. אמנם לכאורה ניתן לזקוף זאת לעבודה בתקופת שקדמה לקבלת דמי האבטלה, אך אין לשלול כי הדברים נכונים גם לתקופה שבמחלוקת. התמיהה הראשונה שמתעוררת היא הכיצד זה פוטרה התובעת לרגל 'רה ארגון' ביחד עם עובדים אחרים, כך שמספר המועסקים בחברה פחת דרסטית מכ- 8 עד 10 עובדים עד כדי 2 - 3 עובדים, ולפתע - מיד בסיום תקופת דמי האבטלה שבה התובעת להיות מועסקת בחברה. הסבר פשוט לכך סיפק רו"ח חאג'-יחיא בעדותו. לטענתו בחודש 6/08 הוא החל לעבוד עם החברה, לאחר שהאחרונה עזבה את רו"ח הקודם שלה. הוא הנהיג בחברה שיטת הנהלת חשבונות אחרת ובעיקרה הכנסת תוכנת חשבשבת והקלדת נתוני הנהלת החשבונות בשוטף על ידי 'מי מטעם החברה' - היא התובעת. זאת בשונה מאופן העבודה קודם לכן - הבאת מסמכי הנהלת החשבונות למשרד רו"ח. הסבר פשוט והגיוני שכזה - חולשתו היא בכך שאינו מופיע בחקירת התובעת ומר מצארוה, ולא בתצהירי העדות הראשית ובכלל זה תצהירו של רו"ח חאג'-יחיא. לא זאת אף זאת, התובעת ומר מצארוה טענו בחקירתם הנגדית כי חל גידול בפעילות החברה. אלא שבחינה מדוקדקת של עדות התובעת מעלה כי ענין השינוי ב'שיטת העבודה' והכנסת תוכנת החשבשבת צויינה על ידה - אם כי לא בבהירות מספקת. תמיהה נוספת שהתעוררה קשורה לשאלה מי ביצע את עבודתה של התובעת בזמן שהיתה באבטלה ובזמן שהיתה בחופשת לידה. בענין זה התקבלו מספר גרסאות: מר מצארוה טען בחקירתו כי הוא עצמו ביצע את העבודה. בתצהירי העדות נטען כי משרד רו"ח חאג'-יחיא ביצע את עבודת הנהלת החשבונות. מר מצארוה טען בחקירתו הנגדית כי עובדת מטעם משרדו של רו"ח חאג'-יחיא ביצעה את העבודה ואילו התובעת טענה כי רו"ח חאג'-יחיא ביצע את העבודה בעצמו. רו"ח חאג'-יחיא טען כגרסת התובעת. טען הנתבע כי עדותו של רו"ח חאג'-יחיא 'חשודה' בשים לב לכך שכאשר סיימה התובעת את עדותה היא יצאה מחוץ לאולם בתחילת עדותו של מר מצארוה ונראתה משוחחת עימו. אכן המצב בו התובעת שוחחה עם רו"ח חאג'-יחיא מיד לאחר גמר עדותה יוצר חוסר נוחות ותהיות לא מבוטלות. אך שני שיקולים הביאונו שלא להחליט כי אין ליתן משקל לעדותו של רו"ח חאג'-יחיא: הראשון, הוא שב"כ הנתבע נמנע מלחקור את רו"ח חאג'-יחיא בנקודה זו והדבר פועל לרעת הנתבע; השני, נעוץ בכך שעיון בחקירת התובעת מעלה כי כבר בחקירתה היא טענה שבתקופת העדרותה עבדו במקומה הן מר מצארוה והן רו"ח חאידר (כך מופיע בתרשומת החקירה) - הוא רו"ח חאג'-יחיא. עוד נמצאו מספר סתירות לכאוריות בגרסאות התובעת ומר מצארוה - למשל לענין התשלום לרו"ח בעד העבודה הנוספת. בתצהירו טען מר מצארוה כי שילם לרו"ח חאג'-יחיא "תוספת שכר עבוד העבודה שעשה משרדו כאשר התובעת היתה בחופשת לידה". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית טען שלא שילם תוספת שכר וכך גם העיד רו"ח חאג'-יחיא. כמו כן נציין כי חרף אמירות של התובעת ושל מר מצארוה לחוקרים כי ישנן אסמכתאות כתובות - אסמכתאות שכאלה לא הוצגו בפני בית הדין. אלא שמעבר לכל הקשיים האמורים, אנו נותנים משקל לעדותו של רו"ח חאג'-יחיא אשר הצהיר כי "בתור רו"ח החברה הייתי בקשר טלפוני יומי עם התובעת בכל התקופה הנ"ל", ואף העיד בחקירתו הנגדית כיצד הדריך את התובעת בעבודה על תוכנת החשבשבת כאשר החל לעבוד עם החברה. בנוסף, אנו מביאים כי במקרים של 'פנים לכאן ולכאן' יפעל הספק לטובת המבוטח בשים לב לעקרונות הבטחון הסוציאלי. לאור האמור אנו מקבלים את התביעה, יחד עם זאת אנו סבורים כי אין לחייב את הנתבע לשלם הוצאות משפט זאת בשל קשיים לא מבוטלים שעלו מגרסת התביעה. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. לידהדמי לידה