קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה לדמי אבטלה באיחור של שנה: 1. לפנינו תביעה לתשלום דמי אבטלה לתקופה שמחודש פברואר 2006. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובעת עבדה בטיפול בקשישים בעמותת דורות בלב השרון במשך שבע שנים ברציפות, עד לחודש אוקטובר 2005. ב. ביום 20.2.06 התייצבה התובעת בשירות התעסוקה כדורשת עבודה. ג. ביום 21.8.06 הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי אבטלה לגבי התקופה שמחודש פברואר 2006, (מוצג נ/1). התאריך הקובע לגבי תביעתה כאמור הוא 1.2.06. הנתבע דחה תביעה זו מכוח סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), שכן לדידו התובעת לא השלימה תקופת אכשרה מזכה, אלא צברה רק 197 ימים בלבד מתוך 300 ימי אכשרה הנדרשים לצורך קבלת דמי אבטלה. ד. ביום 29.11.06 המציאה התובעת לנתבע אישורים מתוקנים מהמעסיק לגבי תקופת העסקתה, (מוצג נ/3). לאחר בדיקה, דחה הנתבע את התביעה פעם נוספת שכן נמצא שצברה 224 ימי אכשרה בלבד מתוך 300 הנדרשים לאישור הזכאות. ה. ביום 15.2.07 המציאה התובעת לנתבע אישור נוסף על 20 ימי מחלה, (מוצג נ/5). הנתבע דחה גם הפעם את תביעתה, שכן נמצא כי צברה 262 ימי אכשרה בלבד מתוך 300 הנדרשים לאישור הזכאות. ו. ביום 29.6.08 הגישה התובעת לנתבע תביעה חדשה לדמי אבטלה, (מוצג נ/7). תביעה זו נדחתה ע"י הנתבע, מחמת "שיהוי", מכוח סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, שקובע כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה. ז. בשלב שלאחר שמיעת סיכומי הצדדים בעל פה התברר, כי בחודש אפריל 2007 הופץ על ידי הנתבע חוזר פנימי, (שמספרו 1415), ותחולתו מחודש מרץ 2007, (להלן: "החוזר הפנימי"). החוזר הפנימי שינה את חישוב מנין הימים הנחוץ לענין תקופת אכשרה לגבי עובד יומי שעבד יותר מ- 18 ימים בחודש וקבע שהוא ייחשב לעובד חודשי מבחינת מס' הימים שנלקחים בחשבון לצורך חישוב תקופת אכשרה מזכה. תביעת התובעת לדמי אבטלה מ- 21.8.06 והדרישות הנוספות שהוגשו על ידה ב- 29.11.06 וב- 15.2.07 לא נבדקו כלל על פי הוראות החוזר הפנימי שכן תחולתו כאמור מ- 1.3.07 בלבד. 3. עיקרי טענות התובעת : א. התביעה שהוגשה ביום 29.6.08 אינה בבחינת תביעה חדשה, אלא השלמת מסמכים לתביעה אשר הוגשה קודם לכן ב- 21.8.06. לחילופין, מדובר בהגשה חוזרת של תביעה אשר הוגשה וטופלה כבר ע"י הנתבע. בנוסף, העיכוב בהגשת המסמכים נגרם עקב מחדל בהתנהלותו של מעסיק התובעת, אשר לא שיתף עמה פעולה. התובעת נאלצה לפנות אליו מספר רב של פעמים עד לקבלת האישורים הנדרשים. ב. התובעת לא קבלה כלל את מכתבי הדחייה של הנתבע בעניין תביעותיה לדמי אבטלה ולכן לא ידעה שתביעותיה נדחו. בנסיבות אלה, לא היה כל שיהוי כאשר הגישה תביעתה ביום 29.6.08. ג. גם אם יקבע כי היה שיהוי בהגשת התביעה ביום 29.6.08, יש לקבוע כי התובעת זכאית לדמי אבטלה מכוח התביעה שהגישה ביום 15.2.07, ושנדחתה ב- 21.2.07, 8 ימים בלבד טרם כניסתו לתוקף של החוזר הפנימי. במקרה כזה יש לבוא לקראתה, להחיל את הוראות החוזר הפנימי רטרואקטיבית ולקבל את תביעתה. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה על תצהירה. 4. עיקרי טענות הנתבע: א. התביעה מיום 29.6.08, המתייחסת לתאריך הקובע 1.2.06, הוגשה בשיהוי ניכר, בניגוד להוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי ועקב כך נדחתה. ב. מכתבי הדחיה של תביעות התובעת נשלחו אליה בדואר רשום. התובעת קיבלה מכתבים אלו שהרי ידעה להמציא כל פעם בעקבות הדרישה המופיעה בהם את האישורים הנוספים לעניין תקופת אכשרתה. 5. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענותיו של כל צד ולראיות שהונחו בפנינו, מצאנו כי יש לדחות את התביעה. 6. התביעה מיום 29.6.08 הוגשה בשיהוי, בניגוד להוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי הקובע: "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה". בענייננו, עילת התביעה לתשלום דמי אבטלה קמה לתובעת במקרה דנן ב- 1.2.06. בהתאם לסעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, היא היתה זכאית להגיש תביעה לדמי אבטלה תוך 12 חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה. דהיינו, עד חודש 2/07. התובעת הגישה תביעתה הראשונה ביום 21.8.06 (נ/1). לאחר מכן, הגישה דרישה נוספת ביום 29.11.06 (נ/3), ועוד דרישה ביום 15.2.07 (נ/5). כל הדרישות הללו הוגשו במסגרת 12 החודשים מהיום בו קמה לה עילת התביעה לדמי אבטלה. התביעה מ- 29.6.08 הוגשה בשיהוי וזאת למעלה מ- 12 חודשים לאחר שנשלחה לתובעת הודעת הדחייה האחרונה של תביעתה, הודעה מיום 21.2.07 ולמעלה משנתיים מ- 1.2.06 - מהמועד בו נוצרה עילת התביעה לדמי אבטלה. בנסיבות אלה, כדין דחה הנתבע את תביעתה, בהתאם להוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי. 7. האינטרס הציבורי מחייב הגשת התביעות לנתבע בהקדם, כדי להקל על בדיקת התנאים לזכאות, וכדי שיהא בידי המוסד לביטוח לאומי לכלכל את ענייניו הכספיים, מבלי שיהיה מופתע מתביעות רטרואקטיביות. (עב"ל (ארצי) 677/08 מריאנה ברש נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.6.09, לא פורסם)). כך נקבע למשל ביחס לתביעה לתשלום דמי לידה, ועקרונות אלה נכונים גם לענייננו: "... האינטרס הציבורי מחייב כי תביעות לתשלום דמי לידה, ותשלום הפרשי דמי לידה, יהיו מותנות במועד הגשת התביעה. זאת, נוכח מטרת תשלום הגמלה ותכליתה לסייע למבוטחת בקיום השוטף בתקופה המוגבלת של היריון או לידה (עב"ל 96/03 דוד פריג' - המוסד לביטוח לאומי (מיום 31.12.03, לא פורסם); עב"ל 1142/04 ריקון איוב מ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 5.10.04, לא פורסם))". 8. טענת התובעת, כי התביעה שהוגשה ביום 29.6.08 אינה בבחינת תביעה חדשה, אלא השלמת מסמכים לתביעה אשר הוגשה במועדה, אינה מקובלת עלינו. תביעות התובעת מיום 21.8.06 (נ/1), מיום 29.11.06 (נ/3), מיום 15.2.07 (נ/5), ומיום 29.6.08 (נ/7) - הן תביעות נפרדות, עצמאיות, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה. פנייה למוסד ש"על פי סוגה, מהותה ותכליתה" מחייבת דיון "בסמוך, בכל האפשר, לאירוע ולמתן החלטה, הינה בבחינת "תביעה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי ולגביה נקבע מועד מוגדר וקצר להגשתה, (דב"ע נב/0 - 38 אורי פשס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 257,269; עבל(ארצי) 677/08 מריאנה ברש נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.6.09, לא פורסם)). בענייננו, פניותיה של התובעת כל פעם מחדש בדרישה לדמי אבטלה בצירוף נספחים חדשים חייב את המוסד בבירור שאלת זכאותה לדמי אבטלה סמוך לפנייתה בכל פעם מחדש. פניות התובעת במועדים כמפורט לעיל, עונות על הגדרת "תביעה". הנתבע שלח לתובעת ארבעה מכתבי דחייה ביחס לכל תביעה שהגישה - ביום 27.8.06 (נ/2), ביום 30.11.06 (נ/4), ביום 21.2.07 (נ/6) וביום 2.7.10 (נ/8) ביחס לתביעתה האחרונה מיום 29.6.08. מכתבי הדחייה לגבי כל תביעה, (למעט מכתב הדחייה מיום 27.8.06, נ/2), מציינים במפורש, בכותרת המכתב, כי תביעתה לדמי אבטלה נדחתה. במכתבי הדחייה מצויין כל פעם, כי היא רשאית להגיש ערעור על החלטת הדחיה הספציפית, תוך שישה חודשים לבית הדין האזורי לעבודה. בכל פעם כשהתובעת השיגה אישורים על תקופת אכשרה ועל מנת שהנתבע יבחן מחדש את שאלת זכאותה לדמי אבטלה מ- 1.2.06 היה עליה להגיש תביעה חדשה לנתבע וכך היא אכן עשתה. זאת ועוד, התובעת נשאלה בחקירתה האם היא זוכרת שהיא הגישה תביעות לביטוח הלאומי כל פעם שהיא באה לסניף הביטוח הלאומי, והיא השיבה על כך בחיוב, (עמ' 3 לפרו' שורות 26 עד 27). 9. לא מצאנו לקבל את טענת התובעת, כי היא לא קבלה את מכתבי הדחיה של הנתבע לפיהם תביעותיה נדחו. מכתבי הדחיה נשלחו בדואר רשום לכתובת מגוריה של התובעת, שהיא: מושב פורת 203, (מוצגים נ/2, נ/4, נ/6 ו- נ/8). התובעת אישרה בעדותה, כי כתובת מגוריה בתקופה הרלוונטית לתביעה היתה במושב פורת 203. בנסיבות אלה, חזקה כי מכתבי הדחיה הגיעו ליעדם. בעדותה בפנינו, טענה התובעת לראשונה, כי היא הגישה תלונה לדואר ישראל בטענה כי לא מגיעים אליה מכתבים או שמגיעים מכתבים פתוחים, (עמ' 2 לפרו' שורות 26 עד 27). טענה זו לא עלתה כלל בתצהירה. בתצהיר התובעת לא צויין דבר לגבי בעיה שהיתה לה בתקופה הרלבנטית עם הדואר באופן שהיא לא הייתה מקבלת מכתבים שנשלחו אליה. בנוסף, התובעת גם לא הציגה בהוכחות כל אסמכתא לענין תלונתה כאמור. מקובלת עלינו גם טענת הנתבע שהתובעת קיבלה לידיה את מכתבי הדחיה שכן היא ידעה להמציא כל פעם מחדש את האישורים הנוספים הנדרשים לעניין תקופת אכשרתה, רק בעקבות קבלת אותם מכתבים. כמפורט בסעיף 2 לפסק דין זה, התובעת המציאה כל פעם את האישורים הנוספים הנדרשים מהמעסיק לעניין תקופת העסקתה, רק לאחר שתביעותיה נדחו. יודגש עוד, כי התובעת העידה שהיא היתה נוסעת מדי פעם לסניף הביטוח הלאומי שם נמסר לה כי למרות האישורים שהציגה, היא לא השלימה תקופת אכשרה מזכה, (עמ' 19 לפרו' שורות 19 עד 21). בנסיבות אלה, חזקה שהובהר לה בכל מקרה על ידי פקידי הנתבע שהתייצבה בפניהם, שתביעותיה נדחו. 10. טענת התובעת, כי העיכוב בהצגת המסמכים הנדרשים לענין תקופת אכשרתה נגרם בעטיו של המעסיק שלה, שלא שיתף עמה פעולה, נדחית. התובעת יכלה להזמין את המעסיק למתן עדות בבית הדין כדי להוכיח טענתה זו, אך היא לא עשתה כן. יש לשקול מחדלה זה לחובתה. בנוסף, כבר מתביעותיה הראשונות של התובעת, מיום 21.8.06, מיום 29.11.06 ומיום 15.2.07, (נ/1, נ/3 ו - נ/5), עולה, כי שלא כטענת התובעת, המעסיק כן שיתף עם התובעת פעולה. הוא מילא וחתם על הטופס שעניינו "אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל שכר", המהווה חלק מהתביעה לדמי אבטלה (נ/1). הוא גם שלח מכתבים למוסד לביטוח לאומי המתייחסים לימי וחודשי עבודתה של התובעת אצלו, (נספחים לנ/1, נ/3 ו - נ/5). 11. אין גם מקום לקבל את טענת התובעת, כי היא זכאית לדמי אבטלה בהתאם להוראות החוזר הפנימי. יודגש, כי טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים ולא נדונה כלל בשלב ההוכחות. לפיכך, היא מהווה הרחבת חזית אסורה, ומטעם זה יש לדחות אותה. למעלה מן הצריך יצויין, כי על פי טענת הנתבע, תחולתו של חוזר זה הוא מיום 1.3.07. תביעת התובעת מיום 15.2.07 נדחתה ביום 21.2.07, (נ/6). הטענה כי החוזר הפנימי הוחל 8 ימים לאחר דחיית תביעת התובעת כאמור ולכן יש להחיל אותו רטרואקטיבית על עניינה, נדחית. לחוזר הפנימי אין תחולה רטרואקטיבית ותחולתו היא מיום 1.3.07 בלבד. התביעה מיום 29.6.08 נדחתה כאמור עקב שיהוי בהגשתה. 12. לאור האמור, תביעת התובעת נדחית. אין צו להוצאות. דמי אבטלה