קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאת כתב תביעה לעירייה: השופטת ורדה וירט-ליבנה בפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (הנשיאה בפועל איטה קציר; עב 2324/09 בש"א 1736/10 ובש"א 1737/10) מיום 18.4.2010, בה נדחתה בקשתה של המערערת (להלן - גם העירייה) לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 20.10.2009. הרקע העובדתי, כפי שנטען בכתב התביעה המשיבה הינה חברה בע"מ המורשית לעסוק בתחום הביטוח ואשר ביטחה את עובדיה של המערערת ושימשה כ"קופת גמל" על פי משמעות מונח זה בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר). המערערת התחייבה כבעלת חוזה הביטוח להעביר למשיבה מידי חודש בחודשו שיעור של 18.33% משכרו החודשי של כל עובד מבוטח. המערערת חדלה להעביר את תשלומי ההפרשות והביטוח בגין חלק מעובדיה לידי המשיבה, ואף לא נענתה לפניותיה של המשיבה בעניין זה. השתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי המשיבה הגישה לבית הדין האזורי תביעה כספית כנגד המערערת. העתק של כתב התביעה נמסר למערערת ביום 13.7.2009, אך המערערת לא הגישה כתב הגנה. ביום 20.10.2009 נתן בית הדין האזורי פסק דין בהיעדר הגנה, במסגרתו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 36,230 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן - פסק הדין). במהלך חודש ינואר 2010 פתחה המשיבה בהליכי גביית פסק הדין. ביום 18.3.2010 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד לבירור הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פסק הדין. במסגרת בקשתה לביטול פסק הדין טענה המערערת כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, מאחר שנפל פגם במסירת כתב התביעה; וכי לחלופין יש לבטל את פסק הדין מנימוקים שבשיקול דעת בית המשפט ובהתחשב בסיכויי ההגנה. בהחלטתו מיום 18.4.2010 דחה בית הדין האזורי את בקשת המערערת לעכב את ביצוע פסק הדין ואת הבקשה לבטלו וקבע כי: "לבוא ולטעון כעת כי אי המצאת כתב התביעה לחשב המלווה - מצדיקה ביטול פסה"ד - הינה לכאורה התנהגות שלא בתום לב בנסיבות העניין. המבקשת קיבלה את כתב התביעה ביום 13/7/09 ומחובתה היה להעביר מיד עותק מכתב התביעה לחשב המלווה - לטיפולו ולידיעתו לצורך מילוי תפקידו כיאות. אי המצאת המסמך ע"י המשיבה לחשב - אינה פוגעת בסדרי הדין כי מדובר כאן בהמצאה כדין של כתב התביעה לנתבעת". המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין כאמור, ולאחר שהוגשה תגובת המשיבה, ניתנה רשות ערעור. כמו כן, נקבע שהערעור יידון בדרך של סיכומים בכתב, לפי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין לעבודה). טענות המערערת בערעור התביעה אשר הוגשה כנגד המערערת מבוססת על טעות של סוכן הביטוח, הוא שליחה של המשיבה, ופסק הדין ניתן על סמך טעות זו. ביום 1.12.2009, עת שנודע לו על הגשת התביעה ועל מתן פסק הדין, פנה החשב המלווה של המערערת (להלן - החשב המלווה) לבא כוח המשיבה, הודיע לו כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לידיו וביקש לקבל את פירוט החוב אשר עמד בבסיס התביעה (להלן - פירוט החוב), אשר עד היום לא הועבר לידי המערערת. בהמשך, התנהלו שיחות טלפוניות בינו לבין בא כוח המשיבה וכן בינו לבין סוכן הביטוח מטעם המשיבה, במסגרתן התברר כי העובד שלטובתו הופרשו ניכויים למרות שלא שולמה לו משכורת באותם חודשים, מוכן לחתום על טופס להחזר ההפרשים ו/או לניכוי סכומים אלו משכרו. החשב המלווה ובא כוח המשיבה סיכמו כי המערערת תעביר לידי המשיבה סך של 35,000 ₪, זאת על מנת לעכב את ההליכים נגדה ובתנאי שהעניין ייבדק באופן יסודי על ידי הצדדים. על אף שביום 20.1.2010 הועבר סכום זה לחשבון המשיבה, קיבלה המערערת ביום 4.2.2010 אזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כאשר סכום החוב הכולל עמד על סך של 44,855 ₪. סעיף 142ג1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - פקודת העיריות) קובע כי על אדם אשר פותח הליך משפטי כנגד עירייה להמציא העתק של כתב התביעה לחשב המלווה אשר מונה לעירייה. מטרת הוראת סעיף זה היא ליידע את החשב המלווה על ההליכים המשפטיים הנפתחים כנגד העירייה. זאת, על מנת לאפשר לו לנקוט בצעדים המתאימים ולוודא שהעירייה תתגונן מפני אותם הליכים ולמנוע מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדה. פרשנותו התכליתית של סעיף 142ג1 לפקודת העיריות היא כי הפרת חובת ההמצאה המעוגנת בו מונעת מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המערערת ומקימה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. החלטת בית הדין האזורי, לפיה אין לראות באי המצאת כתב התביעה לחשב המלווה משום פגם בסדרי הדין, מרוקנת מתוכן את הסעיף ומסכלת את מטרתו. המשיבה היא שנהגה בחוסר תום לב בניהול התיק מול המערערת והחשב המלווה, כאשר פתחה תיק בהוצאה לפועל לאחר הידברות עם בא כוח המערערת ולאחר שבוצעה ההעברה הבנקאית לחשבון המשיבה. 9. טענות המשיבה בערעור בין נציגי המשיבה לבין החשב המלווה התקיימה פגישה, במהלכה הועבר לידי החשב המלווה כל המידע הדרוש לו לצורך בירור החוב. יחד עם זאת, המערערת לא העלתה באף שלב של ההליך המשפטי כל טענת הגנה מוצדקת ועניינית בנוגע לעצם קיומו של החוב נשוא כתב התביעה. המערערת אף לא העלתה טענת הגנה המצדיקה את ביטול פסק הדין וטענתה לפיה תביעת המשיבה מבוססת על טעות של סוכן הביטוח לא הוכחה והיא מהווה השערה בלבד. אמנם, תכליתו של סעיף 142ג1 לפקודת העיריות היא למנוע מצבים של הוצאת כספים במרמה מהמערערת, אך אין זה המצב במקרה שלפנינו, שכן המשיבה הינה גוף מוסדי מוכר ותביעתה מעוגנת בחוק הגנת השכר, שמטרתו להגן על זכויותיהם הפנסיוניות של עובדי המערערת. נוסף על כך, אילו המחוקק היה מעוניין כי ההוראה בדבר המצאת כתבי בי-הדין לחשב המלווה תהיה הוראה גורפת, הרי שהיה מוסיף הוראה זו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). ד. המערערת לא עמדה בלוח הזמנים שסוכם בין הצדדים לתשלום הסכום אשר נקבע בפסק הדין וביצעה את התשלום ישירות לחשבון הבנק של המשיבה, ולא לחשבון הבנק של בא כוחה, כפי שסוכם בין הצדדים. על כן, אף אם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לחשב המלווה, הרי שנוכח חוסר ניקיון הכפיים של המערערת וחוסר תום ליבה, פגם זה נרפא. דיון והכרעה השאלה אשר עומדת בפנינו היא האם אי המצאה של כתבי בי-הדין לידי החשב המלווה משמעותה אי המצאה כדין לעירייה, על אף שכתב בי-הדין הומצא לאחד מפקידיה, והאם עניין זה מהווה פגם בהליך אשר מצדיק את ביטול פסק הדין. ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה, נקבעה בע"א 64/53 בו נפסק כי: "פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק - רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק.. ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה - מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש". (ע"א 64/53 יששכר כהן נ. שלום יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); וראו גם יואל זוסמן סדר דין אזרחי 727 (מהדורה שביעית, התשנ"ה -1995)). יצוין כי השיקולים העומדים ביסוד ההחלטה לבטל פסק דין מתחלקים לשני סוגים: ביטול מחובת הצדק - כאשר המבקש את ביטול פסק הדין הוכיח כי התקיים פגם בהליך בגינו היה על בית המשפט להימנע ממתן פסק דין. פגם זה בהליך מהווה עילה לביטול פסק הדין ובית המשפט אינו רשאי להתייחס במקרה זה למשקל טענות הצדדים ולסיכויי ההצלחה בתיק. ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט - במקרים בהם לא היה פגם בהליך, תלוי המבקש לבטל את פסק הדין בחסדיו של בית המשפט, בית המשפט ישקול את הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע לדיון ואת סיכויי ההצלחה שלו בתיק. 13. במקרה שלפנינו, הבקשה אשר עמדה בפני בית הדין האזורי הייתה בקשה לביטול מחובת הצדק, זאת בשל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי המערערת. המערערת אמנם מודה כי כתב התביעה התקבל במשרדיה אך יחד עם זאת טוענת היא כי אין די בהמצאת כתב התביעה למשרדיה וכי חלה על המשיבה החובה להמציא את כתב התביעה גם לחשב המלווה שלה. 14. אמנם, בתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבעה הדרך להמצאת כתבי בי-דין לרשויות מקומיות, כדוגמת המערערת דנן: "המצאת כתב בי-דין לרשות מקומית יכול שתהא בהמצאת הכתב לראש הרשות, לסגן ראש הרשות, למזכיר או לפקיד ראשי אחר של הרשות, או בהנחתו במשרד הראשי של הרשות". כלומר, המצאה למערערת תיחשב כהמצאה כדין כל אימת שהיא עונה על דרישת תקנה 486 דלעיל. יחד עם זאת, בשנת 2005 תוקנה פקודת העיריות והתווספה לה הוראה מפורשת המתייחסת להמצאת העתק מכתב בי-הדין לחשב המלווה של העירייה, במקרים בהם נפתחו הליכים משפטיים נגדה. סעיף 142ג1 לפקודת העיריות קובע כדלקמן: "פתח אדם הליך משפטי כנגד עיריה, ומונה לעיריה לפני פתיחת ההליך או במהלך ניהולו חשב מלווה, ימציא אותו אדם וכן כל אדם אחר שהוא צד להליך, לחשב המלווה, העתק מכתב בי-הדין שהוא מגיש באותו הליך; בסעיף זה, "הליך משפטי" - לרבות תובענה, עתירה, בקשה או ערעור". בדברי ההסבר להצעת החוק הובהרה תכליתו של התיקון, במילים הבאות: "מוצע לקבוע כי העתק מכל כתב בי-דין המוגש בהליך משפטי המתנהל כנגד רשות מקומית שמונה לה חשב מלווה יומצא גם לחשב המלווה של הרשות המקומית, וזאת במטרה לאפשר לחשב המלווה למנוע מצבים שבהם הרשות אינה מתגוננת כראוי כנגד ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדה". מטרתו של התיקון הינה, לפיכך, למנוע מצבים שבהם הרשויות המקומיות אינן מתגוננות מפני תביעות אשר הוגשו נגדן ולמנוע מצבים בהם ניתנים פסקי דין בהעדר הגנה. ההנחה היא שתפקידו של החשב המלווה הוא, בין היתר, לדאוג לכך שהרשות המקומית תתגונן מפני תביעות. זאת, בכדי למנוע בזבוז כספי ציבור הנובע ממחדלי הרשות המקומית בטיפול בתביעות המוגשות נגדה. על כן, מתבקשת המסקנה כי במקרה של אי מסירת כתב בי-הדין לחשב המלווה לא יהא בכך משום המצאה כדין, זאת אף אם כתב בי-הדין הומצא לידי העירייה, וכי הדבר מהווה פגם בהליך המקים עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. בהתאם לכך, יש לבטל את פסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה. נוסף על כך, אין בידינו לקבל את טענת המשיבה לפיה אילו המחוקק היה מעוניין לקבוע הוראה גורפת בעניין המצאת כתבי בי-הדין לחשב המלווה, הרי שהיה עליו להוסיף הוראה זו לתקנות סדר הדין האזרחי. הוראת סעיף 142ג1 איננה מוגבלת להליכים אזרחיים בלבד והיא חלה גם על הליכים המתנהלים בפני ערכאות שתקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות עליהן כגון, בין היתר, בית המשפט הגבוה לצדק, בתי המשפט לעניינים מנהליים ובתי הדין לעבודה. על כן, ככל הנראה מטעם זה לא נקבעה הוראה זו במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי. יחד עם זאת, המערערת גרמה לעיכוב רב בהליך ולבזבוז זמנם של המשיבה ושל בית הדין האזורי, בכך שלא הגישה את כתב הגנתה במועד. בנסיבות אלו זכאית המשיבה לפסיקת הוצאות לטובתה, אף אם מתקבלת בקשת המערערת לביטול פסק הדין (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)). לכן, המערערת היא שתישא בהוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪. סוף דבר - הערעור מתקבל כך שהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.4.2010 תבוטל ופסק הדין שניתן בהעדר הגנה יבוטל מחובת הצדק. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך דיון בתובענה לגופה. המערערת תישא בהוצאות הערעור בסך 5,000 ש"ח. סכום זה ישולם למשיבה תוך 30 יום, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל. כתב תביעהמסמכיםעירייההמצאת כתבי בי דין