קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת קצבת ניידות לביטוח לאומי: 1. מטעמי נוחות יקראו הצדדים בפסק דין זה כדלקמן: התובע/הנתבע שכנגד- "התובע", הנתבע/התובע שכנגד- "הנתבע". 2. במסגרת תביעתו נשוא תיק בל 1667/06, עותר התובע כנגד החלטת הנתבע מיום 23/1/06, לשלול את זכאותו לקצבת ניידות, רטרואקטיבית החל מיום 1/7/98, וכנגד הדרישה ממנו להחזיר הן את הגמלאות ששולמו לו מאז וכן את ההלוואה העומדת שניתנה לו ב- 6/93 בעת שרכש רכב למוגבל בניידות. 3. נימוקי החלטת הנתבע הנ"ל הועלו במכתבו לתובע מיום 23/1/06, ובו נאמר: " הריני להודיעך כי אינך זכאי לקצבת ניידות החל מ- 01/06/2005 לא בטחת בביטוח מקיף את רכבך אשר נרכש באמצעות הלוואה עומדת (בסעיף 3(ב)(2) 3(ג) להסכם הניידות) הפרת את כתב ההתחייבות עליו חתמת לפי הסכם הניידות (סעיף 3(א) להסכם הניידות). מ- 01/08/1998 עד- 31/05/2005 הפרת את כתב ההתחייבות עליו חתמת לפי הסכם הניידות (סעיף 3(א) להסכם הניידות). ..... מ-1/7/1998 עד- 31/7/1998 לא בטחת בביטוח מקיף את רכבך אשר נרכש באמצעות הלוואה עומדת (בסעיף 3(ב)(2) 3(ג) להסכם הניידות) .... נוצר חוב ע"ח גמלת יתר בסך 133,548 ₪ לתקופה מ: 01/07/1998 עד 31/01/2006 החוב ינוכה מגימלאות אחרות אם משולמות לך ע"י המוסד. החוב ייצמד למדד על פי החוק. הינך רשאי להגיע להסדרתשלומים להחזר החוב. הסדר תשלומים יבטל את ההצמדה מיום ההסדר...." (ראו מוצג ת/1). 4. יחד עם כתב ההגנה בתיק הנ"ל הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד במסגרתו בקש מבית הדין לחייב את התובע להחזיר את קצבת הניידות שהשתלמה לו מאז 1/7/1998, ואת סכום ההלואה העומדת שניתנה לו בעת רכישת רכבו בשנת 1993, בטענה של הפרת בבתחייבות שלו כלפי הנתבע. 5. ביום 22/8/07 ובעקבות פניית התובע לוועדה לביטול חובות, החליטה זו על ביטול 25% מהחוב הנטען כלפיו. כך ובעקבות פניה נוספת מטעם התובע לבטל את כל החוב הנטען כלפיו, חזרה הוועדה לביטול חובות ביום 22/1/08, ואישרה את ההחלטתה הראשונה. 6. במסגרת סיכומיו בקש הנתבע לחייב את התובע להחזיר לו סך של 110,936 ₪ בגין קצבת הניידות שהשתלמה לו מאז 1/7/1998, (לאחר ניכוי 25% מחוב בהתאם להחלטת הוועדה לביטול חובות), וכן סך של 43,342 ₪, החזר הלוואה עומדת שקבל התובע בעת רכישת רכבו ב- 1/93, (לאחר ניכוי קצבת נכות כללית בסך של 3585 ₪ שקיזז הנתבע ע"ח החוב), והכול בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב מסעיף 12(א)(ג) להסכם הניידות מיום 22.04.09 ועד לתשלום המלא בפועל. (ראו, סיכומי נתבע, ותע"צ מתוקנת). 7. לטענת התובע, לאחר שהוסבר לו ע"י פקידת מחלקת הניידות בנתבע, שאם ירכוש רכב אחר תחודש קצבת הניידות שלו, הוא רכש בחודש נובמבר 2006 רכב מסוג פורד שנת ייצור 1995, אך משפנה ביום 27/11/06 וביקש לחדש את תשלום קצבת הניידות, הוא נדחה ע"י הנתבע ביום 28/3/07, בנימוק שהוא עדיין לא הסדיר את תשלום חובו הנ"ל. בקשר עם החלטה זו, הגיש התובע תביעה נוספת נגד הנתבע במסגרת תיק בל 1741/07. בזיקה לכתב התביעה זה, הוגש מטעם הנתבע כתב הגנה בו נטען, בין היתר, שלא ניתן לחדש את קצבת הניידות לתובע, עד אשר הוא יסדיר את החוב כאמור. 8. במסגרת דיון מיום 18/05/08, שהתקיים בתביעה השנייה בפני כב' הש' ורבנר, הוחלט על איחוד הדיון בשני התיקים שבכותרת, בפני מותב זה. 9. התובע מצדו כפר בזכות המוסד לדרוש את החזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות, בהתקיים נסיבות שפקידי המוסד אשמים ביצירתם, לטענתו. הוא אף הכחיש את גובה החוב הנטען ואת אופן החישוב של סכום ההחזר הנתבע ע"י הנתבע. מנגד, טען הנתבע כי משהפר התובע את כתב ההתחייבות עליו חתם עם קבלת ההלוואה העומדת, ולא ביטח את הרכב בביטוח מקיף אלא בביטוח צד ג', זכאי הנתבע להפסיק תשלום קצבת הניידות ולדרוש את החזר ההלוואה העומדת, ואת סכום קצבת הניידות שהשתלמה לתובע מאז היום הקובע, מועד הפסקת הביטוח המקיף ב- 1/7/98. 10. מטעם המוסד העידה בפנינו גב' לרה ויזבורד, מנהלת מדור גמלאות-ניידות בסניף חדרה של הנתבע, (להלן: "גב' ויזבורד"), וזאת ביחס לתעודת עובד ציבור המתוקנת שנערכה על ידה, מוצג נ/6, (להלן: "התע"צ" ). כן העיד התובע בעצמו, והוגשו מסמכים שונים מטעם שני הצדדים. רקע עובדתי: 11. התובע יליד 1970, תושב אום אל פחם, הוכר כנכה בשיעור של 80% בעקבות תאונת דרכים שארעה לו בשנת 1978. 12. רק ביום 22/12/92, עת שמע התובע מאנשים שהוא זכאי לזכויות לרכישת רכב כמוגבל בניידות, הוא הגיש לנתבע בקשה להלוואה עומדת לרכישת רכב ,(מוצג נ/1), ובאותו יום הוא חתם על כתב התחייבות כמתחייב מסעיף 3 להסכם הניידות. (מוצג נ/3). 13. בקשת התובע להלוואה עומדת, אושרה עקרונית ביום 05/01/93. את כספי ההלוואה העומדת בסך של- 32,378 ₪, (מוצג נ/6) הוא קבל מהנתבע ביום 22/06/93, שאז רכש רכב רכב מסוג סובארו, שנת ייצור 93', מספר רישוי 9253003, (להלן: "הרכב"). כמו כן, הגיש התובע לנתבע ביום 29/08/93, בקשה לקצבת ניידות וזו אושרה לו החל מיום 01/06/93, ( מוצג נ/2). 14. ביום 22/07/93 המציא התובע לפי דרישת הנתבע פוליסת ביטוח מקיף לרכב ביחס לתקופה שמיום 30/06/93 ועד ליום 30/06/94.(מוצג נ/4). 15. ביום 03/01/06 היה הרכב מעורב בתאונה ונגרם לו נזק טוטאלי. לפי גרסת התובע שלא נסתרה, שוויו של הרכב במועד זה עמד על כ- 5000 ₪ . 16. אין מחלוקת בין הצדדים שבעקבות התאונה הנ"ל, פנה התובע ביום 08/01/06 לסניף המל"ל בחדרה. באשר לסיבת הפניה קיימת מחלוקת, לטענת התובע הוא פנה על מנת לבדוק את זכויותיו בעניין רכישת רכב אחר לאחר שרכבו ניזוק טוטאלית בתאונה, ואילו לטענת הנתבע, התובע פנה כדי לבקש שחרור הרכב מהמכס כדי לקבל את הפיצוי הכספי מחברת הביטוח עקב התאונה. כך או כך, בעקבות פניה זו, בדק הנתבע את תיקו של התובע ומצא שהוא לא המציא פוליסות ביטוח מקיף לרכב מאז 1998. יותר מאוחר הוברר כי התובע כן המציא לנתבע פוליסות ביטוח מקיף לרכב גם בשנת 2000-2001. בעקבות בדיקה זו נשלח כאמור מכתב הנתבע מיום 23/01/06 שצוטט בסעיף 3 לעיל, בדבר הפסקת תשלום קיצבת הניידות, והדרישה להחזר הקצבאות ששולמו לו מאז 1/7/98, בסך של 133,548 ₪ בטענה שהוא הפר את הסכם הניידות וההתחייבות ע"י התובע. הנתבע קזז מקצבת הנכות שהשתלמה לתובע מחודש 4/06 ועד 7/07 , סך של 224 ₪ מדי חודש, ובסה"כ 3,584 ₪ . 17. כאמור הנתבע וכנטען בסיכומיו אינו חולק על כך שעד שנת 1998 ביטח התובע את הרכב בביטוח מקיף, (ראה מע' 4 בסיכומי הנתבע). כמו כן, אין מחלוקת עוד כי בעקבות דרישת הנתבע להמציא את הביטוחים של רכב לתקופה שמיום 1/7/98 ועד 30/6/06, המציא התובע ביום 18/6/06 העתקים מפוליסות הביטוח שהראו כי, למעט התקופה מ- 1/7/2000 ועד 30/6/2001 בה בוטח הרכב בביטוח מקיף, ביתר התקופה ועד 2006, הרכב בוטח בביטוח צד ג' במקום ביטוח מקיף. (ראה תע"צ מיום 21/11/06). עיקר טענות התובע 18. התובע מעיד על עצמו כאזרח פשוט בעל השכלה בסיסית שהפך להיות נכה קשה ומוגבל בניידות בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב מאז היותו בגיל 8 שנים . הוא רכש רכב כמוגבל בניידות בעזרת הלוואה עומדת בהיותו בן 22 שנים, שאז ידיעת הקרוא וכתוב שלו בשפה העברית הייתה פשוטה מאוד ולא איפשרה לו להבין את מהות כתב ההתחייבות עליו הוא חתם. לטענתו בעת שחתם על ההתחייבות הוא לא רק שלא קרא את המסמכים ולא הבין את תוכנם, אלא גם כאשר שאל במעמד החתימה את פקידת הנתבע, על מה הוא חותם, התשובה היחידה שקבל הייתה שהוא חותם על מסמכים בקשר לקבלת רכב מהנתבע. התובע טען שהוא ידע על אפשרות קבלת עזרה מהנתבע לרכישת רכב רק מאנשים רגילים שפגש בסביבתו, והוא גם לא ידע שהסכם הניידות מאפשר לו להחליף את רכבו כל 3.5 - 5 שנים, ולכן הוא החזיק את הרכב כל כך הרבה שנים, משנת 93 ועד שניזוק טוטאלית בשנת 2006. 19. התובע הסביר כי רק בשנה הראשונה ולבקשת הנתבע, הוא המציא בעצמו את פוליסת הביטוח המקיף לנתבע, אך ביתר התקופה של 5 השנים הראשונות, סוכן הביטוח שלו שידע שהרכב נקנה בעזרת הלוואה עומדת מהביטוח לאומי, הוא שדאג להמציא העתק מהפוליסות לנתבע מדי שנה. 20. לטענת התובע, אחרי 5 השנים הראשונות הוא עבר לסוכן ביטוח חדש בשם אגבריה מרעי ולא היה לו ברור סוג הביטוח שזה ביטח את הרכב. יותר מאוחר שמע התובע מאנשים במגזר, כי אחרי 5 שנים הרכב הופך להיות שלו ולכן לא משנה אם הוא מבוטח בביטוח צד ג'. בכל מקרה, טען התובע, כי סוכן הביטוח העביר לנתבע מדי שנה העתק מרשיונות הנהיגה, הרכב ופוליסות הביטוח, (מוצג נ/5). התובע הוסיף וטען כי אחרי שגיל הרכב הגיע ל- 10 שנים, סרבו חברות הביטוח לבטחו בביטוח מקיף, בהיותו רכב ישן. 21. טענת התובע העיקרית הינה כי הוא הוטעה ע"י הנתבע, כאשר במעמד החתימה על מסמכי ההתחייבות לא הוסבר לו על מה הוא חותם, ויותר מאוחר, כאשר הנתבע לא טרח להתריע בפניו כי סוג הביטוח של הרכב אינו תואם את הנדרש בהסכם הניידות וההתחייבות. לטענתו הנתבע לא טרח לבדוק את תיקו במשך שנים רבות ובכך גרם לו להאמין שהוא ממלא אחרי הדרוש ממנו על פי ההסכם וההתחייבות שלו, זאת למרות שהנתבע נהג בכל שנה לדרוש ממנו להמציא את ביטוח הרכב, רישיונות הרכב והנהיגה שבתוקף. להוכחת טענתו זו הצליח התובע לאתר ולהציג בפנינו דוגמא למכתב כזה שנשלח אליו ע"י הנתבע ביום 07/11/02 ובו נאמר: "הנך מתבקש להמציא צילום ברור של רישיון רכב בר תוקף, את הרשיון יש לשלוח בדואר בצירוף מכתב זה תוך 15 יום". 22. לטענת התובע, הוא המציא את המסמכים כמבוקש במכתב הנ"ל, אך למרות זאת, הנתבע גם אז ב- 11/02, לא מצא לנכון לבדוק את תיקו ולהתריע בפניו על אי המצאת פוליסות הביטוח הדרושות כנטען על ידי הנתבע, (עובדה שמוכחשת ע"י התובע), ובעיקר לא על סוג הביטוח הנדרש. מחדל זה מצד הנתבע וחוסר המעש לאורך השנים הוא שגרם ו/או תרם להצטברות החוב הנטען ע"י הנתבע למימדים גדולים, שלראשונה התגלה לו בחודש ינואר 2006 עת הוא פנה לנתבע בעצמו, ורק אז טרח הנתבע להעמידו על העובדה שהוא כביכול, מפר את הסכם הניידות וההתחיבות שעל פיו. התובע טוען, כי אילו הנתבע היה מתריע בפניו על ההפרה הנטענת עוד משנת 1999 שאז הומצאה הפוליסה הראשונה של צד' ג' לנתבע, או לכל הפחות בשנת 2002, שאז הוא המציא לנתבע רישיון נהיגה תקף, כפי שנדרש לעשות במכתב הנתבע אליו מיום 7/11/02, ברי כי אז הוא עוד יכול היה לתקן את סוג הביטוח וחלק גדול מהחוב לא היה נוצר בכלל, וסכומו לא היה תופח לסכום העצום, שהוא אינו יכול לעמוד בו כיום. 23. לטענת התובע, הרכב של התובע הוא משנת ייצור, 1993, כך שבעת התאונה בשנת 2006, ערכו עמד על כ- 5000 ₪, כיאה לרכב שמזה כ- 15 שנים נוסע על הכביש. בנסיבות אלו, לא מתקבל על הדעת ולא הוגן לדרוש מאדם נכה שאין לו מקורות כספיים, מלבד קצבאות שהוא מקבל מהנתבע, לשלם חוב שנוצר משך שנים אחורה, כאשר בפני הנתבע היתה אפשרות לבדוק את תיקו ,להתריע בפניו על הבעיה בסוג הביטוח בו בוטח הרכב. 24. התובע הוסיף וטען שהואיל והתשלומים על פי הסכם הניידות משולמים על-פי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), על הנתבע מוטלת חובה לשקול בהתאם לסעיף 315, האם לאור מצבו האישי המיוחד של התובע בכלל ראוי לדרוש ממנו החזר של הכספים הנתבעים ממנו. 25. יתרה מזאת, סעיף 3ג(1) להסכם הניידות מאפשר לנתבע להפעיל שיקול דעת בשאלה האם לדרוש את החזר ההלוואה העומדת וקצבאות הניידות, תוך התחשבות במצבו של המבוטח ונסיבות העניין, אך הנתבע לא הפעיל את שיקול דעתו, והחליט באופן שרירותי לדרוש מן התובע החזר של כל ההלוואה העומדת וכל הקצבאות, ללא כל התחשבות בנסיבות העניין המיוחדות של המקרה ושל התובע. עיקר טענת הנתבע 26. התובע הפר את התחייבויותיו מכוח הסכם הניידות ומכוח כתב ההתחייבות ולא בטח את הרכב בביטוח מקיף כל עוד הוא בבעלותו ולא המציא פוליסות ביטוח מקיף בתוקף לנתבע, וזאת בניגוד לאמור בסעיפים 3(א) ו-3(ב)(2) להסכם, ובניגוד לסעיף 4 לכתב ההתחייבות שעל פיו התחייב התובע לבטח את הרכב מייד עם רכישתו וכל עוד הוא בבעלותו בביטוח מקיף וצמוד למחיר הרכב בשוק ובערכו המלא. 27. אי לכך ומתוקף סעיף 12(א)(7) להסכם הניידות, חייב התובע להחזיר את ההלוואה העומדת לנתבע, ומצד שני חייב הנתבע לדרוש מן התובע החזר של ההלוואה ואין לו כל שיקול דעת, אם לדרוש את החזר ההלוואה אם לאו. כך מתוקף הוראת סעיף 20(א)(5) להסכם הניידות לפיו תשלום קצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו חל אחד מהמועדים הקבועים בסעיף 12(א)(7) להסכם הניידות , בדין הופסק ריטרואקטיבית תשלום קצבת הניידות. 28. ביחס לטענה כי על הנתבע לפעול בהתאם לסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, נטען כי אין תחולה לסעיף הזה בנסיבות העניין, משום שזכויות המוגבלים בניידות וחובותיהם נקבעים עפ"י הסכם הניידות בלבד, (ראו סיכומי הנתבע). 29. עוד טען הנתבע כי החובה להמציא את פוליסות הביטוח חלה על המוגבל בניידות, וכי אין באפשרות הנתבע וביכולתו לעקוב מדי השנה אחרי כל המבוטחים מקבלי קצבת הניידות ולבדוק האם רכבם מבוטח בביטוח מקיף. החובה ואחריות הדיווח, בהתאם להסכם הניידות וכתב ההתחייבות, מוטלת על המבוטחים, ואין לקבל את הטענה שהתובע לא הבין או לא ידע כי חובה עליו לבטח את הרכב כל עוד הוא בבעלותו בביטוח מקיף דווקא, וכי עליו מוטלת החובה להמציא את פוליסות הביטוח לנתבע. המסגרת הנורמטיבית 30. סעיף 3(א) להסכם הניידות שנחתם מיום 1/6/77, על פי סעיף 9 לחוק הביטוח לאומי קובע: "3. התחייבות (א) מוגבל בניידות יקבל הטבות לפי הסכם זה אם הוא מוגבל בניידות לצמיתות ומתקיימות לגביו הוראות הסכם זה וכל עוד הן מתקיימות לגביו, והוא או האפוטרופוס שלו וכן מורשה הנהיגה עבורו, הכל לפי העניין, מקימים את תנאי התחייבות אשר נטלו על עצמם כלפי המוסד - לפי כתב התחייבות, אשר חתמו כדרישת המוסד (להלן - כתב התחייבות). סעיף 3(ב)(2) להסכם הניידות קובע: "(ב) המוסד רשאי, בין היתר, לדרוש שהמוגבל בניידות שקיבל הלוואה עומדת לרכישת רכב או האפוטרופוס שלו, לפי הענין - (1)... (2) ימציא למוסד, לפי דרישתו, פוליסת ביטוח מקיף בר תוקף על מלוא ערך רכבו. " סעיף 3(ג) להסכם הניידות, קובע: "(ג) נהג אדם ברכב שלא בהתאם להוראות סעיף 7 לעיל או לא מולאו הוראות סעיף קטן (ב) לעיל, יהיה המוסד רשאי לפי שיקול דעתו - (1) לדרוש החזר ההלוואה העומדת - ועל החזר זה יחולו הוראות סעיף 12א; (2) לשלול את זכותו של המוגבל בניידות לקבל הלוואה עומד להחלפת רכב; (3) להפסיק את תשלום קצבת הניידות הניתנת לבעל רכב על פי הסכם זה." העילות להחזר ההלוואה העומדת פורטו בסעיף 12 להסכם הניידות כך: " 12. העילות להחזר ההלוואה העומדת (א) המוגבל בניידות יהיה חייב להחזיר למוסד את ההלוואה העומדת אם אירע אחד מאלה: ... (6) חדל להתקיים או לא התקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת על פי הסכם זה; (7) המוגבל בניידות או האפוטרופוס שלו או קרוב המשפחה, לפי הענין, הפרו את התחייבויותיהם כלפי המוסד; (ב)... (ג) ליום שבו אירע המקרה המפורט בסעיף קטן (א) וליום שבו דרש המוסד את החזר ההלוואה העומדת כאמור בסעיף קטן (ב), ייקרא להלן - המועד הקובע; חובת החזר ההלוואה העומדת תחול במועד הקובע המוקדם מבין המועדים הקובעים ... (ד) על האמור בסעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג) - (1) אם חדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת, לא יידרש המוגבל בניידות להחזיר את ההלוואה העומדת אלא בתום שנים עשר חודשים מהיום שבו חדל להתקיים תנאי מהתנאים המזכים כאמור, והמועד הקובע יחול ביום תום שנים עשר החודשים כאמור; חזרו להתקיים במוגבל בניידות כל התנאים המזכים בהלוואה עומדת בטרם חלפו שנים עשר החודשים, לא יידרש המוגבל בניידות להחזיר את ההלוואה העומדת רק בשל ההפסקה בזכאותו; (2) ... (ה) אירע אחד המקרים המקרים המפורטים בסעיף קטן (א), פסקאות (1)(2), (4) ו-(6) ... חייב המוגבל בניידות להודיע על כך מיד למוסד. סעיף 20 להסכם הניידות קובע: (א) תשלום קצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו - .... (3) חדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקיצבת ניידות ; (5) חל אחד מהמועדים הקובעים כאמור בסעיף 12 (א) (3) או (4) או (5) או (6) או (7) להסכם זה ". עמדת ההלכה הפסוקה 31. בהתאם להלכה הפסוקה, אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו (ראו דב"ע נז/0-282 אלברט עטל נ' המוסד פד"ע ל' 501), וכי תכלית תשלום גמלת הניידות הינה לסייע במימון תחליף לרגליים שאינן מתפקדות כראוי על מנת להקל על ניידות המוגבל ( דב"ע נה/0-76 המוסד - עליזה טן-פי, פד"ע כט 3; בג"צ 3457/95 זכריה רינס- ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נ(5), 441; עב"ל 1284/00 יששכר יהודה- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 1004/95 אברהם הרמן - המוסד, לא פורסם). 32. בית הדין הארצי התייחס למעמדו המשפטי, מטרתו ואופן פרשנותו של הסכם הניידות בפסק הדין, עבל (ארצי) 1533/02 ,תקוה איילון נ' המוסד לביטוח (לא פורסם), וקבע כדלקמן: "ההסכם הוא חוזה שנכרת בין הממשלה לבין המוסד לביטוח לאומי מתוקף פעולתם כתאגידים ולא כגופים שלטוניים, ומַקְנֶה זכויות לצד שלישי, הוא המוגבל בניידות. (דב"ע נה/23-01 המוסד לביטוח לאומי- חיה פיק, עבודה ארצי, כט(1) 95 ) התמשכות תקופת ההסכם הפכה אותו מהסדר זמני להסדר של קבע, שנועד למימוש מדיניות רווחה ממלכתית של מתן הטבות סוציאליות למוגבלים בניידות. (דב"ע מח/184-0 פאוזי מואסי- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 217.). ..."הלוואה עומדת וגמלת ניידות הוענקו לנכה מוגבל בניידות על מנת שרכבו יסייע לו להתגבר על קשיי הניידות, הן בענייני עבודה והן בחייו מחוץ לעבודה"; דב"ע נה/76-0 המוסד לביטוח לאומי - עליזה טן פי, פד"ע כט 3.)...הסיוע מוענק לנכה בלבד, במטרה להשוותו לשאר האוכלוסייה.. ..פרשנותו של הסכם הניידות תעשה בשים לב לאופיו המיוחד, שאינו בבחינת חוזה רגיל אף לא "חוזה שלטוני" גרידא, אלא נחשב "כפעולת הרשות מכוח הסמכה מיוחדת של המחוקק"; ההסכם יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של דברים; לטובת הצד השלישי להסכם, קרי: המוגבל בניידות; בפרשנות ההסכם ייבחנו אומד דעתם של הצדדים להסכם והאם הפעיל המוסד את הכוח שניתן לו בדרך המקובלת ובתום לב". ( דב"ע מח/ 0-184 פאוזי מואסי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 217, דב"ע מז/0-77 המוסד לביטוח לאומי נגד שמואל לבון, פד"ע יט 75, דב"ע 0-9 חדד נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.6.91". דיון והכרעה 33. השאלה הראשונה שיש לברר במסגרת תביעה זו, הינה האם התובע הפר את ההתחייבות שלו כלפי הנתבע, בהתאם לסעיף 12(א)(7). במידה וכן, יש להיזקק לשאלה הנוספת, והיא האם הנתבע מחוייב במקרה זה לדרוש מהתובע להחזר את ההלוואה העומדת שקבל בשנת 1993, ואת גמלת הניידות ששולמה לו ריטרואקטיבית מאז 98, (בהתאם לסעיף 20(א)(5) להסכם), או שמא לנתבע נתון שיקול דעת במסגרתו הוא מחוייב להתחשב בנסיבות העניין ולהפעיל שיקולי סבירות, מידתיות, ותום לב בבואו לדרוש החזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות מהתובע? 34. התובע ולצורך קבלת ההלוואה העומדת, הוחתם ביום 22/12/92 (מוצג נ/2), על טופס כתב התחייבות סטנדרטי, אשר סעיף 4 שבו קובע: "לבטח את הרכב מיד עם רכישתו וכל עוד הרכב בבעלותו, בביטוח מקיף וצמוד למחיר הרכב בשוק ובערכו המלא (לפי מחיר הרכב והמסים החלים עליו) ואקיים את כל הדרישות הקיימות בפוליסות הביטוח, וכן אמציא למוסד העתקי פוליסות הביטוח שבתוקף" (הדגשה לא במקור- מ.ס.ע.) ואילו סעיפים 7 ו-8 לכתב ההתחייבות, מדברים על חובת התובע להמציא למוסד מדי שנה אישור כשירות תנועה (טסט שנתי המאושר בחותמת משרד הרישוי), וצילום מרישיון הנהיגה שלו שבתוקף. 35. כלל הוא כי עצם החתימה על התובע כל כתב ההתחייבות כנ"ל, מקימה חזקה שהוא הבין את הוראות ההתחייבויות שלו וידע על התנאים היסודיים של חובת ביטוח הרכב בביטוח מקיף כל עוד הרכב בבעלותו. על כן, נטל הראיה להוכיח שהוא לא ידע ולא הבין את התנאים הללו מוטל על התובע. להלן נבחן האם התובע הרים את נטל הוכחה זה. 36. בפועל, אין חולק כי רכבו של התובע בוטח בחמש השנים הראשונות לאחר רכישתו בביטוח מקיף כנדרש, וכי החל משנת 1999, ולמעט שנית 2000-2001 שבה בוטח בביטוח מקיף, הרכב בוטח בביטוח צד ג' עד לפגיעתו בתאונה שגרמה לו נזק טוטאלי בשנת 2006. התובע מצדו כופר בטענה כי הוא הפר את התחייבותו בכתב ההתחייבות, יותר נכון הוא כופר בכך שהוא ידע או הבין את תוכן ההתחייבות עליה חתם. את חוסר ההבנה שלו תולה התובע בעיקר באי ידיעת השפה העברית בצורה המאפשרת לו הבנה שלמה של ההתחייבות ובכלל זה את הדרישה שעליו לבטח את הרכב בביטוח מקיף כל עוד הוא בבעלותו. לטענתו הוא אדם פשוט שנפגע קשות בתאונת דרכים בהיותו ילד בן 8 שנים, ובעקבות כך הפך לנכה בשיעור של 80%, קבל הלוואה עומדת לרכישת רכב כשהיה בגיל 22 שנים, שאז ידיעותיו בשפה העברית הייתה פשוטה. הוא אמנם חתם על כתב ההתחייבות שנוסח בשפה העברית, אך תוכנו ופרטיו לא הוסברו לו ע"י גורמים בנתבע ולא ע"י אחרים, לא במועד החתימה על כתב ההתחייובת, נ/3, ולא במועד קבלת ההלוואה העומדת אותה קבל כחצי שנה לאחר חתימתו על כתב ההתחייבות. את ידיעותיו אודות זכויותיו כמוגבל בניידות וצורת התנהלותו שאב התובע מאנשים, וסוכני ביטוח דוברי השפה הערבית, שאף הם לא הכירו את הוראות הסכם הניידות וההתחייבות על פיו, לאשורן. 37. התובע ובעדותו בפנינו אמר שהוא סבר כי היה עליו לבטח את הרכב בביטוח מקיף רק עבור חמש השנים הראשונות, זאת על סמך דיבורים עם אנשים דוברי ערבית שסיפרו לו על כך , ובלשונו בעמ' 2 לפרט' ש' 7-10,: "ת.        אחרי שקניתי את האוטו ידעתי מהאנשים שהאוטו יהיה ברשותי אחרי 5 שנים, אנשים זה אזרחים. הכוונה שאזרחים ערביים הם שסיפרו לי על כך בזמנו לא הבנתי כל כך עברית. אני הייתי חסר ידע ותמים ידעתי מאנשים שיש לי זכויות של גמלת ניידות אחרי שקיבלתי הלוואה עומדת. על כך שמעתי מאנשים ולכן הגשתי את התביעה לקצת ניידות רק באוגוסט 93."   בהמשך ובתשובה לשאלת בית הדין השיב התובע ואמר: " בשנת 93 ידעתי לקרוא עברית אבל לא הבנתי את הכל, בזמנו לא הייתי משופשף עם המגזר היהודי.נאמר לי על ידי אנשים שאחרי 5 שנים הרכב משתחרר מהמכס והוא הופך שלי." בהמשך חקירה הנגדית, התבקש התובע להסביר מה פשר הבנתו שאחרי חמש שנים הרכב משתחרר בעניין הביטוח המקיף, והוא השיב בעמ' 5 לפרט' ש' 22-25, ואמר: "   על כתב ההתחייבות חתמתי ב- 12/92 ואת הרכב קניתי בחודש 6/93, מה שהוסבר לי כשחתמתי על ההתחייבות זה שאני קונה רכב דרך הביטוח הלאומי, זה מרחק תקופה מסוימת של חצי שנה, אני לא הראיתי את כתב ההתחייבות לסוכן הביטוח וביטחתי אותו בביטוח מקיף בגלל שהוא היה אוטו חדש, עד שהיה אפשר לשחרר אותו מהמכס 5 שנים". התובע נשאל עוד בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ הנתבע, האם כאשר חתם על כתב ההתחייבות, נ/3, הוא קרא את המסמך לפני שחתם עליו והוא השיב, בעמ' 5 לפרט' ש' 7-12: " ת.       לא קראתי, שאלתי על מה אני חותם, והתשובה היחידה שקיבלתי הייתה, על כך שאני, (נשמטה המלה "מקבל"), רכב מהביטוח לאומי וזה הספיק לי. ש.       יצאת מהמל"ל ולא הסבירו לך על מה חתמת, האם שאלת מישהו שמכיר את השפה העברית מה כתוב במסמך? ת.        לא שאלתי כי קיבלתי תשובה מהפקידה של המל"ל שענתה לי שזה בגלל שאני קונה רכב מהמל"ל. ש.        אז איך ידעת שב- 5 ראשונות צריך לבטח את הרכב בביטוח מקיף? ת.        זה עניין של מס שכן האוטו אחרי 5 שנים משתחרר מהמכס והאוטו הופך להיות שלי." 38. ב"כ הנתבע העלתה תהיות באשר לגרסת התובע. הראשונה, ביחס לשאלה איך התובע ידע שעליו להמציא לנתבע ביטוח מקיף במשך חמש השנים הראשונות. בעניין זה הסביר התובע ואמר " אני לא שלחתי, אלא סוכן הביטוח היה שולח כי הוא מבין בזה וידע שאני קיבלתי אוטו מביטוח לאומי. סוכן הביטוח עשה את העבודה והוא שלח את זה. אני שלחתי רק בשנה הראשונה רק כדי לקבל ניידות, בזמנו לא ידעתי אפילו שיש לי זכות לקבל קצבת ניידות. ב- 5 שנים ראשונות סוכן הביטוח שלח את הפוליסות למל"ל, אחרי זה החלפתי סוכן ואני שלחתי פוליסות למל"ל כאשר דרשו ממני זאת במכתבים."( עמ' 6 לפרט', שורות 5-9). 39. למעשה גרסתו של התובע לפיה תוכן ההתחייבות לא הוסבר לו ע"י פקידי הנתבע מצאה חיזוק בעדותה של עדת ההגנה גב' לרה ויזבורד, מנהלת מדור ניידות בסניף חדרה, אשר העידה בעמ' 9 לפרט' ש' 30 ועד עמ' 10 ש' 1-9: " ת. אנחנו לא מסברים לתובע על תוכן ההסכם אלא מסבירים לתובע על מה הוא מקבל כספים ממחלקת ניידות ומה נדרשם מהם, ז"א ביום שנתנו לו אישור להלוואה עומדת ודברי הסבר להלוואה עומדת, זה המסמך נ/7, הסבירו לו למה נותנים לו הלוואה עומדת ומה עליו לעשות אחרי שרוכש את הרכב. ש.        השאלה שלי לגבי הסכם הניידות? ת.        לא מסבירים את ההסכם, אבל מוסרים את האינפורמציה שקשורה אליו ומה שהוא צריך לדעת, במקרה הזה כפי שהוא טען שיש לו בעיה עם שפה עברית, סביר להניח שהסבירו לו בשפה פשוטה מה זה האישור להלוואה עומדת. ש.        מי הסביר, האם היית נוכחת? ת.        לא הייתי נוכחת, אבל אני בטוחה שגב' עטרה פז נהגה כפי שתמיד נהגה" עדת ההגנה אשרה עוד בעדותה בפנינו, כי אנשים בניידות בד"כ מחליפים רכב כל שלוש עד חמש שנים. 40. יוצא אם כן כי עדותה של גב' ויזבורד ביחס להסבר שנטען שניתן לתובע איננה יותר מאשר עדות סברה. לא היא טיפלה בזמנו במתן ההסבר הנטען לתובע, ואף לא נטען על ידה שהיא אימתה את העניין מול הפקידה שעשתה זאת, גב' עטרה פז. יתרה מזאת, עיון במוצג נ/7 מלמד שזה המקור של דף דברי ההסבר שנטען כי ניתן בזמנו לתובע ושבשוליו מתנוססת חתימתו. מסמך זה נמצא משום מה דווקא בתיק הנתבע והוגש כמוצג מטעמו, ואין כל הוכחה שהוא נמסר בפועל לתובע. 41. ללמדך, שטענת התובע שהוא ניזון בעניין זכויותיו וחובותיו כמוגבל בניידות, ובכלל זה בעניין הביטוח המקיף, מאנשים רגילים דוברי השפה הערבית וכן מסוכני ביטוח עליהם סמך אך כנראה לא הבינו את הכללים המחייבים לאשורם, וכן טענתו שהוא לא קבל הסבר מספק מהנתבע אודות מהות ההתחייבות עליה חתם, למרות הקושי שלו בהבנת השפה העברית, לא רק שלא נסתרו ע"י הנתבע, אלא שגם נתמכו במהותן, ע"י עדותה של עדת ההגנה. בנסיבות אלו בחינת התנהגות התובע והעובדה שהוא לא היה מודע כלל לזכויותיו ובעיקר לקיומה של אפשרות החלפת הרכב, כעבור חמש שנים, תומכת בהסבר שלו שהוא לא הבין ולא ידע באופן מלא את זכויותיו על פי הסכם הניידות ולא את חובותיו על פי ההתחייבות עליה חתם. התובע פעל בתום לב עת סבר כי מאחר וההלוואה העומדת מיועדת לתשלום המיסים על הרכב, הרי אחרי חמש שנים הרכב הופך להיות רכוש שלו ולכן לא משנה סוג הביטוח שהוא מבטח אותו, וכדבריו: "ש. מה הבנת מזה שאחרי 5 שנים הרכב משתחרר בעניין הביטוח המקיף? ת. האוטו הוא שלי והוא רכוש שלי וזהו. בהתחלה עשיתי ביטוח מקיף כי האוטו היה חדש. בזמנו החלפתי סוכן ביטוח והוא שאל מה לעשות ביטוח מקיף או ביטוח צד ג' ואמרתי לו מה זה משנה כי לא ידעתי שאני מחויב בביטוח מקיף" 42. יתרה מזאת, התובע למעשה הכחיש בתוקף את טענת הנתבע כי הוא ביטח את רכבו בביטוח צג' ג' משום שבקש לחסוך עלויות, והוסיף כי כשהרכב הפך להיות בן 10, גם חברות הביטוח סרבו לבטחו בביטוח מקיף וכדבריו: "לפני שהרכב היה בן 10 כן יכולתי לבטח אותו בביטוח מקיף אבל אני החלפתי סוכן ביטוח שהיה חדש, אני עצמי לא ידעתי שאני מחויב לעשות ביטוח מקיף כל הזמן שהרכב אצלי"( ראו הפרוטוקול מיום 22 לאפריל 2009, עמוד4 שורה 4-5). " אז הייתי עובד והיה לי חוץ מקצבת ביטוח לאומי, היתה לי משכורת לכן לא היתה לי מטרה לחסוך"( שם, שורה 16-17). 43. תהיה שנייה שהעלתה ב"כ הנתבע נוגעת לשאלה: אם אכן ההבנה של התובע הייתה שהוא מחויב בביטוח מקיף רק בחמש השנים הראשונות, מדוע הוא חזר ובטח את רכבו בביטוח מקיף בשנת 2000-2001. בהקשר זה סיפק התובע הסבר משכנע בעדותו (בעמ' 4 לפרט' ש' 18-25), לפיו, בשנה זו הוא עבר לסוכן ביטוח חדש, וזה בקש ממנו כסף מזומן לחידוש פוליסת הביטוח מבלי לציין סוג הביטוח שבכוונתו לעשות לרכב. התובע שילם את הסכום המבוקש לסוכן במזומן, אך הסוכן שלשל את הכספים לכיסו, ורק התערבות חברת הביטוח ותביעה שהגישה נגדו בבית המשפט, אלצו את סוכן הביטוח להעביר את הכסף לחברת הביטוח, וזו הנפיקה עבורו פוליסת ביטוח מקיף, לפי הסכום שהוא העביר לסוכן. מצב זה מוכיח שסוג הביטוח של הרכב לא נבחר בהכרח ע"י התובע, אלא שהוא פעל על פי עצת סוכני הביטוח שלו. 44. אם לסכם עד כה, אנו קובעים שבחינת הראיות והעדויות ושקילתן, מובילה למסקנה כי גרסת התובע לפיה, עקב קשיים בשפה העברית הוא לא הבין את מהות ההתחייבות עליה חתם, וכי תוכנה לא הוסבר לו ע"י פקידי הנתבע, ובוודאי לא את מהות ההתחייבות שלו ותנאיה בעניין סוג הביטוח הנדרש, כמו גם בעניין זכויותיו כמוגבל בניידות, וכי הוא הוטעה ע"י סוכני הביטוח אצלם ביטח את הרכב, שבטחו את הרכב בביטוח מקיף ולפעמים בביטוח צד ג', הוכחה כסבירה ומשכנעת ומתיישבת עם הראיות בתיק ועם התנהלות התובע ועם המצב העובדתי שהוכח בפנינו. 45. ביחס לטענת ב"כ הנתבע לפיה, הפרת ההתחייבות של התובע לבטח את רכבו בביטוח מקיף הינה בגדר הפרה יסודית, שלמעשה מזכה את הנתבע בביטול ההתחייבות והחזרת המצב לקדמותו ע"י החזרת כל ההטבות שקבל התובע על סמך התחייבותו, הרי ומלבד הקושי לראות בכתב ההתחייבות חוזה שמטבע הדברים מחייב הסכמה של שני צדדים "שווים" לתוכנו ותנאיו, חייב להתקיים תחילה התנאי שהתובע היה במצב של מודעות והבנה למהות ופרטי ההתחייבות שהוא נטל על עצמו. עניין זה מחייב את הנתבע, שהוא האחראי לניסוח ההתחייבות, להוכיח שהוא פעל למתן הסבר מספק לתובע בשפתו וע"י גורם מתרגם מוסמך מטעמו, אודות תוכן ומהות התחייבויות שהמוגבל בניידות נדרש לחתום עליה, במיוחד נוכח ההשלכות הקשות של הפרת התחייבות זו ותוצאותיה רבות השנים בעתיד על המוגבל בניידות, ונוכח העובדה שמדובר באוכלוסיית נכים הנסמכים על פי רוב לצורך מחייתם על הגמלאות שמקבלים מהנתבע, וכל דרישה מהם להחזיר כספים שכבר "אכלו", לאורך שנים, יכולה להיות הרת אסון מבחינתם. בהקשר זה, טענת הנתבע שאין לו את המשאבים כדי לעקוב ולפקח על ביצוע הדרישה של ביטוח מקיף לרכבים שרוכשים כלל הנכים בעזרת הלוואה עומדת, ככל שהיא נכונה ולמרות שקבלה אישור בפסיקה שיצאה מלפני בית הדין הארצי, אלא שאין בה כדי לפטור את הנתבע מחובתו הראשונית והבסיסית, במקרה וכבר אושרה זכאותו של המוגבל בניידות להטבה מכוח הסכם הניידות, לדאוג לפחות לכך שתוכנו של כתב ההתחייבות יוסבר לו בצורה מפורטת ומובנת לו ובמידת הצורך בשפה הנהירה לו וע"י אדם שהוסמך לתרגם את כתב ההתחייבות מטעם הנתבע, במיוחד עת מדובר בנכים, דוברי ערבית דוגמת התובע, דוברי רוסית או דוברי אמהרית. זאת, לא רק משום שזה בלתי סביר לדרוש מציבור הנכים הזה להתדפק על דלתותיהם של אנשים אחרים כדי לקבל הסבר למסמכים הכתובים בשפה שאינה מובנת להם, אלא ובעיקר משום שאין כל ערובה לכך שההסבר שיינתן להם ע"י אותם אנשים, יהיה נכון, מלא וממצה. אין לך ראיה טובה יותר בעניין הסכנה האורבת לנכים בלהסתמך על הסבר בדרך זו, מאשר המקרה של התובע שסוג העצות וההסבר שניתן לו ע"י אנשים וסוכני ביטוח דוברי ערבית, התגלה כזה שאינו אמין ואינו תואם את הוראות ההסכם וההתחייבות, ומבוסס על קטעי מידע מתחומים שונים. 46. ביתר שאת, הטענה בדבר העדר המשאבים לבדוק ולפקח על קיום התחייבויותיהם של כל הנכים, מקבלי ההטבות על פי הסכם הניידות, אינה יכולה לעמוד במצב שבו הנתבע ומיוזמתו מעלה את תיקו של הנכה הספיציפי לבדיקה ודורש ממנו השלמת מסמכים חסרים, לצורך המשך זכאותו על פי הסכם הניידות. במקרה זה מצופה מהנתבע לערוך בדיקה מקיפה וממצה של התיק, וככל שיתברר חוסר כלשהו יש לפעול באופן מיידי כדי ליידע את הנכה ולדרוש ממנו השלמת החסר. הוכח כי לא כך פעל הנתבע בעניינו של התובע, שכן, ביום 7/11/02, שלח הנתבע לתובע מכתב ובו דרישה להמציא צילום יותר ברור מרשיון הרכב (ראה ת/4 לסיכומי התובע), כלומר, תיקו של התובע עלה לבדיקה במועד זה, ולמרות זאת הנתבע לא טרח לבדוק אתו ולא העלה בפני התובע כל דרישה בעניין אי המצאות פוליסות הביטוח לרכב (כנטען על ידו) ולא בעניין סוג הביטוח הנדרש. גם לפי עדותה של עדת ההגנה, גב' ויזבורד, תיקו של התובע היה אמור להיבדק במועד זה אך לא נבדק ע"י הנתבע. אודות מחדל זה מצד הנתבע לא צריך להכביר במילים, שכן גם הנתבע מחוייב בחובת תום הלב בטיפול בענייניהם של המוגבלים בניידות, ובוודאי מחובתו לפעול על פי המצופה ממנו כרשות ציבורית שעליה לבדוק תיקו של נכה שעלה לבדיקה, בכללותו, ולהתריע על כל חוסר במסמכים מהותיים שפוגעים בזכות הנכה להמשיך ולקבל את ההטבות על פי הסכם הניידות. בהקשר זה די להביא מדבריה של גב' ויזבורד, מנהלת מדור הניידות בסניף חדרה, בעדותה בפנינו, שאישרה את מחדלו של הנתבע שלא בדק את תיקו של התובע בשנת 2002, ובלשונה: " אין מנגנון ממוחשב שבאופן אוטומטי עולים על כך שאין פוליסות מקיף בתיקו של מבוטח כזה או אחר, זה רק אם פקידה יוזמת דרישה. אין מנגנון בדיקה של תיקי מבוטחים לגבי המצאת מסמכים ורק אם התיק עולה מאיזה שהיא סיבה לטיפול על ידי פקידה אז בודקים את התיק בכללותו. זה מה שקרה בעניינו של התובע שבעקבות פניה שלו בשנת 2006 נעשתה בדיקה מקיפה של התיק והתברר שמאז 94 לא המציא פוליסות ביטוח של הרכב למל"ל. ש.        בהנחה שהמנגנון שעכשיו את תיארת הוא נכון, איך עולה התיק לטיפול, אז בשנת 2002 נשלח מכתב מביטוח לאומי לתובע להמציא רישיון רכב, התובע המציא, והייתם צריכים לתייק את זה בתיקו ואז הייתה הזדמנות לבדוק את התיק, מדוע אז התיק לא נבדק? ת.        אתה צודק שהתיק היה צריך להיבדק ולא נבדק..." 47. כל האמור לעיל מוביל למסקנה, כי התובע הצליח להרים את נטל הראיה המוטל עליו ולסתור את החזקה כי תוכן כתב ההתחייבות היה ידוע ומובן לו ומשכך, אין לייחס לתובע הפרה של התחייבותו בסעיף 4 לכתב ההתחייבות, כאשר הוכח כי תנאיה ופרטיה לא היו ידועים ומובנים לו. 48. טענה נוספת בפי ב"כ הנתבע והיא שהתובע הפר גם את חובתו בעניין המצאת פוליסות הביטוח של הרכב לנתבע מדי שנה, החל משנת 1998, וכי בנסיבות העניין, אין לנתבע כל שיקול דעת ביחס לדרישה להחזר סכום ההלוואה העומדת וקצבת הניידות, כאשר והתובע אינו מבטח את הרכב בביטוח מקיף. בהקשר זה נחזור לנוסח סעיף 4 לכתב ההתחייבות ולסיפא שלו שבה נקבע: "לבטח את הרכב מיד עם רכישתו וכל עוד הרכב בבעלותי, בביטוח מקיף וצמוד למחיר הרכב בשוק ובערכו המלא (לפי מחיר הרכב והמחיר החל עליו) ואקיים את כל הדרישות הקיימות בפוליסת הביטוח, וכן אמציא למוסד העתקי פוליסות הביטוח שבתוקף." זאת להבדיל מנוסח סעיף 7 לכתב ההתחייבות בו נקבע: " להמציא למוסד מידי שנה אישור כשירות תנועה של הרכב (טסט שנתי המאושר בחותמת משרד הרישוי)". כלומר, הנתבע וכמי שניסח את כתב ההתחייבות, הבחין בין התחייבות התובע לבטח את הרכב בביטוח מקיף מיד עם רכישתו וכל עוד הרכב בבעלותו, לבין המצאת העתקי פוליסות הביטוח שבתוקף לנתבע. הדרישה להמצאת פוליסות הביטוח לנתבע, בהתאם לסיפא של סעיף 4 לכתה ההתחייבות, לא סוייגה בזמן ולא נקבע מועד לביצועה, זאת להבדיל מהחובה בעניין המצאת הטסט השנתי לרכב, כמדי שנה, כפי שנקבע במפורש בסע' 7 לכתב ההתחייבות. בחינת השוני בין ההתחייבויות בסעיף 4 וסעיף 7 לכתב ההתחייבות, וכן בחינת הוראת סעיף 3(ב)(2) להסכם הניידות לפיו, המוסד רשאי, בין היתר, לדרוש מהמוגבל בניידות שקבל הלוואה עומדת להמציא פוליסת ביטוח מקיף בר תוקף על מלוא ערך הרכב, מצדדת דווקא בפרשנות שהוראת סעיף 4 בכתב ההתחייבות, אמנם מטילה חובה לבטח את הרכב בביטוח מקיף כל עוד הוא בבעלות הנכה, אך אינה מטילה חובה על התובע להמציא את פוליסות הביטוח מקיף, מדי שנה, ללא דרישה מפורשת מהנתבע. והעיקר, שגם במקרה שהמוגבל בניידות אינו נענה לדרישה מפורשת של הנתבע ואינו ממציא בפוליסת ביטוח מקיף בתוקף בהתאם לדרישת הנתבע, בכל זאת נתון לנתבע שיקול דעת, אם לדרוש מהנכה להחזיר את ההלוואה העומדת וקצבת הניידות, אם לאו. מכאן, אף בהתעלם מטענת התובע שהוא או סוכני הביטוח שלו המציאו לנתבע את כל פוליסות הביטוח של הרכב מדי שנה, לא ניתן לייחס לתובע הפרה ההתחייבות שחתם עליה, אף אם נקבל את טענת הנתבע שהפוליסות לא הומצאו לו, משתי סיבות; האחת, בכתב ההתחייבות לא נקבע מועד לביצוע המצאת פוליסות הביטוח המקיף לנתבע, השניה לא נטען, ובוודאי לא הוכח כי הנתבע דרש בשלב כלשהו המצאת פוליסות הביטוח של הרכב, לפני פניית התובע לנתבע בשנת 2006. כמו כן, אין לקבל את הטענה כי לנתבע אין כל שיקול דעת, בעניין הדרישה מהתובע להחזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות. שכן סעיפים 3(ג)(1) ו- (3) להסכם הניידות נותנים לנתבע במפורש שיקול דעת אם לדרוש מהמוגבל בניידות החזר ההלוואה העומדת והפסקת תשלום קצבת הניידות, במידה והתובע אינו נעתר, לדרישת הנתבע בהתאם לסמכותו בסעיף 3(ב)(2) להסכם הניידות, ואינו ממציא את פוליסת ביטוח מקיף בר תוקף של הרכב. 49. ללמדך, שאם לנתבע נתון שיקול דעת, אם לדרוש מהתובע החזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות, במקרה שהוא דרש מהתובע במפורש להמציא לו פוליסת ביטוח מקיף בר תוקף על מלא ערך הרכב והתובע לא המציא, הרי ההיגיון, ובשים לב לעובדה שגם ההסכם וגם כתב ההתחייבות, אינם קובעים מועד שבו המוגבל בניידות חייב להמציא את פוליסות הביטוח של הרכב לנתבע, מחייב, שגם במצב בו הנתבע לא הפעיל את סמכותו ולא טרח לבקש לאורך שנים, מהתובע את פוליסות הביטוח מקיף, הוא עדיין יהנה משיקול דעת באיזה מידה יפעיל את סמכותו לדרוש מהתובע החזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות, כאשר המוגבל בניידות לא ביטח את רכבו בביטוח מקיף, אלא בביטוח צד ג'. שיקול דעת זה מתחייב בנסיבות כמו אלו שהתגלו במקרה דנן, עת נקרתה בדרכו של הנתבע בשנת 2002, הזדמנות לבדוק את תיקו של התובע ולדרוש ממנו השלמת המסמכים שיתברר שהם חסרים מהתיק, לרבות פוליסות הביטוח מקיף, אך הנתבע לא טרח לעשות כן ללא כל הסבר משכנע. 50. לאור זאת, ולמעלה מהצריך לענייננו, הרי גם בהנחה שהתובע אכן הפר את כתב ההתחיבות שלו כאשר ביטח את הרכב בביטוח צד' ג' במקום ביטוח מקיף, הרי מול חובתו של התובע להחזיר את ההלוואה העומדת, כאמור בסעיף 12(א) להסכם הניידות, קיים שיקול הדעת של הנתבע אם לדרוש את החזר ההלוואה העומדת ואם להפסיק את קצבת הניידות המשתלמת להתובע, הכל כפי שנבהיר להלן. 51. בפס"ד בעניין תב (ארצי) נא/ 0-9 שלום חדד נ' המוסד לביטוחל לאומי, פד"ע כג (1) 212, נקבע: "סעיף 12להסכם, שאינו מתייחס להחלפת רכב, מפרט את המקרים שבהם "המוגבל בניידות יהיה חייב להחזיר למוסד את ההלוואה העומדת" או "המוסד יהיה רשאי לדרוש החזר ההלוואה העומדת". לעומתו, סעיף 11(ג) להסכם אינו מקנה למוסד סמכויות אלא קובע תנאי כי לפני החלפת רכב ומתן הלוואה עומדת נוספת, על המוגבל בניידות להחזיר את ההלוואה העומדת שקיבל בגין הרכב הקודם, יהיה שיעורה אשר יהיה, על-פי החישוב שבסעיפים 12א או 12ב להסכם." 52. על חובת הפעלת שיקול הדעת שהוקנה למוסד בקביעת הנחיות בתחום המצוי בסמכותו, עמד בית הדין הארצי בדב"ע נה/ 115-0 מרים יחזקאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 121, וכך נאמר: "...שיקול דעת הנתון בחוק למוסד לביטוח לאומי, כשיקול דעת הנתון לכל רשות ציבורית, אינו שרירותי. הוא כפוף בראש וראשונה לדרישת תום הלב, הוא כפוף גם לכללי ההגינות והנאמנות כלפי הציבור החלה על כל רשות מנהלית. זאת מכוח אותה דואליות נורמטיבית המחילה על רשות מינהלית, הן נורמות מהמשפט הפרטי והן נורמות מהמשפט הציבורי. מכוח נורמות מהמשפט המנהלי, חובת תום הלב מוגברת...בענייננו מדובר בביטחון סוציאלי, ועל כן חובת הנאמנות של המוסד לביטוח לאומי כלפי האזרחים גדולה עוד יותר. למעשה מדובר כאן ב'טריאליות' נורמטיבית - חלות על העניין נורמות מן המשפט הפרטי, עליהן כנדבך נוסף חלות נורמות מן המשפט המנהלי מכוח חובת הנאמנות המיוחדת של גוף ציבורי כלפי הציבור, ועל שתי מערכות נורמות אלו חלות נורמות משטח הביטחון הסוציאלי. ... המשיב [המוסד] קבע בהנחיותיו כלל אחיד לתשלום קצבה למפרע עד שנתיים, להוציא מקרים מיוחדים. נאמר מיד, כי בעשותו כן, הוא פוגע בחובה המוטלת עליו להפעיל בכל מקרה את שיקול דעתו. בכך ויתר המשיב על שיקול הדעת הנתון לו. הוא קבע כלל אחיד לכל המבוטחים ולגבי כל סוגי הגמלאות. לו לכך התכוון החיקוק, הוא היה קובע כלל אחיד ולא מותיר שיקול דעת בידי הנתבע. בהותירו בידיו שיקול דעת, על הנתבע לפעול בהתאם ולשקול כל מקרה לגופו, הן מבחינת סוג הגמלה והן מבחינת המבוטח ונסיבותיו המיוחדות. לאחר מכן עליו לבחון את האמצעים בהם הוא נוקט בכל מקרה ומקרה על-פי מבחן הפרופורציונליות" ראו גם: דב"ע נד/ 287-0 המוסד לביטוח לאומי - חיה הררי ואח', פד"ע כח 121, 126). 53. בעניין אופן הפעלת סמכות של המוסד לביטוח לאומי לפי הסכם הניידות נקבע בעניין, תב (ארצי) נה/ 0-56 המוסד לביטוח לאומי נ' אבנר רוזנברג, פד"ע כח (1) 265, כדלקמן: "לאור זאת, סמכות המוסד לפי סעיף 23(ג) להסכם היא סמכות מינהלית, אשר מטרתה היא לסייע לבירור ולאימות פרטים הנוגעים למתן גמלת הניידות, ולהרתיע מפני הימנעות מסיוע ובירור כאמור. בתור שכזו, הפעלת הסמכות מוגבלת עד לבירור ולאימות הנדרשים. במלים אחרות, סמכות זו אין פירושה סמכות להורות על הפסקה אוטומטית של קצבת הניידות, כל אימת שהמוגבל בניידות אינו מוסר פרטים אשר הוא חייב למסור. הפעלת הסמכות מחייבת מתן הודעה, התראה והסבר על הצפוי עקב הפעלת הסמכות, בהתחשב ברקע ובכל נסיבות העניין" . 54. כאמור בנסיבות העניין, בכתב ההתחייבות הוטל על התובע לבטח את הרכב בביטוח מקיף כל עוד הוא בבעלותו ולהמציא את הפוליסות לנתבע, אך בפועל הרכב בוטח בביטוח מקיף רק בשנים 1993-1998, ובשנת 2000-2001, וביתר השנים בוטח בביטוח צד ג'. באשר להגיון העומד מאחורי הדרישה של הביטוח המקיף כל עוד הרכב בבעלות המוגבל בניידות, העידה גב' ויזבורד,עדת ההגנה ואמרה: "...ביטוח מקיף קודם כל המטרה שלו, זה יותר חשוב לבנאדם ולא לנו, כי אם חס וחלילה הרכב יגנב, ישרף שהוא יקבל את הכסף מחברת הביטוח, לנו זה חשוב מכיוון שכשבנאדם מקבל חצי רכב, אנחנו רוצים שיהיה ביטוח לכסף שלנו וללא ביטוח מקיף הוא לא יכול להחזיר לנו את מה שהוא קיבל. ש.        במקרה הספציפי שלנו הרכב עבר תאונת דרכים בתחילת 2006, בהנחה שהיה ביטוח מקיף והרכב ניזוק כמו במקרה שלנו באופן טוטאלי אז הפיצוי בגינו לאחר הפחתות שעושות חברות הביטוח הוא 5,000 ₪, אז כמה הייתם דורשים החזר? ת.        במקרה שלו, אילו היה לו ביטוח מקיף, לא היינו דורשים שום דבר, הייתי משחררת לו את הרכב ונותנת לו אישור לרכישת רכב חדש." ואם בכך לא די, הרי בתשובה לשאלה, "במידה והתרחשה תאונה ברכב מה מקבל הביטוח הלאומי במידה והרכב אינו מבוטח בביטוח מקיף?", השיבה גב' ויזבורד : "ת. במקרה של התובע הוא לא היה מחזיר שום דבר, כל תובע נוהג בעצמו זכאי להחליף רכב כל 3.5 שנים לכן אם קוראת לו תאונה אחרי 3.5 שנים והוא מגיש בקשה להחלפת רכב עקב התאונה, אנחנו משחררים את הרכב ולא דורשים כלום, אם עברה תקופה הנדרשת 42 חודשים בהתאם להסכם הוא זכאי להגיש בקשה להחלפת רכב, הכוונה היא במקרה של תאונה שגרמה לטוטאלוסט של הרכב ואז את כל הכסף של הביטוח מקבל התובע ". (ראו בעמוד לפרט' 11, שורות 24-30). 55. ללמדך כי בנסיבות העניין ומתשובתה של גב' ויזבורד עולה בבירור, כי בפועל העובדה כי הרכב לא בוטח בביטוח מקיף, לא גרמה שום נזק ממשי לנתבע ולא פגעה במטרת ההסכם וההתחייבות, שכן העובדה שמדובר ברכב ישן מאוד שערכו לצרכי ביטוח עמד על סכום זעום ביותר של -.5000 ₪, שנפגע בתאונה ונגרם לו נזק טוטללוסט, מלמדת כי אף אם רכב זה היה מבוטח בביטוח מקיף, זה לא היה משנה את העובדה כי הנתבע לא היה מבקש לקבל דבר מחברת הביטוח, כפי שהעידה עדת ההגנה. מכאן, המסקנה המתחייבת היא כי בנסיבות העניין דנן, לא נפגע כל אנטרס הציבור שהנתבע אמון עליו. 56. ודוק. הפעלה אוטומטית של אופציית הדרישה של החזר ההלוואה העומדת כמו גם שלילה ריטרואקטיבית של קצבת הניידות מאז 1998 ע"י הנתבע, ללא הפעלת שיקול הדעת הנתון לו, וללא שקילת נסיבות המקרה, נסיבות התובע וטענותיו המהותיות, כמו גם המחדל של הנתבע שתרם אף הוא בצורה משמעותית להמשך ההפרה הנטענת- מהווה בנסיבות המקרה, החלטה הנגועה בחוסר סבירת, חוסר מידתיות ואף בחוסר תום לב מצד הנתבע. וככזו היא נגועה בפגם מהותי ושורשי שמאיין את תוקפה ואת צדקתה. לסיכום 57. על סמך כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובע לא הפר מדעת את ההתחייבות שלו, וכי הנתבע לא הפעיל את שיקול דעתו כמתחייב ,בנסיבות העניין, וכי החלטה בעניינו של התובע נגועה באי סבירות, אי מידתיות ובחוסר תום לב, וכי לא היה מקום לדרוש מהתובע החזר ההלוואה העומדת, ולא היה מקום להפסיק את תשלום קצבת הניידות ולדרוש החזר כל הקצבאות ששולמו לו מאז 1998. יחד עם זאת ובקשר לקצבת הניידות לא ניתן להתעלם מהעובדה כי זו ומעצם הגדרתה בסעיף 2 להסכם הניידות, מהווה קצבה חודשית המשתלמת למוגבל בניידות על פי ההסכם, כהשתתפות בהוצאות הנגרמות לו עקב השימוש ברכב, וכי מעדותה של גב' ויזבוורג, (עמ' 11 לפרט' ש' 16-17), הוברר כי 30% מהקצבה זו המשתלמת מדי חודש, באה לכסות את רכיב הביטוח המקיף, והיתר עבור אחזקה והשימוש ברכב. אי לכך, משהוברר כי התובע ביטח את רכבו בביטוח צד ג' במקום ביטוח מקיף, בשנים 1999-2006 (למעט שנת 2000-2001), ברור כי הוא קבל מהנתבע תשלום ביתר בגין ביטוח הרכב, שלא שימש ליעודו על פי הסכם הניידות. אי לכך, זכאי הנתבע לדרוש מהתובע החזר של ההפרש בין עלות ביטוח צד ג' לבין עלות הביטוח המקיף של הרכב, בכל שנה מהשנים הנ"ל שבהם בוטח הרכב בביטוח צד ג', לפי תעריפי הביטוח המקובל לרכב מסוגו, וזאת ביחס לאותם 30% מהקצבה, שיועדו לכיסוי הוצאות הביטוח המקיף לרכב. הנתבע יערוך חישוב של ההפרש הנ"ל וימציא לתובע דרישה לתשלומו בכתב בצירוף פירוט החישוב. בכפוף לזכותו לבדוק את החישוב, התובע יהיה חייב לשלם את הסכום המגיע לנתבע, תוך 45 יום מיום הדרישה, ובכפוף לכל הסדר שיושג בין הצדדים. 58. ביחס לתביעת התובע נשוא תיק בל 1741/07, שעניינה חידוש תשלום קצבת הניידות לתובע בגין רכב חדש מסוג פורד, אותו רכש התובע בחודש 11/06 (ללא קבלת הלוואה עומדת מהנתבע), הרי, ולאור הצהרת ב"כ הנתבע בפרוטוקול הדין מיום 18/5/08 לפיה, תביעת התובע לא נבדקה לגופה ונדחתה משום שהתובע לא הסדיר את החוב נשוא תיק בל 1667/06, וכי ככל שייקבע ע"י בית הדין כי הדרישה מהתובע להחזר ההלוואה העומדת וקצבאות הניידות, נשוא תיק 1667/07, הינה שלא כדין, כי אז תבדק זכאות התובע לקצבת ניידות לגבי התקופה הנוספת מאז רכישת רכב הפורד ועד בכלל, לגופה, ולאור קביעתנו לעיל ביחס לתביעה נשוא תיק 1667/06- אנו מחייבים את הנתבע לערוך בדיקה וחישוב של סכום קצבאות הניידות המגיעות לתובע ביחס לרכב החדש ממועד רכישתו ב- 11/06 ועד בכל, וככל שמתקיימים בו התנאים המזכים בתשלום הקצבה, ולשלם לתובע, תוך 45 יום, את הקצבאות המגיעות לו. מהסכום שיתברר כמגיע לתובע, רשאי הנתבע לקזז את סכום ההחזר המגיע לו כפי שנקבע בסעיף 57 לעיל. 59. לפני סיום, נתייחס בקצרה לעוד שלשה עניינים נוספים שעלו במסגרת בתביעה- א. ביחס להחלטת הוודעה לביטול חובות הוברר כי אף היא ניתנה תוך התעלמות מנסיבות העניין והתבססה בעיקר על עמדת מנהלת תחום הניידות בנתבע, שקבעה כי בנסיבות המקרה מדובר בהפרה בוטה של כתב ההתחייבות, באופן שאי ביטוח הרכב בביטוח מקיף פגע בזכות הנתבע לדרוש כיסוי מחברת הביטוח בעקבות פגיעת הכוללת של הרכב בתאונה, (ראה תוכן טופס הבקשה לביטול חובות והחלטת הוועדה מיום 22/1/08). עובדה או עמדה זו התבררה כלא נכונה בנסיבות העניין, ולכן אין הנתבע יכול להסתתר מאחורי החלטת הוועדה. ב. יש לדחות את טענת ב"כ התובע כי על הנתבע לפעול בעניינו עפ"י האמור בסעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי, שעוסק בהחזרת גימלאות ששולמו בטעות או שלא כדין ע"י הנתבע, שכן עמדת הפסיקה בעניין סעף זה ברורה והיא שאין תחולה לסעיף זה על התשלומים מכוח הסכם הניידות. ג. הוברר, ובניגוד להודעת מנהלת מדור ניידות, גב' ויזבורד, כי בבתדריך הגימלאות, אין פרק שעוסק בניידות, קרי, אין נוהל שמתייחס לאופן הפעלת שיקול הדעת של הנתבע בתחום הניידות, וחבל שכך. סוף דבר 60. בכפוף לאמור בסעיפים 57- 58 לעיל: א. מתקבלות תביעות התובע שבכותרת. ב. נדחית התביעה שכנגד של הנתבע, (למעט הזכות להחזר הסכום כפי שנקבע בסעיף 57 לעיל). 61. לאור התוצאה אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6000 ₪, בגין שתי התביעות, וזאת תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 62. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניידותביטוח לאומי