קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היוון קצבת נכות מעבודה: 1. שתי שאלות ניצבות לפנינו בהליך זה. האחת - האם זכאי התובע לגמלת נכות כללית, אף כי היוון את קצבת הנכות מעבודה שהיה זכאי לה, ולמרות הוראות סעיף 320(ג) לחוק; והשניה - האם הפעילה פקידת השיקום את שיקול דעתה כראוי, עת נעתרה לבקשת התובע להוון את יתרת קצבת הנכות מעבודה שלה היה זכאי התובע. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע, יליד 1952, הוכר כנפגע עבודה בגין תאונה מיום 3.1.1991. בשל פגיעה זו נקבעה לו דרגת נכות מעבודה בשיעור של 30% ממועד זה. ב. התובע ביקש להוון את כלל גמלתו לנכות מעבודה וזו בוצעה בארבעה מקטעים, כדלקמן: ג. בחודש 3/1993, ביקש התובע להוון חלק מקצבת הנכות מעבודה לצורך רכישת רכב והוצאות נלוות. באותה עת היה התובע חבר אגד, עבד באופן מלא, ומשכורתו הצדיקה היוון של הקצבה. הנתבע אישר היוון בשיעור של 5.2% מתוך 30% ההתחלתיים, והתובע קיבל סך של 73,000 ₪ (נכון לשנת 1993, להלן - היוון ראשון). ד. בחודש 10/1997, ביקש התובע להוון חלק נוסף מקצבת הנכות לרכישת דירה. באותה עת התובע המשיך לעבוד באופן מלא כחבר אגד, ומשכורתו הצדיקה היוון הקצבה. לפיכך אישר הנתבע היוון של 9.8% נוספים, מתוך 24% הנכות הנותרים, כך שבאותו מועד קיבל התובע 196,197 ₪ (נכון לשנת 1997, להלן - היוון שני). ה. היוון שלישי נעשה, לבקשת התובע בחודש 1/2001, לרכישת אוטובוס, אשר נועד לעזור לתובע בפרנסתו, ולפירעון הלוואות שונות. באותה עת כבר פרש התובע מעבודתו, ולאחר שנבחנה הפנסיה שקיבל כחבר אגד ותלושי השכר של אשתו, אשר הוכיחה יחד ולחוד הכנסה בטוחה וקבועה, אושר היוון נוסף של 7.6% מתוך 15% שנותרו. התובע קיבל לידיו סכום של 170,000 ₪ (נכון לשנת 2001, להלן - היוון שלישי). ו. בשנת 2005 חלה התובע בלוקמיה, וביקש גם גמלת נכות כללית. בקשתו נדחתה בשל זכאותו לקצבת הנכות מעבודה, שחלקה המהוון והשוטף יחדיו, עלו על גובה קצבת הנכות. התובע הגיש לבית דין נכבד זה תביעה (בתיק בל12777/05), משנדחתה תביעתו על ידי נתבע, ולאחר הבהרת המצב המשפטי לא עמד התובע על תביעתו וזו נמחקה. ז. בחודש 6/2006, וכאשר התובע היה מודע היטב לכך שאינו זכאי לגמלת נכות כללית, ביקש התובע להוון את יתרת קצבתו, והנתבע נעתר לבקשתו זו.. 3. התובע טוען כי לא חלות עליו הוראות סעיף 320(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), שכן אין מדובר בשתי גמלאות עקב מאורע אחד, אלא באירועים שאינם תלויים זה בזה. לחלופין טוען התובע כי היה אסור לנתבע לאשר ולאפשר לו להוון את החלק האחרון של גמלת הפגיעה בעבודה, שכן הנתבע צריך למנוע מצב שבו המבוטח יהוון את מלוא הקצבה שאושרה לו לכל החיים, מה גם שלא בטוח שנשקלו כל האספקטים הרלבנטיים לעניין עת אושר ההיוון. כמו כן הותרתו של התובע בלא קצבה עד הגיעו לגיל זקנה אינה סבירה ואינה מידתית בהתחשב במצבו של התובע, ובמחלתו. 4. הנתבע טוען כי תביעת התובע התיישנה הן לגבי שלושת ההיוונים הראשונים, והן לגבי הייוון הרביעי, שכן חלפו למעלה מ- 4 שנים מאז שהודע לתובע על היוון זה ועד שהגיש את תביעתו. גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות. ההיוון שנעשה לגמלת התובע המיר גמלת נכות מעבודה. משקיבל התובע גמלה אחת, הוא אינו זכאי לגמלה נוספת בשל הוראות סעיף 320(ג) לחוק. על פי הוראות והתקנות מכוחו היה התובע זכאי לקצבת נכות כללית רק אילו גובה הקצבה היה עולה על גובה גמלת הנכות, ולא זה המצב בענייננו. היוון גמלתו של התובע נעשה כדין, ולאחר שנשקלו בכובד ראש כל השיקולים הרלבנטיים לעניין. 5. כפל גמלאות סעיף 320(ג) לחוק קובע כי: "לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - קצבאות שונות לפי חוק זה" התובע זכאי לקצבת נכות מעבודה ולגמלת נכות כללית, ולמעשה קיבל, בעקבות ההיוון, את קצבת הנכות מעבודה במלואה. העובדה שהתובע היוון את קצבת הנכות מעבודה שלה היה זכאי אינה מאיינת לא את עצם תשלום הקצבה, ולא את הזכאות לתשלומה, אלא משנה את מועד התשלום בלבד. משכך, חלות על התובע הוראות ס"ק 320(ג) הנ"ל. יש לדחות את טענת התובע כי הסעיף הרלבנטי לענייננו הינו סעיף 320(ג)(2). בעב"ל 88/98 המל"ל - גדעון נאמן (ניתן ביום 11.5.06), נפסק במפורש כי מבוטח שקיבל מענק לפי הוראות סעיף 113 לחוק, המהווה היוון של קצבת הנכות מעבודה, אינו זכאי לקצבת נכות כללית. 6. האם הנתבע פעל כדין עת נעתר לבקשת התובע להוון את יתרת קצבת הנכות מעבודה? התובע טוען כי היה אסור לנתבע לאשר ולאפשר לתובע להוון את החלק האחרון של קצבת הנכות מעבודה בשל מצבו הבריאותי, ומשום שאי אפשר לדעת מה ילד יום. כמו כן זכותו של האדם לקיום מינימלי היא חלק אינטגרלי מההגנה החוקתית המוענקת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם המישור היחסים שבין הנתבע כגוף ציבורי והתובע כאדם פרטי. סעיף 113 לחוק קובע כי: "(א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו, או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע". שיקול הדעת בשאלה אם להמיר את הקצבה במענק נתון לפקיד השיקום, ובית והדין לא יתערב בשיקול דעתו זה אלא אם היו שיקוליו בלתי סבירים, וכל עוד פעם פקיד השיקום פועל על פי הוראות החוק. מחומר הראיות שהוצג לפנינו, וכמפורט בעדותה של המנהלת מחלקת השיקום, הגב' אסתר ברקן, פעל הנתבע כדין עת נעתר לבקשת התובע להוון את יתרת קצבת הנכות מעבודה. הגב' ברקן הבהירה בעדותה כי בעת שאושר ההיוון הייתה לתובע פנסיה מעבודתו כחבר אגד בסך של 5,600 ₪, בנוסף להכנסות אשתו בסך של 4,000 ₪, כלומר פי שניים מן המינימום המחייב (ע' 6 ש' 6-21). משמע, שלתובע אכן הייתה "הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו" כהוראת סעיף 113(א) לחוק. בנוסף לכך פירטה הגב' ברקן בעדותה באריכות את נסיבותיו המיוחדות של התובע, והדגישה כי בעת שביקש התובע להוון את יתרת קצבתו היה חולה בלוקמיה, וסבר כי לא נותרו לו שנים רבות לחיות, והוא ביקש להוון את הקצבה כדי לאפשר לילדיו לסיים את לימודיהם הגבוהים. מדובר, אם כן, בנסיבות יוצאות דופן, והגב' ברקן ציינה כי התלבטה לא מעט בשאלה האם להיעתר לבקשת התובע בנסיבות אלה, ואולם בשל היכרותה עם התובע במשך שנים רבות, ומאחר שהיה מדובר באדם שקול ומחושב, הדואג לכל פרט, סברה כי מן הראוי לאשר את היוון הקצבה גם בנסיבות אלה (ע' 6). אדגיש כי אילו פעל הנתבע על פי שיקולים של כדאיות גרידא, ולנוכח מחלתו הקשה של התובע, ניתן היה לחשוב כי בקשת התובע הייתה נדחית, שכן תוחלת חייו של התובע באותה עת, ואף כפי שסבר הוא עצמו, לא הייתה ארוכה. אף על פי כן התחשב הנתבע במצבו המיוחד של התובע, תוך שימת לב לרצונו, לאישיותו, וליכולתו לראות את תוצאות בקשתו, ואישר את היוון הקצבה. התחשבות זו מעידה דווקא על הפעלת שיקול דעת פרטני ונכון, והתייחסות מיוחדת למקרים חריגים. אין מדובר, אם כן, בהפעלת שיקול הדעת באופן בלתי סביר. ההיפך הוא הנכון. לפיכך נדחית התביעה. אין צו להוצאות. קצבת נכותנכות מעבודההיווןהיוון קצבאותנכות