קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת עובד שפוטר לעבודה עד פסק דין בתביעה: בפנינו בקשה למתן צו זמני אשר יורה על השבת המבקשת לעבודתה אצל המשיבה עד למתן פסק דין בתביעה הראשית. העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים התובעת, עורכת-דין במקצועה, הועסקה על ידי המשיבה במשך 15 שנים כממונה על נכסי המשיבה. ביום 20/06/10 נמסר למבקשת זימון לשימוע בפני ועדת פיטורים, בהתאם לסעיף 171א(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. השימוע היה אמור להתקיים ביום 28/06/10 ובסופו של דבר נדחה ליום 07/07/10 לבקשת המבקשת. לאחר השימוע, התכנסה ביום 08/07/10 ועדת הפיטורים והגיעה למסקנה כי יש לפטר את המבקשת. יחד עם זאת, מאחר והמבקשת פנתה למבקר המדינה בבקשה למתן צו הגנה כנגד פיטוריה ולבקשת מבקר המדינה, החליטה הועדה להשעות את החלטתה הסופית בנושא עד לקבלת החלטת מבקר המדינה. יש לציין כי הודעת ועדת הפיטורים נמסרה למבקשת אך ביום 31/08/10. ביום 15/12/10 הודיע מבקר המדינה למבקשת ולמשיבה כי אין בכוונתו ליתן צו כנגד פיטורי המבקשת ובו ביום מסרה המשיבה למבקשת הודעה על פיטוריה. לטענת המבקשת, עד לחודש ינואר 2010 הייתה המשיבה שבעת רצון לחלוטין מתפקודהּ וכי פיטוריה נבעו מהאופן בו טיפלה בעניין הנוגע לאחות ראש המשיבה. טענות המבקשת כנגד פיטוריה נוגעות הן לנימוקי הפיטורים, אשר לשיטתה אין להם בסיס והן לאופן בו פוטרה בפועל אשר לשיטתה היה בניגוד לדין. למשיבה טענות פרוצדוראליות רבות הנוגעות הן לשיהוי בו הוגשה בקשתה, הן להיות הפיטורים מעשה עשוי ולאופן בו הציגה המבקשת ראיותיה בפני בית הדין. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי תלונות רבות הצטברו כנגד המבקשת וכי המשיבה לא הייתה שבעת רצון מתפקודה ועבודתה ולכן הוחלט לפטרה. הכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ואת עדיהם ולאחר שעיינו במלוא חומר הראיות אשר הוצג בפנינו סבורות אנו כי דין הבקשה להתקבל. כל ההכרעות העובדתיות בהחלטה זו הינן לכאורה בלבד ולצרכי ההליך הזמני בלבד. התרשמותנו מהראיות אשר הוצגו בפנינו היא כי המבקשת פוטרה מעבודתה מבלי שהוצגה לכאורה בפניה, ובדיעבד אף לא בפנינו, סיבה של ממש לכך ומבלי שמצאנו לכך הצדקה, לכאורה. למעשה, עיון בנימוקי הפיטורים יוצר את הרושם כי הם נתפרו, לכאורה, במיוחד למטרת פיטורי המבקשת ולא היה להם כל בסיס. המבקשת הצביעה על קשר אפשרי בין פיטוריה לבין התביעה אשר הגישה, בשם המשיבה, כנגד אחות ראש המשיבה, מר יצחק רוכברגר. מבלי להכריע באם יש או אין קשר מעין זה, התרשמנו, לכאורה, כי הנימוקים שביססו את החלטת הפיטורים היו נטולי בסיס ולאור חשיבות תפקיד המבקשת, דעתנו היא כי יש להיעתר לבקשה. נימוקי הפיטורים תשובת המשיבה לבקשה מכלכלת 34 עמודים ו-192 סעיפים אשר מתוכם רק כעמוד ומחצה ושישה סעיפים מתייחסים לנימוקים בבסיס ההחלטה לפטר את המבקשת. יתר המלל בתשובה מתייחס לנושאים אחרים ובעיקר לטענותיה המקדמיות של המשיבה ולהתרחשויות שאירעו לאחר שהתקבלה ההחלטה במשיבה על פיטורי המבקשת. ניתן היה לצפות כי בבקשה מעין זו תפעל המשיבה להציג בפני בית הדין את ההצדקה לפיטורי המבקשת, אך בפועל המשיבה כמעט ולא התייחסה לנושא זה. להלן נבקש לעמוד על הנימוקים והטענות אשר ביססו את ההחלטה לפטר את המבקשת כפי שהם באו לידי ביטוי בראיות אשר הוצגו בפנינו. במכתב הזימון לשימוע מיום 17/06/10 (נספח י' לבקשה) ציינה המשיבה כי התלונות כנגד המבקשת היו כדלקמן: סחבת לא מוצדקת ולא סבירה בנושא רישום קרקעות שהחל לגביהן הליך הפקעה (סעיף 3.1 למכתב הזימון השימוע). כשלים בהליך משלוח התראות לחייבים בגין שימוש בנכסי העירייה (סעיף 3.2 למכתב הזימון השימוע). אי-הכנת ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה, כשלים באספקת נתונים מעודכנים לגבי שימוש בנכסי העירייה למרות התראות שניתנו למבקשת (סעיף 3.3 למכתב הזימון השימוע). אי-מתן שירות מספק לפניות תושבים המתבטא בהתעלמות, סחבת או טיפול לקוי בתלונות (סעיף 3.4 למכתב הזימון השימוע). אי-טיפול בפלישה ובבנייה בלתי חוקית ברח' טרומפלדור בעיר (סעיף 3.5 למכתב הזימון השימוע) יחסי אנוש לקויים ונתק עם גורמים כאלו ואחרים במשיבה (סעיף 3.6 למכתב הזימון השימוע). היעדרויות ואיחורים ללא תיאום וללא אישור (סעיף 3.7 למכתב הזימון השימוע). בתשובתה לבקשה דנן ציינה המשיבה את הנימוקים הבאים כנימוקים המבססים את ההחלטה לפטר את המבקשת: חוסר יכולת לעבוד בשיתוף פעולה עם גורמים במשיבה ומחוצה לה, זאת למרות שהוער לה על כך וניתנה לה הזדמנות לשפר התנהגותה (סעיפים 28-29 לתשובה). תלונות רבות אשר הצטברו כנגד המבקשת בהן יוחסה לה התנהלות לא ראויה וסחבת בטיפול בנושאים שבסמכותה (סעיף 35 לתשובה). תלונה שהוגשה על ידי שמאי המשיבה, מר זוהר רטנר, כנגד ראש העיירה ואשר נבעה מיחסי העבודה העכורים בין המבקשת למר רטנר (סעיף 36 לתשובה). לא מצאנו במכתב הזימון לשימוע ובתשובה לבקשה כל תלונה נוספת הנוגעת לתפקוד המבקשת עובר למועד בו החליטה המשיבה להעמיד את המבקשת לשימוע לשם סיום העסקתה. המבקשת הציגה בפנינו את המסמכים אשר נמסרו לה עובר לשימוע יחד עם מכתב הזימון לשימוע. בסך הכל צירפה המשיבה כ-60 מסמכים שונים. כחלק מאותם מסמכים צורפה גם הצעה להסכם פשרה שערך מר יצחק רוכברגר ביום 31/05/10 והודעות למבקשת על קבלתה לעבודה משנת 1995. ליתר המסמכים הנותרים הגיבה התובעת במהלך השימוע שנערך לה. עיינו בכל המסמכים אשר צירפו הצדדים ובתשובת המבקשת לאמור בהם. התרשמותנו, בשלב לכאורי זה, הינה כי יש לקבל את גירסת המבקשת מהנימוקים אשר יפורטו להלן. ראשית, כשליש מהמסמכים אשר צירפה המשיבה נכתבו בשנת 2010, היינו לאחר שהוגשה התביעה כנגד אחות ראש המשיבה. לא נדרשנו בשלב זה להכריע בשאלת הקשר שבין התביעה כנגד אחות ראש העיר לבין פיטורי התובעת, אף כי ייתכן והכרעה בשאלה זו תהא בלתי-נמנעת בעת מתן פסק-דין בתובענה גופא. יחד עם זאת, אם אכן יש ממש בטענות המבקשת ואכן נימוקי הפיטורים יסודם במניע פסול, הרי שאף המסמכים שנוצרו לאחר ההחלטה על הפיטורים, ייתכן שיסודם במניע פסול ומכאן הזהירות. נוסף על כך, העובדה כי שליש מהמסמכים עליהם ביססה המשיבה את החלטת הפיטורים נוצרו במחצית שנת עבודתה האחרונה של המבקשת במשיבה מעוררת תהייה. כאשר נלקחת בחשבון העובדה כי חלק נכבד מיתר המסמכים אשר צורפו כלל אינם יוצרים רושם של תלונה או מסמך בעל אופי שלילי, הרי שחלקם היחסי של המסמכים משנת 2010 עולה. שנית ועיקר לענייננו, המבקשת הגישה תצהיר מטעמה בו התייחסה לכל הטענות והמסמכים אשר צירפה המשיבה למכתב הזימון לשימוע. מהאמור בתצהירה ומהמסמכים הרבים אשר צירפה נוצר בפנינו הרושם כי המסמכים עליהם ביקשה המשיבה לבסס את החלטת הפיטורים לא היו מבוססים כדבעי, במקרה הטוב או משענת קנה רצוץ, במקרה הפחות טוב - כל זאת לכאורה. התובעת נחקרה על האמור בתצהיריה ולא עלה בידי הנתבעת לסתור את האמור בהם. איננו רואות מקום להתייחס למלוא המסמכים בכדי לא להכביר במלל, אך נציין כי עיינו בכל המסמכים מטעם הצדדים. לשם ההמחשה נתייחס למספר מסמכים אשר צורפו למכתב הזימון לשימוע ואשר באמצעותם ביקשה המשיבה לבסס את ההחלטה לפטר את המבקשת. התייחסותנו תהא בהתאם לנימוקי המשיבה לפיטורי המבקשת כפי שפורטו בבקשה. סחבת והתנהלות לא ראויה בסעיף 3.1 למכתב הזימון לשימוע טענה המשיבה כי המבקשת נקטה סחבת בלתי מוסברת בנושא רישום קרקעות שהחל לגביהן הליך הפקעה. כדוגמא לכך ציינה המשיבה הפקעה ברח' סוקולוב בעיר אשר המבקשת נתבקשה עוד בחודש דצמבר 2006 לטפל בהפקעת שטחים בו (נספח י/17 לתצהיר המבקשת). המשיבה טענה כי בעקבות מחדלי המבקשת התעכב שיפוץ הרחוב. המבקשת טענה בתצהירה הנוסף כי טיפלה בכל אשר התבקש ממנה בשקידה ראויה וכי בסופו של דבר העיכובים נבעו מנסיבותיו החריגות של הרחוב. מהראיות אשר הוצגו בפנינו אין ביכולתנו, בשלב זה על כל פנים, להכריע האם אכן טיפלה המבקשת בנושא ההפקעות ברחוב סוקולוב בשקידה ראויה או שמא נקטה סחבת. המבקשת הסבירה כי רחוב סוקולוב הוא רחוב ראשי במשיבה, ערך הנכסים בו גבוה ולאור טעמים אלו, הפקעת נכסים ברחוב זה הינה סבוכה ויקרה. לדבריה ההפקעות ברחוב סוקולוב התעכבו מטעמים אשר כלל אינם קשורים אליה. המבקשת נחקרה על תצהיריה אך לא נשאלה כל שאלה בנושא זה והאמור בתצהירה לא נסתר לעניין זה. מהראיות אשר המשיבה עצמה צירפה ניתן לתהות כיצד מלמדות הן על סחבת בוודאי באופן שפגע במשיבה. נספח י/17 הינו מיום 05/12/06, כאשר על גבי אותו נספח מציינת המבקשת בכתב ידה ביום 06/12/06, היינו ביום שלמחרת, הוראות שונות לעניין המשך הטיפול. המשיבה לא הציגה בפנינו כל ראיה שהיא באשר לסחבת בטיפול המבקשת בהפקעות ברחוב סוקולוב ולא הוצגה כל ראיה כי המשיבה העירה לה בנושא זה. ודוק: כאשר מחליט מעסיק על זימונו של עובד לשימוע תוך שהוא שוקל לפטרו עליו לפרט בפניו את הטענות המבססות את ההחלטה לפטרו וככל שישנם מסמכים המבססים טענות אלו, אף להציגם. נספח י/17 אינו מציג כל תלונה כנגד המבקשת אלא כל שצוין בו הוא שעליה לטפל בהפקעה ברחוב סוקולוב. המבקשת הציגה ראיות לפיהן טיפלה בהפקעה וכלל לא ברור לנו כיצד ביקשה המשיבה לבסס באמצעות מסמכים אלו סחבת כזו או אחרת. על כל פנים בפנינו לא הוצגה ולו ראשית ראיה, אשר הייתה מספקת בשלב לכאורי זה, בכדי לתמוך בגירסתה. שלושה עמודים בהם 25 סעיפים ייחדה המשיבה בתשובתה אך ורק לנושא השיהוי ואילו לנושא הסחבת, אשר היווה את אחת העילות לפיטורי המבקשת, ייחדה המשיבה 2 סעיפים בלבד. נספח י/2 הינו מכתב אשר שלח למבקשת היועץ המשפטי של המשיבה, עו"ד מיכאל בלום, ביום 17/05/10, אשר אף ישב בועדת הפיטורים. במכתבו מציין עו"ד בלום כי העברת הרישום של נכסי תאגיד המים במרשם המקרקעין על שם המשיבה, התעכב. מכתב זה ככל הנראה ביקש לבסס אף הוא את טענת הסחבת כנגד המבקשת. המבקשת הסבירה בתצהירה כי פנתה בנושא זה למנכ"ל העירייה ולממלא מקום ראש המשיבה וכי הנושא טופל כראוי על ידה ודבריה לא נסתרו על ידי המשיבה. מסמך נוסף אשר נועד, ככל הנראה, להעיד על סחבת הינו מכתבו של מר מאיר קוק (סומן כמסמך י/6). המועד בו נשלח מכתבו של מר קוק אינו מצוין עליו, אך נראה שנשלח בשלב כלשהו בשנת 2010. המשיבה טענה בסעיף 3.4 למכתב הזימון לשימוע כי עניינו של מר קוק הוא אחד מאותם המקרים בהם ניתן שירות לקוי לתושבים על ידי המבקשת ובעקבות זאת התלוננו אותם תושבים. עיון בתשובת המבקשת מלמד כי העיכוב בטיפול בעניינו של מר קוק יסודו היה בנסיבות חריגות וכי מר מאיר דורון סגן ממלא מקום ראש העיר טיפל בנושא באופן אישי. במכתבו, המצ"ב כנספח 8 לתצהיר הנוסף אשר הגישה התובעת, מסביר מר דורון כי העיכוב בשומת היטל ההשבחה שעל מר קוק לשלם יסודו היה בקשיים באיתור שמאי בענייננו. העובדה כי המשיבה בחרה להציג נושא זה כתלונה כנגד וכאחד מהמקרים המעידים על סחבת, טיפול לקוי ואשר באמצעותו ביקשה לבסס את ההחלטה לפטר את המבקשת נגועה בחוסר תום-לב של ממש. דוגמא נוספת לחוסר תום-ליבה של המשיבה הינו מכתבו של מר שלמה הלוי, גבאי בית הכנסת "בר-יוחאי" מיום 11/02/10 (נספח י/10). לא ברור מה ביקשה להשיג המשיבה באמצעות מכתב זה אך אין חולק כי מדובר במסמך אחד מתוך מסמכים רבים הקיימים בנוגע לנכס בו שוכן בית הכנסת "בר-יוחאי". מעיון במכתבו של מר הלוי עוד היה ניתן להתרשם בטעות, כי המבקשת נטפלה לציבור המתפללים בבית הכנסת וביקשה להתנכל להם, כאשר המציאות שונה בתכלית. מנספח 16 לתצהיר הנוסף מטעם המבקשת עולה כי בבית הכנסת הוקמה ישיבת הסדר ונעשה בנכס שימוש חורג אסור אשר הפריע לשכני בית הכנסת. מהמסמכים עוד עולה כי המבקשת פעלה על דעת הגורמים המוסמכים בעירייה. מדוע אם כן צורף מכתב זה לזימון אשר נשלח לתובעת לקראת השימוע? מה ביקשה המשיבה להוכיח באמצעותו? הרושם שנוצר בפנינו הוא כי מדובר במסמך אחד מתוך מסמכים רבים אשר צורף באופן מגמתי מתוך מטרה, לכאורה, להשחיר את פני המבקשת. נספח י/21 הינו מסמך אשר לא עלה בידנו לרדת לחקר הסיבה בגינה צורף למכתב הזימון לשימוע. מדובר במכתב אשר נשלח למבקשת על ידי מנהל מחלקת מדידות, מר שלום קטיעי ובו הוא כתב למבקשת כי העביר אליה סט מפות עם טבלת שטחים להפקעה. לא ניתן ללמוד בשום אופן ממכתב הזימון לשימוע, מפרוטוקול השימוע עצמו ומהתשובה לבקשה מדוע צורף מסמך זה. המסמכים לעיל מהווים דוגמא בלבד, אך דוגמא זו מייצגת נאמנה את המסמכים אשר צורפו למכתב הזימון לשימוע. רובם של מסמכים אלו אינם מהווים תלונה ישירה כנגד המבקשת אלא מכתבים כלליים למדי. חלקם מתייחסים, לכשלים כאלו ואחרים אשר כלל לא ניתן להתרשם כי מדובר בכשלי המבקשת. לגבי מסמכים אחרים כלל לא ניתן להבין האם המבקשת פעלה שלא כשורה, או שמא מדובר בתכתובת עבודה רגילה, אך המשיבה לא טרחה כלל להתייחס ולהסביר מה באו מסמכים אלו להוכיח. המבקשת התייחסה לכל המסמכים אשר צירפה המשיבה וסיפקה הסברים אשר חלקם נתמכו במסמכים אשר הוציאה המשיבה עצמה. המשיבה לא טרחה להתייחס להסברי המבקשת בשום שלב שהוא, בין אם בהחלטה על פיטוריה לאחר השימוע ובין אם בתשובתה לבקשתה. למעלה מכך, המשיבה טענה כי העירה למבקשת על כך, אך לא הציגה בפנינו כל אסמכתא לכך. מטעם המשיבה העיד גזבר המשיבה, מר גיל גורדון, אשר ביקש באמצעות עדותו לתמוך בטענות המשיבה אך למעשה השיגה עדותו את התוצאה ההפוכה. ראשית ועיקר, יש לתהות מדוע מטעם המשיבה העיד מר גורדון ולא בעלי תפקידים אחרים במשיבה, אשר שניים מהם, עו"ד בלום ומר הרצל נחום, מנכ"ל העירייה, אף ישבו בועדת הפיטורים. עו"ד בלום ומר נחום הכירו את המשיבה טוב יותר ממר גורדון, עבדו עמה פרק זמן ארוך יותר ואף היו מכותבים שניהם לחלק נכבד מהמסמכים אשר באמצעותם ביקשה המשיבה לבסס את טענותיה. אין ספק כי עדותם של עו"ד בלום ומר נחום הייתה ראיה טובה יותר מעדותו של מר גורדון והייתה שופכת אור על האירועים שהובילו לפיטורי המבקשת. העובדה כי המשיבה בחרה במר גורדון כעד מטעמה, כאשר עמדו לרשותה עדים אשר יכלו להעיד על הטענות כנגד המבקשת ממקור ראשון אינה דבר של מה בכך. הלכה היא כי בעל דין אשר אינו מציג ראיות העומדות לרשותו, ניתן להסיק מהימנעותו כי לו היה מציג ראיות אלו היה בהן כדי להזיק לו (ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651). אף שאין מדובר בהליך העיקרי הרי שלסעד זמני ישנן השלכות נכבדות ואף אם מטבעו של הליך זמני אין מקום להצגת מלוא ראיות הצדדים, יש להציג את העיקריות שבהן. מטעמים שאינם ידועים לנו בחרה המשיבה לעסוק בעיקר בטענות מקדמיות ובפרוצדורה, אשר כבודן במקומו מונח, אך לא על חשבון המהות. אך גם לגופה של עדותו התרשמנו כי מר גורדון, העיד דברים אשר אינם מתיישבים עם תצהירו. כך לדוגמא העיד כי נכח בפגישה אשר ניהל ראש המשיבה עם המבקשת (עמ' 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 09/02/11) , כאשר בסעיף 26 לתצהירו לא טרח לציין כי אף הוא נכח בפגישה זו. היעדר תום-ליבה של המשיבה מוצג בצורה הטובה ביותר בעדותו של מר גורדון ככל שהדבר נוגע לטענת המשיבה לעניין ספר הנכסים של המשיבה. בסעיף 3.3 למכתב הזימון לשימוע מציינת המשיבה את הדברים הבאים לעניין ספר הנכסים: "עד כה לא הכינות ספר מדויק ומעודכן של נכסי העירייה - למרות שהנך משמשת בתפקידך כמנהלת מחלקת הנכסים מזה 15 שנה, ולמרות שהמדובר בנושא המצוי בתחום אחריותך, עד למועד זה אין ספר נכסים המרכז את כל נכסי העירייה" (ההדגשה לא במקור. א.ג.כ). בסעיף 31 לתצהירו, התייחס מר גורדון לטענות בגינן זומנה המבקשת לשימוע והתייחס אף לספר הנכסים בסעיף 31.3 לתצהירו בזו הלשון: "...סחבת בהכנת ספר נכסים ובכלל זה, הנתונים שמצויים בעירייה ובאחריות המבקשת לעדכנם - בלתי מעודכנים" עינינו הרואות כי האשמה חמורה בדבר אי-הכנת ספר נכסים במכתב הזימון לשימוע הפכה להאשמה מרוככת הרבה יותר - סחבת בהכנת ספר הנכסים, בתשובה לבקשה. תמהות אנו הכיצד ניתן לנקוט סחבת בהכנה ובעדכונו של ספר נכסים, אשר לגביו נטען שהוא כלל לא הוכן. העובדה כי מר גורדון טען בתצהירו טענה עובדתית שונה מאשר נטענה במכתב השימוע שנערך למבקשת יש בה כדי להאיר את המשיבה באור שאינו מחמיא. אמת עובדתית ישנה אחת - או שהמבקשת הכינה את ספר הנכסים או שהיא לא הכינה אותו, אך לא שניהם גם יחד. לפיכך מסקנתנו הינה כי בזימון לשימוע טוענת המשיבה טענה העומדת לכאורה בסתירה לעדותו של העד מטעמה. הליך השימוע אינו "טקס שיש לקיים מצוות אנשים מלומדה" כדברי כב' השופטת ארד (כתוארה אז) בע"ע 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448. על המעביד העורך את השימוע ליתן אפשרות אמיתית לעובד, לענות לטענות המועלות כנגדו. אף אם המעביד משוכנע כי הטענות כנגד העובד מבוססות כדבעי, אף אם סבור הוא כי לא תיתכן תשובה אשר תניח את דעתו, עליו לתת לאפשר לעובד לעשות כן ועליו לשמוע את העובד בלב-פתוח ובנפש חפצה. כבני-אדם, כולנו נדונים לטעות וזכות השימוע באה, בין היתר, ליתן לעובד אפשרות למנוע פגיעה שיסודה בטעות. אף אם סברה המשיבה בתום-לב כי נפלו פגמים חמורים בהתנהלות המבקשת היה עליה להציג בפניה את הטענות באופן תם-לב ולשמוע את תשובותיה בלב-פתוח ובנפש חפצה. גם אם היינו מקבלות בלא הרהור את גירסת המשיבה לפיה היו נימוקים כבדי משקל לפיטורי המבקשת, היה על המשיבה להציג את טענותיה באופן תם-לב בפני המבקשת. העובדה כי המשיבה הציגה גירסה שאינה אמיתית בפני המבקשת, הינה היפוכו הגמור של עיקרון תום-הלב. מכל מקום, המבקשת טענה בתצהירה כי הכינה ספר נכסים מדויק ומעודכן מדי שנה וכי ספר זה נמסר לידי המשיבה. המבקשת לא נחקרה על דברים אלו אשר הופיעו בתצהירה ואנו מבכרות לקבל את עדותה מאשר את עדות המשיבה וטענותיה לעניין זה. לאור אופיו של ההליך הזמני, קצבנו את הזמנים לחקירת העדים וברי כי לרשות הצדדים לא עמד מלוא הזמן לשאול כל שאלה אשר חפצו לשאול, עובדה אשר נלקחה בחשבון על ידינו. יחד עם זאת, המשיבה בחרה לייחד את מירב זמן חקירתה הנגדית של המבקשת אשר קצבנו לה, לסוגיית ההקלטות והשיהוי ולא למהותם של דברים. התרשמנו כי, לכאורה, טענות המשיבה כנגד המבקשת לעניין סחבת או התנהלות לא ראויה לא היה להן על מה להסתמך. יחסי אנוש בעייתיים טענה נוספת של המשיבה נגעה ליחסי אנוש בעייתים של המבקשת מול גורמים כאלו ואחרים בעירייה. המשיבה לא טרחה לפרט עובר לפיטורי המבקשת מהם גורמים אלו, כיצד באו יחסים בעייתיים אלו לידי ביטוי ואילו אירועים מבססים טענה זו. שני הצדדים העלו טענות אשר נגעו לשמאי המשיבה, מר זהר רטנר. לא שמענו די ראיות בנוגע למר רטנר ואין אנו סבורות כי יש מקום לקבוע ממצאים כאלו ואחרים בנושא זה, ולו לכאורה. מכל מקום, לא עלה בידי המשיבה להראות כי יחסי אנוש בעייתים מצד המבקשת הם אשר הובילו להתנהלותו של מר רטנר. מהמסמכים אשר הציגה המשיבה ניתן היה להבחין במתיחות מסוימת בין המבקשת לבין עו"ד בלום, היועץ המשפטי למשיבה, אך המשיבה לא הגישה תצהיר מטעמו של מר בלום ולא פירטה דבר בעניין זה. המבקשת טענה בתצהירה כי טענות המשיבה לעניין יחסי האנוש נטולות בסיס ודבריה לא נסתרו. התוצאה הינה כי אנו מקבלות את גירסת המבקשת לעניין זה. בשולי הדברים נציין כי המשיבה העלתה טענות כאלו ואחרות באשר ליחסה של המבקשת לכפופים לה, כך לדוגמא בסעיפים 80 ו-81 לתשובה. טענות אלו לא הובאו בפניה במהלך השימוע והתרשמותנו הינה כי הן הועלו בפניה לראשונה בתשובת המשיבה לבקשה זו. מכיוון שכך אין אנו רואות מקום ליתן משקל לטענות אלו, מאחר ולא עליהן התבססה החלטת הפיטורים. סיכום ביניים לא עלה בידי המשיבה להציג בפנינו נימוקים אשר הצדיקו את פיטורי המבקשת. התרשמנו כי הליך הפיטורים נעשה "מצוות אנשים מלומדה" מהיבטיה המשפטיים אך ללא בסיס עובדתי המצדיק, לכאורה, את פיטורי המבקשת. המבקשת עסקה בתפקיד אשר הביא לחיכוך משמעותי עם תושבי המשיבה. תפקיד המבקשת כלל, בין היתר: הפקעות מקרקעין, חיוב תושבים בתשלומים גבוהים באופן יחסי דוגמת היטלי השבחה ובהגשת תביעות פינוי בשם המשיבה. אין בליבנו ספק כי בתפקידה ספגה המבקשת גם ביקורת, בין אם מעמיתיה לעבודה ובין אם מתושבים אשר החלטותיה היו בעלות משמעות כלכלית רבה עבורם. יחד עם זאת, לא עלה בידי המשיבה להצביע על ביקורת חריגה או תלונות מוצדקות כנגד המבקשת, כאלו שהיה בהו כדי להצדיק את פיטוריה, לכאורה. המבקשת הציגה בפנינו מכתבי שבח אשר הוצאו לזכותה בין אם על ידי המשיבה ובין אם על ידי גורמים אחרים. ניכר כי במרבית תקופת העסקתה הייתה המשיבה שבעת רצון הימנה ומהאופן בו ביצעה את תפקידה. המסמכים שהציגה המשיבה לא הצביעו על אי-שביעות רצון מהמבקשת, אלא לכל היותר הראו על מורכבות תפקידה. לא הוצגה בפנינו כל ראיה לכך שטרם ההחלטה על פיטוריה הוער לה על טענות כאלו ואחרות וניתנה לה הזדמנות לתקן. עמדנו אף על הפגמים אשר נפלו בבחירת המצהיר מטעם המשיבה, בחירה אשר יצרה בפנינו את הרושם, לכאורה, כי מטרתה, לכאורה, להסתיר את אשר אירע. המבקשת צירפה מספר לא מבוטל של מסמכים מטעמה המצביעים על שביעות רצון הימנה במשיבה. מכתבים אלו כוללים הן מכתבי שבח מתושבים והן מכתבי המלצה וחוות דעת על המבקשת, אשר המשיבה עצמה ערכה, מכל תקופת העסקתה. איננו רואות מקום להתייחס בהרחבה למסמכים אלו מאחר וממילא הגענו למסקנה כי לכאורה לא היה בסיס להחלטת המשיבה. המבקשת הוכיחה כי לכאורה לא היו טעמים לפטרה ולהלן נדון באם יש מקום להורות על השבתה לעבודה עד להכרעה בתובענה גופא. סעד האכיפה פסיקה עניפה קיימת בבתי-הדין לעבודה באשר למקרים בהם יאכוף בית-הדין יחסי עבודה ויורה על השבתו של עובד לעבודה בפועל. אין חולק כי הוראה על השבתו של עובד לעבודה על אפו ועל חמתו של מעסיקו אשר פיטר אותו עלולה ליצור קשיים של ממש במקום העבודה. אין חולק עוד כי השימוש בסעד זה לא יעשה כדבר שבשגרה וככלל יעדיף בית-הדין לפסוק פיצויים ככל שהתרשם כי פיטורי העובד היו שלא כדין. בבג"צ 4485/08 אלישע נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (טרם פורסם, פסק-הדין מיום 5/10/09 מצוי במאגרים האלקטרוניים) (להלן: פרשת אלישע) סקר בית המשפט העליון את ההלכה הנוגעת לאכיפת יחסי-עובד מעביד באופן מקיף. פסק-הדין בפרשת אלישע שם את הדגש על זכויותיו של הפרט, העובד המפוטר, על העוול שנגרם לו כתוצאה מהפיטורים וכיצד ירפא סעד האכיפה עוול זה. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל (פסקה 13 לפסק-הדין): "התמיכה בהרחבה מסוימת של השימוש בסעד האכיפה מתבססת, בין השאר, על שיקולי מדיניות ושיקולים חברתיים-ציבוריים, כגון החשיבות בהקמת הגנה אפקטיבית על זכויות עובדים וחיזוק העובד כבעל זיקה למקום עבודתו...בין האדם למקום עבודתו נרקמת עם הזמן זיקה שאינה מצטמצמת להיות מקום העבודה מקור פרנסה בלבד. העובד משקיע במקום עבודתו את מירב זמנו ואת מיטב מרצו, הוא קושר במקום העבודה קשרים חברתיים המלווים אותו בשגרת יומו, וזהו לו מקור של סיפוק, התפתחות והגשמה עצמית..." עוד מציינת כב' השופטת ארבל כי במקרים בהם נפגעות זכויות חוקתיות דוגמת זכות ההתאגדות והזכות לשוויון וכן פיטורים הנגועים בהפליה מגדרית, עדתית או גזעית ייטה בית הדין להורות על אכיפת יחסי העבודה (פסקה 17 לפסק הדין בפרשת אלישע). פסיקת בית המשפט העליון בפרשת אלישע וכן פסיקה עניפה הקיימת בבתי-הדין לעבודה שמה את הדגש על זכויות העובד הפרטי ומולן חובותיו של המעביד (ראו גם ע"ע 506/09 הורוביץ - עמותת בית חנה, טרם פורסם. פסק הדין מיום 24/10/10 מצוי במאגרים האלקטרוניים). בענייננו מעבר לזכויות המבקשת כאדם פרטי ניצב שיקול כבד-משקל בדמות האינטרס הציבורי. לאינטרס הציבורי בעניינו שני 'ראשים'. הראשון, נוגע לחשש שמא אכן ישנו קשר בין פיטורי המבקשת לבין התביעה אשר יזמה המבקשת מתוקף תפקידה הציבורי כנגד אחות ראש המשיבה. עלה בידי המבקשת להוכיח בפנינו, לכאורה, כי לא היה קשר בין פיטוריה לבין התנהלותה ובכך נוצר החשש שמא אכן היעדר משוא הפנים כלפי ראש המשיבה היה בעיני המשיבה לצנינים. המבקשת הינה עובדת ציבור האחראית על נכסי המשיבה, רשות ציבורית ומשמשת כנאמנה של הציבור בהגנה על נכסיו. תפקיד המשיבה הינו להבטיח כי בנכסי הציבור יעשה שימוש ראוי והולם בהתאם לדין. תושבי המשיבה נושאים עיניהם אל עובדי הציבור במשיבה ןבכלל זה אל המבקשת, וסומכים ידיהם על יושרם, מקצועיותם והגינותם. בסעיף 171 לפקודת העיריות [נוסח חדש] יצר המחוקק מנגנון פיטורים יוצא דופן במקרה בו מתבקשים פיטוריהם של היועץ המשפטי לעיריה, גזבר העירייה ומבקר העירייה. מנגנון הגנה זו יסודו בחיכוך התמידי שבין בעלי תפקידים אלו לבין נבחרי הציבור ולאור העובדה כי בעלי תפקידים אלו עשויים לעמוד פעמים רבות בניגוד עניינים עם נבחרי הציבור בקשר למילוי תפקידם הציבורי (עוד לעניין זה ראו דב"ע נז/3-90 המועצה המקומית כפר מנדא - חלימא, פד"ע ל', 375, 382-383). המבקשת אומנם איננה נמנית על אותם בעלי תפקידים מבחינה פורמאלית ואכן מבחינה זו פעלה המשיבה כנדרש על-פי דין. יחד עם זאת, מבחינה מהותית תפקידה של המבקשת בהחלט עשויה להעמידה במצב של ניגוד עניינים מול נבחרי הציבור במשיבה, בדומה ליועץ המשפטי ולגזבר העירייה. סבורות אנו כי הרציונאל בבסיס ההגנה כנגד פיטורים הניתן ליועץ המשפטי, לגזבר ולמבקר קיים במידת-מה גם ביחס למבקשת. אין בכך כדי להטיל חובה על המשיבה לנקוט את הליך הפיטורים הקבוע לאותם עובדים, אך בהחלט יש בכך כדי לבחון את מעשי המשיבה בקפידה יתרה. ישנו טעם רב בהגנה על עובדים אשר פועלים למען הציבור ועלולים להימצא בניגוד עניינים אל מול נבחרי הציבור עקב תפקידם. אומנם לא הוכח בפנינו כי אכן ישנו קשר בין התביעה כנגד אחות ראש המשיבה, אך מנגד לא הוכחה עילה מבוססת לכאורה לפיטורי המבקשת. האופן בו פוטרה המבקשת יצר רושם של מהלך מחושב היטב מהבחינה המשפטית אך חסר כל בסיס, לכאורה, מהבחינה העובדתית. איזה מסר ישודר לציבור לו אותה עובדת ציבור האמונה להגן על נכסי הציבור תפוטר ללא נימוק של ממש? פיטורים אלו יש להדגיש, מוכתמים, לכאורה, בקשר לתביעה אשר הגישה העובדת אשר פוטרה כנגד אחותו של מי שמכהן בראשות המשיבה. משלא הוכח, לכאורה, כי היה מקום לפטר את המבקשת מחייב האינטרס הציבורי כי הסעד הראוי במקרה דנן יהא השבה לעבודה. ה'ראש' השני של האינטרס הציבורי יסודו בציפיית הציבור לפעולתה התקינה של הרשות הציבורית. הציבור מצפה כי נציגיו ינהגו בניקיון כפיים, בתום לב, בסבירות, בהגינות, ביושר ובמידתיות. פיטורי עובדת ציבור, אשר יצרה רושם מסור לעבודתה ולהגנת נכסי הציבור פוטרה בהליך אשר נדמה בעינינו כפגום מן היסוד משלא נשען, לכאורה, על יסודות עובדתיים של ממש. נוצר בפנינו הרושם כי המשיבה עשתה מאמצים ניכרים ליצור עבור המבקשת עילת פיטורים 'מעשה רוקם', ללא קשר וללא עילה, לכאורה, למציאות בפועל. המסמכים אשר הוצגו בפנינו, ואשר קודם לכן הוצגו בפני המבקשת, היו חסרי משמעות, חסרי עוצמה ונטולי קשר לטענות אשר הועלו כנגדה. נדמה, לכאורה, כי המילים הקשות אשר נכתבו במכתב הזימון לשימוע, בשימוע עצמו, בהחלטת ועדת הפיטורים ובתשובה לבקשה, נכתבו כלאחר יד ומתוך ההבנה המשפטית כי יש לאמרן. כפי שפירטנו לעיל, לא עלה בידי המשיבה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך לכאורי זה כי היה בסיס, לכאורה, לפיטורי המבקשת. מצויים אנו בהליך זמני בו הכרעתנו מבוססת אך ורק על הראיות הבסיסיות אשר הוצגו בפנינו. יחד עם זאת ניתנה לצדדים ההזדמנות להציג ראיות והמשיבה בחרה להקדיש את מיטב עיתותיה לטענות בדבר שיהוי וגילוי מסמכים ולא למהות - ההחלטה על פיטוריה והנסיבות שהובילה לקבלתה. באשר לשיהוי לו טוענת המשיבה, דעתנו היא כי גם טענה זו דינה להידחות. אף אם השתהתה המבקשת בהגשת בקשתה הרי שהפגמים בהתנהלות המשיבה והאינטרס הציבורי מהווים שיקולים כבדי משקל בכדי לדחות את טענת השיהוי. דוקטרינת השיהוי יסודה בדיני היושר. בית הדין יקבל טענת שיהוי אך מקום בו הוכח להנחת דעתו כי בעקבות השתהות המבקש שינה המשיב מצבו לרעה או שיש בשיהוי כדי להצביע על זניחת התביעה על ידי הצד שהשתהה (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית פ"ד נז(5), 433) (להלן: פרשת תלמוד תורה). לעניין זה יפים דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בפרשת תלמוד תורה (שם, בעמ' 448): "... השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות בהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור, ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. לפיכך, תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי כאמור אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי... במסגרת שיקול הדעת כאמור, ייבחנו שיקולים שונים ומורכבים שיסודם במערכת היחסים בין הצדדים ומאזן האינטרסים והנזקים היחסי שביניהם, אופי הזכות הנתבעת ומעמדה במידרג זכויות האדם, ושיקולים של אינטרס ציבורי ברבדים ובגוונים שונים. הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות הענין..." לא הוצגה בפנינו, בשלב לכאורי זה, סיבה משכנעת של ממש לפיטורי המבקשת ולמעשה המבקשת הציגה די ראיות המצביעות על שביעות רצון הימנה במהלך שנות עבודתה. התרשמותנו, בשלב לכאורי זה, היא כי למבקשת נעשה עוול וכי פיטוריה לא נבעו מהנימוקים אותם הציגה המשיבה. במצב עובדתי זה כשלעצמו לו הייתה מצביעה המשיבה על נזק אשר נגרם לה עקב השתהות המבקשת ייתכן והיינו נעתרות ודוחות את הבקשה עקב שיהוי. אלא שבענייננו המשיבה לא הציגה נזק של ממש אשר נגרם לה עקב שיהוי ועיכוב בן כחודש וחצי בהגשת בקשתה אינו מעיד על זניחת תביעתה להשבה לעבודה. מעבר לכך, ענייננו חורג מנסיבותיה הפרטיות של המבקשת ומעורב בו שיקול ציבורי כבד-משקל. המשיבה טענה כי למבקשת מונה מחליף זמני וכי השבתה לעבודה תפגע בו ועל כן לשיטתה יש לדחות את הבקשה עקב שיהוי. טענה זו אין בידנו לקבל. עצם העובדה כי מונה למבקשת מחליף זמני ולא קבוע, מעידה כי הנזק אשר ייגרם הן למשיבה והן למחליף, אשר שמו כלל לא הוזכר, מוגבל. למעלה מכך ועיקר לעניין טענת השיהוי - האינטרס הציבורי בענייננו מחייב כי אף אם השתהתה המבקשת בהגשת בקשתה, יש לדון בה לגופה לאור חשיבות העניין. אם אכן, כפי שטוענת המבקשת פוטרה ממשרתה עקב ביצוע תפקידה ולאור ניגוד עניינים כזה או אחר במשיבה, תיסוג טענת השיהוי בפני האינטרס הציבורי. מאזן הצדק בין האינטרסים הפרטיים של המבקשת והאינטרסים הציבוריים מחייב כי טענת השיהוי תידחה, קל וחומר משלא נגרם למשיבה נזק של ממש. סוף דבר - הבקשה מתקבלת והמבקשת תושב לעבודתה ולתפקידים אשר ביצעה עובר לפיטוריה על-אתר. כתב הגנה יוגש בתוך 14 ימים מהיום. נקבע לדיון קדם-משפט ביום 12/05/11 בשעה 14:00. המשיבה תישא בשכר טרחת בא-כוח המבקשת בסך 7,000 ₪ ובהוצאות המבקשת בסך 500 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. החזרת עובד לעבודהפיטורים