קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר פיטורים בדיעבד ע''י הממונה על עבודת נשים: 1. המערערת, גני אסתר בע"מ, (להלן: "החברה"), הגישה כתב ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, שלא להתיר בדיעבד, את פיטורי המשיבה 2, (להלן: "העובדת"). 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה: א. החברה הפעילה בית אבות לאוכלוסיית גיל הזהב בעיר נתניה. ב. העובדת הועסקה על ידי החברה כמנקה בבית האבות, החל מיום 1/1/08 ועד 30/9/09. ג. בחודש ספטמבר 2009 הוחלט על הפסקה מלאה של פעילות החברה. במסגרת זו פוטרו כל עובדי החברה לרבות העובדת. ד. ביום 8/3/10 ילדה העובדת ויצאה לחופשת לידה. 3. ההליכים ביום 27/10/2010 התקבלה אצל הממונה על חוק עבודת נשים, (להלן: "הממונה"), בקשת החברה להיתר לפיטורי העובדת בדיעבד (מיום 30/9/09) בטענה עיקרית, כי פעילות החברה הופסקה בחודש ספטמבר 2009 וכי החברה לא ידעה על הריונה של העובדת. מר שאול בוארון, מנהל החברה והעובדת מסרו את גרסתם בפני הממונה ביום 9/11/2010. 4. ביום 11/11/2010, ניתנה החלטה על ידי הממונה שלא ליתן היתר לפיטורי העובדת בדיעבד. בהחלטה צוין, כי פעילותה העסקית של החברה הופסקה בחודש נובמבר 2009 וכי טענת העובדת, כי המעביד ידע על הריונה ולא פנה לבקשת היתר, לא נסתרה. 5. על החלטה זו הוגש ערעור החברה. לאחר הגשת הערעור, הודיעה המדינה לבית הדין, כי עניינה על של המערערת יוחזר לבדיקה מחודשת של הממונה. 6. בהחלטתה המתוקנת, קבעה הממונה את הדברים הבאים - בחודש ספטמבר 2009, פוטרו כל העובדים לרבות העובדת בעקבות הודעה על הפסקת פעילות החברה. החברה הגישה בקשה לקבלת היתר לפיטורי העובדת בדיעבד, בחודש 10/2010, בטענה להפסקת פעילות ואי ידיעה על הריונה של העובדת. יחד עם זאת, מחומר הראיות עלה, כי פעילותה העסקית של החברה הופסקה בחודש נובמבר 2009 ולא כפי שנטען, חודש ספטמבר 2009. זאת ועוד, העובדת העידה, כי בזמן עבודתה, סיפרה לממונה עליה, מר ארז, כי היא בהריון וכן סיפרה על כך למנהל החברה, מר שאול בוארון. לטענת העובדת, שניהם, לא התייחסו להודעתה כלל. בוארון העיד על כך וטען, כי העובדת אכן סיפרה לארז הממונה כי היא בהריון, לדבריו, לאחר שהסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת שלה - בחודש אוקטובר 2009. הווה אומר, אין חולק, כי החברה ידעה על הריונה של העובדת בסמוך לפיטוריה אולם לא עשתה דבר. לא מנעה את פיטוריה ולא הגישה בקשה לממונה להיתר פיטוריה על פי דין. 7. לאור האמור החליטה הממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטורי העובדת החל מיום סיום חופשת הלידה לאחר ששוכנעה כי לא היה קשר בין פיטוריה להריונה והכל בהתאם לסעיף 9 (ג) (1א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954, (להלן: "החוק"). 8. לאור החלטה זו של הממונה, הצטמצמה גדר המחלוקת בין הצדדים. החברה טענה, כי היה על הממונה להתיר את פיטורי העובדת מיום סיום פעילות החברה, (לטענתה 30/9/09) ואילו לטענת המדינה, יש להתיר על כנה את החלטת הממונה לפיה פיטורי העובדת יותרו מיום הלידה, (8/3/10). 9. המסגרת הנורמטיבית סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים קובע: " לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון..." סעיף 9 ב. לחוק עבודת נשים קובע: 9ב. החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) או סעיף 9 א לגבי עובדת בהיריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין: (1) המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים או ביום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, "יום הפיטורים", "יום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה" - היום שבו היו אמורים הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9א; (2) המעביד הוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר; (3) המעביד הוכיח כי הוא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד - כי ניתן צו פירוק לפי פקודת החברת [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר, או ליום ההכרזה או מתן צו הפירוק, לפי הענין, המוקדם מביניהם; (4) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם; (5) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול בשל נסיבות לא צפויות שכתוצאה מהן לא היתה לו אפשרות לבקש היתר לפני שהעסק חדל לפעול, ובלבד שלא יינתן היתר לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול; לענין פסקאות משנה (4) ו-(5), "חדל לפעול" - הפסקת פעילות שאינה זמנית. סעיף 9(ג) (1א) לחוק עבודת נשים קובע: ג) (1) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות; (1א) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההיעדרות, כאמור בפסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה: (א) הפיטורים אינם בקשר ללידה, לחופשת הלידה או להיעדרות כאמור; (ב) עסקו של המעביד חדל לפעול או שהמעביד הוכרז כפושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד - ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1986; לעניין זה, "חדל לפעול" - כהגדרתו בסעיף 9ב; 10. הלכה פסוקה היא שאין בית המשפט מתערב בשיקולי רשות מוסמכת ואין הוא ממיר שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת החלטתה עניינית, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לה על פי דין (ראה דב"ע מט/131-3 רחל שלום נ' ברית המועצה הקיבוצית פד"ע כא 262). בעת בדיקת החלטת הממונה על ביה"ד לקבוע אם ההחלטה סבירה היא, או אם חורגת ממתחם הסבירות. על בית הדין ליתן דעתו לתוצאת ההחלטה, כמו גם על השיקולים שנשקלו - האם שיקולים ענייניים, ומה המשקל שניתן לכל שיקול. 11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת הממונה המתוקנת הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר את ההחלטה כפי שהיא ואין מקום להתערב בה. עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומים, מלמד כי הממונה קבעה את החלטתה לאחר שעיינה בחומר שהונח בפניה, זימנה את הצדדים לחקירה ושקלה את דבריהם. הממונה שקלה את החלטתה בצורה עניינית, בתום לב ובסבירות. 12. על פי הוראת סעיף 9(א) לחוק היה על החברה לפנות אל הממונה לצורך קבלת היתר לפטר את העובדת. המעבידה בענייננו לא עשתה כן ופנתה לקבלת היתר בדיעבד רק לאחר שהעובדת הגישה תביעה לבית הדין בעניין פיטוריה וזכויותיה על פי דין. כבר נפסק בעניין זה, (ע"ע 1138/02 דנה שני נ' חברת סטארט-נט בע"מ ואח', ניתן ביום 30/4/02) כי מעביד הרואה לעצמו חרות לפעול בניגוד לחוק ומפטר עובדת בהריון ללא היתר, מתוך תקווה שינתן לו היתר לפיטורי העובדת בתוקף למפרע, פועל בחוסר תום לב. על המעביד לפנות לגורם המוסמך ולבקש היתר לפיטורין. גם אם הפיטורין מוצדקים בעיני המעביד ואינם קשורים להריון, אין מעביד רשאי לפעול כאילו כבר ניתן היתר ובתוקף למפרע. 13. מהראיות שהוצגו בפני עלה באופן ברור, כי החברה ידעה על הריונה של העובדת, בין לשיטת העובדת, עוד טרם ההחלטה על פיטוריה ובין לפי עדותו של בוארון, במועד הסמוך לפיטוריה. החברה לא פנתה לממונה בזמן אמת לקבלת היתר פיטורין והמתינה עד ליום 14/10/10, לקבלת היתר בדיעבד. על כן, על פי סעיף 9ב. (4), ההיתר לפיטורין היה אמור להינתן לפני מועד הגשת הבקשה - 14/10/10 ולא מוקדם לכך - "(4) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם"; יחד עם זאת, הממונה הטיבה עם החברה וקבעה, כי האישור יינתן מיום הלידה 8/3/10 היות ושוכנעה כי הפיטורין לא היו קשורים להריונה של העובדת, לפי הוראות סעיף 9 (ג) (1א) - (ג) (1) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות; (1א) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההיעדרות, כאמור בפסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה: (א) הפיטורים אינם בקשר ללידה, לחופשת הלידה או להיעדרות כאמור; בנסיבות אלה, החלטת הממונה להתיר את פיטורי העובדת מיום 8/3/10, יום יציאתה לחופשת הלידה הטיבה עם החברה ולא היה כל מקום לטעון כנגדה. 14. יובהר, כי טענת החברה כי מתקיים בענייננו החריג בסעיף 9ב. (1) איננה מתקבלת וזאת משום שהמעביד ידע על הריונה של העובדת. טענת החברה כי מתקיים החריג בסעיף 9ב. (5) איננה מתקבלת משום שהחברה הפסיקה פעילותה באופן צפוי ולא בנסיבות לא צפויות כפי שדורש הסעיף. טענת החברה כי קיימת "טעות סופר" בסעיף 9ב. (4) לחוק איננה מתקבלת. החברה טענה, כי לא ייתכן כי המחוקק התכוון כי ההיתר יינתן לפי המאוחר - ממועד הפסקת הפעילות או ממועד הגשת הבקשה אלא כי ההיתר יינתן "לפי המועד המוקדם". מדובר בפרשנות הנוגדת את תכלית החוק ואין לה כל מקור משפטי. 15. במקרה שלפנינו אין חולק, כי החברה לא פנתה לממונה לקבלת היתר לפיטורי העובדת בזמן אמת. החברה עשתה דין לעצמה ופעלה בחוסר תום לב. טענותיה של החברה וניסיונותיה לקבל היתר לפיטורי העובדת בדיעבד הושתו על טענות עובדתיות שגויות, התבררו כחסרות בסיס משפטי ומוטב היה שלא ייעשו. 16. לאור האמור לעיל, הערעור כנגד החלטת הממונה נדחה. הנתבעת תשא בהוצאות המשיבים על ניהול הליך ותשלם לכל אחד מהמשיבים 3500 ₪. פיטוריםחוק עבודת נשים