קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאת כתב תביעה למשרד עורך דין: לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת אלקיים מיום 20.7.10, לפיה נקבע כי כתב התביעה כנגד המשיבה (היא הנתבעת בתיק 25816-05-10), אשר נמסר במשרדו של עורך דין יוסי בייטנר, אינו מהווה מסירה כדין בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. העובדות לענייננו: המשיבה הינה חברה הרשומה ביוון ונרשמה בישראל כחברת חוץ בהתאם לסעיף 346 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. ביום 14.6.10 הגישה המערערת תביעה כספית כנגד המשיבה בגין זכויות להן היא זכאית, לטענתה, בגין עבודתה אצל המשיבה, כעוזרת למנכ"ל המשיבה בישראל. כתב התביעה הומצא למשרדו של עורך דין בייטנר, אשר, לגרסת המערערת, מייצג את המשיבה בענייניה בארץ. ביום 15.6.10 הגיש עורך דין בייטנר הודעה לבית הדין, לפיה הוא אינו מהווה מען להמצאת כתבי בית דין בישראל עבור המשיבה שנמצאת בהליכי פירוק ביוון. לטענתו, הוא אינו מורשה מטעם המשיבה ו/או מטעם מפרקי המשיבה לשמש כמען להמצאת כתבי בית דין בישראל. ביום 20.7.10 הגישה המערערת תגובה להודעת עורך דין בייטנר, בה ציינה כי האחרון מייצג את ענייניה של המשיבה בארץ ואף טיפל עבור המשיבה בכל הקשור לפיטוריה מעבודתה במשיבה. על כן, משלא הוגש כתב הגנה ע"י המשיבה, ביקשה המערערת כי יינתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה. בהחלטת כבוד הרשמת מיום 20.7.10, נשוא ערעור זה, נקבע כדלקמן: "בעניין תגובת התובעת לעורך דין בייטנר ובקשת התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה: בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, על התובעת להמציא את כתב התביעה לידי מי שמורשה מטעם הנתבעת לקבל כתבי בי-דין. לאחר עיון במסמכים שצורפו לתגובת התובעת, לא שוכנעתי כי התובעת הניחה בפני בית הדין תשתית ראייתית מספקת לכך שעורך דין בייטנר הינו מורשה מטעם הנתבעת לקבלת כתבי בי-דין. לאור האמור, המסירה שבוצעה אינה מסירה כדין והבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נמחקת. מהמסמכים שצורפו להודעת עורך דין בייטנר עולה, כי מנהלה הכללי של הנתבעת, מר קונסטנטינוס קלוסידיס, אשר מתגורר בגבעת אנדרומדה, רח' יפת 38 יפו, הינו מורשה מטעם הנתבעת לקבל עבור הנתבעת כתבי בי-דין. אשר על כן, התובעת תבצע מסירה אישית של כתב התביעה לידי מר קונסטנטינוס קלוסידיס..". זוהי ההחלטה נשוא הערעור. הצדדים טענו בכתב לעניין הערעור. טענות הצדדים: המערערת טענה כי מנכ"ל המשיבה בישראל, מר קונסטנטינוס קלוסידיס (להלן: "מר קלוסידיס"), עזב את ישראל ביום 25.3.10 ועל כן לא ניתן להמציא לו את כתב התביעה כאמור בהחלטת כבוד הרשמת. לטענתה, עורך דין בייטנר מונה ע"י המשיבה לסגור את עסקי המשיבה בישראל ובכלל זה למכור את נכסיה והוא הנציג היחידי של המשיבה בישראל ו/או של המפרק היווני. עוד טענה המערערת כי עורך דין בייטנר הוא זה ששלח לה את מכתב הפיטורים מטעם המשיבה ואף ניהל עימה ועם בא כוחה מו"מ על הסכם פשרה בעניין התביעה שהגישה. לאור זאת, טענה המערערת כי ההמצאה לעורך דין בייטנר הינה המצאה כדין, בין היתר בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי. המערערת נסמכת על החלטתו של כב' השופט גרוניס בעניין רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח' (2006). מנגד טען עורך דין בייטנר כי ביום 29.9.09, בהתאם להחלטת ממשלת יוון, מונה למשיבה, ע"י בית המשפט העליון של יוון, מפרק מיוחד שהינו תאגיד בנקאי יווני. לטענתו, במסגרת הליכי הפירוק הפסיקה המשיבה את טיסותיה לישראל וסגרה את משרדיה ופעילותה בישראל. לטענתו, בעת רישומה של הנתבעת כחברה זרה הפועלת בישראל, הוסמך רק מנהלה של המשיבה דאז, מר קלוסידיס, כמורשה לקבלת כתבי בי-דין עבור המשיבה. לטענתו, עד לפירוקה של המשיבה בסוף שנת 2009, שימש משך שנים רבות כיועץ המשפטי שלה וגם בתקופה זו לא היה מוסמך לקבל עבורה כתבי בי-דין. על כן, הוא אינו מוסמך מטעם המשיבה ו/או המפרק לקבל בעבור המשיבה כתבי בי-דין ואין ברשותו כל ייפוי כוח המסמיך אותו לכך. עוד טען עורך דין בייטנר כי נשכר ע"י מפרק המשיבה אך ורק לצורך מחיקתה מרישומי רשם החברות בישראל כ"חברה זרה" ולצורך מכירת נכס מקרקעין שאינו בבעלותה של המשיבה אלא בבעלות חברה אחרת. לטענתו, מתוך היכרות רבת שנים ועל בסיס חברי בלבד, ניסה לדבר עם נציגי המפרק בתקווה כי יגיעו עם המערערת לפשרה, אך בשלב מסוים הורה לו מפרק המשיבה כי הוא אינו רשאי עוד לנהל מו"מ עם המערערת. לאור האמור, לטענתו, משלא ניתנה לו כל הרשאה לקבל עבור המשיבה כתב בי-דין עבורה, הרי שההמצאה למשרדו היא בניגוד לתקנות ולפסיקה ועל כן אינה כדין. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו לתיק, מצאתי לקבל את הערעור, כפי שיפורט להלן. תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, המוחלת בבית דין זה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כדלקמן: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה - דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". ההלכה לגבי סיפת תקנה 477 קובעת כי אין הכרח בקיומה של הסמכה מפורשת לעורך הדין על מנת לקבל כתבי בי-דין בשם לקוחו, כל עוד ברור כי קיימים יחסי שליחות וכי עורך הדין הוסמך לפעול בשם לקוחו, בין בכלל ובין בעסקה נשוא התביעה (ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרזה קדם ואח', פ"ד ל"ח(4) 309). הלכה זו סויגה בהמשך ונקבע כי אין להסיק מכך שניתן להמציא לעורך דין המייצג את הנמען בעניין אחר (רע"א 1947/91 סיריל שטיין נ' דוד מרקוס כץ, פ"ד מה(4) 705). קרי, יש להמציא לעורך הדין הפועל כעורך הדין של הנמען בנושא ההתדיינות. עוד נקבע, כי כאשר קיימת הגבלה מפורשת בייפוי הכוח שניתן לעורך הדין, לא ניתן להמציא אליו כתבי בי-דין החורגים מייפוי הכוח המוגבל (בש"א 33/87 דוד אוסטפלד נ' משה בהירי, פ"ד מד(3) 221). בענייננו, אין חולק כי עורך דין בייטנר שימש משך שנים רבות כיועץ המשפטי של המשיבה בישראל. עורך דין בייטנר לא המציא לבית הדין ייפוי כוח ממנו ניתן ללמוד על הגבלה מפורשת לקבלת כתבי בי-דין עבור המשיבה. כאמור, עורך דין בייטנר טען כי בסוף שנת 2009, עם מינויו של מפרק מיוחד למשיבה ביוון, חדל מלשמש כיועץ המשפטי שלה בישראל. לטענתו, נשכר ע"י מפרק המשיבה אך ורק לצורך מחיקתה מרישומי רשם החברות בישראל כ"חברה זרה" ולצורך מכירת נכס מקרקעין אשר היה בבעלות חברה אחרת. אלא שמהמסמכים שהוצגו ע"י הצדדים, ניתן ללמוד בבירור כי עורך דין בייטנר המשיך לפעול עבור המשיבה, בכל הקשור לעניינה של המערערת, גם לאחר מינויו של המפרק ביוון. ראשית, במכתב הפיטורים מיום 1.5.10 מבוקש מהתובעת להחזיר את כל המסמכים והרכוש השייכים למשיבה, לעורך דין בייטנר. יש להוסיף כי מכתב זה נשלח למערערת ע"י עורך דין בייטנר בעצמו. שנית, עורך דין בייטנר לא הכחיש את העובדה שניהל עם המערערת ועם בא כוחה מו"מ על הסכם פשרה בתביעתה כנגד המשיבה. לתיק בית הדין אף הומצא מייל מיום 18.7.10 ששלח עורך דין בייטנר למערערת, אליו צורף הסכם פשרה לצרכי מו"מ. בכותרת המייל אף ציין כי : "במידה וההסכם מקובל נתרגם לאנגלית ונחתום". הטענה כי הדבר נעשה על בסיס חברי בלבד, אינה מאיינת את העובדה כי הלכה למעשה טיפל עורך דין ביטנר בפועל בעניינה של המערערת עבור המשיבה, גם לאחר פיטוריה של המערערת. לאור האמור לעיל, ניתן לקבוע כי עורך דין בייטנר שימש כעורך דין של המשיבה בנושא ההתדיינות. על כן, בהתאם להלכה שפורטה לעיל, ההמצאה למשיבה באמצעות עורך דין בייטנר היא המצאה כדין בהתאם לאמור בתקנה 477 לתקנות. יצוין כי העובדה שבהתאם למסמכי הרישום של המשיבה בישראל מר קלוסידיס היה המורשה לקבלת מסמכי בי-דין עבור המשיבה, לא גורעת מן האפשרות להמציא את כתבי בית הדין לעורך דינה, בהתאם לקבוע בתקנה 477 לתקנות. כאמור, עסקינן בעורך דינה של המשיבה בנושא ההתדיינות ולא הוצג ייפוי כוח ממנו ניתן ללמוד על הגבלה כלשהי. לאור האמור, הרי שדין הערעור להתקבל רק מן הטעם הזה. מעבר לדרוש אציין כי ההמצאה לעורך דין בייטנר יכולה גם לעמוד בתנאים שנקבעו בתקנה 482 לתקנות, שעניינה בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים. תקנה 482(א) קובעת: "היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". בעניין קמור הדגיש בית המשפט העליון כי אין לפרש את הדיבר "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482: "המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. על בית המשפט לבחון את דרגת האינטנסיביות של הקשר בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה". בנוסף, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בעניין רע"א 8957/09 שמואל אוזן ואח' נ' סידני קיובי ואח', מיום 8.3.11 (להלן: "עניין אוזן"), נקבע, בכל הקשור לדרישה המופיעה בתקנה לקיומו של עסק, כי: "תנאי נוסף לתחולת התקנה הוא, כי התביעה היא בעניין 'עסק' (או עבודה). ואולם, אינני סבור כי בהקשר של המצאת כתב בי-דין יש להידרש בפירוט לשאלת אופיו וטיבו של העסק. בפסיקה אף נקבע בהקשר זה, כי יש ליתן פרשנות רחבה למונח 'בעניין עסק' המופיע בתקנה.. לגישתי, לצורך הדיון בשאלת ההמצאה די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסוימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את עובדת הגשת כתב התביעה ואת תוכנו... לסיכום נקודה זו נאמר, כי השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע. הדרישה בעניין העסק וניהולו בישראל אינה מציבה רף גבוה ובוודאי שאין חובה להראות שהניהול נעשה אך בישראל". (ההדגשות אינן במקור, מ"ל). יישומם של דברים אלה בענייננו: לעניין אינטנסיביות הקשר- לא יכול להיות חולק בדבר שיתוף הפעולה הרציף בין המשיבה לעורך דין בייטנר בישראל, וזאת אף לאחר מינויו של מפרק למשיבה. אין ספק כי עורך דין בייטנר יביא (אם לא כבר הביא) לידיעתה של המשיבה את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. אומנם, שאלה היא האם ראוי להחיל את תקנה זו על עורך דין שלא עוסק בניהול עסק מטעם הנתבע, אך לאור האמור בעניין אוזן, נראה כי ניתן לומר שעורך דין בייטנר היה מופקד על פעילות עסקית מסוימת עבור המשיבה (אין חולק כי נשכר עבור מחיקתה מרישומי רשם החברות כחברה זרה ולצורך מכירת נכס מקרקעין) על כן, נראה כי מתקיימים בענייננו גם התנאים הקבועים בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי. סוף דבר לאור כל האמור לעיל מתקבל הערעור. ההמצאה של כתב התביעה לעורך דין בייטנר הינה המצאה כדין. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המערערת בסך של של 5,000 ₪ בגין הערעור, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לעורך דין בייטנר. הוראות בדבר המשך הדיון בתביעה העיקרית יקבעו בנפרד. עורך דיןכתב תביעהמסמכיםהמצאת כתבי בי דין