קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר כספי על הכשרה מקצועית בעבודה: רקע כללי 1. השאלה שהובאה לפתחנו הינה - האם יש לחייב את הנתבע (טייס במקצועו) בהשבת הוצאות בגין עלות הכשרה מקצועית במתקן סימולטור בהתאם להסכם העבודה הנטען, אם לאו. 2. התובעת הינה חברת תעופה המפעילה מספר כלי טייס על-פי רשיון הפעלה מסחרי אשר ניתן לה על-ידי משרד התחבורה בהתאם לסעיף 2 לחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג - 1963. הנתבע הינו כאמור, טייס אזרחי במקצועו והוא החל העסקתו בתובעת על-פי הרישום בתלושי השכר ביום 1.2.06. 3. אין חולק כי הצדדים לא חתמו על הסכם עבודה בכתב, סוגיה שעל השלכותיה נעמוד בהרחבה בהמשך הדברים. 4. במהלך חודש 5/06 נשלח הנתבע לאימון סימולטור בעיר מנצ'סטר שבאנגליה למשך 7 ימים יחד עם שני טייסים נוספים אליהם התלוו שני מדריכים מטעם התובעת ובוחן אשר הצטרף למשך יומיים. אימון זה נועד להסמיך את הנתבע להטיס מטוס מדגם JET-STREM 42 (להלן: "ההכשרה"). 5. עבודתו של הנתבע הסתיימה בחודש 4/07 בנסיבות השנויות במחלוקת - בעוד התובעת טוענת כי הנתבע התפטר מעבודתו, הרי שהנתבע טוען כי התובעת חדלה לשבץ אותו בלוח הטיסות ובכך למעשה הביאה לפיטוריו. 6. עיון בתלושי השכר של הנתבע מלמד כי הוא הועסק במשרה חלקית, כ- 4.3 ימים בממוצע בחודש בלבד, בהיקף פחות מ- 8 שעות עבודה ליום - וכי שכרו הממוצע במהלך כל תקופת העסקתו בתובעת הסתכם בסך של 2,320 ש"ח. כמו כן, ניתן ללמוד מתלושי השכר של הנתבע כי השתכרותו בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו - חודשים פברואר מרץ ואפריל 2007 - היתה בסך של 2,386.49 ש"ח 1,766.73 ש"ח ו- 1,916.05 ש"ח בהתאמה. 7. במחצית שנת 2007 קיבל הנתבע הצעת עבודה מחברת ארקיע. לשם קבלת עבודה זו נדרש הנתבע להשתתף בהכשרה קרקעית משך 3.5 שבועות, 5 ימים בשבוע, בין השעות 7:00 עד 16:00 (לא כולל ימי ו') (ראה - פרוטוקול מיום 13.9.10 עמ' 5 ש' 8-11). הנתבע שהיה מעוניין בעבודה זו נטל חלק בהכשרה, כאשר את עבודתו בארקיע החל בחודש 7/07. 8. במהלך תקופת עבודתו של הנתבע בתובעת הוצגה לו טיוטת הסכם עבודה (להלן: "טיוטת ההסכם") כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לעיתוי בו הוצגה טיוטת ההסכם לנתבע ובאשר לשאלה - מהו המועד בו נודע לנתבע לראשונה על התנאים המעוגנים בה: בעוד התובעת טוענת כי הנתבע ידע על התנאים שבטיוטת ההסכם, לרבות הסדר השיפוי להשבת עלות ההכשרה במתקן הסימולטור במקרה של התפטרות טרם שישלים תקופת העסקה של 3 שנים - לפני יציאתו להכשרה בחודש 5/06, הרי שהנתבע טוען כי טיוטה זו הוצגה לו לראשונה רק בחודש 5/07 סמוך לסיום העסקתו אצל התובעת. לדברי הנתבע, במועד בו נמסרה לו טיוטת ההסכם ועת נודע לו לדבריו לראשונה על תוכנה - הוא ניסה לבוא בדברים עם התובעת ביחס לתנאיה, לרבות הוראת השיפוי, אולם התובעת סירבה לכל הצעה ודרשה ממנו לחתום עליה בבחינת "כזה ראה וקדש", דבר שהנתבע לא הסכים לו (ראה - סעיף 6 לתצהיר מנהל התובעת מר אהוד טמיר מול סעיף 19 לתצהיר הנתבע). 9. מפאת חשיבות הדברים להכרעה במחלוקת נפרט להלן את ההוראות הרלבנטיות מתוך טיוטת ההסכם; קרי - את הוראת השיפוי (להלן: "הוראת השיפוי") העומדת בלב המחלוקת, כדלקמן: "3.1 העובד יבצע על חשבון המעביד הכשרה מקצועית אשר תקנה לו רשיון להטיס מטוסי טורבו פרופ (ההכשרה המקצועית). מוסכם בזאת כי עלות ההכשרה המקצועית הינה 15,000 $ ארה"ב (העלות הכוללת של ההכשרה המקצועית) והיא כוללת הכשרה עיונית ומעשית,לרבות באמצעות מדמה טיסה (סימולטור). מוסכם, כי לפי שיקול דעתו הבלעדי של המעביד, חלק מההכשרה המקצועית יתבצע בחו"ל. 3.2 הסכם זה הינו לתקופה של 3 שנים, אשר תחילתה ביום תחילת ההכשרה המקצועית וסיומה בתום 36 חודשים או לפי המוקדם לאחר השלמת 720 שעות טיסה שלענין זה תקופת הזמן או - לפי הענין - שעות הטיסה ימנו מיום סיום ההכשרה המקצועית (תקופת ההעסקה המינימאלית). 3.3 על אף האמור בסעיף 3.2 לעיל, המעביד (והמעביד בלבד) רשאי להביא הסכם זה לידי סיום בכל עת ומכל סיבה שהיא, בכפוף להודעה מוקדמת כאמור בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001. 3.4 נכשל העובד בהכשרה מקצועית או לא חודש או לא הוארך או פקע רשיון הטיס של העובד מכל סיבה שהיא, רשאי המעביד לראות כל אחד ממקרים אלה כתנאי מפסיק את תוקפו של הסכם זה ולהתחייבות המעביד על פיו וכן יהיה המעביד רשאי, על פי שיקול דעתו המוחלט לראות את העובד כמי שהתפטר מעבודתו אצל המעביד, במועד קרות אחד הארועים האמורים. 3.5 הסכמת המעביד לשאת בעלות הכשרתו המקצועית של העובד ניתנת רק כנגד התחייבות העובד לסיים בהצלחה את ההכשרה המקצועית ולהיות מועסק על-ידי המעביד לתקופת ההעסקה המינימאלית. לפיכך במקרה של סיום יחסי העבודה מאחת מן העילות המפורטות להלן, לפני תום תקופת ההעסקה המינימאלית, ישפה העובד את המעביד בסכום שיחסו לעלות הכוללת של ההכשרה המקצועית, כיחס מספר החודשים שנותרו עד לתום תקופת ההעסקה המינימאלית לעומת 36 ואלה המקרים: 3.5.1 במקרה של התפטרות העובד זולת אם התפטר מחמת הרעה של ממש בתנאים הכלכליים של העסקתו. 3.5.2 במקרה של פיטורי העובד מחמת הפרת משמעת חמורה. הפרת משמעת חמורה תחשב כל אחת מאלה: (א) מעילה; (ב) גניבה מהמעביד; (ג) גילוי סודות המעביד; (ד) הפרת חובת נאמנות; (ה) הפרה חוזרת ונשנית של הוראות המעביד, לאחר התראה בכתב; 3.5.3 במקרה בו לא חודש או לא הוארך או פקע רשיון הטיס של העובד מכל סיבה שהיא, למעט סיבה רפואית. 3.6 ימי עבודתו ושעות עבודתו של העובד יקבעו מעת לעת על ידי המעביד." (ראה נספח א' לכתב תביעה) 10. בנוסף נכתב בטיוטת ההסכם כי מאחר והעובד הינו איש צוות אויר, הרי שלא יחול עליו חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 וכי הוא לא יהיה זכאי לקבל תשלומים או תוספות בגין עבודה בשעות נוספות. כן נכתב שם כי לעובד ישולם שכר ממנו ינוכו כל הסכומים שהמעביד חייב או זכאי לנכותם על פי הדין ועל-פי ההסכם, לא יאוחר מהיום העשירי של החודש הקלנדרי שלאחר החודש שבעבורו משולם לו שכר (ראה - סעיפים 3.7 עד 3.8 לטיוטת ההסכם). עוד נכתב בטיוטה כי העובד יהיה זכאי לביטוח מנהלים בתום 6 חודשי ההעסקה הראשונים כאשר תשלומי המעביד לתוכנית יהיו בשיעור של 13.33% משכרו ברוטו וכי הניכוי משכר העובד יהיה בשיעור 5%, וכן כי במועד עריכת ביטוח המנהלים ישולם תשלום חד פעמי אשר יכסה באופן רטרואקטיבי את ההפרשות לתוכנית ביטוח מנהלים אשר היו מבוצעות מתחילת ההעסקה ועד למועד עריכת הביטוח. בטיוטת ההסכם אף נכתב כי עם סיום תקופת ההעסקה (בין ביוזמת המעביד ובין ביוזמת העובד) ישוחררו כל הכספים שהופרשו לביטוח מנהלים לזכות העובד, למעט אם התקיימו הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, במקרה של פיטורים (ראה - סעיפים 3.10.5 עד 3.10.8 לטיוטת ההסכם). בסעיף 3.11 לטיוטת ההסכם עוגנה הוראה נוספת המזכה את העובד בביצוע הפרשות לקרן השתלמות החל מתום 12 חודשי ההעסקה הראשונים, כאשר תשלומי המעביד יהיו בשיעור 7.5% ואילו תשלומי העובד יהיו בשיעור של 2.5%. בנוסף, בסעיף 4.3 לטיוטת ההסכם נכתב לאמור: "הסכם זה כולל את כל המוסכם בין הצדדים ומבטל כל הסכם, הסכמה, הבנה ו/או מצג הקודמים לו, בין שנעשו בכתב ובין שנעשו בעל-פה. כל שינוי של הסכם זה לא יהיה לו תוקף זולת אם נעשה בכתב ונחתם על-ידי שני הצדדים." 11. מהראיות עולה כי הנתבע לא חתם על טיוטת ההסכם וכי התחייבויות המעביד על פיו, לפחות בכל הנוגע לעריכת ביטוח מנהלים וקרן השתלמות - לא בוצעו (ראה - פרוטוקול מיום 3.1.10 עמ' 11 ש' 20-25; כן ראה - סע' 23-24 לתצהיר הנתבע, שהאמור בהם לא נסתר). 12. כפי האמור, העסקתו של הנתבע בתובעת הסתיימה על-פי המופיע בתלושי השכר בחודש 4/07 וזאת בנסיבות השנויות במחלוקת - בעוד התובעת טוענת כי הנתבע הודיע "מעכשיו לעכשיו" על התפטרותו לרגל תחילת העסקתו בחברת ארקיע, הרי שהנתבע טוען כי באמצע שנת 2007 ולאחר שקיבל הצעת עבודה מחברת ארקיע, הוא הודיע על כך מיידית לתובעת וכן הודיע לה כי בכוונתו להמשיך ולעבוד במסגרתה, אלא שהתובעת היא שדחתה הצעה זו בנימוק ש"אין זה מעשי". לדברי הנתבע, מיד לאחר מכן אף הפסיקה התובעת לשבץ אותו בלוח טיסותיה וכך נהגה בו למעשה כמפוטר (ראה - סע' 17-18 לתצהיר הנתבע). 13. על רקע מחלוקת זו, בהסתמך על הוראת השיפוי שבטיוטת ההסכם, הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבע בטענה כי משזה התפטר, 13 חודשים בלבד לאחר סיום הכשרתו, הרי שהוא נדרש לשפותה בעבור עלות ההכשרה. במסגרת תביעתה הסתמכה התובעת על הוראת השיפוי שבטיוטת ההסכם המחייבת לטענתה, השבה של החלק היחסי של עלות הכשרתו של הנתבע (סעיף 3.1 לטיוטת ההסכם) - בסך השווה ל- 38,366 ש"ח. סכום העולה על סך כל השכר ששולם לנתבע במהלך כל תקופת עבודתו שהסתכם בסך של 34,800 ש"ח. הכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו יש לדחות תביעה זו, וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן: המסגרת הנורמטיבית ותנאי הסף 14. בפסיקה נקבע כזכור כי מעסיק רשאי להתנות את השתתפות העובד בקורס או בהכשרה מקצועית בכך שהעובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ואף את שכר העבודה ששולם לו במהלכו. זאת בכפוף למבחנים של סבירות ומידתיות (ראה - ע"ע 292/99 עדי עמיחי ואח' נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ ואח' ניתן ביום 17.7.00, פורסם באתר נבו להלiן: "פרשת עמיחי" ). פסיקה זו נועדה להגן על זכות הקנין של המעביד, לתמרץ מעסיקים להשקיע השקעות (לעיתים ניכרות) בהון האנושי, במטרה לשפר ולטייב את כישוריו ויכולותיו ולמקסם את התועלת המופקת ממנו. שיפור ממנו אמור, בסופו של יום, ליהנות - גם העובד בין על-ידי גיוון עבודתו והתקדמות במקום העבודה אצל אותו מעביד ובין על-ידי פתיחת אופקים חדשים אצל מעבידים אחרים. מידת ההנאה היחסית שמפיק כל אחד מן הצדדים תלויה כידוע בסוג ההכשרה או הכשירות שרוכש העובד, כאשר בהקשר זה נהוג לאבחן בין "כשירויות כלליות" אותן יכול העובד לשאת עימו לכל אשר יילך גם לאחר סיום עבודתו אצל המעביד לבין "כשירויות ספציפיות" שכוחן יפה בעיקר למקום העבודה המסוים שהכשיר את העובד. מטעמים אלה ייחסה - הן הפסיקה והן הספרות הכלכלית והמשפטית - משמעות רבה לסוג ההכשרה בה מדובר (ספציפית או כללית) לצורך בחינה של שאלת התקפות והסבירות של הוראה הפוגעת בחופש העיסוק, בין היתר, על-ידי חיוב העובד בתקופת העסקה מינימאלית בעקבות ההכשרה או בפיצוי כספי בגין עלותה, ככל שיבקש לעזוב עבודתו טרם שישלים תקופת העסקה כאמור. על ההיגיון הכלכלי שמאחורי גישה זו, לפיו יינתן משקל לכך שמדובר "בהכשרה כללית" לצורך הטלת חלק מן הנטל הכלכלי הכרוך בה על כתפי העובד - זאת באמצעות אכיפת הוראת שיפוי או תשלום שכר מופחת במהלך תקופת ההכשה - נכתב, בין היתר, כך: "Following Gary Becker's analysis of human capital, economists has classified training in two categories: general training, in which the skills an employee learns are of value to many competing firms, and specific training, in which the skills the employee learns are of value only to the firm doing the training… According to Becker, a firm will not subsidize the cost of teaching a worker general skills because the worker can easily transfer those skills to another firm. In fact, if the firm did pay for a worker's general training, after the training the firm would lose the worker to firms that do not train workers and can therefore afford to pay higher wages. Thus, employee themselves must pay for general training through wages that are below the marginal product of labor." (See: E.M. Schlman, "An Economic Analysis of Employee Noncompetition Agreements ", 69 Denv. U.L.Rev 114 (1992)) 15. עם זאת, הפסיקה שעסקה בסוגיית השיפוי נדרשה לא רק לשיקולים כלכליים תועלתנים אלא גם לשיקולים מוסריים הנוגעים להטמעת חירויות יסוד ובכלל אלה: להיקף הפגיעה הנגזר מחובות שיפוי שנקבעה בהסכם בחופש העיסוק של העובד, בזכותו שלא להיות כבול בהסכם למתן שירות אישי ובזכותו לניהול מו"מ חוזי אפקטיבי מול מעבידו לשם שיפור תנאי עבודתו. זאת נוכח העלויות הגבוהות בהן יידרש לשאת בעבור הכשרה מקצועית, ככל שיבקש לסיים עבודתו טרם לתקופה המינימאלית שנקבעה בהסכם. עלויות העשויות לצמצם ולהגביל בפועל את מימוש זכויותיו כאמור. בהתאם לכך נפסק, כי לצורך מיצובה של נקודת המידתיות בכל מקרה ומקרה יש להביא בחשבון, בין היתר - את עלות ההכשרה, את התועלת הכלכלית שעשויה לצמוח ממנה (הן למעביד והן לעובד) בהתאם לטיב ההכשרה (כללית או ספציפית), את טווח הזמן בו עשויה תועלת זו לצמוח, את היקף הגבלת העיסוק המוטל על העובד בתמורה לעלות ההכשרה או את העלות הכספית היחסית בה ידרש לשאת אם יעזוב את מקום עבודתו טרם לתקופת ההעסקה לה התחייב עובר ליציאה להכשרה. כמו כן, נפסק כי שעה שהסוגיה העומדת לדיון כרוכה בפגיעה בזכות יסוד דוגמת "חופש העיסוק" על המעביד הפוגע בזכות להראות כי פגיעה זו הינה מידתית וסבירה (ראה פרשת עמיחי וכן עב' 8712/00 כוראל מיחשוב בע"מ נ' ערן אוטמזגין פורסם באתר נבו). משמע - את התשתית לצורך גידורו שת מתחם המידתיות בהקשר האמור - נדרשת לפרוש המעבידה (התובעת) המבקשת לאכוף הוראת שיפוי הפוגעת בזכויות יסוד כאמור (ר' ע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רדגארד בע"מ פורסם באתר נבו וכן ר' א. ברק פרשנות במשפט נבו הוצאה לאור (1994) חלק שלישי עמ' 608). כבר כאן יאמר כי לטעמנו התובעת לא פרשה בפני בית הדין את מכלול העובדות הצריכות לעניין לשם תיחומו של שדה המידתיות. שכן, התובעת לא הוכיחה, בין היתר, כי ההכשרה מושא המחלוקת אכן הקנתה לנתבע "מיומנויות כלליות" - להבדיל מאלה הספציפיות-הנדרשות להטסת מטוס JET-STREM 42 - מטוס שהשימוש בו אינו נפוץ בחברות תעופה אחרות (ר' סעיף 8 לתצהיר התובע).. התובעת אף לא הציגה תשתית עובדתית מלאה באשר לתועלת הכלכלית שהפיקה מעבודת הנתבע. זאת בשים לב לא רק לעלות ההכשרה שהשקיעה לשיטתה בנתבע אלא גם בשים לב ליחס שבין התמורה הצנועה ששילמה לו במהלך תקופת העסקתו לבין זו שהייתה מקובלת בשוק התעופה בתקופה הרלוונטית ובהקשר הרלוונטי. 16. מעבר לכל האמור לעיל מוצאים אנו להדגיש כי במקרה דנן יש לדחות את התביעה אף מטעמים נוספים אחרים. משמע - אף לו הייתה התובעת מציגה בפני בית הדין תמונה מלאה לצורך שרטוט קווי המתאר של מתחם המידתיות הרי שלא היה בכך כדי להוביל במקרה זה לקבלת התביעה. שכן, התובעת לא שכנעה את בית הדין כי התקיימו במקרה דנן שני תנאים מקדימים והכרחיים להחלתה של הוראת השיפוי. תנאים אשר די באי קיומו של כל אחד מהם כדי לדחות את התביעה. זאת עוד טרם שיהיה מקום לבחון האם הוראת השיפוי כשלעצמה אכן נבטה בשדה המידתיות - ואלה הם התנאים: קיומו של הסכם בין הצדדים המזכה את התובעת בשיפוי בגין הוצאות ההכשרה במקרה של התפטרות הנתבע לפני תום תקופת ההעסקה שנקבעה בהוראת השיפוי. סיום יחסי העבודה ביוזמת הנתבע קרי - בהתפטרות. האם נערך בין הצדדים הסכם שיפוי ? 17. כפי האמור, הוראת השיפוי עליה נסמכת התובעת מעוגנת בטיוטת ההסכם. דא עקא, שהנתבע לא חתם על טיוטה זו ועל כך אין חולקת אף התובעת. אלא שהתובעת בהיותה מודעת היטב למכשלה זו הוסיפה וטענה כי הנתבע היה מודע לתנאי ההעסקה הנהוגים אצלה ובכלל זאת - להוראת השיפוי כאשר השתתפותו בהכשרה מלמדת על קבלה בהתנהגות של הוראה זו. הוסיפה התובעת וטענה, כי הנתבע היה מודע לעלות הגבוהה של ההכשרה ולציפייתה הסבירה והלגיטימית לקבל תמורה הולמת בגינה, ולחילופין - פיצוי על-פי הוראת השיפוי, בעבור ההשקעה המקצועית שהשקיעה בו (ראה - סע' 6-7 לתצהיר מר טמיר). 18. טענות אלה של התובעת באשר לעצם קיומו של מקור נורמטיבי חוזי להחלת הוראת השיפוי - אינה מקובלת עלינו, הן בהיבט העובדתי והן בזה המשפטי: אשר להיבט העובדתי - הרי שלא שוכנענו כלל ועיקר כי הנתבע אכן הכיר את הוראת השיפוי טרם יציאתו להכשרה. אשר להיבט המשפטי יאמר - כי הוראת השיפוי כאמור הינה מורכבת וכוללת בחובה מספר תנאים והיא מעוגנת בתוך מכלול של תנאים נוספים השלובים בה באופן שאינו ניתן להפרדה, ובכלל אלה - תנאים הנוגעים לתמורה שהיה על התובעת ליתן לנתבע לפי טיוטת ההסכם והבטחות בעל-פה ביחס להיקף העבודה שיוצע לנתבע לאחר סיום ההכשרה. תנאים שהתובעת לא מילאה אחריהם. עובדה זו בצירוף העובדה שהתובעת אפשרה לנתבע לצאת להכשרה בלא שחתם על טיוטת ההסכם מלמדות על כך שהיא [התובעת] לא גילתה גמירות דעת באשר להתקשרות עם הנתבע בהסכם על-פי תנאי הטיוטה. נוסיף ונפרט טעמנו ביחס לשני הטיעונים הללו כדלקמן: 19. אשר להיבט העובדתי - הנוגע למועד ידיעתו של הנתבע אודות תנאיה של טיוטת ההסכם, יאמר - כי הנתבע העיד בפנינו כי עם תחילת עבודתו אצל התובעת הוא לא קיבל לידיו הסכם עבודה וכי הוא לא נדרש לחתום על טיוטת ההסכם, טרם יציאתו להכשרה המקצועית (ראה - סע' 3,7 לתצהיר הנתבע). עוד העיד הנתבע כי רק בחודש 5/07, סמוך למועד סיום עבודתו אצל התובעת, הוצגה בפניו טיוטת ההסכם מושא המחלוקת, אלא שלדבריו, מאחר והוא לא הסכים לחלק ניכר מתנאיה, הרי שלא חתם עליה (ראה - סע' 19 לתצהיר הנתבע). עדות הנתבע, לפיה טיוטת ההסכם הועברה לעיונו לראשונה לקראת תום תקופת העסקתו וכשנה לאחר תום ההכשרה - מקובלת עלינו. מה גם שמנגד לא מצאנו עדות עקבית, חד משמעית ומשכנעת העומדת בסתירה לגרסה זו, כפי שיפורט מייד: 20. במסגרת תצהירו של מנהל התובעת מר טמיר, הוא נמנע מלהעיד מתי התבקש הנתבע לחתום על טיוטת ההסכם ומתי הוצגה טיוטה זו בפניו לראשונה. בחקירתו הנגדית התבקש מר טמיר להשלים את החסר עת שנשאל מתי ביקש מהנתבע לחתום על טיוטת ההסכם. על כך השיב מר טמיר כי מי שטיפל בהליכי החתימה היה מנהל המבצעים בתובעת, מר שלמה בר-טל (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול מיום 3.1.10ש' 6-10). לשאלת בית-הדין - מתי נודע לנתבע על הוראת השיפוי ומה היו הנסיבות של אי החתימה על טיוטת ההסכם - נסמך מר טמיר בעדותו שוב על דברים שנאמרו לו על-ידי מר בר-טל, לפיהם "כל המועמדים מכירים את התנאים" (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול 3.1.10 ש' 1-11). 21. דא עקא, שגם בעדותו של מר בר-טל - עליה כאמור השליך מר טמיר יהבו - לא מצאנו גרסה ברורה וחד משמעית באשר למועד בו הוצגה בפני הנתבע לראשונה טיוטת ההסכם ובאשר למועד בו נדרש הנתבע לחתום עליה: במסגרת עדותו בבית-הדין העיד מר בר-טל כי במהלך עבודתו בתובעת הוטל עליו לערוך הסכמים בעבור הטייסים והדיילות בתובעת, כאשר לדבריו במרבית המקרים, למעט המקרה של הנתבע ושל טייס נוסף - חתמו הטייסים על ההסכמים כאמור. לדבריו, תנאיה של טיוטת ההסכם הוצגו לטייסים במסגרת ראיונות הקבלה וגם במסגרת תקופת ההכשרה והועברו לחתימתם. עם זאת, העיד מר בר-טל כי הוא אינו זוכר את התאריך המדויק בו נעשה הדבר ביחס לנתבע. לאור דבריו המעורפלים של מר בר-טל כאמור, בתחילת חקירתו הראשית ובמיוחד נוכח הימנעותו הבולטת מלהתייחס ספציפית לנתבע, נשאל האחרון מפורשות - מתי מסר את טיוטת ההסכם לנתבע. דא עקא, שמידת הבהירות של תשובתו עמדה ביחס הפוך למידת בהירותה של השאלה שהוצגה לו ובלשונו: "מספיק זמן טרם היציאה לאימון [ההכשרה]". על כך נוסיף כי בהמשך עדותו בחקירתו הנגדית היה מר בר-טל נחרץ פחות ביחס לעצם מסירת טיוטת ההסכם לנתבע ובלשון הפרוטוקול לאמור: "ש. האם נתת את ההסכם לנתבע ? ת. עד כמה שאני זוכר נתתי את ההסכם לכל אחד ואחד לפני היציאה לסימולטור. ש. אני מקריא מדברי העד מר אבירם כי החוזה ניתן כשנה לאחר ההסמכה. מה תגובתך ? ת. למיטב זכרוני ההסכמים ניתנו לפני היציאה לסימולטור. אני לא יכול להגיד תאריכים." (ראה עמ' 3 לפרוטוקול מיום 13.9.10 ש' 15-18) 22. לאור כל האמור מסקנתנו הינה - כי טיוטת ההסכם הוצגה לנתבע כפי גרסתו כשנה לאחר תום ההכשרה, בסמוך למועד סיום יחסי העבודה, במהלך חודש 5/07. 23. ערים אנו לטענתה הנוספת של התובעת, לפיה הנתבע היה מודע לתנאים שבטיוטת ההסכם כבר בתחילת העסקתו ומכאן שביציאתו להכשרה המקצועית הוא ביטא למעשה הסכמה בהתנהגות לתנאים אלה. גם עם טענה זו אין בידינו להסכים: ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו אין ללמוד כי הנתבע היה אכן מודע לתנאיה של טיוטת ההסכם, לרבות הוראת השיפוי. זאת, כשם שהעיד הנתבע בחקירתו הנגדית (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 23-24). באמרנו זאת ערים אנו לדבריו של הנתבע, כפי שנאמרו במהלך הדיון המוקדם - כמצוין בפרוטוקול מיום 4.1.09- במסגרתם אמר: "ידעתי שאני אדרש לעבוד תקופה מסוימת לאחר שביצעתי את ההכשרה. לא הוגדר שום דבר" (ראה - עמ' 4 לפרוטוקול מיום 4.1.09 ש' 16-17), אלא שהנתבע נתן הסבר מניח את הדעת לדבריו אלה ולאופן בו יש להבינם באומרו כי הוא לא כיוון לדרישה חוזית מחייבת בנוסח הוראות השיפוי, אלא לדרישה מוסרית. זאת, בשים לב להכשרה שמימנה התובעת (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול מיום 13.9.10 ש' 1-6). משכך, אף אם נקבל את עמדת התובעת לפיה - בדבריו הנ"ל של הנתבע, כפי שנכתבו בפרוטוקול הדיון מיום 4.1.09 - יש משום הודאה במודעותו לדרישה לתקופת עבודה מינימלית כתנאי ליציאה להכשרה, הרי שמכאן ועד להסקת המסקנה כי הנתבע היה מודע להוראת השיפוי בנוסח המופיע בטיוטת ההסכם - רחוקה הדרך. לשון אחרת - מדברי הנתבע אין ללמוד כלל ועיקר על ידיעת התנאים שבטיוטת ההסכם על מלוא היקפם, וודאי שלא על מתן הסכמה לתנאים אלה. 24. כפי שנאמר לעיל, טענת התובעת בכל הנוגע לקיומו של מקור נורמטיבי - חוזי לחיובו של הנתבע בקיומה של הוראת השיפוי איננה יכולה להתקבל אף מטעמים משפטיים ונוספים. זאת, אף לו קיבלנו את גרסתה העובדתית, לפיה הנתבע אכן היה מודע לכל התנאים שבטיוטת ההסכם כפי נוסחם, על אף שלא חתם עליה טרם היציאה להכשרה: טענתה של התובעת כאמור, מושתתת על הנחות בדבר הסכמה בהתנהגות כמו גם על עקרונות תום הלב ובהקשר זה נאמר כך: ראשית, סבורים אנו כי לו אכן היתה התובעת מבקשת להציג לנתבע מצג, לפיו בהסכמה להוראת השיפוי יש משום תנאי מקדים להשתתפות בהכשרה המקצועית, הרי שהיה עליה לנהוג בהתאם לכך ולוודא כי הנתבע אכן חתם והסכים לתנאי זה עובר ליציאה להכשרה. משהתובעת גילתה דעתה בהתנהגותה - כי היא מקלה בכך ראש כפי שהעידו מעשיה, לרבות עיתוי ההצגה של טיוטת ההסכם לנתבע לראשונה - הרי שבכך גם גילתה דעתה ביחס למהותו הבלתי מחייבת של תנאי זה. מצג שהנתבע מצידו רשאי היה להסתמך עליו. קל וחומר שזוהי המסקנה המתבקשת בנסיבות בהן התובעת גילתה דעתה בהתנהגותה כי אין היא רואה בטיוטת ההסכם הסכם תקף ומחייב משהיא עצמה לא נהגה על פיו בכל הנוגע לביצוע חובותיה הנגדיות והשלובות ובכלל אלה, עריכת ביטוח מנהלים וקרן השתלמות בעבור הנתבע. 25. ערים אנו לכך כי בהסיקנו על תוכן ההסכמה שהתגבשה בין הצדדים, עלינו לשוות לנגד עינינו את עקרונות תום הלב ולהסיק על תוכן ההסכמה הנ"ל דרך הפריזמה של עקרונות אלה, אלא שגם ביישומם של העקרונות הללו אין להוביל לטעמנו למסקנה שונה. בהקשר זה נכונים אנו לקבל את הטענה לפיה קיימת ציפייה סבירה ולגיטימית של המעביד המספק לעובד הכשרה יקרה כי עובד זה "ישיב" לו את עלות ההכשרה על דרך של עבודה בפועל במהלך פרק זמן מינימאלי. זאת כפי שציין אף הנתבע במסגרת הפרוטוקול מיום 4.1.09 . עם זאת, אין להסיק מעקרונות תום הלב על תנאי מכללא; קרי - על ציפייה סבירה של המעביד לתקופת העסקה מינימאלית של 3 שנים דווקא - להבדיל מתקופת העסקה קצרה מכך, כפי שהיה במקרה של הנתבע - זאת, נזכיר שעה שהתובעת היא הנושאת בנטל להצביע על גבולותיו של מתחם הסבירות והמידתיות. וודאי וודאי שאין מקום לגזור מעקרונות תום הלב תנאי מכללא בדבר ציפייה סבירה לתשלום פיצוי כספי בשיעור הנקוב בהוראת השיפוי. 26. על כך יש להוסיף כי הנתבע מצידו העיד (ועדותו מקובלת עלינו) כי הוא היה מעוניין לעבוד בתובעת בהיקף רחב ככל הניתן באופן אשר יתכן והיה "מחזיר" לתובעת את הוצאות ההכשרה תוך פרק הזמן של שנה אחת לו היה מועסק בהיקף משרה כפי שהובטח לו ולא - בהיקף משרה של 8 שעות בחודש בלבד. בהקשר זה מקובלת עלינו גרסתו של הנתבע - שלא לא נסתרה - לפיה עובר לתחילת העסקתו הוצג בפניו מצג לפיו היקף העסקתו בתובעת יהיה גבוה בהרבה מזה שהיה בפועל (ראה ס' 12.5-12.6 לכתב ההגנה) בנסיבות אלה שעה שעולה כי היקף העסקה המצומצם של הנתבע לא התיישב עם זה שהובטח, מקבלת מסקנתנו המשפטית, לפיה אין ניתן לגזור מעקרונות תום הלב תנאי מכללא לפיו התחייב הנתבע לעבוד בנתבעת פרק זמן מינימאלי של 3 שנים דווקא - משנה תוקף. אנו סבורים כי הוראת שיפוי המשתרעת על פני תקופה ארוכה, שאין בצידה חובה נגדית להעסקה בהיקף סביר המאפשר פרנסה בכבוד, איננה חוסה בצל קורתו של מתחם הסבירות ובמיוחד שעה שבצד הוראה זו מבקש המעביד להגביל בצורה קשיחה את חופש העיסוק של העובד ומונע ממנו לעבוד במקביל במקומות עבודה נוספים בהיקף משמעותי. זאת, כפי שהיה במקרה דנן וכפי שיבואר בהמשך. על אחת כמה וכמה שאין לאכוף הוראה זו שעה שבמקביל המעביד הפר את חובתו הנגדית ובכלל זאת, ההתחייבות לספק לעובד עבודה בהיקף כפי שהוסכם. 27. לבסוף יאמר - ואף זאת למעלה מן הצורך - כי גם לו סברנו כי טיוטת הסכם הוצגה לנתבע וכי הוא היה מודע היטב לתוכנה ואף הסכים לה עובר ליציאתו להכשרה - הרי שלא היה מקום לאכוף את תניית השיפוי. זאת, מהטעם שהתובעת עצמה לא נהגה על-פי הסכם זה ולא התייחסה אליו כאל הסכם מחייב בין הצדדים: כפי שציינו לעיל, מן הראיות עולה כי על אף האמור בטיוטת ההסכם, לא ערכה התובעת לנתבע ביטוח מנהלים ולא הפרישה בגינו הפרשות לקרן השתלמות. זאת שעה שלטעמנו, החובה להתמיד בהעסקה אצל התובעת על-פי הוראת השיפוי שלובה היא בחובה הנגדית של התובעת להעניק לנתבע את תנאי ההעסקה בהתאם לטיוטת ההסכם ולעמוד בהיקף ההעסקה שהובטח לנתבע. מצב דברים לגביו חלה הוראת סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), העוסק בדחיית קיום של חיוב השלוב בחיוב אחר שהופר. בנסיבות אלה ושעה שהתובעת לא קיימה את החיוב השלוב של הענקת התנאים לפי טיוטת ההסכם וההבטחות שבעל-פה, היה הנתבע רשאי לוותר על ההתקשרות החוזית שבין הצדדים (ראה - ע"א 7938/08 היארלי מונסנגו ואח' נ' מוריס מכביאן ניתן ביום 11.8.11) ). למסקנה זו נמצא תימוכין כאמור לא רק בהוראות חוק החוזים ובפסיקה, אלא גם בתנאיה של טיוטת ההסכם עצמו (אותו ניסחה כזכור התובעת) בו נקבע במפורש כי העובד ידרש לשפות את התובעת בסכום מושא המחלוקת במקרה של התפטרות "זולת אם התפטר מחמת הרעה של ממש בתנאים הכלכליים של העסקתו". 28. במקרה דנן יהיה נכון לטעמנו לקבוע כי אי קיום הוראות שבטיוטת הסכם העבודה בדבר ההפרשות לקופת הגמל ולביטוח המנהלים בהגיע המועד לביצוען על-פי טיוטת ההסכם (תום 6 חודשי העסקה במקרה של ביטוח המנהלים ושנת העסקה במקרה של קרן ההשתלמות) - מהווה פגיעה של ממש בתנאים הכלכליים המופיעים בטיוטה זו. קל וחומר שזוהי המסקנה המתבקשת בשים לב להפרת ההתחייבות שבעל- פה להיקף העסקה העולה משמעותית על זה שהיתה בפועל. לכן, אף אם נקבל את הגרסה כי טיוטת ההסכם הבשילה לכדי הסכם מחייב וכי הנתבע התפטר מעבודתו, הרי שלאור דברינו לעיל - אין לאכוף את הוראת השיפוי. אופן סיום יחסי העבודה - פיטורים או התפטרות 29. לאור דברינו לעיל - במסגרתם קבענו למעשה כי התובעת לא הצביעה על מקור חוקי או הסכמי המזכה אותה בסכום הנתבע וכי אף לו נחתמה טיוטת ההסכם - הרי שלא היה בכך להביא לאכיפתה של הוראת השיפוי הרי שניתן היה לדחות את התביעה ולסיים את מלאכתנו כבר כאן. עם זאת ולצורך שלמותה של ההכרעה מוצאים אנו להידרש לשאלה הנוספת שהצגנו בפתיח והיא - האם אכן הנתבע התפטר מעבודתו בתובעת אם לאו. לא למותר לחזור ולציין כי תשובה שלילית לשאלה זו מהווה טעם נוסף העומד בפני עצמו לדחיית התביעה. 30. גרסת התובעת בהקשר זה, כפי שמצאה ביטויה בתצהירו של מר טמיר, היתה - כי בחודש 6/07 הודיע הנתבע לתובעת על התפטרותו לרגל תחילת עבודתו בחברה ארקיע. עוד העיד מר טמיר בתצהירו כי "בטרם יציאתו של הנתבע להכשרה הבהירה לו התובעת כמו גם למועמדים האחרים כי עבודה בחברת תעופה אחרת במקביל לעבודה אצל התובעת איננה אפשרית מבחינה מעשית (הגם שאיננה פסולה מבחינה עקרונית)" (ראה - סע' 11 לתצהיר מר טמיר; ההדגשות אינן במקור). בחקירתו הנגדית, היה מר טמיר נחרץ פחות בתיאור נסיבות סיום עבודתו של הנתבע, תוך שהוא מעיד בהקשר זה כי הנתבע הודיע כי הוא עובר לעבוד בארקיע וכי הוא [הנתבע] לא השתמש במילה 'התפטר'. נוכח תשובתו הנ"ל נשאל מר טמיר על-ידי בית-הדין - האם הנתבע אכן הודיע כי לאור עבודתו בארקיע הוא לא יוכל עוד לעבוד בתובעת. שאלה עליה השיב מר טמיר כי הנתבע אמר לו "בשיחת מסדרון" שארקיע אינה מאפשרת לו לעבוד בתובעת וכי הנתבע אף אמר זאת באופן פורמאלי למר בר-טל (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול 3.1.10 ש' 10-18; עמ' 13 ש' 1-4). דא עקא, שבעדותו של מר בר-טל בבית הדין לא מצאנו אישוש או חיזוק לגרסה הראשונה שהועלתה על-ידי מר טמיר בחקירתו הנגדית, לפיה הנתבע אמר למר טמיר ב"שיחת מסדרון" ולמר בר-טל (באופן רשמי) כי נאסר עליו על-ידי ארקיע להמשיך ולעבוד בתובעת וכי ארקיע מנעה ממנו להמשיך את עבודתו בתובעת. 31. הנתבע מצידו הכחיש מכל וכל כי במסגרת הסכם ההעסקה שנערך בינו לבין ארקיע נאסר עליו לעבוד בחברה אחרת (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול מיום 13.9.10 ש' 22-24). הנתבע אף לא נחקר כלל בחקירה הנגדית אודות הטענה שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר טמיר כאמור לעיל. עוד העיד הנתבע, כי הוא היה מעונין ומסוגל להמשיך ולעבוד אצל התובעת במקביל לעבודתו בארקיע (סע' 22 לתצהיר הנתבע; פרוטוקול מיום 4.1.09 עמ' 3 ש' 1-6) וכן העיד - והדבר לא נסתר - כי במהלך תקופת עבודתו בארקיע הוא המשיך לעבוד במקביל במקום עבודה נוסף בחברת מון אייר כמדריך טיסה (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול 13.9.10 ש' 11-14; עמ' 6 ש' 19-20). 32. לאור כל האמור, אנו מקבלים אפוא את גרסתו של הנתבע, לפיה לא היתה כל מניעה להמשך עבודתו בתובעת גם לאחר תחילת עבודתו בארקיע ובמקביל לה. 33. בדברינו אלה ערים אנו לכך שהנתבע נדרש עם תחילת עבודתו בארקיע להשתתף בהכשרה מקצועית משך כחודש ימים, 5 ימים בשבוע בין השעות 7:00-16:00, אולם לטעמנו מכאן ועד למסקנה כי דבר זה מנע ממנו לטווח הארוך בו עסקינן (שלוש שנים) להמשיך ולעבוד בתובעת - רחוקה הדרך. זאת, במיוחד בשים לב לגמישות שהיתה התובעת מסוגלת לגלות כלפי הנתבע, בשים לב להיקף המשרה המצומצם בו העסיקה אותו בפועל ולכך שבחודשים האחרונים לעבודתו אצלה, היקף העסקתו היה דל במיוחד. סבורים אנו כי לו אכן היתה התובעת מעוניינת בהמשך עבודתו של הנתבע - כפי שניסתה להציג זאת בפנינו - ולו אכן ביקשה באמת ובתמים ובתום לב להביא למימוש ההתחייבות המיוחסת לנתבע בדבר תקופת העסקה מינימאלית של 3 שנים - הרי שחזקה עליה שהיתה מוצאת קרוב לוודאי את הדרך להגיע להסכמות עם הנתבע ביחס למתכונת העסקה גמישה. מתכונת שתאפשר את המשך העסקתו אצלה. זאת, בלא שתקופת הכשרה בת חודש בלבד בארקיע תעמוד בדרכה. אנו התרשמנו כי התובעת לא עשתה כל מאמץ על מנת לאפשר לנתבע לעמוד בהתחייבות המיוחסת לו לפי הוראות השיפוי וכן היא לא עשתה כל ניסיון לשבץ את הנתבע לעבודה אצלה במקביל לעבודתו בארקיע. זאת, כפי שניתן היה ללמוד מעדותו של מר בר-טל - אשר לא זכר ולו "מקרה ספציפי" אחד בו שובץ הנתבע לעבודה לאחר תחילת עבודתו בארקיע - אך לא הופיע. (ר' עמ' 4 לפרוטוקול מיום 13.9.10 ש' 7-8) משמע - התרשמותנו היא כי התובעת עצמה אשר מיהרה לעשות דרכה לבית-הדין ונלחמה כארי על אכיפת הוראות השיפוי, לא יצאה מגדרה ליצור את התנאים שיאפשרו את המשך עבודתו של הנתבע. זאת כנראה וכעולה מן הראיות, מן הטעם שלא היה לה די עבודה לספק לו. 35. לאור כל האמור עדיפה בעינינו גם בהקשר גרסתו של הנתבע לפיה - הוא פוטר מעבודתו בתובעת על פני הגרסה לפיה הוא שהתפטר ביוזמתו. סוף דבר 36. לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית. 37. התובעת תשלם הוצאות משפט לנתבע בסך כולל של 10,000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד לתובעת. הכשרה מקצועיתהחזר כספי