קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר דמי ביטוח בריאות / ניכוי מס בריאות מקצבת זקנה: 1. עניינה של התביעה בתיק זה, הינו מתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול חיוב החברה התובעת בתשלום דמי ביטוח, כפי שאלה נדרשו על ידי המוסד לביטוח לאומי. כן ביקשה התובעת שייקבע, כי המוסד לביטוח לאומי גבה דמי ביטוח ביתר ממנה ועל כן, דמי הביטוח שהוחזרו לה על ידי המוסד לביטוח לאומי הוחזרו כדין, ואין מקום לחייב התובעת בתשלומם למוסד לביטוח לאומי. התקופה לגביה ביקשה התובעת החזר דמי ביטוח ששילמה כמעסיק עבור העובדת הגב' רוזית נסראללה, הינה השנים 1999-2007 (להלן - "גב' רוזית"). החברה התובעת לא ציינה בתביעתה, האם כוונתה להחזר דמי ביטוח לאומי, או דמי ביטוח בריאות, או שניהם יחדיו. כפי שיפורט בהמשך, המצג שהציגו הצדדים תחילה, הינו כי המדובר בהחזר דמי ביטוח לאומי, ורק בדיעבד, משהוגשו סיכומים ע"י הצדדים, ולאחר בחינת חומר הראיות, הסתבר, כי הניכוי שנוכה עבור הגב' רוזית, ואשר בהתייחס אליו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, איננו ניכוי שענייננו דמי ביטוח לאומי, אלא ניכוי שענייננו ביטוח בריאות בלבד. 2. החברה התובעת הינה חברת אחזקות, אשר השכירה קרקע עליה בנויה תחנת דלק, לחברת הדלק פז בע"מ, וקיבלה בתמורה תשלום מחברת פז. מחודש 8/98 הסתכמה פעילות החברה התובעת בהחכרת הקרקע לחברת פז, מבלי שמי מטעם החברה התובעת עבד בפועל בתחנת הדלק. המדובר בחברה פרטית, אשר בהתאם לדו"ח מרשם החברות, בעלי המניות בה הינם יורשי המנוח כרים נסראללה ז"ל, שלהם 99 מניות הנהלה ו-990 מניות רגילות, בעוד שלאלמנתו של המנוח כרים נסראללה ז"ל - הגב' רוזית, מניית הנהלה אחת ו-10 מניות רגילות. החברה נוסדה בתאריך 25.7.95, כאשר בעלי המניות המקוריים היו כרים נסראללה ואשתו הגב' רוזית, ומנהל החברה הרשום היה כרים נסראללה. בחודש 12/98 נפטר כרים נסראללה ז"ל. לאחר פטירתו של כרים נסראללה, עברו מניותיו ליורשיו, והגב' רוזית נרשמה כדיירקטור מכהן בחברה. בהתאם למסמך הנושא תאריך 14.8.95, הרי לפי פרוטוקול ישיבת מועצת מנהלים של החברה התובעת מיום 9.8.95, בעלי זכות החתימה בשם החברה התובעת היו כרים נסראללה או מאזן נסראללה (במאמר מוסגר נציין, כי לא ברור איך התאריך על מסמך שהינו פרוטוקול ישיבת מועצת מנהלים מ-9.8.95, הינו 8.8.95 (עיין נספח א' להודעת התובעת מ-21.3.10). לאחר פטירתו של כרים נסראללה ז"ל, התכנסה מועצת המנהלים לישיבה ב-27.10.98, כאשר כיו"ר מועצת המנהלים נבחר ד"ר מאזן נסראללה, והוחלט כי זכות החתימה בשם החברה תהיה למאזן נסראללה (בנו של המנוח), ולגב' רוזית (אלמנתו של המנוח). רואה החשבון של החברה, מר מישל נמורה, העיד לפנינו, כי הבנק לא הסכים לבצע הוצאה מחשבון החברה ללא חתימת הגב' רוזית, וכי בנה של הגב' רוזית, ד"ר מאזן נסראללה היה דירקטור של החברה התובעת בשנים 1995-2001 ובעל זכות חתימה בשם החברה בחשבון הבנק שלה. נציין, כי התובעת לא התייחסה בהודעתה מ-21.3.10 לתקופה מ-2001-2007, לשאלה - מי היה רשאי לפעול בחשבונות החברה התובעת. 3. החברה דיווחה על הגב' רוזית כעובדת החל משנת 1999, לאחר פטירת המנוח כרים נסראללה ז"ל, נציין כי, הגב' רוזית - אלמנת המנוח, שהינה ילידת 1928, לא עבדה כלל בעבר, לפני פטירת המנוח. הגב' רוזית מקבלת קיצבת זיקנה החל משנת 1993. עולה מהאמור לעיל, כי התובעת דיווחה על גב' רוזית שהינה אישה שלא עבדה כלל בעבר כמי שהחלה לעבוד, לכאורה, בהגיעה לגיל 71. בחקירתו של בנה של רוזית, ד"ר מאזן נסראללה ע"י המוסד לביטוח לאומי (חקירה מ-27.10.08), השיב ד"ר נסראללה על השאלה - האם אימו עבדה בפועל בתחנת הדלק לאחר פטירת אביו, כי לא עבדה בפועל וכי היא קיבלה משכורת מהחברה התובעת עבור "האחריות שלה". 4. הגב' רוזית הגישה תביעה לקבלת גמלת סיעוד ב-11/03 ותביעתה אושרה, בלא בדיקה לתקופה של 60 יום. לאחר מכן הוגשה תביעה נוספת לגמלת סיעוד ב-23.5.05 ובתביעה זו נטען, כי הגב' רוזית זקוקה לעזרה מלאה בפעולות ההלבשה, הרחצה, האכילה והטיפול בהפרשות, סובלת מסחרחורות ומנפילות חוזרות ומרותקת לכיסא או למיטה. כמו כן, בטופס התביעה לגימלת סיעוד לא ציינה הגב' רוזית, כי יש לה הכנסות ממקור כלשהו, ולא ציינה כי יש לה הכנסות מעבודה, הגם שבטופס התביעה לגמלת סיעוד ישנו סעיף המיועד לפירוט פרטי ההכנסות ב-3 החודשים הקודמים להגשת התביעה לגמלה, לרבות הכנסות מקצבת זקנה, מקצבאות ביטוח לאומי, מעבודה כשכיר, מעבודה כעצמאי, מפנסיה מעבודה, משכר דירה ועוד. בתאריך 31.5.05 נשלחה דרישה להמצאת אישור על הכנסות ותלושי פנסיה, ואלה הומצאו למוסד לביטוח לאומי בהתייחס לפנסיה שמקבלת גב' רוזית מקרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ. לא הומצא אישור למוסד לביטוח לאומי על הכנסות הגב' רוזית מהחברה התובעת בתיק שלפנינו. בתאריך 2.6.05 בוצעת בדיקת הערכת תלות לגב' רוזית ע"י אחות בריאות הציבור, ובהתאם לדו"ח הערכת התלות, לא הגיעה הגב' רוזית למידת התלות המזכה בגימלת סיעוד. בתאריך 6.11.2006 הגישה הגב' רוזית תביעה נוספת לגמלת סיעוד ובהערכת תלות אשר בוצעה לה ב-10.11.2006 צברה 2 נקודות, אשר בתוספת חצי נקודה כבודד, היקנו לה זכאות לגמלת סיעוד החל מחודש 12/2006. הגב' רוזית מקבלת גימלת סיעוד, באופן שוטף, מחודש 12/2006. בבדיקה המפורטת בנ/7, מחודש 10/06, שנערכה במרפאה פסיכוגריאטרית, אובחנה הגב' רוזית כסובלת מאלצהיימר/דמנסיה סנילית. על המכתב חתום ד"ר תופיק אבו נסרה. 5. למרות מצבה הבריאותי של הגב' רוזית, היא דווחה כעובדת החברה התובעת, כאשר מרכיב המכונה "שכר עבודה" לגב' רוזית נרשם כהוצאה של החברה התובעת ובמקביל כהכנסה של הגב' רוזית. החברה התובעת שילמה דמי ביטוח בריאות עבור הגב' רוזית, אולם לאחר מכן ביקשה את החזרם לאור גילה של הגב' רוזית, והמוסד לביטוח לאומי החזיר הסכומים לחברה התובעת, ולאחר החזר הסכומים טען כי ההחזר מקורו בטעות והטיל עיקול על כספי החברה התובעת, עד לקבלת הכספים שלטענת הנתבע החזירם בטעות לתובעת. 6. השומות אשר על פיהן שולם שכר לגב' רוזית, אשר היווה הוצאה של החברה התובעת והכנסה של הגב' רוזית ממשכורת, הוכרו על ידי מס הכנסה כשומות סופיות. בעקבות החלטה שניתנה על ידינו ב-10.6.09, אשר עניינה מהות הכספים שקיבלה הגב' רוזית וסיווגם בשומה, הודיע פקיד שומה באמצעות פרקליטות מחוז חיפה, כי לגבי הדו"חות שהגישה החברה לפקיד שומה לשנים 1999-2002, לא ערך פקיד שומה כלל טיפול שומתי ולא בחן את ההצהרות שבשומה. באשר לדו"חות לשנים 2003-2005, הגיעו החברה התובעת ופקיד השומה להסכם, אולם פקיד השומה לא בחן, כלל, את נכונות דיווח הוצאת שכר עבודה של החברה עבור הגב' רוזית ולא התערב בדיווח זה. גם לגבי הדו"חות שהגישה הגב' רוזית לפקיד השומה, הובהר כי הפקיד לא ערך כלל טיפול שומתי לגבי השומות לשנים 2000-2001, ולא בחן עניינית את נכונות דיווחי הכנסת שכר העבודה, ולא התערב בדיווחים אלה, בהתייחס לשנים 2002-2006. בסופו של דבר, מהודעות פקיד השומה עולה, כי קיימות מספר אפשרויות במישור העקרוני ולעניין דיני המס, באשר לסיווג ההכנסה של הגב' רוזית מהכספים המתקבלים מהשכרת הקרקע לחברת פז, וכי פקיד השומה כלל לא בחן את הדברים לגופם, כך שאין באפשרותו להביע עמדתו, מהו הסיווג הנכון, או המתאים ביותר בנסיבות העובדתיות שלפני בית הדין (עיין הודעות פקיד שומה מ-21.7.09 ו-27.7.09). פקיד השומה, למרות המידע שהובא לפניו, החליט, כי אין לפתוח את השומות ולשנות את מהות ההוצאה של החברה מהוצאה לשכר עבודה לשכר אחר, ובהתאם לשנות את מהות הכנסתה של הגב' רוזית מהכנסה מעבודה, לסוג אחר של הכנסה. טענות הצדדים בתמצית הינן כדלקמן: 7. התובעת טוענת, כי שילמה בטעות דמי ביטוח, אשר כמפורט לעיל, הסתבר, בדיעבד, כי המדובר בדמי ביטוח בריאות ולא בדמי ביטוח לאומי, וזאת בהתייחס לשכרה של הגב' רוזית. לטענת התובעת, לאור גילה של הגב' רוזית, מעל 70 שנה, התובעת לא היתה אמורה לנכות משכר רוזית דמי ביטוח בריאות. 8. הנתבע טוען, כי מהחקירות שערך עולה, שגב' רוזית לא עבדה כלל אצל התובעת, וכי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין רוזית. לאור זאת, טוען הנתבע, שמאן דהוא אחר ביצע את העבודה במקום הגב' רוזית, ככל שהמדובר בעבודה, והתובעת היתה אמורה לשלם דמי ביטוח עבור אותו מאן דהוא, שהנתבע לא נקב בזהותו. לחילופין, טען הנתבע, כי אם הגב' רוזית אכן עבדה עבור התובעת, הרי שהיתה מבוטחת כעובדת אצל התובעת, ובכל מקרה של תביעה לגימלה מחליפת שכר, היה הנתבע צריך לשלם לה בהתאם לגובה השכר שקיבלה. נדגיש כבר עתה, כי טענה זו של הנתבע היתה עשויה להיות רלבנטית, לו המחלוקת היתה בנוגע לדמי ביטוח לאומי, וכך אף סבר, ככל הנראה, ב"כ הנתבע, עת העלה את הטענה. אלא, שכמפורט לעיל, המחלוקת האמיתית הינה, אך ורק בנוגע לניכוי דמי ביטוח בריאות. דיון והכרעה 9. אמנם הדיון בבית הדין, לרבות הפנייה לפקיד השומה, נעשו מאחר והצדדים, ובעקבותיהם בית הדין, סברו, כי התשלום אליו התייחסה המחלוקת בתיק היה בנוגע לדמי ביטוח לאומי, אלא שבסופו של דבר הסתבר, כי המדובר בשאלת החזר דמי ביטוח בריאות, אשר שולמו עבור הגב' רוזית, שסווגה ע"י התובעת כעובדת שלה, בהיותה בת למעלה מ-70 שנה, וכאשר הגב' רוזית מקבלת קיצבת זיקנה. בנסיבות אלה, לא היה מקום לנכות משכרה של הגב' רוזית תשלומים עבור דמי ביטוח בריאות, המנוכים אוטומטית מקיצבת הזיקנה. רק לאחר שהצדדים הגיעו סיכומיהם בתיק, ובבואנו ליתן את פסק הדין, נוכחנו כי נפלה טעות בעניין, לרבות באופן בו הבינו הצדדים את המחלוקת ועל כן, ניתנה על-ידינו החלטה, בתאריך 2.1.11, אשר זו לשונה: "1. הצדדים בתיק זה הגישו סיכומים, אלא שבבואנו ליתן פסק דין, הסתבר כי הניכוי שנוכה עבור הגב' רוזית נסראללה והועברה למל"ל, ולאחר מכן הוחזר על ידי המל"ל לתובעת - החברה כרים נסראללה בע"מ, איננו ניכוי שעניינו דמי ביטוח לאומי, אלא ניכוי שענייננו ביטוח בריאות בלבד (עיין נספח ג' לכתב התביעה). לפחות לכאורה עולה כי מלכתחילה החברה לא ניכתה מהתשלום שהועבר לגב' רוזית נסראללה דמי ביטוח לאומי, אלא מס בריאות בלבד. עובד המקבל קצבת זיקנה, לפחות לכאורה, אמורים לנכות לו את התשלומים עבור מס בריאות מקצבת הזיקנה ולא משכרו. אשר על כן, וככל שייקבע, לאור סירוב פקיד השומה לפתוח את השומות, כי אכן המדובר בשכר עבודה ששולם על ידי התובעת לגב' רוזית נסראללה, לא היו אמורים להוריד משכר זה מס בריאות, והניכוי עבור מס בריאות היה אמור להיות מקצבת הזיקנה. 2. בהמשך לאמור לעיל נציין, כי ביטוח הבריאות שמקבל מבוטח, אינו פונקציה של גובה מס הבריאות שהוא משלם, כך שבין אם המדובר באדם שמשלם מס בריאות גבוה, ובין אם המדובר באדם שמנכים לו מס בריאות מקצבת הזיקנה, השירותים הרפואיים אותם הוא מקבל הינם זהים (להבדיל ממקרה בו היה מדובר בדמי ביטוח, שאז תשלומים בגין פגיעה בעבודה וכד' הינם פונקציה של גובה השכר). 3.  ככל שביה"ד יחליט כי הסיווג של הכספים שקיבלה הגב' רוזית נסראללה, סווגו באופן שגוי כשכר עבודה וכי הסיווג היה שונה, והסיווג הנכון יותר היה להתייחס לכך כחברת בית (סעיף 64 לפקודת מס הכנסה), דהיינו חברה שכל עסקיה הינם החזקת מקרקעין והכנסותיה מחולקות בין חברי החברה, הרי בתקופה הרלוונטית לתביעה שבפנינו (התקופה לגביה בוצע על ידי התובעת תשלום מס בריאות עבור הגב' רוזית נסראללה, נדרש והתקבל החזר מהמל"ל, וכעת המל"ל דורש את הסכום בחזרה), היו בתוקף תקנות על פיהן אם ההכנסה משכר דירה או מהשכרת מקרקעין הייתה נמוכה מההכנסה האקטיבית מעבודה של אותו אדם, הוא לא היה צריך לשלם מס בריאות על ההכנסה הנוספת הפסיבית משכר הדירה, כך שאם הנתבע מבקש לייחס את תשלום מס הבריאות לבנה של הגב' רוזית נסראללה, שהינו רופא ואשר השתכר סכומים לא מבוטלים כעולה מהתצהיר שתמך בבקשתו לביטול העיקול, ספק רב אם הוא יצטרך להוסיף תשלום על מה ששילם בפועל, בתקופה הרלוונטית (מאז תיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי בשנת 2008, הדברים שונים, אולם המדובר בתיקון שאינו רלוונטי לתביעה שבפנינו, המתייחסת לשנים קודמות). על המוסד לביטוח לאומי להבהיר האם לטענתו, ככל שביה"ד יחליט כי הסיווג המתאים להכנסה במקרה שבפנינו הינו כי המדובר בחברת בית שעניינה החזקת מקרקעין בלבד, יהא צורך בכלל בתוספת בתשלום מס בריאות כלפי מאן דהוא מבני המשפחה, ואם לא, מה בדיוק מבקש המל"ל בתיק זה (להבדיל מטענותיו בעניין קבלת גמלת הסיעוד שלא כדין וכד', שעניינן תביעה לתיק אחר, והמל"ל רשאי לפעול בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי, אם הוא סבור ששילם גמלת סיעוד שלא כדין). 4. ניתנת אפשרות לשני הצדדים להגיב על האמור לעיל, וזאת עד לתאריך 2.1.11, בטרם יינתן פסק הדין בתיק...". 10. בהמשך להחלטותינו מ- 2.1.11, וכעולה אף מפרוטוקול הדיון מ-28.4.11, הסכימו שני הצדדים, כי הניכוי שנוכה עבור הגב' רוזית והועבר למוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן הוחזר ע"י המוסד לביטוח לאומי לחברה תובעת, הינו ניכוי בגין כספי ביטוח בריאות בלבד. מאחר ובסעיף 14 ב' לחוק ביטוח בריאות ממלכתי נקבע, כי ניכוי של דמי ביטוח בריאות מתבצע מקיצבת הזיקנה, אין ספק, כי יש להחזיר כספים אלה לחברה התובעת. גם הנתבע הודה, כי המדובר בכספי דמי ביטוח בריאות ולא דמי ביטוח לאומי מהשכר, אלא, שלטענתו של הנתבע, מהמסכת העובדתית עולה טענה של רמיה ועל כן, יש לו זכות לטעון לקיזוז, הגם שלא העלה כלל טענה זו בכתב ההגנה. טענת התרמית הנטענת ע"י המוסד לביטוח לאומי, מתייחסת לעניין גימלת הסיעוד של הגב' סיעוד. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע, כי הוא יכול להעלות טענות קיזוז, או תרמית, שלא נטענו כלל בכתבי הטענות, מה גם, שטיעוני ב"כ התובעת בעניין זה, באשר לכך שאין המדובר בצדדים זהים בתביעה שלפנינו לעומת עניין גימלת הסיעוד, יש בהם ממש. הצדדים הסכימו, כי ככל שיש להחזיר תשלומים של דמי בריאות ששולמו בכפל, יש להחזירם לתובעת (עיין הודעת הנתבע מ-1.5.11 ובתגובת התובעת מ-16.5.11). 11. למעשה,עולה כי קיימת מחלוקת בין הנתבע לבין התובעת בשאלות: האם ההכנסות שסיווגה התובעת כשכר עבודה של הגב' רוזית, הן אכן הכנסות מעבודתה של הגב' רוזית; האם ניתן לייחס את שכר העבודה ששולם לגב' רוזית לאדם ספציפי אחר שביצע את העבודה עבור התובעת; לחילופין, האם נכון יהיה לסווג את ההוצאה אשר הוציאה התובעת כשכר עבודה לגב' רוזית ואת ההכנסה שדווחה כשכר עבודה של הגב' רוזית, באופן שונה מכפי שאלה סווגו בפועל. 12. כפי שפרטנו לעיל, במהלך הדיון נעשתה פניה לפקיד השומה בנצרת, לפתיחת השומות המתייחסות לשנים בהן שולמו דמי הביטוח עבור הגב' רוזית, תוך בקשה כי שכר העבודה יסווג באופן שונה, אולם פקיד השומה לא נעתר לבקשה לפתיחת השומות, הגם שכל התשתית העובדתית, כפי שהובאה לפני בית הדין בתיק זה, הובאה גם לפניו. יחד עם זאת, הבהיר פקיד השומה, כי לא ערך שומות בשנים 1999-2005 טיפול שומתי ובחינת השומות לגופן, באשר לנכונות דיווח הוצאת שכר העבודה ע"י התובעת. 13. מן הסתם, לרואה החשבון של התובעת, אשר בהתאם למצג של התובעת, ארעה לו "תאונת מס", דהיינו, התובעת שילמה, לטענתה, דמי ביטוח מיותרים בשל טעותו, היה אינטרס להציג את הדברים כאילו הגב' רוזית אכן ביצעה עבודה. יחד עם זאת, הפעולות המיוחסות לגב' רוזית, בהנחה שאכן בוצעו על-ידה, אינן עולות לכלל עבודה. מחומר הראיות שלפנינו עולה, כי הסכם בין החברה התובעת לבין חברת פז חוכרת תחנת הדלק נערך אחת ל-5 שנים, וכי לא נדרשה מהגב' רוזית עבודה משמעותית כלשהי מעבר לחתימה על מסמכים ספורים בלבד במשך השנה. לא הוצגו לפנינו מסמכים שנחתמו על-ידי הגב' רוזית. הגב' רוזית לא הובאה למתן עדות, מן הסתם, לאור מצבה הבריאותי, כעולה מהמסמכים הקשורים בתביעתה לגימלת סיעוד. כמו כן, לא הובאו לעדות עדים כלשהם, לרבות לא פקידי בנק, על כך שקיבלו הוראות ביצוע מהגב' רוזית ואף לא הובאו עדים כלשהם מטעם חב' פז - החברה החוכרת את הקרקע שבבעלות התובעת, על מנת להוכיח שניהלו, ולו פעם אחת, משנת 1999 ועד 2005, משא ומתן עם הגב' רוזית. "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606. 14. איננו סבורים, כי הגב' רוזית ביצעה עבודה עבור החברה התובעת. ככלל נציין, כי גם אם הגב' רוזית היתה דירקטור בחברה התובעת, הרי הנחת המוצא הינה שדירקטור אינו נחשב כעובד החברה והנטל להוכיח היפוכו של דבר מוטל על הטוען, כי הדירקטור הינו עובד. עיין לדוגמא בבג"ץ 4295/95 אהרון קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י נב(5) 773, בעמ' 782-783. בענייננו לא הוכח, כי הגב' רוזית התקשרה עם החברה בחוזה עבודה, ואף לא הוכח, כי הקדישה את כל זמנה לפעילותיה ולעסקיה של החברה התובעת, ולא הוכח כי עבדה בפועל בניהול עסקי החברה התובעת. נציין, כי לצורך קביעה, שדירקטור הוא גם עובד של החברה, נדרש שהדירקטור יבצע תפקיד נוסף מעבר להיותו דירקטור, וכי תהא הפרדה מלאה בין שני התפקידים, ויחסי עובד-מעביד יקבעו באמצעות חוזה. 15. חברה יכולה לחלק רווחיה בדרך של חלוקת דיבידנד. חברה אינה יכולה לשלם שכר עבודה עבור אדם שלא ביצע עבודה בפועל. בשנת 2007 הגב' רוזית, שסווגה ע"י רופא מומחה בפסיכיאטריה כסובלת מדימנסיה סנילית, ואשר נקבע, כי היא זכאית לגימלת סיעוד, קיבלה משכורת בסך של 370,000 ₪, עבור 10 חודשי עבודה. מס ההכנסה ששולם על משכורת זו, עמד על סך של 111,120 ₪, בהתאם לטופס 106. לו סכום ההכנסות של החברה מהחכרת הקרקע היה מחולק כדיבידנד, תשלום המס היה גבוה יותר באופן משמעותי, בהתאם לשיעור המס המוטל על חברה במצורף על שיעור המס המוטל על מקבל הדיבידנד. גם באשר לשנת 2006 קיבלה הגב' רוזית, אשר על מצבה הבריאותי והמנטאלי עמדנו לעיל, משכורת בסך 439,416 ₪. הסיווג של ההכנסה, כשכר עבודה של רוזית חסך למשפחה סכומי כסף ניכרים בשנים 1999 - 2007. 16. מחומר הראיות, כפי שהובא לפנינו, אין באפשרותנו לקבוע קביעה פוזיטיבית, כי קיים אדם ספציפי אחר, אשר לו ניתן לייחס את שכר עבודה ששולם לגב' רוזית. הנתבע לא הביא לפנינו די ראיות על מנת לקבוע, מי מבין ילדיה של הגב' רוזית, או מאן דהוא אחר, קיבל החלטות וביצע את כל הפעולות הרלוונטיות מבחינת החברה, על מנת שיקבע כי בינו ובין החברה התקיימו יחסי עובד-מעביד. 17. כפי שנבהיר להלן, הרי בין אם נקבע, כי הצדדים כבולים לשומה ולסיווג ההוצאה, כהוצאה עבור שכר לגב' רוזית, ובין אם נקבע, כי הסיווג צריך להיות שונה - דין התביעה להתקבל, כך שהתובעת זכאית להחזר כספי דמי ביטוח בריאות ששילמה בהתייחס לגב' רוזית. 18. נשאלת השאלה - האם ניתן לסווג את הוצאת החברה וההכנסה של הגב' רוזית, באופן שונה מזה שסווג על-ידי התובעת, ואושר ע"י מס הכנסה? פסק הדין המנחה לעניין זה, הינו פסק הדין בעניין גדות, דב"ע נה 0/14 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח, 514. בעניין גדות נפסק: "… 28. כמו כן, יש לבחון במבט רחב את מסכת חקיקת הביטחון הסוציאלי, עם החקיקה המשולבת בה, כגון הקביעות בפקודה המשפיעות על הוראות חוק הביטוח הלאומי. ראייה שכזו מוליכה למסקנה, כי קביעות עובדתיות הנעשות על-ידי רשות מינהלית אחת, על-פי סמכותה שבחוק, ראויות לכיבוד על-ידי רשות מינהלית שנייה, כאשר הנושא הנדון קשור או משותף לפעילויותיהן ולסמכויותיהן של שתי הרשויות. חריג לכך הוא כאשר הרשות המינהלית השנייה הוסמכה במפורש בחוק לחרוג מקביעות אלה או שהוסמכה להבחין הבחנות בתחום שעליו היא מופקדת …" הנה כי כן, עולה כי ראוי ורצוי, שקביעות המוסד לביטוח לאומי תהיינה אחידות ועולות בקנה אחד עם קביעות פקיד השומה, אולם במקרים המתאימים, ניתן לסטות מקביעת פקיד השומה. עיין בעניין זה, גם בפסק דינו של השופט אילן איטח בתיק בל 3881/05 חברת סגנון הכרך בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (11.9.07). באותו עניין נדונה השאלה, האם תיקון שומה רטרואקטיבית, באישור פקיד השומה, מזכה את התובעת בהחזר דמי ביטוח לשנים ששומתן תוקנה . השופט איטח קבע, כי קביעת פקיד השומה אינה מחייבת את המוסד לביטוח לאומי וכי באותו מקרה, היתה הצדקה לסטות מקביעת פקיד השומה. השופט איטח הוסיף ופסק, כי, לדעתו, באותם מקרים בהם התגלה ששכר העובד שדווח, אינו השכר האמיתי, רשאי הנתבע לגבות דמי ביטוח אמיתיים גם ללא תיקון השומה ע"י פקיד שומה. 19. לעניין זה ברצוננו להוסיף את העולה מדו"ח מבקר המדינה - דו"ח שנתי 57ב' לשנת 2006, עמ' 808, בחלק המתייחס לביקורת ניכויים, לחיוב מעבידים ולעדכון גימלאות, וכך נאמר בדו"ח: "... בתשובה למשרד מבקר המדינה מינואר 2007 הודיעה רשות המסים כי לאור פס'ד 'גדות', המוסד מנוע מלהוציא קביעות סותרות בנוגע לשכר או הוצאה עודפת. פס'ד 'גדות' מחייב את מבקרי המוסד לביטוח לאומי רק במקרה של שומות סגורות שבהן הופעל שיקול דעת של רשויות המס ( לפיכך שומה 01 שנתקבלה על ידי רשויות המס ללא בדיקה ועדיין לא עברו מנין השנים אינה נחשבת כשומה סגורה לעניין פסק-דין 'גדות'). לגילומים הקיבוציים קיימת השלכה על זכאות העובדים היוצאים למילואים, לחופשת לידה ...". 20. בענייננו, פקיד שומה נצרת לא ערך כל טיפול שומתי בהתייחס לדו"חות התובעת בשנים הרלוונטיות ועל כן, לא בהכרח, שהכלל שנקבע בפסק הדין בעניין גדות חל בענייננו. הננו סבורים, כי הסיווג הנכון שהסכומים שסווגו ע"י התובעת כהוצאה על שכר עבודה עבור הגב' רוזית וכהכנסה של שכר עבודה לגב' רוזית, צריך להיות, למעשה, סיווג כדיבידנד. נדגיש, כי בלא בקשה יזומה של התובעת, לא ניתן לסווג סכומים אלה כהכנסה מנכס בית. סעיף 64 לפקודת מס הכנסה דן בחברות בית וקובע, כי חברת מעטים, כמשמעותה בסעיף 76 לפקודה, שכל רכושה ועסקיה הינם אחזקת בניינים, הכנסתה תחשב, לפי בקשתה, כהכנסתם של חברי החברה. בענייננו, משהחברה התובעת לא ביקשה, כי הכנסתה מהחכרת הקרקע לחברת פז תחשב כהכנסת חברי החברה, לא ניתן לפעול בהתאם לסעיף 64, גם אם הוא עשוי היה להיות מתאים לענייננו. בהקשר לסעיף 64 לפקודה, ולתשלומי דמי הביטוח על הכנסות מכוחו, עיין גם בע"ע 1117/01 ברק יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי (3.2.03). בעניין ברק הוזכרה ויושמה הפסיקה בדב"ע מט' 0/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מתתיהו וייס, פד"ע כג' 320, כך שהמבוטח לא חוייב בתשלום דמי ביטוח על הכנסתו לחברה משפחתית, הכנסה המיוחסת לו כנישום לעניין מס הכנסה מכח סעיף 64א' לפקודה. בהקשר זה נפסק שע"י השופט פליטמן (כתוארו אז), כי: "יחוס תיאורטי של הכנסת החברה לבעל מניותיה - אינו משקף נכוחה את הכנסתו במציאות; וכשם שזכאותו צריכה להיקבע על פי הכנסתו האמיתית כך גם דמי הביטוח שעליו לשלם". 21. אשר על כן, וכפי שפרטנו לעיל, בין אם היינו קובעים, כי הצדדים כבולים לשומת המס, כפי שאושרה על-ידי פקיד השומה, אשר סירב לפתוח אותה, ובין אם נקבע, כי המדובר בדיבידנד, זכאית התובעת להחזר דמי ביטוח בריאות ששולמו על ידה, עבור הגב' רוזית. אם המדובר בשכר עבודה - המדובר בכפל תשלום, שכן דמי ביטוח בריאות מנוכים מקיצבת הזיקנה (ואם יש לקבוע, כי המוסד כבול להחלטת פקיד השומה, הרי הוא כבול גם באשר לסיווג ההוצאה, כהוצאה של שכר עבודה, וגם באשר לזהות מקבל השכר). אם המדובר בדיבידנד - יש לבדוק מי הם יורשי המנוח כרים נסראללה ז"ל, עפ"י צו ירושה או צו קיום צוואה, ולבדוק את חבות היורשים בדמי ביטוח בריאות, בהתייחס לסכום הדיבידנד שלו זכאי כל יורש לפי חלקו בירושה, בכפוף להוראות הדין שחל במועדים הרלוונטיים . בלא קשר לאמור לעיל, רשאי הנתבע לפעול להשבת כספי גימלת סיעוד, אשר, לטענתו, שולמו לגב' רוזית בתקופה בה קיבלה לדבריה שכר עבודה, ולא דיווחה על כך לנתבע בטופס התביעה לקבלת קיצבת סיעוד. 22. איננו עושים צו להוצאות, שכן הצדדים, מלכתחילה, לא הציגו את הדברים באופן הנכון לפני בית הדין, ומכל מקום, הגם שקיבלנו את תביעת התובעת, הננו סבורים, כי קיימת בעיתיות באופן בו סווגה התובעת את סכומי ההוצאה, כהוצאה על שכר עבודה עבור הגב' רוזית, ולא מצאנו לנכון לזכותה בהוצאות, וזאת בנוסף לבעייתיות באשר לכספי גימלת הסיעוד, וכאשר אל לנו לשכוח, כי המדובר בחברה משפחתית. דמי ביטוח בריאותרפואהביטוח בריאות