קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה תוספת תלויים לגרושה: 1. התביעה שבפנינו עניינה החלטת הנתבע (להלן:"המוסד") לדחות את תביעתו של התובע מיום 17.2.10 לתשלום גמלת הבטחת הכנסה/השלמת הכנסה. לטענת התובע, אין להביא בחשבון בבחינת זכאותו לקצבת השלמת הכנסה את תוספת התלויים לקצבת הנכות של גרושתו - גב' ישראלה אפרת פורמן (להלן: "גב' פורמן") המשולמת לו מאת המוסד לטובת ילדיו. לגרסת התובע, יש לקחת בחשבון לעניין זה רק את ההכנסה משכרו, העומד על סכום נמוך מהסכום הקובע לעניין קצבת השלמת הכנסה. יצוין, כי בשם התובע הופיעה גב' פורמן לה נתן ייפוי כח לנהל את התביעה בשמו. 2. אלו עובדות המקרה: א. התובע הינו גרוש שבהחזקתו 4 ילדים קטינים, כאשר בנו הבכור בן ה- 6 אובחן כסובל מבעיות התפתחות ורגשיות. ב. התובע עובד כשכיר ומשתכר משכורת ממוצעת של 4,089 ₪ ברוטו (בהתאם לתלוש שכר לחודש פברואר 2010 - החודש בו הוגשה תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה). ג. גב' פורמן הינה נכה המקבלת קצבת נכות כללית לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). ד. ביום 6.7.09 החליט כב' השופט יובל שדמי מבית המשפט לנוער בנצרת בתיק תנ"ז 1009/06 (לשכת הרווחה מגדל העמק נ' פורמן ואח'), להכריז על ארבעת ילדיו של התובע כ"קטינים נזקקים" והורה על הוצאתם ממשמורת הוריהם והעברתם למשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותם אצל התובע ואת הסדרי הראיה עם אימם, זאת למשך שלוש שנים. ה. מאחר והילדים מצויים ברשות התובע, הוא מקבל מהמוסד סך של 1,727 ₪ בגין תוספת תלויים לקצבת הנכות הכללית של גב' פורמן. ו. ביום 17.2.10 הגיש התובע תביעה לתשלום גמלת השלמת הכנסה, אשר נדחתה על ידי המוסד בהחלטה מיום 7.4.10, בהסתמך על סעיף 5 (ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן:"חוק הבטחת הכנסה"). כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 3. תמצית טענות הצדדים: לטענת התובע, מלבד שכרו, שאינו עולה על הסכום הקובע לזכאות להבטחת הכנסה, אין לו כל הכנסה אחרת ועל כן, הוא זכאי לגמלת השלמת הכנסה. לטענת המוסד, יש לראות בתוספת התלויים לקצבת הנכות של גב' פורמן המשתלמת לתובע מדי חודש, כעונה על הגדרת "הכנסה" כאמור בחוק הבטחת הכנסה, אשר מהווה חלק מהכנסות התובע לצורך בחינת זכאותו לגמלת השלמת הכנסה. זאת מאחר ואין אותה תוספת נכללת בחריגים שהוגדרו בסעיף 10 לחוק הבטחת הכנסה ככאלו שלא יחשבו כ"הכנסה". לפיכך, טוען המוסד כי הסכום עבור תוספת התלויים (1,727 ₪) בצירוף לשכרו החודשי של התובע (2,117 ₪ - החלק שנלקח בחשבון כהכנסה מהעבודה) עולה על סכום הגמלה החודשית להבטחת הכנסה שבחודש בו הוגשה התביעה עמד על סך 3,110 ₪ ועל כן, אין התובע זכאי לגמלת השלמת הכנסה (ראו חישובים שנערכו בתעודת עובד ציבור של גב' שולמית עזרא- מרכזת גמלאות הבטחת הכנסה מיום 8.8.10). מאחר ובחודש בו הוגשה התביעה (פברואר 2010) התובע לא זכאי לגמלה, לא נבדקה זכאותו בחודש שלפני כן (ינואר 2010). 4. דיון והכרעה: כאמור, גב' פורמן מקבלת קצבת נכות כללית. עקב כך משולמת לתובע על ידי המוסד תוספת תלויים עבור ילדיהם בסך של 1,727 ₪ לחודש (כעולה מתע"צ מטעם המוסד). קבלת תוספת התלויים הינה מכח סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע את שיעורה של קצבה מלאה לנכה, כאשר בסעיף קטן (ג)(2), נאמר כדלקמן: "(ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן: (1) בעד בן זוג...... (2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים - 10% מהשכר הממוצע, לעניין זה, "ילד" - כהגדרתו בסעיף 238." לטענת המוסד, תוספת התלויים המשולמת לתובע לא הוצאה במפורש מן ה"הכנסות שלא יחושבו", וזאת בהסתמכו על סעיפים 9 ו- 10 לחוק הבטחת הכנסה, הקובעים כדלקמן: 9. הכנסה (א) בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות -    (1) כל גימלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) תשלומים למי שמצוי בהכשרה מקצועית; (3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום  בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972. (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של  הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה. (5) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס שהוא רכב כאמור בסעיף 9א. 10. הכנסות שלא יחושבו על אף האמור בסעיף 9, לא תיחשב כהכנסה - (1) קיצבת ילדים לפי פרק ד' לחוק הביטוח; (2) הענקות לחיילים ולבני משפחותיהם לפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949; (3) כל הכנסה אחרת שקבע השר בתקנות. אכן, כטענת המוסד, תוספת תלויים מקצבת נכות לא הוצאה מפורשות על ידי המחוקק מגדרי המונח "הכנסה", כפי שנעשה למשל לגבי קצבת ילדים, כאמור בסעיף 10(1) לחוק הבטחת הכנסה. יחד עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה עמד על התכלית העומדת בבסיסה של תוספת התלויים המוענקת מכוח סעיף 200(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "נכה כללי מוגדר כמבוטח, שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף של פרנסה מינימלית, שהנכה היה משתכר, לו יכול היה לעבוד. תוספת תלויים לקצבת נכות כללית בגין בן זוג (סעיף 200(ג)(1) לחוק) ותוספת תלויים לקצבת נכות כללית בגין ילד (סעיף 200(ג)(2) לחוק) מיועדות כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא להם, אילולא נכותו. תשלום תוספת התלויים נחשב 'לטובתו' של הנכה במובן, שטובת הנכה כוללת את פרנסת בני משפחתו. אולם, אם הנכה עלול שלא להשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, מצוות החוק הינה להעביר אותה לידי התלויים, היינו: בת זוגו או ילדיו (באמצעות בת זוגו). כאשר נכה מקבל קצבת נכות ותוספת תלויים בגין ילדיו, והוא מתגרש, התוספת משולמת לילדיו, באמצעות אם ילדיו, וזאת כאשר המוסד בדעה, שהאם תשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים". (דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי - אבנר אשואל, פד"ע כט 466, הדגשות לא במקור). עוד נאמר באותו פסק הדין כי: "...כשם שקצבת הנכות המשולמת למקבל גמלה תשמש רק לטובת הנכה, כך תוספת תלויים לילדים לקצבת נכות תשמש רק לטובת הילדים. מטרת החוק ברורה: לאור נכותו של הנכה אין הוא מסוגל לפרנס את עצמו או את משפחתו. קצבת הנכות מחליפה את פרנסתו של הנכה ותוספת התלויים בגין ילדי הנכה מחליפה את הפרנסה שהנכה חייב לתת לילדיו... מכאן כי תוספת תלויים מיועדת לפרנס את התלוי בזכאי לגמלה". אם כך, תכלית סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי הינה להוות הסדר ראוי לתלויים בהורה נכה, אשר לאור נכותו אין הוא מסוגל לפרנס את עצמו או את משפחתו. על כן, קצבת הנכות מחליפה את פרנסתו של הנכה וקצבת התלויים בגין ילדיו של הנכה מחליפה את הפרנסה שהנכה חייב לספק לילדיו. קרי, קצבת התלויים כתוצאה מנכותו של הורה התלויים המשולמת על ידי המוסד באה להחליף את הפרנסה שהנכה חייב לתת לילדיו אשר מצויים בחזקתו ואם הם בחזקת אחר - תשולם הקצבה לאדם שבחזקתו הם מצויים. במקרה דנן התובע מקבל מאת המוסד תוספת תלויים מקצבת הנכות של גב' פורמן כמקור פרנסתם של ילדיו מקצבת נכותה של אימם, אשר משולמת להם דרך התובע, שבחזקתו הם מצויים. מרגע שהילדים נמצאים בחזקתו של התובע הוא דואג למעשה למחייתם של ילדיו, מפרנס ומכלכל אותם ועליו להשתמש בתוספת התלויים המשתלמת לו על ידי המוסד לטובת ילדיו ולצרכיהם, כחלק מתרומת האם לפרנסתם. משכך, המשך תשלום תוספת התלויים לתובע מגשימה את תכלית החוק ומבטיחה כי הגמלה תשמש למטרה עבורה היא משולמת. מאחר ותוספת התלויים מיועדת, כאמור, להחליף את עול הפרנסה למחייתם של ילדי הנכה, אשר אינה מסוגלת לפרנסם בכוחות עצמה, ומשמשת לטובתם, אין להביא בחשבון את אותה תוספת בחישוב הכנסתו של התובע לעניין זכאותו להשלמת הכנסה. לכל היותר, משמש התובע כ"צינור" להעברת תוספת התלויים לילדיו. תוספת התלויים היא חלק מגימלתה של גב' פורמן, ולא של התובע. אפשר לראות דמיון בין תכלית התוספת - כפי שפורטה לעיל- לבין דמי מזונות שמקבל אדם בעד ילדיו, אולם לגבי אלה ראה לנכון המחוקק לקבוע מפורשות שהם בגדר "הכנסה" - על פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה. מן הכן ניתן ללמוד את הלאו. אם המחוקק היה רוצה לראות בתוספת תלויים לקצבה של אדם אחר כ"הכנסה" של המקבל, היה קובע זאת מפורשות, כפי שנעשה לגבי דמי מזונות. לאור כל האמור ועל אף שתוספת התלויים אינה נכללת מפורשות בגדר "הכנסות שלא תחשבנה כהכנסה" בחוק הבטחת הכנסה, הגענו למסקנה, כי אין לראות בתוספת התלויים המשולמת לתובע עבור ילדיו עקב נכותה של גב' פורמן כהכנסתו שלו, זאת על אף שתוספת התלויים משולמת לילדי הנכה באמצעותו ודרכו של התובע - כאביהם הביולוגי שבחזקתו הם מצויים. 5. לאור כל האמור לעיל התביעה - מתקבלת. על המוסד לערוך חישוב מחדש, כאשר הסכום המשתלם לתובע בגין תוספת תלויים לילדיו לא יובא בחשבון לצורך בחינת זכאותו או היעדר זכאותו לגמלת השלמת הכנסה. 6. על המשיב ישלם למערער סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט. 7. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. קצבת תלוייםהבטחת הכנסה