קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטת בוררות תיקון כתב תביעה: התובעת עותרת לבטל את החלטת הבוררת - כבוד השופטת בדימוס עדינה פורת, מיום 1.6.09 במסגרתה הורתה לתובעת לתקן את כתב התביעה שהגישה התובעת בבוררות מן הטעם שהוא חורג ממסגרת 'הסכם הפשרה' שבין הצדדים אשר הסדיר את הבוררות (להלן - החלטת הבוררת). המסגרת העובדתית וההליך שבפני ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות שהביאו ל'הסכם הפשרה': התובעת החלה לעבוד בנתבעת ביום 21.12.92 כסגנית מנהלת בית האבות הסיעודי של הנתבעת. ביום 21.4.98 מונתה התובעת, על פי כתב מינוי זמני, כממלאת מקום של מנהלת בית האבות ברודצקי של הנתבעת, זאת משהמנהלת המכהנת של אותו בית אבות - הגב' אסתר יעקובי, ביחד עם עובדים נוספים הושעו מעבודתם עקב חשדות לאי סדרים. במהלך שנת 1999 - לטענת הנתבעת: על רקע תלונות לגבי תפקודה של התובעת, ולטענת התובעת: על רקע של חילוקי דיעות מקצועיים - ניהלו הצדדים מגעים להחלפת תפקידה של התובעת או אף לפרישתה מהעבודה. במסגרת זו נפגשו התובעת ובא כוחה שהוא גם בעלה - עו"ד משה ויינברג, עם מנכ"ל הנתבעת - מר יצחק כהן, ועם היועצת המשפטית - עו"ד חגית פרידמן, ביום 28.12.99. בפגישה זו הוצגו תנאי הפרישה של התובעת המוערכים בכחצי מיליון ₪. ביום 29.12.99 אישרה רשות השיפוט את פיטורי הגב' יעקובי בתחולה מיום 1.1.2000. עם התפנות המשרה פעלה הנתבעת בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים בה ופרסמה, ביום 4.1.2000, מכרז לאיוש משרת מנהל בית האבות ברודצקי (להלן - המכרז). במקביל גם הודע לתובעת על ביטול מינויה הזמני כמנהלת בית האבות ברודצקי. ביום 17.1.2000 פנתה התובעת לבית הדין וביקשה צו מניעה כנגד קיום הליכי המכרז. בו ביום הורה בית הדין (כב' השופטת ורדה סאמט) כי דיון במעמד הצדדים יתקיים ביום 19.1.2000 וכי עד למעמד הדיון לא תקבל ועדת המכרזים כל החלטה בענין בחירת המועמד במכרז (להלן - הצו הארעי). ביום 19.1.2000 התייצבו הצדדים לדיון בצו המניעה האמור. מטעם התובעת - התובעת ובעלה - עו"ד משה ויינברג, ומטעם הנתבעת - המנכ"ל, עו"ד פרידמן וב"כ הנתבעת - עו"ד אשר חלד. הצדדים הגיעו להסכמה שהועלתה על הכתב על ידי עו"ד חלד, נחתמה על ידי באי הכח - עו"ד חלד ועו"ד ויינברג וקיבלה תוקף של פסק דין (ההסכם מכונה כאן - הסכם הפשרה) (נספח א' לתצהיר התובעת). וכך קובע ההסכם: "הודעת מוסכמת מטעם בעלי הדין הצדדים מודיעים לכבוד בית הדין כי הסכימו כדלקמן: התובעת תסיים את עבודתה במשען, בדין מפוטרת, ביום 31.1.2000 משען תשלם לתובעת ותקנה לה את כל המגיע למפוטר כמותה על פי ההסכם הקיבוצי כפרשנות המקובלת במשען (בצירוף - כמובן - למשכורת ינואר 2000). התובעת זכאית לדרוש - אם תהיה בדעה כי ההסכם הקיבוצי מקנה לה יותר ממנה שנתנה משען - דרישות נוספות במסגרת ההסכם הקיבוצי. הצדדים ינסו ליישב חילוקי דעות כנ"ל עד ליום 7.3.2000. אם המאמץ הנ"ל בס' 4 לא יעלה יפה מעבירים הצדדים את המחלוקת בעניין דרישות התובעת כנ"ל בס' 3 להכרעת בורר. הבורר יתמנה בהסכמת הצדדים או, בהיעדרה על ידי כבוד בית הדין מבין השופטים בדימוס של בית הדין לעבודה, על פי פניית מי מהצדדים. הבורר כפוף בנושאי המחלוקת להוראות ההסכם הקיבוצי ואינו רשאי להקנות זכות או הטבה מעבר למה שקובע ההסכם הקיבוצי. ........... 12. באמור לעיל יבואו כל תביעות התובעת וטענותיה כלפי משען למילויין. ....." ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות שקדמו להחלטת הבוררת: בהתאם להסכם הפשרה סיימה התובעת את עבודתה בנתבעת. הנתבעת שילמה לתובעת תנאי פרישה לפי ההסכם הקיבוצי - כפי הבנתה של הנתבעת את הוראות ההסכם הקיבוצי. בסה"כ שולמו לתובעת כ- 218,000 ₪. התובעת דרשה סכום נוסף של כחצי מיליון ₪, הנתבעת סרבה משלא ניתן לה הסבר לגבי הסכום הנתבע. ביום 8.3.2000 פנתה התובעת לבית הדין בבקשה למינוי בורר. ביום 7.6.2000 החליטה כב' השופטת סאמט כך: "ההסכם בין הצדדים קובע מנגנון לישוב חילוקי דעות באמצעות בוררות. סמכויות הבורר מוגדרות לדרישות שמקורן בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. אין בהסכם כל הוראה ו/או תנאי המחייב פירוט המקור לתביעותיה של המבקשת בהסכם הקיבוצי. כמו כן אין חובה להגיש לצד השני פירוט הדרישות בטרם הגשתן לבורר במסגרת סמכויותיו. עם זאת הועלו דרישותיה הנוספות של המבקשת במכתבו של בא כוחה מיום 27/2/2000 (ראה נספח מש/3) ואם אכן אלו דירשותיה הנוספות של המבקשת הרי שאלו תובאנה בפני הבורר להכרעה בכפוף לסמכויותיו כפי שהוגדרו בהסכם הבוררות". בעקבות ההחלטה פנתה התובעת לבית הדין בבקשה לפסיקת הוצאות ולמינוי בורר. ביום 26.7.00, בעוד הבקשה למינוי בורר תלויה ועומדת, הודיעה התובעת לבית הדין על ביטול הסכם הפשרה ועל כוונתה לפעול בענין. ביום 11.9.2000 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תובענה בה עתרה לביטול הסכם הפשרה וחיוב הנתבעת בסכום של כחצי מיליון ₪ (עב (ת"א) 7642/00). ביום 18.10.07 - לאחר 'תלאות' משפטיות מרובות, ניתן פסק הדין בתובענה הנ"ל (כב' השופטת דינה אפרתי ונ.צ. הגב' רונית כהן) אשר דחה את בקשת ביטול הסכם הפשרה. ביום 22.1.09 נדחה ערעור התובעת, לאחר שהאחרונה נענתה להמלצת בית הדין הארצי וחזרה בה מן הערעור. ביום 27.4.09 התקיימה ישיבת בוררות ראשונה בפני הבוררת, והוסכם על הגשת כתבי טענות. ביום 18.5.09 הגישה התובעת לבוררת כתב תביעה (נספח ב' לתצהיר התובעת). בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי הפסקת עבודתה של התובעת נעשתה "שלא כדין ו/או שלא בתום לב". לטענת התובעת ביטול מינויה כמנהלת בית אבות ברודצקי, פרסום המכרז לאיוש תפקידה והפסקת עבודתה של התובעת היו מנוגדים להסכם הקיבוצי ולחובת תום הלב. לטענת התובעת היא זכאית לפיצויים "בגין הפסקת עבודתה שלא כדין ו/או שלא בתום לב ובגין הפגיעה שנגרמה לשמה הטוב ולמוניטין שלה". גובה הפיצוי הוא כחצי מיליון ₪. הסכום הורכב מפיצויי פיטורים מוגדלים ומחודשי הודעה מוקדמת נוספים לאלה שכבר קיבלה (ס' 54 לכתב התביעה), וסכומים נוספים (ס' 55 לכתב התביעה) בגין - הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון ימי מחלה, ימי השתלמות שלא נוצלו ורכב. הנתבעת פנתה לבוררת וטענה כי כתב התביעה חורג ממסגרת סמכותה של הבוררת כפי שזו נקבעה בהסכם הפשרה (נספח ג' לתצהיר התובעת), שכן הטענות שם עוסקות במה שארע קודם להסכם הפשרה בעוד שבהסכם הפשרה הגבילו הצדדים את הבוררות לזכויות המגיעות למי שסיים את עבודתו בדין מפוטר. התובעת טענה (נספח ד' לתצהיר התובעת) כי לדידה "ההסכם הקיבוצי, על פי הדין והפסיקה, כולל בתוכו אינהרנטית את זכות התובעת לקבל פיצויים כלליים". ביום 1.6.09 ניתנת החלטת הבוררת (נספח ה' לתצהיר התובעת). להלן החלקים הרלוונטיים ממנה: "......... 3. טוענת ב"כ הנתבעת כי חלקו הארי של כתב התביעה ענינו במה שארע לפני חתימת הסכם הפשרה בעוד אשר נשוא הבוררות שהוסכם על הצדדים מתמקד אך ורק בנושא שהוגדר בהסכם הפשרה וממילא הסעדים הנדרשים בכתב התביעה חורגים מסמכות הבורר. 4. הוריתי לב"כ התובעת להגיב על הבקשה ותגובתה הומצאה לי כנדרש. 5. בתגובתה לבקשה מסכימה ב"כ התובעת כי נשוא הבוררות הוא כפי שהוגדר בהסכם הפשרה, אולם על פי גירסתה "ההסכם הקיבוצי מקנה לתובעת תנאים נוספים מעבר למה שהיקנתה לה משען על פי פרשנותה להסכם הקיבוצי". מוסיפה וטוענת ב"כ התובעת כי "ההסכם הקיבוצי על פי הדין והפסיקה כולל בתוכו אינהרנטית את זכות התובעת לקבל פיצויים כלליים". דא-עקא, שלא הופניתי לדין ספציפי ואף לא לפסיקה בה נקבעה זכות מעין זו, ולא די באמירה העמומה בדבר "זכות אינהרנטית לקבלת פיצויים כלליים" ללא תמיכתה באסמכתאות. גם רב הספק אם סעיף 7 להסכם הפשרה "סובל" על פי לשונו, הרחבה גם לזכויות אינהרנטיות שלא מצאו ביטוי מפורש בהסכם הקיבוצי. זו ואף זו: פרשנות מרחיבה מעין זו תאפשר להכניס ב"דלת האחורית" עילות שנבלעו את תוך הסכם הפשרה, אף להחזיר את הגלגל אחורנית ולהתחיל הכל מבראשית. אין זה סביר להניח כי זו היתה כוונת הצדים שעה שחתמו על הסכם הפשרה. 6. בל נשכח כי על-פי ההלכה הפסוקה יש לפרש סמכויות שהוקנו לבורר בדווקנות ועל דרך הצמצום. וראו בסיפרה של פרופ. סמדר אוטלונגי "בוררות דין ונוהל" מהדורה שלישית מורחבת, בסעיף 279 בעמ' 262 שם נאמר: "יש להבהיר ולהגדיר את הסכסוך בצורה הברורה ביותר. דבר זה חשוב משתי סיבות... השניה כדי לברר אם ההסכם הבוררות חל... ואם-כן מה סמכותו של הבורר על-פיו". ובהערת שוליים לטכסט: לבל יחרוג ממנה (הבורר ע.פ.) שאז תהיה לצדדים עילת ביטול לפי סעיף 24(3)". 7. עיון בכתב התביעה מעלה כי צודקת ב"כ הנתבעת וחלק מסעיפי התביעה ענינו בטענות שקדמו להסכם הפשרה, ולא קמה סמכותי לדון לפסוק במיכלול הטענות שנבלעו אל תוכו. ......" ההליך בבית הדין, בתמצית: ביום 12.7.09 הגישה התובעת את תביעתה לביטול החלטת הבוררת. לכתב התביעה צורף תצהיר התובעת. ביום 20.12.09 הוגש כתב הגנה. ביום 14.4.10 נדחתה בקשת הנתבעת להכריע בתובענה ללא תצהירים ונקבע כי "אף הסכם אינו ברור, אלא לאחר שהוא ברור. לשם כך לא ניתן למנוע מצד להביא ראיותיו בסוגיות שנועדו להבהיר את ההסכם". ביום 9.6.10 הודיעה התובעת שהיא מסתפקת בתצהירה שצורף לכתב התביעה. ביום 29.8.10 הוגשו תצהירי הנתבעת - תצהיריהם של עו"ד פרידמן ושל עו"ד חלד. ביום 20.10.10 התקיימה ישיבת קד"מ, והתיק נקבע להוכחות ולסיכומים בע"פ. ביום 2.2.11 נחקרו העדים בפני והצדדים סיכמו את טענותיהם. המסגרת המשפטית סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים), שענינו "פירוש של חוזה" קבע עד לאחרונה כי: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים." כללי פירוש החוזה, כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון כמו גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנוגע להוראת סעיף 25 (א) לחוק החוזים רוכזו על ידי השופטת וירט-ליבנה בענין י.ב.מ., והם מורים אותנו כך: א. בפרשנות חוזה על בית הדין להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים. ב. בהעדר יכולת להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, יפורש ההסכם לפי אמות מידה אובייקטיביות "קרי "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (ראו פסק דין אפרופים, עמ' 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות ....)". ג. לפי סעיף 25 לחוק החוזים כנוסחו אז, נקודת המוצא לבחינת אומד דעת הצדדים היא לשון החוזה. בעניין אמנון לוי פסק בית המשפט העליון ש"מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם". בהתאם נקבע כי ללשון החוזה ישנה "משמעות נכבדה וראשונה במעלה בבואנו לעמוד על אומד דעתם של הצדדים", ובלשונו של השופט חשין בפסק דין ארגון מגדלי הירקות: "מבקשים אנו אפוא לדבוק בכלל הזהב שלפיו יש ליתן למילים, לביטויים ולמשפטים שנכללו בטקסט פלוני את מובנן הרגיל בלשון היום-יום, אותה לשון שבה נקטו אלה אשר חיברו את הטקסט. דעתנו היא, כי אם אכן נדבק בכלל זה לא ניזקק לפרשנות מסובכת אלא במקרים יוצאי-דופן, ובה-בעת נגביר את הוודאות והביטחון של הכלל ושל הפרט לעת שקושרים הם עצמם בחוזה. מבקשים אנו לשוב ולרומם את מעמדה של הלשון לעת פירושם של חוזים, להשיב לה את בכירותה על פני ראיות אחרות. אכן, חוזה יכול וראוי לו שיובן כפשוטו, ואף אם אותה לשון ניתנת בדוחק לשני פירושים, יאמץ בית-המשפט את הפירוש הסביר העולה מן הלשון וידחה מעל פניו פירוש דחוק שאפשר ניתן היה ליתן ללשון החוזה בנסיבות אחרות. נזכור ונשמור: היה זה החוזה הכתוב שבעלי החוזה חתמו עליו וחייבו עצמם בו, בעוד אשר ה"נסיבות" לא היו אלא חומר הגלם ששימש ליצירתו של החוזה. החוזה הכתוב, הוא ולא אחר, היווה את פיסגת המגע והמשא בין הצדדים, ולא זו בלבד שבכירותו ניכרת לעין-כל אלא שנדרשים אנו למערכת עובדות דו-משמעית בעליל עד שנידרש ל"נסיבות" כדי לפרש את הכתובים". (הדגשות הוספו - א.א.) ובהמשך: "יש להבחין, אפוא, הבחן היטב בין העוצמה הטמונה בלשון החוזה שבכתב לבין העוצמה - עוצמה פחותה - הטמונה בראיות-חוץ שנועדו לפרש את החוזה שבכתב.  הבחנה זו תבוא לידי ביטוי הן בקבלתן של אותן ראיות-חוץ הן בהערכת עוצמתן - ביחס ללשון החוזה הכתוב - לעת סיומו של ההליך. כך, למשל, ככל שלשון החוזה ברורה יותר, כן תידרשנה ראיות-חוץ בעלות מישקל כבד יחסית כדי לגבור על הפירוש הנדרש ממנה לכאורה. ראיות-חוץ יכול שתבאנה ממקורות מגוונים - טיוטות שהוכנו במהלך המו"מ, עדויות הצדדים באשר לכוונותיהם, חילופי דברים שהיו בין הצדדים, התנהגות הצדדים במהלך המשא-ומתן, הקשרו של החוזה ועוד - ואולם במקום שלשון החוזה ברורה לכאורה ואי הבהירות הנטענת אי-בהירות סמויה היא, יתקשו  כל אלה לגבור על לשון החוזה כפשוטה. מישקלן הכולל של ראיות-החוץ חייב שיהא רב למדי עד שיעלה בידיהן לגבור על הלשון הברורה" (הדגשות הוספו - א.א.) ד. בנוסף ללשון החוזה ובמידת הצורך נעזר בית הדין במלאכת ההתחקות אחר אומד הדעת של הצדדים בנסיבות החיצוניות לחוזה. כפי שנאמר לא אחת - 'טקסט' איננו ברור עד שהוא ברור, ועל מנת שהפרשן יגיע למסקנה כי הטקסט ברור יכול הוא להזקק גם לנסיבות החיצוניות. רק בימים אלה תוקן סעיף 25 (א) לחוק החוזים (ואף נוסף לו סעיף ב'1). לפי הנוסח החדש של סעיף 25 (א) לחוק החוזים: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". הכרעה הסוגיה שעומדת לפני ענינה הפירוש שיש ליתן להסכם הפשרה. הצדדים לא חלוקים בכך שהגורם המוסמך לפרש את הסכם הפשרה הוא בית הדין ולא הבורר אליו הועבר הסכסוך. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות שבפני אני סבור כי דין התביעה להדחות. 'אומד דעת הצדדים' העולה מלשון הסכם הפשרה הוא זה לו טוענת הנתבעת. לשון הסכם הפשרה אינה סובלת את הפירוש לו טוענת התובעת, אלא אך ורק את הפירוש לו טוענת הנתבעת. הדבר עולה מפורשות מעצם ההסכמה לפיה התובעת סיימה את עבודתה 'בדין מפוטר'. מדובר בביטוי בסיסי ומוכר בתחום משפט העבודה אשר בא ללמד כי דרך סיום העבודה לא היתה של פיטורים אלא ב'דרך אחרת', ואילו הזכויות המוקנות לעובד אגב סיום עבודתו הן כשל מי שפוטר. לטענת התובעת בסיכומים כי ביטוי זה בא ללמד כי התובעת 'פוטרה' (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 9) אין כל יסוד. בהמשך הסכם הפשרה נקבע שוב ושוב כי לתובעת ישולמו כל התנאים המגיעים למפוטר לפי 'ההסכם הקיבוצי', דהיינו - ככל שהתובעת תרצה לתבוע משהו מכוחו עליה להצביע על הוראה בהסכם הקיבוצי המעניקה לה זכות כלכלית אגב סיום עבודתה כאילו פוטרה. כל שהצדדים הסכימו בענין הבוררות הוא למקרה בו יהיו חלוקי דיעות בנוגע לזכויות המוענקות למפוטר בהסכם הקיבוצי (ס' 3). למקרה זה נקבע מנגנון יישוב חילוקי דיעות בבוררות (ס' 5), שאף לגביו הוסכם כי הוא יתוחם לזכות או הטבה שנקבעו בהסכם הקיבוצי (ס' 7). פירוש זה גם מתיישב עם סעיף מיצוי התביעות (ס' 12). האמור לעיל מתיישב גם עם הנסיבות החיצוניות והמיידיות שקדמו לכריתת הסכם הפשרה: כאמור, בבוקר יום 19.1.2000 התייצבו הצדדים לדיון בבקשת התובעת לצו מניעה כנגד המכרז. הצדדים נחלקו בשאלת המשך תוקפו של הצו הארעי שניתן. כעולה מתצהירו של עו"ד חלד שלא נסתר, או אז "פנה עו"ד ויינברג אליי בהצעה כי התובעת תסיים עבודתה במשען בהסכמה. לאחר דין ודברים חתמנו באותו מעמד (19.1.00) על הסכם פשרה ....... אדגיש כי התובעת (באמצעות עו"ד וינברג) היא זו שהודיעה על רצונה לסיים את עבודתה במשען, בדין מפוטר. משען הסכימה לקבלת הודעה זו ולהחלתה של הקונסטרוקציה לפיה יראו את התובעת כמפוטרת (לא כמתפטרת). הוסכם כי תנאי הפרישה שיוקנו לה הם אלה הקבועים בהסכם הקיבוצי לעובד מפוטר ורק הם ! ......". מוסיף עו"ד חלד ומצהיר כך: "17. חשוב להבהיר כי מרגע בו היה ברור לעו"ד וינברג כי משען לא תקבל על עצמה צומניעה דה-פקטו מרצונה, הנושא המרכזי במשא ומתן ובויכוח בינינו היה מה תקבל ומה תוכל לדרוש התובעת ממשען. המשא ומתן בינינו היה ברור ומחודד על הנקודה הזו בדיוק. עמדת משען, אותה הביעה באמצעותי, הייתה ברורה וחד משמעית, ולפיה התובעת אינה זכאית לקבל ולא תהיה זכאית לדרוש ממשען ו/או בהליך בוררות, כל זכות או הטבה מעבר למה שנתן ההסכם הקיבוצי במשען כתוקפו דאז, לעובדים מפוטרים. 18. עו"ד וינברג עשה מאמצים רבים בנסיון לרכך או להגמיש את עמדת משען, ולהרחיב את האפשרויות שתעמודנה בפני התובעת. זאת באמצעות הצעות לניסוחים מרוככים, קצת מעורפלים, או כאלה המאפשרים העלאת דרישות נוספות של התובעת. אני עמדתי על כך שרק זכויות ותנאים לפי ההסכם הקיבוצי יינתנו לתובעת או יוותרו לבירור" 19. התנהל בינינו דיון ישיר בדיוק על הנקודה הזו. אני לא הסכמתי להותיר מקום לשום פתח, או ערפול, או מקום לפרשנות עתידית. עו"ד וינברג הציע ניסוחים שיותירו מקום להעלאת דרישות מעבר לקבע בהסכם הקיבוצי, ואני הבהרתי את עמדת משען החד משמעית והבלתי מתפשרת בנקודה זאת, לפיה התובעת תזוכה רק במה שנותן ההסכם הקיבוצי לעובדים מפוטרים; ואם יעמוד עו"ד וינברג על הדרישה לפיה יוכלו להעלות דרישות מעבר להסכם הקיבוצי אין הסכם. זה היה "דיל ברייקר" מבחינת משען. 20. במהלך המשא ומתן בינינו, עו"ד וינברג ציין שהוא מעוניין לשמור על זכותה של התובעת להעלות טענות ודרישות נוספות בקשר לסיום העסקתה; בקשר לניסיון משען (לשיטתו) "לדחוק את כרגליה ממשען"; ובקשר לפיטוריה "לא כדין" של התובעת (לשיטתו). אני הבהרתי שמשען לא מסכימה להותיר עניינים אלה פתוחים. עמדתה החד משמעית והברורה הינה שהיא תיתן לתובעת כל הטבה שניתנת לפי ההסכם הקיבוצי למפוטר ורק הטבות אלה. בסופו של דבר זו הייתה ההסכמה בינינו ולא הושאר כל מקום לספק או לפרשנות אחרת". התובעת נמנעה מלהעיד את עו"ד וינברג אשר ניהל מטעמה את המשא ומתן, ולכך יש משמעות ראייתית. התובעת גם נמנעה מלהתייחס לטענות אלה בתצהיר מאוחר, חרף שהדברים נטענו בכתב ההגנה (ס' 19 לכתב ההגנה) וגם לכך משמעות ראייתית. רק בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי המשא ומתן אמנם התנהל בין באי הכוח אך היא השתתפה בכל שלבי השיחה ביניהם. אלא שגרסה זו לא רק שהיא כבושה ואין לה זכר בתצהיר התובעת, גרסה זו סותרת את עדותה הקודמת בהליך לביטול הסכם הפשרה שם טענה כי נכחה רק בחלק מחילופי הדברים (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 17 עד עמ' 23 ש' 6, נספח נת/10 לתצהירי הנתבעת). האמור גם עולה מן הנסיבות החיצוניות היותר רחוקות. שהרי - עד להליך בחודש ינואר 2000 התובעת כלל לא פוטרה, וחילוקי הדיעות נגעו לשאלת פרסום המכרז למשרה הזמנית אליה מונתה התובעת. מן המקובץ נסכם כי לשון ההסכם ברורה ופשוטה. זכויותיה של התובעת מוגבלות לזכויות הכלכליות המוענקות בהסכם הקיבוצי למי שסיים את עבודתו בנתבעת כמפוטר. פירוש זה עולה בקנה אחד עם הנסיבות החיצוניות ונוסיף - גם עם תכליתו של ההסכם. הסדרת תנאי סיום עבודתה של התובעת, ולא בחינת הנסיבות שהובילו לסיום עבודתה. עוד אציין כי טיעונה של התובעת בסיכומים בפני הוא לא יותר מאשר 'לוליינות' משפטית שטוב היה לה אלמלא נעשתה. הבוררת כבר העירה על כך שלא הובאה שום אסמכתה לכך שההסכם הקיבוצי כולל זכות לפיצויים כלליים בגין הפרתו. וגם לבית הדין לא ניתן הסבר מניח את הדעת. וכך טען ב"כ התובעת בסיכומים (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 28 - 31): "לשאלת ביה"ד אני מבהיר שהתובעת רוצה זכויות יסוד של עובד מכוח משפט העבודה שהן בסיסיות וגם ברובד הבסיסי גם אם לא היו הסכמים קיבוציים בעולם, לטענתנו זה שיש זכויות מכוח הסכמים קיבוציים לא גורע מהזכויות לפי המשפט הבסיסי, החוק אומר את זה ולכן הסכם הבוררות לא חוסם תביעה לפי המשפט הבסיסי" דהיינו, התובעת טוענת לזכויות מכוחו של 'הרובד הבסיסי' גם ללא ההסכם הקיבוצי. אלא שהצדדים תחמו את זכויות התובעת ל'הסכם הקיבוצי' בלבד ולא למקור אחר - אפילו היה 'הרובד הבסיסי'. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תפעל בהתאם להחלטת הבוררת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. כתב תביעהיישוב סכסוכיםתיקון כתב תביעהמסמכיםבוררות