קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להכרה כעובד מדינה עם קביעות: 1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתם של התובעים להכיר בהם כעובדי מדינה, על כל המשתמע מכך, החל ממועד תחילת העסקתם בפועל בטלוויזיה החינוכית הישראלית. בדיון שהתקיים ביום 28.6.09 הוחלט על פיצול הדיון, כך שתחילה תתברר שאלת מעמדם של התובעים, סוג התפקיד, הדרגה, היקף המשרה ומועד תחילת יחסי העבודה ובהמשך יוכלו התובעים לכמת את תביעתם. 2. התובעים הועסקו בטלוויזיה החינוכית (להלן "טח"י") במעמד של משתתפים חופשיים. התובעת הועסקה תחילה כמלבישה, בהמשך כאביזרנית וכיום משמשת כאביזרנית בכירה. התובע הועסק כבמאי פרומו. 3. בתחילת ההליך טענה המדינה להעדר יחסי עבודה. ביום 24.9.08 הודיעה המדינה כי לאור קביעותיו של בית הדין בתיקים אחרים, היא מוותרת על טענת העדר יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אך ביקשה להכריע בשאלת מעמד התובעים. 4. ביום 28.12.04 נחתם הסכם קיבוצי (להלן "הסכם 2004") בין ההסתדרות הכללית לטח"י. עד למועד חתימת הסכם 2004, תנאי העבודה של עובדי טח"י היו צמודים לתנאי העבודה של עובדים ברשות השידור. הסכם 2004 קבע כי תנאי העבודה של עובדים שעבדו בטח"י לפני יום 1.1.04, ימשיכו להיות צמודים לתנאי העבודה של עובדים ברשות השידור וכי עובדים שהחלו לעבוד לאחר יום זה - תנאי עבודתם יוצמדו לתנאי העבודה של עובדי מדינה ולא של רשות השידור. טענות הצדדים 5. התובעת טענה כי יש להכיר בה כעובדת של המדינה המועסקת במשרה מלאה החל מיום 9.9.01, המועד בו החלה לעבוד בנתבעת. כמו כן טענה כי יש להכיר בכל הוותק המקצועי אותו צברה טרם תחילת עבודתה בטח"י, כי הדירוג הנכון לתפקידה הוא דירוג עיתונות-הפקה ודרגתה נכון לוותקה הינה דרגה 40. בנוסף טענה התובעת כי מאחר וטח"י לא פעלה להסדרת מעמדה, על אף פסיקת בית הדין, ומשחלפו למעלה משמונה שנים ממועד תחילת עבודתה בטח"י, הרי שיש להכיר בה כעובדת קבועה. לאור האמור, עתרה התובעת למתן סעד הצהרתי לפיו היא עובדת קבועה של המדינה ממועד תחילת עבודתה בה ולזכאותה לכל הזכויות הכספיות להן זכאים עובדי המדינה. 6. התובע טען כי יש להכיר בו כעובד של המדינה המועסק במשרה מלאה החל מיום 26.12.04, המועד בו החל לעבוד בנתבעת. כן טען כי הדרגה התחילית בה היה אמור להיקלט היתה דרגה 36 ובהתאם ביום 26.12.06 הוא אמור היה לקבל דרגה 37 וביום 26.12.08 אמור היה לקבל דרגה 38. לאור האמור, עתר התובע למתן סעד הצהרתי לפיו הוא עובד המדינה ממועד תחילת עבודתו ולזכאותו לכל הזכויות הכספיות להן זכאים עובדי המדינה. 7. המדינה, כאמור, טענה תחילה להיעדר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים אולם ביום 24.9.08 הודיעה כי היא מוותרת על טענתה זו. לטענת המדינה, התובעת עבדה מיום 9.9.01 ועד ליום 31.12.03 ולאחר נתק של מעל לשנה וחמישה חודשים, חזרה לעבוד בנתבעת, מיום 16.5.05 ואילך. לטענתה, מועד תחולתו של הסכם 2004 הינו רטרואקטיבי החל מיום 1.1.04 ומאחר וחל נתק בעבודתה של התובעת והיא החלה לעבוד שוב ביום 16.5.05 ניתן לקדמה על פי הוראות התקשי"ר בלבד. משכך, נטען כי משרתה של התובעת הינה כשל משרת אביזרנית במתח דרגות 35-37 בדירוג העיתונאים ולכל היותר היא יכולה לקבל דרגה 37+. באשר לתובע טענה המדינה כי העסקתו החלה ביום 26.12.04 בתפקיד במאי פרומו וכי נכון לשנת 2009 הוא עבד במשרה מלאה. כן נטען כי לאור התפקיד שביצע התובע ולאור נתוניו האישיים, ניתן, לכל היותר, להקבילו לעובד בדירוג העיתונאים עד לדרגת השיא 37. תצהירים ועדויות 8. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית עליהם נחקרו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. כן העיד מטעם התובעים מר דני בללי, העובד כאביזרן בכיר בטח"י. מטעם המדינה הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' לאה כץ, המשמשת כמנהלת ענף משאבי אנוש בטח"י משנת 1974 ותעודות עובד ציבור של הגב' ורדה פרידמן, מנהלת מחלקת שכר - אומנים בטח"י. העדות נחקרו על התצהיר ועל תעודות עובד הציבור במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו. דיון והכרעה 9. כאמור, ביום 24.9.08 הודיעה המדינה כי היא מוותרת על טענת העדר יחסי עבודה בין הצדדים. משכך נותר לברר את שאלת מעמדם, סוג התפקיד, הדרגה, היקף המשרה ומועד תחילת יחסי העבודה של התובעים. מעמד התובעים 10. התובע עתר להכיר בו כעובד מדינה החל מתחילת העסקתו ובסיכומים עתר לראשונה להכיר בו כעובד קבוע. התובעת עתרה עוד מתחילת ההליך להכיר בה כעובדת מדינה קבועה. המדינה טענה כי יש להקביל את התובעים לעובדים במשרת מסגרת מחוץ לתקן המועסק בחוזה מיוחד במשרה לעבודה בלתי צמיתה (להלן: "משרת עב"צ"). 11. "עובד קבוע" הינו עובד שהתמלאו לגביו ההליכים הקבועים בסעיפים 15, 17 ו- 19 לחוק שירות המדיעה (מינויים) והוראות התקשי"ר (סעיף 02.0212), ובהם קבלת לעבודה באמצעות מכרז, קבלת כתב מינוי וכד'. ההליכים הנדרשים לקבלת קביעות בשירות המדינה הינם בגדר תנאי בלעדיו אין, שכן הליכים אלה אינם דקלרטיביים אלא קונסטינטוטיביים ע"ע 389/03 חסון נ' משרד השיכון (2008); ע"ע 545/05 עו"ד חיון נ' מדינת ישראל (2006); ע"ע 596/07 פלונים נ' מדינת ישראל (2008). לגבי העובד ה"חיצוני" לא מתקיימים ההליכים הנדרשים. הוא לא התקבל לעבודה באמצעות מכרז, לא עבד בתקן, לא עבר את ההליכים הפורמאליים של קבלת עובד לשירות הציבורי ולא קיבל כתב מינוי כעובד מדינה. בע"ע 168/05 שלמה נקש נ' מדינת ישראל - משרד התקשורת (2006) נפסק בדעת הרוב כי אין בעובדה שעובד לא עמד בתנאים המותווים בחוק שירות המדינה (מינויים) כגון: בדיקה רפואית, הצהרת אמונים, הצהרת רכוש ועוד כדי להוות נימוק מספיק לשלילת מעמדו כעובד קבוע. כב' השופט רבינוביץ נסמך על סעיף 28 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיו: "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו" וקובע כי ניתן לומר שהמדינה אשר סיווגה את העובד בטעות כ"קבלן" וכך העסיקה אותו, מנעה את קיום התנאים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים) כמו הדרישה לבדיקה רפואית ולהצהרת אמונים, ולכן אין היא זכאית להסתמך על אי קיומם. עם זאת, בפסק הדין שניתן מספר חודשים מאוחר יותר, בעניין דברת שוואב קבע כבוד הנשיא אדלר: "אף אם ייקבע, כי דברת היתה עובדת מדינה, כדעת סגנית הנשיא, או עובדת של מעסיקים במשותף של חברת אספקה ובטחון בע"מ כמעסיקה העיקרית והמדינה כמעסיקה במקרה שהחברה אינה מסוגלת למלא את התחייבויותיה לעובדת, כדעתי, אין לקבוע כי דברת הינה "עובדת קבועה" או עובדת מדינה לפי חוק שירות המדינה מינויים, שכן היא: לא התקבלה לעבודה באמצעות מכרז, לא עבדה בתקן, לא עברה את ההליכים הפורמליים של קבלת עובד לשירות המדינה ולא קבלה כתב מינוי כעובדת מדינה. כך אף נפסק על ידנו בעבר בשורה של פסקי דין... לאמור "אין להקים למערערים במחי יד מעמד של עובדי מדינה, ואין ניתן להפכם לכאלה באופן 'אוטומטי'. הקניית מעמד של 'עובד מדינה' דינה להיעשות לפי דרישות הדין ובמסגרתן, כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959". כפועל יוצא היא אינה זכאית לזכויות או להטבות האחרות המוקנות לעובדי מדינה, או לחלקן, כגון הזכות לפנסיה תקציבית. היא זכאית לתנאי העבודה שנקבעו בחוזה העבודה האישי שלה ולזכויות שנקבעו בחוקים ובהלכות שעניינם משפט העבודה המגן". (שם, בעמ' 19,20). עמדה זו לא שונתה בפסיקה מאז. ראו גם ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' פאהום (2008) החוזר על הלכת חסון ומחזק את שנקבע בה. 12. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי אמנם להלכת חסון חריגים מצומצמים, אולם אלו נכונים במציאות נורמטיבית מסויימת, שבה מתקיים אלמנט תום-לב מצד המעסיק. לשיטתו, במציאות בה המדינה עושה שימוש בהלכה זו תוך התעלמות מנורמות בסיסיות של כיבוד פסקי דין, במצב בו עשרות עובדים נקלטים בשיטתיות ללא מכרז ואילו כלפי התובעים נטען שלא ניתן לקבוע שהם עובדים קבעים מכיוון שלא עברו מכרז - במצב דברים זה, אין מקום לאפשר למדינה לפעול באופן גורף ומכוון, תוך פגיעה במי שלא יכלו להיקלט כעובדים, בשל מחדלים ומעשים מכוונים מצד המדינה. הגם שבהחלט מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעים כי יישומה של הלכת חסון כפוף לעיקרון תום הלב, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהלכת חסון, על דרישת ההליכים הקונסטיטוטיביים על פיה, לא שונתה. בנוסף, לא ניתן גם להתעלם מכך שעל הלכה זו שב וחזר בית הדין הארצי בפסיקתו, הגם שמצב הדברים כפי שהוא במקרה שלפנינו, נכון גם לשטחי פעולה והעסקה רבים אחרים במדינה, בבחינת מצוי - אך לא רצוי. משכך, אין בידינו לקבל במקרה זה את הטענה כי בעובדי מדינה קבועים מתחילת ההעסקה מדובר. התובעים לא עברו מכרז פומבי ולא קיבלו כתב מינוי כעובדים קבועים. בנסיבות אלו ועל פי ההלכה הקיימת והמחייבת, יש לראות בהם כעובדי מדינה במשרות עב"צ ממועד תחילת עבודתם. מועד תחילת יחסי העבודה 13. הצדדים אינם חולקים על כך כי מועד תחילת יחסי העבודה בין הצדדים הוא מועד תחילת העסקתם של התובעים על ידי טח"י. 14. התובע העיד כי החל לעבוד בטח"י ביום 26.12.04 (סעיף 1 לתצהירו) ועובדה זו אושרה על ידי הגב' ורדה פרידמן בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעמה. משכך, אין מחלוקת לגבי מועד תחילת עבודתו של התובע, הוא יום ה- 26.12.04. 15. באשר לתובעת - בכתב התביעה עתרה התובעת ליתן סעד הצהרתי לפיו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים החלו ביום 9.9.01. 16. בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם הגב' ורדה פרידמן (סעיף 1 לתעודה) נאמר כי התובעת עבדה בשתי תקופות: תקופה ראשונה - מיום 9.9.01 ועד 31.12.03. תקופה שניה - מיום 16.5.05 ואילך. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי עבדה בטח"י בשתי תקופות כמפורט לעיל (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 29-38). התובעת העידה כי בין שתי התקופות עבדה כארט דירקטור בתוכנית של אודטה באמצעות חברת ענני תקשורת (ר' עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 25-34). התובעת נשאלה באם נערך לה גמר חשבון בתום התקופה הראשונה והשיבה: "לא. זה לא היה גמר חשבון. זה היה פיצוי שלא תבעתי. איזה הסכם שחתמתי. פיצוי מזערי. יתכן ויש לי העתק מההסכם" (עמ' 15, ש' 36-38). 17. לא הוצג בפני בית הדין עותק מההסכם. מכל מקום, העובדה שלתובעת שולם פיצוי מבלי שתבעה דבר וכן העובדה שבין שתי התקופות היה נתק ביחסי העבודה של כשנה וחצי, נתק הקוטע את הרציפות בעבודתה, מעידה על כך שיש לראות בתובעת כמי שהחלה לעבוד בשנית ביום 16.5.05. היקף המשרה של התובעים 18. התובעת העידה כי היא מגיעה מדי יום לעבודתה בטח"י וכי זה הוא מקום עבודתה היחיד בו היא מועסקת במשרה מלאה, כשלטענתה גם נכון למועד דיון ההוכחות (30.6.10) היא הועסקה בטח"י במשרה מלאה (ר' סעיף 8 לתצהירה וכן עדותה, עמ' 16, ש' 28-29). גם התובע העיד כי הוא מועסק בטח"י במשרה מלאה (סעיף 7 לתצהירו). 19. בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הגב' ורדה פרידמן פורטו נתוני העסקתם של התובעים במהלך השנים ואושר בה כי בשנת 2009 הן התובע והן התובעת עבדו במשרה מלאה. באשר ליתר שנות העסקת התובעים לא הביאה המדינה כל נתון. משכך, אנו קובעים כי התובעים הועסקו במהלך השנים במשרה מלאה. תפקידם של התובעים 20. התובעת העידה כי בתקופה הראשונה לעבודתה עבדה תחילה כמלבישה וכי החל מחודש 10/02 עברה למחלקת האביזרים כאביזרנית (סעיף 16 לתצהירה מיום 21.12.06). בתצהירה מיום 9.12.09 העידה כי כיום היא משמשת כאביזרנית בכירה (סעיף 6.ג לתצהיר). המדינה טענה כי תיאור התפקיד הרלוונטי לתובעת הוא "אביזרן רמה ב'", בהתאם לתאור התפקיד המצויין בנספח 8 לתצהיר הגב' לאה כץ. 21. מעיון בטופס הקליטה של התובעת לטח"י וכן בדרישות לתשלום שצורפו כנספח ב' לכתב ההגנה עולה כי התובעת הוגדרה כ"אביזרנית בכירה". המדינה לא הציגה כל מסמך המעיד על שינוי כלשהו בהגדרת תפקידה של התובעת ועל כן אנו קובעים כי התובעת שימשה בתפקיד "אביזרנית בכירה". 22. התובע הצהיר כי הוא עובד כבמאי פרומו (סעיף 1 לתצהירו) והגב' פרידמן אישרה בתעודת עובד הציבור כי עיקר תפקידו הוא כבמאי פרומו (סעיף 6 לתעודת עובד הציבור). משכך, אנו קובעים כי תפקידו של התובע בטח"י היה והינו במאי פרומו. דירוג התובעים ודרגתם 23. על פי עדותה של הגב' כץ, בתקופת ההעסקה הראשונה של התובעת, הכללים לקביעת דרגה ואופן קידום בדרגה בדירוג עיתונות-הפקה נקבעו בזכרון דברים מיום 5.2.96 בין רשות השידור לבין האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל (נספח 3 לתצהיר הגב' כץ). ביום 28.12.04 נחתם הסכם קיבוצי (להלן "הסכם 2004") בין ההסתדרות הכללית לטח"י. עד למועד חתימת הסכם 2004, תנאי העבודה של עובדי טח"י היו צמודים לתנאי העבודה של עובדים ברשות השידור. הסכם 2004 קבע כי תנאי העבודה של עובדים שעבדו בטח"י לפני יום 1.1.04, ימשיכו להיות צמודים לתנאי העבודה של עובדים ברשות השידור וכי עובדים שהחלו לעבוד לאחר יום זה - תנאי עבודתם יוצמדו לתנאי העבודה של עובדי מדינה ולא של רשות השידור. 24. ביום 16.5.05 החלה התובעת לעבוד בשנית בטח"י, לאחר נתק של כשנה וחצי בתקופות העסקתה. הגב' כץ העידה כי מאחר והתובעת התקבלה לתקופת העבודה השניה לאחר יום 1.1.04, הרי שיש להתייחס לדירוג העיתונאים ולכללים הקבועים בתקשי"ר לשם קביעת דרגתה כאשר על פי עדותה, לגבי מי שנקלט לאחר שנת 2004 "כל התיאורים האלה עם רמות לא רלוונטי לגביו" (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 35-44). הגב' כץ טענה כי מתח הדרגות למשרת אביזרן ב', שלטענתה היא הרלוונטית לתובעת, הינו 35-37 בדירוג העיתונאים, כאשר דרגה 37 הינה דרגה תחילית והחל מיום 1.6.08 יש לקדמה לדרגה 37+. 25. כפי שקבענו לעיל, תאור תפקידה של התובעת כעולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו הוא "אביזרנית בכירה", שכעולה מהעדויות, הינו תפקיד המקביל לאביזרן רמה ד'. לתצהירה של הגב' כץ צורף תיאור התפקיד "אביזרן ד'" (נספח 9 לתצהיר) כשמתח הדרגות המצויין בו הוא 37-39 בדירוג העיתונאים. מתח דרגות זה אושר על ידי הגב' מירי יוגב מנציבות שירות המדינה. לאור האמור אנו קובעים כי על המדינה היה לקלוט את התובעת ביום 16.5.05 בדרגה תחילית של 37 ולקדמה בהתאם למתח הדרגות הקיים לתפקידה. 26. התובע החל לעבוד ביום 26.12.04, היינו לאחר יום 1.1.04, כך שחלות עליו הוראות התקשי"ר לשם קביעת דרגתו. הגב' כץ הבהירה בתצהירה כי מתח הדרגות התחילי של משרת במאי הוא 35-37 בדירוג העיתונאים וצירפה לתצהירה את תיאור המשרה ומתח הדרגות הרלוונטיים למשרת במאי אשר אושרו על ידי הגב' מירי יוגב מנש"מ. על פי הפירוט בתצהיר הגב' כץ, לאור סעיף 23.231 לתקשי"ר ובהתחשב בכך שהתובע הביא אישור כי עבד 4 שנים במקצוע לפני עבודתו בטח"י, דרגתו התחילית צריכה להיות דרגה 37 בדירוג העיתונאים והחל מיום 1.1.08 הוא זכאי לדרגה 37+. התובע טען כי זכאי היה להיקלט בדרגה 36 כדרגה תחילית, לעלות לדרגה 37 ביום 26.12.06 ולעלות לדרגה 38 החל מיום 26.12.08, אולם לא הציג כל מסמך או עדות לתמיכה בטענתו. 27. משכך, אנו מקבלים את טענת המדינה באשר לדירוג ולדרגת התובע וקובעים כי התובע זכאי לדרגה 37+ בדירוג העיתונאים מיום 1.1.08 ובאם ישנה זכאות למתח דרגות גבוה יותר לעובד במשרת במאי פרומו בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה, התובע זכאי לקידום בדרגות בהתאם. הוותק המקצועי של התובעים 28. התובעים לא ציינו בתצהיריהם מהו הוותק המקצועי לו הם זכאים לטענתם. לתצהיריה של הגב' כץ צורפו שאלונים אישיים שמילאו התובעים, בהם פירטו את השכלתם, נסיונם המקצועי ומשך שירותם הצבאי (נספח 6 לתצהיר הגב' כץ בתביעת התובעת ונספח 8 לתצהירה בתביעת התובע). התובעים אישרו בחקירתם כי חתמו על טופס השאלון (ר' עדות התובעת, עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 9-10, עדות התובע, עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 17-18). בהתאם לנתונים המופיעים בשאלונים האישיים קבעה הגב' כץ לתובעים את וותקם (נספח 7 לתצהיר הגב' כץ בתביעת התובעת ונספח 8 לתצהירה בתביעתו של התובע). 29. מאחר ולא הוצגו בפני בית הדין נתונים אחרים, אנו קובעים כי וותקם של התובעים, הן הוותק המקצועי והן הוותק הצה"לי הם כמפורט בנספחים אלו שנערכו על ידי הגב' כץ. סוף דבר 30. ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו יש לראות בתובעים עובדי מדינה במשרות עב"צ ממועד תחילת עבודתם, במשרה מלאה. התובעת הועסקה בטח"י בשתי תקופות: תקופה ראשונה - מיום 9.9.01 ועד 31.12.03. תקופה שניה - מיום 16.5.05 ואילך. תפקידה הוא אביזרנית בכירה ועל המדינה היה לקלטה ביום 16.5.05 בדרגה תחילית של 37 ולקדמה בהתאם למתח הדרגות הקיים לתפקידה. וותקה המקצועי של התובע הוא כמפורט בנספח 7 לתצהיר הגב' כץ בתביעתה. התובע החל לעבוד בטח"י ביום 26.12.04. תפקידו הוא במאי פרומו ועל המדינה היה לקלטו בדרגה 37 בדירוג העיתונאים, לקדמו לדרגה 37+ החל מיום 1.1.08 ובאם ישנה זכאות למתח דרגות גבוה יותר לעובד במשרת במאי פרומו בהתאם לכללים הנהוגים בשירות המדינה, לקדמו בדרגות בהתאם. וותקו המקצועי הוא כמפורט בנספח 8 לתצהיר הגב' כץ בתביעתו. 31. תקויים תזכורת במעמד ב"כ הצדדים על מנת לקבוע את המשך סדרי הדיון בעקבות פסק הדין החלקי. נקבע ליום 19.2.12 בשעה 14:00. 32. המדינה תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת התובעים בסך כולל של 6,000 ש"ח בגין ההליכים שקויימו, לתשלום תוך 30 יום. קביעות בעבודהעובדי מדינההכרה כעובד