קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר תשלום קצבת נכות לקרן פנסיה / החזרת כספי קצבת נכות שהתקבלו מקרן פנסיה: מבוא האם יש לחייב הנתבע , שמבוטח במבטחים מאז שנת 1976, להשיב מאות אלפי שקלים ששולמו לו כקצבת נכות מאת מבטחים, בעקבות הכרה מצד המוסד לביטוח לאומי בנכותו כנובעת מעבודתו? זו השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים ובה עלינו להכריע בתיק זה. 1. הנתבע יליד שנת 1953 עבד במפעלי חיפה כימיקלים, החל מחודש ינואר 1976 ועד למועד סיום עבודתו, כשבמהלך תקופה זו היה עמית בתובעת (להלן: "מבטחים"). ביום 28.5.02 הגיש הנתבע בקשה לקבלת קצבת נכות ממבטחים בשל פגיעה בתפקוד ריאותיו. הנתבע נבדק על ידי רופא מטעם מבטחים נקבעו לו אחוזי נכות זמניים לתקופות קצובות, אשר הוארכו מעת לעת עד לחודש יולי 2008, ושולמה לו קצבת נכות בהתאם. 2. ביום 3.9.02 נתבקש הנתבע על ידי מבטחים לחתום על כתב התחייבות (נספח 4 לכתב התביעה) וכך עשה. הנתבע שחתם על כתב ההתחייבות כאמור, התחייב לפעול מול המוסד לביטוח לאומי כדי לממש את זכויותיו שם ואף התחייב כי במקרה והמוסד לביטוח לאומי יכיר בזכותו לקבלת דמי פגיעה, יחזיר למבטחים את מלוא הסכומים המשולמים לו בגין מחלתו וזאת בתוך 7 ימים מתאריך ההכרה בזכותו במל"ל, הכל בתוספת ריבית והצמדה. על נפקות כתב התחייבות זה ועל האמור בו, עוד נעמוד בהמשך. 3. הנתבע הגיש כנגד המל"ל תביעה להכרה בפגיעתו כפגיעה בעבודה, אלא שתביעתו נדחתה ביום 28.12.03. 4. ביום 11.3.04 פנתה מבטחים לנתבע והודיעה לו כי עליו להמשיך לפעול מול המל"ל כדי להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה, לרבות הגשת תביעה לבית הדין לעבודה. 5. הנתבע, אשר שכר את שירותיו של עו"ד, המשיך בהליכים כנגד המל"ל וביום 14.10.07 הודיע לו האחרון כי תביעתו להכיר במחלתו כנובעת מהעבודה התקבלה ואף נקבעו לו 96% נכות החל מיום 2.12.00. בהתאם, הודיע לו המל"ל הודיע יחל לשלם לו גמלה חודשית. 6. לאחר שהוכרה מחלתו של הנתבע ע"י המל"ל כפגיעה בעבודה ולאור האמור בתקנה 21 לתקנות מבטחים, [אלו שהיו בתוקף במועד הרלוונטי למועד תשלום גמלת נכות], הקובעת כי מבטחים אינה נושאת בכל אחריות לתשלום קצבת נכות בגין אירוע נכות שמקורו בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המל"ל ככזו, שלחה מבטחים לנתבע ביום 7.8.08 מכתב בו נתבקש להשיב את הכספים ששולמו לו החל מיום 10.8.02 ועד ליום 30.6.08 המסתכמים בסך של 606,661.44 ₪ (להלן:"הקיצבה ששולמה"). משלא שעה התובע לדרישות להשבת הקיצבה ששולמה - הוגשה התביעה שבפנינו. טענות הנתבע: 7. הנתבע, מצידו, טוען שאינו חייב בהשבת החוב כהגדרתו לעיל, וזאת מהנימוקים שלהלן: א. עם תחילת עבודתו של הנתבע הוסבר והומלץ לו ע"י נציגי מבטחים וכן ע"י הנהלת המפעל בו עבד כי מעת הצטרפותו למבטחים הוא יהיה מבוטח בפני כל פגיעה, מחלה ונזק אשר יגרמו לו בעבודתו במפעל, זאת בנוסף לכך שמבטחים תבטח אותו לעת זקנה. על בסיס המלצות אלה, אשר בהן נתן הנתבע אמון מלא הסכים להצטרף כחבר בתובעת. ב. בנסיבות מקרה זה, צריכות לחול עליו תקנות מבטחים כפי שהיו בתוקף ביום תחילת עבודתו של הנתבע במפעל והצטרפותו למבטחים (התקנות מיום 18.1.76). ג. מבטחים הייתה מחויבת לקבל את הסכמת הנתבע מראש כל זמן שהיה בכוונתה לשנות את התקנות ומשלא עשתה זאת כל תיקון בתקנות מבטחים אינו מחייב אותו. חובה זו מקבלת משנה חשיבות בשים לב לכך שבעת ההצטרפות למבטחים לא הייתה כלל תקנה או תנאי המחריג את אחריותה של מבטחים במקרה ותיגרם לנתבע נכות כתוצאה מעבודה, משכך תקנה 21 לתקנות מבטחים אינה מחייבת אותו. ד. באשר לכתב ההתחייבות עליו חתום הנתבע, מדובר במסמך שהוכן מראש על ידי נציגי מבטחים, ואלה "איימו" על הנתבע כי אם לא יחתום עליו לא יועבר לו תשלום כלשהו בגין פנסיית הנכות ששולמה לו על פי התקנות. ה. הנתבע חתם על כתב ההתחייבות אותו ערכה מבטחים מבלי שעמדה בפניו האפשרות להתנגד לכך. המדובר בחתימה תחת אילוץ ללא כל אפשרות להתנגד או להסתייג. ו. הסכומים ששולמו לנתבע על ידי מבטחים לא היו מעולם בגדר הלוואה אלא מדובר בקצבת נכות אשר שולמה כדין ואין מבטחים זכאית לשנות אותה באופן חד צדדי ולהפוך אותה להלוואה. הנתבע הכחיש את גובה סכומי הקצבה אשר לטענת מבטחים שולמה לו. 8. בפני בית הדין התקיימה ישיבת הוכחות בה העיד מטעמה של מבטחים מר קנובלר שמואל (להלן: "מר קנובלר"), מומחה פנסיוני ותומך מקצועי בקרנות הפנסיה הוותיקות של ההסדר, ואילו הנתבע העיד בעצמו. דיון והכרעה 9. הדין החל - א. יאמר, ראשית, כי הלכה פסוקה היא שתקנון קרן פנסיה הוא בגדר חוזה אשר מחייב הן את העמיתים והן את קרן הפנסיה. זכויותיהם של העמיתים נבחנות ונקבעות על פי תקנות קרן הפנסיה שבתוקף במועד קרות האירוע המזכה. וכך, שעה שמדובר בזכאות לפנסיית נכות, האירוע המזכה הינו ביום בו הופך העמית לנכה. על דברים אלה עמד בית הדין הארצי בע"ע 600013/96 אברהם ליבוביץ נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (31), 32, שם ציין כי זכויות העמית בקרנות הפנסיה מתגבשות על פי תקנון הקרן שהיה בתוקף בעת הפרישה. באותו פסק דין, עמד בית הדין הארצי על ההלכה בעניין זה תוך שהוא מפנה לתב"ע נו/9-3 עמיקם ברקן ואחרים - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (פד"ע כב, 258) שם נקבע: 'על פי ההלכה נקבעת זכותו של עובד לגמלה לפי הוראות החוק או תקנון הפנסיה כפי שהם ביום שבו מתגבשת הזכות, ולא ביום שבו התחיל לעבוד או הצטרף לקרן הפנסיה... אין אנו מוצאים במקרה דנן כי יש מקום לתקן הלכה זו או לשנותה, משום שהיא נשענת על מהותה של הזכות לפנסיה של העובד, המשתכללת ומשתנה במשך תקופת עבודתו, ומתגבשת לפי המצב המשפטי ביום אירוע העילה לתשלום הפנסיה'. פס"ד ברקן ניתן בשנת 1990 ומאז לא השתנה דבר המצדיק שינוי ההלכה שתוארה בו ואשר אומצה על ידי בית המשפט העליון"... בבג"צ 7691/95; בג"צ 2878/96 ח"כ גדעון שגיא ואחרים נ. ממשלת ישראל ואחרים, פ"ד נב(5), 577) (להלן: "בג"צ שגיא") נקבע עוד כי: 'כאשר אדם מצטרף לקרן כעמית הוא רוכש לעצמו זכויות מכוח החוזה עם הקרן, אך הזכות של עמית לקבל מן הקרן קצבה נתונה לשינויים במהלך החברות בקרן... מטעם זה או מטעם אחר עשוי להתעורר הצורך בשינוי התקנון של הקרן, בעניין הזכויות המגיעות לעמיתים או בעניין אחר... לצורך זה מקובל, כי בתקנון הקרן מצוי סעיף הקובע כי הקרן רשאית מעת לעת לשנות את התקנון בעניינים מסוימים, ובכלל זה את זכות העמית לקיצבה. אכן, שינוי התקנון, כמו כל שינוי בחוזה חייב להיעשות בתום לב...." מהאמור לעיל גם נובע, כי נוכח העובדה שזכות העמית לקצבה מהקרן מתגבשת לא ביום שבו הוא מצטרף כעמית לקרן, אלא ביום בו הוא נעשה זכאי לקצבה, שהוא בדרך כלל יום הפרישה מן העבודה או יום הזכאות לגמלה אחרת בהתאם לתקנון הקרן- הרי שהנוסח המסדיר את זכותו הינו כפי שהוא באותו המועד. לפיכך, לא היה מקום לקבל את טענת הנתבע, לפיה יש לבחון זכויותיו לאור הוראות התקנון בנוסחן נכון למועד הצטרפותו למבטחים, דהיינו בשנת 1976. (כבר כעת נאמר כי למעלה מן הצריך נראה בהמשך שגם הנוסח שהיה נכון למועד הצטרפותו קבע אותה קביעה). ב. נוסח התקנות לפיו יש לבחון את זכויות הנתבע, הוא זה שהיה בתוקף ביום בו הוכר הנתבע כנכה ע"י מבטחים, דהיינו בחודש יולי 2002. משכך תקנה 21 לתקנות הקרן, אשר עותק ממנה צורף לכתב התביעה, היא זו הרלוונטית לענייננו, משלא הוכיח הנתבע אחרת. על פי תקנה זו, אין מבטחים נושאת באחריות ובתשלום פנסיה, לרבות פנסיית נכות, כתוצאה מפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. משכך ובשים לב לכך שפגיעתו של הנתבע הוכרה כפגיעה בעבודה, הרי לא היה מקום להמשיך לשלם לנתבע תשלום בגין גמלת נכות. משמעותה של קביעה זו היא שלתובע שולמו סכומים אשר התברר בדיעבד כי לא היה זכאי לקבלם על פי התקנות, וזאת לא משום כך שנכון לעת תשלומם - שולמו לו שלא כדין, אלא בשל כך שהתקיים אירוע השולל את זכאותו להם רטרואקטיבית. נוכח האמור לעיל, דרישתה של מבטחים להשבת סכומי הקצבה ששולמה - תוך שהסתבר שלא היה זכאי לה - בדין יסודה, ועולה בקנה אחד עם הוראות התקנות וכתב ההתחייבות כפי שעוד נפרט. ג. למעלה מן הצריך נעיר, כי על פי הוראותיו של התקנון האחיד שאומנם אינן רלוונטיות לעניינו, גם כן נקבע באופן מפורש כי מבוטח זכאי לקבלת גמלת נכות אך ורק שעה שפגיעתו לא הוכרה כפגיעה בעבודה (ראו תקנה 30(4) לתקנון האחיד). ועוד למעלה מן הצריך נוסיף, כי מבטחים הפנתה בסיכומיה לתקנות מחודש ינואר 1969 אשר אותרו על ידיה לאחר בדיקה מעמיקה, כפי שהיו בתוקף שעה שהנתבע החל את עבודתו במפעלי חיפה כימיקלים. גם על פי אותו תקנון, אשר עותק ממנו צורף לסיכומי התובעת, אין מבוטח זכאי לקצבת נכות שעה שפגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה (ראו תקנה 43(ג) לתקנות מבטחים אשר עותק מהן צורף לסיכומי מבטחים). 10. אשר לטענת הנתבע לפיה אין מקום למתן נפקות לזכויותיו מהמל"ל להשליך על זכויותיו ממבטחים - א. באשר להחזר הכספים ששולמו, מבטחים הוכיחה כי הודיעה לנתבע בתקופה הרלוונטית כי לתוצאות ההליך שאותו ניהל מול המל"ל כדי להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה תהיה השפעה על זכויותיו. הנתבע בעצמו היה מודע לחובתו לפעול כדי לממש את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי כפי שעולה מהמכתבים ששלח לנציגי מבטחים. הנתבע היה מודע היטב לחובתו לפרוע את החוב למבטחים ואף הוצעו מספר דרכים חלופיות לסילוק החוב כפי שהדברים אף עולים ממכתבו מיום 4.8.08. מבטחים הוכיחה כי שלחה לנתבע מכתבים ואף צירפה עותק ממכתבים אלה בהם הפצירה בנתבע למצות זכויותיו מול המל"ל, כפי שעשה. משכך, הנתבע אינו יכול לטעון כי הכרעה בתביעתו מול המל"ל לא תשפיע ו/או אינה אמורה להשפיע על גורל זכויותיו הנובעות מתקנות מבטחים. ב. צודק הנתבע בהגדירו את הסכומים שקיבל ממבטחים כקצבת נכות, וכך היו מוגדרים סכומים אלו, אלמלא הייתה מוכרת פגיעתו כפגיעה בעבודה. אלא שעה שהפגיעה הוכרה ככזו, חובתה של מבטחים לפעול על פי התקנות ולדרוש השבת הקיצבה ששולמה לנתבע וכדין בחרה לראות בסכומים אלה כהלוואה. פעולותיה של מבטחים לקבלת חזרה את הסכומים שאותם שילמה מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר. טוב עשתה מבטחים עת פעלה על פי התקנות והעניקה לנתבע קצבת נכות (בשים לב לכך שהפגיעה לא הוכרה בתחילת הדרך כפגיעה בעבודה) ואין לזקוף ביצוע תשלום זה לחובתה. 11. באשר לכתב ההתחייבות - מוצאים אנו כי טענותיו של הנתבע לפיהן אולץ לחתום על כתב ההתחייבות לא הוכחה. אכן - עולה כי כתב ההתחייבות נערך על ידי מבטחים עצמה. מעיון באותו כתב התחייבות, אשר עליו הוחתם התובע, עולה כי אינו עומד בסתירה לאמור בתקנות, אין בו כל תנאי מקפח ו/או מפלה. טענת הנתבע כי חתימה על כתב התחייבות זה הייתה בגדר תנאי בל יעבור לתשלום קצבת הנכות הזמנית ממבטחים - גם היא לא הוכחה. לא זאת אף זאת, שמוצאים אנו שגם אם הנתבע היה אכן נדרש לחתום על מסמך זה כתנאי לקבלת הגמלה, הרי שאין מדובר בדרישה החורגת מהקובל ו/או בדרישה שאינה סבירה. עיון בכתב ההתחייבות מעלה כי הנתבע היה אמור להחזיר את הכספים שקיבל בצירוף הצמדה וריבית שנתית בשיעור של 4.5% בלבד כך שאין המדובר בריבית נשך. יתרה מזאת, בסעיף 7 לכתב ההתחייבות אף נערך איזון ראוי בין הסכומים אותם קיבל הנתבע "כהלוואה" לבין הסכומים שנצברו בחשבונו האישי אשר גם הם אמורים לשאת ריבית והצמדה כמפורט בסעיף 5 החל על "ההלוואה" וזאת החל מהחודש הראשון לקבלת הסכומים שעל חשבון הגמלאות. בעניין זה נציין כי אומנם לא מצאנו בתקנות מבטחים הוראה כלשהי המסדירה החתמת להחתים עמית על כתב התחייבות שכזה, אך מאחר ועל פי התקנון התשלום של קצבת הנכות מתבצע כל עוד לא הוכרה הפגיעה כפגיעה בעבודה, הרי שיש לראות בכתב ההתחייבות ככזה שנועד לשמור על זכויותיה של מבטחים וקופתה, ומתיישב עם הוראות התקנות ובא למנוע מעמית עשיית עושר ולא במשפט. מהיבט נוסף נציין, ונפנה לכך שעל פי ההלכה הפסוקה יש לפרש את תקנות הקרן כפי שמפרשים חוזה. פרשנות של חוזה אמורה להתבצע לא רק על בסיס האמור בתקנות ולפיהן בלבד, וישנם שיקולים וסממנים נוספים בגדרם אומד דעתם של הצדדים, כוונותיהם והתנהגותם במסגרת יישום אותו חוזה . בעניין זה נפנה, לדוגמא, לדבריו של כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז) בע"א 4623/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265. לפיכך, על אף שמבטחים לא הפנתה למקור המשפטי עליו הסתמכה כאשר החתימה את הנתבע על כתב ההתחייבות, לא מצאנו בנוסח כתב ההתחייבות דבר המחייב את פסילתו או התעלמות ממנו. לא מצאנו כי מדובר בכתב התחייבות אשר נועד להכשיל את זכאותו של התובע לגמלאות על פי התקנון של מבטחים, ומשכך מדובר בכתב התחייבות אשר כולל נורמות המתיישבות עם הכללים אותם התווה בית המשפט העליון בעניין אפרופים אליו הפננו לעיל. יתרה מזו, מדובר בדרישה סבירה הבאה להגן לא רק על הנתבע כעמית אלא על כספם של יתר עמיתי הקרן אשר ממנו שולמה הגמלה אותה קיבל הנתבע משך שנים. 12. באשר לטענת הנתבע כי הובטח לו בעת כניסתו לעבודה כי ביטוחו במבטחים נועד כדי להגן עליו גם מפני פגיעה בעבודה, כבר נציין כי זו לא הוכחה ולא נתמכה בראיה כלשהי. גם אם דברים אלה נאמרו לתובע על ידי מי מהממונים עליו, הרי אין ספק כי תקנות הקרן מחייבות את הנתבע ככל יתר העמיתים, לרבות אלה שהיו בתוקף ביום קבלתו לעבודה, ואין הקרן כאמור רשאית לפעול על פי שיקול דעת. לפיכך, דין טענת הנתבע בעניין זה להידחות. 13. באשר לטענה בדבר חובתה של מבטחים לקבל את הסכמתו של הנתבע לכל שינוי בתקנון הקרן, נאמר כי טענה זו דינה להידחות, בפרט בנסיבות תיק זה, אך גם בכלל. טענה זו אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה המחייבת את כלל העמיתים לפעול על פי תקנון הקרן. בבג"צ שגיא שהוזכר לעיל, נקבע כי אין לפרש מקרה של שינוי תקנון קופת הפנסיה לפני פרישה כמעשה של גרימת נזק לעמיתי קופת הפנסיה ואין בו כדי להצמיח עילה לתבוע את קופת הפנסיה או את המעביד בגין הפחתת הזכויות הנגרמות כתוצאה משינוי התקנון. (כמו כן, ראו לעניין זה: ע"ע (ארצי) 467/09 גדעון קרוליק - הסתדרות מדיצינית הדסה, פסד דין מיום 1.12.10.). לאור האמור לעיל, משלא הוכח בפנינו כי שינוי התקנון מדי פעם בוצע שלא כדין, דין טענת הנתבע בעניין זה להידחות. 14. באשר לשיעורו של החוב הנטען, מבטחים צירפה לכתב התביעה פירוט של הסכומים ששולמו לנתבע. הנתבע במהלך עדותו, לא הכחיש כי קיבל מדי חודש בחודשו 7,000 ₪ (ראו ע' 6 ש' 22 לפרוטוקול), סכום המתיישב עם פירוט הסכומים שבחישובי מבטחים במסגרת נספח 15 לכתב התביעה. הנתבע לא הציג ראיה כלשהי מטעמו המוכיחה כי הסכומים שפורטו (ולו במונחי קרן) בנספח 15 לכתב התביעה לא שולמו לו. ככל שהיו לנתבע טענות כלשהן באשר לחישובי מבטחים שצורפו לכתב התביעה היה ראוי לטעון בעניין זה ולפרט את הסתייגותו ולא להסתפק בהתנגדות כללית וכוללנית לחישוב שהוצג מבלי להציג חישוב אחר. ככל שהנתבע סבר כי נפלו פגמים בחישובים אלה, היה בנקל יכול לסתור אותם משמדובר בחישוב של סכומי הגמלאות ששולמו מדי חודש בחודש בצירוף ריבית והצמדה ותו לא, כך שאין המדובר בחישובים הדורשים מידה מיוחדת של מומחיות. מעיון במכתבו של מר יובל אראל (נציג מטעם התובעת) מיום 7.8.08 (נספח 12) עולה כי חובו של הנתבע לתובעת עומד על סך של 606,661.44 ₪, וזאת בגין התקופה מיום 10.8.02 ועד 30.6.08 כשסכום זה כולל ריבית והצמדה נכון ליום 7.8.08. לפיכך, אנו מקבלים את חישובי מבטחים כמפורט בנספח 15 לכתב התביעה. 15. באשר לטענות הנתבע בכל הקשור לכספים שנצברו בחשבונו בתובעת (תגמולים ופיצויים), יש לציין כי גובה הסכומים שם ואופן תשלומם ו/או קבלתם אינו רלוונטי לענייננו ומשכך בית הדין אינו נדרש לטענותיו אלה. אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכות כלשהי מזכויות הנתבע לעניינים אלה או לחובותיה של מבטחים, לרבות אלה שפורטו בכתב ההתחייבות. 16. למעלה מן הצריך, איננו יכולים להימנע מלהעיר, כי בהשוואה למנגנון שנקבע לעניין השבת כספים שמשולמים למבוטח על פי התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הרי שהמנגנון שמפעילה מבטחים לשם כך מתחשב בהרבה. עיון בהוראות התקנון האחיד, שגם על פיהן הגמלה משולמת בכפוף לכך שהעמית ימצה את זכויותיו כנגד צדדי ג' לרבות המוסד לביטוח לאומי, מראה כי הדרישה מהעמיתים לפעול מול צדדים שלישיים כדי לקבל את זכויותיהם אף הוחמרה עם השנים. עוד עולה מהתקנון האחיד, כי שעה שהוכרה מחלתו של עמית כמחלת מקצוע, על העמית להחזיר לקרן את הסכום אותו הוא קיבל בצירוף הצמדה וריבית או תשואה לפי הגבוה מבין שניהם. הוראה זו נועדה לאזן בין ההגנה על כספי כלל העמיתים לבין הצורך לסייע לעמית עד להכרה בפגיעתו כפגיעה בעובדה ו/או כתאונת דרכים. במקרה דנן, דרישתה של מבטחים אשר הפצירה בנתבע לממש את זכויותיו כנגד המוסד לביטוח לאומי הניבו פרי והנתבע קיבל מהמוסד לביטוח סכומים העולים בהרבה על אלה ששולמו לו על ידי הקרן. לא זו אף זו, יש לזכור כי הגמלה החודשית המשולמת לנתבע מהמל"ל והעולה על סך 14,000 ₪ לחודש, הנה בסכום כפול מזאת ששולמה על ידי מבטחים, כך שלנתבע במקרה זה כלל לא נגרם נזק אם כי להפך. טענת הנתבע כי שכר את שירותיו של עו"ד ונשא בשכר טרחתו לצורך מימוש זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי אינה שוקלת לענייננו ולא היה כל מקום לדרוש ממבטחים לשאת בעלות שכר הטרחה ואף לא בחלקו. יש לזכור כי על פי התקנות על הנתבע כעמית מוטלת החובה לממש את זכויותיו מול צדדים שלישיים, מבלי להידרש לסיועה של מבטחים. 17. כללו של דבר, ונוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה במלואה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת סך של 606,661.44 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.7.2008 ועד ליום התשלום בפועל. לאחר שהתחבטנו בדבר, ומשמדובר במי שנקבע כי הוא סובל מנכות בשיעור כבד משקל, ובהיות הכספים ששולמו לנתבע בתחום הביטחון הסוציאלי, ובשים לב לחילוקי הדעות בין הצדדים, החלטנו שלא ליתן צו להוצאות, ועל כן כל צד יישא בהוצאותיו. 18. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. קצבת נכותפנסיהקרן פנסיהנכות