קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסות מנכסים הבטחת הכנסה: 1. האם לצורך חישוב זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון הכנסות מנכסים נוספים שאינם דירת מגוריו? זו הסוגיה העומדת לפנינו להכרעה בתיק זה. העובדות הרלבנטיות לענייננו: 2. התובע, תושב סכנין, קיבל גימלת הבטחת הכנסה מחודש 1/99 ועד חודש 7/09, כאשר החל מחודש 10/02, הגימלה ששולמה לתובע היא גימלה חלקית בשיעור של 80% בלבד, זאת משום שהתברר לנתבע, כי לתובע נכסים נוספים מעבר לדירת מגוריו (ראה תעודת עובד ציבור של מר רבאח שאמא - מרכז גמלאות, מיום 22/9/09). 3. מר גלעד יצחקי - שמאי מקרקעין (להלן: "השמאי"), ערך שני דו"חות שומה בתאריכים 8/6/09 ו- 10/8/09, אשר מהווים חוות דעת מטעם הנתבע ועל בסיסן שלח הנתבע מכתב דחיה לתובע מיום 18/8/09, לפיו דחה התביעה לגימלת הבטחת הכנסה במלואה, החל מחודש 8/09, בנימוק כי: "לפי סעיף 5 (ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980, ההכנסה הנחשבת מהכנסותיך לחודש 8/09, היא על סך 4,867 ₪, סכום זה עולה על גובה הגימלה לחודש זה שהוא 2,757 ₪. ההכנסות שנלקחו בחישוב הכנסותיך הן: שווי חלקה 37, בית המלאכה של מוחמד, וקומה א' שמעל ביתך." סלע המחלוקת 4. לאחר שפוזר הערפל, והופרד המוץ מן התבן, לקח הנתבע לצורך חישוב זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה את ההכנסות הרעיוניות מהנכסים הבאים: א. ביום 25/12/05, העביר התובע ללא תמורה לבנו ג'לאל חלאג' (להלן: "הבן ג'לאל" או "ג'לאל") את זכויותיו בחלקה 37 גוש 19280 (להלן: "חלקה 37"), כאשר מדובר בשטח כולל של 712 מ"ר שהיה רשום על שם 3 בעלים שונים והחלק של התובע שהועבר לבנו ג'לאל, הוא בשטח של 140 מ"ר. לפי חוות דעתו של השמאי מיום 10/8/09, רישום חלקה 37 על שם הבן ג'לאל הוא מיום 12/12/06, אלא שביום 3/5/10, התקיים לפנינו דיון במסגרתו הבהיר ב"כ הנתבע, כי המועד בו הועברה חלקה 37 מהתובע לבנו ג'לאל, הוא 25/12/05, ועל כן אנו רואים במועד זה כיום בו הועבר הנכס הנ"ל ללא תמורה. (ראה עמ' 13 שורה 13 לפרוטוקול מיום 3/5/10). לפי חוות דעתו של השמאי מיום 10/8/09, שווי שטח 140 מ"ר שהועבר על ידי התובע לבנו ג'לאל ללא תמורה, הוא בסך של 56,000 ₪ נכון ליום 1/7/09, ובסך 50,000 ₪ נכון ליום 1/12/06. באותו דיון שהתקיים לפנינו ביום 3/5/10, הסכים ב"כ התובע לאמור בחוות דעתו של השמאי מיום 10/8/09, בכל הנוגע להערכת שווי הנכס שהעביר התובע לבנו ג'לאל בחלקה 37 בשטח של 140 מ"ר, כך שנכון ליום 1/12/06, היה שוויו של נכס זה בסך של 50,000 ₪ ומכאן שלפי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן:"תקנות הבטחת הכנסה"), רואים נכס זה כשייך לתובע לפי הערך האמור בחוות דעתו של השמאי גם למשך 5 שנים שלאחר 25/12/05 - המועד בו הועבר הנכס ללא תמורה לבן ג'לאל ולפי תקנה 10 (א) לתקנות הבטחת הכנסה, הכנסתו החודשית של התובע מנכס זה היא 333 ₪, לפי שווי נכס בסך של 50,000 ₪, והכנסה החודשית של 373 ₪, לפי שווי נכס בסך של 56,000 ₪, שיש לקחת הכנסה חודשית זו באופן רעיוני משך 5 שנים לאחר 25/12/05, הווי אומר עד 25/12/10. ב. בסמוך לחלקה 37 בגוש 19280, על חלקה 38 באותו גוש (להלן:"חלקה 38") ניצב בשלמות בית מגורים, שיודגש כי לפי שתי חוות הדעת של השמאי, בית המגורים ניצב במלואו על חלקה 38 אשר רשומה בשלמות על שמו של התובע החל מיום 15/6/99. הן בעמ' 4 לחוות הדעת של השמאי מיום 8/6/09, והן בעמ' 3 לחוות הדעת של השמאי מיום 10/8/09, צויין מפורשות, כי בית המגורים ניצב בשלמות על חלקה 38 אך הגישה אל הבית היא דרך חלק מחלקה 37 ומכאן ניתן להבין, חד משמעית, כי אין המדובר בבית הניצב בחלקו על חלקה 38 ובחלקו על חלקה 37. השמאי מציין בעמ' 4 לחוות דעתו הראשונה, כי חלקה 38 היא בשטח רשום של 227 מ"ר עליה ניצב בשלמות מבנה הכולל הן את דירת מגוריו של התובע והן שני נכסים נוספים: דירה הנמצאת בקומה א' מעל לדירת מגוריו של התובע (כונתה כ"נכס מס' 1" בחוות דעתו של השמאי). בית מלאכה למוצרי אלומיניום הממוקם בקומת הקרקע באותו מבנה (כונה כ"נכס מס' 2" בחוות דעתו של השמאי). השמאי העריך את שווי הזכויות בקרקע של נכס מס' 1, בסך של 75,000 ₪, ואת שווי הבניה באותו נכס, בסך של 425,000 ₪, ובסה"כ 500,000 ₪. השמאי העריך את שווי הזכויות בקרקע של בית המלאכה בסך של 32,000 ₪, ואמדן שווי הבניה של נכס זה, בסך של 132,000 ₪, ובסה"כ 164,000 ₪. ההכנסות הרעיוניות שיש לקחת בחשבון משני נכסים אלו - מדירת המגורים הממוקמת מעל דירתו של התובע ומבית המלאכה הממוקם בקומת העמודים באותו מבנה בו ממוקמת דירת מגוריו של התובע לצורך חישוב זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה, נותרו במחלוקת המצריכה הכרעתנו. נכס מס' 1 - דירה הנמצאת בקומה א' מעל דירת מגוריו של התובע: 5. לפי חוות דעתו של השמאי מיום 8/6/09, הביקור בנכס זה מטעמו של השמאי בוצע ביום 1/6/09, ובביקור זה נכחו: מר חיים לוי שמאי מקרקעין, מר קאיד חוטבא (ככל הנראה ממשרדו של השמאי), התובע, בנו של התובע ועו"ד נביל חלאג' מטעמו של התובע. ביקור נוסף בנכס 1 בנוכחות התובע והשמאי חיים לוי התקיים ביום 8/6/09 (ראה עמ' 3 חוות דעתו של השמאי מיום 8/6/09). 6. בחוות דעתו של השמאי תואר נכס מס' 1 כדלקמן: "נכס מס' 1 מהווה דירת מגורים חדשה בקומה א' של הבנין. שטח הדירה הינו כ- 133 מ"ר. (בהתאם למדידה גרפית). הדירה היא דירה בת ארבעה חדרים הכוללת סלון, שלושה חדרי שינה (אחד מהם יחידת הורים) מטבח, חדר רחצה, תא שירותים, חדר שרות ומרפסת פתוחה מקורה. תיאור פנים הדירה: דלת כניסה מעץ, דלתות פנים מעץ, החלונות - מסגרות אלומיניום +זיגוג זכוכית + תריסי רפפה. הריצוף בדירה גרניט 60X60. הקירות בחדר הרחצה מחופים קרמיקה. במטבח משטח עבודה מאבן קיסר ללא ארונות מטבח. העבודות הנדרשות להשלמת הבניה הינם: ארונות מטבח ועבודות צבע וסיוד. הדירה נבנתה בסטנדרט בניה גבוה. הגישה לדירה באמצעות חדר מדרגות מרוצף שיש הנמצא בצידו המזרחי של הבנין." 7. בעמ' 14 לחוות הדעת של השמאי מיום 8.6.09, צויין, כי בניתו של נכס מס' 1 כמעט הושלמה ומדובר בדירת מגורים שנבנתה בסטנדרט בניה גבוה. מעדותו של השמאי מיום 9.1.11, עולה, כי התרשמותו משני הביקורים שנעשו מטעמו בנכס זה היא שבשני המועדים הנ"ל 1.6.09 ו- 8.6.09, הדירה היתה פנויה (ראה עמ' 23 למטה פרוטוקול הדיון מיום 9.1.11). השמאי אף העיד לפנינו, כי בדק בועדה המרחבית לתכנון ובניה "לב הגליל" ומצא, כי הבקשה להיתר בניה הוגשה ביום 12.4.99, על שמו של התובע. השמאי הגיש את העמוד הרלוונטי מאתר האינטרנט של הועדה המרחבית לתכנון ובניה "לב הגליל", לפיו התובע הגיש ביום 12.4.99, בקשה להיתר בניה בגוש 19280 חלקה 38 (הכולל את נכס מס' 1) ומס' הבקשה - 79021. 8. לפי תעודת עובד ציבור מיום 22.9.09, של מר רבאח שאמא - מרכז גמלאות, עולה כי לצורך חישוב זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה, נלקחו בחשבון ההכנסות הרעיוניות מנכס מס' 1 רק החל מחודש 8.09, וזאת בהתבסס על חוות דעתו של השמאי. 9. ביום 9.1.11, העיד לפנינו מר חלאג' נביל חוסין - בנו של התובע (להלן - "הבן נביל") כשבדיון שקדם לו מיום 3.5.10, הוא סיפר בבית הדין, כי הוא עוסק בתיווך נדל"ן וסיים לימודי משפטים. בעדותו לפנינו סיפר הבן נביל, כי בשנת 1973, קנה אביו את הבית שכלל שני חדרים. בשנת 1982, בנה האב את כל הבית לרבות את הקומה השניה שמהווה למעשה את נכס מס' 1. הבן נביל העיד, כי 5 עד 6 שנים עובר למתן עדותו בבית הדין, אחיו ג'לאל שיפץ את הקומה השניה, אותה היום אנו מכנים "נכס מס' 1" והאח ג'לאל עבר לגור בדירה הנ"ל כאשר אביו, התובע, עבר לגור בשני החדרים המקוריים של הבית הממוקמים בקומה הראשונה. יודגש, כי למרות שההתדיינות בתיק זה נמשכה לפנינו שנים, התובע מעולם לא הציג לפנינו ראיה כלשהי לפיה הבן ג'לאל הוא זה שבנה או שיפץ את נכס מס' 1 מכיסו וכל זאת בסביבות שנת 2005, ולא הוצגה אף כל ראיה לפיה ג'לאל עבר להתגורר בפועל בנכס זה במועד הנ"ל או במועד אחר. שוב יודגש, כי הבן נביל הוא העד היחיד שהעיד לפנינו מטעמו של התובע, הוא בנו של התובע אשר העיד על עצמו כאדם העוסק בתיווך נדל"ן ובעל תואר במשפטים. 10. בניגוד מוחלט לעדותו זו של הבן נביל לפיה האח ג'לאל בנה או שיפץ את נכס מס' 1 בסביבות שנת 2005, אז בערך הוא עבר להתגורר באותה דירה, הרי שמטעמו של השמאי בוצעו שני ביקורים בנכס מס' 1, בתאריכים 1.6.09 ו- 8.6.09, ובשני ביקורים אלו הנכס היה פנוי. באחד הביקורים נכחו התובע, עורך דינו ובנו והביקור השני נעשה בנוכחות התובע. ההתרשמות של השמאי משני הביקורים שנעשו מטעמו בנכס, כי המדובר בדירת מגורים חדשה שנבנתה בסטנדרט בניה גבוה, במועד הביקורים היא היתה פנויה ובניתה טרם הושלמה. לכל זאת יש להוסיף את העובדה שהבקשה להיתר בניה הוגשה על שמו של התובע מה גם שלא הובאו לפנינו כל ראיות כי בנו של התובע גר בנכס מס' 1 או תפס בפועל חזקה כלשהי בנכס זה או שילם ו/או מימן בניתו ו/או שיפוצו של הנכס. 11. לסיכום ניתן לומר, כי באותו מבנה השייך לתובע בחלקה 38 גוש 19280 בסכנין, מעל דירת מגוריו של התובע, קיימת דירת מגורים נוספת ובשני ביקורים מטעמו של השמאי בחודש 6.09, בניתה של דירה זו טרם הושלם, היא היתה פנויה והיתר הבניה הוגש על שמו של התובע. הדירה הנ"ל נבנתה בסטנדרט בניה גבוה ונראה, כי ניתן למכור או להשכיר דירה זו ועל ידי כך להפיק ממנה הכנסה. 12. בית הדין הארצי לעבודה קבע חד משמעית, כי גם אם הדירה הנ"ל שנבנתה מעל דירתו של התובע, נבנתה ללא היתר ובאופן לא חוקי: "... כל עוד לא ננקט כנגדו כל צעד משפטי להריסת הנכס אין כל מניעה למשיב, על פי מצב הדברים בשטח, להפיק ממנו הכנסה רעיונית, ולא יהא זה נכון כי בשל העובדה שהמשיב בנה מעבר לאחוזי הבניה על מנת להפיק הכנסה, הוא יהא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה כאחד שאין לו כל נכס אחד. אם תתקבלנה טענותיו של המשיב בענין הרי שהתוצאה מכך תהא בלתי סבירה ומנוגדת לכלל לפיו חוטא לא ייצא נשכר. אין כל הצדקה ליצור הבחנה לצורך הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, לטובת מי שבבעלותו נכס שנבנה באופן בלתי חוקי לעומת מי שבבעלותו נכס שנבנה כדת וכדין. הכרעה מעין זו עלולה לעודד בניית נכסים ללא היתרי בניה ובניגוד לחוק, ואין זו בבחינת מדיניות משפטית ראויה..." עב"ל 332/09 המוסד לביטוח לאומי נ. ג'בארין מוחמד אמין (טרם פורסם, ניתן ביום 14.12.10). 13. לפי חוות דעתו של השמאי, כל המבנה עומד על חלקה 38 המצויה בבעלותו הבלעדית של התובע. מכאן שלפי סעיף 12 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 "הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, נטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר." מכאן שהתובע הוא הבעלים גם של נכס מס' 1 - אותה דירת מגורים הממוקמת מעל דירת המגורים שלו. 14. נביל, בנו של התובע, שהעיד לפנינו מטעמו ,כי הוא משפטן ומתווך נדל"ן בעיסוקו, לא הביא כל חוות דעת נגדית מטעמו להוכיח, כי חוות דעתו של השמאי גבוהה מדי. 15. בנסיבות אלו, קביעתו של הנתבע, לפיה לצורך חישוב זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה יש לקחת בחשבון הכנסות רעיוניות מנכס מס' 1 החל מחודש 8.09, ששווי הנכס בסה"כ הוא בסך של 500,000 ₪, בהתבסס על חוות דעתו של השמאי, היא קביעה כדין ואין מקום לבטל או לשנות קביעה זו. 16. תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב-1982, קובעת את הכללים הבאים: "(א) כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל- 8% משוויו מחולק ב- 12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר. (ב) שווי הנכס לענין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, ובמיטלטלין - גם לפי הצהרת התובע בכתב, נתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השווי - הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי." במקרה שלפנינו שווי הנכס מס' 1 נקבע בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, כאמור בתקנה 10 (ב) כשמנגד לא הובאה כל הערכה אחרת. על כן, טענות התובע המתייחסות לנכס מס' 1, נדחות. נכס מס' 2 - בית מלאכה למוצרי אלומיניום בקומת הקרקע 17. הלכה פסוקה היא, כי על הנתבע מוטלת חובת הראיה להוכיח את היכולת להפיק הכנסה מנכס וכי את תקנה 10 יש לפרש כאילו הוספו בה המילים "ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה."(דב"ע מג/162/04 חביב דהן - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע ט"ו 351). 18. במקרה של נכס מס' 2, שהינו בית המלאכה, נשאלת השאלה האם עמד הנתבע בנטל הראיה הרובץ על כתפיו להוכיח את שוויו של הנכס הנ"ל ואת היכולת להפיק מנכס זה הכנסה. בחוות דעתו של השמאי מיום 8.6.09, הוגדר בית המלאכה כנכס מס' 2, הממוקם בקומת הקרקע באותו מבנה הניצב על חלקה 38, כאשר בית המלאכה למעשה צמוד לדירתו של התובע. בשונה מהביקור שנעשה בנכס מס' 1, הרי שצויין ברחל בתך הקטנה, בחוות הדעת עצמה, שלא נעשה כל ביקור בבית המלאכה שהוגדר כנכס מס' 2 בחוות הדעת של השמאי (ראה עמודים 3 ו- 8 לחוות הדעת מיום 8.6.09). למרות שלא בוצע כל ביקור מטעמו של השמאי בבית המלאכה, הוא קבע ששטחו של בית המלאכה נאמד ב- 66 מ"ר, העריך את שווי הזכויות בקרקע בסך של 32,000 ₪ ואת אומדן שווי הבניה בסך של 132,000 ₪, כך שסה"כ שווי בית המלאכה הוערך על ידי השמאי בסך כולל של 164,000 ₪ ששוב יודגש, כי הערכה זו ניתנה מבלי שבוצע בנכס זה ביקור כלשהו מטעמו של השמאי. עולה תמיהה כיצד עלה בידי השמאי לאמוד את שווי הבניה של בית המלאכה אם הוא כלל לא היה בתוכו ואף אחד מטעמו לא ערך שם ביקור. מחוות דעתו של השמאי והתמונות שהוצגו לפנינו עולה, כי בית המלאכה ממוקם באותו מבנה על חלקה 38 ובאותה קומה בה ממוקמת דירת מגוריו של התובע. השמאי העיד לפנינו, כי לא בוצע ביקור מטעמו גם בדירת מגוריו של התובע משום שלא היה צריך לכלול אותה בחוות דעתו. אלא, שאת שווי בית המלאכה שהוגדר כנכס מס' 2, השמאי היה צריך לאמוד ונשאלת השאלה כיצד יכול היה לדעת שאותו נכס שכונה על ידו נכס מס' 2, אינו מהווה חלק מדירת מגוריו של התובע , כפי שטען התובע לאורך כל ההליך, אם הוא לא ביצע כל ביקור, לא בנכס מס' 2 ולא בדירת מגוריו של התובע. שוב יודגש, כי מטעם השמאי בוצעו שני ביקורים במבנה כולו בתאריכים 1.6.09 ו- 8.6.09, אך למרות זאת לא נעשה שום ביקור בבית המלאכה שהוגדר על ידי השמאי כנכס מס' 2 ואין המדובר במצב שהתובע סרב לשתף פעולה ולהראות את הנכס לשמאי, כשלא ניתן לנו כל הסבר משכנע מטעמו של השמאי מדוע לא ביצע ביקור בנכס זה בטרם העריך את שוויו ומדוע בחר להעריך את שוויו מבלי שביצע בו ביקור. 19. יש לראות בחומרה את דו"ח השומה שניתן על ידי השמאי לגבי בית המלאכה, מבלי שהיה כל ביקור מטעמו של השמאי בבית מלאכה זה. תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית) תשכ"ו-1966, כוללות תוספת המגדירה את הפרטים המהווים את המינימום הנדרש לדו"ח שומה שנערך על ידי שמאי וסעיף (6) לתוספת זו, מחייב את השמאי לכלול עריכת ביקור בנכס בציון עורך הביקור ומועד הביקור. תקנה (3) לתקנות אלו של השמאים מחייבת מתן חוות דעתו של השמאי רק לאחר בדיקה אישית של השמאי, שלו או של שותפו או של מתמחה במשרדו ובמקרה שלנו נשאלת השאלה כיצד נעשתה כאן בדיקה של בית המלאכה, אם לא התקיים ביקור בנכס זה. 20. דו"ח השומה שניתן על ידי השמאי לגבי בית המלאכה, מבלי שנעשה בו ביקור מטעמו של השמאי, הוא בניגוד לדרישות המינימליות למתן חוות דעת של שמאי, שנקבעו בתקנות שמאי מקרקעין ומכאן שאין בידינו לקבל שומה זו. 21. מכאן, שהנתבע לא עמד בחובת הראיה המוטלת עליו להוכיח את היכולת להפיק הכנסה מבית המלאכה שכונה כנכס מס' 2. 22. לפי תעודת עובד הציבור של מר רבאח שאמא מיום 22.9.09, עולה כי לצורך חישוב זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה נלקחה בחשבון הכנסה רעיונית מבית המלאכה אשר כונה על ידי השמאי כנכס מס' 2, כל זאת החל מחודש 10.02. נכס זה כאמור הוערך על ידי השמאי בשווי כולל של 164,000 ₪. משלא קיבלנו את האמור בחוות הדעת של השמאי, ככל שהיא מתייחסת לבית המלאכה - נכס מס' 2, ומשלא הוכיח הנתבע יכולת להפיק הכנסה מנכס זה, לא היה מקום להביא בחשבון נכס זה כאילו הוא "נכס" לצורך חוק הבטחת הכנסה. על כן, הנתבע לא היה רשאי לקזז מגימלת הבטחת הכנסה של התובע החל מחודש 10.02, סכומים הנחשבים כהכנסות מבית המלאכה - נכס מס' 2. לסיכום 23. לאור כל האמור לעיל, לצורך חישוב זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה, יש לקחת בחשבון כהכנסה מנכס את הנכסים הבאים: א. זכויותיו של התובע בחלקה 37 גוש 19280 בשטח של 140 מ"ר שהעביר התובע לבנו ג'לאל ללא תמורה ביום 25.12.05, כשערכו של הנכס הנ"ל נכון ליום 1.12.06, הוא בסך של 50,000 ₪ ונכון ליום 1.7.09, הוא בסך של 56,000 ₪ ויש לראות בנכס זה כשייך לתובע עד ליום 25.12.10 (ראה סעיף 4 א' לפסק הדין). ב. הכנסות מדירת המגורים הממוקמת מעל דירת מגוריו של התובע , שהוערכה על ידי השמאי בסך כולל של 500,000 ₪, כשהכנסות מנכס זה נלקחות בחשבון מחודש 8.09 ואילך , כאמור בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם הנתבע ביום 22.9.09. 24. כפי שקבענו בסעיף 22 לעיל, הנתבע לא היה רשאי לקזז מגימלת הבטחת ההכנסה של התובע החל מחודש 10.02, סכומים הנחשבים כהכנסות מבית המלאכה שהוגדר על ידי השמאי כנכס 2, ועל כן, במידה ובוצע קיזוז כזה של סכומים, על הנתבע להשיבם לתובע. 25. בנסיבות אלו, כל צד ישא בהוצאותיו. הבטחת הכנסה