קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדלת היקף משרה: 1. בתביעתו זו עותר התובע למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי החלטת הנתבעת, בהתאם למכתבה מיום 4/8/05, בדבר הפחתת היקף משרתו מ- 79% ל- 62.5%, והפגיעה הנלווית בזכויותיו בעקבות כך, הינה בטלה ומבוטלת. בנוסף, עותר התובע למתן צו עשה קבוע להמשך העסקתו בהיקף משרה של 79% ולתשלום שכרו וזכויותיו בהתאם, וכן לתשלום סך של 24,588 ₪, כפיצוי בגין הפגיעה בשכרו מאז ההפחתה בהיקף משרתו ועד ליום הגשת כתב התביעה המתוקן, וכן לפיצוי בגין הפסד השכר שנגרם לו מאז הגשת כתב התביעה המתוקן ועד להחזרתו לעבוד בהיקף משרה של 79%, זאת בנוסף לפיצויי כספי בסך 50,000 ₪, בגין הפגיעה בו ובכללי הצדק הטבעי ואי עריכת שימוע בעניינו. יחד עם כתב התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת תיק בש"א 3143/05, שיורה למשיבה להימנע מצמצום משרתו, ו/או הפחתת שכרו ו/או פגיעה כלשהי במשרתו ובשכרו, וזאת עד להכרעה סופית בתביעתו העיקרית, ולחייב את המשיבה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד המבקש, בגין הבקשה. בהחלטתנו המנומקת מיום 11/7/06, דחינו את הבקשה למתן הסעד הזמני המבוקש ע"י התובע מהנימוקים שפרטנו בהחלטה (להלן: "ההחלטה"). עובדות ורקע 2. התובע, הינו רופא כללי, העוסק ברפואת ילדים, המועסק כרופא בשירות המדינה מזה כ - 11.5 שנים נכון ליום הגשת תביעתו. 3. בחודש 3/94, התקבל התובע לעבודה במחלקת הילדים בבית החולים הממשלתי בנהריה, שם עבד שלוש שנים, עד לחודש 5/97. 4. ביום 1/5/97 התקבל התובע לעבודה כרופא כללי בלשכת הבריאות של משרד הבריאות בנפת עכו, לאחר שנבחר למשרה זו במכרז כדין. ביום 15/9/97 הוצא לתובע כתב מינוי, ביחס למשרה החלקית, אליה התקבל, בשיעור של 50%. ביום 18.9.97, נחתם בעניינו טופס "הרשאה להעסקה לשעה", ובו נקבע כי תקופת הניסיון של התובע תסתיים ביום 30.9.98, וכי אם עד אז הוא ימלא אחרי כל התנאים הקבועים הוא יהפוך לעובד במעמד קבוע, (ראה נספח ת1, למוצג ב/1). 5. מתלושי השכר שהציג התובע בפנינו (נספחים ת/2-ת/6, למוצג ב/1), עולה כי למרות שגרעין משרתו על פי כתב המינוי הועמד על 50%, בפועל הוא הועסק במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, בהיקפי העסקה גדולים יותר, אם כי משתנים, כדלקמן: א. בשנה הראשונה לעבודתו כרופא בלשכת הבריאות בעכו, היקף העסקתו השתנה, בין 50% משרה ל- 75% משרה (נספח ת2 למוצג ב/1). ב. בתקופה מחודש 5/98 לחודש 1/99, עמד היקף העסקתו על 75% משרה (נספח ת3 ל- ב/1). ג. בתקופה מחודש 2/99 לחודש 3/02, ועקב גידול ניכר בהיקף העבודה, שנוצר כתוצאה מפתיחת סניף נוסף לבריאות המשפחה באתר חצרות יוסף שנועד לשרת את אוכלוסיית העולים מאתיופיה (נספח ת3 למוצג ב/1), גדל היקף העסקת התובע, ועמד על 91.6% משרה. ד. החל מחודש 4/02, ובעקבות סגירת התחנה באתר חצרות יוסף, הופחת שוב היקף העסקת התובע, ועמד על 79% משרה. זה המקום לציין כי, עד לחודש 4/04 נרשם בטעות בתלושים היקף העסקת התובע, 75% משרה במקום 79%. אולם, משהעמיד התובע את המשיבה על טעות זו, בחודש 4/04, הדבר תוקן ושולמו לתובע הפרשי השכר בגין כל התקופה רטרואקטיבית (נספח ת6 ל- ב/1). 6. במסגרת עבודתו כרופא כללי בלשכת הבריאות בנפת עכו, ועובר להפחתה האחרונה בהיקף העסקתו, עבד המבקש 6 ימים בשבוע, 5.5 שעות מדי יום, ב- 9 תחנות לבריאות המשפחה שכללו: שתי תחנות בכפר נאחף, תחנה בואדי סלאמה, תחנה בסאג'ור, שתי תחנות בטמרה, שתי תחנות באבו סנאן ותחנה בכפר ראמה. בכל יום עבודה, קיבל התובע מטופלים בתחנה אחת או יותר מהתחנות הנ"ל, זאת בנוסף להיותו האחראי לביצוע בדיקות גופניות והתפתחויות לתלמידי כיתות א'-ז' בבתי הספר ביישובים בהם ממוקמות תחנות בריאות המשפחה, ובסה"כ ב - 10 בתי ספר. ביום 4/8/05, הודיעה הגב' זהבה אבני, סגנית מנהל אחראי מינהל בריאות נפתי, במכתב לתובע כי בהתאם להחלטת ד"ר שיהאב, רופא נפת עכו במשרד הבריאות, החל מיום 1/9/05 תוקטן משרתו מ- 79% משרה, ל- 62.5% משרה, וכי החל מאותו מועד, תופסק עבודתו בתחנות אבו סנאן ומעלות בימי שישי, והוא יועסק רק 5 ימים בשבוע, בימים א-ה, משעה 8:30 ועד 14:00 (נספח ת17 למוצג ב/1), וכי בהתאם לכך תוקטן מכסת ימי החופשה שלו, עוד ציינה במכתבה גב' אבני, כי לצורך הבהרות נוספות ניתן לפנות אליה. ללמדך כי, החל מיום 1/9/05, הפסיק התובע לעבוד בנתבעת בימי שישי והיקף שיעור משרתו הופחת ל- 62.5% משרה. עיקר טענות התובע 8. טענתו העיקרית של התובע הינה שיש לשמר את מתכונת והיקף העסקתו כפי שהייתה במשך שלוש וחצי השנים האחרונות לעבודתו ועובר להפחתה שהחלה מיום 1.9.05, בשיעור של 79% משרה, בנימוק ששיעור זה הפך לחלק מתנאי עבודתו שאין לשנותו ללא הסכמתו. 9. יש לדחות את טענת הנתבעת שהוא הועסק מעבר לגרעין משרתו על פי כתב המינוי, כממלא מקום, בהיותה טענה זו לא מבוססת עובדתית ואף מנוגדת להוראת סעיף 18 בתקשי"ר, שמגדיר עבודה במילוי מקום, כזו הנעשית ע"י מי שאינו עובד מדינה. עוד נטען כי העסקתו במתכונת זו הינה בגדר פיקציה. 10. החלטתה החד צדדית של הנתבעת להפחית את היקף משרתו של התובע ולפגוע בתנאי העסקתו כתוצאה מכך, נבעה משיקולים זרים ובלתי ענייניים, ומהווה הפרה של הסכם העבודה האישי בין הצדדים ונגועה בחוסר תום לב. 11. לא היתה כל הצדקה אמיתית להפחתת היקף משרת התובע. טענת הנתבעת שההפחתה מבוססת על תפקוד לקוי מצד התובע הינה מופרכת ואף נטענה בשלב מאוחר להפחתה ואינה נתמכה בראיות. 12. אף אם התובע התנה את קבלת העבודה הנוספת שהוצעה לו ע"י הנתבעת בתחנת מעלות בהעלאת היקף משרתו, טענה המוכחשת על ידו, אין ד"ר שיהאב יכול להחליט באופן חד צדדי וכצעד עונשי, על הפחתת משרתו של התובע בניגוד לכללי המינהל התקין, שמסדירים גם המעשים שהם בגדר הפרת משמעת, של העובדים בשירות הציבורי. עיקר טענות הנתבעת 13. היקף המשרה אליה נבחר התובע במכרז ולגביה יש לו כתב מינוי וקביעות עומד על 50%, והיקף משרתו זה מעולם לא נפגע ולא שונה ע"י הנתבעת. כל העסקה של התובע מעבר להיקף משרה זה, נעשה בהתאם לצורכי המערכת על בסיס משתנה ומוסכם. כעיקרון לתובע אין זכות קנויה לעבוד ו/או להיות מועסק מעבר להיקף משרה של 50%, אליה נתקבל ובגינה הוצא לו כתב מינוי. 14. התוספת בשיעור היקף המשרה ממנה נהנה התובע מעבר להיקף משרתו התקני, נעשתה בהתאם לצורכי המערכת, והוא השתנה לפי אילוצי וצרכי המערכת כדבר שבשגרה, גם ביחס לרופאים אחרים בנפת עכו, ואין עסקינן בזכות קנויה לתובע ספיצית. 15. טענת התובע לפיה כביכול העסקתו כממלא מקום ביחס לשעות שהם מעבר לאחוז משרתו התקנית, מהווה הפרה להוראת סעיף 18 לתקשי"ר, אינה נכונה. לתובע הוסבר והובהר כבר מההתחלה, בטרם ביצוע התוספת למשרתו, כי מדובר בעניין זמני הנובע מאילוצי המערכת, התובע במשך שנים ארוכות הסכים למתכונת העסקה זו ולא העלה טרוניה, עד להחלטת הנתבעת האחרונה בדבר הפחתת היקף העסקתו בשעות שמעבר למשרתו התקנית. 16. "ההפחתה" בשיעור המשרה, עליה מלין התובע, נעשתה בהתאם לצורכי המערכת לאחר שהתובע התנה הסכמתו לעבוד ביום שישי אחד בחודש בתחנת מעלות, במקום עבודתו בתחנת אבו סנאן, בהגדלת היקף העסקתו, למרות שבפועל הדבר לא היה כרוך בשינוי היקף עבודתו או בתוספת בשעות עבודתו. התנהגות זו מצד של התובע היא שנגועה בחוסר תום לב. דיון והכרעה הגדלה משתנה בהיקף המשרה מעבר למשרה התקנית של התובע, האם היא חלק מתנאי העבודה שלו? 17. מחומר הראיות והעדויות הוברר כי התובע התקבל לעבוד בנתבעת לאחר שהתמודד ונבחר במכרז כדין, בעקבותיו הוצא לו כתב מינוי לפיו הוא התקבל לעבוד בנתבעת לפי היקף משרה של 50%. אך גם הוברר כי בפועל התובע הועסק בהיקף משרה משתנה, כפי שפורט בהרחבה בסעיף 5 לעיל על תתי סעיפיו, ועל פי רוב בשיעור שעלה על שיעור המשרה התקנית שלו, זאת בהסכמתו ובמענה לדרישות, הצרכים והאילוצים המשתנים של הנתבעת. 18. למעשה החל מחודש 4/02 הועסק התובע, בהיקף של 79% משרה, וזאת עד ליום 1/9/05 שאז החליטה הנתבעת להפחית את שיעור משרתו ל- 62.5%. וכפי שציינו לעיל, הצדדים חלוקים באשר לנסיבות שהביאו להפחתה זו בהיקף העסקתו של התובע, משמעותה והשלכותיה. 19. ד"ר שיהאב, הרופא הנפתי, העיד בפנינו והסביר כי הוספת אחוזי משרה מעבר לגרעין המשרה אליה נתקבל העובד, הייתה מתוקף המדיניות שהונהגה בנפת עכו עליה הוא אחראי, לא רק ביחס לתובע אלא גם ביחס להרבה רופאים אחרים והרבה אחיות העובדים בנתבעת, והכול כדי למצוא מענה לצרכי המערכת המשתנים בהתבסס על התקנים הקיימים במערכת. הוא עוד טען כי מדיניות זו, אין בה כדי להקנות לרופאים או אחיות אלו, כל זכות להיות מועסקים בכל מקרה מעבר לאחוז המשרה התקנית אליה נתקבלו, ובלשונו: "יש העסקה במשרה שנגזרת מכתב המינוי של העובד שאף פעם לא נגענו בה לאורך כל הדרך, ואצל ד"ר דריקר זה חצי משרה, את העלאת היקף שיעור העסקה בהתאם לצרכים ובהתאם לאותם היקפי משרה שמתפנים נעשים אצל אחיות ואצל רופאים בהתאם לצרכים שלנו, והעסקה הזאת לא מקנה לאף אחד מהעובדים זכות במשרה." (ראה:בעמ' 20 ש' 28-31), (ההדגשה לא במקור- מ.ס.ע.). 20. באותה מידה אישר התובע בפנינו כי במשך תקופת העסקתו בנתבעת עבד בהיקף משרה שהשתנה מעת לעת בכפוף להנחיית הנתבעת ובהסכמתו (ראה: בעמ' 14 ש' 1-3). ביחס להגדלת היקף המשרה של רופאים מעבר למשרתם התקנית, הבהיר ד"ר שיהאב בפנינו במסגרת הדיון בבקשה לסעד הזמני, כי לעיתים מתפנות משרות חלקיות זמניות בתוך המערכת ובמקום לאיישן באמצעות רופאים חדשים מחוץ למערכת, מעדיפים לשבץ אליהן רופאים מתוך המערכת. ד"ר שיהאב הבהיר כי תוספת המשרה המשתנה, מעבר למשרתו התקנית, ושממנה נהנה התובע התאפשרה נוכח אפשרויות וצורכי הנתבעת ואילוציה שהשתנו במשך הזמן, ושמעצם טיבם היו זמניים ובלתי צפויים ולא אפשרו להתחייב בפני התובע או בפני עובדים אחרים, על תוספת קבועה בשיעור כזה או אחר למשרתם הגרעינית, (ראה גם סע' 13 לנ/2). 21. גם בעדותו במסגרת הדיון בתיק העיקרי הרחיב ד"ר שיהאב בעניין השיקולים שעמדו בבסיס המדיניות של הוספת אחוזי משרה לרופאים הקיימים בנתבעת ובעניין הנסיבות שחייבו זאת, ואמר: "אנחנו משתדלים שכל המשרות יהיו מנוצלות בצורה מלאה כי אנחנו עובדים בתנאי חסר, ואנחנו מוסיפים גם לתובע וגם לרופאים אחרים, וגם מחסירים חלקיות משרה בהתאם למה שמתפנה ובהתאם לצרכי המערכת. חלקיות משרה האלה מתפנות, או שרופאה הולכת לחופשת לידה, או שרופא מסוים מצמצם משרתו, וזאת במסגרת מאגר התקנים שלנו כל תקן שמתפנה מסיבה כלשהי, אנחנו מחלקים אותו בין הרופאים, וזאת בנוסף לתקן הבסיסי של אותו רופא..... לדוגמא, רופאה שיוצאת לחופשת לידה והתפנה שליש משרה, כדי לא לבזבז את זה במשך 9 חודשים שהיא בחופשת לידה, אז מנצלים את זה במשך 9 חודשים שמוסיפים את זה לאחד הרופאים שנמצאים בעבודה, ומוסיפים לו יום עבודה שלה, לפעמים מחלקים את המשרה הפנויה לשני רופאים." (ראה: פרוטוקול הדיון מיום 9/7/07 בעמ' 11 ש' 5-15). (ההדגשה לא במקור- מ.ס.ע.). 22. למעשה האמור בנספח ת/13 שצרף התובע לתצהירו מוצג ב/1, שזה מזכר המופנה ע"י ד"ר שיהאב לגב' זהבה, תומך בטענת ד"ר שיהאב בדבר חלוקת תקנים או חלקי תקנים שמתפנים באופן זמני בין הרופאים שעובדים בנתבעת. מהמסמך ניתן לראות כי הוספה 0.166 משרה לתובע, באופן שהוא יעבוד החל מיום 1/2/99, בימי ששי בלשכה משעה 8:00 ועד השעה 15:00, וזאת במקום ד"ר פורר. 23. בפועל התובע אישר בחקירתו הנגדית בפנינו, (עמ' 17 לפרט' ש' 27-29), כי כל השינויים בשיעור והיקף משרתו מעבר לשיעור משרתו התקנית, ה- 50%, נעשו בהסכמתו. אך בהקשר זה טען בסיכומיו כי העסקתו בהיקפי משרה הולכים וגדלים לא נעשתה כמילוי מקום ארעיים כטענת הנתבעת, אלא כשיטת עבודה נהוגת שהשתכללה לכדי חלק בלתי נפרד מתנאי עבודתו. טענה זו מצטרפת לטענתו הנוספת של התובע כי בהתאם לסעיף 18 לתקשי"ר, הוא כעובד קבוע, אינו יכול לעבוד כממלא מקום בנתבעת. בסיכומיה הגיבה ב"כ הנתבעת לטענה זו של התובע ואמרה כי דרך המלך לקבלה לשירות המדינה הינה באמצעותו של תקן כפי שהדבר מעוגן בחוק המינויים, וכי הסמכות לאישורו של תקן נתונה באופן בלעדי לנציב שירות המדינה, וכי לעובד אין מעמד בקשר לסמכות זו. עוד נטען כי בבסיס אישור התקן עומדים שיקולי תקציב מערכתיים, תקציב שמטבעו מוגבל באופן שלעיתים אינו מאפשר היענות לדרישותיו של משרד או עובד כלשהו. כלומר, תקנו של עובד לא ישונה אלא אם אישרה זאת הנציבות, ורק תקן מאושר זה הינו חלק מתנאי העסקתו, (ראה דב"ע לד /3-28 סלע נ' מדינת ישראל, פד"ע ה' 271,273). בנוסף הפנתה ב"כ הנתבעת להחלטת בית הדין בבקשה לסעד הזמני, בנוגע לטענה של התובע שמדובר בפיקציה, ובה נקבע כדלקמן: "בהקשר זה גם אם צודק ב"כ המבקש שהגדרת "ממלא מקום", כמשמעה בתקשי"ר אינה מתאימה למתכונת העסקה של המבקש, הרי שלכאורה ומבחינת ההגדרה, העסקה שמעבר לגרעין המשרה שבכתב המינוי, מתאימה להעסקה, בשעות עודפות או בחוזה מיוחד. כך או כך, משהדבר היה ברור, ידוע ומוסכם על המבקש, איננו יכולים בשלב זה, לקבל את הטענה כי מדובר בפיקציה, זאת בשים לב לכך, שהמבקש עצמו אישר כי השינויים בהיקף העסקתו הנוספת נעשו בידיעתו ובהסכמתו ואילו גרסת ד"ר שיהאב לפיה, כל אימת שבוצע שינוי בהיקפי העסקה מעבר למשרת הגרעין, הוא הבהיר והסביר למבקש, כמו ליתר הרופאים, כי השינוי הינו זמני ותלוי בצורכי המערכת - לא נסתרה כלל ע"י המבקש". 24. ודוק. גם לאחר שמיעת כל העדויות בתיק ולאחר שהונח בפנינו מלוא חומר הראיות, לא השתכנענו שיש מקום לשינוי מקביעתנו הנ"ל לפיה אין מדובר בשיטת העסקה שהיא פיקציה. בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת הנתבעת בסיכומיה, ולפיה שיעור היקף העסקה משתנה בהתאם לצרכי המערכת ואפשרויותיה התקציביות הינה העסקה לגיטימית, כאשר הדבר נעשה במסגרת חלוקת התקנים המתפנים אצלה באופן זמני ומסיבות שונות, בין הרופאים המועסקים בנפה ובהסכמתם של אלו, וכאשר הדבר אינו פוגע בשום שלב בגרעין ההעסקה של אותם רופאים על פי כתב המינוי שיש בידיהם. בנסיבות העניין שהוכחו חלוקה זו של התקנים המתפנים באופן זמני במערכת, בין הרופאים שכבר עובדים בה ובהסכמתם של אלו, הינה סבירה ומאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים. מחד, חלוקה זו נעשית במסגרת דלת אמותיה של הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ומייעלת את הקצאת וניצול המשאבים הפנימיים הקיימים של המערכת, ומאידך, מטיבה עם הרופאים המעוניינים לעבוד יותר באופן זמני. 25. באי כוח התובע הרחיבו בפרק הטיעון המשפטי בסיכומיהם ביחס לטענה כי העסקת התובע לתקופה ממושכת בהיקף משרה העולה על ההיקף הקבוע בכתב המינוי, ולמשך 3 השנים האחרונות בשיעור של 79%, הופכת היקף העסקה זה לתנאי בלתי נפרד מחוזה העבודה של התובע. לצורך כך אף הפנו לפסיקה שונה ומגוונת שתומכת, לדידם, בטענתם זו. לטעמנו ולאחר שעיינו בפסיקה הנ"ל, ניתן לאבחן את עניינו של התובע מכל אחד ואחד מהמקרים שתוארו בפסיקה זו, ( ראה סעיפים 103-110 לסיכומים). אך מעבר לכך, הטיעון המהותי של התובע שהוא זכאי להיקף משרה של 79%, אינו מתיישב עם העובדה כי שיעור היקף העסקתו, מעבר לשיעור משרתו התקנית, שונה לסירוגין לאורך תקופת עבודתו בנתבעת, ונעשה מצד אחד בהסכמתו, ומצד שני בכפוף לאפשרויות וצורכי הנתבעת, ולאחר שלתובע היה ברור כי השינוי/ ההגדלה ושיעורה הינם זמניים, אחרת איך תסביר כי במשך כל שנות העסקתו בנתבעת ועד למועד הגשת תביעתו זו, הוא ידע, הסכים והשלים עם כל שינוי שהוכתב לפי צרכי הנתבעת בשיעור היקף ההעסקה שלו, גם כאשר דובר בהפחתה של היקף ההעסקה העודף, שמעל לשיעור משרתו התקנית. 26. בהקשר זה ראוי לציין כי ההפחתה שהייתה בהיקף העסקת התובע מהיקף המשרה של 91.6% משרה, בה עבד בתקופה מ- 2/99 ועד 3/02, להיקף משרה של 79%, בה עבד החל מחודש 4/02 ועד 1/9/05 שאז הופחת שיעור היקף משרתו ל- 62.5%, מוכיחה כי בנסיבות העניין, מדובר בשינויים זמניים ומשתנים בהתאם לצרכי המערכת, יעילות וגמישות הנדרשת בניצול משאביה הקיימים, ושומטת את הבסיס מתחת לטענת התובע בדבר זכותו לשיעור הגדלה ספציפי בהיקף העסקתו מעבר לשיעור משרתו התקני (50%), לא ל- 91% ולא ל- 79% לו הוא טוען במסגרת תביעתו זו. אנו קובעים זאת, חרף העובדה שהעסקת התובע בשיעור היקף המשרה הנ"ל, 79%, נמשכה כשלוש וחצי שנים, זאת משום הזמניות המובנית בתקנים שחולקו ואפשרו הגדלת שיעור היקף ההעסקה של התובע, בפרק זמן מסוים בנסיבות שלא נסתרו ע"י התובע. נסיבות אלו נוטלות מהגדלה כזו בשיעור היקף ההעסקה של התובע, את היבט הקביעות, או כל היבט שיש בו כדי להפוך אותה לחלק מתנאי העבודה הקבועים בחוזה העבודה של התובע. 27. יתרה מזאת, בנסיבות העניין, מקובלת עלינו טענת הנתבעת המבוססת על החוק וההלכה הפסוקה, לפיה הגדלת אחוז משרה של עובד בשירות המדינה, באופן קבוע מעבר לגרעין משרתו התקנית, מחייב אישור נציבות שירות המדינה המופקד בין היתר על הקצאת התקנים בהתאם לצרכי המשרדים ובמסגרת מגבלות התקציב. כך, שהנתבעת אינה ומעולם לא הייתה מוסמכת להתחייב בהגדלת שיעור היקף משרתו של התובע באופן קבוע, מעבר לגרעין משרתו ללא אישור הגורמים המוסמכים לכך. בנסיבות אלו, הרי אף אם ניתנה הבטחה כזו, וכמובן שאיננו קובעים שניתנה כזאת, אין לה כל תוקף משניתנה בהעדר סמכות. ההחלטה על הפחתת שיעור ההעסקה- נסיבות ושיקולים 28. לגרסת התובע, ביום 17.7.05, טלפן אליו ד"ר שיהאב והודיעו כי עליו להוסיף לתחנות בריאות המשפחה, עליהן הוא אמון, את תחנת בריאות המשפחה בעיר מעלות. לטענתו הוא הסכים מיד לכך, אך למחרת, ביום 18.7.05, הוא נזכר ששכח לשאול שאלה ולכן התקשר טלפונית, לד"ר שיהאב וביקש לדעת האם הוספת התחנה לרשימת התחנות עליהן הוא אמון, תגרור אחריה גם הגדלה של היקף משרתו הפורמאלי, ואז לטענתו, הוא נתקל בתגובה כועסת ובוטה מצד ד"ר שיהאב ובלשונו: "קיבלתי צעקות ואיומים, ומה זה הבכיינות הזאת, תפסיק להתבכיין, אתה לא עושה עבודה כמו שצריך, ואם אתה לא תיקח את התחנה הזאת, אתה תעמוד מול ועדת משמעת ופיטורין". (פרוטוקול הדיון בצו מניעה עמ' 5 ש' 17-23). לגרסת התובע, ד"ר שיהאב לא הזכיר כלל אפשרות הקטנת היקף משרתו, וכי הוא בשום מקרה לא התנה את הסכמתו לעבוד בתחנת מעלות, בהעלאת היקף משרתו הפורמאלית והראיה כי הוא התייצב ליום עבודה מלא במעלות, אך הפסיק בעקבות המכתב מיום 4/8/05. 29. מנגד, הצהיר ד"ר שיהאב שהוא הציע לתובע לעבוד בתחנת מעלות, במתכונת של פעם בחודש, ביום שישי אחד, מתוך 4 ימי השישי בכל חודש בהם עבד התובע בתחנה באבו סנאן (ראה: סע' 9 לנ/2), אך התובע התנה את הסכמתו בהגדלת שיעור היקף העסקתו, למרות שהוא לא התבקש לעבוד יותר שעות, ובלשונו: "התובע התנה את העבודה בימי שישי במעלות בהגדלת משרה, לא הוספתי לו שום שעה נוספת לעבודה שלו, פשוט ביקשתי ממנו שבאותו יום שישי המנוצל רע באבו סנאן פעם בחודש שיעבוד במעלות, והוא סירב, והתנה את זה בהגדלת המשרה, אלה העובדות, ואז אני בדקתי את כל המערכת, והפתרון הטוב ביותר למעלות שם אנו חייבים לתת שירות, והאופציה שהוא ייתן את השירות הייתה הטובה ביותר מבחינת המערכת, וניצול הכי טוב של המשאב המצומצם שיש לנו, שזה שעות העבודה, וזה תפקידי." (ראה: עמ' 20 ש' 20-25). 30. ד"ר שיהאב הסביר בעדותו, כי הצעתו לתובע לעבוד בתחנת מעלות במקום אבו סנאן באחד מימי ששי בכל חודש, באה על הרקע ממצא של ירידה בתפוקה של התובע שעסק בבדיקת ילדים בריאים ושהתגלתה מהנתונים בדו"ח " הערכת עבודת רופא ילדים בנפת עכו לשנת 2004" (נספח ת/7 במוצג ב/1). לפי הדו"ח, מספר מומלץ של מטופלים ליום של רופא בהיקף משרה של 79% כמו של התובע, עומד על 27.6 מטופלים ביום, ואילו נתוני התובע הראו כי הוא בודק, בממוצע, רק 20.9 ביום. בדיקה יותר מעמיקה של הדו"ח העלתה כי הבעיה הייתה במספר המטופלים שבדק התובע באבו סנאן שהיה הנמוך והבעייתי ביותר, ושעמד על 14.1, קרי חצי מהתפוקה הנדרשת ממנו ביום עבודה, 27.6 נבדקים ליום, וכדבריו: "....המבקש עובד בתפוקה של חצי ממה שהוא צריך לתת, אנחנו מדברים על בדיקת ילדים בריאים, ולפי הממוצע כל רופא צריך לבדוק 5 ילדים בשעה, והמבקש בודק בימי שישי לפי הערכה שעשינו ב - 2004 הוא בדק 15 ילדים ביום שישי במרפאה באבו סנאן, אנחנו עושים ישיבת הערכה לעובד, והנושא הובהר לו שהוא עובד ב - 2004 באבו סנאן פחות ממה שצריך .... ואמרנו לו שהוא צריך לשנות את זה. בהערכה שעשינו ב -2005 לגבי שנת 2004 יצא שהממוצע ירד בימי שישי מ- 15 ל- 14, ואנחנו בעכו עובדים בחוסר של 25% בכ"א ולא יכול להרשות לעצמי את הבזבוז הזה, התחלתי לחפש פתרון להוסיף את מעלות כדי שבימי שישי יראה הספק. הצעתי למבקש שבימי שישי יעבוד 3 ימי שיש בחודש באבו סנאן, ויום שישי אחד יעבוד במעלות". (עמ' 8 בפרט' הבקשה לסעד זמני, ש' 3-13). 31. לגרסת ד"ר שהאב, בעקבות הממצאים הנ"ל הוא קיים שיחת הערכה עם התובע בסוף חודש 4/05 במהלכה הדגיש בפני התובע את הבעייתיות בתפוקתו באבו סנאן לעומת הממוצע המקובל, וזאת בדומה למה שהיה נהוג ביניהם, שבכל מקרה שהיה תפקוד לקוי מצד התובע הוא היה קורא לו ומעיר על כך בע"פ , (ראה עמ' 20 לפרט' ש' 7-9). 32. ד"ר שיהאב הוסיף עוד כי בהמשך הבדיקה שקיים בעקבות הדו"ח הנ"ל, הוא מצא כי: "האחיות התחילו להתלונן שהוא מגיע אחרי הזמן ויוצא לפני הזמן, ומתפקד כעייף במשך היום, והאוכלוסייה שלנו היא אוכלוסייה חלשה, שלא כותבת מכתבי תלונות, והיא מצביעה ברגליים, ולא מגיעה לבדיקות אחר כך חקרנו מה קורה". (פרוטוקול הדיון בצו מניעה, בעמ' 8 ש' 14-16). לטענת ד"ר שיהאב, הממצאים והמצב שהתגלה העלה אצלו את הרעיון להוסיף לתובע עוד תחנה כדי לשפר את הממוצע שלו, באופן שאותם 14 תלמידים המגיעים באחד מימי ששי בחודש באבו סנאן, יפוזרו ויוזמנו לשלשת ימי הששי האחרים בהם הוא יעבוד באבו סנאן, בשים לב גם לכך, שממילא האחות מזמינה 25 תלמידים, ורק 14 מהם מגיעים בשל בעיות התפקוד של התובע. ד"ר שיהאב חזר והבהיר כי, המטרה שעמדה מאחורי הצעתו לתובע לעבוד באחד מימי הששי בכל חודש במעלות במקום אבו סנאן, הייתה הגדלת ההספק ותפוקת העבודה של התובע כדי להתאימה לנורמה, זאת ללא שינוי בשעות העבודה שלו, אך משהתנה התובע את הסכמתו לעניין בהגדלת היקף העסקתו הפורמאלי, הוא קיים דיונים גם עם הרופאה האחראית על אם וילד, ד"ר קלרה, והפתרון האידאלי מבחינת המערכת היה לתת את העבודה בימי ששי למישהו אחר. 33. על רקע גרסאות הצדדים שנפרשו לעיל, השאלה העובדתית העיקרית הדורשת הכרעה הינה, האם התובע התנה את הסכמתו לעבוד בתחנת מעלות בהגדלת היקף שיעור העסקתו כטענת ד"ר שיהאב, אם לאו? 34. למעשה, התובע ובעדותו במסגרת התיק העיקרי, אישר את גרסת ד"ר שיהאב לפיה הוא ידע כי העבודה שהוצעה לו בתחנת מעלות במתכונת של פעם בחודש ביום שישי, הייתה אמורה לבוא במקום עבודתו בתחנת אבו סנאן ולא בנוסף לעבודתו שם, ואלה דבריו בפרוטוקול: "ש. האם עד אותה תקופה עבדת בכל ימי השישי? ת. כן. ... ת. נכון שאני לא יכול לעבוד בו זמנית בשני מקומות, כשאמרו לי שאני צריך לעבוד במעלות היה ברור לי שהייתי צריך לעבוד באותו יום שישי רק במעלות. ... נכון שמה שאמרו לי זה שבמקום לעבוד 4 ימי שישי בחודש באבו סנאן, אמרו לי לעבוד 3 ימי שישי באבו סנאן, ויום שישי אחד בחודש במעלות." (ראה: בעמ' 16 ש' 22-31). 35. מנגד, בעדותו במסגרת הדיון בסעד הזמני העיד התובע ואמר כי בשיחה שהייתה לו עם ד"ר שיהאב ביום 17/7/05, הוא ביקש לקבל: "מכתב בכתב על תחנה נוספת במעלות, שיהיה כתוב בו שמתאריך כזה יש שינוי בהיקף משרה...". (ההדגשה לא במקור- מ.ס.ע.). בהמשך משנשאל התובע מדוע הוא עשה בכלל עניין מתחנת מעלות הוא השיב : " נכון שבמהלך שנות עבודתי נויידתי מתחנה לתחנה, אבל לא בנוסף...אני מפנה למב/7, הערכת העבודה שלי, מופיעות 9 תחנות ובדף השני רשום כסה"כ 945 תינוקות בכל התחנות, וד"ר שיהאב... הוא ביקש לקחת תחנה נוספת במעלות, ועם ההיקף הזה אני מגיע למשרה מלאה". דבריו הנ"ל של התובע באו בהמשך לדברים שאמר קודם בעדותו בהם טען כי ד"ר שיהאב הסביר לו, כי במשרה מלאה מטפלים ב- 1000 תינוקות, ומשום כך לדעתו הוא היה זכאי להעסקה במשרה מלאה. 36. בתגובה לטענות התובע הנ"ל, העיד ד"ר שיהאב במסגרת התיק העיקרי ואמר, כי בפועל מה שהוא אמר היה, שאחד לאלף תינוקות זה מדד פיקוח שיושם בנפת עכו בצפון לצורך בקרה על העסקת הרופאים, וכי מדד זה מבוסס לא רק על מספר התינוקות שיש לבדוק, 1000 תינוקות (לפי ההגדרה: זה מאז הילדה ועד סיום חטיבת הביניים), אלא גם על ההנחה שכל תינוק צריך להיבדק 6 פעמים וההנחה כי היענות האוכלוסייה הינה של 100%. ד"ר שיהאב בקש להוסיף ולהדגיש, כי משרת הרופא נקבעת ע"י נציבות שירות המדינה אך בשום אופן היקפה לא נגזר ממספר התינוקות שהרופא צריך לבדוק אותם, ובלשונו: "אני אמרתי בהזדמנויות שונות, שאחד ל- 1000 תינוקות זה מדד פיקוח שנברא במחוז הצפון לצורך בקרה על העסקות השונות של הרופאים, ואין לזה שום נגזרת להיקף העסקה התקני". (ראה: בעמ' 22 ש' 27-29). 37. בפועל עיון בנספחים ת/7, במוצג ב/1, דו"ח "הערכת עבודת רופא ילדים בנפת עכו לשנת 2004", מלמד כי התובע בסס טענתו לזכאות למשרה מלאה רק על מספר התינוקות הרשומים בתחנות בהם עבד, ולא על מספר התינוקות שנבדקו על ידו בפועל לפי המתכונת המחייבת והפרמטרים הנוספים, שהעיד עליהם ד"ר שיהאב, קרי בדיקה 6 פעמים לכל תינוק/ילד, והיענות 100% מהאוכלוסייה. 38. זאת ויש להוסיף כי למרות שהתובע ידע כפי שאישר בעדותו בפנינו כי יום העבודה המוצע בתחנה במעלות, ביום שישי פעם בחודש, בא במקום יום עבודה שהוא היה חייב לעשות בתחנת באבו סנאן, הוא בחר לציין בתצהירו, ב/1, בסעיף 40, מידע חלקי לפיו ד"ר שיהאב התקשר והודיעו כי הוא יוסיף לתחנות בריאות המשפחה עליהן הוא אמון, את התחנה במעלות. בנסיבות העניין, כאשר התובע וכדבריו בעדותו בפנינו, אכן ידע כי תחנת מעלות מוצעת במקום התחנה באבו סנאן, הרי טענתו שהוא התקשר למחרת לד"ר שיהאב, רק כדי לשאול אותו את השאלה התמימה, האם העבודה בתחנת מעלות כרוכה בהעלאת היקף משרתו הפורמאלי, הינה תמוהה, וביתר שאת, נוכח עדותו שהוא גם בקש מד"ר שיהאב שייתן לו מכתב בו יצוין השינוי בהיקף משרתו. למעשה עדות זו יחד עם עדותו שלפי דעתו, הוספת תחנת מעלות משמעה הגדלת מס' המטופלים שלו, (הרשומים), מעל 1000 נבדקים, שזה המספר שמזכה אותו במשרה מלאה, לפחות כפי שטען שהוא הבין מד"ר שיהאב- מחייבים את הקביעה כי גרסתו לפיה הוא לא התנה את קבלת ההצעה לעבוד במעלות בהעלאת היקף שיעור משרתו, בשיחתו עם ד"ר שיהאב מיום 17/7/05, הינה בלתי סבירה, בלתי הגיונית ובלתי נכונה . ניתוח ושקילת הראיות מביא למסקנה מתחייבת שבנסיבות העניין, התובע אכן התנה את הסכמתו לעבוד במעלות, בהגדלת שיעור היקף העסקתו, בעיקר משום שהוא ובאופן סובייקטיבי האמין אז ועדיין מאמין כפי שטען גם בסיכומיו, כי מספר הנבדקים על ידו מזכה אותו בהיקף העסקה מוגדל ואף במשרה מלאה. 39. בהמשך לקביעתנו הנ"ל, ברי שיש לדחות גם את טענת התובע שצמצום שיעור היקף משרתו ל- 62.5%, היווה צעד עונשי מצד הנתבעת, ולקבוע כי המדובר הוא בהחלטה שהנתבעת הייתה רשאית לקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה. בהקשר להחלטה זו, הסברו של ד"ר שיהאב שיש להפריד בין מספר התינוקות והילדים הנבדקים ע"י התובע כמדד פיקוח, לבין שיעור היקף המשרה שלו. קרי, שמספר התינוקות הנבדקים בחודש מהווה מדד תפקודי ומקצועי גרידא לצרכי פיקוח, ובשום אופן אינו מהווה מדד להיקף שיעור משרה בתקן, ככל שזו לא אושרה בתקן ולא תוקצבה ע"י נציבות שירות המדינה, והסברו כי העובדה שהתובע התנה את קבלת ההצעה לעבוד בתחנת מעלות בהגדלת היקף משרתו למרות שהוא לא נתבקש להוסיף כל שעה נוספת לעבודתו, הצדיקו חיפוש אלטרנטיבה וקבלת ההחלטה להעביר לרופאה אחרת, בשם אוולין בריימן, ביצוע העבודה בימי ששי הן באבו סנאן והן במעלות, והסברו כי החלטה זו אפשרה למקסם את ניצול המשאבים שעומדים לרשות הנתבעת, בדמות התקן הזמני הפנוי, לצורך מילוי דרישות העבודה בנתבעת ומתן שירות בתחנת אבו סנאן וגם בתחנת מעלות בצורה אפקטיבית- מוכיחים כי ההחלטה שהתקבלה אינה ממניעים זרים או פסולים, אינה חורגת ממתחם הסבירות ובוודאי אינה נגועה בחוסר תום לב . להיפך, בנסיבות העניין נמצא כי החלטה זו אכן עומדת באמות מידה של סבירות ומידתיות בהם נבחנת הפררוגטיבה הניהולית, שביחס אליה נקבע, בין היתר, בעניין ע"ע 674/05 אהרון ויזנר נ' רשות השידור, כדלקמן: "הפררוגטיבה הניהולית היא מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים. הפררוגטיבה הניהולית נובעת מעצם מעמדו של המעסיק והיא מהווה חלק מהסכם העבודה ואף אם אין הוראה מפורשת בנדון זה... ...הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק- אינטרס לגיטימי לכל הדעות, אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר עליו יש לתת את הדעת.... מדובר באינטרסים שונים להם נקודות מוצא שונות והשאיפה היא, לעולם, להביא להרמוניה ביניהם אשר תגשים את האינטרסים של כל אחד מן הצדדים על פני קשת האינטרסים. אכן, לעיתים, לא ניתן להגשים הרמוניה זו ומתחדדים אינטרסים מנוגדים של שני הצדדים ליחסי עבודה. מתח זה צריך להיפתר בדרך מאוזנת שתביא בחשבון את שני צידי קשת הזכויות המנוגדות ולא רק אחת מהן. נקודת האיזון צריכה לעולם לעמוד באמות מידה של סבירות ומידתיות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל עניין." השימוע 40. במסגרת סיכומיו חזר התובע וטען כי בעניינו לא התקיים שימוע ראוי והוגן, לא שימוע ראשוני ולא משני. לעומתו טענה הנתבעת שבנסיבות המקרה אין חובת שימוע, וכי אף אם זו קיימת הוכח כי היא מוצתה ע"י התובע. 41. כלל הוא כי פנים רבות יש לשימוע ולאופן עריכתו. ולכן בחינת התקיימותו או אי התקיימותו במתכונת מספיקה והוגנת, תמיד תעשה בהתאם לעובדות ונסיבות העניין שהוכחו. לאור זאת, בנסיבות העניין של התובע, משהוברר כי לתובע אין זכות קנויה על שיעור העסקה כלשהו מעבר לגרעין משרתו התקנית, 50%, ומשהוכח כי כבר בחודש 4/05 התקיימה שיחת הערכה עם התובע בנוגע לבעיות התפקוד שלו בימי ששי בשבוע בהם הוא עבד בתחנת אבו סנאן, שהביאו את הנתבעת להציע לו לעבוד באחד מימי ששי, פעם בחודש, בתחנת מעלות, במקום לעבוד בתחנת אבו סנאן, במטרה לשפר את ההספק והנתונים שלו ולהתאימם לנורמה הנהוגה בנפת עכו, ביחס לרופא העובד בהיקף העסקה כמו של התובע באותה עת, 79%, ומשהוכח כי התובע התנה את הסכמתו להצעה בהגדלת היקף שיעור משרתו,למרות שהשינוי שהוצע לו לא היה כרוך בהוספת שעות עבודה מצדו, ומשהוברר כי עוד לפני ההחלטה בדבר העברת העבודה שבצע התובע בימי ששי באבו סנאן, לרופאה אחרת של הנתבעת, התנהלו בין הצדדים מספר שיחות טלפוניות, בהם עמד התובע על התניית הסכמתו בהגדלת היקף שיעור העסקתו, ועל דרישתו לקבל אישור בכתב על כך- מוצתה למעשה זכות השימוע בעניינו של התובע. 42. יתרה מזאת, אנו דוחים את טענות התובע לפיצוי בגין הנזק שלטענתו נגרם לו, בין היתר, גם מהטעם שכבר בתחילת ההליך,וטרם שמיעת הבקשה לסעד הזמני לגופה, ועל רקע העמדה שהתובע השמיע בפני בית הדין בדיון הראשון, שלפיה אין הוא מתנה את קבלת הטיפול בתחנת מעלות, בהגדלת היקף שיעור העסקתו, ניאותה הנתבעת, ולמרות כל ההסתייגויות שהעלתה לגופו של עניין, להיענות להמלצת בית הדין ולאפשר לתובע לקבל בחזרה את תחנות אבו סנאן ומעלות, כעבור כשלשה חודשים והחל מחודש 1/06, מהסיבה שהזמן הזה דרוש לה כדי להסדיר את הנושא, מול הרופאה שכבר הועבר אליה הטיפול בתחנות אלו. אך התובע סרב להצעה זו ועמד על קיום הבקשה לגופה, (ראה עמ' 3 לפרט' מיום 14/9/05, ש' 1-9). סוף דבר 43. משקבענו כי לתובע אין זכות קנויה להיקף העסקה כלשהו מעבר להיקף משרתו התקנית, 50%, וכי לא נפגעה זכות מזכויותיו, וכי ההחלטה בדבר העמדת היקף שיעור העסקתו על 62.5%, במקום 79%, התקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת ומשיקולים של טובת וייעול המערכת, ולא הייתה נגועה בשיקולים פסולים וזרים ו/או בחוסר תום לב, אלא נמצאה סבירה ומידתית, בנסיבות העניין, אין התובע זכאי למי מהסעדים ההצהרתיים והכספיים שהוא תבע בתביעתו. 44. על סמך כל האמור לעיל במצטבר, דין תביעת התובע להידחות, והיא נדחית בזאת. 45. לאור התוצאה ובהתחשב בנסיבות העניין והיקף הטיפול הנדרש בתיק ולבקשת הנתבעת, יש מקום לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ממשיים, לנתבעת. יחד עם זאת, החלטנו להסתפק בחיוב התובע בסכום סמלי כולל של 4000 ₪ , שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום, ועד התשלום המלא בפועל. 46. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים , תוך 30 יום, מיום קבלת פסק דין זה. משרהשינוי היקף משרה