קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בידוע בציבור לעניין פנסיה: 1. לפני תביעה במסגרתה עותר התובע להכיר בו כידוע בציבור של המנוחה (להלן: "המנוחה"). 2. רקע עובדתי: א. המנוחה הועסקה במסגרת הסוכנות היהודית ומשכך, לאחר פרישתה זכאית היתה לקבל גמלה מהנתבעת. ב. התובע התגרש מהמנוחה בשנת 1997 אולם נותר להתגורר עימה תחת קורת גג אחת. 3. הליכים: א. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד הסוכנות היהודית, ביום 07/02/10 תוקן כנדרש ובמסגרתו נתבעה הנתבעת שלפני והוא יהווה גדר המחלוקת שלפנינו. ב. התובע הגיש תצהירים מטעמו, מטעם שניים מילדיו, רפאל יצחקי (להלן: "רפאל יצחקי") ואברהם יצחקי (להלן: "אברהם יצחקי"). בנוסף הגיש תצהירים מטעם שלושה משכניו מר לאופלד דוד, סטרול דוד וארואטי לאון בהתאם להסכמת ב"כ הנתבעת תצהיריהם התקבלו כראיה לתיק וזאת מבלי שנחקרו. בדיון שהתקיים בפני העידה אף ביתם המשותפת של התובע והמנוחה, גב' צביה מכלוף (להלן: "מכלוף"). להלן אפרש טענות הצדדים בהרחבה. 4. טענות התובע: א. התובע והמנוחה התגרשו עקב שקיעת התובע בחובות ומתוך חשש מנושיו. ב. התובע והמנוחה המשיכו לנהל משק בית משותף והתגוררו עם ילדיהם, כמו כן חלה תלות כלכלית בין התובע והמנוחה. 5. טענות הנתבעת: א. המנוחה היתה גרושתו של התובע ומשכך אינו נחשב כאלמן. ב. התובע לא הוכיח כי ניהל משק בית משותף עם המנוחה. ג. המנוחה לא פנתה להסדיר מעמדו של התובע כבעלה כשאיר לעניין תשלום קרן פנסיה והתובע אף לא ירש את רכושה של המנוחה לאחר מותה. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה יש לראות בתובע כידוע בציבור של המנוחה ובהתאם כי זכאי לתשלום פנסיית שארים מהנתבעת, להלן אפרש החלטתי. 7. היחסים בין המנוחה לתובע: א. המנוחה היתה עובדת הסוכנות היהודית ולאחר פרישתה קיבלה פניסה מהנתבעת בהתאם להוראות חוקת הפנסיה של עובדי הסוכנות היהודית לא"י וההסתדרות הציונית העולמית (להלן: "חוקת הפנסיה"). סעיף 16 לחוקת הפנסיה קובע: "אלה הם שאריו של נפטר לצורך חוקה זו: א. מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו לפחות שלוש שנים (אלמנה). ב.מי שהיה בעלה בשעת מותה, לרבות מי שהיה ידוע בצבור כבעלה וגר עמה לפחות שלוש שנים (אלמן)" ב. המנוחה והתובע התגרשו כשהתובע עותר כי נכיר בו כידוע בציבור של המנוחה שכן לטענתו, התגרשו באופן פיקטיבי על מנת לחמוק מנושים. ג. "המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול; ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (דב"ע נג/7-6 בטר - קג"מ פד"ע כז' 135 בעמ' 140. דב"ע 97/37-6 פוגל - מבטחים פד"ע לב' 372 עמ' 376). נוסיף לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", כי דרישת המגורים יחדו ראויה להיתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אוביקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר (עבל 241/05 זאמרא מירי - המוסד); זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף." [ראה ע"ע 513/06 קריסלדה קסידסיד -מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 03/05/07)]. [עוד בעניין זה ראה ע"א 621/69 ניסים נ' יוסטר, פד' כד (1) 617; ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב - קג"מ (לא פורסם, ניתן ביום 26/06/01)] . דברים אלו יפים בשינויים המחוייבים אף ביחס לתביעתו של התובע. ד. התובע טען כאמור כי התגרש מהמנוחה בשל חשש מנושיו וזאת, בעקבות קריסת עסק שניהל (ראה עדותו בעמוד 11 שורות 1-16 לפרוטוקול הדיון), טענות דומות השמיעו ילדיו: רפאל יצחקי העיד: "ש. למה ההורים שלך התגרשו? ת. בגלל שהיו בעיות כלכליות. ש. אתה מציין בתצהיר כדי שזה היה כדי ליצור הפרדה למראית עין? ת. היו עיקולים. ש. ממי? ת. לחובות שהיו על אבא שלי, על מנת שלא יוציאו דברים מהבית. ש. ומה סוכם ביניהם בגירושין? ת. לא. ש. באיזה שנה זה היה? ת. אני לא זוכר. זה לא היה משהו של גירושים אמיתיים שזוכרים דברים כאלה. ש. הדירה שאתה גרת איתם ביחד על שם מי רשומה? ת. בשכירות. ש. מאיזה שנה? ת. 12 שנה, כך אני חושב" (ההדגשה שלי - א.ע.)(עמוד 4 שורות 5-19 לפרוטוקול הדיון). אברהם יצחקי העיד: "ת. לא. הם ניהלו את החיים שלהם כרגיל רק שהיה לאבא שלי בעיות כלכליות, כל הזמן היו באים משטרות הביתה, אמא לא יכלה לראות זאת, אז הם כאילו התגרשו . ש. ויותר לא היה בעיות? ת. כן, אבל הם חיו ביחד, ניהלו חשבונות ביחד" (עמוד 6 שורות 21-25 לפרוטוקול הדיון). ה. צביה מכלוף העידה כי לא ראתה בהליך גירושיהם של הוריה כמשהו ממשי שכן נותרו לחיות כזוג נשוי לכל דבר ועניין: "ש. מתי זה קרה פחות או יותר? ת. לא יודעת להגיד. זה לא היה טראומתי בשבילנו, זה לא היה הליך גירושים, זה היה משהו סתם. ש. שיתפו אתכם בזה? ת. הם אמרו לנו שאם ישאלו אותנו נגיד שהם גרושים. זה לא היה טראומתי ולכן אינני זוכרת. הם עשו זאת ביניהם והכל נמשך כרגיל" (עמוד 8 שורה 25 וכן עמוד 9 שורות 1-5 לפרוטוקול הדיון). ו. התובע לא ניהל חשבון בנק משותף עם המנוחה לטענתו, מחשש מעיקולים ונושים, רפאל יצחקי העיד: "ש. להורים שלך היה חשבון בנק משותף? ת. לא. ש. למה התכוונת שכתבת שההורים שלך ניהלו משק בית משותף, ההוצאות וההכנסות היו משותפות? ת. משותפות. ש. אמרת שלא היה חשבון משותף? ת. נכון, את החשבונות הם היו משלמים ביחד. ש. מאיפה שילמו? ת. או שהיא מוציאה מהבנק או שהוא היה מביא כסף ומשלם. ש. חשבון בנק היה רק לאמא? ת. לא, היה גם לאבא, אבל בגלל שהיה לו עיקולים הוא היה משתמש במזומן" (עמוד 5 שורות 4-14 לפרוטוקול הדיון). ז. אברהם יצחקי העיד כי הוריו ניהלו חשבונות נפרדים כאמור אולם עשו שימוש בחשבון הבנק של אחיו, רפאל : "ש. לאמא היה חשבון בנק? ת. כן, אני יודע שהיא היתה מעבירה כספים לחשבון של אחי. ש. למה? ת. זה היה חשבון משותף של המשפחה. ש. אצל האח? ת. כן, כולל אבא שלי, גם הוא ניהל את החשבון. ש. כשהיה צריך לשלם חשבון חשמל? ת. גם אבא, היה משלם ומעביר כספים. ש. מהחשבון הזה? ת. אני לא בעל החשבון ואני אישית לא יודע. ש. אמא שילמה חשבונות? ת. שניהם שילמו, שכירות מחייה והכל. ש. לאבא יש חשבון בנק? ת. אבא חי מביטוח לאומי" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 7 שורות 3-16 לפרוטוקול הדיון). "ש. הקצבה של אבא נכנסה לחשבון של אח? ת. לא, הוא העביר כספים לחשבון . ש. איך הוא היה מקבל את הכספים? ת. דרך דואר. ש. הוא היה מושך את הכסף ושם אותו אצל האח? ת. כן, אם היה צריך חשמל אז הוא היה משלם חשמל והכל" (עמוד 7 שורות 22 עד עמוד 8 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). ח. באשר לתשלום החשבונות השוטפים העיד התובע: "ש. וועד בית שהיה צריך לשלם , מי שילם? ת. וועד בית בטשרניחובסקי הבן שלי היה מטפל בגינה אז הם היו מורידים את זה. ש. ארנונה? ת. אנחנו היינו משלמים. ש. איך? ת. מלכה היתה נותת לי או שאני הייתי משלם בתחילת שנה, בגלל ההנחה שהיתה לה. ש. היה לה הוראת קבע? ת. לא. היינו באים לשם בתחילת שנה ומשלמים מזומן או שיק על שם מלכה. ש. גז? ת. לא היה לה הוראת קבע, היא שילמה בשיקים. ש. חשמל? ת. שיקים, או שאני הייתי משלם" (ראה עמוד 14 שורות 11-24 לפרוטוקול הדיון). ט. מצאתי טעם לפגם בכך שהמסכת העובדתית לא פורשה במסגרת תצהיר התובע ותצהיריהם של בניו, בנוסף אציין כי רפאל יצחקי שניהל חשבון בנק בו עשו שימוש אביו, התובע, ואימו המנוחה כנטען על ידי התובע, לא העיד בעניין באופן מפורט דיו. בנוסף, התובע צירף רק בשלב הסיכומים את תדפיסי חשבון הבנק של בנו, רפאל יצחקי ושל המנוחה. עם זאת לאור העדויות שהובאו בדיון, שהיו מהימנות בעיני ולאור האמור בתדפיסי החשבון, המתיישב עם עדויותיהם כמפורט לעיל לפיהן התובע וכן המנוחה בצעו העברות כספים לחשבון הבנק שבבעלות רפאל, בנם, מצאתי לקבל טענת התובע לפיה ניהל כלכלה משותפת עם המנוחה. בנוסף, התובע העיד כי שילם עבור הטלפון הנייד של המנוחה כמו גם עבור מכשיריהם של יתר בני המשפחה במזומן חודש בחודשו (עמוד 13 שורות 19-25 וכן עמוד 14 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון), מתדפיס חשבון הבנק של רפאל יצחקי עולה כי אכן שולמו סכומים לחברת מירס חודש בחודשו כטענתו. י. באשר לחייהם המשותפים של התובע והמנוחה העידה גב' מכלוף: "ש. ההורים היו נוסעים ביחד לחופשות? ת. איתנו. ש. בשנים האחרונות? ת. תמיד היינו נוסעים ביחד, חגים / על האש/ טבריה. ש. מי שילם? ת. ההורים. ש. איך אבא שילם? ת. היה לו קצבה שהיתה נכנסת לו לבנק הדואר. הוא מוגבל. הוא היה מוציא את הכסף ומביא לאמא, אמא היה לה חשבון פעיל. לפעמים הוא עבד גם עם החשבון של אחי" (עמוד 9 שורות 15-24 לפרוטוקול הדיון). י"א. התובע העיד: "למלכה היה חשבון שכל הכסף שלה מהסוכנות היה נכנס לבנק דיסקונט, בגלל שהייתי מוגבל באיחוד התיקים לא יכולתי לפתוח חשבון, היה לי חשבון בדואר, והייתי בא לביטוח לאומי ומקבל כסף. בגלל שלא היה לי איפה לשים את הכסף הייתי מעביר לחשבון של הבן ומפקיד אצלו, ומלכה היתה מעבירה אליו דרך הטלפון ומשם היינו מושכים. אני הייתי בבית. מלכה כבר לא יכולה לעשות כלום היא קיבלה קישיון בידיים, היתה עוזרת בית שעוזרת לה לנקות ולשטוף את הבית כי היה לי קשה לעשות זאת. אני הייתי מבשל בחגים והייתי עושה הכל בבית. לא התייחסתי לגירושים האלה מבחינת הילדים והמשפחה, הלכנו לרבנות ויצאנו מהדלת חזרנו הביתה. הלכתי רק לשנות את הכתובת" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 11 שורות 11-20 לפרוטוקול הדיון). "אני טיפלתי באישתי, גם המטפלת שהיתה לנו היא היתה רק מנקה, אני הייתי נכנס לעזור לה להתקלח. הייתי חי כמו שלא קרה שום דבר. אני הפסדתי כספים, הפסדתי אמבולנסים אני חי משנת 99 מהביטוח הלאומי, טיולים משפחתיים והכל היה ביחד" (עמוד 11 שורות 23-24 עד עמוד 12 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון). מעדותו עולה כי סעד את המנוחה היה מעורב בטיפולים הרפואיים שעברה ואף שהה עימה ביומה האחרון בבית החולים (עמוד 12 שורות 9-18 לפרוטוקול הדיון). בנוסף, העיד התובע כי היה בבעלותו רכב, אמבולנס שהוסב לרכב רגיל בו עשתה המנוחה שימוש שכן היתה נכה והשתמשה בכיסא גלגלים (ראה עדות התובע בעמוד 14 שורות 4-10 לפרוטוקול הדיון). י"ב. התובע העיד כי לא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בו כידוע בציבור של הנוחה וזאת מפאת חוסר ידיעה (עמוד 15 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). י"ג. לאור כל האמור מצאתי כי התובע ניהל חיים משותפים עם המנוחה בכלכלה משותפת וכי יש להכיר בו כידוע בציבור ובהתאם, כי זכאי לתשלום פנסיית שארים מהנתבעת. י"ד. הנתבעת טענה כי הסכם הגירושים של התובע והמנוחה כולל בחובו תניות מהותיות ביחס לתשלום דמי מזונות ילדים וכן באשר לחובות שצבר התובע ומכאן אין לקבל טענת התובע לפיה הגירושין מהמנוחה היו פיקטיביים. אין בידי לקבל טענה זו, העובדה כי התובע המשיך להתגורר עם המנוחה ולגדל את ילדיהם במשותף בכלכלה משותפת מצביעה על כך שהגירושים היו פיקטיביים. ט"ו. אני ערה לעובדה כי התובע התגרש מהמנוחה בגירושים פיקטיביים, הנתבעת טענה כי אין ליתן יד להתנהלות מעין זו שלפנינו וכי מדובר בתופעה פסולה, בנסיבות העניין, אינני מוצאת לנכון לקבוע מסמרות בעניין ומכל מקום הרי שהתובע הוכיח כי חי עם הנתבעת חיים משותפים על כל המשתמע מכך כנדרש בחוקת הפנסיה ומשכך מצאתי לקבל תביעתו בנדון. ט"ז. העובדה שהמנוחה אינה חתומה על צוואה כלשהיא המתייחסת לתובע אינה מעלה ואינה מורידה בעיניניינו שכן לטענת התובע הוא עצמו הסדיר את צו הירושה לאחר מותה ובמתכוון לא כלל עצמו כיורש וזאת לאור היותו חייב מוגבל באמצעים ומתוך חשש מנושים. 8. סוף דבר: א. התביעה מתקבלת. ב. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪. פנסיהידועים בציבור