קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם מחירון מהווה סוד מסחרי: עניין לנו בתביעה של מעביד כנגד עובדת לשעבר, אשר עברה לעבוד אצל מתחרה עסקי. במרכז המחלוקת בין הצדדים עומדת השאלה האם העובדת עשתה שימוש בסוד מסחרי של המעביד והאם התנהלותה מהווה הפרה של חובת תום הלב הנובעת מיחסי העבודה שבין הצדדים. העובדות לעניינינו: התובעת היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי הובלה ולוגיסטיקה מזה שנים רבות (להלן גם: "אליעז" או "החברה"). ביום 4.5.06 החלה הנתבעת [להלן גם: "מעיין"] את עבודתה אצל התובעת בתפקיד פקידותי / אדמיניסטרטיבי במשרדי החברה בנמל אשדוד. ביום 13/13/08 מעיין יצאה לחופשת לידה, וכשבועיים לאחר שובה מחופשה, ביום 14.4.09 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו עבודתה של מעיין באליעז תסתיים ביום 30.4.09, וישולמו לה פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה. במקביל לכך, הסכימה אליעז עם מר שלומי עזרן, שבעצמו ניהל עסק של הובלות, ושימש כקבלן משנה שלה [להלן: "עזרן"], כי עזרן יכנס כשוכר משנה לאחד ממשרדי הנתבעת. עם סיום עבודתה של מעיין באליעז, ביום 1.5.09 פתח עזרן את משרדו בתוך משרדיה של אליעז, ומעיין החלה לעבוד כפקידה במשרדו של עזרן. שכירות המשנה הסתיימה במהלך חודש אוגוסט 2009, כאשר עזרן העביר את משרדו למקום אחר, ואיתו עברה גם מעיין. במהלך חודש ספטמבר 2009 יצרה מעיין קשר עם לקוחות של אליעז והציעה להם לעבור להיות לקוחות של עזרן. מספר לקוחות נענו לפניה, ועברו לקבל שירותי הובלות מעזרן. טענות הצדדים: על רקע העובדות שפורטו לעיל אליעז טענה כי התברר לה שמעיין ועזרן קשרו קשר לגזול את סודותיה המסחריים ואת רשימת לקוחותיה, וזאת כדי לפנות ללקוחותיה ולפתות אותם להפסיק לעבוד מול אליעז ולקבל שירותים ישירות מקבלן המשנה שלה - עזרן. לטענתה, זאת נעשה עוד בזמן היותה של מעיין עובדת באליעז, וביתר שאת לאחר סיום עבודתה. לטענת התובעת, בהסתמך על רשימת הלקוחות והמחירונים של אליעז, פנתה מעיין ללקוחות החברה והציעה להם מחיר זול יותר לביצוע ההובלות אם יתקשו ישירות עם עזרן. בעקבות כך, טענה התובעת, נגרמו לה נזקים כספיים ועל הנתבעת לפצותה, בין היתר בגין גניבת סודות מסחריים בהתאם לחוק עוולות מסחרות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), גרם הפרת חוזה, והעדר תום לב בביצוע הסכם. מנגד, מעיין טענה כי התביעה דנן מופרכת ובאה כתגובה למכתב התראה ששלח עזרן לאליעז בגין אי תשלום עבור עבודות שביצע עבורה כקבלן משנה. לטענתה, כלל לא מדובר ב"סודות מסחריים", שכן כל המובילים, עמילי המכס והקבלנים חשופים לרשימת הלקוחות ולמחירונים. לטענתה, מעולם לא העבירה לקבלנים או למתחרים מחירונים של התובעת. עוד טענה הנתבעת כי על מנת להרחיב את מאגר הלקוחות של מר עזרן, השתמשה במקורות השונים באינטרנט ולא ברשימת הלקוחות של התובעת. לאור זאת, לטענתה, הרי שיש לדחות את התביעה על כל רכיביה. דיון והכרעה: מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מר אופיר אליעז- הבעלים והמנהל של התובעת (להלן: "מר אליעז"), ומר אבי דביר- מנהלה של חברת "ג. טליעד עמילות מכס", שהינה לקוחה של התובעת (להלן: "מר דביר"). המצהירים נחקרו בדיון על תצהיריהם. כן הוזמנו לעדות מטעם התובעת מר גרינברג יגאל- מנהל בחברת "ריומר עמילות מכס", שהינה לקוחה של התובעת (להלן: "מר גרינברג"); ומר בני נחמן- מנהל תפעול בחברת "מאכלי עולם", שהינה לקוחה של עזרן (להלן: "מר רחמן"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של הנתבעת ושל מר עזרן שנחקרו על תצהיריהם. לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו. האם רשימת הלקוחות והמחירונים של אליעז מהווה "סוד מסחרי": אליעז טענה כי מעיין גזלה את סודותיה המסחריים בכך שהשתמשה ברשימת הלקוחות שלה (כולל המחירונים שנשלחו ללקוחות אלה), על מנת לפתות את הלקוחות לעבור להיות לקוחותיו של מר עזרן. הנתבעת טענה כי כלל לא מדובר ב"סודות מסחריים", שכן כל המובילים, עמילי המכס והקבלנים חשופים לרשימת הלקוחות הפוטנציאלים ולמחירונים. אם כן, יש להכריע תחילה בשאלה האם רשימת הלקוחות והמחירונים במקרה דנן מהווים "סוד מסחרי" בהתאם למבחנים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה. כידוע, חלק מזכות הקניין של המעסיק היא זכותו לסוד מסחרי השייך לו. סוד מסחרי על אף היותו מושג "ערטילאי" ולא תמיד ברור - הוא קניינו של המעסיק ואין לעובד זכות לעשות בו שימוש בלא רשות. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן: "סוד מסחרי", "סוד"- מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות שכותרתו "גזל סוד מסחרי" קובע כדלקמן: "(א)לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. (ב)גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2)שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3)קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו. (ג)..". הסוגיה אימתי ובאילו נסיבות תחשב רשימת לקוחות לסוד מסחרי נדונה בהרחבה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ (פד"ע לח 72), וכן בע"ע 86/08 שחל טלרפואה בע"מ נ' רוני תובל, מיום 23.9.08) ובהליכים נוספים. בפסק הדין בע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (פס"ד מיום 7/10/10) סיכם בית הדין הארצי הנכבד את ההלכה בעניין סיווגה של רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי", כדלקמן: "סיכומם של דברים עד כאן מעלה כי אין לקבוע באופן גורף שרשימת לקוחות הינה סוד מסחרי, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון האינטרסים של העובד, המעביד והציבור. על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, בספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן". נציין כי אין כל ספק, שבעת עבודתה באליעז הייתה למעיין נגישות לרשימת הלקוחות של החברה, לפרטי ההתקשרות עם אנשי הקשר אצל כל אחד מהם, וכן למחירונים שנשלחו לאותם לקוחות, אשר היו ערוכים בדרך כלל בצורת טבלה בה פורט מחיר ההובלה של מטען מוגדר מנמל אשדוד ליעדים שונים בארץ. מר אליעז, בעדותו לפנינו ניסה לשכנע אותנו כי המדובר במידע שהוא בבחינת "סוד מסחרי" ואולם עמדה זו אין בידינו לקבל. כפי שיפורט להלן, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, ולראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים כי בנסיבות העניין רשימת הלקוחות של התובעת, לרבות המידע בדבר זהות אנשי הקשר והמחירונים שנשלחו ללקוחות מעת לעת, לא עולה כדי "סוד מסחרי" כמשמעו בחוק ובפסיקה. ראשית נציין כי מעיין צרפה לתצהירה מחירונים שאותם קיבלה מחברות הובלה שונות הפעילות בענף הובלת המכולות, (נספח י"ב לתצהירה) עיון במחירונים מעלה כי יש דמיון רב באופן בו ערוכים המחירונים לפי חלוקה ליעדים בהתאם למרחק מנמל אשדוד וכן יש דמיון במחיר שנוקבים המובילים השונים לכל אחד מהיעדים. שנית, מהעדויות שבפנינו התרשמנו כי ענף הובלת המכולות פועל לעיתים קרובות באמצעות "קבלני משנה" בהתאם לעומסי העבודה, כך שרמת המחירים בענף, היא דבר גלוי ומוכר לפעילים בו, והדברים מקבלים משנה תוקף לאור התרשמותינו כי ההבדלים במחירים בין המובילים השונים מתבטאים באחוזים בודדים. שלישית, המדובר בשירות סטנדרטי בעיקרו, שמסופק למאות ולאלפי לקוחות, שהם בדרך כלל יבואנים או עמילי מכס. רשימות של "לקוחות פוטנציאלים" ניתן למצוא בקלות יחסית במאגרי מידע הפתוחים לציבור, לרבות דפי זהב, ומאגרי מידע המצויים באינטרנט. הלקוחות הגדולים מוכרים לכל הפעילים בענף. הטענה של התובעת כי נתפר מחירון יחודי לכל לקוח שלה, בהתאם לצרכיו המיוחדים, לא נתמכה בראיות של ממש, ולפיכך אין בידינו לקבלה. נציין כי התובעת אף לא טרחה להציג כל ראיה לכך שקיים שוני בין מחירון שנשלח ללקוח פלוני לבין מחירון שנשלח ללקוח אלמוני בהתאם לצרכיו המיוחדים. כך למשל, בנספח א' לתצהיר התובעת צורף מכתב מיום 1.6.08, בו הודיעה התובעת ללקוח כי חלה עלייה במחיר הסולר ועל כן היא נאלצת לשנות את מחירי ההובלה. למכתב זה צורף מחירון בהתאם ליעדי נסיעה שונים. התובעת לא הציגה כל מחירון אחר שיכול ללמד כי מחירון זה אינו מחירון כללי שנשלח לכל לקוחות התובעת באותה עת. רביעת, התובעת לא נקטה אמצעים כלשהם לצורך שמירה על אותה רשימת לקוחות כרשימה סודית. מר אליעז כלל לא ציין בתצהירו איזה אמצעים נקט לצורך שמירה על אותה רשימת לקוחות. בעדותו העיד, לראשונה, כי תיק המחירונים ורשימת הלקוחות נמצאים מאחורי דלפק מוגבה וזה מהווה מקום מוגן ומוסתר (עמ' 11 לפרוטוקול). לדידנו, אין בכך כדי לענות על הדרישות המתחייבות. זאת ועוד, הדעת נותנת כי אילו סברה אליעז כי מעיין נחשפה לסודות מסחריים של ממש, הרי שהיתה נוקטת בעניינה פעילות מניעתית, ומכל מקום, בודאי שלא היתה מאפשרת לה לעבור לעבוד במשרדו של עזרן, הממוקם בתוך משרדיה שלה. התנהלות הצדדים בזמן אמת איננה מתיישבת עם הטענה כי מעיין החזיקה סודות מסחריים. חמישית, ניתן לשער כי בענף ההובלה תנאי התשלום משתנים באופן תכוף. זאת לאור מחירי הדלק אשר משתנים מעת לעת (וראו לעניין זה נספח א' לתצהיר התובע על שינוי המחירון לאור עליית מחירי הסולר). לאור זאת, כאמור, הרי שעם הוצאת המחירון החדש, בכל מקרה אין מדובר עוד "בסוד מסחרי". יוצא, אפוא, כי עובדות המקרה דנן שונות מהעובדות שהתקיימו לדוגמא בעניין דאטה פול. שם רשימת הלקוחות כללה פרטים אודות כל לקוח, לרבות הידע על צרכיו, סוגי המוצרים אותם הלקוח צריך, היקף הרכישות שלו והמחיר המשולם עבור כל פרט ופרט המותאם במיוחד ללקוח. לאור זאת, נקבע שם כי החברה השקיעה זמן ומאמץ כדי לגבש מערכת יחסים עם לקוחותיה ובהתאם יצרה ריכוז ספציפי של מידע מיוחד לגבי כל לקוח. בענייננו, כאמור, לא הוצג כל ערך מוסף לרשימת הלקוחות של התובעת או מידע מיוחד שהיה מצוי ברשותה לגבי הלקוחות. אין לכחד כי היכרות מוקדמת עם אנשי הקשר אצל כל אחד מהלקוחות עשויה להקל על מתחרה עסקי בעת יצירת הקשר עם אותו לקוח, ואולם אין בכך כדי להפוך את זהות איש הקשר (שאפשר להגיע אליו במאמץ סביר) לסוד מסחרי. הנה כי כן, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי רשימת הלקוחות (כולל המחירונים ופרטי אנשי הקשר) של התובעת לא הייתה בגדר "סוד מסחרי". על כן, יש לדחות את התביעה לגזל סוד מסחרי ושאר רכיבי התביעה הנסמכים על חוק עוולות מסחריות. יחד עם זאת, בית דין זה כבר עמד על כך שהאינטרס של המעביד בהגנה על מאגר לקוחותיו, במקרים המתאימים, ראוי שיעשה באמצעות מתן משקל לחובות תום הלב וההגינות, ולא באמצעות הכללים המגנים על סודות מסחריים. (ראו החלטת כב' השופטת דוידוב ב- עב 2395/04 (בש"א 2334/04) פרודקטיב משאבי אנוש בע"מ ואח' נ' ברק ענבר, מיום 10.2.04): "בעבר, ההגנה על הקשר עם לקוחות נעשתה כחלק מההגנה על רשימת הלקוחות, שהוכרה במקרים המתאימים כ"סוד מסחרי"...כיום, לאור השינויים בפסיקה כפי שתוארו לעיל, נראה כי המקום הראוי להגן על הקשר האמור הנו- במקרים המתאימים כמובן- באמצעות חובות תום הלב וההגינות. זאת, בפרט כאשר מדובר בענפים בהם יש חשיבות מיוחדת לקשר האישי..ובפרט כאשר עסקינן במנהלים בכירים דוגמת המשיב, אשר ייצגו את המעביד מול אותם לקוחות באופן בלעדי או כמעט בלעדי". לנוכח האמור לעיל יש לבדוק האם התנהלותה של מעיין בתקופה שלאחר סיום עבודתה באליעז ובעת שהחלה לעבוד אצל עזרן נגועה בחוסר תום לב. האם התובעת הפרה את חובת תום הלב כלפי מעבידה? בענייננו, אין חולק כי מעיין, בעת עבודתה באליעז, היתה אחראית בין היתר, על יצירת הקשר עם הלקוחות, היא עמדה בקשר עם לקוחות הנתבעת והעבירה להם את הצעות המחיר שהכינה, בהתאם למחירים שקבע מר אליעז (עמ' 22 לפרוטוקול). עולה מהראיות שהוצגו בפנינו כי הנתבעת עשתה שימוש ברשימת הלקוחות של התובעת ובמחירונים שלה, וכן בפרטי ההתקשרות עם אנשי הקשר של אותם לקוחות לצורך שליחת הצעות מוזלות ללקוחות, בעת שעברה לעבוד אצל מר עזרן. התובעת צירפה לתצהירה (נספח ב' לתצהיר; מוצג ת/2) הצעת מחיר מיום 15.6.08 שנשלחה לחברת "טראק ליין" על ידי משרדו של מר עזרן. מעיין אישרה בעדותה כי היא שלחה את הצעת מחיר זו ואף הוסיפה עליה פרטים בכתב ידה (עמ' 25 לפרוטוקול). כשהוצגה בפניה הצעת מחיר של התובעת אל אותו לקוח, מיום 1.6.08, שנעשתה בדיוק באותו פורמט, (נספח א לתצהיר; מוצג ת/3) אישרה כי היא עושה שימוש באותה טבלה שהשתמשה בה כעובדת של אליעז (עמ' 25 לפרוטוקול). עיון בשתי הטבלאות מלמד כי רוב המחירים המופיעים בהצעה מטעם מר עזרן נמוכים בכמה עשרות שקלים בודדים מהצעת המחיר של התובעת. מזאת ניתן להסיק בבירור כי הנתבעת עשתה שימוש בהצעת המחיר של התובעת, לצורך שליחת הצעת מחיר זולה יותר עבור מעסיקה החדש- מר עזרן. זאת ועוד, מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר דביר, לקוח של אליעז שעיסוקו בעמילות מכס עבור יבואנים שונים. דביר העיד (סע' 7 לתצהיר) כי בחודש אוקטובר 2009 הופתע לקבל ממעיין, בשם מר עזרן, הצעת מחיר דומה לזו של אליעז אלא שכל המחירים שמפורטים בה הופחתו בעשרות שקלים ביחס למחיריה של אליעז. הגם שהצעה גופה זו לא צורפה לתצהירו, אנו מקבלים את גרסתו זו. כפי שתואר לעיל, הנתבעת הודתה בעצמה כי פעלה בדרך של שליחת הצעות עבור מר עזרן בהסתמך על הטבלה שהכינה כעובדת התובעת. על כן, דומה כי כך עשתה עם לקוחות נוספים, כולל מר דביר שמצאנו את עדותו מהימנה. נציין, כי אנו מקבלים את עדותו של מר דביר כי לא פנה מיזמתו וביקש ממר עזרן הצעת מחיר, אלא שמעיין היא שפנתה אליו (עמ' 19 לפרוטוקול). נדגיש, כי העובדה שמעיין הייתה הפקידה היחידה שעבדה אצל מר עזרן, מלמדת כי היא אכן זו שדיברה עם מר דביר. לזאת נוסיף כי אין חולק שמעיין פנתה ללקוחות נוספים של אליעז. בסעיף 30 לתצהיר מר אליעז, שלא נסתר, צוינו עוד 4 לקוחות של התובעת (שניים מהם מופיעים ברשימת לקוחות- נ/1) אליהם העבירה הנתבעת הצעות מחיר של מר עזרן, ואשר עברו להיות לקוחותיו. הנתבעת לא התייחסה בתצהירה לאמור בתצהירו של מר אליעז לעניין זה (וראו פניות ללקוחות נוספים- נספחים 3 ו-5 לכתב התביעה). לאור דרך הפעולה של התובעת אשר הוכחה כאמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת אליעז כי גם בנוגע ללקוחות אלה, השתמשה מעיין במידע שהיה ברשותה לגבי הצעות המחיר של התובעת ואנשי הקשר שלה. בהקשר זה נציין כי אליעז טענה (סעיף 13 לכתב התביעה; סע' 16-15 לתצהיר מטעמה) כי בחודש מאי 2009 הגיע מר רחמן למשרדי אליעז לצורך קבלת הצעת מחיר להובלת מכולות. לטענתה, על אף האמור, כעבור שעה נשלחו למר רחמן הצעת מחיר ממר עזרן ולא מאליעז. עוד טענה התובעת, כי מיד לאחר מכן מעיין אף התקשרה אל מר נחמן והאיצה בו לעזוב את התובעת ולהתחיל לקבל שירותים ממר עזרן, במחיר נמוך יותר. אין ספק כי מר רחמן הגיע למשרדי אליעז כדי לקבל ממנה הצעת מחיר, וזמן קצר לאחר מכן נשלחה אליו הצעת מחיר מעזרן. ואולם, בנסיבות בהן עסקיו של עזרן התנהלו מתוך משרדי התובעת, וכאשר במקום נכחה בדרך כלל גם פקידה נוספת (מורן) אין בידינו לקבוע מה בדיוק היה תפקידה של מעיין בהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל. נציין כי מר רחמן לא זיהה את מעיין כמי שהייתה במשרד בעת שביקש לקבל את הצעת המחיר מהתובעת (עמ' 9 לפרוטוקול). נציין כי גם לפי גרסת התובעת, האירוע התרחש לאחר שמעיין כבר סיימה את עבודתה באליעז, בנסיבות בהן אין בפנינו כל ראיה לכך שמעיין היתה בקשרי עבודה עם מר רחמן קודם לכן. שנית, בניגוד גמור לנטען בכתב התביעה, העיד מר רחמן כי כלל אינו זוכר שהתקיימה שיחה בינו לבין מעיין (עמ' 9 לפרוטוקול). לזאת נוסיף כי התובעת כלל לא טרחה להציג את תמליל השיחה מיום 15.12.09- אותה שיחה שלטענתה מאמתת את גרסתה לעניין מעורבותה של מעיין בשליחת ההצעה לרחמן (ר' סעיף 13 לכתב התביעה). לאור זאת, ועל אף החשד שוודאי רובץ לפתחה של מעיין בהקשר זה, אין בידינו לקבוע כי היא זו אשר קיבלה את פנייתו של רחמן בבקשה לקבל הצעת מחיר מאליעז ושלחה אליו הצעת מחיר של עזרן. התובעת טענה (סע/ 14 לכתב התביעה; סעיף 21 לתצהיר מטעמה) כי התברר לה בדיעבד כי עוד בחודש פברואר 2008 - הובלה שהוזמנה מהתובעת על ידי לקוח שלה (מר גרינברג), הופנתה על ידי מעיין למר עזרן. ואולם, גרסה זו, שלפיה עוד בתקופת עבודתה באליעז פעלה הנתבעת מתוך ניגוד עניינים, נסתרה בעדותו של מר גרינברג. ראשית, עולה מעדותו כי הפקידה שטיפלה בעניינו איננה הנתבעת, אלא פקידה אחרת, ששמה מורן (עמ' 4 לפרוטוקול). שנית, עולה מעדותו כי דובר בעבודה דחופה, שנדרשה בהתראה קצרה והפקידה מורן הפנתה אותו לעזרן, לאחר שהבהירה לו כי אין באפשרות אליעז לספק את השירות (עמ' 4 לפרוטוקול). לאור זאת, הרי שלא מצאנו כל פסול בהפניית העבודה למר עזרן ובכל מקרה ברור כי לא הוכחה כל מעורבות של הנתבעת בעניין זה. לאור האמור לעיל, הוכח לדידנו כי בתקופה שלאחר סיום עבודתה, מעיין עשתה שימוש ברשימת הלקוחות ובמחירונים של אליעז, לצורך יצירת קשר ושליחת הצעות מוזלות לאותם לקוחות על מנת לפתות אותם לעבור לקבל שירותים ישירות ממי שהיה עד לאותה עת קבלן משנה של אליעז - מר עזרן. בפסק הדין בעניין גירית (ע"ע 189/03 גירית נ' מרדכי אביב פד"ע לט 728) בית הדין הארצי לעבודה עמד על יחודיות ההתקשרות הקיימת בין הצדדים להסכם עבודה ועל החובה המוגברת החלה עליהם לנהוג בתום לב ובהגינות. בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דינו כדלקמן: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, עמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים". עוד קבע בית הדין: "יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו. במיוחד כן, בשים לב לכך שהיו בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בחברה ובעיקר בתחום שיוחד לקשר המסחר עם קרונה". בכל הנוגע להסכם עבודה, מקובל לחשוב כי ככלל, קיים אינטרס ציבורי בשמירה על יחסי האמון בין עובד למעבידו, המצדיקים הטלת חובה על העובד, שלא לפגוע במעבידו ושלא להשתמש במידע המגיע לידיו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה באופן החותר תחת אינטרס של המעביד. אשר על כן, אנו סבורים כי ככלל, יש קושי בכך שעובד, עם התפטרותו, יוצר קשר עם לקוחות של המעביד, ומציע להם, הלכה למעשה, לבטל את ההתקשרות עם מעבידו הקודם, ולשכור את שירותיו של מעבידו החדש ובפרט כאשר הדבר נעשה תוך שימוש לרעה במעמדו כ"עובד לשעבר" ובמידע שהוא מחזיק בידו. ניצול הקשרים עם לקוחות המעביד, על מנת לשדל אותם לעבור למעביד החדש, איננו מתיישב עם תכלית הסכם ההעסקה ועם חובת תום הלב והנאמנות שבין הצדדים לו. ובפרט בנסיבות בהן העובד משדל את לקוחות מעסיקו הקודם לעבור לעבוד ישירות מול קבלן משנה שעבד אף הוא עם המעביד הקודם. אשר על כן אנו רואים קושי בכך שמעיין, כמי שהייתה בקשרים עם לקוחות התובעת כשלוחה של התובעת, נהגה בחוסר תום לב בכך שהשתמשה במידע שהיה ברשותה לצורך שידולם של הלקוחות לעבור יחד עימה למעסיק החדש שלה. בכך, לא רק שחסכה לעצמה טרחה באיתור אנשי הקשר, אלא שיכלה להשען על ההיכרות הקודמת בעת שנרקמו הקשרים החדשים, ובכלל זה גם על היכרותה עם המחירים ששילמו אותם הלקוחות לחברת אליעז. עם זאת, מנגד, יש לקחת בחשבון כי יש לקחת בחשבון כי מעיין שימשה בתפקיד זוטר יחסית בעת עבודתה אצל הנתבעת. התרשמנו כי פעילותה מול לקוחות התובעת התמצתה בעבודה אדמיניסטרטיבית ובהוצאה לפועל של החלטות שקיבל אליעז. היא לא ניהלה מו"מ ולא היתה מוסמכת לקבל החלטות בדבר תמחור השירותים, ונראה עיקר הקשרים שלה היו מול הדרגים הפקידותיים של לקוחות הנתבעת ולא מול מקבלי ההחלטות, שעבדו ישירות מול מר אליעז (ראה עדותו של דביר לעניין זה). התרשמנו כי עיקר המידע שהיה ברשותה היה ממילא בידיו של מר עזרן, אשר בהיותו קבלן משנה של התובעת הכיר את לקוחותיה, וגם בלעדי מעיין, מעצם מעמדו כקבלן משנה היה בידיו לדעת כיצד לקבוע ללקוחות מחיר נמוך יותר מזה ששילמו לאליעז, (ראה עדותו של גרינברג, וכן עדותו של דביר). זאת ועוד, מעדותו של דביר בפנינו עולה כי בעת שהנתבעת יצרה איתו קשר היא אמרה לו "למה אתה לא עובד איתנו" ובתשובה הוא ביקש כי תעביר אליו מחירון. מעדותו לא עולה כי מדובר היה בשידול יוצא דופן או מניפולטיבי. התרשמנו כי הסיוע שנתנה הנתבעת לעזרן בעת שניסה לשכנע לקוחות לעבוד ישירות מולו - היה בעל תרומה מסויימת, אבל לא היה בעל משקל מכריע. לאחר שנתנו דעתנו לשיקולים שהוצגו לעיל, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי חוזי בגין הפרת חובת הנאמנות ותום הלב הנובעים מחוזה העבודה, בסך 5,000 ₪ בלבד. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי כספי בסך 5,000 ₪. משהתקבלה התביעה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות. סודיותסוד מסחרישאלות משפטיות