קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר פיטורים בזמן טיפולי פוריות: 1.         לפניי ערעור לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, על החלטת מרכזת חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, שלא ליתן היתר לפיטוריה של המשיבה 1 מעבודתה במערערת.   להלן העובדות העולות מכתבי הטענות: 2.         המשיבה 1 (להלן - המשיבה) התקבלה לעבודה במערערת, חברה העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של ציוד רפואי. תחילת עבודה בחודש בנובמבר 2008.             המשיבה פוטרה ביום 9.7.09. בעקבות פיטוריה, הגישה תביעה נגד המערערת, בטענה כי פוטרה שלא כדין, עת עברה טיפולי פוריות ובגין טיפולי הפוריות.             3.         המערערת הגישה ביום 4.8.09, בדיעבד, בקשה למרכזת חוק עבודת נשים (להלן - המרכזת), לפיטורי עובדת הנמצאת בטיפולי פוריות (הבקשה צורפה כנספח מע/2 לכתב הערעור). ביום 2.11.09 התקבלה החלטת המרכזת, שלא להתיר את פיטורי המשיבה (ההחלטה צורפה כנספח מע/1 לכתב הערעור).   4.         בהחלטתה, פירטה המרכזת את טיעוני המעביד ואת טיעוני העובדת וכן את הראיות שהוגשו לה ע"י הצדדים. לאחר מכן פירטה את נימוקי החלטתה, כדלקמן:             "1. עסקינן בבקשת היתר בדיעבד לפיטורי עובדת בטיפולי פוריות לשם הזהירות בלבד.             2. לגרסת המעביד, הפיטורים נדרשים בשל אי שביעות רצון מתפקודה והתנהלותה של העובדת.      3. לגרסת המעביד, אין תחולה לסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, מאחר והעובדת לא הודיעה על היעדרויותיה ולא המציאה אישורים כנדרש בחוק.             4. בבחינת חומר הראיות, נמצא כי העובדת הודיעה על היעדרויותיה באמצעות SMS והממונה משיבה לה באחת ההודעות - 'בהצלחה, תביאי איתך אישור מחלה, לא חייבת להופיע סיבה' (24/4/09).             5. משנמצא כי המעביד לא דרש מהעובדת אישורים מפורטים אין מקום כעת לטעון כי האישורים שהעובדת המציאה אינם עונים לדרישות החוק.             6. לאור האמור, אני מוצאת כי סעיף 9(ה) חל במקרה זה.             7. סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים קובע את הכלל על פיו חל איסור בפיטורי עובדת בטיפולי פוריות ללא היתר ולא יותרו הפיטורים באם קיים קשר בין היעדרויות לפיטורים, וזו לשונו - ...             8. בבחינת אסמכתאות המעביד, נמצא כי הערות לעניין תפקודה של העובדת הינן ברובן לאחר הודעתה על טיפולי פוריות.             9. בהתייחס לאסמכתאות בבקשת ההיתר, בסיכום פגישת משוב מיום 27/4/09... עולה כי היעדרויות העובדת פוגעות בעבודה ולדבריו 'במהלך השיחה דובר על ימים בהם שעות העבודה כפי שנראו על דו"ח הנוכחות, לא תואמות את אופי משרתה... התנהלות זו בעייתית מאחר והמטלות שקיבלה בשוטף, לא הושלמו'.             10. בהתייחס לסיכום זה, עת היעדרויות העובדת מהוות שיקול בהפסקת עבודתה, אני מוצאת פגיעה לכאורה בחוק שוויון הזדמנויות.             11. אני מקבלת את גרסת העובדת לשוני באישורים הרפואיים שהוצגו.             12. בבחינת התנהלות המעביד אינני מקבלת את גרסתו על פיה העובדת לא פוטרה ב-9/7/09 וזאת בהתייחס לעובדה שהורה לעובדת שלא לחזור לעבודה וכניסתה למקום העבודה נחסמה.             13. בנסיבות אלו, ובהתאם להוראות החוק, ככל שאקבל את טיעוני המעביד להתנהלות העובדת לאחר הודעת הפיטורים, עת נמצא כי יש תחולה לסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים וקיים קשר בין היעדרויות העובדת לחוסר שביעות רצון של המעביד מתפקודה, קמה לה הגנה בפני פיטוריה ולפיכך אני מסרבת להתירם".   אלה טענות המערערת: 5.         לטענת המערערת, לא היה צידוק לדחיית הבקשה. נטען כי בהחלטה נפלו טעויות משפטיות ועובדתיות וכי הממונה לא שקלה כראוי את השלכת החלטתה.             לטענת המערערת, המשיבה התקבלה לעבודה לתקופת נסיון וזמן קצר לאחר תחילת העסקתה התברר כי אינה בעלת הכישורים להם טענה טרם קבלתה לעבודתה, כי היא מתקשה לבצע את המטלות שהוטלו עליה וגם מסרבת להישמע להנחיות ולפעול לפי נהלי המערערת. לטענת המערערת, שוחחה עם המשיבה פעמים רבות וגם נתנה לה הזדמנויות רבות להשתפר, אולם ללא הועיל. נטען עוד כי לפני סיום עבודתה של המשיבה, התברר למערערת בנוסף כי היא עסקה בעיסוקים פרטיים, במקומות עבודה אחרים, בזמן שעבדה עבורה. לטענת המערערת, זה היה הרקע לסיום העסקתה של המשיבה.             באשר להימצאותה של המשיבה בטיפולי פוריות, אישרה המערערת כי המשיבה הודיעה לממונה עליה על תחילת טיפולי הפוריות וזו איחלה לה הצלחה. עם זאת, לטענתה, המשיבה לא הציגה מעולם אישורים רפואיים על היעדרות מהעבודה בגין טיפולי הפוריות, אלא הציגה - בדיעבד, אישורים בדבר ביקורים במרפאה, ללא ציון סיבת הביקור. נטען כי המשיבה לא תיאמה את היעדרויותיה מראש אלא ניסתה להסתירן. רק לאחר פיטוריה, ולאחר שפנתה לבית הדין, היא פנתה למרפאה וקיבלה אישור בדבר טיפולי פוריות. המערערת טענה כי לטיפולי הפוריות שעברה המשיבה לא היתה כל נגיעה לפיטוריה או להמשך העסקתה.   6.         לטענת המערערת, המרכזת שגתה בהחלטתה משקבעה כי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים חל במקרה זה, זאת משום שהמשיבה לא הציגה אישורים רפואיים כנדרש. נטען כי המרכזת התעלמה מעדות הממונה על המשיבה, שהעידה כי דווקא כן ביקשה שהמשיבה תציג לה אישורי מחלה מתאימים. לטענת המערערת, המרכזת גם התעלמה מכך שהמשיבה הציגה אישורים רפואיים לאחר סיום עבודתה, הסותרים את האישורים הרפואיים שהציגה בזמן אמת.         עוד טענה המערערת, כי המרכזת קבעה קביעות עובדתיות לא נכונות כשקבעה, בין היתר, כי היעדרויותיה של המשיבה מעבודתה היו העילה לפיטוריה, כשקבעה כי המשיבה לא התבקשה להציג אישור רפואי מפורט וכשקבעה כי לא הוער למשיבה על חוסר שביעות רצון מעבודתה לפני שהודיעה על טיפולי הפוריות. לטענת המערערת, המרכזת גם התעלמה מהטענה שהעלתה המערערת, לפיה המשיבה עסקה בעבודות נוספות תוך כדי עבודתה.   7.         המערערת טענה עוד כי המרכזת לא לקחה בחשבון שיקולים רלוונטיים רבים להחלטה, כי היא לא התייחסה בהחלטתה להשלכות של ההחלטה על עובדים אחרים בחברה, על יחסי העבודה בחברה, על יכולתה של המשיבה להמשיך ולבצע את תפקידה ועל אי-יכולתם של הצדדים לעבוד יחד. לטענת המערערת, היה על המרכזת לקחת שיקולים אלה בחשבון, במיוחד לאור משבר האמון שפרץ בין הצדדים, עת לאחר פיטוריה הוציאה המשיבה ממשרדי המערערת מידע סודי השייך לה והמערערת פנתה לבית הדין בבקשה למתן צווים להשבת מידע זה לרשותה.             לאור כל אלה, ביקשה המערערת את בית הדין לבטל את החלטת המרכזת ולהתיר את פיטורי המשיבה. אלה טענות המשיבה  8.         לטענת המשיבה, הגשת הבקשה למתן היתר לפיטוריה וכן הגשת הערעור על החלטת המרכזת, נעשו ע"י המערערת בחוסר תום לב וללא כל עילה והכל - על מנת להוות משקל נגד לתביעה הצודקת שהגישה המשיבה נגד המערערת בגין פיטוריה. נטען כי החלטת המרכזת מפורטת, מנומקת ומבוססת, התקבלה בהתאם לדין ולפסיקה ולא נפל בה כל פגם, ועל כן - על בית הדין להותירה על כנה.             המשיבה פירטה, לגופו של עניין, כי הממונים עליה במערערת ידעו על טיפולי הפוריות שעברה, כי היא הודיעה לממונה עליה מראש על כל היעדרות לצורך טיפול פוריות וכי היא הגישה אישורים רפואיים מתאימים, אשר בעצת הממונה עליה לא כללו את סיבת ההיעדרות וזאת על מנת לשמור על פרטיותה. בנוסף טענה המשיבה כי התיעוד היחיד לתלונה כלשהי של המערערת נגד תפקודה בעבודה, הופק לאחר שהודיעה כי היא עוברת טיפולי פוריות. לטענתה, עד אותה הודעה, היו מנהליה שבעי רצון מתפקודה וכלל לא שקלו לפטרה.             המשיבה הוסיפה כי בהליך שהתנהל לפני המרכזת,  מסרה לה המשיבה עדות סדורה וקוהרנטית, מגובה בראיות ואילו המערערת שינתה גרסאותיה. נטען כי עדותה של הממונה על המשיבה היתה רצופת סתירות. לטענת המשיבה, המרכזת פעלה כדין עת קיבלה את גרסת המשיבה ודחתה את גרסת המערערת וכן פעלה כדין כאשר החליטה שלא להתיר את פיטורי המשיבה.   אלה טענות המדינה (משיבה 2) 9.         לטענת המדינה, החלטת המרכזת הינה החלטה ראויה וסבירה, אשר ניתנה לאחר בדיקה מדוקדקת של חומר הראיות שעמד לנגד עיניה, תוך מתן הדעת לשיקולים ענייניים ולהם בלבד, תוך איזונם ושקילתם ובהתאם להוראות הדין. לטענת המדינה, בבחינת חומר הראיות השתכנעה המרכזת כי המשיבה הודיעה לממונה הישירה שלה על היעדרויותיה מהעבודה בשל טיפולי פוריות וזו לא דרשה ממנה אישורים מפורטים על סיבת ההיעדרות. בנוסף, קיבלה המרכזת את גרסת המשיבה באשר לשוני בין האישורים הרפואיים המקוריים שהציגה ובין האישורים הרטרואקטיביים שהציגה לאחר שננקטו הליכים משפטיים בין הצדדים. עוד מצאה המרכזת כי הערות המערערת לעניין תפקודה של המשיבה היו ברובן לאחר שהמשיבה הודיעה על טיפולי הפוריות וכן השתכנעה כי חוסר שביעות הרצון מהמשיבה, נבע מהיעדרויותיה מהעבודה בשל טיפולי הפוריות. עוד טענה המדינה כי לא רק שהחלטת המרכזת היתה סבירה, אלא החלטה זו אף התחייבה מהוראות הדין, שכן מקום בו מצאה המרכזת קשר בין היעדרויות המשיבה בשל טיפולי פוריות לבין פיטוריה - כי אז בהתאם להוראות סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, היא לא היתה מוסמכת להתיר את פיטורי העובדת, ולא היה לה כל שיקול דעת בעניין. לטענת המדינה, אין בית הדין מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של המרכזת כל עוד היא פועלת בתחום סמכותה והחלטתה סבירה, כפי שארע במקרה הנדון.             דיון והכרעה 10.       לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הרב שהוגש לתיק ולאחר ששקלתי את טיעוני כל הצדדים המעורבים, אנו קובעים שדין הערעור להדחות. להלן יפורטו הנימוקים. 11. בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים נקבעה זכותה של אשה עובדת להיעדר מעבודתה בתקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות: "(ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה: ... (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש;..."   12.       בהמשך לזכות זו קבע המחוקק, בסעיף 9(ה) לחוק, איסור על פיטורי אותה עובדת כדלקמן:             "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם  מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי העניין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור;..."   13.       באשר להיתר מאת הרשות המוסמכות להתיר פיטורים על פי חוק עבודת נשים, נקבע בפסיקה:             "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהריון אם לאו הינה החלטה מנהלית-שלטונית. בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטים לעניין... בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין" (ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג-חייט ואח', פד"ע לח 170).   14.       על בית הדין לבחון ולבקר את החלטת המרכזת שלא להתיר את פיטורי המשיבה, על פי הראיות שעמדו לפניה במסגרת ההליך שניהלה. התערבות בית הדין בהחלטה תיעשה רק באם קיימת עילה לכך, מתוך עילות המשפט המנהלי.   15.       במסגרת ההליך שהתנהל לפני המרכזת עמדו לעיניה עדותה של המשיבה וכן עדות הממונה עליה, גב' מיכל רודיך. בנוסף הוגשו מסמכים שונים, בינהם אישורי המחלה שהגישה המשיבה למערערת בזמן אמת לגבי היעדרויותיה, אישורי המחלה שהגישה לאחר פיטוריה, הודעות SMS ששלחה המשיבה לממונה עליה באשר להיעדרותה מהעבודה והודעת SMS שנשלחה למשיבה בתגובה. עוד הוגשו ראיות לכאורה לכך שהמשיבה עבדה בעבודה נוספת בזמן שעבדה גם עבור המערערת, וכן סיכום שיחת משוב שנערכה למשיבה בתאריך 27.4.09, זמן קצר לאחר שהודיעה כי היא עוברת טיפולי פוריות.   16.       לאחר שסקרה המרכזת בהחלטתה את גרסאות שני הצדדים ואת כל הראיות שהוצגו לה בקשר עם כל אחת מהגרסאות, היא החליטה לקבל את גרסת המשיבה, קבעה כי קיים קשר בין היעדרויות המשיבה מהעבודה ובין הפיטורים וכתוצאה מכך החליטה שלא להתיר את הפיטורים. 17. למקרא נימוקי החלטתה של המרכזת, מצאנו כי ההחלטה מצויה בתוך מתחם הסבירות, בהתאם לראיות שהוגשו למרכזת ובהתאם לגרסאות שהציג לה כל אחד מן הצדדים. מנגד - לא מצאנו כי יש ממש בטענת המערערת לפיה המרכזת התעלמה משיקולים רלוונטים להחלטה, או ביססה את ההחלטה על קביעות עובדתיות שגויות. 18. לגבי טענת המערערת כי ההחלטה כולה התבססה על הקביעה העובדתית השגויה לפיה היעדרויות המשיבה מעבודתה בשל טיפולי הפוריות היוו שיקול בהחלטה להביא לסיום העסקתה - הרי שקביעת המרכזת בעניין זה הינה קביעה של ממצא עובדתי הנתונה לשיקול דעתה. בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו לפניה מדובר בקביעה סבירה. כאמור לעיל, בית הדין אינו משמש ערכאת ערעור על החלטת המרכזת, אינו מתערב בשיקוליה או ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו; בית הדין אינו מוסמך להכריע, במקומה, בעניינים המצויים במסגרת סמכותה, רק משום שלפי טענת המערערת, היא "שגתה" בהחלטתה, קרי - החליטה בניגוד לעמדת המערערת. במקרה זה, העידה המשיבה לפני המרכזת כי היא הודיעה לממונה עליה על טיפולי הפוריות שהיא עוברת בתאריך 20.4.09, והחל מיום זה איחרה במשך שלושה ימים לעבודה ונעדרה ממנה במשך יום שלם; בפני המרכזת עמד מסמך - משוב שיחה שנערך עם המשיבה בתאריך 27.4.09, בו הושם דגש על היעדרויותיה של המשיבה מהעבודה ועל כך שהיא אינה משלימה מטלות אשר הוטלו עליה. בנוסף לאלה, העידה גב' רודיך שהמשיבה איחרה פעמים רבות לעבודה ונעדרה לצורך הטיפולים (שלטענת גב' רודיך, נודע לה על ההיעדרויות בגין הטיפולים רק "בדיעבד"). 19. המרכזת קבעה כי משיחת המשוב עלה שהיעדרויות המשיבה - בגין טיפולי הפוריות - הן שפגעו בעבודתה והיוו שיקול לסיום העסקתה, מה גם שהערות אחרות לעניין תפקודה של המשיבה בעבודתה הוערו לה ע"י המערערת רק לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות. קביעה זו של המרכזת, בהינתן הראיות שעמדו לפניה, איננה בלתי סבירה. אין כל עילה להתערבות בית הדין בה. טענות המערערת, כפי שהועלו בבית הדין, לפיהן הקביעה "שגויה" משום שבשיחת המשוב הודגשו רק היעדרויותיה של המשיבה שאינן קשורות בטיפולי הפוריות, הינן טענות שכבר הועלו בפני המרכזת והוכרעו על-ידה. כאמור, הכרעתה בעניין זה מצויה במתחם הסבירות ומבוססת על חומר הראיות שהוצג לה ועל החלטתה לקבל את גרסת המשיבה בעניין זה ולא את גרסת המערערת. לפיכך, אין בסמכותו של בית הדין להתערב בהחלטה ולקבוע קביעה עובדתית אחרת תחתיה. 20. המערערת טענה עוד כי המרכזת התעלמה מראיות וטענות שהוצגו לה ולא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים להחלטה. המערערת הפנתה את בית הדין לשתי טענות עיקריות: הטענה האחת, קשורה בכך שהמרכזת לא התייחסה לטענה המהותית של המערערת, בדבר חוסר שביעות רצונה מתפקודה של המשיבה בעבודה ובדבר כך שזה היה השיקול שהביא לפיטוריה. לא מצאנו כי יש ממש בטענה זו. המרכזת פירטה בהחלטתה, כי ההערות לעניין תפקודה של המשיבה בעבודתה, החלו ברובן לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות. המרכזת קבעה כי היעדרויותיה של המשיבה מהעבודה (בגין טיפולי הפוריות) הן שהיוו שיקול להפסקת העבודה. בכך נתנה המרכזת דעתה לטענת המערערת בדבר אי-שביעות רצון מעבודתה של המשיבה ודחתה אותה - כלומר, לא התעלמה ממנה. כאמור, החלטה זו מסורה לשיקול דעתה, ואיננה בלתי סבירה. בנוסף, משהחליטה כך, הכריעה המרכזת כי פיטורי המשיב נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים. בהתאם לנוסחו של סעיף 9(ה) לחוק, לא יכולה היתה להתיר פיטורים אלו, גם אם - כטענת המערערת, שנדחתה - היו שיקולים נוספים לפיטוריה של המשיבה, הנעוצים בתפקודה הלקוי בעבודה. 21. הטענה השניה קשורה בכך שלפי ראיות שהגישה המערערת, עבדה המשיבה במקום עבודה נוסף, במקביל לעבודתה במערערת. אכן אין התיחסות בהחלטת המרכזת לסוגיה זו. ואולם לא מצאתי שיש בכך כדי לאיין את ההחלטה כולה. במסגרת ההליך שהתנהל לפני המרכזת, נשאלה המשיבה לגבי עבודה נוספת. המשיבה הכחישה את הטענות וגם הסבירה את הראיות, לכאורה, אותן הגישה המערערת לעניין זה. כאמור לעיל, מצאתי כי החלטתה של המרכזת, לפיה היעדרויותיה של המשיבה מהעבודה בגין טיפולי הפוריות היוו שיקול להפסקת עבודתה, הינה החלטה סבירה, המצויה במסגרת סמכותה ונתונה לשיקול דעתה. משהחליטה המרכזת החלטתה זו, הרי שלפי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, לא יכולה היתה להתיר את פיטורי המשיבה. אכן, ראוי היה שהמרכזת תתייחס בהחלטתה גם לטענות המערערת בדבר עבודה נוספת, והאם עובדה זו היוותה שיקול להפסקת ההעסקה אם לאו - אולם אינני סבורה כי יש באי-ההתייחסות לטענה זו בלבד, כדי להצביע על התעלמות משיקול מהותי שהיה בו כדי לשנות את החלטת המרכזת. 22. בנוסף לכל האמור לעיל, טענה המערערת כי החלטת המרכזת בטלה, משום שהמשיבה לא הציגה בזמן אמת אישור רפואי על טיפולי הפוריות שעברה, ומשלא עשתה כן - כלל לא חל סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, אשר תנאי לתחולתו הוא הצגת אישור רפואי מעין זה. טענה זו נדחית אף היא. המשיבה העידה אצל המרכזת, כי היא הודיעה לממונה עליה מראש על היעדרויותיה בגין הטיפולים וזו אמרה לה להביא אישורים רפואיים מבלי לפרט את הסיבה הרפואית, כדי לשמור על דיסקרטיות ועל פרטיותה של המשיבה. כראיה, הוצגה הודעת SMS ששלחה גב' רודיך למשיבה ובה נאמר: "תביאי איתך אישור מחלה, לא חייבת להופיע סיבה". המשיבה אכן הציגה למערערת אישורי מחלה ללא פירוט סיבת ההיעדרות והיא הוציאה אישור מחלה מפורש בעניין הטיפולים רק לאחר פיטוריה ולאחר תחילת ההליכים המשפטיים בין הצדדים.   המרכזת קבעה בהחלטתה, באופן מפורש, כי היא מקבלת את גרסת המשיבה לגבי השוני בין האישורים הרפואיים שהוצגו בזמן אמת ובין האישורים הרפואיים שהוצגו לאחר הפיטורים; בנוסף קבעה כי משלא דרשה המערערת מהמשיבה להמציא אישורים רפואיים מפורטים בזמן אמת, כי אז אין מקום כעת לטעון שהאישורים שהיא המציאה אינם עונים לדרישות החוק. 23. החלטתה זו של המרכזת עומדת בקנה אחד עם קביעות שנקבעו ע"י בית הדין לעבודה במקרים אחרים. כך, למשל, נקבע ב-עב 7219/09 רינה הורוביץ נ' Smart point training LTD ואח', מותב בראשות השופט איטח, מיום 29.7.09, כי משלא עמדה המעבידה על קבלת הודעה ספציפית מראש לגבי כל היעדרות והיעדרות לצורך טיפולי הפריה, היא אינה יכולה להיבנות מכך לצורך הטענה כי לא חלה על העובדת הגנת סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. בנוסף, עב 6705/06 אירנה סרבריאקוב נ' תה ערבה, מותב בראשות סגנית הנשיא השופטת גליקסמן, מיום 6.11.08, שם נקבע כי במקרה בו המעביד לא דרש מהעובדת להציג אישור רפואי בגין היעדרות ולמעשה וויתר על דרישה זו שבחוק עבודת נשים, הוא מנוע מלטעון לאחר מכן כי אי-הצגת האישור מונעת מהעובדת לקבל זכויותיה על פי החוק. אם כך, החלטתה של המרכזת בדבר קבלת גרסתה של המשיבה לגבי האישורים הרפואיים (ודחיית גרסתה של גב' רודיך לעניין זה) היא החלטה הנתונה לשיקול דעתה בהתאם לעדויות ולראיות האחרות שהוצגו לפניה; בנוסף, גם המסקנה המשפטית שגזרה המרכזת מהחלטתה זו, בדבר תחולתו של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, הינה החלטה סבירה, שאיננה מנוגדת לחוק או לפסיקה. בנסיבות אלה, כאמור, אין עילה להתערבות בית הדין בהחלטה. 24. טענה נוספת שהועלתה על-ידי המערערת בסיכומיה, לפיה קביעתה של המרכזת בהחלטתה כאילו אירעה במקרה זה פגיעה בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, איננה במסגרת סמכותה - אף היא אין בה כדי להביא לביטול ההחלטה. בהחלטה נאמר: "עת היעדרויות העובדת מהוות שיקול בהפסקת עבודתה, אני מוצאת פגיעה לכאורה בחוק שוויון ההזדמנויות" מדובר באימרת אגב, שאינה מעלה ואינה מורידה. מכלול החלטתה של המרכזת מצביע על כך כי ההחלטה שלא להתיר את הפיטורים נעשתה בהתבסס על חוק עבודת נשים בלבד. גם הטענה בדבר כך שהמרכזת לא שקלה את השלכות החלטתה על יחסי העבודה במערערת ואת משבר האמון בין הצדדים - אין לה נפקות במקרה זה. כמפורט לעיל, על פי לשון סעיף החוק, משמצאה המרכזת קשר בין היעדרויותיה של העובדת מעבודתה בגין טיפולי הפוריות ובין הפיטורים, כי אז מחויבת היא שלא להתיר את הפיטורים, גם אם נטען כי אין הצדדים יכולים להמשיך לעבוד יחד בשל משבר אמון שפרץ ביניהם. בעניין זה, פעלה המרכזת בהתאם לחוק ובהתאם לתכליתו - מתן הגנה מפני פיטורים לעובדות העוברות טיפולי פוריות, המחייבים אותן להיעדר מעבודתן.              25. סוף דבר לאור כל האמור, מצאנו כי החלטתה של המרכזת סבירה, עניינית, התקבלה כדין וכי אין כל מקום להתערב בה או לשנותה. לא נפל בה פגם כלשהו שיש בו כדי להביא להתערבות בית הדין בהחלטה. הערעור נדחה. 26. בשוקלנו את שעור ההוצאות שבו יש לחייב את המערערת, נתנו דעתנו בין היתר להיקף הבלתי סביר של כתבי הטענות, שעה שהודעת הערעור כוללת 33 עמודים ועוד מאות נספחים. נוכח דחיית הערעור ונוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את המערערת לשלם הוצאות שכ"ט עו"ד למשיבה 1 בסך 7,500 ₪ ולמשיבה 2 בסך 5,000 ₪. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות