קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת פיצויי פיטורים בתקופת משא ומתן: 1. התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין, הפרשי שכר, הפרשים לביטוח מנהלים, פדיון חופשה ופיצויי הלנה. כן עותר התובע לפיצוי עקב פגיעה ברצף זכויותיו בגין הפרשות בחסר לגמל ואי שחרור הפוליסה והעברתה לזכות התובע. 2. בכתב ההגנה נטען כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לתובע בסמוך להפסקת עבודתו, בשל המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בניסיון להגיע לתנאי פרישה מוסכמים, אשר בין היתר ימנעו מהתובע ולהפר את התחייבותו כלפי הנתבעת על פי הסכם ההעסקה, שלא ליצור קשר עם לקוחותיה וספקיה במטרה להתחרות ו/או לפגוע בפעילות הנתבעת; המשא ומתן בין הצדדים נכשל בסופו של דבר עקב סירובו של התובע למלא אחר התחייבותו על פי הסכם ההעסקה; פיצויי הפיטורים שולמו לתובע בטרם נמסר כתב התביעה לנתבעת, והתובע אינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים; לתובע שולם מלוא השכר המגיע לו בגין תקופת עבודתו, והתובע אף נותר חב לנתבעת סך של 1,908.31 ₪; לאחר שהוברר כי היה חסר בהפרשות לפוליסת הביטוח של התובע, השלימה הנתבעת את סכום ההפרשה בפוליסת הביטוח, ופעלה לשמירת המשכיות זכויותיו של התובע בפוליסה. 3. הנתבעת הגישה תביעה נפרדת (עב 3163/04), בה נטען כי התובע הפר התחייבותו על פי הסכם ההעסקה להימנע מיצירת קשר עם ספקי הנתבעת בחו"ל והיצרנים בחו"ל המיוצגים על ידי הנתבעת או שהיא מצויה עמם בקשרים מסחריים. לפיכך עותרת הנתבעת לתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם העבודה בסך 50,000$. עוד טוענת התובעת שכנגד, כי בהיותה לא מודעת לחומרת מעשי הנתבע שכנגד, משסברה בטעות שהוא זכאי לפיצויי פיטורים ולאחר מו"מ עם באת כוחו, הסכימה לשלם לו את פיצויי הפיטורים, להשלים כספים בקרן פיצויי הפיטורים והפרשות לביטוח מנהלים ושחרור הפוליסה לטובתו, והיא עותרת להשבת כל סכום שהנתבע קיבל ממנה לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. כן עתרה הנתבעת לחיוב התובע בפיצוי בגין שימוש חורג שביצע בטלפון הסלולרי שהועמד לרשותו במסגרת עבודתו בנתבעת, לצרכיו הפרטיים. 4. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען כי התובע לא הפר התחייבותו כלפי הנתבעת ולא גרם לה נזק כלשהו; תחום עיסוקה של חברת "דור מערכות הנעה בע"מ", בה הועסק התובע לאחר הפסקת עבודתו בנתבעת, שונה מזה של הנתבעת ולא היה כל קשר בין חברה זו לחברת "פורטסקפ" שהיתה בעבר ספקית של הנתבעת; לתובע ו/או לחברת "דור" לא היה קשר כלשהו לניתוק היחסים בין הנתבעת לבין חברת "פורטסקפ"; התובע לא חב סכומים כלשהם לנתבעת, והיא זו שנותרה חבה לו סכומים בגין הפרשי שכר.  5. בהתאם להחלטה מיום 23/3/04 אוחד הדיון בשתי התובענות. 6. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובע (והנתבע שכנגד) הוגש גם תצהיר מר אבירן וייסלר, סמנכ"ל בחברת דנהר מושיין ישראל (סרווטק) בע"מ (להלן: "מר וייסלר") וכן תצהיר מר יחיאל לוי מנכ"ל חברת דור מערכות הנעה בע"מ (להלן: "מר לוי"). מטעם הנתבעת (והתובעת שכנגד) הוגש תצהיר מר אמציה מי-פז, מנהל הנתבעת (התובעת שכנגד) (להלן: "מר מי-פז") ותצהיר מר יוסף יטמנו, עובד הנתבעת (להלן: "מר יטמנו"). כן העיד בפני בית הדין מטעם הנתבעת מר ג'אנק מרץ, נציג חברת "פורטסקפ" (להלן: "מר מרץ"). רקע עובדתי: 7. הנתבעת (להלן: "החברה") הינה חברה בע"מ שעיסוקה בשיווק רכיבי אלקטרוניקה. 8. התובע, מהנדס מכירות בהשכלתו, הועסק על ידי החברה בתפקיד מהנדס מכונות החל מיום 19/1/99 ובהתאם להסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים (להלן: "הסכם ההעסקה"). 9. בתחילת חודש 1/02 או בסמוך לכך הודיע מר מי פז לעובדי החברה, ובכללם התובע, על הפחתה בשכרם בשיעור של 18.5% (בהתייחס למהנדסים), החל מחודש 1/02. 10. בעקבות ההודעה בדבר הפחתת השכר הצפויה, הודיע התובע למר מי פז כי בכוונתו להתפטר בדין מפוטר בשל הפחתת השכר. לטענת התובע הודיע על כך למר מי פז במעמד ההודעה בדבר הפחתת השכר, ואילו לטענת החברה התובע הודיע על כוונתו להתפטר רק ביום 15/1/02. 11. יום עבודתו האחרון של התובע בחברה היה ביום 5/2/02. ביום 13/2/02 החל התובע לעבוד בחברת "דור מערכות הנעה בע"מ" (להלן: "דור"). 12. לאחר הפסקת עבודתו של התובע התנהל מו"מ בין הצדדים בעניין זכויותיו של התובע בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות זכאותו לפיצויי פיטורים, ומנגד דרישת החברה למלא אחר הוראת סע' 22 להסכם העבודה, שעניינו אי תחרות. לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים לא צלח ולא גובש לכדי הסכם פרישה שיהיה מקובל על שני הצדדים, הוגשה התביעה על ידי התובע (עב 7855/02). 13. בטרם נמסר כתב התביעה לתובע שולמו לתובע פיצויי פיטורים באמצעות שחרור הכספים מפוליסת ביטוח מנהלים והשלמת פיצויים באמצעות המחאה של הקרן המרכזית לפיצויי פיטורים. כמו כן, במהלך הדיון מיום 13/12/07 אישרה ב"כ התובע כי לאחר הגשת התביעה, הושלמו ההפרשות לביטוח מנהלים של התובע, והתובע חזר בו מהתביעה ברכיב זה. דיון והכרעה לשאלת זכאות התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים 14. לטענת התובע הינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בגין תשלום פיצויי הפיטורים באיחור של 8 חודשים, וזאת ללא כל קשר למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לאחר הפסקת עבודתו. 15. מחומר הראיות עולה כי לאחר הפסקת עבודתו של התובע בחברה, בסוף חודש 2/02 פנה ב"כ החברה במכתב לתובע בו נטען בין היתר, כי התובע מפר את התחייבותו על פי הסכם ההעסקה, שלא להתחרות בחברה ו/או לפעול באופן כלשהו העלול לפגוע בעסקיה. במכתב צויין הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם ההעסקה בשל הפרת ההתחייבות כאמור ונאמר כי החברה תעכב בשלב זה את שחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותו עד להבהרת העניין. בעקבות פניות של ב"כ החברה לתובע התנהל משא ומתן בין הצדדים בניסיון להגיע להסדר פרישה מוסכם. במכתבים שהוחלפו בין הצדדים במהלך המשא ומתן העלתה ב"כ התובע, בין היתר, טענה בדבר זכאותו של התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורין. בתגובה טען ב"כ החברה, בין היתר, כי התובע עזב את עבודתו בטרם חלפה תקופת ההודעה המוקדמת על פי הסכם ההעסקה. ממכתביו של ב"כ החברה ניתן ללמוד כי נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלת המועד אשר נקבע כתאריך סיום ההעסקה. 16. עיון בתכתובת שהתקיימה בין ב"כ הצדדים במהלך המשא ומתן, מעלות כי המחלוקת העיקרית שנתגלעה ביניהם היא בשאלת התחייבותו של התובע שלא להתחרות בחברה לאחר הפסקת עבודתו. בתוך כך עלתה טענת החברה בדבר זכאותה לפיצוי מוסכם על פי הסכם ההעסקה, ככל שהתובע לא ימלא אחר התחייבויותיו כאמור. בנסיבות העניין נראה כי התעוררה מחלוקת אמיתית בשאלת זכאותה של החברה לקזז מפיצויי הפיטורים המגיעים לתובע את גובה הפיצוי המוסכם, לו היתה זכאית לשיטתה. 17. בנסיבות המתוארות איננו מוצאים לנכון לחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין התקופה בה התנהל משא ומתן בין הצדדים, כאשר מחומר הראיות עולה כי בתקופה זו התעוררו חילוקי דעות בין הצדדים בשאלת זכאותה של החברה לקזז מפיצויי הפיטורים המגיעים לתובע את הפיצוי המוסכם על פי הסכם ההעסקה, וכן בשאלת מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים. ב"כ הצדדים אף ניסו ליישב חילוקי דעות כאמור, במסגרת המשא ומתן שהתנהל ביניהם. בנסיבות אלו יש מקום להפעיל את סמכותנו מכח הוראת סע' 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, שלא לחייב בפיצויי ההלנה בגין תקופה זו. לעניין זה יוער כי בהערות שנרשמו על ידי ב"כ התובע על גבי טיוטת הסדר הפרישה כפי שהועברה לה על ידי ב"כ החברה (נספח ג' לתצהיר התובע) לא נרשמה כל הערה לעניין פיצויי הלנה המגיעים כביכול לתובע. עובדה זו מלמדת כי לו הושגה הסכמה בין הצדדים בנוגע לתוכנו של סע' 8 לטיוטת הסדר הפרישה (אשר הביא בסופו של דבר לכישלון המשא ומתן), סביר להניח שהתובע לא היה מעלה טענה בדבר זכאותו לפיצויי הלנה בגין תקופת המשא ומתן. 18. המשא ומתן בין הצדדים הסתיים ביום 19/6/02, לאחר שהצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה בנוגע לסעיף המחייב את התובע שלא להתחרות בחברה (בהתאם להוראת סע' 22 להסכם ההעסקה). פיצויי הפיטורים שולמו לתובע כ-4 חודשים לאחר מכן ביום 15/10/02 (נספח ב' לתצהיר התובע), וזאת לאחר הגשת כתב התביעה בתיק, אך טרם מסירתו לידי החברה. לטענת החברה, לאחר כישלון המשא ומתן מסר התובע על כוונתו להגיש תביעה כנגד החברה, ומשכך המתין ב"כ החברה להגשת התביעה על מנת להפקיד את המסמכים הדרושים לצורך העברת פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע בקופת בית הדין. לאחר מכן, משראתה החברה כי התובע מתבושש בהגשת התביעה, ביקש מר מי פז מבא כוחו להורות לחברת הביטוח לשחרר לזכות התובע את כספי הפיצויים ולהעביר את יתרת הפיצויים מהקרן המרכזית לפיצויי פיטורים. 19. משנכשל המשא ומתן בין הצדדים בניסיון להגיע לתנאי פרישה מוסכמים, כאשר החברה למעשה הכירה בזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים והפקידה את המסמכים הרלוונטים לצורך תשלום הפיצויים בידי בא כוחה, היה על החברה לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע מיד עם הפסקת המשא ומתן. לא ברור מדוע נדרשה החברה להמתין להגשת התביעה על ידי התובע על מנת להפקיד את המסמכים בבית הדין, תחת תשלום הפיצויים לתובע באופן מיידי (מעשה שיכול היה אף למנוע את הגשת התביעה בדיעבד). גם אם סברה החברה כי נגרמו לה נזקים כלשהם על ידי התובע, עקב הפרתו את הוראות הסכם ההעסקה - פתוחה היתה לפניה הדלת להגיש תביעה לפיצוי בגין הנזקים כאמור (כפי שאכן פעלה בסופו של דבר), ללא כל קשר לתשלום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע. מנגד התרשמנו כי הלנת פיצויי הפיטורים בתקופה שלאחר כישלון המשא ומתן בין הצדדים, לא נועדה לשם התחמקות החברה מתשלום פיצויי הפיטורים לתובע, אלא החברה סברה כי יש להותיר את העניין להכרעת בית הדין. לעניין זה מקובלת עלינו גירסת החברה כי היה בכוונתה להפקיד את המסמכים הרלוונטים בקופת בית הדין, כאשר נראה כי לשם כך הופקדו המסמכים בידי בא כוחה. התובע לא הכחיש כי בעקבות כישלון המשא ומתן הודיע לחברה על כוונתו להגיש תביעה לבית הדין, אולם התביעה הוגשה על ידו רק כחודשיים לאחר מכן, בעוד שפיצויי הפיטורים שולמו לתובע עוד בטרם נמסר כתב התביעה לחברה. 20. בנסיבות המתוארות מצאנו כי בגין התקופה שלאחר כישלון המשא ומתן ועד לתשלום פיצויי הפיטורים בפועל - יש מקום לחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנה מופחתים. לטעמנו, שיעור הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, בגין ארבעת החודשים בהם נמנעה החברה מלשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע, ובשים לב למכלול הנסיבות כמתואר לעיל, הוא בסך של 15,000 ₪ בגין כל תקופת ההלנה כאמור. אשר לתביעה להפרשי שכר 21. התובע עותר לתשלום הפרשי שכר בגין החודשים 1/02 -2/02, כאשר לטענתו משכר חודש 1/02 נוכה שלא כדין סך של 5,940 ₪ בגין "הפרשים" ואילו שכר חודש 2/02 לא שולם במלואו. 22. לטענת החברה, שכרו של התובע שולם לו במלואו, כאשר בגין החודשים האחרונים לעבודתו, נוכו כדין משכרו הפרשים המגיעים לחברה בגין יתרה שלילית של ימי חופשה שנצברה לחובתו של התובע. 23. החברה אמנם לא הציגה פנקס חופשות לגבי ניצול ימי החופשה על ידי התובע, אך סמכה את טענתה לעניין זה על רישום ניצול וצבירה של ימי חופשה כפי שנעשה בתלושי השכר. על פי תלוש שכר חודש 1/02, בחודש זה נצברו לחובתו של התובע 18.75 ימי חופשה ביתר. על פי עדותו של מר מי פז, בסופו של דבר, לפנים משורת הדין ולבקשת התובע, הורה למנהל החשבונות לתקן את יתרת ימי החופשה ולהעמידה על 9.68 ימים, בגינם נוכו הפרשים משכר חודש 1/02. יצויין כי התובע לא הציג ראיות שיש בהן כדי לסתור את רישום ניצול ימי החופשה על פי תלושי השכר. 24. טענת החברה בדבר יתרה שלילית של ימי החופשה שנצברו לחובת התובע, מוצאת תימוכין גם בעובדה כי במהלך החודשים 8/01 - 9/01, ניצל התובע 24 ימי חופשה, כעולה מדו"חות ההיעדרות שהציגה החברה (נספח יג' לתצהיר מר מי פז), וכפי שאישר התובע בעצמו. מספר ימי חופשה כאמור עולה בהרבה על מכסת ימי החופשה השנתית העומדת לזכות התובע על פי הסכם ההעסקה. בנסיבות המתוארות עלה בידי החברה להוכיח את טענתה בדבר ניצול ימי חופשה ביתר על ידי התובע, בגינם נוכו הפרשים משכרו בחודשים האחרונים לעבודתו. 25. לכך יש להוסיף כי הטענה בדבר הפרשי שכר המגיעים לתובע בגין החודשים 1/02 - 2/02, הועלתה על ידי ב"כ התובע במסגרת ההתכתבות בין הצדדים במהלך המשא ומתן שהתנהל ביניהם. בפניותיה לב"כ החברה טענה ב"כ התובע, בין היתר, כי ניכוי ההפרשים בגין חופשה נעשה שלא כדין, אולם בסופו של דבר לאחר פירוט והסברים מצד ב"כ החברה - חזרה בה למעשה מטענה זו. כך ניתן להתרשם מטיוטת הסדר הפרישה שהועברה לב"כ התובע על ידי ב"כ החברה, בה לא צויין כי מגיעים לתובע הפרשי שכר כלשהם (ואף נאמר כי לתובע נותר חוב כלפי החברה), ובהערות ב"כ התובע על גבי הטיוטה לא נרשמה כל הערה מצידה לעניין זה. גם עובדה זו מלמדת כי ניכוי ההפרשים משכרו של התובע בחודש 1/02 נעשה כדין, בגין ימי חופשה שניצל ביתר, וכי שכרו של התובע לחודשים 1/02 -2/02 שולם במלואו. אשר על כן נדחית התביעה ברכיב זה. אשר לתביעה לפדיון חופשה 26. רכיב תביעה זה הועלה בכתב התביעה באופן כללי, וללא פירוט כלשהו של הסכומים המגיעים לתובע לטענתו. גם בתצהירו של התובע ואף בסיכומיו, למעשה אין פירוט כלשהו של רכיב תביעה זה. מכאן כי התובע זנח את תביעתו ברכיב זה ודינה להידחות. מה גם שכעולה מחומר הראיות בסוף תקופת עבודתו של התובע היתה לתובע יתרה שלילית של ימי החופשה, כמפורט לעיל. אשר לתביעה שכנגד 27. לטענת החברה, לאחר הפסקת עבודתו בחברה ועם תחילת עבודתו בדור, גרם התובע בהתנהלותו להפסקת התקשרותה של החברה עם אחד מספקיה, חברה שוויצרית בשם "פורטסקפ" (להלן: "פורטסקפ"). בתוך כך טוענת החברה כי דור היא חברה הקשורה לחברת "קלמורגן סרווטרוניקס בע"מ, אשר לימים שינתה את שמה ל"דנהר מושיין ישראל (סרווטק בע"מ" (להלן: "סרווטרוניקס"), אשר הפעילה לחצים על פורטסקפ להפסיק את ההתקשרות עם החברה. 28. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי סרווטרוניקס ופורטסקפ, שתיהן חברות בבעלותה של תאגיד אמריקאי בשם "דנהר" (להלן: "דנהר"). עוד עולה מחומר הראיות כי פורטסקפ היתה ספק של החברה במשך 24 שנים. 29. על פי עדותו של מר מרץ, החל מחודש 2/02 הופעלו לחצים על פורטסקפ מצד סרווטרוניקס במטרה להעביר אליה את פעילותה של פורטסקפ בישראל, כאשר לשם הפעלת הלחצים עורבו בין היתר גורמים בחברת באם דנהר. מר וייסלר, סמנכ"ל בסרווטרוניקס אישר בעדותו בפנינו כי הופעלו לחצים על פורטסקפ להעביר את פעילותה לסרווטרוניקס, וזאת לטענתו ללא כל קשר לחברת דור ו/או לתובע, אלא מתוך מדיניות שננקטה באותה עת בקבוצת החברות שבבעלותה של דנהר, להעברת פעילויות חברות הקבוצה לסרווטרוניקס. מר וייסלר העיד כי הוא זה שיזם את התהליך, ללא קשר כלשהו לתובע ו/או לחברת דור 30. בבחינת חומר הראיות שהוצג בפנינו לא עלה בידי החברה להוכיח את טענתה כי התובע הוא שגרם באופן ישיר ו/או עקיף להפסקת ההתקשרות בינה לבין פורטסקפ. לטענת החברה עיקר עיסוקו של התובע אצלה היה בטיפול בהזמנות של רכיבים המיוצרים על ידי פורטסקפ. עוד טוענת החברה לעניין זה כי חברת דור היא חברה קשורה לחב' סרווטרוניקס, וכי הניסיון להעביר את פעילותה של פורטסקפ לסרווטרוניקס נולד בעקבות העסקתו של התובע בדור, ולמעשה בעטיו של התובע, כאשר במסגרת ניסיונם לשכנעה את פורטסקפ להעביר את פעילותה לסרווטרוניקס הזכירו נציגי סרווטרוניקס, בין היתר את שמו של התובע ואת העובדה כי הוא זה שיטפל בהזמנות של פורטסקפ עבור סרווטרוניקס. 31. אכן מחומר הראיות עולה כי התקיים קשר עסקי כלשהו בין דור לסרווטרוניקס, כפי שאישרו בעדותם מר לוי ומר וייסלר. כך עולה בין היתר ממסך הפרסום נ/3, שמתייחס לשיתוף פעולה עסקי בין דור לסרווטרוניקס בקשר להפצה בלעדית של בקרי חב' סרווטרוניקס. עם זאת לא עלה בידי החברה להוכיח כי במסגרת הקשר העסקי בין החברות היתה לדור אחריות כלשהי להפצת מוצרי פורטסקפ עבור סרווטרוניקס. על פי עדותו של מר לוי דור אינה עוסקת בשיווק מוצרי פורטסקפ, ואינה קשורה בכל אופן שהוא לחברה זו. בחקירתו הנגדית העיד מר לוי כי הסכם הההתקשרות בין דור לסרווטרוניקס היה להפצת מערכות סרבו המיוצרות על ידי סרווטרוניקס (עמ' 20 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית חזר והבהיר מר לוי כי דור אינה נציגה של פורטסקפ וכי במסגרת עבודתו בדור התובע אינו עובד עם חברה זו (עמ' 21 לפרוטוקול). החברה מבקשת לסמוך את טענתה בעניין זה על המצגת שהוצגה לטענתה בפני מר מרץ על ידי נציגי סרווטרוניקס בניסיון לשכנע את פורטסקפ להעביר את פעילותה לסרווטרוניקס (נ/2). על פי המצגת נכללה דור ברשימת המפיצים של סרווטרוניקס סישראל. ואולם עצם היותה של דור מפיצה של סרווטרוניקס אין בה כשלעצמה כדי ללמד על כך שהיא זו שתעסוק בהפצת המוצרים של פורטוסקפ עבור סרווטורוניקס. יצויין כי על פי עדותו של מר מרץ, המצגת הוצגה על ידי נציגי סרווטרוניקס במשרדי פורטסקפ בחודש 2/03, היינו, כשנה לאחר הפסקת עבודתו של התובע בחברה 0עמ' 12 לפרוטוקול). המצגת נ/2, שהוגשה לתיק באמצעות מר מרץ, והנושאת כותרת: "Israeli motion market Summery", מחזקת דווקא את גירסתו של מר וייסלר, לעניין הליך העברת פעילויות של חברות קבוצת דנהר (ביניהם פורטסקפ) בארת לסרווטרוניקס, במסגרת ארגון מחדש של פעילות חטיבת ה- MOTION. 32. לתמיכה בטענת החברה בדבר מעורבותו של התובע במהלך שנועד לגרום לפורטסקפ להעביר את פעילותה לסרווטרוניקס, העיד מטעמה מר מרץ, אשר טען כי ביום 1/2/02 פנו אליו נציגי סרווטרוניקס בישראל, במטרה לקבל את נציגות פורטסקפ בישראל במקום החברה (עמ' 5 לפרוטוקול). על פי עדותו של מר מרץ, במהלך השיחה עם נציגי סרווטרוניקס הועלה בין היתר שמו של התובע, כמי שצפוי להצטרף לחברת דור. ואולם מר מרץ לא ידע לציין בעדותו מה היה טיב הקשר בין דור לסרווטרוניקס, וכאשר נשאל האם נאמר לו מה יהיה תפקידו של התובע בעניין זה, השיב כי "זה לא הוזכר" (עמ' 5 לפרוטוקול). זאת בניגוד לטענת החברה לפיה בניסיון לשכנע את פורטסקפ להעביר את פעילותה לסרווטרוניקס הציגו נציגי סרווטרוניקס את התובע כמי שיטפל בענייני פורטסקפ בארץ (סע' 22 לתצהיר מר מי פז). 33. מחומר הראיות עולה כי בחודש 1/04, עם ביטול הסכם ההפצה בין החברה לבין פורטסקפ והעברת פעילותה של פורטסקפ לסרווטרוניקס, קיבלה החברה לייצוגה חברה בשם "מקסון" שהינה מתחרה של פורטסקפ, העוסקת ביצור מוצרים דומים. עד אותה עת יוצגה חברת מקסון על ידי סרווטרוניקס, ואולם בעקבות הסכם ההפצה בין סרווטרוניקס לפורטסקפ, בוטל הסכם ההפצה בין סרווטרוניקס למקסון, אשר בסופו של דבר התקשרה בהסכם הפצה עם החברה. וכך העיד לעניין זה מר מרץ: "... הם התחלפו בין סרבוטרוניקס והנתבעת" ובהמשך חקירתו הנגדית: "... מה שקרה בשטח שסרבוטרוניקס שהיתה נציגת מקסון הפסיקה את הקשר עם מקסון ולקחה את עסקי פורטסקפ והנתבעת שהיתה נציגה של פורטסקפ לקחה את מקסון" (עמ' 13, 14 לפרוטוקול). 34. מהתשתית הראייתית כפי שהוצגה בפנינו עולה המסקנה כי במסגרת מהלך ארגוני שננקט בתוך קבוצת החברות בבעלותה של "דנהר" בתקופה הרלוונטית, הועברה פעילותן של חברות הקבוצה בישראל אל סורווטרוניקס. בתוך כך בחודש 1/04, הועברה פעילותה של פורטסקפ מהחברה לסרווטרוניקס. לא הוכח קיומו של קשר כלשהו בין המהלך הארגוני כאמור לבין הפסקת עבודתו של התובע בחברה והעסקתו בחברת דור. עובדת היותה של דור ספק של מוצרי סרווטרוניקס בארץ (כפי הנראה מוצרים שאינם קשורים לפורטסקפ), אין בה כשלעצמה כדי להעיד על מעורבות כלשהי מצד התובע בהעברת הפעילות של פורטסקפ לסרווטרוניקס, וכפועל יוצא היותו הגורם לביטול הסכם ההפצה בינה לבין החברה. בעקבות אותו מהלך, התקשרה החברה עם חברת מקסון, המתחרה של פורטסקפ שייצרה מוצרים דומים, ואשר עד לאותה עת יוצגה בארץ על ידי סורווטרוניקס. 35. בנסיבות העניין לא הוכחה טענת החברה בדבר הפרת התובע את הוראת סע' 22 להסכם העבודה, שעניינו הגבלת תחרות. זאת אף מבלי להידרש לשאלת חוקיותו של אותו סעיף ושאלת המידתיות של סעיף הפיצוי המוסכם. 36. לפיכך נדחית התביעה לפיצוי מוסכם מכח סע' 23 להסכם העבודה ולהשבת הסכומים ששולמו לתובע עם הפסקת עבודתו. אשר לתביעה לפיצוי בגין שימוש חורג בטלפון הסלולרי 37. לטענת החברה, במהלך תקופת עבודתו ביצע התובע שימוש חורג בטלפון הסלולרי שהועמד לרשותו לצרכי עבודתו, תוך שימוש בטלפון לצרכיו האישיים, לרבות בתקופת שהייתו של התובע בחופשה בחו"ל. 38. לתמיכה בטענתה הציגה החברה חשבונות טלפון שהוצאו עבור מכשיר הטלפון שהיה בשימושו של התובע, הכוללים את פירוט השיחות (נספחים יד' - טו' לתצהיר מר מי פז; נ/4). 39. לטענת התובע, בהסכם ההעסקה לא נכלל תנאי כלשהו בדבר הגבלת שיחות טלפון. אכן, בהסכם ההעסקה לא נכללה הוראה מפורשת לעניין העמדת מכשיר טלפון סלולרי לשימושו של התובע, ובתוך כך אף לא נקבעה מכסת שיחות מקסימלית לצורך השימוש המכשיר. ואולם אין חולק כי הטלפון הסלולרי הועמד לרשות התובע על ידי החברה לצרכי עבודה, ולא לשם ביצוע שיחות פרטיות על חשבון החברה. לפיכך, ככל שנעשה במכשיר הטלפון שימוש חורג, שלא לצרכי העבודה, אין כל מניעה כי החברה תדרוש מהתובע לשאת בעלויות בגין השימוש החורג. 40. טענת החברה בדבר שימוש חורג בטלפון הסלולרי (וכן ניצול חופשה ביתר) הועלתה על ידה כבר במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בעקבות הפסקת עבודתו של התובע, בניסיון להגיע להסכמה בנוגע לזכויותיו של התובע בעקבות הפסקת עבודתו ודרישתה של החברה להתחייבות מצידו של התובע לאי תחרות. מהתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן (נספח ג' לתצהיר התובע) עולה כי לאחר דין ודברים, העביר ב"כ החברה אל ב"כ התובע טיוטת הסכם להסדר פרישה, הקובע בין היתר, כי על התובע למסור לחברה המחאה ע"ס של 1,908.31 ₪ בגין חוב עבור שיחות טלפון והפרשי ימי חופשה (סע' 6 לטיוטה). ב"כ התובע רשמה על גבי הטיוטה את הערותיה, בכתב ידה, כאשר לא נרשמה הערה כלשהי בהתייחס לסע' 6 הנ"ל לטיוטה, ובכך למעשה הביעה את הסכמתה לאמור בו. מחומר הראיות עולה כי המשא ומתן בין הצדדים לא צלח על רקע אי הסכמתו של התובע לכלול בהסדר תנאי הפרישה סעיף אי תחרות בחברה, ולא על רקע הנושאים האחרים שהועלו במשא ומתן או ההסכמות כפי שעולות מטיוטת ההסכם שהוחלפה בין הצדדים. בנסיבות העניין יש לראות באישור שנתנה ב"כ התובע לאמור בסע' 6 לטיוטת הסכם הפרישה, בכך שלא רשמה הערה כלשהי בהתייחס לסעיף זה, בהודאת בעל דין מצידו של התובע לעניין חובו כלפי החברה בגין שימוש חורג בטלפון הסלולרי. 41. אשר על כן זכאית החברה לפיצוי בסך של 1,908.31 ₪ בגין שימוש חורג בטלפון הסלולרי, בהתאם להודאתו המשתמעת של התובע במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לעניין זה. סוף דבר 42. החברה תשלם לתובע סך של 13,000 ₪ בגין הלנת פיצויי פיטורים, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 43. התובע ישלם לחברה סך של 1,908.31 ₪ בגין פיצוי עבור שימוש יתר במכשיר הטלפון הסלולרי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/3/02 ועד התשלום בפועל. 40. נוכח תוצאת פסק הדין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.   פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהלנת פיצויי פיטוריםמשא ומתן