קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היום הקובע דמי אבטלה: 1. ביום 2/3/10, פנתה התובעת לנתבע בתביעה לדמי אבטלה. במכתבו מיום 15/3/10, הודיע הנתבע לתובעת כי הוא דוחה את תביעתה, וזאת - בטענה שהתובעת צברה רק 284 מתוך 300 ימי האכשרה הנדרשים לתקופת אבטלה. כנגד כך - הוגשה התובענה שבפנינו. 2. בהחלטה מיום 19/8/10 נקבע, בין השאר, כי על ב"כ הצדדים להודיע אם יש ביניהם מחלוקת עובדתית. ההחלטה האמורה לא קויימה כלשונה. תחת זאת, הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת והתיק נקבע להוכחות. בישיבה שנועדה להוכחות, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר בירור נוסף שעליהם לערוך ביניהם, ולפיכך - הסכימו כי העדויות לא תישמענה באותו מועד. 3. לאחר מכן, בעקבות מחדלים דיוניים של אי-התייחסות להחלטות שניתנו, נמחקה התביעה. פסק הדין שמחק את התביעה בוטל, לבקשת התובעת, והדיון התחדש. לאחר חידושו של הדיון, התברר כי ב"כ הנתבע אינה מעוניינת לחקור את התובעת על תצהירה. משכך - לא היה צורך בקביעה נוספת של ישיבה לשמיעת עדויות וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב, שאכן הוגשו. פסק דין זה ניתן, איפוא, על סמך העובדות שאינן שנויות במחלוקת. אלה העובדות 4. בשנת 2009, בטרם תקופת האבטלה הנדונה בתובענה זו, היתה התובעת מובטלת, והגישה לנתבע תביעה לדמי אבטלה. תחילת התייצבותה של התובעת כמובטלת בלשכת שרות התעסוקה בשנת 2009, היתה בחודש מרץ 2009. לתקופת האבטלה שהיתה לתובעת בשנת 2009, ייקרא להלן: "תקופת האבטלה הקודמת". 5. הנתבע שילם לתובעת דמי אבטלה לתקופה המרבית האפשרית בתקופת האבטלה הקודמת. 6. לאחר מכן, החלה התובעת לעבוד כעובדת שכירה, עבודה שממנה פוטרה בחודש פברואר 2010. (כפי הנראה, עבודתה האמורה של התובעת לא היתה במשכורת חודשית, אלא שכרה שולם על בסיס יומי או שעתי). 7. עקב פיטוריה, החלה התובעת להתייצב שוב בלשכת שירות התעסוקה, ביום 17/2/10, וביום 2/3/10 הגישה לנתבע תביעה חדשה לדמי אבטלה (היא התביעה שנדונה בתובענה זו). 8. מספר ימי האכשרה של התובעת (ימי עבודה, ימי חופשה שנתית ימי מחלה שעליהם היתה זכאית לדמי מחלה וכיוצ"ב, ימים שהם בגדר "ימי אכשרה"), מאז ספטמבר 2008 ועד פברואר 2010, היה 284. מספר ימי האכשרה של התובעת מאז אוגוסט 2008 ועד פברואר 2010, עלה על 300. הוראות רלוונטיות מהחוק 9. סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), קובע כי מובטל זכאי לדמי אבטלה, אם הוא השלים את תקופת האכשרה שנקבעה לו. 10. תקופת האכשרה נקבעה בסעיף 161 לחוק, באופן שלגבי עובד ששכרו מבוסס על בסיס יומי ("שכיר יום") יש צורך בצבירת 300 ימי אכשרה (כלומר - ימים שבהם המבוטח עבד ושולמו בעדו דמי ביטוח אבטלה או ימים נוספים הנחשבים כימי אכשרה, כגון ימי חופשה שנתית, ימי מחלה המזכים בדמי מחלה וכיוצ"ב). 11. צבירת תקופת האכשרה הנדרשת על פי סעיף 161 לחוק, נעשית ב"תקופת ההתייחסות", שהיא בת 540 ימים בטרם "התאריך הקובע" (את תקופת ההתייחסות ניתן להאריך על פי הוראות סעיף 162 לחוק, שאינן לענייננו בתובענה זו). התאריך הקובע, הוגדר בסעיף 158 לחוק כ-1 בחודש שבו התחילה תקופה האבטלה ובלבד שחלפו לפחות 12 חודשים מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת. מהות המחלות בין הצדדים 12. מהותה של המחלוקת בין הצדדים היא, למעשה, בשאלה מתי חל "התאריך הקובע" של התובעת בתקופת האבטלה הנדונה. מחלוקת זו, משליכה על השאלה מה "תקופת ההתייחסות" שאותה יש להביא בחשבון. 13. לפי טענת התובעת - "התאריך הקובע" לגביה הוא יום 1/2/10, מאחר שבתקופת האבטלה הנדונה היא החלה להתייצב כמובטלת בלשכת שירות התעסוקה ביום 17/2/10. כיון שכך, טוענת התובעת, תקופת ההתייחסות היא בת 540 ימים שהסתיימו ביום 31/1/10, כך שאת מנין ימי האכשרה יש להתחיל כבר באוגוסט 2008. מנין זה, יביא לתוצאה של צבירת למעלה מ-300 ימי אכשרה בתקופת ההתייחסות הרלוונטית, כך שנכון לקבוע שהתובעת צברה תקופת אכשרה כנדרש. 14. לפי טענת הנתבע - אף שהתובעת אכן החלה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה בחודש פברואר 2010, אין לראות את יום 1/2/10 כאילו הוא "היום הקובע" לגבי התובעת, וזאת בשל תקופת האבטלה הקודמת שהחלה ביום 1/3/09. על כן, היום הקובע הרלוונטי הוא רק יום 1/3/10, כך שתקופת ההתייחסות הרלוונטית הסתיימה ביום 28/2/10, ואת מנין ימי האכשרה יש להתחיל למנות רק מספטמבר 2008, כך שנצברו לתובעת רק 284 ימי אכשרה. יישום הוראות החוק על עניינה של התובעת 15. לדעתנו, נוכח הגדרת המונח "היום הקובע" בסעיף 158 לחוק, אין מנוס מלאמץ את עמדת הנתבע. נסביר זאת להלן. 16. אמנם, כאמור לעיל, התובעת התייצבה כמובטלת בלשכת שירות התעסוקה ביום 17/2/10, כך שחודש פברואר 2010 הוא "החודש שבו החלה תקופת האבטלה". על כן, לכאורה, "היום הקובע" היה אמור להיות יום 1/2/10, אלא שלא ניתן להתעלם מהאמור בסיפא של הגדרת "היום הקובע", על כך שה-1 בחודש יהיה "היום הקובע", רק בתנאי ש"חלפו 12 חודשים לפחות מה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת". 17. אצל התובעת, כזכור, תקופת האבטלה הקודמת, החלה ביום 1/3/09. יום 1/2/10 היה רק 11 חודשים לאחר מכן, כך שבהתאם לסיפא של הגדרת "היום הקובע" בסעיף 158 לחוק, לא ניתן לראות את יום 1/2/10 כאילו הוא "היום הקובע" לגבי תקופת האבטלה הנדונה. 18. משכך, "היום הקובע" הנכון, הוא יום 1/3/10 (המועד שבו כבר חלפו 12 חודשים מה-1 בחודש שבו החלטה תקופת האבטלה הקודמת). על כן, תקופת ההתייחסות הרלוונטית לתקופת האבטלה הנדונה, החלה רק בספטמבר 2008 ולא באוגוסט 2008, ולפיכך - לא ניתן לראות את התובעת כמי שצברה למעלה מ-284 ימי אכשרה בטרם היום הקובע הנכון (1/3/10). 19. על כן, כאמור, נוכח הוראת הסיפא של הגדרת "היום הקובע" בסעיף 158 לחוק, ובשל העובדה שתקופת האבטלה הקודמת החלה ביום 1/3/09, אין אנו רואים מנוס מלאמץ את עמדתו של הנתבע. 20. התוצאה היא כי אין אנו יכולים לקבוע שהתובעת צברה תקופת אכשרה על פי החוק. הוראות ההסכם מיום 16/3/09 בין הנתבע לבין ממשלת ישראל 21. בהתאם לסמכותו על פי סעיף 9 לחוק, התקשר הנתבע ביום 16/3/09 בהסכם עם ממשלת ישראל, שלפיו היתה אפשרות לקבל דמי אבטלה גם כאשר לא נצברה תקופת האכשרה המלאה על פי החוק. ההסכם האמור פורסם בי"פ התשס"ט 3037, וייקרא להלן: "ההסכם". 22. התובעת לא טענה טענות בדבר זכאותה לדמי אבטלה על פי ההסכם, אך מאחר שהנתבע הזכיר זאת, ובחן את זכאותה של התובעת גם על פי ההסכם - נתייחס גם אנו להוראות ההסכם. 23. לפי סעיף 3(4)(ב) להסכם, די היה בצבירת 194 ימי אכשרה, כדי לקבל דמי אבטלה (לתקופה קצרה מהתקופה המרבית על פי החוק). על כן, לכאורה, היתה התובעת עשויה להיות זכאית לקבל דמי אבטלה לפי ההסכם, באשר היא צברה למעלה מ-194 ימי אכשרה בתקופת ההתייחסות הרלוונטית. אולם, לצערנו, לא ניתן להחיל את הוראות ההסכם על התובעת, וזאת מאחר שבתקופת האבטלה הנדונה - תוקף ההסכם כבר פג, כמוסבר להלן. 24. תחולתו של ההסכם נקבעה בסעיף 7(א) להסכם, כך: "תחילתו של הסכם זה, ב-1 בחודש שלאחר החודש שבו פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה לראשונה שיעור בלתי מועסקים העולה על 7.5% (להלן - יום התחילה), ותוקפו עד תום החודש שבו פחת שיעור הבלתי מועסקים במשק, מ-7.5% כאמור, ולא יותר מעד תום 12 חודשים מיום התחילה.". מכאן שכדי לבדוק את תחולת ההסכם, יש לבחון את הפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בענין שיעור הבלתי מועסקים. בחינת הפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר שיעור הבלתי מועסקים (הפרסום מופיע באתר האינטרנט לפי קישור זה: מעלה ששיעור הבלתי מועסקים במשק, לאחר כריתת ההסכם, עלה על 7.5% רק ברבעונים השני והשלישי של שנת 2009. לאחר מכן, החל מהרבעון הרביעי של שנת 2009 ואילך, שיעור הבלתי מועסקים לא עלה על 7.5%. על כן, בתקופת האבטלה הרלוונטית - לא היתה תחולה להסכם, כך שהתובעת אינה זכאית ליהנות מהוראותיו. לסיכום 25. נוכח המוסבר לעיל, אין אנו יכולים לראות את התובעת כמי שצברה תקופת אכשרה מספקת, לא על פי הוראות החוק ואף לא על פי הוראותיו המיטיבות של ההסכם. 26. על כן, אנו דוחים את התביעה. 27. אין צו להוצאות. 28. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. דמי אבטלה