קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה: 1. בתביעה זו עותר התובע להכיר באירוע אוטם שריר הלב שנגרם לו ביום 21/7/05, כתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק).   2. בהחלטת ביניים מיום 5/5/09 קבענו כי לתובע ארע אירוע חריג בעבודתו, בסמיכות זמנים להופעת אוטם שריר הלב, ולכך מינינו את ד"ר זאהי חורי, שישמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, (להלן:"המומחה"), בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי.   3. בחוות דעתו מיום 24/5/09 קבע המומחה, בין היתר, כדלקמן: " א.התובע ...אושפז עקב אוטן חריף בשריר הלב... בשעה שתיים לפני בוקר בתאריך 24/7/05, בבי"ח הלל יפה... בהמדך החולה עבר צנתור לב...חשוב לציין שבאנמנזה בקבלתו למחלקה הקרדיולוגית בבית חולים הלל יפה מצויין שהכאב החל יום טרם קבלתו לסרוגין עד לקבלתו למיון ב-24/7/05 ולא הוזכר הכאב שהיה ב-21/7/05, ושנמשך לטענתו עד אירוע האוטם. ב. לאור העובדה שהאוטם אירע ב- 24/7/05 לפנות בוקר ולפי הסיפור הקליני קדמה לו כ 12 שעות טרם האוטם, משעות הצהרים, תעוקת חזה בלתי יציבה, כאבים בחזה במנוחה שנמשכו מס שעות לסירוגין עד לקבלתו בבית החולים.לכן הסבירות לקשר סיבתי בין האוטם ב-24/7/05 לבין האירוע החריג ב-21/7/05 איננה סבירה. ד. לפי האמור לעיל התקרית ארעה שלושה ימים טרם האוטם, או יומיים מאז הופעת בתעוקה הבלתי יציבה בחולה הסובל משני גורמי סיכון למחלת לב כלילית וכן בגיל הממוצע להופעת אוטם שריר הלב, סביר להניח שאירוע לא תרם תרומה משמעותית לבוא האוטם. ה. ...באופן עקרוני התובע יכול לחזור לעבודה כמורה נהיגה באופן הדרגתי אחרי ששה חודשים מתאריך האוטם. לצורך קביעה מדוייקת של קצב החזרה לעבודה חשוב לקבל תוצאות בדיקת המאמץ להערת הקושר הגופני ובדיקת האקו במידה ובוצעו". 4. בעקבות חוו"ד הנ"ל, הגישה ב"כ התובע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, שהועברה לתגובת ב"כ הנתבע, וזו התנגדה להעברת חלק מהשאלות המבוקשות. בהחלטה מיום 4/11/09 התייחסנו במפורט לבקשת ב"כ התובע ולתגובת הנתבע ביחס לכל אחת מהשאלות המבוקשות, והורינו על העברת חלק מהשאלות המבוקשות. 6. ביום 16/11/09 השיב כב' המומחה לשאלות, כדלקמן: "א. אכן הכאבים בחזה ובבטן נגרמו עקב הבהלה מהדריסה. ב. הכאבים ביד שמאל והלחץ בבטן במשך יומיים יכולים להיות כתוצאה מתעוקת חזה ולא מצביעים על פגיעה לבבית והתפתחות אוטם. ג. תרשים האקג משעה 01:10 בתאריך 24/07/05 מראה גלי Q ב- L3 AND AVF וכן צניחת קטע ST בחיבורים AVF L1 AND. מס' תרשימי אקג משעה 02:00 עד 05:00 שמראים את השלב החריף של האוטם, שינויים אלה אף חזרו לנורמה בשעות הראשונות, ולא מראים אוטם מבוסס מלפני יומיים כפי שאתה טוען. ד. אכן תואצת אנזים ה-CPK הייתה מעל הנורמה 489 יחידות, בשעה 03:53 ממצא המתאים לשלב החיריף של אוטם בשריר הלב. ה. אכן הטרופונין היה מעל הנורמה. ו. התרגשות יכולה להעלות דופק ולחץ דם שיורדים מיד אחרי ההתרגשות ויכולים לגרום לעומס חולף עם הלב כמו גם פעילות פיזית מאומצת ומצבים אחרים. ז. מבחינה תאורטית נכון, אך במרביתם המכרעת של התרגשויות לא נגרם קרע של פלאק טרשתי ומאידך מרבית הקרעים של פלאק טרשתי קוראים במנוחה ללא טריגר כל שהוא נראה לעין. ח. לא נכון, ראה תשובות לשאלות בית המשפט מיום 24/5/09. ט. ייתכן שהתובע סבל מכאבי בטן ממושכים מאז המאורע אך מבחינה קלינית התעוקה הבלתי יציבה הופיעה כ-12 שעות לפני קבלתו לפי תרשמי האקג ועלית אנזימי הלב. האוטם באופן וודאי לא היה ב-21/7/05. י. נכון לפי התיק הרפואי מאז 1997 לא צוין שהחולה סבל מתעוקה או גורמי סיכון נוספים אך לא מצאתי רישומים של ערכי לחץ דם ורמת שומני הדם בתוך התיק המצורף. מאידך ערכי לחץ דם היו גבוהים אחרי האוטם עד 160/100 ורמת השומנים בדם, 168 LDL וקבל בעטיים טיפול תרופתי, לא ניתן לשלול שהיו קיימים לפני האישפוז לפי החומר הרפואי שלפני. יא. נכון, לא הייתה עדות קלינית לתעוקת חזה, אוטם בשריר בלב, מאורע מוחי או מחלה בכלי דם פיריפיריים. יב. סיפור משפחתי הינו גורם סיכון שמעלה את הסיכוי לחלות בטרשת העורקים לעומת האוכלוסיה הכללית". 7. מיד עם קבלת תשובות המומחה הנ"ל, הורינו על העברתן לצדדים והם התבקשו לגשת למלאכת הסיכומים בכתב. עיקר טענות התובע בסיכומיו הן 8. ביום 7/12/10 הגישה ב"כ התובע את סיכומיה ובהם טענה, בין היתר, כי לפי קביעת ביה"ד ביום 21/7/05 ארע לתובע אירוע חריג בעבודתו, שגרם לבהלה חריגה כאשר כמעט ונדרס ע"י מכונית ששעטה לעברו בעת שחצה במעבר חציה, וכי האירוע היה שונה בעוצמתו, במימדיו ובסכנה שהתובע חש, לעומת תאונות או כמעט תאונות בהן היה מעורב כמורה נהיגה שכל עבודתו מתבצעת בכבישים. עוד נטען כי המומחה הרפואי מטעם בית הדין לא שלל לחלוטין את הקשר הסיבתי בחוו"ד הראשונה מיום 24/5/09, וסבר כי האירוע אירע 3 ימים קודם לכן, בעוד שהתובע הגיע לאחר חצות, דהיינו פחות מיומיים וחצי לאחר האירוע החריג. ועוד, המומחה בחוו"ד שלל למעשה את העובדות שקבע בית הדין, בעניין הרישום באנמנזה בביה"ח, אך הוסיף וקבע, כי סביר להניח שהאירוע לא תרם תרומה משמעותית לבוא האוטם, ז"א לדעתו, האירוע תרם לבוא האוטם אך לא משמעותית. בהמשך, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, קבע המומחה כי הכאבים בחזה ובבטן נגרמו עקב הבהלה מהדריסה. לעומת זאת, בסע' ז' לתשובות ההבהרה, ניתן ללמוד על "האני מאמין" של המומחה כאשר קבע: " במרביתם המכרעת של ההתרגשויות לא נגרם קרע של הפלאק טרשתי...", כלומר המומחה שולל באופן גורף קשר הסיבתי בין אירוע חריג לאוטם. עולה כי המומחה סבר שהוא נשאל אם האוטם היה ביום 21/7/05, אך לא זו השאלה, אלא האם הבהלה גרמה להופעת הכאבים בחזה בבטן ולאחר מכן התפתח האוטם. ב"כ התובע גם טענה כי בעקבות האירוע החריג, סבל התובע מכאבים , אך סבר כי מדובר בכאבים הקשורים לבעיה אחרת ממנה סבל, ולכן המתין עם הפניה לביה"ח, עד שלא יכל יותר. לסיכום נטען כי למרות חוו"ד המומחה של ביה"ד, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי האוטם בשריר הלב בו לקה התובע נגרם כתוצאה של האירוע החריג בעבודתו מיום 21/7/05, והוא מהווה תאונת עבודה בגינה יש לחייב את הנתבע לשלם גמלאות לתובע. עיקר טענות הנתבע בסיכומיו היו 9. ביום 12/12/10 הגישה ב"כ הנתבע את סיכומיה, בהם טענה, בין היתר, כי דין תביעתו של התובע להידחות מהטעם שלא הוכח קיומו של אירוע חריג מיום 21/7/05 שעה 15:00 והן בשל העדר קשר סיבתי בין האירוע לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע, לדעת המומחה מטעם ביה"ד. בעניין האירוע החריג חזרה ב"כ הנתבע על טענותיה בשלב העובדתי ובעיקר לעניין העדר הרישום באנמנזה הרפואית. בעניין הקשר הסיבתי נטען כי מהאנמנזה שברישומים הרפואיים עולה בבירור כי הסימפטומים הקליניים המבשרים את בוא האוטם החלו אצל התובע לכל המוקדם בצהרי יום 23/7/05. כך המומחה מטעם בית הדין קבע כי סביר להניח שהאירוע לא תרם משמעותית לבוא האוטם, ובחוו"ד המשלימה מיום 16/11/09 נקבע כי הכאבים ביד שמאל והלחץ בבטן מהם סבל התובע בסמוך לאחר האירוע מיום 21/7/05 לא מצביעים על פגיעה לבבית והתפתחות האוטם. עוד הוסיפה ב"כ הנתבע וטענה כי בהעדר נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטיה מחוות דעתו של ד"ר חורי זאהי, המומחה מטעם בית הדין, יש לקבל את חוו"ד הברורה, המנומקת והמעוגנת ברישומים הרפואיים ולדחות את התביעה בהעדר קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין המחלה, שלצורך הוכחתו על התובע היה להוכיח במידת וודאות של למעלה מ-50% קיומו של קשר סיבתי משמעותי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו, דבר שהוא לא הצליח לעשותו. דיון והכרעה 10.  כדי להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק, על התובע, המבוטח, מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין עבודתו. כך ולצורך הכרעה בשאלת קשר סיבתי זה, נעזר בית הדין במומחים רפואיים מטעמו אשר עליהם לבחון את הרקע הרפואי של המבוטח ונתוניו, ואת העובדות המתארות את תנאי העבודה אשר נטען שהיו גורמים להתהוות הפגימה בגופו. 11. באשר להכרה באוטם של שריר הלב שאירע למערער כפגיעה בעבודה- כבר נפסק, כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המל"ל - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ועוד). 12. בנסיבות המקרה שבפנינו ולאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לחומר הראיות ולשתי חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה, ככל שהיא מתייחסת להכרה באוטם של שריר הלב שהופיע אצל התובע ביום 24/7/05 לפנות בוקר, כפגיעה בעבודה - להידחות, אך ככל שהיא נוגעת לתעוקת הלב - דינה להתקבל. הכול מהנימוקים שאבאר להלן. 13. המומחה ובחוות דעתו הראשונה קבע כי לאור העובדה שהאוטם אירע ב- 24/7/05 לפנות בוקר ולפי הסיפור הקליני קדמה לו כ- 12 שעות טרם האוטם, משעות הצהרים, תעוקת חזה בלתי יציבה, כאבים בחזה במנוחה שנמשכו מס שעות לסירוגין עד לקבלתו בבית החולים, לכן הסבירות לקשר סיבתי בין האוטם ב-24/7/05 לבין האירוע החריג ב-21/7/05 איננה סבירה. המומחה הוסיף עוד והסביר בהמשך חוות דעתו זו, כי לדעתו סביר להניח שהאירוע החריג לא תרם תרומה משמעותית לבוא האוטם, לא רק משום שהתקרית ארעה שלושה ימים, (או יומיים וחצי כטענת ב"כ התובע), טרם האוטם, או יומיים מאז הופעת בתעוקה הבלתי יציבה, אלא ובנוסף גם משום שמדובר בחולה הסובל משני גורמי סיכון למחלת לב כלילית, יתר לחץ דם וסיפור משפחתי של מחלת לב אסכימית, הנמצא בגיל הממוצע להופעת אוטם שריר הלב. בהקשר לקביעה הנ"ל של המומחה, יש להדגיש שלשה עניינים מהותיים: האחד- כי הקביעה האחרונה הנ"ל של המומחה והמדברת בעד עצמה, ניתנה בתשובה לשאלת ביה"ד: " האם האירוע החריג החיש את בואו של האוטם, כך שאלמלא התקרית יתכן שבואו היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו, או אף לא היה בא בכלל?". השני- כי יישום ההלכה הפסוקה לפיה אוטם בשריר הלב יכול ויתרחש בעקבות אירוע חריג, גם בחלוף מספר ימים בין קרות האירוע החריג עד למועד התרחשות האוטם, אינו אוטומטי, אלא תלוי בעובדות המקרה הרלבנטיות, שבנסיבות ענייננו, עיקרן היו, המצאות שני גורמי סיכון למחלת לב כלילית אצל התובע, בנוסף להימצאות התובע בגיל ממוצע להופעת מחלה זו. השלישי- קביעת המומחה כי בנסיבות העניין הנ"ל, סביר להניח כי האירוע החריג לא תרם משמעותית לבוא האוטם, יש בה משום קביעה פוזיטיבית שאין מדובר בסבירות מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, במועד הופעתו. 14. יחד עם זאת, ולעומת המסקנה לעיל לפיה, המומחה שלל בחוות הדעת שלו באופן חד משמעי ומנומק את הקשר הסיבתי, בין האירוע החריג שאירע בעבודת התובע ביום 21/7/05 לבין האוטם שריר הלב שהופיע אצלו ביום 24/7/05, מתברר כי קביעותיו הנוספות בחוות הדעת ביחס לתעוקת החזה, מצדיקות התייחסות שונה, כפי שנסביר להלן. 15. כלל הוא כי תעוקת חזה יש ותוכר כשלעצמה, כתאונת עבודה, אם הוכח שהיא קשורה סיבתית לאירועי יום עבודה של מבוטח, אף אם הוחש בואה כתוצאה מאירועי יום האירוע בעבודה (ראו עבל 268/09 נחום רגב - המל"ל - לא פורסם, ניתן ביום 7/7/10). 16. בהקשר לתעוקת החזה, קבע המומחה בחוות דעתו השנייה, שאכן הכאבים בחזה ובבטן נגרמו עקב הבהלה מהדריסה, (האירוע החריג), וכי הכאבים ביד שמאל והלחץ בבטן במשך יומיים יכולים להיות כתוצאה מתעוקת חזה (אם כי לא מצביעים על פגיעה לבבית והתפתחות אוטם). מכאן וחרף קביעת המומחה כי האוטם באופן וודאי לא היה ב-21/7/05, הרי בעניין תעוקת החזה המצב שונה, וחוות דעתו כמכלול מצביעה על קשר סיבתי בינה לבין האירוע החריג שתואר בהחלטתנו על העובדות. 17. סוף דבר- על סמך כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע ככל שהיא נוגעת להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה. יחד עם זאת, אנו מקבלים את התביעה בעניין תעוקת החזה הבלתי יציבה, וקובעים כי תעוקת החזה הבלתי יציבה שהופיעה אצל התובע בסמוך לאחר האירוע החריג בעבודתו, מיום 21/7/05, הינה בגדר תאונת עבודה כמשמעה בחוק, בגינה זכאי התובע לכל הזכויות הנובעות מהכרה זו על פי הדין. 18. לאור התוצאה הנ"ל אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪, תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 19. זכות ערעור לבית הדין ארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודהקשר סיבתיתאונת עבודה