קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכמה להפחתת שכר: עניינה של תביעה זו הינו תשלום הפרשי שכר והשבה של שכר עבודה אשר הופחת על ידי הנתבעת. הרקע להגשת התביעה 1. התובע הינו עובד בשירות הנתבעת-המועצה המקומית כסייפה (להלן: "המועצה") כמהנדס המועצה. 2. תנאי עבודתו של התובע הוסדרו בחוזה העסקה מיוחד (להלן: "הסכם בכירים"), ולפיו נקבעו תנאי העסקתו ודרגת השתכרותו בהתאם לטבלת דירוג שכר בכירים הקובעת את דרגות שכר הבכירים לפי גודל הישוב בו הם מועסקים. 3. התובע משתכר בדרגת שכר 4, אך לטענתו בשל הגידול שחל במספר תושבי היישוב כסייפה (להלן: "היישוב"), החל מ- 6/06, הינו זכאי לדרגת שכר 5. 4. ביום 24.5.07 התקיימה ישיבת מועצה ולנוכח מצבה הכלכלי של המועצה אישרה המועצה תוכנית הבראה לפיה יצומצמו הוצאותיה הכלליות, לרבות הוצאות שכר נושאי משרות סטטוטוריות(שכר בכירים). 5. כחלק מיישום תוכנית ההבראה, החליטה הנהלת המועצה בישיבה שהתקיימה ביום 22.8.07, על קיצוץ בגובה של 5% משכר היסוד של ארבעה ממקבלי השכר הגבוה במועצה אשר התובע נמנה עימם. 6. לאור החלטה זו של הנהלת המועצה פנה ראש המועצה לתובע ולעובדים בכירים נוספים בבקשה לקבל את התייחסותם בנוגע להפחתה הצפויה בשכרם. 7. התובע ומזכיר המועצה השיבו במשותף לפנייתו של ראש המועצה והודיעו כי הינם מסכימים להפחתה בשכרם אף בשיעור גבוה יותר מהשיעור עליו החליטה הנהלת המועצה אולם התנו הסכמה זו בהעלאת דרגת השתכרותם לדרגה 5, בהתאם לטבלת דירוג שכר הבכירים. 8. בצד התכתבויות התובע והמזכיר עם ראש המועצה בעניין ההפחתה בשכרם והעלאת דרגת השתכרותם (להלן: "ההתכתבויות"), נחתם הסדר הבראה בין המועצה לבין משרד הפנים (לציין כי הסדר זה נחתם מיד לאחר אישורה של תוכנית ההבראה במועצה ובטרם החלו ההתכתבויות), וכן נחתם הסכם בין המועצה לבין הסתדרות העובדים (להלן: "ההסכם") ובו נקבעו תנאי תוכנית ההבראה לרבות קיזוזים והפחתות בשיעור של 7%, משכר בכירים עליהם נמנה התובע. 9. ההסכם בין הסתדרות העובדים לבין המועצה, קיבל תוקף של פסק הדין של בית הדין ביום 6.4.08 (על ידי כב' השופטת הופמן). 10. משפניותיו של התובע להעלאת דרגת שכר לא נענו, ומאידך הופחת משכרו שיעור בגובה 7% (להלן: "השכר שהופחת"), עתר התובע ביום 16.11.09 להעלאת דרגת שכרו החל מחודש יוני 2006 וכן עתר הוא להשבת השכר שהופחת במסגרת הסכם ההבראה. טענות התובע 11. התובע טען כי החל מחודש יוני 2006 ועד היום, זכאי הוא, לקבלת שכר בכירים בהתאם לדרגה 5, המתאימה לגודל אוכלוסיית הישוב, וזאת לאור נתוני הלשכה לסטטיסטיקה ולפיהם מניין אוכלוסיית הישוב הינו בין 10,001- 20,000 נפש. 12. התובע טען כי לאור האמור בחוזה הבכירים, הרי שהעלאת דרגת השתכרותו, אינה מותנית באישור ממשרד הפנים או המועצה. 13. עוד טען התובע כי הסכם ההבראה שנחתם בין הנתבעת לארגוני העובדים, אין בו משום לחייבו שכן לא רק שלא היה צד להליך, אלא שבהיותו עובד המועסק בחוזה בכירים אין בסמכותו של ארגון העובדים בכדי לחייבו ואין חוקת העבודה חלה עליו, והוא אף אינו חבר הסתדרות העובדים הכללית החדשה. 14. עוד ציין התובע כי על פי טיבו של הסכם הבכירים, אין בסמכותו של כל ארגון לייצגו, ובוודאי שאין סמכות ורשות לנתבעת להתחייב בהתחייבות הפוגעת בתנאי שכרו. 15. עוד הוסיף וציין התובע כי לא הייתה כל הסכמה מצידו להפחתת שכרו, והפחתה זו נעשתה על ידי הנתבעת באופן חד צדדי, ומבלי שהייתה לה סמכות לעשות כן. 17. בנוסף טען התובע כי מאחר והנתבעת שללה את הצעתו להעלאת דרגת השתכרותו כתנאי להפחתה בשכרו , הרי שהצעתו להפחתת השכר לא השתכללה לכדי חוזה מחייב. טענות הנתבעת 18. הנתבעת אישרה כי נעשה קיצוץ בגובה של 7% בשכרו של התובע החל מחודש ינואר 2009, אך לטענתה קיצוץ זה נעשה על דעתו של התובע ובהסכמתו, ובהתאם להסכם ההבראה עליו חתמה, אשר תוכנו היה ידוע לתובע שכלל לא הביע את התנגדותו. 19. בהקשר להליך קבלת ההסכם, ציינה הנתבעת, כי הקיצוץ בשכר נכפה עליה למעשה על ידי משרד הפנים (המתייצב בהליך), וללא קבלת הסכם ההבראה לא היה באפשרותה לשלם תשלומי שכר לכלל עובדיה, לרבות התובע. 20. עוד טענה הנתבעת כי אין כל קשר בין העלאתו של התובע בדרגה, לבין ההפחתה משכרו, וניסיונותיו של התובע לקשור זו בזו, אינו אלא ניסיון נוסף של התובע לזכות בהעלאת דרגה לנוכח כישלונן של בקשותיו בעבר להעלאה בדרגה. 21. הנתבעת הוסיפה וטענה כי העלאת דרגת שכרו של התובע אינה בסמכותה, ולא זו בלבד אלא עומדת היא בסתירה לתנאי הסכם ההבראה אשר נחתם עם עובדיה, וקבלת טענות התובע למעשה מחריגות את הסכם ההבראה, ועשויות ליצור הפלייה בין התובע לבין עובדי הנתבעת האחרים. 22. עוד ציינה הנתבעת כי בהיותה המעבידה של התובע שמורה לה זכות הפררוגטיבה הניהולית לנהל את עסקה כראות עיניה ולפי הבנתה ובכלל זה נתונה לה הסמכות ושיקול הדעת המנהלי לקבוע ואף לשנות את שכר התובע ותנאי עבודתו. 23. הנתבעת הוסיפה וטענה כי החלטתה בנוגע להפחתת שכרו של התובע נעשתה בסבירות, מידתיות, בתום לב, ומתוך שמירה על עקרונות השוויון, ולא נפל בהחלטה זו כל רבב. הצטרפות המדינה- משרד הפנים, צד להליך. 24. לאור בקשת התובע והסכמת הנתבעת, צורף משרד הפנים כצד להליך, אשר התבקש להגיב על טענות הצדדים. תגובת משרד הפנים 25. המשרד טען כי הסכם ההבראה היה מחוייב המציאות לאור המצב בו היתה שרויה הנתבעת, ההסכם היה ידוע לתובע אולם הוא בחר לשתוק על ההפחתה בשכרו, ושתיקה זו יש לפרש לחובתו. 26. עוד ציין המשרד כי אכן קביעת דרגת שכר נקבעת בהתאם למספר התושבים, אך אין היא מחובת המציאות ואינה מתעדכנת באופן "אוטומטי", אלא כפופה לחוזרי משרד הפנים, לרבות חוזר המשרד משנת 2002, המאפשר גמישות למועצה לקבוע את דרגות שכר הבכירים, בהתאם למצבה התקציבי. 27. המשרד הוסיף וטען כי תביעותיו של התובע הינן בבחינת הצגת מצג שווא, החותרות לערער את ההסכמות אשר הושגו בין המועצה לבין משרד הפנים בנוגע ליישום תוכנית ההבראה. 28. עוד ציין המשרד כי התובע השתהה בהגשת תביעתו שיהוי ניכר על אף שהיה מודע לתוכנית ההבראה, ואף היה שותף לגיבושה. 29. המשרד הוסיף וציין בסיכומיו כי קבלת התביעה, לאחר אישור תוכנית ההבראה והזרמת כספים על ידי משרד הפנים תכשיל את תכנית ההבראה, תעקרה מתוכן, ואף תפגע בעיקרון השוויון בין העובדים הבכירים וגם בין כלל עובדי הרשות המקומית. יריעת המחלוקת בין הצדדים 30. יריעת המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלות הבאות: א. האם הפחתת שכר התובע נעשתה כדין? ב. האם התובע זכאי לקבלת דרגת שכר 5 בהתאם לטבלת דירוג שכר בכירים? דיון והכרעה המסגרת המשפטית: 31. רשות ציבורית המעסיקה עובדים מחויבת לפעול הן לפי עקרונות של המשפט המנהלי והן לפי עקרונות משפט העבודה( ראה ע"ע 1495/02 טרודי עאמר נ' מועצה מקומית חורפיש, ( (להלן: "פרשת חורפיש")). 32. בעניין התערבות בית הדין בהחלטות מנהליות של רשות ציבורית נקבע כי: "שעה שבית דין זה בוחן את פעילותה של רשות מנהלית, עומד לנגד עינינו הכלל לפיו חזקה על הרשות כי היא פועלת כדין. בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על-פי דין, אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוואנטיים. בנוסף, בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על-פי דין" (ע"ע (ארצי) 1238/01 ראמז לובאני - מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה והנהלת בתי המשפט, , ניתן ביום 18.3.2002 וראו לעניין זה גם : ע"ע (ארצי) בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, פד"ע לו, 438, 2002). 33. בכובעה כמעבידה יש לרשות הציבורית את הפררוגטיבה לנהל את מפעלה על הצד הטוב ביותר והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו - בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה מכוח החוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה אינדיבידואלי (דב"ע נב/17-4 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית אח', פד"ע כ"ו עמ' 87, 97). 34. יחד עם זאת רשות ציבורית המעסיקה עובדים אינה משתחררת מכובעה כמעסיקה על כל החובות הנובעות מכך במשפט העבודה. 35. בעניין שינוי תנאי עבודה על ידי מעסיק נקבע כי: "מעסיק המבקש לשנות את תנאי העבודה, היינו את תנאי חוזה העבודה, אינו רשאי לעשות זאת ללא הסכמת העובד. ברי, שאין לקבוע מסמרות. יש לבחון כל שינוי לגופו. במסגרת הזכות הניהולית של מעסיק, הוא רשאי לשנות את הסדרי העבודה, לשנות מבנה מחלקות שונות ולצמצם חלק מהמחלקות. אך עליו לעשות זאת בצורה סבירה תוך פגיעה מינימלית בתנאי העבודה. הפחתה חד צדדית של שכר, צריך שתבוא בהסכמה.... שינוי כזה אין להטיל על העובד כעובדה מוגמרת" (ע"ע 197/03 פרי שר-אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ (פס"ד מיום 16/6/05). 36. עוד נקבע בעניין זה כי "צד לחוזה אינו רשאי (אין לו זכות) ואינו יכול (אין לו כוח) לקרוע מעל החוזה תניות אילו או אחרות ולהביא בהן שינוי על ידי מעשה חד צדדי, אלא אם כן הוא מביא את החוזה לידי סיום". (ראה: בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא(2), 210). מן הכלל אל הפרט הפחתת שכר עבודה בהתאם לתוכנית הבראה 37. אין חולק כי הנתבעת נקלעה למצב כלכלי קשה , ובשל מצבה נזקקה לתוכנית הבראה, שכללה קיזוזי שכר, לרבות קיזוז משכר עובדיה הבכירים. העיד על כך ראש המועצה, מר סאלם אבו רביע: "ת: ..יש כאן היבט ציבורי שהרשות בשנת 2004 כמעט נקלעה לקריסה, עד כדי פירוק והמהנדס יודע את זה, בעקבות קיצוץ במענק איזון, מענק האיזון בשנת 2002 הגיע מענק האיזון ל-10 מיליון שקל וב-2004 זה הגיע ל-6 מיליון שקל, והיו צריכים להתכנס וכל אחד היה צריך לתת את חלקו. ובזמנו לקחנו למהנדס את הרכב. אני ראיתי זאת כמצב חירום ובמצב חירום בעיני צריך לעשות גם צעדים כואבים מהבכיר בעובדים." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 21, ש' 19-24) ובהמשך העיד ראש המועצה בנוגע להפחתה בשכר עליה ידע התובע: "המהנדס ידע על הקיצוצים בשכר, כל הזמן מהנדס, מזכיר המועצה וחברי המועצה מוזמנים דרך קבע ומודעים לכל ההתרחשות במועצה, במיוחד לאור מצבה הכלכלי של המועצה והקיצוץ בשכר לא נפל על התובע כרעם ביום בהיר." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.1, עמ' 21, ש' 7-9) התובע אינו מתכחש להסכמות לקיצוץ בשכר העובדים, לרבות קיצוץ בשכר הבכירים; אולם טוען הוא כי משלא היה צד להסכם בין הצדדים - לא יוצג בידי אירגון העובדים, ולא יוצג על ידי הנתבעת- הרי שלא היה מקום לקזז משכרו. וכך העיד בעניין זה התובע, מר מחמד אבו רביעה: "מה שידוע לי שהבכירים שנכנסו לתוכנית ההבראה, את זה אמר לי ראש המועצה, שזה היה תנאי של הסתדרות העובדים למרות שהסבתי את תשומת ליבו שאני מועסק בחוזה בכירים וחוזה הבכירים בסעיף 6ד' אומר "מיום חתימת הסכם הבכירים העובד לא ישמש חבר בועד העובדים או בנציגות העובדים, לא יפעל מטעם העובדים או נציגות עובדים...". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 6, ש' 11-14) 38. מעיון בחוזה העסקתו של התובע ובהסכם ההבראה, אנו למדים כי אכן התובע לא היה צד להסכם ההבראה שכלל הפחתה משכרו, ואף לא היה יכול ליטול חלק בייצוג מטעם העובדים בהיותו עובד בכיר, אך אין בכך לאיין את עניין ההפחתה בשכר, כפי שעוד יפורט להלן. הסכמת התובע לתחולת הסכם ההבראה: 39. לנוכח האמור, ולאור קביעתנו כי התובע לא היה צד להסכם ההבראה, יש לבחון האם הסכים התובע לתחולתו של הסכם ההבראה כלפיו, וממילא לקיצוץ בשכרו. 40. בפרשת חורפיש נקבע כי כאשר לא ניתנה הסכמה מפורשת של העובד לשינוי תנאי העסקתו, הרי שאפשר ללמוד על הסכמת העובד מהתנהגותו. במקרה שלפנינו ניתן ללמוד על הסכמת התובע להפחתה בשכרו הן מהסכמתו במפורש, הן מהסכמתו מכללא והן מהסכמה בהתנהגות. הסכמת התובע במפורש 41. התובע טען כי ידע על הקיזוז בשכר הבכירים רק מהדיווח שהועבר לו על ידי ראש המועצה ביום 23.8.07 וכשהאחרון הודיע לו על קיזוז השכר הצפוי, הודיע לו התובע כי הינו מתנגד לכך. וכך הצהיר התובע בתצהירו: "בתאריך 23.8.07 פנה אלי ראש המועצה במכתבו מאותו יום ומסר לי באופן חד צדדי, כי הנהלת המועצה בישיבתה מיום 22.8.07 החליטה לקצץ 5% משכרי וביקש את התייחסותי בכתב". (ראה סעיף 14 לתצהיר התובע מיום 1.7.10). 42. מעיון במכתבם המשותף של התובע ומזכיר המועצה מיום 17.10.07, עולה כי נתנו את הסכמתם המפורשת להפחתה בשכרם, אך יחד עם זאת ציינו כי הינם מבקשים העלאת דרגת שכר (נספח ה' לתצהיר התובע). העיד על כך התובע: "ת:יש לך פה מכתבים מ-3 שנים 2007, 2008, ו-2009 שבהן אני מעלה את הרצון שלי להגיע להבנות והצעתי הצעות בתנאי שהתנאי לא יתקיים אז ההצעות שלי בטלות." יחד עם זאת התובע לא הבהיר לנתבעת באופן מפורש אשר אינו משתמע לשני פנים כי הינו מתנגד להפחתת השכר, והתרשמנו כי בהתנהלותו והתנהגותו יצר מצג ונתן תחושה של הסתמכות בקרב הנתבעת, כי הינו מסכים להפחתת השכר. בהקשר זה העיד ראש המועצה: "ת: ...הבנתי מהמהנדס בשיחות לא פורמליות שאין לו בעיה עם הקיצוץ של ה-7% אבל הוא מבקש העלאה בעדכון הדרגה..". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 20, ש' 24-25) עוד ציין ראש המועצה בעדותו:   "ת: התובע לא שלל, התובע התנה את התרומה שלו לתוכנית ההבראה בזה שנעלה לו את הדרגה. לעניין הדרגה פניתי למשרד הפנים וזה לא בסמכותי." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 19, ש' 24-25) עוד העיד ראש המועצה בעניין פנייתו למשרד הפנים: "ת: שוב אני מדגיש, לגבי שאלתך, מה שהבנתי, כל הזמן, גם משיחות לא פורמליות עם המהנדס וב-4 עינים שאין לו בעיה והוא מסכים לקיזוז של ה-7% בתנאי שיעדכנו לו את הדרגה והוא אף כותב זאת במכתביו." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 21, ש' 1-3) עדותו של ראש המועצה נמצאה מהימנה, עקבית וקוהרנטית והביאה אותנו למסקנה כי התובע נתן הסכמה מפורשת לראש המועצה לקיצוץ בשכרו. לאור האמור בהתכתבויות בין ראש המועצה לבין התובע ומזכיר המועצה, וכן לאור חילופי הדברים בין התובע לבין ראש המועצה כפי שהעיד ראש המועצה בפנינו, הגענו למסקנה כי התניית התובע להסכמה בהפחתה בשכרו לא היוותה התנייה ממשית, אלא אך יצירת לחץ על המועצה לאשר את העלאת דרגת השתכרותו. למסקנה זו הגענו במיוחד לנוכח העובדה כי אליבא דתובע הינו זכאי להעלאת דרגת שכר ללא קשר לתוכנית ההבראה ועוד זמן רב טרם הובאה לאישור המועצה, שכן לפי גירסת התובע הינו זכאי להעלאה בדרגת שכר החל מחודש יוני 2006. מכאן שאין כל קשר בין ההפחתה בשכר לבין העלאת דרגת שכר התובע, ואין לראות בניסיון של התובע לקשור את הסכמתו להפחתת השכר, בהעלאת דרגת שכרו ,כתנאי של ממש להסכמתו כאמור. בהקשר זה ראוי להיאמר, כי לאור ניסיונותיו בעבר להעלאת דרגת השתכרותו, ידע התובע או לכל הפחות היה עליו לדעת, כי אישור העלאת דרגת השתכרותו מוטל בספק עד לכדי כך שאינו אפשרי ומציאותי, לנוכח הגירעונות התקצביים בהם הייתה מצוייה הנתבעת. משכך הרי שאילו התובע היה מתנגד ממש לקיצוץ בשכרו, היה אומר אמירה מפורשת בעניין זה ולא תולה את הסכמתו בדבר ערטילאי ביודעו שאינו עשוי לבוא לעולם. הסכמת התובע מכללא 43. מעיון במסמכים אשר הוצגו בפנינו לרבות הנספחים להסדר תוכנית ההבראה (נספח ב' לתגובת הצד להליך) למדנו כי חלק מתוכנית ההבראה היה בתחום אחריותו של התובע, מכאן שהתובע היה שותף לגיבוש תוכנית ההבראה והיה ער לרזיה. 44. בעניין זה העיד התובע באלו המילים: "ת: א' אני מכיר את תוכנית ההבראה ואני אומר זאת בזהירות שתוכנית ההבראה לא בוצעה במלואה, ואני על הקיצוץ שלי, אני חושב בזהירות, אני משלם שכר לעובדים אחרים שמתבטלים וזה כואב לי, ולכן המכתבים שלי זהים לחלוטים עם עדכון סכומים, על מנת לשכנע את ראש הרשות ויש לי תרומה מאוד נכבדה, בויתור על הפרשי דרגה, והצעתי את זה כמותנה, בביטול 7% הורדה משכרי..." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 12, ש' 11-15) יתר על כן, כפי שכבר ציינו, תגובת התובע לראש המועצה בעניין ההפחתה בשכרו, הייתה תגובה משותפת של התובע ומזכיר המועצה, על תגובה משותפת זו ניתן לשאול "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ" (עמוס ג' 3). אנו סבורים כי אם לא התובע היה מודע לכל ההיבטים השונים של תוכנית ההבראה, הרי שבוודאי מזכיר המועצה , היה מודע לפרטי תוכנית ההבראה, שכן שמו כלול בסעיף 8 להסכם תוכנית ההבראה, ברשימת העובדים הבכירים המיועדים להפחתת שכר. פנייתו של התובע במשותף עם מזכיר המועצה מלמדת אותנו אף היא כי התובע היה מודע לפרטי תוכנית ההבראה, ומשלא הקים קול זעקה אמיתית וחד משמעית לנוכח הפגיעה בשכרו, הרי שניתן לראות בכך כהסכמה להפחתה בשכרו. הסכמת התובע בהתנהגות 45. עוד עולה מהמסמכים שהוצגו לפנינו, כי החלטת המועצה לאשר את מסגרת תוכנית ההבראה שתכלול קיצוץ בשכר התקבלה בישיבת המועצה מיום 24.5.07 (להלן:"ישיבת המועצה"), אולם הצדדים הינם חלוקים בשאלת נוכחותו של התובע בדיון במליאת המועצה בה התקבלה ההחלטה כאמור. למחלוקת זו ביחס לנוכחות התובע בישיבת המועצה, קיימת חשיבות רבה שכן ניתן ללמוד מהתנהגות התובע במהלך הישיבה על הסכמתו להפחתה בשכר. נבחן אם כן את המחלוקת בין הצדדים באשר לנוכחות התובע בישיבת המועצה. התובע הציג גרסה ולפיה לא נכח כלל בישיבת המועצה בה התקבלה ההחלטה על קבלת תוכנית ההבראה, וטען כי פרוטוקול הישיבה הגיע לידיו בשלב מאוחר יותר. כאשר נשאל התובע על נוכחותו בישיבות המועצה בדרך כלל, השיב: "ת: אני מוזמן דרך קבע לישיבת המועצה כמשקיף בנושאים שקשורים בהנדסה פרופר. אם יש נושאים לדיון בנושא זה אני מתייחס, אם לא אני יושב ואין לי זכות הצבעה ואף לא זכות דיבור." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 6, ש' 24-26) עוד העיד התובע בעניין נוכחותו בישיבה שהתקיימה ביום 24.5.07 בה הותוותה תוכנית ההבראה: "ת: עד כמה שזכור לי אני לא הופעתי בישיבה הזאת.. אותי רשמו מוזמן, ואני באמת זוכר שלא הייתי נוכח.. קשה לי להגיד ועל פי זכרוני אני לא הופעתי כי בפועל התנגדתי לתוכנית ההבראה עוד מלכתחילה." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10 עמ' 7, ש' 11-14) ראוי לציין בהקשר זה כי כאשר נדרש התובע לשאלה האם קרא את פרוט' הישיבה, והאם התייחס לתוכנו, השיב: "ת: האם העליתי טענה אחרי שקראתי את הפרוטוקול, אני משיב, לא העליתי, כיוון שכפי שאמרתי, לא נדרשתי להתייחס ולהגיב ולא היה על סדר היום של המליאה הנושא שלי." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 8, ש' 18-19) מעיון בפרוטוקול ישיבת המועצה למדנו כי באותה הישיבה בה הוסכם על תוכנית ההבראה התקבל חוק עזר העוסק בתחום אחריות התובע. כאשר נשאל התובע בעניין זה אמר: "ת: למיטב זכרוני, בסדר יום של הישיבה הזאת מדובר על אישור חוק עזר, דהיינו אם המליאה בעד ונגד, זה עבר את כל הבדיקות שנתיים קודם, לכן לא לקחתי חלק בדיון ולא היתה לי התייחסות." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10 עמ' 17, ש' 9-11) מנגד לטענת התובע כי לא נכח בישיבת המועצה, ולא נטל חלק בדיון על נושא שבתחום אחריותו, טוענת הנתבעת כי התובע נכח באותה ישיבה, וכך העיד ראש המועצה בעניין: "לגבי העדות שלו לעניין נוכחות המהנדס במליאת המועצה מיום 24/5/07, המהנדס, היינו התובע, נכח בישיבה, כי במוזמנים המהנדס והיועמ"ש ומזכיר המועצה היו מוזמנים קבועים, תמיד בכל ישיבות המליאה, ברגע שאחד מהם לא נכח, רושמים זאת בפרוטוקול. המוזמנים הנוספים זה תלוי בסדר היום ובנושאים שעל סדר היום. אבל המהנדס והיועמ"ש והמזכיר מוזמנים כדרך קבע. שנית, היו נושאים שהם פרופר קשורים למח' הנדסה למשל חוק עזר לביוב, המהנדס טיפל בזה ושנית היו גם תב"רים שזה הנושאים של המהנדס". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 17-18, ש' 30-33 ו 1-3 בהתאמה) 46. באיזון בין גרסת התובע לפיה לא נכח בישיבת המועצה לבין גרסת הנתבעת, מצאנו לבכר את גרסת הנתבעת ולפיה התובע נכח בישיבת המועצה, וזאת מן הנימוקים הבאים: א. בפרוטוקול ישיבת המועצה, לצד רישום שמות המוזמנים צוין שמו של התובע כמי שנכח בדיון. הפרוטוקול נמצא מהימן עלינו ונראה כמשקף נכונה את אשר התרחש בדיון, לרבות ציון שמות הנוכחים והמוזמנים אשר עליהם נמנה התובע. לא זו אף זו, גרסתו של התובע ולפיה שמו נכתב בטעות כמי שנכח, אינה מתיישבת עם העובדה כי על סדר היום היו נושאים אשר הינם בתחום אחריותו. עוד נעיר כי מצאנו את עדות ראש המועצה לפיה רשימת המוזמנים הרשומים בפרוטוקול הינה משקפת נאמנה את הנוכחים בישיבה, ובמקרה של היעדרות, הדבר נרשם במפורש בפרוטוקול, כמהימנה ונתמכת על ידי פרוטוקול הישיבה. ב. גרסת התובע באשר לנוכחותו לא הייתה חד משמעית, ואף הגיעה עד לכדי התחמקות משאלות נוקבות שנשאל בנוגע לנוכחותו, ובמיוחד כאשר נשאל בעניין הנושאים בתחום הנמצא באחריותו, אשר עמדו על הפרק באותה עת. ג. גרסת ראש המועצה לפיה התובע נכח בדיון הייתה סדורה ועקבית. ראש המועצה היה עד ראייה לנוכחות התובע בישיבה, ואף ציין בגרסתו נושאים נוספים שהיו בתחום אחריותו של התובע, והגרסה שהציג הייתה מפורטת יותר ומשכנעת יותר, מגרסת התובע. 47. לפיכך, משקבענו כי התובע נכח בדיון בישיבת המועצה, הרי שידע גם ידע על הקיצוץ הצפוי בשכרו, אולם שתק על כך, ואין לנו אלא לפרש את שתיקתו כהסכמה למהלך בו נקטה הנתבעת, וברי כי והדבר לא נפל עליו כ"רעם ביום בהיר". 48. למעלה מן הצורך נוסיף, כי הפחתה בשכרו של התובע נבעה מצורך מציאותי וקשה בה הייתה נתונה הנתבעת ואשר היה בידיעת העובדים הבכירים בכלל ובידיעת התובע בפרט. מהנתונים אשר הוצגו לפנינו למדנו כי צורך זה הוביל לפיטורי עובדים ושינוי שכרם של כלל העובדים לרבות שכרו של התובע, ושל עובדים בכירים במועצה. לאור המצב בו הייתה נתונה הנתבעת אנו סבורים כי הפחתה בשכרו של התובע בשיעור של 7% הינה מדתית ולגיטימית, ונעשתה במסגרת הניהול הסביר והפררוגטיבה הניהולית הקיימת למעביד, בשים לב כי מדובר במעביד מתחום המגזר הציבורי אשר לנגד עיניו עומדת טובתם של כלל העובדים ותושבי הנתבעת. 49. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת (בדימוס) אלישבע ברק, במאמרה "אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי": "מעביד רשאי לשנות תנאי עבודה כאשר השינוי הוא סביר ואינו פוגע בצורה לא סבירה בעובדיו. שינוי חד צדדי לרעה של תנאי העבודה אינו לגיטימי אלא אם הוא נעשה במסגרת הניהול הסביר מבלי לפגוע בעובד בצורה לא מדתית." (מאמרה של סגנית הנשיא (בדימוס) כב' השופטת א. ברק, ספר מנחם גולדברג, ירושלים, התשס"ב - 2002 עמוד 224). 50. מעיון במסמכים שהוצגו בפנינו למדנו כי תוכנית ההבראה לא הייתה מיועדת רק לעובדים הזוטרים במועצה אלא לכלל עובדי המועצה, כולל העובדים הבכירים. שיעור הפחתה בגובה 7% משכרו של התובע בנסיבות בהן נפגע שכר כלל העובדים, אינו מהווה פגיעה באופן שאינה מידתית וניתן לומר כי אף התובע הסכים עם קביעה זו. אשר על כן דין התביעה ברכיב זה - להידחות. העלאת דרגת שכר 51. התובע טען כי הינו זכאי להעלאה בדרגת שכר מדרגה 4 לדרגה 5. בטענתו זו מתבסס התובע על סעיף 8 לחוזה העסקתו הקובע כי: "8. תמורת עבודתו תשלם הרשות המקומית לעובד סך של (*) ש"ח לחודש החל מיום תחילת תוקפו של חוזה זה (להלן: "המשכורת הכוללת"). (*) כל עוד המהנדס ממשיך לכהן כמהנדס המועצות המקומיות ערערה בנגב ושגב שלום בנוסף למ.מ כסייפה יקבל שכרו עפ"י דרגה 5 שקיבל במועצה אזורית משוש דאז. עם מינוי מהנדסים בערערה בנגב ובשגב שלום, שכרו יקבע עפ"י הדרגה המתאימה לכסיפה בטבלת עובדים סטוטוריים/בכירים, וכפי שתעודכן מידי פעם בפעם". 52. עוד טען התובע כי בהתאם לחוזר של משרד הפנים משנת 1993, דרגת שכרו נקבעת בהתאם לגודל היישוב לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולאור העובדה כי היישוב כסייפה מונה למעלה מ-10,000 תושבים הרי שהינו זכאי, לדרגת שכר 5 החל מחודש 6/06. 53. מעיון במסמכים אשר הוצגו בפנינו למדנו, כפי שציינו קודם לכן, כי התובע ביקש עוד בשנת 2006 להעלות את דרגת השתכרותו לדרגה 5 , אולם בקשתו זו נשללה. 54. מכל מקום, הנתבעת אינה חולקת על טענת התובע לזכאותו להעלאת דרגה, אולם טוענת היא שעשתה ככל שלאל ידה בכדי לקדם את התובע ולהעלותו בדרגת השתכרותו, ואף פנתה למשרד הפנים בעניין, אולם פניותיה נענו בשלילה. 55. יחד עם זאת התובע טען כי עדכון העלאת דרגת השתכרותו הינו "אוטומטי" ואינו מותנה באישור המועצה או משרד הפנים, ואף בחוזה עצמו נאמר כי "שכרו יקבע עפ"י הדרגה המתאימה לכסיפה בטבלת עובדים סטוטוריים/בכירים, וכפי שתעודכן מידי פעם בפעם", כך שניסיונותיה של הנתבעת ליצור מצג לפיו הינה זקוקה לקבלת אישורים, הינו שגוי. 56. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי דעתנו אינה כדעת התובע. כאשר הוחלט להעלות את דרגת שכר 3 לדרגת שכר 4 נשלח מכתב מהממונה על פיקוח השכר ברשויות המקומיות לראש המועצה ובו נכתב: "..מאחר ומס' התושבים עפ"י הלמ"ס החל מיום 1/10/2002 מונה 7,800 תושבים, הריני מאשר לשלם לעובדים הבכירים והוותיקים (מזכיר ומהנדס) שכר בכירים דרגה 4 החל מיום 1.4.03 ובכפוף לאישור המועצה" . (ראה נספח יד' לתצהיר התובע) ממכתב זה שאף צוטט בסיכומיו של התובע ניתן ללמוד כי העלאת דרגת שכר מותנית בקבלת אישור ממשרד הפנים ובכפוף לאישור המועצה, שאלמלא כן הרי שלא הייתה נדרשת מעורבות משרד הפנים בעניין העלאת דרגת שכרו של התובע מדרגה 3 לדרגה 4 ,כפי שאושר בפועל. עוד מלמד אותנו המכתב הנ"ל כי משרד הפנים אינו רק מאשר את דרגת השכר החדשה אלא אף קובע את מועד תחולתה של דרגת השכר החדשה, דהיינו משרד הפנים הוא הרגולטור הקובע והמחליט בעניין, והדבר נתון לשיקולו. מדרך העלאת דרגת שכר 3 לדרגת שכר 4 צא ולמד על העלאת דרגת שכר 4 לדרגת שכר 5. משדרך ההעלאה לדרגת שכר 4 חייבה אישור מהממונה במשרד הפנים, הרי שהעלאה לדרגה שכר 5 מחייבת אף היא את אישור משרד הפנים. 57. קבלת אישור ממשרד הפנים בנוגע לפעולותיה של מועצה מקומית אינה דבר חריג כלל, שכן בפסיקה נקבעו בנוגע לרשויות המקומיות הדברים הבאים: "הן המופקדות על ניהול ענייניהן ועליהן האחריות להתנהלותן התקינה. עם זאת, ובהיותן סמוכות על תקציב המדינה וניזונות הימנו, הקנה הדין לרשויות השלטון המרכזי סמכויות פיקוח ואכיפה על הרשויות המקומיות. כך, ובין היתר, נתונות הן לפיקוחו של הממונה על השכר במשרד האוצר, לביקורתו של מבקר המדינה ולפיקוחו של משרד הפנים, בין היתר מכוח פקודת המועצות המקומיות. ... אך לאחרונה התוודענו לממדי המשבר שפרץ בשלטון המקומי, ושכתוצאה ממנו נגרמה הלנת שכר מתמשכת לעובדי הרשויות המקומיות. משהגיע המשבר לפתחנו, עמדנו על חובת הפיקוח והאחריות בצידה, אשר על השלטון המרכזי להפעיל כלפי התנהלותו התקינה של השלטון המקומי (ראו: ס"ק 1016/04 איגוד לשכות המסחר ואח' - התסדרות העובדים הכללית החדשה, החלטה מיום 22/9/2004; וכן ע"ע 1242/04 עירית לוד - אבלין דהן, פסק דין מיום 28/7/2005). כמו כן עמדנו בפסיקתנו על סמכויות הפיקוח של השלטון המרכזי על חובת הריסון התקציבי ברשויות המקומיות, מכוח הוראות חוק יסודות התקציב (ראו בין היתר: ע"ע 1381/01 זאב אורפז ואח' - עירית בת-ים, פסק דין מיום 26/12/2004 והאסמכתאות שם). ברי, כי לא ניתן לדרוש מהשלטון המרכזי פיקוח ראוי על הרשויות המקומיות מבלי שהגורמים המוסמכים לכך יעשו שימוש בכלים שהעמיד להם לשם כך המחוקק." (ראה עע (ארצי) 288/03 הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים - טאהא אמין . עוד נאמר כי מכוח "אחריות העל" של המדינה כלפי הרשויות, מגלמות סמכויות הפיקוח את האינטרס הציבורי של מינהל תקין, טוהר מידות ומניעת שימוש שלא כדין בכוחן של הרשויות המקומיות (ראה עע (ארצי) 67/07 יוסף עמאר - מדינת ישראל - משרד הפנים ). 58. למעלה מן הצורך, נציין כי הוכחה נוספת לכך שנדרש לקבל את אישור משרד הפנים ניתן למצוא בחוזה העסקתו של התובע לפיו סוכם כי שכרו ותנאי העסקתו של התובע הינם לפי סעיף 168 לפקודת העיריות (נוסח חדש), וסעיפים 139-140 לצו המועצות המקומיות, התשי"ג-1953 (להלן: "הצו"). עיון בסעיף 140(א) לצו מלמד כי המועצה רשאית להעסיק עובדים ולקבוע את שכרם וזאת באישור שר הפנים או אדם אחר שהוסמך על ידו. מכאן ניתן ללמוד שכל שינוי בשכרו של התובע כפוף לאישור ממשרד הפנים. 59. זאת ועוד, לאור הגירעונות שהצטברו למועצה ולאור מצבה הניהולי ובהתאם להנחיית שר הפנים, מונה למועצה חשב מלווה. במסגרת מינוי זה הונחתה המועצה על ידי מנכ"ל משרד הפנים שלא להוציא כל הוצאה כספית או להתחייב בהתחייבות בעלת היבט כספי ללא חתימה של החשב המלווה. 60. הנחיית מנכ"ל המשרד הינה בהתאם לסעיף 142 ג(א)(4) לפקודת העיריות (שהוחל בהתאם גם על מועצות מקומיות) קובע: "עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהי מטעם העיריה, לרבות לענין תנאי העסקה כהגדרתם בסעיף 33א(ד) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית" - לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת". עינינו הרואות כי הגם שאליבא דתובע לא נדרש אישור משרד הפנים להעלאת דרגת השתכרותו, הרי שאת אישורו של החשב המלווה בוודאי שנדרשה המועצה להשיג, על מנת להעלות ולשפר את שכרו של התובע, ומשזה לא ניתן הרי שלא ניתן להעלות את שכרו. 61. המועצה הלא היא הנתבעת לא שקטה ולא ישנה על זכויותיו של התובע ופנתה למשרד הפנים במספר הזדמנויות הן בכתב כפי שראינו במכתביו של ראש המועצה (נספחים 2 ו- 3 לתצהיר ראש המועצה) והן בעל פה כפי שתיאר בפנינו ראש המועצה את פועלו בעניין: "ת:..אני אמרתי לו שאם זה היה תלוי בי הייתי נותן לו תשובה אך משום שזה לא היה בסמכותי פניתי למשרד הפנים". (ראה פרוטוקול הדיון מיום 26.10.10, עמ' 20, ש' 25-27) 62. לנוכח האמור, משפנתה הנתבעת למשרד הפנים והאחרון סירב להעלאה דרגת שכר התובע הרי שאין בידה אלא לקבל את ההחלטה שקיבלה ולפיה דרגת השתכרותו של התובע תשאר על כנה, קרי דרגת שכר 4. 63. התרשמנו כי החלטת הנתבעת היתה מידתית והתקבלה מתוך שיקולים עניינים, בתום לב ובסבירות ומשכך אין אנו מוצאים מקום להתערב בהחלטה, אשר התקבלה כאמור בהתאם להנחיות משרד הפנים. 64. אשר על כן דין התביעה ברכיב זה להידחות. סוף דבר 65. לאור התוצאה אליה הגענו, דין התביעה להידחות. 66. בנסיבות העניין ובהתחשב בתוצאות ההליך, התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. 67. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. הפחתת שכר / ירידה בשכר