קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסות מנכס בית הבטחת הכנסה: 1. תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה נדחתה על ידי הנתבע, בשל הכנסות מנכס, אשר יוחסו לה החל מחודש 4/07 ועד לחודש 3/08 . רקע כללי 2. התובעת נמצאה זכאית לקבל גמלת הבטחת הכנסה מהנתבע, החל מיום 1.4.07, כאמור במכתב אשר נשלח אליה על ידי הנתבע, הנושא תאריך 23.4.07 . 3. ביום 24.8.07, התובעת ילדה את בנה הבכור. לאחר הלידה, הנתבע הודיע לתובעת במכתב מיום 29.8.07, כי אושרה לה,המשך קבלת גמלת הבטחת הכנסה בעבורה (כאם חד הורית) ובעבור בנה. 4. בטופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אשר הגישה התובעת לנתבע, ביום 29.8.07 (ראה נ/נ/1), הצהירה התובעת כי היא מתגוררת ברח' התשעה 17 בחיפה, ובבעלותה דירה נוספת . 5. הנתבע, לאחר שערך בדיקה בלשכת רישום המקרקעין (נ/2), וקיבל הצהרה בכתב מהתובעת לפיה:היא מתגוררת בשתי דירות לסירוגין- בדירת הוריה שברח' התשעה 17 חיפה, ובדירה אשר בבעלותה ברח' סעדיה הגאון בחיפה, ולאחר ששלח חוקר מטעמו לשתי הכתובות עליהן הצהירה התובעת, שלח הנתבע הודעת חוב לתובעת לפיה, נוצר חוב על שמה בסך 22,251 ₪ עקב שלילה רטרואקטיבית של זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה, החל מחודש 4/07 ועד חודש 3/08 . 6. לגרסת התובעת, בשנת 1993 בהיותה בת 26 - עלתה ארצה ביחד עם הוריה ואחיה הצעיר מברית המועצות, לצורך מימון רכישת דירת מגורים שברח' התשעה 17 בחיפה, נזקקו הוריה למשכנתא. אולם, בשל גילם המתקדם ושיעור השתכרותם הנמוך, הבנק אישר את גובה המשכנתא המבוקשת בתנאי שהתובעת תצטרף כלווה שלישית בנוסף להוריה. התובעת והוריה נענו להצעת הבנק, ובהתאם לכך הבעלות על דירה זו נרשמה בחלקים שווים, כך שהתובעת נרשמה כבעלים של שליש מהדירה . מאז 1993- התובעת התגוררה בדירה זו ביחד עם הוריה ואחיה. לטענתה, רישום הבעלות על שמה בדירה זו, הינו פורמאלי בלבד, והיא לא נשאה בנטל התשלומים בגין רכישת הדירה והחזקתה לאורך כל התקופה ממועד רכישתה, אלא הוריה שילמו את כל התשלומים המוטלים על הדירה לרבות המשכנתא.בשנת 1997- התובעת רכשה דירה ברח' סעדיה גאון 29 בחיפה. לגרסתה, היא המשיכה להתגורר עם הוריה ברח' התשעה 17 בחיפה, עד לשנת 2005, ובו בזמן לקבל דמי שכירות בעבור הדירה ברח' סעדיה גאון. לטענתה, במהלך שנת 2005- עברה להתגורר בביתה ברח' סעדיה גאון 29, ומאז היא מתגוררת שם דרך קבע. התובעת טוענת כי, בסוף שנת 2006 התפטרה מעבודה,עקב טיפולי פוריות שהניבו הריון, כאשר בחודש 7/07 החודש התשיעי להריונה, עברה להתגורר באופן זמני עם הוריה לשם קבלת עזרה לפני הלידה, ולאחריה-לשם קבלת עזרה וסיוע בטיפול בתינוק. 7. לטענת התובעת, בזמן ששהתה ביחד עם בנה התינוק, בדירת הוריה ברח' התשעה, על מנת לקבל את עזרתם, דירת המגורים ברח' סעדיה הגאון היתה סגורה ולא נמסרה לשימושו של איש, בתמורה או שלא בתמורה. לפיכך אין לייחס לה הכנסה רעיונית מדירה זו בסך של 1400 ₪ , בתקופה בה התגוררה לסירוגין גם בבית הוריה בסמוך ולאחר הלידה. 8. התובעת טוענת, כי אין היא יכולה להפיק ולו הכנסה מינמאלית מרישומה הפורמאלי כבעלים בשליש דירת המגורים של הוריה,שכן מעולם לא נשאה בהוצאות כלשהן המוטלות על דירת הוריה שברח' התשעה 17 בחיפה,ואין ביכולתה לקבל כל תמורה כספית בשל היותה רשומה כשליש מהבעלים בדירה בה מתגוררים הוריה ואחיה. 9. מנגד טוען הנתבע, כי התובעת העידה בבית הדין כי את טופס התביעה לקבלת הבטחת הכנסה מלאה ביום 26.3.07, ועל פי הצהרתה בטופס, במועד זה כתובת המגורים שלה היה ברח' התשעה 17,כלומר דירת ההורים, תוך שהיא מצהירה על דירה נוספת אשר בבעלותה. מכאן שהחל מחודש 4/07 ועד 3/08, הדירה שבבעלות התובעת ברח' סעדיה גאון בחיפה, נותרה סגורה, וזאת בסתירה לעדותה של התובעת בבית הדין לפיה רק מ-7/07 החלה לגור אצל הוריה. הנתבע מבקש להעדיף את האמור בטופס התביעה אשר מולא על ידי התובעת על פני גרסתה המאוחרת בבית הדין. 10. לטענת הנתבע, הנסיבות אשר הובילו את התובעת להיות בעלים של שליש מדירת המגורים של הוריה ברח' התשעה 17 חיפה, אין בהן להצדיק סטיה מן ההלכה הקובעת, כי נשללת קצבת הבטחת הכנסה ממבוטח אשר בבעלותו נכס שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימאלית. 11. הנתבע טוען עוד, כי יש לפרש את דברי החקיקה בהתאם לתכלית החוק ומטרתו,לפיכך יש לקחת בחשבון הכנסת התובעת, הכנסה רעיונית מכל הנכסים אשר בבעלותה, ובהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, גם אם בפועל לא צומחת לה הכנסה ממשית מהנכס . דיון והכרעה 12. גדר המחלוקת בין הצדדים, נטושה בשאלות, האם לתובעת נכסי מקרקעין, מעבר לדירת המגורים שבבעלותה?, ואם התשובה לשאלה זו חיובית, יש לבדוק מהי ההכנסה שניתן להפיק מנכסים אלה. 13. אין מחלוקת כי על פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, בבעלות התובעת שני נכסים: האחד- שליש מדירת מגורים המצויה ברח' התשעה 17 חיפה, בה מתגוררים הוריה ואחיה הצעיר, (להלן-דירת ההורים). השני- דירה ברח' סעדיה גאון 29 בחיפה, (להלן-דירה של התובעת). אלא מאי, התובעת טוענת כי דירת המגורים אשר בבעלותה,בה היא מתגוררת דרך קבע, הינה ברח' סעדיה הגאון 29 חיפה. ואילו הדירה ברח' התשעה 17, בה מתגוררים הוריה,איננה שייכת לה כלל, ורישומה כבעלים על שליש מהדירה ,נעשה באופן פורמאלי בלבד, ורק על מנת לאפשר להוריה לקבל משכנתא מקסימאלית על הדירה אותה רכשו ב-1993, ולכן אין לייחס לה כל יכולת להפיק הכנסה מדירה זו בה מתגוררים הוריה. לטענתה, על פי הדין, לא די בקיומו של הנכס על שם המבוטח, אלא קיים תנאי מצטבר נוסף והוא שניתן להפיק מאותו נכס הכנסה, ומכאן שאין לייחס לה את הבעלות בשליש דירת ההורים,הרשומה בלשכת רישום המקרקעין על שמה,שהרי אין היא יכולה להפיק מדירה זו הכנסה כלשהי,בשעה שהוריה מתגוררים בדירה. 14. ככלל, תכליתו של חוק הבטחת הכנסה להעניק גמלה למי שאין לו הכנסה,וגם אינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו (עב"ל 1169/00 נסים חזן נ המוסד לביטוח לאומי-לא פורסם==), על פי הוראות החוק והתקנות, ההנחה היא, שבעל רכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימלי (עב"ל 1078/00 מוחמד פואז נ המוסד לביטוח לאומי פד"ע לז 23) 15. סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 קובע, כי לצורך החוק, "הכנסה" משמעה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה,הופקה או נתקבלה בישראל ולרבות: (1)... ... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה; (ג) לענין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות... תקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב 1982 קובעות בתקנה 10 לעניין "הכנסה מנכס", כי: "כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר. תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה קובעת: " הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - (1)אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה; (2) בהחזקתו,אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1)". 16. מטרתה של תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה הינה למנוע העברת נכסים פיקטיבית שתאפשר קבלת גמלה בלא התנתקות מהרכוש. בית הדין הארצי לעבודה בהקשר זה קבע בדב"ע נג/ 215- 04 מנסור סובחי נ' המוסד לביטוח לאומי, (עבודה ארצי כרך א (2) 674) (להלן- פרשת סובחי): "... מבוטח הפועל בתום לב על מנת להעביר את זכויותיו בנכס יכול להיחשב בנסביות מסויימות, לצורך חוק הבטחת הכנסה, כמי שהעביר נכס,אפילו אם מתעכבת ההעברה העונה על הוראות חוק המקרקעין. במקרה כזה אין פיקציה המיועדת לעקוף את הוראות החוק. כמו כן, במקרים שההעברה נחשבת כתקפה כעבור חמש שנים ניתן לבדוק בתקופה זאת שלא נעשתה קנוניה בין המבוטח לבין בניו. כך, מבוטח שחתם על יפוי כוח בלתי חוזר נחשב כמי שהעביר את הנכס (דב"ע מז/04-96). לעומת זאת, מבוטח שנותן לבניו להשתמש בנכס, אך לא פעל כדי להעבירו ונשאר בעל המקרקעין עדיין נחשב כבעל הנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה (דב"ע נג/04-137)" (ההדגשות אינן במקור- א.ק). בענייננו, לא נטען ואף לא הוכח כי התובעת העבירה את זכות הבעלות שלה, בשליש מדירת הוריה לאדם אחר. מה גם שבחלוף כ- 17 שנים ממועד לקיחת ההלוואה, יש להניח שרוב המשכנתא שולמה, והתייתר הצורך ברישום התובעת כבעלים בחלק יחסי של דירת ההורים לשם אישור ההלוואה. לא די בכך שתיטען התובעת כי אין לה זכויות בדירת הוריה, שהרי זכות הבעלות החלקית, של התובעת, בדירת הוריה מעוגנת בחוק, כל עוד היא רשומה כבעלים ולו באופן חלקי בדירת הוריה. בהתאם להלכה שנפסקה בפרשת מנסור סובחי, על אף שהתובעת אפשרה להוריה להשתמש בנכס, אך יחד עם זאת לא פעלה ברבות השנים, כדי להעביר את זכות הבעלות היחסית שלה,ונשארה בעלת המקרקעין, עדיין נחשבת התובעת כבעלת הנכס באופן יחסי לחלקה, לצורך חוק הבטחת הכנסה(ראה :מנסור סובחי נ המלל דב"ע נג 04-215 ). 17. בפרשת מנסור סובחי, דובר על אדם שנתן דירה שנייה שבבעלותו לבנו, מבלי שעשה שינוי רישום בטאבו, באופן שהבן גר באותה דירה למעלה מ- 5 שנים, במקרה זה קבע בית הדין הארצי, כי אין לראות באותה דירה הרשומה על שם האב כדירה שנייה ממנה מופקת "הכנסה רעיונית", לאור תכלית החוק (וראה דב"ע נג/215-04 מנסור סובחי - המוסד לביטוח לאומי)אולם, במובחן מהמקרה דנן, שם נחתם חוזה בין האב לבן על העברת זכות הבעלות בנכס, כאשר ההעברה בטאבו נעשתה כעבור מספר שנים, לפיכך קבע בית הדין שאין המדובר בפיקציה, והחוזה לא נחתם רק על מנת לזכות בגמלת הבטחת הכנסה. במקרה שלפנינו, היות ואין העברה מסודרת של החלק שבבעלות התובעת בדירת ההורים, מהתובעת להוריה, לא ברישום בטאבו, גם לא בדרך של ייפוי כוח בלתי חוזר, ואף לא בדרך של הסכם רגיל בכתב בין התובעת להוריה, ולא ניטען על ידי התובעת שהייתה כל כוונה כזו, לפיכך בהתאם להוראות החוק והפסיקה, התובעת נחשבת כבעלים של שליש מנכס המצוי ברח' התשעה 17 חיפה, גם לצורך חוק הבטחת הכנסה. 18. סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה קובע: "(ג) לעניין סעיף זה, "נכס"- כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח". 19. לאחר שהגענו למסקנה, שבבעלות התובעת שליש מדירת מגורים המצויה ברח' התשעה 17 חיפה, ודירה ברח' סעדיה גאון 29 בחיפה, עלינו לבדוק באיזה נכס התגוררה התובעת דרך קבע, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, והאם היא יכולה הייתה להפיק הכנסה מהנכס הנוסף אשר בבעלותה . 20. בעניין מקום מגוריה של התובעת, שלח הנתבע חוקרים מטעמו, לדירת התובעת שברח' סעדיה הגאון 29 חיפה. ב"דו"ח סיכום חקירה" נרשם על ידי החוקרים :"נמסר לנו באופן שלא משתמע לשתי פנים כי התובעת מתגוררת במקום יחד עם התינוק וכי אין גבר שחי איתה. השכנה ממול טענה כי לא ראתה אותה לפחות שבוע אך הייתה משוכנעת כי גרה במקום. שאלתי אודות רכב והיא טענה כי אין לה רכב ולא ידעה על עבודה. מאחר וכך התקשרנו אליה בטלפון כאשר כבר היינו ברחוב התשעה וחצי דקה אח"כ הגענו אליה שם ופגשנו בה ..." עוד עולה מהדו"ח הנ"ל, כי ביום 26.4.09 בשעה 12.10 כאשר שוב הגיעו החוקרים מטעם הנתבע, לביתה של התובעת ברח' סעדיה גאון 29 בחיפה, היא הייתה בביתה. במכתב ששלחה התובעת לנתבע (נספח לכ.הגנה), הנושא תאריך- 26.3.09, הצהירה התובעת כי בבעלותה שני הנכסים האמורים כנ"ל,ובין היתר ציינה גם : "אני גרה גם שמה גם פה מצהירה גם בזאת שלא השכרתי ולא שכרתי שני דירות האלו. יחד עם המכתב הזה מצורפים שני חוזאים רכישה." במסגרת תצהירה, הסבירה התובעת, כי לאחר שרכשה את הדירה ברח' סעדיה גאון, בשנת 1997, היא המשיכה להתגורר ביחד עם הוריה ברח' התשעה, והשכירה את הדירה שרכשה ברח' סעדיה גאון, כך שדמי השכירות מימנו את ההלוואה שנטלה בעבור רכישת הדירה בסעדיה גאון. לגרסתה,החל משנת 2005 ,עזבה את דירת הוריה ועברה להתגורר בדירתה שברח' סעדיה גאון שבחיפה. התובעת נכנסה להריון לאחר ובעקבות טיפולי פוריות ללא בן זוג, וכחודש לפני מועד הלידה,עברה להתגורר בדירת הוריה שברח' התשעה, על מנת לקבל סיוע ועזרה. גם בעדותה חזרה על גרסתה והעידה כי "בחודש האחרון של ההריון מיולי ועד סוף אוגוסט הייתי בדירה של ההורים,עד שהילד נולד. לא חשבתי שאני אשאר שם כל כך הרבה זמן"(עמ' 6 שורה 9 לפ'). התובעת חזרה לבית הוריה גם לאחר הלידה לשם קבלת עזרה והדרכה עם לידת בנה הראשון, "הייתי צריכה את העזרה של הוריי,כי אני חד הורית(עמ' 5 שורה 23 לפ')...כשבני נולד הייתי בת 40 היתה לי לידה מאוד קשה,היו לי רגליים נפוחות ולא יכולתי ללכת,במיוחד אחרי הלידה. לא חשבתי שאני אתעכב אצל ההורים כל כך הרבה זמן,ואף הזמנתי את כל הרהוט של בני לדירה השניה בסעדיה גאון"(עמ' 6 משורה 5 לפ') . 21. גרסת התובעת, כפי שהוצגה בפני המוסד לביטוח לאומי ובפני בית הדין - מקובלת עלינו כגרסה אמינה, לכל הפחות לגבי התקופה העומדת במחלוקת, היינו לחודשים 4/07 עד 3/08. מדברי התובעת,שאף קבלו חיזוק בראיות מטעם הנתבע, עולה כי התובעת אכן מתגוררת דרך קבע בדירתה שברח' סעדיה גאון 29 חיפה, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה, בהיותה בהריון וללא בן זוג, נזקקה התובעת לעזרת הוריה ולכן בסמוך למועד הלידה, ועם שחרורה מבית החולים, לאחר לידת בנה, עברה התובעת להתגורר עם הוריה, באופן זמני, בכדי לקבל עזרה והדרכה בטיפול בבנה התינוק- ובכל אותו הזמן, דירתה שברח' סעדיה גאון לא הושכרה, היות ולדבריה, המעבר היה לתקופת זמן קצרה ביותר,עד שתחוש מספיק בטחון לטפל בבנה בכוחות עצמה. בנסיבות התיק דנן, מהימנה בעניינו טענת התובעת, שמטבע הדברים בחודשים הראשונים שלאחר הלידה, הייתה בדירת הוריה וככול שחלפו הימים וכדרך הטבע, התובעת נזקקה פחות ופחות לעזרת הוריה, ולכן שהתה לסירוגין גם בדירתה שברח' התשעה בחיפה, וגם בדירת ההורים שברח' סעדיה גאון. 22. במצב דברים זה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ובהתייחס לדירה שברח' סעדיה הגאון 29 חיפה, אנו סבורים כי, לא מדובר בדירת מגורים של התובעת כנכס ריק, המהווה נכס שניתן להפיק ממנו הכנסה כהגדרה בחוק הבטחת הכנסה, היות והדירה נועדה ואף שימשה את התובעת למגורים דרך קבע, למעט הימים והתקופות, בהם שהתה בבית הוריה, לפני ובסמוך למועד הלידה ולאחר מכן, לשם קבלת עזרה בגידול בנה התינוק. 23. באשר לנכס הנוסף אשר בבעלות התובעת, אנו מקבלים את גרסת הנתבע, כי יש לקחת בחשבון את הכנסתה של התובעת כ"הכנסה רעיונית" מדירת ההורים שברח' התשעה 17 חיפה, אשר שליש ממנה היא בבעלות התובעת. וזאת,לאור הוראות תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, ובהתאם להלכה פסוקה הקובעת כי, בעל מקרקעין,המרשה לקרובו להשתמש בנכס, אין זה שולל את בעלותו, ועדיין נחשב הוא כבעל המקרקעין לצורך חוק הבטחת הכנסה (ראה: דב"ע נג/ 04-215 מנסור סובחי נ' המוסד לביטוח לאומי; דב"ע נג/04-137 כיאל נ' המוסד לביטוח לאומי-לא פורסם). כל עוד לא פעלה התובעת כדי להעביר את חלקה בבעלות, בדירה זו, נחשבת התובעת כבעלת הנכס בחלקה היחסי, לצורך חוק הבטחת הכנסה, ואין נפקא מינה, לנסיבות אשר הובילו את התובעת להיות בעלת נכס זה. בדב"ע נב/04-111 המוסד לביטוח לאומי נ' אל חג'וג'י (לא פורסם- ניתן ביום 108.1992), נפסק כי שלד של בניין, (שבנייתו לא הסתיימה ויש עליו משכנתא,נחשב כנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה,ואפילו שמדובר בנכס שלא ניתן להפיק ממנו הכנסה,אך הוא ניתן למכירה ולכן ניתן להעריך את שוויו, נחשב לנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה, "יש לזכור כי המונח "נכס" כמוגדר בחוק, אינו כולל רק מקרקעין הניתנים להשכרה. הוא כולל "כל רכוש", ומכאן לשונן של התקנות הקובעות כיצד תחושב "ההכנסה מנכס" שאין מופקת ממנו הכנסה. שעה שהכנסה רעיונית זו עולה על המינימום - אין, כאמור, זכאות לגמלת הבטחת הכנסה..עניינו של המשיב דומה לזה של אדם אשר יש לו כספים בקופת גמל (דב"ע נא/128- 04קרמרמן - המוסד, (לא פורסם), או לזה של אדם המחזיק במניות אשר אינן מניבות הכנסה שוטפת בצורה של תשלום דיבידנד, אך שווין ניתן להערכה." (ראה: דב"ע נב/04-111 המוסד לביטוח לאומי נ' אל חג'וג'י). 24. לאור כל האמור לעיל במצטבר, הגענו לכלל מסקנה כי, בזמנים הרלוונטיים לתביעה: בדירה שברח' סעדיה הגאון 29 חיפה, התגוררה התובעת דרך קבע, ולכן לא ניתן לייחס לתובעת הכנסה רעיונית מדירה זו, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כהוראת סעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה. ואילו מהנכס הנוסף שבבעלות התובעת, הדירה שברח' התשעה 17 בחיפה, אשר שליש ממנה היא בבעלות התובעת, יש לייחס לתובעת "הכנסה רעיונית" החל מחודש 4/07 ועד חודש 3/08. 25. יצויין כי, התובעת לא חלקה על שומת הנכסים,אשר הוגשה מטעם הנתבע (נ/2), ובהתאם אליה חישב הנתבע את שיעור ההכנסה הרעיונית שנזקפה לזכותה,בזמנים הרלוונטיים לתביעה.   26. לא נעלמה מעניינו טענת הנתבע, לסתירה בגרסת התובעת,לפיה: בטופס התביעה לקבלת הבטחת הכנסה, אשר מולא על ידי התובעת ביום 26.3.07, בו הצהירה על כתובת מגוריה ברח' התשעה 17 חיפה (דירת ההורים), ואילו לאחר מכן טענה, כי במועד מילוי טופס התביעה לגמלה, התגוררה בכתובת אחרת שהיא דירת המגורים שלה ברח' סעדיה גאון 29 חיפה. אולם, במסגרת חקירה נגדית הסבירה התובעת: " עברתי לבית הוריי בסוף 7/07. הכתובת של הוריי היתה רשומה בתעודת הזהות ועד שהילד נולד לא החלפתי את הכתובת. ש. אבל אם גרת במקום אחר, למה לא מסרת את הכתובת המעודכנת? ת. לא חשבתי שצריך לעדכן את זה. חשבתי שצריך לתת את הכתובת הרשומה בתעודת הזהות ולא הכתובת בפועל. חשבתי שכאשר הילד יוולד, אני יעדכן במשרד הפנים את הכתובת בפועל שתהיה רשומה בתעודת הזהות, אבל כשמילאתי את טופס התביעה ראיתי לנכון למלא את הכתובת הרשומה בתעודת הזהות שלי. ש. אבל כשאת מגישה תביעה להבטחת הכנסה, המל"ל צריך לבדוק איפה את גרה, אז איך לא מילאת בטופס התביעה את כתובתך בפועל? ת. אני פשוט לא ידעתי שצריך לעדכן את הכתובת בפועל. ש. כלומר, במועד הגשת התביעה לא מסרת את הכתובת הנכונה? ת. לא, לא חשבתי שזה עד כדי כך חשוב ואף אחד לא אמר לי לעשות את זה. ש. אני מציגה בפנייך מכתב שכתבת למל"ל מיום 23.3.09 האם זה מכתב שכתבת למל"ל? ת. אני מאשרת חתימתי, אבל אני לא זוכרת מה כתוב שם. לאחר שאת מקריאה לי את תוכן המכתב, כי יש דירה בבעלותי ברח' סעדיה גאון 29, אני אומרת שזו דירה שלי ויש דירה נוספת שנמצאת ברח' התשעה 118 ויש לי חלק מדירה זו יחד עם הוריי. לעניין דירה זו, אני אומרת שכאשר בני היה קטן, הרבה פעמים הייתי חייבת להיות בדירה ברח' התשעה כי הייתי צריכה את העזרה של הוריי, כי אני חד הורית. אמי היתה עובדת עד לפני כשנה ולא יכלה לבוא אלי הביתה לעזור לי והייתי צריכה להיות אצלה". (עמ' 5 משורה 6 לפרוטוקול) הסבריה של התובעת מהימנים ומקובלים עלינו, במיוחד לאור העובדה שבטופס התביעה, הצהירה התובעת כי יש בבעלותה דירה נוספת, מה שלא מעורר חשד שהתובעת ניסתה להסתיר מהנתבע פרטים חיוניים ומהותיים הנוגעים אליה. 27. עוד טען הנתבע, כי בתקופה בה התגוררה התובעת ביחד עם הוריה בדירתם, הייתה התובעת סמוכה לשולחנם,ובשל עובדה זו, אין היא זכאית לגמלת הבטחת הכנסה . אולם, בנסיבות המקרה דנן, התובעת שהינה אם חד הורית, קבלה סיוע בעין מבני משפחתה, לאחר לידת בנה הבכור, ואין כל ספק שגמלת הבטחת הכנסה אינה מכסה צורך זה. בעניינו יפים הדברים שנפסקו בעב"ל 681/07 אהרון בנישו נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם-ניתן ביום 6.7.09): "...התעוררה השאלה אילו משאבים יובאו בחשבון בעת חישוב הכנסתו של פלוני. מחברי התוכנית נתנו דעתם לשאלה, האם הכנסה מסיוע מהווה הכנסה לצורך חישוב גמלתו של אדם. ואלה הם הדברים שנכתבו בעניין זה : סיוע חד-פעמי או תקופתי- הכוונה לסיוע שהוא חד-פעמי או ניתן אחת לתקופה ממושכת, ומיועד לכיסוי צרכים שאינם כלולים בגמלת המחיה הבסיסית. הכוונה למענקים לרכישת ביגוד לילדים, לפריטי ציוד ביתי, לנופש בנסיבות מיוחדות וכו', מאחר שגימלת הקיום אינה מכסה צרכים אלה, הרי שתוספת מענק כזו, יכולה רק לסייע לקיום המשפחה. לפיכך, אין לקחת במנין ההכנסות, הכנסות מסוג זה. "הדרישה לנגוס בגמלה בשל סיוע צנוע וולנטרי לא קבוע של קרובים אין לה הגיון כלכלי או חברתי. היא מתעלמת מגובהה של הגמלה לעומת הצרכים האלמנטרים החיוניים של משפחה, שספק אם הם יכולים לבוא על סיפוקם בסכום הגמלה". לאור האמור, טענה זו של הנתבע נדחית בזאת. 28. סוף דבר- אנו קובעים אפוא, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, אין לייחס לתובעת הכנסה רעיונית מדירת המגורים אשר בבעלותה, ברח' סעדיה הגאון 29 חיפה,ויש לראות את זכות הבעלות של התובעת בשליש מהדירה ברח' התשעה 17 בחיפה, כ"נכס" המפיק -הכנסה רעיונית. 29. בכפוף לאמור לעיל, יערוך הנתבע חישוב מחדש לזכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, לזמנים הרלוונטיים לתביעה זו. 28. לאור התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות. 29. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין . הבטחת הכנסה