קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם מחשבים תוספת שכר בשכר הקובע לפיצויי פיטורים: זוהי תביעה לתשלום הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות, החזר הוצאות, דמי הודעה מוקדמת ופנסיה. סכום התביעה הועמד על סך 411,785 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. רקע עובדתי 1. הנתבעת 1 (להלן: "החברה") הינה חברה בע"מ, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה עסקה במתן שירותים ופתרונות בתחום המחשוב והתוכנה. בתקופה הרלבנטית לתביעה, סיפקה החברה שירותים ללקוחות שונים, בעיקר בחו"ל. כאשר ההתקשרות עם הלקוחות הייתה מבוססת בעיקרה על פרויקטים ספציפיים. 2. הנתבעים 2 ו- 3 (מר רגב ומר ליבוביץ בהתאמה) הינם בעלי המניות היחידים בחברה וכן משמשים כמנהליה. 3. התובע עבד בחברה כעובד שכיר החל מיום 23.8.05 ועד למועד פיטוריו ביום 6.11.08. 4. בשנתיים האחרונות לעבודתו הוצב התובע לעבודה בבריטניה כשלוחה של החברה בחברת AMDOCS UK. כפי שעולה מתלושי השכר, התובע השתכר באופן שוטף סך 70 ₪ לשעה. כאשר חישוב הזכויות הסוציאליות של התובע נעשה על בסיס שכר זה. 5. ביום 14.1.09 שולם לתובע ע"ח פיצויי פיטורים סכום של 30,328 ₪ ברוטו (26,519 ₪ נטו). טענות התובע 6. התובע טוען כי בינו לבין החברה סוכם על שכר של 120 ₪ לשעת עבודה באופן בו ישולמו לו: 70 ₪ באופן שוטף מדי חודש, בהתאם לשעות עבודתו ו- 50 ₪ נוספים ישולמו לו בכל סוף שנה קלנדרית (בעבור כל שעת עבודה שעבד בשנה הקודמת). לפיכך לטענתו, שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וזכויותיו הסוציאליות הינו בסך 120 ₪ לשעה. בנוסף לטענתו שולם לו מדי חודש רכיב שכר הקרוי "רכב" בסך 2,000 ₪ לחודש. בהיותו של רכיב זה רכיב פיקטיבי יש לראותו כחלק משכר הבסיס של התובע. על כן תובע הוא הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וכן הפרשים בגין חישוב הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי כגון פדיון חופשה, דמי חגים וכיו"ב. 7. לטענת התובע הוא זכאי לתשלום השכר הנוסף שסוכם בגובה 50 ₪ בעבור שעות עבודתו בשנים 2007-2008 חרף העובדה כי לא עבד בחברה במועד שנקבע לתשלום, שכן פיטוריו בסמוך למועד הקובע וכן התנהלות הנתבעים בכל הנוגע לפיטוריו נעשו בחוסר תום לב. 8. התובע מוסיף כי בניגוד לדין לא שולמו לו דמי הודעה מוקדמת, ולא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה. כן לטענתו בניגוד למוסכם, לא שולמו לו מלוא החזרי ההוצאות וכן בונוס לו היה זכאי. 9. לשיטת התובע יש להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעים 2 ו- 3 בחובותיה כלפי התובע, שכן אלו פעלו בחוסר תום לב המגיע כדי הונאתו ורמייתו במטרה להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה ולהתחמק מתשלום זכויותיו. טענות הנתבעים 10. הנתבעים טוענים כי עם תום הפרויקט עליו עבד התובע באנגליה, הוא פוטר מעבודתו, הואיל ולא נמצא עבורו פרויקט חדש. התובע ידע וצפה את פיטוריו ואין מדובר בפיטורים בחוסר תום לב. 11. לתובע לא שולמו דמי הודעה מוקדמת שכן התובע סירב לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. התובע נדרש לחזור לישראל עם תום הפרויקט שביצע, אך בחר להתעלם מדרישה זו. 12. עם פיטוריו שולמו לתובע מלוא הזכויות המגיעות לו, לרבות פיצויי פיטורים. שכרו האחרון של התובע היה 70 ₪ לשעה והחברה שילמה לו את כל שכרו, הוצאותיו ויתר ההפרשות והתשלומים להם הוא זכאי על פי דין ו/או על פי חוזה העבודה. 13. הסכום הנוסף של 50 ₪ לשעה אינו חלק משכר היסוד של התובע. המדובר בבונוס אשר מותנה בתנאי שלא התקיים בעניינו של התובע ולפיכך אין התובע זכאי לתשלומו. 14. יש לדחות טענות התובע להרמת מסך. התובע לא הראה כל סיבה מוצדקת לחיוב הנתבעים באופן אישי. הנתבעת 1 הינה חברה מסודרת אשר התנהלה באופן עצמאי מאז שנת 2000. הנתבעים 2 ו- 3 פעלו בשם החברה וכאורגנים שלה ומעולם לא התקשרו עם התובע בהסכם עבודה או בכל הסכם אחר. דיון והכרעה מהות ההטבה ששולמה לתובע 15. השאלה הראשונה בה אנו מתבקשים להכריע הינה באשר למהות התשלום בגובה 50 ₪ נוספים לשעת עבודה. כאמור, טוען התובע כי המדובר בשכר עבודה לכל דבר כך ששכרו השעתי הגיע לכדי 120 ₪. בעוד הנתבעים טוענים כי מדובר ב"תמריץ", "בונוס" אשר אינו מהווה חלק משכר היסוד של התובע. 16. שני הצדדים סומכים טענותיהם על הודעת מייל מיום 16.11.06 אשר שלח הנתבע 2 לתובע (נספח 6 לתצהיר התובע -להלן: "ההודעה") לאמור: " בהמשך לשיחתנו הקודמת, הנני מבהיר לך בזאת את תוכנית התמריצים לה אתה זכאי. תמריץ צובר: תמריץ לשנת 2006 יצבר לפי 50 ₪ נוספים לשעת עבודה (כולל חישוב של שעות נוספות) החל מחודש יולי 2006 ועד דצמבר 2006, תאריך הזכאות והתשלום הינו 31.12.07 (לעובדים שיועסקו בחברה במועד זה)... מנגנון זה יופעל גם בשנת 2007 החל מינואר 2007. כאשר תאריך הזכאות והתשלום הינו 31.12.08 (לעובדים שיועסקו בחברה במועד זה)". 17. לטענת התובע בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, עולה המסקנה כי אין המדובר בתמריץ או בונוס מאחר והתוספת בגובה 50 ₪ אינה מותנית בתנאי ו/או בגורם כלשהו, אלא צמודה לשעות עבודתו של התובע בנתבעת וניתנת בעבור עבודתו השוטפת. 18. סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - החוק), קובע כי שיעור פיצויי הפיטורים הוא "שכר" חודש אחד לכל שנת עבודה. סעיף 13 לחוק קובע כי שר העבודה יקבע בתקנות כיצד יחושב "שכר העבודה" לצורכי חישוב פיצויי פיטורים. בהתאם הותקנו תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 (להלן - התקנות). סעיף 1 לתקנות קובע כי רכיבי השכר שיובאו בחשבון הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית. מכאן, שרכיב שכר המהווה תוספת לשכר, קרי משתלם בהתמלא תנאי או מצב אינו מובא בחשבון השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים. 19. לעניין רכיבי השכר, כלל הוא כי שמו של רכיב השכר אינו קובע את מעמדו לעניין חישוב הפיצויים (דב"ע נו/174-3 נקולאי צ'ייקובסקי נ' שלב-הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, סעיף 5 לפסק הדין מיום 29.7.97; דב"ע מב/44-3 גולדברג נ' עיריית בת-ים, פד"ע יג 338, 340; ע"ע 300434/97 החברה למפעל חינוך ותרבות ב"ש נ' נינה טופר, סעיף 7 לפסק הדין מיום 9.8.00). עם זאת, "תוספת פלונית או תשלום אלמוני חזקה שנועדו למטרה הנושאת את שמם, אלא אם כן תופרך חזקה זו ויוכח שהם נועדו למטרה אחרת" (ע"ע 1059/02 עמיר אבילאה ואח' נ' מדינת ישראל, סעיף 7 לפסק הדין מיום 28.7.03). ככלל, מרכיב ה"בונוס" אינו נלקח בחישוב השכר הרגיל לצורך חישוב זכויותיו של עובד עם סיום עבודתו. בע"ע 300175/97 דניאל כהן נ' עיריית נהריה, פד"ע לו' 49 נאמר (בעמ' 63): "ההלכה הקיימת קובעת כי בונוס או פרמיה אמיתית אינם מהווים, בדרך כלל רכיב שכר שיש להביאו בחשבון בחישוב "השכר הקובע" לצורך חישוב פיצויי פיטורים (דב"ע לד 68-3 מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ נ' ישעיהו קורניצקי, פד"ע ו 103; דב"ע מט 141-3 בלבול סלים נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439)".   תשלום המכונה "בונוס" אינו נכלל במשכורת הרגילה, אלא אם יוכח כי מדובר "בכינוי פקטיבי הבא להסוות שכר רגיל" (דב"ע נד/128-3 עמיחי לניצקי נ' מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ,פס"ד מיום 27.1.94).   הנטל להוכחת הטענה כי תשלום המכונה "תוספת" הינו חלק משכר היסוד הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד שפוטר, מוטל על כתפי התובע הטוען לה. (דב"ע מא/87-3 אמנון ברזילי נ' אולבני ישראל פרייט בע"מ, פד"ע יג', 21, 24). 20. ובחזרה לענייננו - אין בידינו לקבל את טענת התובע כי מדובר בתשלום המהווה חלק משכר היסוד. כפי שעולה מנוסח ההודעה התשלום המחושב לפי 50 ₪ לשעה עשוי היה להינתן לתובע, אך זאת רק בהתקיים התנאי המפורש שנקבע בכתב בין הצדדים והוא שהעובד יעבוד בפועל בחברה במועד מתן הבונוס. כאשר הנתבע 2 נשאל בחקירה נגדית לעניין הבונוס, הוא הסביר כי מדובר בשיטה אשר נהוגה בענף תעשיית ההיטק : "התנאי לקבלת התמריץ לתקופה הקודמת, יש מועד קובע וזה הסדר מקובל בענף וכשאני הייתי שכיר קיבלתי אותו הסדר בדיוק... לכל בונוס שנותנים יש תאריך. זה היה מקובל בענף ולא חרגנו משום תבנית של מה שמקובל אצלנו בהייטק... " (עמ' 14 ש' 15-21). הרציונל העומד בבסיס התנאי האמור הוסבר על ידי הנתבעת בכך שתמיד עמדה בפני הסיכון שהגורמים שקיבלו ממנה שירותים יזנבו בה וינסו לגזול ממנה את עובדיה, על מנת שיעבדו ישירות אצל אותם לקוחות ומכאן ההיגיון הכלכלי שבתמריץ, שכן הוא יוצר אינטרס חזק לעובד להישאר במקום העבודה ולהיות נאמן לו. 21. מאחר ותנאי תשלום הבונוס סוכמו עם התובע בכתב, נתבקש התובע להסביר את טענתו בדבר "שיטה נפסדת ונלוזה לפיה שולם לי רק חלק משכר עבודתי בעוד שחלק ניכר משכרי למעשה הולן בצורה שיטתית למשך שנתיים ימים" (סעיף 13 לתצהיר התובע)., או אז הודה התובע כי מה שנכתב בהודעה היה מקובל עליו: "מה שכתוב בנספח 6 היה מקובל עליי כמו שהוא. לא הסתייגתי ממה שהיה כתוב במיילים או בדרישות " (עמ' 4 ש' 16-17). יש להדגיש כי דברים אלו של התובע, עומדים בסתירה לטענה שהובאה על ידו בתצהירו, כאילו "נאלץ" להיכנע לתכתיבים של החברה, הואיל והיה "זקוק לעבודה". 22. בהקשר זה נבקש להתייחס לעדותו של העד מר פבל ויינר אשר העיד מטעם התובע. עדותו של מר וינר הובאה על ידי התובע בכדי לתמוך בגרסתו ולפיה שכר העבודה של התובע עמד ע"ס 120 ₪ לשעה. בתצהירו (סעיף 9) ציין העד כי בתחילת העסקתו הציעו לו הנתבעים לשלם לו שכר בגובה 120 ₪ אשר ישולם באופן הבא: 70 ₪ לשעה ישולמו מדי חודש בחודשו. 50 ₪ נוספים לכל שעת עבודה ישולמו בכל סיום של שנה קלנדרית בעבור השנה הקלנדרית שקדמה לה. אלא שלטענתו הוא סירב להצעה ולכן סוכם כי שכרו יעמוד ע"ס 80 ₪ לשעה שישולמו מדי חודש בחודש. 23. אנו סבורים כי עדות זו של מר ויינר אינה תומכת בטענת התובע אלא להיפך. ראשית במסגרת חקירתו הנגדית העיד מר ויינר כי ההצעה המפורטת בתצהיר באה בתגובה לבקשתו, במהלך תקופת עבודתו, לתוספת שכר (ולא בתחילת העסקתו כפי שנאמר בתצהיר). בנוסף, מעדותו של מר ויינר אנו למדים ראשית, כי תנאיו של הבונוס כלל לא נכפו על עובדי החברה, אשר הייתה להם זכות בחירה לקבל את ההטבה של הבונוס או להמירה בהטבה אחרת, וכן כי העובדים בחברה ידעו היטב כי אין שום וודאות שיעמדו בתנאים המזכים בקבלת הבונוס. הראייה שמר ויינר העדיף לקבל תוספת קבועה של 10 ₪ לשעה על פני בונוס המחושב לפי 50 ₪ לשעה, אך מותנה בתנאי מסוים. 24. השיטה שנקבעה על ידי הצדדים לתשלום הבונוס (כך שישולם בסוף כל שנה קלנדרית) והעובדה כי הבונוס לא מבוסס על רווחי החברה או עמידה ביעדים כלשהם, אין בהם לשנות את המסקנה כי הבונוס אינו מהווה חלק משכר היסוד. הדבר דומה לתשלום משכורת 13 בסוף כל שנה קלנדרית, תשלום אשר אינו מותנה בדרך כלל בכל תנאי שהוא לבד מן התנאי כי העובד יעבוד בחברה במועד תשלום ההטבה, תנאי שהוא לגיטימי. רכיב זה אינו נחשב כשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 25. לאור האמור, שוכנענו כי הבונוס שהוסכם בין התובע לבין החברה המחושב לפי 50 ₪ לכל שעת עבודה, הינו אכן בונוס ולא חלק משכר העבודה וכי תנאי לתשלומו הוא שהתובע יעבוד בחברה בפועל במועד שנקבע לבחינת הזכאות לבונוס. בהגיענו למסקנה זו, יש לדחות את טענות התובע להפרשי שכר. בנוסף אין בסיס לתביעה להפרשי פיצויי פיטורים ולהפרשים בגין חישוב זכויותיו הסוציאליות המבוססות על ההנחה כי שכרו השעתי עמד ע"ס 120 ₪ לשעה. זכאות התובע לבונוס בגין פיטורים בחוסר תום לב בהיותו ער לקושי, שבהצגת הבונוס כחלק בלתי נפרד מהשכר, טוען התובע טענה נוספת ולפיה הנתבעים "בחוסר תום לב משווע" בחרו לפטרו בעיתוי כזה שיאפשר להם להתחמק מתשלום הבונוס (שהמועד לתשלומו נקבע ליום 31.12.07). 27. ראשית יש לציין כי התובע פוטר ביום 6.10.08 כשלושה חודשים בטרם הגיע המועד הקבוע לתשלום הבונוס (ראה הודעה הפיטורים, נספח 2 לתצהיר התובע) כך שאין המדובר בסמיכות זמנים של ממש בין מועד הפיטורים ובין מועד הזכאות. בנוסף נאמר כי שוכנענו שפיטוריו של התובע לא נעשו על מנת להתחמק מזכאותו למימוש הבונוס, שמועד הבשלתו נקבע לסוף דצמבר 2008. לא הוכח, כי היה פגם בהתנהלות הנתבעת, שכפי שנראה להלן, פיטרה את התובע כחלק מפיטורי צמצום שביצעה. 28. לעניין נסיבות הפיטורים העיד הנתבע 3 : "החלטנו לפטר את התובע במועד הזה, כי הלקוח של אמדוקס סגר פרויקט ופיטר 23,000 איש בכל העולם כולל קבלנים כמו הנתבעת 1 שעבדו בשבילם... אנחנו הנתבעת 1 היינו קבלן משנה של חברת אמדוקס שביצענו חלק מסוים של העבודה. זה מן שרשרת מזון ובריטיש טלקום פיטרו 23,000 איש מכוח העבודה שלהם וסגרו פרויקטים ופיטרו את כל האמדוקס שהוא הקבלן הראשי ומיד סגרו את העניין... התפקיד שביצע התובע באמדוקס נעצר " . (עמ' 10 ש' 23 - עמ' 11 ש' 4). 29. גרסת הנתבעת לפיה נאלצה לפטר את התובע בשל סיום החוזה עם אמדוקס, קיבלה חיזוק בעדותו של התובע עצמו אשר אישר כי אמדוקס היא שביקשה להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת 1 וכי לאחרונה היה אינטרס להמשיך להעסיקו בפרויקט כי הרוויחה באמצעותו כסף. (עמ' 4 לפרוט' ש' 22-25). 30. על כן, ומשהוכח כי פיטוריו של התובע על ידי החברה נעשו בתום לב, בנסיבות בהן החברה חדלה לתת שירותים במקום בו הועסק התובע, אין עוד כל בסיס לטענה כי התובע פוטר במסגרת מהלך מתוכנן מראש לנשל אותו מן הבונוס שטרם הבשיל. טענות התובע בדבר זכויות כספיות אחרות פיצויי פיטורים 31. טוען התובע כי רכיב השכר הקרוי "רכב" בגינו שולם לו סך של 2,000 ₪ החל מחודש ספטמבר 2006, הוא מועד תחילת עבודתו באנגליה, הינו רכיב פיקטיבי שכן לתובע לא ניתן רכב ע"י הנתבעת וכן שולמו לו בפועל הוצאות נסיעה בעת שהותו באנגליה. לפיכך לטענתו יש לקחת רכיב זה בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. 32. המבחן המקובל לקביעה האם תשלום מסוים יילקח בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הינו בחינת השאלה האם התשלום מהווה החזר הוצאות אמיתי או פיקטיבי (ע"ע 300124/98 אהרונוביץ' נ' ערוגות מושב עובדים בע"מ, מיום 10.6.02). 33. בענייננו הטענה כי התובע לא קיבל רכב, נסתרה בדיווחים שהתובע עצמו הגיש ואשר צורפו לתצהירו כנספחים 5 ו- 7. כך לדוגמא בדו"ח ינואר 2007 מבקש התובע לקבל החזר של 1,100 ₪ בגין הוצאות דלק (להבדיל מנסיעות). הדרישה להחזר בגין הוצאות דלק מופיעה בדומה במרבית הדוחות שהגיש התובע. כן ראה העתק מפירוט הוצאות התובע לחודש 10/08 (נספח 7) שם בנוסף להחזר הוצאות בגין נסיעה בתחבורה ציבורית מבקש התובע החזר בגין הוצאות דלק (FUEL ) בסך 735 ₪. 34. לאור האמור, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי התשלום הקרוי "רכב" בתלוש השכר הינו תשלום פיקטיבי. על כן אין לכלול רכיב זה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. הלנת פיצויי פיטורים 35. התובע קיבל הודעה על פיטוריו ביום 6.10.08, כאשר מועד סיום יחסי העבודה נקבע ליום 6.11.08 (תקופת ההודעה המוקדמת). מכאן שעל הנתבעת היה לשלם לתובע את פיצויי פיטוריו בתוך 15 ימים ממועד זה ולכל המאוחר עד ליום 20.11.08. אין חולק כי בפועל שולמו לתובע פיצויי פיטורים ביום 14.1.09 בסכום של 30,328 ₪. קרי המדובר באיחור של חודשיים. 36. לכאורה בגין האיחור האמור במועד תשלום הפיצויים זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר כקבוע בסעיף 20 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1950. אלא שלעניין זה אנו סבורים כי יש לקבל את טענות הנתבעת בדבר תשלום ביתר של פיצויי פיטורים אשר יקוזז כנגד פיצויי ההלנה, ונבהיר: על פי חישוב שכרו הממוצע של התובע בשנת עבודתו האחרונה, (מאוקטובר 2007 ועד ספטמבר 2008) בהתבסס על שעות הבסיס (להבדיל משעות נוספות) עליהן דיווח התובע (נספח 5 לתצהירו) ובמכפלת שכרו (70 ₪ לשעה) - עמד שכרו הממוצע של התובע ע"ס 12,710.83 ₪ לחודש. בהתחשב בתקופת עבודתו אצל הנתבעת זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגובה 40,672 ₪. אין מחלוקת כי על חשבון הסכום האמור קיבל התובע סך של 30,328 ₪. לטענת הנתבעת סכום זה שולם לתובע בטעות שכן החברה סברה כי הסכום העומד לרשותו בקרן הפיציים נמוך מהסכום שעמד לרשותו בפועל. בעקבות הוראת בית הדין לשחרר את הפוליסות של התובע (עמ' 15 לפרוט') הסתבר כי לתובע צבור סך של 16,781 ₪ בקרן הפיצויים (העתק דו"ח מחברת הראל צורף לסיכומי הנתבעים כנספח 2) . 37. נמצא איפוא, כי בצירוף הסכום של 16,781 לסכום שקיבל התובע בסך 30,328 קיבל התובע פיצויי פיטורים בסך כולל של 47,109. לאור העובדה כי התובע זכאי לפיצויים בגובה 40,672 ₪ הרי ששולם לו ביתר סכום של 6,437. אנו סבורים כי בהתחשב במכלול הנסיבות נכון יהא לקזז סכום זה כנגד פיצויי ההלנה שיש להשית על החברה. הודעה מוקדמת 38. התובע טוען כי הנתבעים לא שילמו לו את דמי ההודעה המוקדמת במלואם אלא סכום חלקי של 4,316 ₪ בלבד. הנתבעים טוענים מנגד כי התובע סירב לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. לגרסתם התובע נדרש לחזור לישראל עם תום הפרויקט שביצע, אך בחר להתעלם מדרישה זו והמשיך לשהות בחו"ל ללא מטרה. 39. הודעת הפיטורים מיום 6.10.08 שנשלחה לתובע אשר שהה באנגליה, נוסחה כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו מהיום ולאור העובדה כי הפרויקט באנגליה הסתיים, אנו מודיעים לך בזאת כי החלטנו להפסיק לאלתר את עבודתך בחברת יישום מערכות סי.אר.אם בע"מ. הינך מתבקש להגיע לישראל מיידית שכן אין אנו יכולים לשלם את האש"ל החל מהיום. אנו נותנים לך הודעה מראש בהיקף של חודש, כך שיום העבודה האחרון שלך יהיה ה 6 לנובמבר 2008 ". (נספח 2 לתצהיר התובע). 40. אכן, כפי שטוענים הנתבעים במסגרת ההודעה נדרש התובע לשוב לאלתר לישראל. אין חולק כי התובע לא נענה לדרישה זו ושב לארץ רק לקראת סוף חודש אוקטובר. אלא שעל אף זאת לא מצאנו לפטור את הנתבעת מחובת תשלום דמי ההודעה המוקדמת במלואם. 41. דרישת הנתבעים לשוב מייד לארץ אינה מתיישבת עם חובת תום הלב. יש לזכור כי התובע הועסק באנגליה תקופה של שנתיים לכל הפחות. בתקופה זו נישא לתושבת ואזרחית אנגליה והשניים הקימו שם בית. על כן רק הגיוני הדבר כי התובע היה כבול בהתחייבויות שונות כספיות ואישיות כגון שכר דירה ומחויבויות משפחתיות. 42. בנוסף במסגרת תצהיריהם (סעיף 12) הודו הנתבעים כי התובע פוטר מאחר ולא נמצא אף פרויקט חדש עבורו, כך שלמעשה הודו השניים שלא הייתה כל עבודה בפועל לספק לתובע. 43. זאת ועוד, בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מימון כרטיס הטיסה של התובע חזרה לארץ. התובע טוען כי בניגוד לתנאי העסקתו כפי שהוסכמו בינו לבין החברה. סירבו הנתבעים לממן לו כרטיס טיסה מלונדון לישראל בתום סיום העסקתו (עמ' 3 ש' 23-25). לתמיכה בגרסתו צירף התובע הודעת דואר אלקטרוני (ת/1) ממנה ניתן ללמוד כי אכן הייתה מחלוקת באשר למימון כרטיס הטיסה. אמנם בחקירתו הנגדית טען מר רגב כי לא הוא כתב את המכתב וכי ככל הנראה מדובר בנסיעה אחרת בה ביקש התובע לשוב לישראל (עמ' 14 ש' 4-6), אלא שמר ליבוביץ לעומת זאת אישר כי מדובר המכתב שהוא כתב לסוכן הנסיעות (עמ' 11 ש' 16). מר ליבוביץ טען גם שהתובע עת נשלח לאנגליה צויד בכרטיס טיסה חזרה פתוח אם כך לא ברור מדוע נדרש אישורו למימון הכרטיס. 44. לאור האמור ובהתחשב במכלול הנתונים כאשר מחד היה על התובע להישמע להוראות המעביד ולשוב לארץ מוקדם ככל האפשר ומאידך קיימות נסיבות המצביעות על התנהלות בחוסר תום לב מצד הנתבעים בדרישתם כי התובע ישוב לארץ לאלתר ועוד באותו היום בו נשלחה הודעת הפיטורים- אנו סבורים כי נכון יהא לחייב את הנתבעת בתשלום מחצית דמי ההודעה המוקדמת. כפי שראינו שכרו הממוצע החודשי של התובע היה בגובה 12,710 ₪. מכאן כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 6,355 ₪ ובניכוי הסכום ששולם לתובע בסך 4,316 ₪ -זכאי התובע להפרשים בגין רכיב זה בסך 2,039 ₪. החזר הוצאות 45. כחלק מתנאי העסקתו שולמו לתובע מדי חודש החזרים בעבור הוצאות שהייתו באנגליה שהוצאו לצורכי עבודתו. עיון בתלושי השכר מעלה כי מדי חודש שילמו הנתבעים לתובע החזרי הוצאות בסכומים משתנים. התשלום נעשה בהתבסס על דיווחים שהתובע הגיש לחברה. 46. לטענת התובע בגין חודש אוקטובר 2008 שולם לו החזר הוצאות חלקי ביותר בסך 13,772 ₪, בעוד שהוצאותיו בפועל היו גבוהות בהרבה ועמדו על סך 27,137 ₪ (דו"ח ההוצאות לחודש זה צורף כנספח 7 לתצהיר התובע) . 47. הנתבעים טוענים מנגד כי הסיבה שבעטייה לא שולם לתובע מלוא הסכום שדרש נעוצה בכך שסירבו לשלם ביחס להוצאות שהוצאו על ידי התובע בניגוד להוראה מפורשת של החברה ובתקופה בה לא טרח לחזור לישראל. 48. עיון בדו"ח ההוצאות לחודש אוקטובר 2008 (נספח 7) כולל את הרכיבים הבאים: 735 ₪ בגין דלק; 353.71 ₪ בגין תחבורה ציבורית; 282.97 ₪ בגין רכב; 1,854.88 ₪ אש"ל וכן 23,910.59 ₪ בגין דמי שכירות. עוד עולה במפורש מהדו"ח כי מדובר בדמי שכירות לחודשיים, דהיינו לחודשים אוקטובר- נובמבר 2008. 49. משאין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו (בתום תקופת ההודעה המוקדמת) ביום 6.11.08 - אין הנתבעת צריכה לשאת בהוצאות שכ"ד מעבר למועד זה. לפיכך מקובלת עלינו טענת הנתבעים כי לא היו צריכים לשאת בתשלום שכר הדירה לחודש נובמבר (יש לזכור כי התובע נדרש לחזור לארץ כבר במועד הפיטורים ביום 6.10.08). לפיכך מן הסכום הכולל של 27,137 יש לנכות מחצית מדמי השכירות הנקובים בסך 11,955 ₪. לאור האמור היה על הנתבעים לשלם לתובע בגין חודש אוקטובר החזר הוצאות בגובה 15,182 ₪. מששולם לתובע סך של 13,772 על הנתבעת לשלם סכום נוסף בגובה 1,410 ₪. בונוס 50. לטענת התובע הנתבעים חבים לו בונוס בשווי 10,000 ₪ אשר הובטח לו ולעובדים אחרים בגין עבודתו למען הצלחת החברה. טענה זו הינה טענה בעלמא, אשר אינה מתועדת באופן כלשהו ואינה נתמכת במסמך כלשהו. לפיכך , אין בידינו לקבל עילת תביעה זו. פנסיה 51. בהתאם לצו ההרחבה המקיף שנחתם במשק לעניין פנסיה ואשר נכנס לתוקף ביום 1.1.08, זכאי היה התובע להפרשות לקרן פנסיה החל ממועד זה. לטענת התובע, הנתבעת בניגוד להוראות צו ההרחבה לא הפרישה עבורו כספים לקרן פנסיה ולפיכך הוא זכאי לסך של 6,500 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת מנגד מפנה לדו"ח של חברת הראל, שצורף לסיכומיה כנספח 2, המלמד לטענתה כי לזכות התובע צבור סך של 7,426 ₪ בפוליסה קיצבתית. 52. לא נוכל לקבל את טענת הנתבעת. הדו"ח של חברת הראל עניינו בערכי פדיון פיצויים שנצברו לזכות התובע להבדיל מתגמולים. יש לזכור כי אף הנתבעת הסתמכה על הסכום הכולל המופיע בדו"ח זה (לרבות הסכום של 7,426 ₪) כסכום שנצבר לתובע כפיצויי פיטורים וביקשה לקזזו מסך הפיצויים הכולל המגיע לתובע. משכך אין הנתבעת יכולה לאחוז את החבל בשני קצותיו. יתרה מכך, המסקנה כי לא הופרשו עבור התובע כספים לפנסיה מקבלת חיזוק אף בעדותו של הנתבע 3 אשר העיד כדלקמן: " לגבי פנסיה - אין פנסיה" (עמ' 12 ש' 6). 53. לאור האמור, ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעים, אנו פוסקים לתובע סכום של 6,500₪ בגין אי הפרשות לפנסיה. הרמת מסך 54. כלל יסוד הוא בדיני חברות כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. (דב"ע נג/ 205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כ"ז 345). יחד עם זאת, לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם "המסך" היוצר חיץ בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי מניותיה, משמש את בעלי המניות על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים, וזאת על ידי הרמת מסך  וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה.   דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון שקיומה של חברה כאישיות משפטית נפרדת מבעליה נועדה לאפשר את ניהול עסקי החברה כדין ובתום לב ולא נועד להוות כסות מפני מעשי תרמית או התנהגות בלתי נאותה כלפי המתקשרים עימה או נושיה. 55. בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, העילה העיקרית לביסוס טענה של הרמת מסך ההתאגדות, הנה כאשר נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה על מנת לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם.                   "המושג זה של "שימוש לרעה" מתפצל לעילות משנה מקובלות, לאמור  - "מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק אתהרמת מסך, בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה, במסך ההתאגדות". (ד"ר א. חביב - סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש עמ' 253. ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש, פסק דין מיום 17.12.02).               במשפט העבודה מתבצעת הרמת בזהירות הראויה, ורק מקום בו שוכנע בית הדין בדבר קיומה של פעילות שלא בתום לב או בכוונה לפגוע בזכויותיהם של העובדים של תאגיד, וכן מקום בו זהות העסק המאוגד מתחלף חדשות לבקרים, אך מנהלו של העסק הוא אותו המעסיק. 56.        במקרה דנן שוכנענו, כי הנסיבות אינן מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות או הטלת אחריות אישית על הנתבעים 2 ו- 3 . הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי מניות בחברה ואף ניהלו אותה, אך לא הוכח כי התקשרו עם התובע באופן אישי בהסכם עבודה כלשהו. כמו כן, לא נטען, וממילא גם לא הוכח, כי הנתבעת הוקמה על ידי הנתבעים במטרה להתחמק מחובות נושים או על בסיס מטרה פסולה אחרת. לא הוכח כי הנתבעים פעל לערבוב נכסיהם האישיים עם נכסי הנתבעת ו/או כי השתמש בנתבעת ככסות לפעילות לא חוקית שביצעו. יש לזכור כי מרבית טענותיו של התובע במסגרת תביעה זו נדחו לרבות הטענה לפיטוריו בחוסר תום לב ובמטרה לנשלו מזכויותיו. עוד הוכח כי בניגוד לטענת התובע נחתם עמו בתחילת העסקתו הסכם העסקה כדין (מוצג נ/3). כך גם באשר לטענה כי כנגד הנתבעים הוגשו תביעות נוספות על ידי עובדים אחרים בחברה בגין מעשים דומים. ראשית הוכח כי מתוך עשרות רבות של עובדים, רק עובדים בודדים ניהלו כנגד החברה הליכים משפטיים. שנית הוכח כי התביעות המועטות שהוגשו הסתיימו בהסכמי פשרה בסכומים נמוכים מהרבה מאלה שנתבעו (נספח נ/1 לתצהיר הנתבעים). בנוסף לא הוצגה כל ראיה כי נכון להיום קיימת דרישה או טענה של מי מעובדי החברה כלפיה ו/או כי החברה חדלת פרעון. עוד טרם הומצא כתב התביעה לידי הנתבעים קיבל התובע את מלוא זכויותיו (למעט הפרשים בסכומים נמוכים), לרבות פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות אחרות כגון: חופשה, חגים וכיו"ב. 57. משכך הם פני הדברים לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעים באופן אישי בחובות הנתבעת לתובע. סיכום 58. הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הודעה מוקדמת בסך 2,039 ₪. החזר הוצאות בסך 1,410 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,500 ₪. ובסה"כ - 9,949 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.11.08 ועד התשלום המלא בפועל. יתר עילות התביעה נדחות. התביעה להרמת מסך נדחית. משנדחתה רובה ועיקרה של התביעה, יש לחייב את התובע בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעים. מאידך אנו לוקחים בחשבון את איחור הנתבעים להגיש סיכומיהם. בהתחשב בכל האמור אנו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. תוספות שכרפיצוייםשאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטורים