במעמד השימוע, הודיעה המערערת כי הינה בעיצומם של טיפולי פוריות לקראת הריון נוסף. עקב כך פנתה החברה לממונה בבקשה כי תתיר את פיטוריה בהיותה בטיפולי פוריות. בהמשך, לאחר שטיפולי הפוריות הצליחו והמערערת נכנסה להריון, הוגשה לממונה בקשה כי תתיר את פיטוריה של המערערת בהיותה בהריון. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר פיטורים בטיפולי פוריות: רקע כללי 1. בפנינו ערעור של המערערת על החלטת הממונה על עבודת נשים (להלן "הממונה") מיום 4.8.10, אשר התירה את פיטוריה מעבודתה בחב' פריסקייל סמיקונדוקטור ישראל בע"מ (להלן "החברה"). המערערת עותרת לביטול החלטה זו של הממונה. 2. המערערת הועסקה בחברה החל מיום 10.1.01 ועד לסיום העסקתה בהתאם להחלטת הממונה ביום 9.8.10. המערערת הועסקה כעורכת מעגלים במחלקת עריכה, ולאחר פירוק המחלקה, הועברה למחלקת DSPS. 3. בשנים 2008-2009 שהתה המערערת בשמירת הריון ולאחר שילדה ביום 15.4.09, שהתה בחופשת לידה שהוארכה בחל"ת עד ליום 17.1.10. המערערת שבה לעבודה לאחר שנעדרה ממנה במשך שנה וחודשיים, זאת עקב האמור לעיל, וכן לאור בעיות בריאותיות מהן סבלה. 4. בד בבד, במהלך שנת 2009, נאלצה החברה לבצע תהליך משמעותי של צמצום אשר כלל פיטורים של למעלה מ- 120 עובדים. עם שובה לעבודה הוצבה המערערת במחלקה אחרת, לאחר השינוי הארגוני שחל בחברה בשנת 2009. 5. ביום 11.4.10, סמוך לאחר תום התקופה המוגנת מפיטורים על פי חוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954, זומנה המערערת לשימוע שנערך ביום למחרת. בשימוע נמסר למערערת כי פיטוריה נדרשים עקב צמצומים שנערכו בחברה. 6. במעמד השימוע, הודיעה המערערת כי הינה בעיצומם של טיפולי פוריות לקראת הריון נוסף. עקב כך פנתה החברה לממונה בבקשה כי תתיר את פיטוריה בהיותה בטיפולי פוריות. בהמשך, לאחר שטיפולי הפוריות הצליחו והמערערת נכנסה להריון, הוגשה לממונה בקשה כי תתיר את פיטוריה של המערערת בהיותה בהריון. 7. ביום 4.8.10, ניתן מאת הממונה היתר להפסקת העסקתה של המערערת. 8. ביום 21.9.10 חתמה המערערת על כתב ויתור כנגד קבלת מענק, במסגרתו ויתרה על כל תביעה או טענה כנגד החברה. 9. בדיון ביום 7.3.11 הסכימו הצדדים להצעת בית הדין כי תחילה ידון הערעור על החלטת הממונה, ובהתאם לתוצאותיו ימשך הטיפול בתיק בסוגיות הכספיות והעילות הנוספות הנתבעות על ידי המערערת כל זאת מבלי לגרוע מטענות הנתבעת כלפיהן. תמצית טענות המערערת 10. ראשית טוענת המערערת כי כיום, לאחר שחוקק סעיף 13 ד' לחוק עבודת נשים, במסגרת תיקון 39, בית הדין דן בערעור על החלטת הממונה כערכאת ערעור הבוחנת את ההחלטה לגופה ורשאי להמיר את שיקול דעתה במידת הצורך ככל ערכאת ערעור שיפוטית אחרת, וזאת בשונה ממצב הדברים כפי שהיה עד למועד התיקון, עת ניתן היה לתקוף את החלטת הממונה אך ורק במישור המנהלי. לטענתה, כיום, הליך הערעור על החלטת הממונה הינו ערעור על ערכאה מעין שיפוטית, בדומה לערעור על ועדת התעסוקה של משרד הביטחון הקבוע בחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949. 11. לטענת המערערת, קיים צורך עז בבחינה שיפוטית של החלטות הממונה על ידי ערכאת ערעור, זאת עקב ההיתרים הרבים לפיטורי העובדות ההרות, המוענקים על ידי הממונה בפועל. 12. לגופו של עניין טוענת המערערת כי, לאחר שובה לעבודה, לא קיבלה הזדמנות אמיתית להשתלב בתפקידה או בתפקיד שווה ערך לתפקיד אותו מילאה עובר ליציאתה לשמירת הריון. 13. המערערת טוענת כי הסיבה האמיתית בגינה פוטרה הינה הריונה ו/או הריונה הקודם ו/או היעדרויותיה מהעבודה בשנים 2008-2009 לצורך שמירת הריון, חל"ד וחל"ת. 14. לטענתה, הממונה מתבססת בהחלטתה על שני נימוקים להתרת פיטוריה. האחד- שינויים ארגוניים, והשני- שיקולים מקצועיים הנוגעים לתפקודה. 15. באשר לשינויים הארגוניים, טוענת המערערת, כי אמנם במסגרת השינוי הארגוני בוטלה המחלקה בה עבדה, אולם בניגוד למשתמע מטענות החברה ומאישור רואה החשבון בהקשר זה, רק פחות ממחצית מעובדי המחלקה פוטרו. לטענת המערערת, הממונה לא יכולה הייתה לקבוע שמחצית מעובדי המחלקה פוטרו, משלא הוצגה בפניה כל ראיה שתתמוך במספר העובדים שפוטרו מהמחלקה. בנוסף, על אף שציינה החברה בבקשה לפיטורי המערערת כי שמה של המערערת נכלל ברשימת העובדים שהוחלט על ביטול משרתם, לא הוצגה רשימה זו בפני הממונה. לטענתה, מרשימת העובדים שהוגשה למשרד התמ"ת שפוטרו לכאורה בשנת 2009, לא ניתן לדעת אם אכן פוטרו העובדים שברשימה ומתי. הממונה קבעה כי הרשימה "נחזית להיות אמיתית", אולם לא נימקה כיצד הגיעה למסקנה זו ומדוע בחרה להסתמך על הרשימה בהחלטתה להתיר את פיטורי המערערת. הממונה שגתה עת הסתמכה בהחלטתה על רשימה זו שאינה מוכיחה מאומה. 16. זכות הטיעון המשנית של המערערת נפגעה שכן המערערת לא זכתה לעיין ברשימת המפוטרים בטרם נתנה הממונה את ההיתר לפיטוריה, וראתה את הרשימה לראשונה רק ימים ספורים בטרם הגישה את הערעור דנן. אילו קיבלה המערערת את הרשימה בטרם הותרו פיטוריה, יכולה הייתה להזים את תוכנה ובכך להפוך את הקערה על פיה ולשנות את תוצאות ההליך למתן ההיתר. בנוסף, המערערת לא קיבלה את מכתבי החברה לתגובתה במועד וכן הפרוטוקולים של עדויות החברה נמסרו לה רק בסוף עדותה ולא בתחילתה. גם בשל כך נפגעה זכות הטיעון המשנית של המערערת, ועל כן, גם במישור המנהלי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הממונה, המחייבים את ביטולה. 17. לטענת המערערת, הוכח כי במקביל לפיטוריה, נשכרו על ידי החברה 9 עובדים חדשים, ולפיכך פיטוריה נצבעו בצבע של "צמצומים" בעוד שהיא פוטרה עקב הריונה. 18. באשר לנימוקה של הממונה להתרת הפיטורים, המתבסס על תפקודה של המערערת, טוענת המערערת ראשית כי בשימוע שנערך לה לא נאמר דבר על תפקודה הלקוי. בשימוע הוזכר אך ורק עניין הצמצומים. לטענתה, הטענה בדבר תפקודה הלקוי נולדה רק בשלב מאוחר יותר, לצורך ההליך בתמ"ת. לפיכך טוענת המערערת כי הממונה שגתה עת התירה את פיטוריה שעה שלא הועלתה כלל טענה בדבר תפקודה המקצועי הלקוי של המערערת בעת השימוע. 19. המערערת עבדה בחברה לשביעות רצונם המלאה של מנהליה כ-10 שנים. המערערת הייתה מסורה ומקצועית. המערערת שבה לעבודה מיד לאחר ההפלה שנאלצה לעבור בתחילת שנת 2008 ואף התייצבה לעבודה בימים בהם שהתה בחופשת מחלה בחודשים יוני- יולי 2008. 20. לטענתה, הסיבה האמיתית לפיטוריה נבעה מהיעדרויותיה הרבות בעקבות מחלתה ותקופת שמירת ההריון מיום 20.11.08 עד לידתה בחודש אפריל 2009. 21. המערערת עבדה על אף הריונה במשך שעות רבות (11, 12, 13, 14, ואף 18 שעות ביום). לפיכך אין ממש בטענת החברה כי המערערת לא עבדה סביב לשעון ובקביעת הממונה כי המערערת "הורידה הילוך". המערערת העידה בפני הממונה כי עקב מצבה הבריאותי החליטה "לעבוד כמו כולם" ו"לא להישאר כל הלילה". 22. בנסיבות אלו, טוענת המערערת, שגתה הממונה עת התירה את פיטוריה בהתבסס על החלטת המערערת לעבוד בתנאים התואמים את חקיקת המגן ולא מעבר לכך, בפרט כאשר החלטתה נבעה נוכח מצבה הבריאותי. החלטה זו של הממונה נגועה בחוסר סבירות קיצוני ונוגדת את חקיקת המגן. 23. באשר לציון הנמוך שקיבלה בדוח הערכת העובדת לשנת 2008 (ציון 3, מתוך 1-5 כאשר 1 הוא הציון הגבוה ביותר), טענה המערערת כי היה על הממונה לבחון ציון הערכה זה על רקע שני הריונותיה וזאת בשים לב לכך שמדובר היה בהערכת העובד הראשונה הנמוכה מזה כ-10 שנים. 24. עוד טענה המערערת כי עיתוי הפיטורים, כ- 3 שבועות לאחר תום התקופה המוגנת מפיטורים, מחזק את הקשר בין פיטוריה להריונותיה והיעדרויותיה בשנים 2008-2009. 25. באשר לטענה כי פיטוריה הושהו בשל הריונה, טענה המערערת כי לא נמצא בדל של ראיה שיתמוך בטענה זו. לטענתה, אילו סברה החברה כי אין קשר בין הריונה לפיטוריה, הייתה פונה למשרד התמ"ת בבקשה להיתר עוד בחודש נובמבר 2008, עת נסגרה המחלקה של המערערת. החברה לא המציאה ראיות לתמיכה בטענה כי המערערת הייתה מועמדת לפיטורים אולם לא פוטרה בשל הריונה. 26. טענת החברה כי שילמה למערערת שכר לתקופה של 16.5 חודשים המוגנים מפני פיטורים הינה מטעה, שכן במשך 9 חודשים מתוך ה- 16.5 שהתה בחל"ד וחל"ת והחברה כלל לא שילמה את שכרה. תמצית טענות החברה 27. החברה טוענת כי החלטת הממונה הינה מנומקת ואין בטענות המערערת בכדי להצביע על פגם מהותי בהחלטתה. 28. באשר להיקף התערבותו של בית הדין בהחלטת הממונה, טוענת החברה, כי גם לאחר תיקון 39, ידון בית הדין על החלטת הממונה לא כערכאת ערעור, אלא יפעיל את ביקורתו השיפוטית במסגרת עקרונות ההליך המנהלי. לטענתה, חקיקת סעיף 13 ד' נועדה למלא את החסר הפרוצדוראלי שהיה בחוק עבודת נשים לעניין מסגרת סדרי הדין להשגה על הכרעת הממונה, ותו לא. 29. באשר לטענת המערערת המשווה בין אפשרות הערעור לפי חוק חיילים משוחררים, והליך הערעור כאן, עונה החברה כי אמנם בחוק חיילים משוחררים קיים סעיף דומה לסעיף 13 ד' (סעיף 23), אולם בשונה מחוק עבודת נשים, בחוק חיילים משוחררים קיימת הוראת חוק נוספת הקובעת את היקף ההתערבות השיפוטית של בית הדין (סעיף 24). 30. לאור זאת טוענת החברה כי השאלה היחידה אשר צריכה להידון בערעור הינה האם החלטת הממונה הינה סבירה ולא נפלו בה פגמים המצדיקים את פסילתה. 31. עוד טוענת החברה כי המערערת חתמה ביום 21.9.10 על כתב ויתור במסגרתו ויתרה על כל תביעה או טענה כנגד החברה בקשר עם העסקתה ונסיבות סיום העסקתה, וזאת בתמורה למענק כספי מעבר לזכויותיה הסוציאליות. משכך, הערעור הוגש בחוסר תום לב והמערערת מנועה ומושתקת מלטעון טענות כנגד החברה. לטענת החברה, הימנעותה של המערערת מלהזכיר את קיומו של כתב הויתור בכתבי טענותיה ולהעמיד גרסה הנוגדת לטענת החברה, גם לאחר שהחברה העלתה את טענת כתב הויתור, יש בה כדי לדחות את הערעור על הסף. 32. לגופו של עניין טוענת החברה כי במסגרת ההליך בפני הממונה הודתה המערערת בשני הנימוקים עליהם התבססה הממונה בהחלטתה- פיטורי הצמצום ותפקודה בשנת 2008. 33. לעניין פיטורי הצמצום נטען על ידי החברה כי המערערת נכללה ברשימת העובדים שהוחלט על ביטול משרתם במסגרת תהליך משמעותי ורחב היקף של צמצומים בחברה אשר כלל את פיטוריהם של למעלה מ- 120 עובדים אשר היוו כ-20% ממצבת כוח האדם בחברה. המערערת פוטרה יחד עם עובדים רבים אחרים, אשר חלקם בעלי ציוני הערכה גבוהים משלה ובעלי תקופת ותק ארוכה יותר משל המערערת. 34. באשר לטענות המערערת הנוגעות למהימנות רשימת המועמדים לפיטורים ולפגם שנגרם עת לא עיינה ברשימה בטרם נתנה הממונה את ההיתר, טענה החברה כי הרשימה חתומה על ידי רו"ח וצורף לה מכתב נלווה המבהיר את תוכנה. כמו כן טענה החברה כי משאין כל מחלוקת על היקף הצמצומים, לא ברורה היטפלותה של המערערת לרשימת המפוטרים ולא חלה עליה חובה להציגה למערערת. כך גם בנוגע לטענת המערערת המתייחסת לגיוסם של 9 עובדים לחברה, עובדים אשר לטענת החברה, חלקם גויסו כעובדי קבלן וחלקם במשרות חלקיות. 35. לעניין תפקודה של המערערת, טענה החברה כי כיוון שעסקינן בצמצומים רחבי היקף, ברי כי קריטריון של ציוני הערכה רלבנטי להכרעה בשאלה מי ייכלל בצמצומים. החברה מדגישה כי מדובר בקריטריון בלבד ולא בגורם. עוד טענה החברה כי מעיון בהערכת העובד של המערערת לשנת 2008, ניתן לראות כי ביצועיה היו טעונים שיפור בנקודות כגון עבודת צוות ואיכות עבודתה. החברה מדגישה כי הנקודות טעונות השיפור שהועלו בעניינה של המערערת, לא היו קשורות לכמות ושעות העבודה, אלא לנושאים אחרים כפי שצוין בהערכתה: “…has few quality problems…” וכן “Team work needs to improve inside and outside the team” וכן “… but needs to improve her work execution and teamwork. Has much more abilities than presented.” כך או כך, הדגישה החברה כי היו קיימים שיקולים הקשורים בתפקודה לתפקודה של המערערת ובשום אופן להריונה. 36. עוד טענה החברה כי בעת ההחלטה על ביצוע הצמצומים הייתה המערערת בשלבי הריון מתקדמים, ובשל כך החליטה החברה שלא לפנות לממונה לצורך קבלת היתר. החברה עשתה כן מתוך התחשבות במערערת. תמצית טענות הממונה 37. עמדת הממונה היא כי ההחלטה למתן היתר לפיטורים ניתנה במסגרת סמכותה, היא נכונה ומדתית, מנומקת, נתמכת בראיות, מהווה איזון נכון וראוי של האינטרסים של הצדדים ומצויה במתחם הסבירות. לטענתה, ההליך שנוהל היה תקין ולא נפל בו פגם, לא כל שכן פגם מהותי היורד לשורשו של עניין והמצדיק את ביטול ההחלטה. 38. לטענת הממונה, גם לאחר תיקון 39 לחוק עבודת נשים, יבחן בית הדין את החלטת הממונה לפי עילות ההתערבות המקובלות במשפט המנהלי. לטענתה, היקף הביקורת לא הורחב לאחר התיקון. 39. הממונה מדגישה כי שוכנעה שלא היה קיים קשר בין טיפולי הפוריות וההריון ובין הפיטורים, שכן ההחלטה על הפיטורים התקבלה בטרם נודע לחברה על אלה. הכרעה: 40. ראשית נדון בטענת החברה באשר לכתב הויתור עליו חתמה המערערת ביום 21.9.10, ובמסגרתו ויתרה על כל תביעה או טענה כנגד החברה בקשר עם העסקתה ונסיבות סיום העסקתה, וזאת בתמורה למענק כספי מעבר לזכויותיה הסוציאליות (נספח 10 לתגובת החברה). בכתב הויתור אישרה המערערת כי הסכומים המפורטים בו מהווים את כל המגיע לה. המערערת אישרה בכתב הויתור כי האמור בו מהווה סילוק סופי גמור ומוחלט של כל המגיע לה, ולא תהיה לה כל טענה נוספת. המערערת נמנעה מלהזכיר את קיומו של כתב הויתור בכתבי טענותיה ולהעמיד גרסה הנוגדת לטענת החברה, גם לאחר שהחברה העלתה את טענת כתב הויתור. התנהלות זו של המערערת נגועה בחוסר תום לב ועל פי ההלכה הנוהגת, יש בה כדי להקים עילה לסילוק על הסף של ההליך כולו (ע"א 2266/10 אילן כהן נ. השיק בע"מ, מיום 9.12.10, ע"א 4667/08 שלום הר עוז נ. סערת תוכנה בע"מ, מיום 15.2.11). לאור האמור, ניתן להגיע למסקנה כי הערעור הוגש בחוסר תום לב והמערערת מנועה ומושתקת מלטעון טענות כנגד החברה. 41. יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, נדון להלן במחלוקת בין הצדדים באשר להחלטת הממונה המתירה את פיטורי המערערת. 42. כפי שהבאנו לעיל, המערערת חולקת על עמדת החברה והממונה באשר להיקף הביקורת השיפוטית שבית הדין לעבודה מפעיל במסגרת ערעור לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים. משכך, נידרש תחילה למחלוקת הנ"ל. 43. סעיף 13ד לחוק עבודת נשים נחקק במסגרת סעיף 11 לחוק עבודת נשים (תיקון מס. 39), התשס"ז-2007 (ס"ח תשס"ז, 43). לפני חקיקתו, לא הייתה הוראת חוק המאפשרת ערעור על החלטת הממונה על עבודת נשים. למרות זאת, הפסיקה הכירה באפשרות לתקוף החלטות לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים במסגרת הליכים שנוהלו לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, דהיינו, בתובענות בין עובד למעביד. נפסק כי היקף הביקורת של בית הדין לעבודה על החלטות הממונה דומה לביקורת שמפעיל בית המשפט הגבוה לצדק על החלטות של רשויות מינהליות (דב"ע מט/3-133 רחל שלום נ. ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262). 44. הצדדים חלוקים בשאלה האם מטרת חקיקת סעיף 13ד לחוק עבודת נשים הייתה לשנות את היקף הביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטות הממונה על עבודת נשים, או שמא היקף הביקורת על החלטות הממונה נותר כשהיה? 45. במחלוקת בין הצדדים לעניין זה, אנו סבורים כי הדין עם החברה והממונה. לדעתנו, מטרת חקיקת סעיף 13ד לחוק עבודת נשים הייתה קביעת זכות ערעור לצד הרואה עצמו נפגע מהחלטת הממונה, לאור המצב המשפטי שקדם לחקיקת סעיף 13ד, על פיו לא הייתה הוראת חוק המקנה זכות ערעור כזו. כפי שציינה החברה, חקיקת סעיף 13 ד' נועדה למלא את החסר הפרוצדוראלי שהיה בחוק עבודת נשים לעניין מסגרת סדרי הדין להשגה על הכרעת הממונה. הדבר עולה מדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח - הממשלה - מס. 226) מיום 12.12.05, שם נאמר: "החוק כנוסחו היום אינו מקנה זכות ערעור על ההחלטות המנהליות של השר שניתנו לפיו. מוצע להקנות זכות ערעור על החלטות השר לעניין מתן היתרים לפי החוק, ולקבוע כי בית הדין שיוסמך לדון בתקיפה ישירה על החלטות אלה יהיה בית הדין לעבודה". 46. אשר על כן, איננו סבורים כי מטרת החוק הייתה לשנות את היקף הביקורת השיפוטית שהייתה מופעלת על החלטות לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קודם לחקיקתו. בהתאם לכך, יש לבחון את החלטת הממונה במבחן החוקיות והסבירות. המחוקק מסר את סמכות ההחלטה בעניינים אלה לשר התמ"ת או למי שהשר אצל לו את הסמכות כדין, ולא לבית הדין לעבודה. לבית הדין נמסרה רק הסמכות לבקר את חוקיות ההחלטה על פי עילות ההתערבות המקובלות במשפט המנהלי בלבד, ככל גוף מנהלי הממלא תפקיד מעין שיפוטי, וזאת מעצם היותה החלטה בעלת נפקות במישור יחסי העבודה. ביקורת שיפוטית זו מוגבלת להתערבות בהחלטה מכוח עילות המשפט המנהלי, היינו, כל עוד פעלה הממונה במסגרת סמכותה כדין ושקלה החלטתה באופן ענייני, בתום לב ובסבירות, אין בית הדין יתערב בשיקול דעתה וימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו (ראה: ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדברג חייט, פד"ע לח 170). 47. חוק עבודת נשים אוסר על המעביד לפטר אישה בהריון, אלא בהיתר מאת שר התמ"ת. שר התמ"ת האציל סמכותו זו לממונה על חוק עבודת נשים. סעיף 9 לחוק עבודת נשים קובע כי לא יותרו פיטורי אשה בהריון, אם הם, לדעת השר, בקשר להריון. כאשר נמצא קשר בין פיטורי העובדת לבין הריונה, אין הממונה רשאית ליתן היתר לפיטוריה. יחד עם זאת, העדר קשר בין הפיטורים להריון, אין משמעותו כי הממונה חייבת להתיר את הפיטורים, אלא הדבר נתון לשיקול דעתה: "מקום בו מפוטרת עובדת בהריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם 'רשאי' הוא אף שלא להתירם. במקרה כזה, יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים (דב"ע מט/3-133 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262). 48. הממונה שוכנעה כי אין קשר בין פיטוריה של המערערת לטיפולי הפוריות שעברה ולאחר מכן להריונה, שכן החלטת הפיטורים נתקבלה בטרם הודיעה המערערת על אלו. אין חולק כי רק במהלך השימוע שנערך למערערת לקראת הפיטורים הודיעה המערערת על טיפולי הפוריות. משכך, י מסקנת הממונה שאין קשר בין טיפולי הפוריות וההריון לבין הפיטורים מבוססת ומקובלת עלינו. 49. משהוכח היעדר קשר בין טיפולי הפוריות וההריון לפטורים, קמה לממונה סמכות לבחון את מכלול יחסי העבודה ואת הנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים, כדי להכריע אם ליתן היתר לפיטורים אם לאו, כל זאת כפי שיובא להלן. ההליך שנערך בפני הממונה: 50. כאמור, יש לבחון האם החלטת הממונה הינה סבירה ולא נפלו בה פגמים המצדיקים את פסילתה. לשם כך נסקור בקצרה את ההליך שהתבצע בפני הממונה (או מי שהסמיכה), כפי שעולה מהמסמכים שמצויים בפנינו. 51. המערערת הייתה מודעת לכל הטענות שהועלו במסגרת פנייתה של החברה לממונה, שכן הפנייה הועברה לעיון המערערת, והיא אף הצהירה על כך במסגרת "הצהרת העובד" (עמ' 37 לנספחי תגובת המדינה). 52. בפנייה מיום 5.6.10, אישרה המערערת כי הודיעה למנהלה אודות טיפולי הפוריות במהלך השימוע שנערך לה לקראת הפיטורים ולא כפרה בהערכת העובד לשנת 2008. המערערת ציינה כי הליך ההודעה והשימוע התבצע בצורה מכובדת (נספח 43 לתגובת המדינה). 53. בפניית הממונה מיום 16.6.10, צוין במפורש כי המערערת רשאית להיות מלווה על ידי עורך דין בעת הבירור בפניה (נספח 46 לתגובת המדינה). 54. ביום 15.7.10 מסרה המערערת את גרסתה בפני גב' מירית אביבי- מרכזת חוק עבודת נשים (נספח 58). 55. המערערת עיינה בעדויות נציגי החברה בפני הממונה והגיבה לטענותיהם במסגרת השלמת התייחסות מטעמה מיום 25.7.10 (נספח 108 לתגובת המדינה). 56. הנה כי כן, נראה כי ההליך הפרוצדוראלי שהתנהל בפני הממונה היה תקין. המערערת יודעה כי רשאית הייתה להיות מלווה בידי עורך דין, היא שטחה את טענותיה וגרסתה בפני הממונה, עיינה בפרוטוקולים של עדויות נציגי החברה בפני הממונה והגיבה לטענותיהם במסגרת השלמת התייחסות מטעמה. 57. כאמור, בסמכותנו להפעיל ביקורת שיפוטית המוגבלת להתערבות בהחלטה מכוח עילות המשפט המנהלי. עלינו לבחון אם פעלה הממונה במסגרת סמכותה כדין ושקלה החלטתה באופן ענייני, בתום לב ובסבירות. כל עוד עשתה הממונה כן, אין בית הדין יתערב בשיקול דעתה וימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. 58. הממונה בחנה את מכלול הנסיבות בהן התקבלה ההחלטה לפיטורי המערערת ושקלה נסיבות אלו בטרם נתנה החלטתה. 59. כזכור, הנימוקים עליהם התבססה הממונה בהחלטתה היו פיטורי הצמצום שנערכו בחברה ותפקודה של המערערת בשנת 2008. הממונה ציינה בהחלטתה כדלקמן: "בנסיבות אלו, בהם שוכנעתי כי אין קשר בין הפיטורים לטיפולי הפוריות ו/או היעדרויות בגינם, והפיטורים אינם קשורים להיריון, עת החלטת הפיטורים התקבלה בטרם הודיעה העובדת על הריונה, ונמצא כי פיטורי העובדת נדרשים בגין שינויים ארגוניים ושיקולים מקצועיים הנוגעים לתפקודה של העובדת, אני מתירה את הפיטורים." (נספח 1 לתגובת החברה). שוכנענו כי הממונה הפעילה סמכותה כדין ושקלה החלטתה בתום לב ובסבירות. 60. המערערת העלתה טענות אשר יש בהן לשיטתה להצביע על כך שהחלטת הממונה איננה סבירה. נדון להלן בטענות אלו בקצרה. 61. החברה הציגה בפני הממונה אישור רואה חשבון של מבקר החברה ממשרד סומך-חייקין על ביטול המחלקה בה עבדה המערערת במהלך שנת 2009 וכן את רשימת המפוטרים במסגרת הצמצומים יחד עם פירוט שם, ותק ותפקיד, באישור רוח החברה (מוצג 3). ממסמכים אלו ניתן ללמוד על הצורך בצמצום כ- 20% ממצבת כוח האדם שלה. אין חולק כי המערערת הייתה מודעת להליך הצמצומים, וכך העידה בפני המפקחת ביום 15.7.10: "המחלקה נסגרה ופוטרו 10 עובדים מתוך בערך 27." 62. המערערת מנסה להתלות בכך שפחות ממחצית מעובדי המחלקה פוטרו, אלא שאנו סבורים כי אין ממש באבחנה בין פיטורים של מחצית מעובדי המחלקה לפיטורים של כמעט מחצית מעובדי המחלקה. העובדה שבמסגרת פיטורי הצמצום פוטרו 12 מתוך 27 מעובדי המחלקה של המערערת בלבד, מהווה ראיה לשינוי הארגוני רחב ההיקף שעברה החברה בכלל והמחלקה בה עבדה המערערת בפרט. 63. מדברי המערערת משתמע כי כל עוד לא פוטרה כל המחלקה, זכותה שבדין להימנות עם העובדים שלא פוטרו, ומשכך, העובדה שבכל זאת פוטרה, מהווה ראיה להפלייתה. אנו סבורים כי לא כך הדבר. המערערת לא הצביעה על כל פגם בהחלטת הממונה שהתבססה על כך שכמחצית מעובדי המחלקה פוטרו. העובדה שפוטרו "רק" כמעט מחצית מעובדי המחלקה והמערערת נמנתה עימם, אינה מצביעה על הפלייה כנגד המערערת כלל וכלל. 64. המערערת לא העלתה טענה המבדילה בינה ובין מאה ועשרים העובדים האחרים שהעסקתם הסתיימה במסגרת הצמצומים, למעט העובדה שהייתה בהריון באותה עת. ציוני ההערכה של חלק מהעובדים שפוטרו במסגרת פיטורי הצמצום היו גבוהים משל המערערת, תקופת הוותק של חלק מהעובדים הייתה ארוכה מזו של המערערת והמערערת לא הראתה כי משרתה הייתה חיונית יותר ממשרותיהם של האחרים שפוטרו. בנוסף, 11 מן העובדים המפוטרים הועסקו כעורכי מעגלים- אותו תפקיד בו הועסקה המערערת. שלושה מתוכם היו בעלי ותק זהה לזה של המערערת וחמישה מתוכם היו בעלי ותק גבוה יותר משלה. 65. המערערת טענה כי זכות הטיעון המשנית שלה נפגעה עקב כך שלא הוצגה בפניה רשימת המפוטרים, אלא רק במסגרת הליך הערעור. גם כאן מקובלת עלינו עמדת החברה ולפיה משבמועד ההליך שהתנהל בפני הממונה לא עלתה כל טענה באשר לאמיתות ולאותנטיות של אותה רשימה, ולמעשה אותה מסכת הצמצומים ורשימת המפוטרים כלל לא היו שנויים במחלוקת, לא הייתה כל חובה להציג את הרשימה למערערת בהליך שהתנהל בפני הממונה. בנוסף, ספק אם למערערת זכות לעיין ברשימת המפוטרים לאור זכותם לפרטיות ובשים לב לצנעת הפרט שלהם. 66. מעבר לדרוש נציין כי הממונה אינה כבולה לדיני הראיות וסטייתה מהם אינה מהווה בהכרח פגם מהותי בהחלטתה. 67. כאמור, המערערת מעלה טענות באשר לאמיתות רשימת המפוטרים. לעניין זה נציין בקצרה כי הרשימה שהועברה אומתה בידי רו"ח וצורף לה מכתב נלווה המבהיר כי מדובר ברשימת המפוטרים במסגרת הצמצומים. לטעמנו די בכך בכדי לשלול טענות המרמזות על אי מהימנות הרשימה. טענת המערערת המתייחסת לגיוסם של 9 עובדים לחברה, עובדים אשר לטענת החברה, חלקם גויסו כעובדי קבלן וחלקם במשרות חלקיות, אין בה כדי לשנות את התמונה ואין נפקא מינה אם פוטרו 126 עובדים או 117. 68. מסקנתה של הממונה כי החברה עברה שינוי ארגוני משמעותי ואמיתי הייתה נכונה, סבירה ונסמכה על הנתונים שהובאו בפניה כמו גם על הודאתה של המערערת. 69. באשר לטענה לפיה המערערת שלחה את השלמת ההתייחסות לממונה עוד לפני שפניות החברה מיום 15.7.10 ו- 20.7.10 התקבלו אצלה, ובכך נפגעיה זכות הטיעון שלה, אנו סבורים כי אין בכך כדי לקבוע כי נפל פגם כלשהו בהחלטת הממונה. ראשית, לאחר שהצדדים מסרו גרסתם ניתנה להם הזדמנות להשלים התייחסותם לטענות שהועלו בבירור ואין פירוש הדבר כי יש לאפשר התכתבות בלתי נגמרת. שנית, מפניות החברה לאחר השימוע עולה כי אין בהן טענה חדשה המחייבת התייחסות נוספת. שלישית, במכתבה של המערערת שהתקבל ביום 25.7.10 ישנה ממילא התייחסות לסוגיות שהעלתה החברה במכתביה באשר לתפקודה של המערערת בשנת 2008 ו- 2010. הנה כי כן, שוכנענו כי המערערת מימשה את זכות הטיעון שלה במלואה ולא נפל בהחלטת הממונה פגם בעניין זה, לא כל שכן פגם המצדיק את ביטול החלטתה. 70. הממונה, כאמור, הסתמכה בהחלטתה גם על "שיקולים מקצועיים הנוגעים לתפקודה של העובדת". גם באשר להחלטתה זו של הממונה מצאנו כי אינה מצדיקה התערבותנו משנסמכה על חומר הראיות שהוצג בפניה, ניתנה באופן ענייני, בתום לב ובסבירות. 71. יחד עם זאת ומעבר לדרוש, מצאנו לציין באשר לתפקודה של המערערת ולציון ההערכה שקיבלה בשנת 2008, כי לדעתנו יש לבחון ציון זה על רקע שני הריונותיה והבעיות הבריאותיות מהן סבלה באותה עת, וזאת בשים לב לכך שמדובר היה בהערכת העובד הראשונה הנמוכה מזה כ-10 שנים. בשנת 2008 סבלה המערערת מבעיות בריאותיות וחרף זאת עבדה שעות מרובות (ראו הטבלה שצורפה לסעיף 124 לסיכומיה). אף החברה טענה בסיכומיה כי הערכת העובדת אינה גרועה אולם ניתן לראות כי ביצועיה לשנת 2008 טעונים שיפור (ס' 30). החברה הודתה כי המערערת הייתה אחת מיני רבים אשר אינם יוצאי דופן לטובה או לרעה וכי בעבודתה נקודות חיוביות כמו גם שליליות (ס' 149). עוד הודתה החברה כי אף אם ציון ההערכה של המערערת היה נותר כפי שהיה בשנים הקודמות ל-2008 (ציון 2), עדיין סביר להניח שהייתה מפוטרת (כפי שפוטרו 46 עובדים שזכו לציון זה). 72. אם כן, על אף שכאמור לא מצאנו פגם בהחלטת הממונה המצדיק ביטולה, ומעבר לצורך, נביע את הסתייגותנו מניסיונותיהם של החברה והממונה להתלות, בנוסף לפיטורי הצמצום, גם בציון ההערכה הבינוני שניתן למערערת בשנת 2008 ובתפקודה בשנה זו על מנת להצדיק את פיטוריה. אין אנו סבורים כי הסיבה לפיטוריה הייתה ליקוי כלשהו בתפקודה, ואף החברה מודה בכך בחצי פה. 73. המערערת טענה כי בשימוע שנערך לה לא הוזכר כלל עניין תפקודה הלקוי כביכול, וצוין רק השיקול הנוגע לפיטורי הצמצום. לעניין זה נציין כי כל פגם הנטען להיות בשימוע שנערך למערערת על ידי החברה, שייך לבירור בהליך העיקרי במסגרת טענות המערערת כנגד החברה ואין בו כדי להשליך על החלטת הממונה, אשר אופן הליך הפיטורים של המערערת היה בידיעתה ונכלל במאזן שיקוליה. טענה זו של המערערת מסיטה את מוקד הדיון מעבר לגבולותיו הנכונים ומרחיבה את היריעה מעבר לצורך. משכך ולאור הסכמת הצדדים מיום 7.3.11 להסדר הדיוני, אין אנו מוצאים לנכון לדון כעת בטענה זו של המערערת. 74. לעניין טענת המערערת לניתוק הקשר בין סגירת המחלקה לבין פיטוריה שנעשו רק לאחר שנה וחצי ממועד סגירת המחלקה, מקובלת עלינו עמדת החברה ולפיה החברה המתינה עד לתום התקופה המוגנת של המערערת כדי להודיע לה על סיום העסקתה מתוך התחשבות המערערת ועל מנת להימנע מהתהליך הכרוך בפניה לממונה לצורך קבלת היתר. אולם, משנסתיימה התקופה המוגנת והחברה גילתה כי המערערת בעיצומם של טיפולי פוריות ולאחר מכך בהריון, החליטה החברה בכל זאת לפנות להליך של מתן היתר, כדי להימנע מנשיאה בעלות שכרה למשך תקופה מוגנת נוספת, בלא צורך בשירותיה. 75. באשר לטענת המערערת לפיה לא קיבלה הזדמנות אמיתית להשתלב בעבודה עם חזרתה מחופשת הלידה והחל"ת, נציין בקצרה כי אף אם טענה זו הייתה מוכחת כנכונה, הרי שאין בה כדי להצביע על פגם כלשהו בהחלטת הממונה. אי שילובה של עובדת חזרה בעבודתה עלול להקנות לעובדת במקרים מסוימים עילת תביעה כנגד המעסיק, אך אין בה כדי להצביע על פגם בהחלטת הממונה אשר תפקידה לבדוק אם היה פגם בהחלטת הפיטורים של המעסיק. 76. מצאנו כי החלטת הממונה ליתן היתר לפיטורי המערערת ניתנה לאחר שנלקחו בחשבון טענות הצדדים ולאחר ששקלה את מכלול השיקולים הרלבנטיים ואיזנה בין האינטרסים השונים. הנטל להוכיח כי יש מקום להתערב בהחלטת הממונה, מוטל על כתפי המערערת ובמקרה דנן לא הוכח כי החלטת הממונה חרגה ממתחם הסבירות או כי נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה. יש לזכור כי אמנם חל איסור שבדין לפטר עובדת משום שהיא בהריון, אולם יש להישמר מהענקת "חסינות" לעובדת מפני פיטורים כשהנימוק לחסינות הוא אותו הריון. החלטת הממונה מנומקת ועומדת בכל אמות המידה אשר נקבעו בדין ובפסיקה. החלטת הממונה ראויה וצודקת ולא נפל בה כל פגם של חוסר סבירות קיצוני, המצדיק את ביטולה. 77. בשולי הדברים נציין כי טענות הצדדים כולם נפרשו על פני עשרות ואף מאות סעיפים וזאת מעבר לדרוש ושלא לצורך. נזכיר כי במסגרת ההסכמה הדיונית מיום 7.3.11 הוחלט כי ידון הערעור תחילה על החלטת הממונה וזאת ללא צורך בשמיעת עדויות בתיק. אנו סבורים כי ניתן ואף רצוי היה למקד ולמצות את הטענות הרלבנטיות העולות מהסוגיה המשפטית בשלב זה בהרבה פחות מלל. 78. החלטתנו זו הדוחה את ערעור המערערת על החלטת הממונה, איננה מונעת מהמערערת להעלות טיעונים כנגד פיטוריה בעילות אחרות, כפי שאכן עשתה בתביעה שנלוותה לערעור זה. 79. לאור האמור, נקבע דיון ליום 19/9/12 שעה 11:30 לצורך קביעת המשך הטיפול בתיק . 80. הערעור כנגד החלטת הממונה נדחה ללא צו להוצאות. הריוןפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות