קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המחאת חוב פיקטיבית בהוצאה לפועל: לפנינו תובענה המתייחסת להכנסות של התובע אשר יש לקחת בחשבון כאשר מחשבים את גובה גמלת הבטחת ההכנסה לה הוא זכאי. יובהר, כי תביעתו של התובע לקבל גמלת הבטחת הכנסה אושרה על ידי הנתבע החל מחודש 07/09. במסגרת חישובי הנתבע לענין ההכנסות שמקבל התובע נלקחה בחשבון הכנסה חודשית (בסך של כ-600 ₪) המשולמת לתובע מההוצאה לפועל (להלן: הוצל"פ). התובע טוען במסגרת תביעתו, כי אין לקחת בחשבון הכנסה זו, שכן הוא המחה את החוב בהוצל"פ לאחיו בתמורה להלוואה שקיבל ממנו. בסוגיה זו מתמקדת התביעה שבפנינו. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- התובע היה עורך דין, אשר רשיונו נשלל. כיום התובע הינו מוגבל באמצעים ולפי עדותו יש לו תיק איחוד לפיו הוא חייב כ-150,000 ₪. עובר להיותו מוגבל באמצעים, התובע היה זכאי, על פי פסק דין, לקבל תשלומים בגין חוב בסך של כ-60,000 ₪ (לגרסת התובע). חוב זה היום משולם באמצעות ההוצאה לפועל בשיעור של כ-650 ₪ מדי חודש, בהתאם לתשלומי החייב. התובע הגיש תביעתו להבטחת הכנסה למל"ל ב-19.7.2009 והמל"ל הכיר בתובע כזכאי לקבל גמלת הבטחת הכנסה כ-3 חודשים לאחר מכן, וזאת החל מחודש 07/09. לגרסת התובע, כפי שנמסרה בדיון שהתקיים ביום 29.11.2010 - אחיו, עבדאללה מוניף הלווה לו בערך 130,000 ₪ כשנה לפני שפנה למל"ל בתביעה לגמלת הבטחת הכנסה, ובתמורה מכר לו התובע ב-07/09 את החוב מההוצאה לפועל. מאז אותו מועד, מקבל אחיו את הכספים מן ההוצאה לפועל. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.3.2011 שינה התובע גירסתו והציג מסמך מיום 1.7.2009 לפיו מכר לאחיו עבור 15,000 ₪ את הזכויות בתיקי הוצל"פ שונים ואף הסכם נוסף באותו ענין מיום 31.12.2009 (ת/2 ו-ת/3 בהתאמה). במסגרת אותו דיון העיד התובע, כי אחיו הלווה לו בשנת 2010 בין 20,000 ל-30,000 ₪, ובשנת 2009 הלווה לו בערך כ-100,000 ₪, שכללו 80,000 ₪ שהועברו לו בסוף 2008 מהבנק וכן לעיתים העביר לו מזומנים בסך של 1,000 - 2,000 ₪, כשכל הכסף ביחד הצטבר לכ-130,000 ₪. בהמשך דיון ההוכחות טען התובע, כי 15,000 ₪ שקיבל מאחיו תמורת הזכויות בתיקי ההוצל"פ השונים לא נכללו במסגרת ה-130,000 ₪ הנ"ל שאחיו הלווה לו. התובע אף העיד כי הוא מכר לאחיו את תכולת ביתו בהסכם מיום 17.4.2009 ולגרסתו, הוא מעביר לאחיו כספים אותם מקבל מעבודות מזדמנות כהחזר בגין כל ההלוואות שהוא קיבל ומקבל מאחיו. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.3.2011 נחקר גם אחיו של התובע - מוניף. לגרסת האח - הוא הלווה לתובע במהלך השנים מאז שהתובע נכנס לצרות בין 100,000 ל-200,000 ₪, כאשר בשנת 2010 הלווה לו בממוצע 3,000-4,000 ₪ בחודש. האח העיד כי בסביבות יולי 2009 הוא העביר את מס' חשבון הבנק שלו להוצל"פ, ומאז הוא מקבל מההוצל"פ ישירות לחשבון הבנק שלו את הסכומים אשר מיועדים לתובע בגין החוב. עיקר טענות התובע - מכירת הזכויות בתיק ההוצל"פ לאחיו התבצעה עוד בטרם הוגשה התביעה של התובע למל"ל וההוצל"פ כבר העביר הכספים לחשבונו של אחיו של התובע ביולי 2009, כאשר המל"ל אישר את תביעת התובע לקצבת הבטחת הכנסה רק 4 חודשים לאחר מכן. מכאן, שמבחינה עובדתית - מאז שהתובע מקבל קצבת הבטחת הכנסה הוא כבר אינו מקבל יותר כספים מההוצל"פ. עדותו של אחיו של התובע בבית הדין אישרה את טענות התובע. על פי הפסיקה - ניתן לשעבד תקבולים העשויים להגיע בעתיד גם כאשר טרם באו לעולם, ועל כן, ניתן ואפשר למכור זכות לקבלת כספים מתיק הוצל"פ. ב"הודעה ובקשה" שהגיש התובע ביום 14.8.11 - מתייחס התובע לטענות הנתבע בסיכומיו וטוען, כי על פי הפסיקה, הכנסות ותמיכה מבני משפחה למובטל אינם מהווים הכנסה בידי המובטל, שכן הם יכולים להפסק בכל רגע, ואולם, אין הוא מביא פסיקה כדי לתמוך בטענתו זו. עיקר טענות הנתבע - הנתבע הביא בחשבון כדין את התשלומים שמקבל התובע מלשכת ההוצל"פ במסגרת חישוב גובה גמלת הבטחת הכנסה לה זכאי התובע כל חודש. צריך לקחת בחשבון את כל הכספים אותם מקבל התובע מידי אחיו (130,000 ₪ + 15,000 ₪) בעת בחינת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה, בדומה לאופן הפעולה במקרה שמבוטח לוקח משכנתא. כמו כן, יש לקחת בחשבון בעת חישוב זכאות התובע את הסיוע הכלכלי החודשי אותו מקבל התובע מאחיו ומאחרים, שכן חוק הבטחת הכנסה אינו מעניק גמלת הבטחת הכנסה למי שיש לו הכנסות מנכסים ו/או למי שיש לו תמיכה כלכלית חודשית גבוהה מאחרים, לרבות קרובי משפחה. התובע היה רשאי להזמין מטעמו את חוקרי הנתבע להעיד בתיק. הזכות שהתובע המחה לאחיו בתיקי ההוצל"פ עונה להגדרת "נכס" או "מיטלטלין" ועל כן, יש לראות זכות זו כהכנסה של התובע לכל דבר וענין ולהביא ערכה החודשי של זכות זו במסגרת חישוב הכנסות התובע בעת בחינת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה למשך 5 שנים מיום עריכת ההסכם בין התובע לאחיו. דיון והכרעה תחילה נציין, כפי שצויין בדיון שהתקיים ביום 21.3.11 - כי מטרתו של בית הדין איננה לעשות לתובע חקירת יכולת ולבדוק כיום האם תביעתו של התובע להבטחת הכנסה אושרה כדין על ידי המל"ל - אלא בפנינו קיימות שתי סוגיות בלבד בהן עלינו להכריע. הראשונה - האם מכירת חוב ההוצל"פ לאחיו של התובע הינה מכירה פיקטיבית - תחבולה שנועדה להפחית את גובה הכנסותיו החודשי של התובע על מנת להגדיל את גמלת הבטחת ההכנסה המשולמת לו או האם מדובר במכירה אותנטית. והשניה - במידה ונקבע כי מכירת חוב ההוצל"פ לאח היתה אותנטית - האם יש לקחת בחשבון את סכום החוב במסגרת הכנסותיו החודשיות של התובע, אם לאו. נציין, כי הנתבע בסיכומיו לא התייחס למעשה לשאלות המפורטות לעיל, אלא עיקר טענתו היתה כי יש לקחת בחשבון את כלל ההלוואות שקיבל התובע ואת העזרה החודשית שהוא מקבל ממשפחתו במסגרת חישוב גובה קצבת ההבטחה לה הוא זכאי. נציין כבר עתה, כי טענות אלו של הנתבע אינן קשורות לתיק שבפנינו או לסוגיות שבפנינו, ועל כן אין מקום לדון בהן במסגרת פסק דין זה. נוסיף ונאמר, כי אם הנתבע סבור שקביעתו לענין זכותו של התובע לקבל קצבת הבטחת הכנסה היתה מוטעית - פתוחה בפניו הדרך לפעול בענין זה, ואין זה קשור לתיק המתנהל בפנינו, אשר מקורו בתביעה אשר הוגשה על ידי התובע בענין התקבולים מההוצל"פ אשר נלקחים בחשבון במסגרת קצבת הבטחת ההכנסה אשר משולמת לו. התובע הפנה בסיכומיו לפסיקה אשר לטענתו מצביעה על כך שניתן למכור זכות בהוצל"פ ככל נכס אחר. יצוין, כי אין בפסיקה אליה הפנה התובע מקרה המתייחס באופן ספציפי למכירת חוב או זכות בהוצל"פ. עם זאת, מששני הצדדים הסכימו בסיכומים מטעמם כי חוב בהוצל"פ הינו נכס שאינו שונה מנכס אחר, אין אנו נדרשים כלל לדון בסוגיה זו. בכל מקרה, גם אם נקבל את טענת התובע כי ניתן למכור לאחר זכות בהוצל"פ - הרי שדין תביעתו להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן. סעיף 5 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי זכאי לגמלה שיש לו הכנסה יקבל גמלה אשר תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה לה הוא זכאי ובין הכנסתו. סעיף 9 קובע כי הכנסה כוללת אף הכנסה מנכס, ובין היתר נכס מקרקעין, גם במקרים בהם לא מופקת מהנכס הכנסה בפועל. בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק הותקנו תקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב -1982. תקנות 10-11 קובעות כדלקמן: "10. הכנסה מנכס (א) כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה ל - 8% משוויו מחולק ב- 12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר. ... 11. נכס שהועבר לאחר הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - (1)אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה". (ההדגשה הוספה - א.ש.ב.) בפסיקה נקבע, כי החוק יוצא מנקודת הנחה שבעל רכוש אינו זקוק לגמלה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית וכי תקנה 11 נועדה למנוע העברה פיקטיבית של נכס ע"י בעל רכוש, במטרה לזכות בגמלה מבלי להינתק מהזכויות ברכוש. בכל מקרה - על פי גרסתו המאוחרת של התובע בבית הדין (אשר גובתה בהסכמי מכר - ת/2 ו-ת/3) - התובע מכר את זכותו בהוצל"פ לאחיו תמורת 15,000 ₪, זאת למרות שלגרסת התובע עצמו שוויו של החוב בהוצל"פ היה כ- 60,000 ₪. מכאן, שהתמורה שקיבל התובע עבור העברת הזכות לאחיו לא הייתה תמורה מלאה או הולמת אלא תמורה סמלית בלבד. על פי הוראת תקנה 11 לתקנות שפורטו לעיל - במקרה בו אדם העביר נכס שהיה בבעלותו לאחר ללא תמורה או בתמורה סמלית - הנכס ישויך למעביר הנכס במשך חמש השנים שלאחר העברתו. באשר לגרסת התובע שהוא העביר את הזכות בהוצל"פ לאחיו בתאריך 1/7/09 - הרי שבדין כלל הנתבע את התשלומים מהוצל"פ בגדר הכנסותיו של התובע, משום שטרם חלפו חמש שנים ממועד העברת הנכס למועד הגשת התביעה לגימלה, בהתאם למפורט בת' 11 המצוטטת לעיל. לחילופין, ניתן לראות את העברת כספי ההוצל"פ מהתובע לאחיו כהחזר הלוואה. זאת משום שמעדויות התובע ואחיו עולה כי התובע קיבל כספים רבים מאחיו במשך התקופה האחרונה וכי בכל הזדמנות בו יכל להשיב לו כספים על חשבון החוב הוא עשה זאת. כמו כן, על פי גרסתו הראשונה של התובע בבית הדין הוא העביר לאחיו את החוב מהוצל"פ כהחזר הלוואה של כספים שקיבל מאחיו (בסך כולל של 130,000 ₪). משהמדובר בהחזר הלוואה הרי שאין לנכות זאת מההכנסה של התובע. התובע לא הפנה לכל הוראה בחוק הבטחת הכנסה או בתקנות הבטחת הכנסה מהן עולה שיש לקחת בחשבון החזר הלוואה בכלל או מהסוג הנדון בפרט - במסגרת חישוב הכנסותיו של מבוטח. בעניין זה אנו מפנים גם לפסקי הדין בעניין ליבוביץ דוד ומשה כהן. באותם מקרים המבוטחים היו זכאים לקבלת רנטה חודשית, אם כי הם טענו שלצורך רכישת הזכות לרנטה הם נטלו הלוואות והחזר ההלוואה התבצע מהרנטה החודשית המשתלמת להם. על כן, המבוטחים שם קיבלו בפועל רנטה נמוכה יותר מזו לה היו זכאים ומזו אשר הנתבע לקח בחשבון כהכנסה שלהם. בית הדין הארצי קבע כי לצורך חישוב הכנסתו של מבוטח אין להביא בחשבון את סכום הרנטה המתקבל בפועל כי אם את הסכום לו זכאי המבוטח: "אף אם חלק מהרנטה אינו מגיע בפועל למבוטח, אלא מועבר לצדדים אחרים לצורך כיסוי ההלוואה שניטלה לרכישת הזכות לרנטה, יש להביא בחשבון לצורך חוק הבטחת הכנסה את מלוא הרנטה שהייתה אמורה להשתלם למבוטח" (עניין משה כהן) וכי - "אין כל חשיבות לשאלה למה ייעד מקבל התשלום את הכסף - להטבת תנאי מגוריו, לרכישת מכונית או להחזרת הלוואה, אף אם שימשה לרכישת זכות הפנסיה" (עניין ליבוביץ דוד). בדומה לכך, אף בענייננו אין חשיבות לכך שהתובע בחר להעביר לאחיו את כספי ההוצל"פ על מנת להחזיר הלוואות שנטל ממנו, ועל כן גם מסיבה זו הנתבע כלל כדין את תשלומי ההוצל"פ במסגרת קביעת הכנסת התובע. מכל המפורט לעיל - הרי שהנתבע צדק בעת שלקח בחשבון הכנסותיו של התובע את הסכום החודשי לו היה זכאי התובע מההוצל"פ ודין תביעתו של התובע להדחות. למעלה מן האמור נציין, כי גם מבחינה עובדתית - איננו מקבלים את גרסת התובע לפיה מכירת חוב ההוצל"פ לאחיו של התובע הינה מכירה אותנטית ולא פיקטיבית. תחילה נציין, כי התובע שינה גרסתו לענין מכירה זו - בהתחלה העיד כי מכירת חוב ההוצל"פ נועדה להחזיר לאחיו את ההלוואות בסך של כ-130,000 ש"ח שהוא קיבל ממנו ולאחר מכן העיד, כי מכירת החוב לא היתה קשורה להלוואות, אלא ל-15,000 ₪ שהוא קיבל מן האח תמורת החוב. יתרה מכך, קרבת הזמן בין עריכת הסכם המכר הראשון - 1.7.09 (ת/2) לבין מועד הגשת התביעה להבטחת הכנסה - 19.7.09 - מלמדת אף היא כי מדובר במכירה פיקטיבית אשר נועדה להפחית את גובה ההכנסות שמקבל התובע ולהגדיל את גובה קצבת הבטחת ההכנסה המשולמת לו. סוף דבר מכל המפורט לעיל - תביעת התובע נדחית, ואנו קובעים כי הנתבע לקח בחשבון הכנסותיו של התובע את התשלום החודשי אותו מקבל התובע מההוצל"פ כדין. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. המחאת חובחובהוצאה לפועל