קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בעבודה מועדפת: 1. הוגשה תביעה בעקבות החלטת המוסד לבטוח לאומי, שלא לשלם לתובעת מענק לעבודה נדרשת ומועדפת. 2. במכתב הדחייה פורטו הנימוקים לדחייה: א. התובעת לא עבדה בעבודה שהוכרה כנדרשת. ב. התובעת לא השלימה 6 חודשי עבודה באותה עבודה. 3. בישיבת 2/3/10 גובשו מוסכמות ופלוגתאות: מוסכמות: א. התובעת השתחררה משירות סדיר ב- 10.4.08. ב. התובעת עבדה בחברת יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ מ- 6.7.08 עד 22.3.09 על פי האישור, נספח ג' לכתב התביעה (בידי התובעת אישור נוסף מחברת יורוקום שכעת הציגה במעמד הדיון ועל פיו עבדה עד ה- 29.3.09. האישור יצורף לתצהירה). פלוגתאות: א. האם עבדה התובעת בסוג עבודה או מקום עבודה המקנה זכאות על פי סעיף 174 (א) ולוח ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 לצורך קביעת זכאותה למענק עבודה מועדפת. ב. האם קמה לתובעת זכאות למענק מכח מניעות, השתק ו/או עילה אחרת מכח המשפט המנהלי. ג. האם קמה לתובעת זכאות למענק מכח תשלום שנעשה, לטענתה, לחיילות משוחררות אחרות שעבדו באותו מפעל כטענתה. 4. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 4/7/11 נשאלו על ידי בית הדין מספר שאלות, לרבות האם מפעל יורוקום מוגדר כמפעל ייצור, האם שונתה הודעת המל"ל בעניין זה ואם כן - מתי שונתה. 5. בעקבות הדיון הוגשה הודעת המל"ל ולאחריה תעודת עובד ציבור בה נאמר: "לפי סעיף 174 (א) תביעתו למענק עבודה מועדפת נדחתה. הסיבה - לא עבד בעבודה מועדפת. יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ, אינה חברה המייצרת טלפונים סלולריים אלא חברה המייבאת טלפונים סלולריים מחו"ל ומשווקת אותם לארץ. לצורך שיווק המכשירים המיובאים מבצעת החברה פעולות התאמה של המכשירים לרשת המקומית. פעולות אלה לא הופכות את המקום למפעל ייצור. הסתבר כי שילמנו בטעות מענקים לחיילים משוחררים שעבדו במרכז הלוגיסטי של החברה אך הטעות נבעה מאישור מטעה של המעסיק שציין, כי במרכז הלוגיסטי הארצי של יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ עבדו חיילים בתפקיד של עובדי ייצור במח' יצור. כאשר התגלתה הטעות, הנחינו את פקידי התביעות בסניפים לא להכיר בחב' כמקום עבודה נדרשת". 6. התובעת נחקרה ביום 3/11/10 ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב. 7. ב"כ התובעת הפנה, בדיון ובסיכומים, לפסק הדין. בל (ירושלים) 2387/10 אוריה מרזאי נ' המוסד לבטוח לאומי, ניתן ביום 28/4/02 על ידי מותב בראשות השופטת (כיום - הנשיאה) פרוז'ינין. 8. לאחר עיון בעדות התובעת, בעובדות המוסכמות ובסיכומים, לא נותר לנו אלא לאמץ בשתי ידיים את שנקבע בתיק בל (ירושלים) 2387/10 הנ"ל. נפרט מסקנתנו להלן. 9. סעיף 174 לתיק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ח - 1995, קובע בסעיף (א) את הגדרת עבודה מועדפת המזכה במענק: "(א) בסעיף זה - עבודה מועדפת - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה שקבע השכר בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור משרד העבודה והרווחה, ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165 (א) ו- (ב)". תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג - 1983 קובעת כי: "2. עבודה מועדפת כעבודה מועדפת לעניין סעיף 127 טז1 לחוק תיחשב עבודה במקומות עבודה ובסוגי עבודה כמפורט בתוספת". בתוספת מפורטים סוגי עבודה ומקצועות שהעבודה בהם תיחשב כעבודה מועדפת לעניין סעיף 127 טז1 (סעיף 174 לחוק מתשנ"ה - 1995) כדלקמן: "(א) במפעלי תעשיה מלאכה ותידלוק (א). עבודות מתכת - (1) מסגרת וריתוך (2) חרטות וכרסום (3) חשמלאות (4) מכונאות (5) מכשירנות (6) משחיזנות (ב). הלבשה - (7) חייטות ותפירה (8) גזרנות (9) תפירת עור (ג). עבודות בלתי מקצועיות - (10) עבודה בלתי מקצועית בתעשיית המזון והטקסטיל ובתעשיות אחרות, לרבות עבודה בתחנות דלק, הפעלת מכונות ועבודת נקיון ולמעט עבודה פקידותית". 10. בפסק הדין הנ"ל נדונה השאלה האם העבודה שביצעה התובעת שם, הינה בגדר עבודה בלתי מקצועית בתעשיות אחרות, היינו - האם עסקה התובעת בעבודה המהווה חלק מתהליך היצור של המפעל. בית הדין שם נבנה מהגדרת המונח "ייצור" במילון אבן שושן: "עבודה והתקנה של סחורות או מכשירים וכדומה". 11. התובעת בתצהיר ובעדות הסבירה שעבודתה היתה להוציא מכשירי טלפון סלולרי מאריזתם, שהגיעו מחו"ל, ולהשמישם על ידי התקנת תוכנות, הכנסת כרטיסי זכרון, תיכנות המכשיר כך שיעבוד בארץ, התאמה לרשת המקומית, הכנסת חוברות לתוך המארז. לדבריה, הפכו את המכשיר "ממכשיר מת למכשיר פעיל". 12. לא הוכח שהתובעת נדרשה לעבוד הכשרה או לימוד לצורך ביצוע העבודה. משמע - העסקתה עונה על הגדרת "עבודה בלתי מקצועית" לעיל. זאת ועוד, אין דומה עבודת ייצור שבוצעה בשנת 1995 וקודם לכן, לעבודה ייצור המבוצעת כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה והכנסת תוכנות מחשב לשימוש יומיומי. בעוד שבעבר, עבודת ייצור היתה בעלת קונוטציה של "צוארון כחול", של עבודות הדורשות שימוש בידיים, הרי שכיום, לא מן הנמנע שיש לכלול בתוך הגדרת "ייצור", גם עבודות שאינן "מלכלות ידיים" אלא נעשות באמצעות מחשב ומטרתן "להתקין" את מכשירים על מנת לאפשר שימוש בהם. ראו לענין זה דברים שנכתבו בימים האחרונים מפי מותב בראשות הנשיא רמי כהן, בענין בל 1148-12-09 ליאל (אולגה) שיינין נ' המל"ל מיום 28/2/11. 13. התובעת בתצהירה, סעיף 16, מתייחסת לשתי חיילות משוחררות שעבדו ביורוקום וקיבלו מענק בשנת 2008. המוסד לבטוח לאומי בתעודת עובד ציבור, טוען כי ככל שנפלה טעות ושולמו מענקים בעבר, אין בטעות כדי להצדיק תשלום מענק שאינו מגיע על פי החוק. 14. טענה זו של המל"ל עוררת תמיהה, נוכח העובדה שבתיק בל 2378/10 הנ"ל, הועלתה טענה זהה, בדבר אחרים שקיבלו את המענק בשנת 2001 ואף שם טען המל"ל שטעות אינה יכולה להיות עילת תביעה. 15. מדברים אלה מתברר שה"טעות" היתה ידועה למל"ל, לכל הפחות בשנת 2002, עת הוגשה תביעה בבית הדין לעבודה בירושלים והתבררה. לא ברור כלל וכלל כיצד חזרה "הטעות" בשנת 2008 ושמא היו עוד "טעויות" מסוג זה במהלך השנים ואף בשנת 2008 או 2009. על כך התבקש המוסד לבטוח לאומי לבדוק ולהגיב בתעודת עובד ציבור, אך הסתפק באמירה כללית כי נעשו טעויות בעבר, ולא פירט. 16. התובעת, חיילת משוחררת, המבקשת לקבל מענק. לשם כך פונה לחברת כח אדם וזו מפנה אותה ליורוקום ומבהירה שאם תעבוד שם - תקבל את המענק. התובעת משלימה ששה חודשי עבודה ביורוקום ופונה למוסד לבטוח לאומי בבקשה לקבלת המענק. בקשתה נדחית. 17. המל"ל מלין על כך שהתובעת לא פנתה אליו קודם לתחילת העבודה ביורוקום ע"מ לברר האם מדובר בעבודה העונה על הוראות החוק. לעניין זה אמר ראשית, כי אין בחוק חובה על החייל המשוחרר, לקבל אישור מהמל"ל על העבודה שהוא הולך לבצע. שנית, לאור האמור לעיל בדבר "הטעות" אשר כלל לא ברור אם הן אכן טעויות, לא מן הנמנע שלו היתה פונה, היתה מקבלת תשובה, כי קודמים לה קיבלו ומקבלים את המענק. 18. שעה שהמל"ל מודע לכך שחברת יורוקום או מי מטעמה, מבטיח הבטחות לחיילים משוחררים שאין מאחוריהם כיסוי, היה על המל"ל לפעול בעניין ולהבהיר ליורוקום, או לגורמים אחרים המעורבים (שירות התעסוקה, חברות כח אדם וכיו"ב), שלא יאושר מענק למי שמועסק אצלה. לו כך היה המל"ל פועל, היה נמנע המצב שבו שנה אחר שנה, חיילים עובדים ביורוקום, חלקם מקבלים מענק וחלקם לא. 19. סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. המל"ל ישלם לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. 20. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. עבודה מועדפת / מענק שחרור