קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת שכר עקב שינוי בדרגה: רקע כללי 1. התובע החל לעבוד כגזבר המועצה האזורית "נחל עירון" בחודש 11/93. ביום 11.07.94, חתם התובע על "חוזה מיוחד להעסקת עובד", חוזה אישי מיוחד לעובדים בכירים ברשויות המקומיות בהתאם להוראות חוזר משותף של משרד הפנים ומשרד האוצר - הממונה על השכר. 2. מטרתו של החוזר היתה לקבוע תנאי העסקה לעובדים בכירים ברשויות המקומיות, עפ"י כללים אחידים שיעמדו בדרישות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985. בחוזר נקבעה טבלת משכורת כוללת לעובדים הבכירים שאינם נבחרי ציבור. הטבלה ערוכה בעשר רמות שכר, לפי גודל הרשות המקומית. 3. מועצה אזורית נחל עירון מנתה כ- 15,000 תושבים ובהתאם, נקבעה דרגת שכר הבכירים הרלוונטית למועצה על דרגה 5. 4. על פי החלטת משרד הפנים, בחודש 12/96 פוצלה המועצה האיזורית נחל עירון לשתי מועצות נפרדות: מועצה מקומית מעלה עירון ומועצה מקומית בסמ"ה (להלן "הנתבעת 1" או "המועצה"). 5. מועצה מקומית בסמ"ה מנתה כ- 5,000 תושבים לערך ולפיכך, דירוג המועצה לעניין שכר בכירים ירד לדירוג 3. במועצה מקומית מעלה עירון נותר מספר תושבים המתאים לדרגה 5. 6. התובע עבר לעבוד כגזבר מועצה מקומית בסמ"ה. הצדדים חלוקים בשאלה, האם התובע הוא זה שביקש לעבור לעבוד במועצה מקומית בסמ"ה והעדיפה על פני מועצה מקומית מעלה עירון או שההחלטה לגביו ניתנה באופן חד צדדי מבלי שהוא נשאל לעמדתו. מכל מקום, לאחר שהוחלט כי התובע יעבוד כגזבר המועצה המקומית בסמ"ה נעשו נסיונות מצד התובע ומצד המועצה להשאיר את שכרו על פי דרגה 5 לדירוג הבכירים. 7. ביום 12.03.97 התקבלה החלטת משרד הפנים לפיה, הוחלט לקבוע את שכרו של התובע כגזבר מועצת בסמ"ה לפי דרגה 3 בכירים התואמת מועצות בגודל אוכלוסיה של 5000-7500 תושבים. 8. ביום 7.12.97 שלח מר ישראל שפיצר ממשרד הפנים, הודעה לגזבר מועצת מעלה עירון (עם העתק לתובע אשר שימש כגזבר מו"מ בסמ"ה) לפיה, "עובדים שהחוזה שלהם אושר בטרם ההחלטה על פירוק המועצה תכובד הדרגה שבה שהו ערב הפירוק עד ליום 31.7.98 לאחר מכן תהא דרגת השכר של העובד בהתאם לגודל האוכלוסיה באותה עת". (נספח ו' לכתב התביעה). בהתאם, היה על שכרו של התובע להשאר לפי דירוג 5 עד ליום 31.7.98 בלבד. 9. יחד עם זאת וחרף האמור, התובע המשיך ושילם את שכרו לפי דרגה 5 עד לחודש אוקטובר 98'. 10. התובע המשיך לפנות בעניין דרגתו וביום 19.05.02, אושרה לתובע על ידי משרד הפנים דרגה אישית "דרגה 4" החל מתאריך 1.6.02. תוספת זו אושרה במליאת המועצה רק בחודש יוני 03' (נספח ט' לכתב התביעה). 11. בחודש יוני 2003', העביר התובע לשכרו תוספת חד פעמית בסך 43,244 ₪. לטענת התובע, תוספת זו היוותה תשלום ההפרשים שבין שכר בכירים לפי דרגה 3 לבין שכר בכירים לפי דרגה 4 וזאת מחודש 05/02, מועד הסכמת משרד הפנים. 12. ביום 1.02.06, הסתיימה העסקתו של התובע בנתבעת ונשלחה אליו הודעה כי על פי הסכם הפרישה מיום 29.12.05, תנאי פרישתו יקבעו על פי החלטת מר שפיצר. נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת והתנאים שסוכמו עימו שנויים במחלוקת. 13. ביום 23.10.06, הגיש התובע את התביעה שבפנינו כנגד הנתבעת 1 וכנגד משרד הפנים (להלן "הנתבע 2") בה הוא מעלה טענות הן כנגד הפחתת שכרו עקב השינוי בדרגות והן בנוגע לסיום עבודתו במועצה. כמו כן תובע הוא הפרשים שונים המגיעים לו לטענתו בגין חופשה, פדיון ימי מחלה, הבראה ועוד. עיקר טענות התובע 14. בכתב התביעה טען התובע, כי ההפחתה בשכרו נעשתה בניגוד לדין ולהלכה. לטענתו, ההעברה לעבודה במועצה האיזורית בסמ"ה התקבלה באופן חד צדדי, ללא הסכמתו ומבלי שניתנה לו הזדמנות להעלות טיעוניו ביחס להחלטה. 15. התובע טען, כי על פי צו הכינון, המועצה המקומית בסמ"ה הינה חליפתה של מועצה אזורית נחל עירון באופן המחייב את המועצה לקלוט את העובדים על כל זכויותיהם. עוד טען התובע, כי ההחלטה על שמירת שכרו כפי שהיה ערב פירוק המועצה ועד ליום 31.07.98 מלמדת על החובה לשמור על שכרו גם הלאה וחרף הפחתת מספר התושבים. 16. התובע טוען, כי בשום שלב לא השלים עם הפחתת שכרו, ואולם, נוכח העובדה שחשש כי ככל שיעמוד על דעתו תופסק עבודתו כליל, נמנע מלנקוט בהליכים משפטיים כנגד המועצה המקומית ו/או משרד הפנים. התובע תובע הפרשי שכר בין דרגה 3 לדרגה 5 בגין התקופה שמחודש 9/99 ועד 4/02 (בהתחשב בתקופת התיישנות) ואת ההפרש שבין דרגה 4 לדרגה 5 לתקופה שמיום 5/02 ועד למועד סיום עבודתו. לחילופין תובע הוא הפרשים לפי דרגה 4 לתקופה שמחודש 9/99 ועד 4/02. כמו כן תובע הוא השלמת ההפרשות הנגזרות מהפרשי השכר לקרן השתלמות וביטוח מנהלים וכן הפרש פיצויי פיטורים. 17. באשר לנסיבות סיום עבודתו טוען התובע, כי פיטוריו נעשו בניגוד לסעיף 144 לצו המועצות המקומיות וללא מתן זכות טיעון. בתביעתו תבע על כן התובע תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בסיכומיו חזר בו התובע מתביעתו ברכיב זה. 18. עוד טען התובע, כי בירורים שערך העלו כי החל מחודש ינואר 2005 הפסיקה הנתבעת להעביר לביטוח המנהלים ב"כלל חברה לביטוח בע"מ" הפרשות כלשהן על שמו של התובע כולל את החלק שנוכה משכרו כך, שלא נצברו בקופת הפיצויים מלוא הסכומים המגיעים לו. לטענתו, החל מחודש זה, הנתבעת אף הפסיקה להעביר את חלקה וחלק העובד לקרן השתלמות. בסיכומיו מודה התובע כי ההפרשות לקרן ההשתלמות הושלמו והתביעה ברכיב זה התייתרה. 19. לטענת התובע, מכתבי שחרור לקופות נמסרו לו באיחור רב ורק חודשים לאחר הגשת התביעה. התובע תובע על כן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ממועד סיום עבודתו ועד להעברת מכתבי השחרור בחודש 8/07. 20. בנוסף טען התובע, כי לא בוצע עימו גמר חשבון ע"פ דין והנתבעת נותרה חייבת לו הפרש פדיון חופשה שנתית, הפרש דמי הבראה, פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, ויתרת דמי ביגוד. בסיכומיו הודה התובע כי יתרת דמי ביגוד והבראה שולמה לו בחודש 10/06 והתביעה ברכיבים אלה התייתרה. עיקר טענות המועצה 21. לטענת המועצה, התובע הוא זה אשר בחר לשמש כגזבר המועצה בסמ"ה תוך ידיעה כי מספר תושביה קטן יותר ממועצה מקומית מעלה עירון ומתוך ידיעה כי שכרו ייקבע בהתאם למספר תושבי המועצה, כלומר דרגה 3. המועצה הדגישה כי מדובר בתובע אשר שימש כגזבר במשך שנים, מאז שנת 1983, ועניין קביעת שכר הבכירים ידוע ומוכר לו היטב. 22. המועצה טענה, כי הייתה מחוייבת להפחית את שכרו של התובע על פי הוראות הממונה על השכר במשרד האוצר ומשרד הפנים. כן טוענת, כי עצם המשך עבודתו של התובע בתנאים בהם הוא עבד ובדרגה שנקבעה לו מהווה הסכמה להעסקתו בתנאים הנ"ל. יתרה מכך, התובע לקח לידיו את הסמכות לחרוג מהנחיותיו של מר שפיצר ושילשל לכיסו שכר גבוה יותר מזה שאושר לו. 23. באשר לסיום עבודתו של התובע, טוענת המועצה, כי התובע הוא זה אשר היה מעוניין בסיום עבודתו במועצה משיקוליו הוא וטענתו כאילו הדבר בוצע בכפייה הינה מופרכת. סיום עבודתו של התובע היה בהסכמה מלאה של התובע לאחר שהתובע ביקש, לנוכח מחלתו ומצבו הבריאותי לפרוש לטובת קבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת, כי משהוסכם עם התובע על סיום יחסי עובד ומעביד אין לסעיף 144 לצו המועצות המקומיות תחולה. 24. מתוקף תפקידו של התובע כגזבר המועצה הוא שהיה אחראי על ניהול ענייניה הכספיים של המועצה, לרבות ביצוע תשלומי שכר, תשלומים נלווים לשכר, תשלומים לקרנות פנסיה, ביטוחים, קרנות השתלמות וכל ענייני השכר והוא זה אשר בהתנהגותו הבלתי מקצועית נמנע מלהעביר כספים לקרנות השתלמות ולקרנות הפנסיה במועד וחשף את המועצה לתביעות שכר ולהלנות שכר, דבר אשר הכביד על קופתה וגרם לה לנזקים כספיים. המועצה טענה, כי חובות הקרנות הוסדרו במסגרת הליכים משפטיים וכי תשלום סכומים כלשהם לתובע באופן ישיר יביא לכפל תשלום לתובע. 25. המועצה טוענת, כי פיצויי הפיטורים של התובע מופקדים במסגרת פוליסת הביטוח שלו אשר מכסה את חבות המועצה בגין פיצויי פיטורים וכי התובע אינו זקוק למכתב שחרור מאחר והביטוח על שמו ויש לו מכתב סיום עבודה. 26. המועצה טוענת כי ערכה לתובע התחשבנות ביחס לסיום עבודתו והעבירה לו כספים אשר הגיעו לו לרבות תשלום עבור 3 חודשי הסתגלות והודעה מוקדמת. כן ציינה, כי לתובע שולמו מלוא פדיון ימי החופשה שלא נוצלו (22 יום) וכי התובע אינו זכאי לפדיון ימי מחלה ולחילופין, ניצל מעל 65% מימי המחלה ובשל כך לא מגיע לו פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו. עמדת המדינה- הנתבעת 2 27. המדינה טענה אף היא בכתב הגנתה, כי התובע אינו זכאי להפרשי שכר לפי דרגה 5 כנתבע על ידו. התובע בחר לעבוד במועצה המקומית בסמ"ה על אף שהוצע לו לעבור לעבוד במועצה מעלה עירון שם, על פי מס' התושבים, גובה שכרו היה נשאר לפי דרגה 5 לטבלה. התובע בחר במועצה בסמ"ה המונה רק 5,000 תושבים לפיכך, גובה שכרו של התובע לפי הטבלה נקבע על דרגה 3 בלבד. לאחר שנעשתה פנייה לממונה על השכר במשרד האוצר, הוחלט על ידו, לפנים משורת הדין, לאשר לתובע דרגה 4 בשכר בכירים, אך ראש המועצה החליט כי הוא אינו מאשר את הדרגה הגבוהה ומשאיר את דרגתו של התובע על 3 לפי ההחלטה המקורית. 28. המדינה טענה כי התובע נתן את הסכמתו המפורשת, עת המשיך לעבוד בתפקיד גזבר המועצה בסמ"ה, תוך שהוא מקבל את השכר המופחת. לטענתה, גזברות של מועצה קטנה יותר דורשת פחות מאמץ והשקעה מזו הנדרשת במועצה גדולה יותר. 29. במקביל לתביעה זו, נעשה בירור בעניינו של התובע אצל הממונה על השכר, לאחר מתן זכות שימוע בכתב לתובע, ועמדת הממונה על השכר מיום 4.03.10 היתה כדלקמן: הממונה על השכר קבע, כי מאחר ומר שפיצר אישר כי שכרם של עובדים במועצה (אשר העסקתם במועצה אושרה כדין) ישולם בהתאם למתכונת העסקתם טרם הפירוק עד לתאריך 31.07.98, היה על התובע לקבל שכר לפי שכר בכירים דרגה 5 עד לתאריך 31.07.98 בלבד. הממונה ציין, כי על פי הוראתו הישירה של התובע, במסגרת תפקידו כגזבר המועצה, ובניגוד גמור להוראות משרד הפנים אישר התובע לעצמו שכר לפי דרגה 5 עד לחודש 10/98. הממונה ציין: "לא יעלה על הדעת כי בעל תפקיד כמר בקנרוט ישלח ידו אל הקופה הציבורית, ללא אישור ואף בניגוד גמור להוראות לפיהן עליו להתנהל." כן ציין הממונה כי שכרו של התובע היה צריך להיות משולם באופן הבא: לפי שכר בכירים דרגה 5 עד לתאריך 31.07.98. לפי שכר בכירים דרגה 3 החל מחודש 8/98 ועד לחודש 6/03 (מועד בו ניתן אישור מועצת הרשות לדרגה 4). לפי דרגה בכירים 4 החל מתאריך 1.06.03 ועד למועד סיום עבודתו. עוד קבע הממונה על השכר, כי הוא מורה למועצה לתבוע השבת הסכומים אשר שולמו לתובע ביתר בניגוד לאישורי משרד הפנים והמועצה וכי עליה לערוך חישוב מדויק של הסכומים המגיעים לתובע בגין דמי הבראה בגין התקופה החל משנת 2003 ועד שנת 2006 כולל, וככול שלאחר עריכת החישוב יתברר כי שולמו לתובע סכומים חורגים בגין רכיב זה, על המועצה לתבוע השבתם. 30. המדינה מבקשת כי תאומץ עמדת הממונה , התובע יחוייב להחזיר כל סכום שקיבל ביתר שלא כדין בגין דרגה גבוהה מזו שהגיעה לו, ייקבע כי לתובע שולמו דמי הבראה ביתר, והסכומים יקוזזו מכל סכום שיגיע לתובע במסגרת הליך זה, אם יגיע, וזאת בנוסף לכל טענת קיזוז נוספת שהועלתה על ידה בתיק זה. דיון והכרעה האם העברתו של התובע למועצה מקומית בסמ"ה נעשתה באופן חד צדדי על ידי המועצה? 31. איננו מקבלים גרסת התובע כי הועבר לעבוד כגזבר המועצה המקומית בסמ"ה באופן שרירותי, חד צדדי ומבלי שניתנה לו ההזדמנות לטעון בעניין זה או לבחור לשמש כזגבר במועצה המקומית מעלה עירון. 32. התובע העיד כי התבקש לעבוד במועצה ולא לעבור למועצה מקומית מעלה עירון והסכים לכך: "לשאלתך מדוע לא הלכתי לגזברות במועצה מעלה עירון ונשארת בנתבעת אני משיב שראש המועצה חילק את העובדים ומר מוטי אדרי ביקש שאשאר בנתבעת והסכמתי". גם במכתב עו"ד פלוס מיום צויין כי הוסכם כי התובע ישמש כגזבר מועצה מקומית בסמ"ה: "על פי הסיכום שהושג אמור גזבר המועצה האזורית נחל עירון, מר שי בנקרוט לעבוד כגזבר המועצה המקומית בסמ"ה ..." האם הובטח לתובע תשלום שכר לפי דרגה 5 לבכירים? 33. מעדותו של התובע עולה, כי היה מודע להשלכות הפיצול של המועצה (מבחינת הירידה בגודל האוכלוסיה וההשלכה על משכורתו), אם כי, לטענתו, נאמר לו כי הוא ממשיך עם כל התנאים של מועצת נחל עירון: "לשאלתך לגבי שנת 96, האם אני יכול לאשר שהייתי מודע להשלכות של הפיצול מבחינה כלכלית אני משיב שכן, לא רק עבורי אלא לכל המועצה, עבורי הוסבר לי שאני ממשיך עם כל התנאים של מועצה אזורית נחל עירון, לא הייתי מודע לכך שמשמעות הפיצול ירידה לדרגה 3, ביררתי ונאמר לי שאני ממשיך עם כל התנאים של מועצה נחל עירון וגם בנתבעת. " התובע אישר כי לא ביקש לעבור למועצה המקומית מעלה עירון אשר נשארה מועצה בסיווג זהה למועצת נחל עירון על פי מספר התושבים: "לשאלתך האם ביקשתי בשלב כשהן שאעבור למעלה עירון אני משיב שלא נשאלתי ולא ביקשתי. " 34. גם מההתכתבויות שהוצגו בפנינו עולה, כי התובע ידע כבר מראשית הדרך, כי כגזבר במועצה מקומית בסמ"ה זכאי הוא לשכר לפי דרגה 3, ולפיכך נעשו הן על ידו והן על ידי המועצה פניות ומאמצים לקבל אישור חריג לאישור דרגה גבוהה יותר לתובע, כפי שהיתה דרגתו במועצה ההאזורית נחל עירון עובר לפירוק. 35. התובע הציג את מכתבו של עו"ד עודד פלוס, היועץ המשפטי של המועצה, למר ישראל שפיצר בו ציין עו"ד פלוס: "על פי הסיכום שהושג אמור גזבר המועצה האזורית נחל עירון, מר שי בנקרוט לעבוד כגזבר המועצה המקומית בסמ"ה והמשמעות מבחינתנו הינה פגיעה בשכרו ברוטו, בסכום של 3,381 ₪ לחודש. על פי צו הכינון (סעיף 2) המועצה המקומית בסמ"ה הינה חליפתה של מועצה אזורית נחל עירון באופן המחייב את המועצה לקלוט את העובדים על כל זכויותיהם. מאחר ושכרם של יתר העובדים אינו פונקציה של גודל המועצה, הבעיה מתעוררת רק במקרה של גזבר המועצה המשתכר שכר בכירים, ובאם לא ינתן פתרון לענין יחשב הענין כהרעת תנאים, שתחייב פיצוי. הינך מתבקש איפוא, להעביר את העניין לוועדת חריגים ולאפשר למועצה המקומית בסמ"ה לשלם לגזבר את השכר ששולם לו במועצה איזורית נחל עירון, על פי דרגה 5 לדרוג הבכירים." (מכתב מיום 20.01.97,נספח ג1 לכתב התביעה). 36. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי נאמר לו מפורשות על ידי עו"ד פלוס כי יישאר בדרגה 5: "לשאלתך שסעיף 5 מדבר על הפניה לועדת חריגים ולא על הבטחה אני משיב שבשיחה שלי עם עו"ד פלוס אמר לי שאני נשאר בדרגה 5 בגלל שהיתה בעיה עם שפיצר ביקשנו להעביר לועדת חריגים. לשאלתך זה לא בלשון של הבטחה אני משיב שפירשתי את זה שאני נשאר עם כל התנאים. ". 37. התובע, כאמור, ידע כי במעבר למועצה בבסמ"ה, הדרוג המתאים לו יהיה לפי דרגה 3 בהתאם לגודל הרשות. איננו מקבלים את גרסת התובע כי הובטח לו שהוא יישאר בדרגה 5 . התובע והמועצה פעלו שכך יהיה אולם ידעו כי הדבר מצריך ועדת חריגים ומותנה בהסכמת הממונה על השכר בהיות דרגה 5 בגדר "שכר חורג" לגזבר במועצת בסמ"ה על פי גודל אוכלוסייתה. התובע אישר כי היו לו מס' פגישות עם מר שפיצר וגם עם מר נחמני בנושא ואף צרף חוו"ד משפטית שקיבל בזמנו מעו"ד יואל אשכנזי, במטרה להביא לאישור דרגה 5 בכירים (נספח ג2 לתביעה). 38. התובע ידע וכגזבר היה עליו לדעת, כי המועצה הינה "גוף מתוקצב" כהגדרת מונח זה בחוק יסודות התקציב, התשמ"א-1985 (להלן: "החוק" ו/או "חוק יסודות התקציב"), ובין היתר כפופה להוראות 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן - חוק יסודות התקציב), אשר קובעות: "29. שינויים בשכר ובתנאי שירות (א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות; או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר... על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן(א)..." 39. הוראה זו מגבילה את כוחה של המועצה להתקשר בהסכם עם עובד מעובדיה אלא בהתאם לתנאים המוסכמים או המונהגים לגבי כלל עובדי המדינה, או בהתאם לאישור מאת שר האוצר להסכם, ודוק, סמכות שר האוצר לפי סעיף זה הואצלה אל הממונה אל השכר. מכל מקום, לפי סעיף 29(ב) לחוק, כל הסכם שנחתם תוך חריגה מהוראות סעיף קטן (א) תוצאתו בטלות, על אף האמור בכל דין. 40. חוזר 93' הדן בשכר בכירים לרבות גזבר מועצה קובע תנאי העסקה אחידים לעובדים הבכירים ברשויות המקומיות במסגרת "חוזה אישי מיוחד", כאשר תקרת שכרו ותנאי העסקתו של העובד הבכיר כאמור, הוסדרו בטבלת שכר לפי גודל הרשות המקומית, ובה תקרת השכר המותרת, לפי גודל הרשות. בפסיקה נקבע כי " הקריטריון של גודל האוכלוסיה ברשות הוא קריטריון סביר..." (ראה עב (ת"א) 912049/99 נחשון דגן נ' המועצה האיזורית תמר - מאגר נבו) כעולה מהוראותיו של החוזר (ראה: סעיף 1 לחוזר) מטרת החוזר הינה לקבוע תנאי העסקה לעובדים הבכירים ברשויות המקומיות על-פי כללים אחידים שיעמדו בדרישות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. מכאן שכל סטייה מ"הכללים" מהווה "חריגה" שדרושה אישור הממונה על השכר, כפי שנתבקש בענייננו. 41. התובע מבקש להסתמך על הודעה שקיבל ממועצת נחל עירון מיום 4/2/97 (עליה חתום ראש המועצה, מר מיכאל כהן) על הפסקת עבודתו במועצה והעברתו לשיבוץ כעובד המועצה המקומית בסמ"ה, "בהיקף משרה ובתנאים כפי שחלו במועצה איזורית נחל עירון". כן נאמר בהודעה: "אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכויות שנצברו לזכותך במועצה אזורית נחל עירון ואלה מועברות לאחריות המועצה שבה הוצבת."(נספח ד' לכתב התביעה). אלא, שהמדובר במכתב זהה שנשלח לכל עובדי המועצה, בעוד שהתובע היה היחיד שעבד על בסיס חוזה בכירים (ר' עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול) . התובע אישר כי מדובר במכתב "כללי לכל העובדים" (עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול). אין במכתב זה לפיכך כדי להצביע על התחייבות מצד המועצה לתשלום שכר לפי דרגה 5, ובפרט לנוכח כל יתר ההתכתבויות המצביעות על כך שכל הצדדים ידעו כי תשלום לפי דרגה 5 אינו "דרך המלך" אלא דורש אישור חריג ומיוחד. מכל מקום, ואף אם הייתה הבטחה כאמור, הרי שאין בכוחה של הבטחה שכזו לגבור על הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב כפי שפרטנו לעיל. 42. הנכון, כי מדובר במצב ייחודי וראשוני של ביטול ופיצול רשות מקומית, באשר לו העיד בפנינו מר יואל יינון, מנהל תחום פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים: "לשאלתך בשנים שאני מכהן בתפקיד כמה מקרים כמו של התובע היו של פיצול רשויות וגריעה מהשכר אני משיב שלא זכור לי מקרים כאלו אך היום יש לנו שתי רשויות, עירית הכרמל ושאגור, שהיה איחוד ועכשיו יש פיצול מחדש, אנו נפעל לפי חוזר מנכ"ל בהתאם למספר התושבים ברשות החדשה. לשאלתך זה לא מקרה שגרתי שאנו מטפלים בו אני משיב שזה לא מקרה שגרתי שקורה ביום יום." 43. ייתכן, כי על אף שהתובע בקיא בתנאי עבודתם של בכירים ברשויות המקומיות ובכך ששכרם תלוי בגודל הרשות המקומית, סבר וציפה, לנוכח ייחודיות המקרה וחוות הדעת שקיבל, כי תאושר המשך העסקתו כגזבר במועצה מקומית בסמ"ה באותם תנאים להם היה זכאי על פי החוזר כגזבר המועצה נחל עירון, על אף שגודל האוכלוסייה ירד. הדבר אף מתיישב עם קביעתנו כי התובע הסכים לעבור לעבודה במועצה מקומית בסמ"ה ולא במועצה המקומית מעלה עירון שבה מס' התושבים נשאר גבוה, משציפה לקבל שכר זהה לשכר במועצה מקומית מעלה עירון (ועבור עבודה קלה יותר) . יחד עם זאת, אין בציפיה זו כדי להקנות לתובע זכות לשכר בדרגה 5, והתובע ידע, ואמור היה לדעת, שהשכר בדרגה 5 הוא שכר חורג, כל עוד לא ניתן לו אישור הממונה. בה במידה ידע התובע, והיה עליו לדעת, כי העברת שכר לעצמו בניגוד להוראות משרד הפנים הינה הפרה של הדין בכלל והוראותיו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב בפרט. 44. מהראיות עולה, כי כבר ביום 12.03.97, התקבלה תשובת מר שפיצר למכתבו של עו"ד פלוס בה ציין: "הבקשה נבדקה במשותף ע"י יחידת הממונה על השכר והסכמי עבודה והממונה על כ"א ברשומ"ק והוחלט לקבוע את שכרו של גזבר המועצה לפי דרגה 3 בכירים דהיינו דרגה התואמת מועצות בגודל אוכלוסיה 5000-7500 תושבים" (נספח ה' לכתב התביעה). מכאן, שלכל המאוחר ידע התובע, כי משרד הפנים אינו מאשר לו שכר לפי דרגה 5 בתאריך 12.03.97. עם קבלת ההחלטה לא ביקש התובע לעבור לשמש גזבר של מועצה מקומית מעלה עירון אלא המשיך בנסיונות לקבל אישור לדרגה החורגת. במקביל, המשיך התובע לשלם לעצמו שכר חורג לפי דרגה 5. אף במהלך עדותו בפנינו לא התחרט התובע על התנהלות שערורייתית זו וטען בפה מלא כי נהג כשורה. התובע העיד: "לשאלתך נראה לי בסדר ששילמתי לי יותר ממה שאישר משרד הפנים אני משיב שנכון וזה עדיין נראה לי בסדר" (עמ' 10 לפרוטוקול) 45. ביום 7.12.97, אישר מר שפיצר כי לגבי עובדים שהחוזה שלהם אושר בטרם ההחלטה על הפירוק, תכובד הדרגה בה שהו ערב הפירוק עד ליום 31.7.98. המדובר במתן תקופת זמן סבירה להתארגנות לקראת שינוי תנאי ההעסקה, מעין תקופת הסתגלות, אשר במהלכה יכול היה התובע לפנות ולחפש עבודה אחרת לו לא הסכים לתנאים החדשים. גם לאחר החלטה זו המשיך התובע לשלם לעצמו שכר דרגה 5, עד לחודש 10/98. 46. ביום 19.05.02 אישר מר שפיצר, לפנים משורת הדין, להעלות דרגתו של התובע לדרגה 4 בטבלת הבכירים . על-פי החוזר, שהוצא ביום 23.3.1993 (בדבר חוזה בכירים), ועל פי הפסיקה, על-מנת להעניק לעובד סטטוטורי את התנאים המנויים בחוזר, צריכים להתמלא מספר תנאים: "א. על העובד לחתום על החוזה. יש להביא לאישור מועצת הרשות הצעת החלטה לפיה מועצת הרשות מאשרת את התפקידים הבכירים שיועסקו על-פי החוזה ואת תנאי ההעסקה, בנוסח ובתנאים כפי שפורטו בחוזה. באותה החלטה יש לכלול אישור המקור התקציבי בתקציב הרשות, למימון תוספת העלות, היה והחלת החוזים המיוחדים ברשות כרוכה בתוספת עלות. יש לדווח למשרד האוצר-לממונה על השכר על האמור. כלומר: לפרט את רשימת העובדים הבכירים שחתמו על החוזה; לצרף את העתקי החוזים המיוחדים חתומים על-ידי העובדים הנ"ל; לצרף את החלטת מועצת הרשות ולגבי העתיד, עדכון לגבי כל שינוי ברשימה." (עע (ארצי) 453/05 מועצה מקומית דיר חנא נ' סמיר עלי - מאגר נבו) יצויין, כי שכר לפי "דירוג בכירים" הוא השכר המרבי, אין חובה שישולם דווקא שכר זה, ומליאת רשות מקומית יכולה גם לאשר שכר נמוך יותר (עב (נצ') 1764/07 מאג'ד חבוס נ' המועצה המקומית בוקעתא - מאגר נבו). מכאן, שכל החלטה הקשורה לחוזה בכירים מחייבת גם את הסכמת הרשות ומשזו לא ניתנה, אין די בהחלטת משרד הפנים כדי לחייב את המועצה. 47. הסכמת המועצה ניתנה בהחלטת המליאה מחודש 6/03 ומזכה התובע בשכר לפי דרגה 4 בכירים מחודש זה ואילך בלבד. חרף האמור, התובע זיכה עצמו, שלא כדין, בהפרשי שכר שבין דרגה 3 לדרגה 4 גם לתקופה רטרואקטיבית מחודש 5/02 ואילך, ממועד אישור משרד הפנים. 48. תוצאת הדברים הינה, כי התובע היה זכאי לקבל את שכרו על פי הדרוג כפי שאושר לו על ידי משרד הפנים ועל ידי מליאת המועצה קרי, דרגה 3 מיום 1/8/98 ועד חודש 6/03, ודרגה 4 החל מחודש 6/03 ואילך. דין התביעה להפרשי השכר להידחות. המועצה זכאית לקיזוז הסכומים שמשך התובע לעצמו ביתר, שלא כדין, בהפרש שבין דרגה 5 לעומת דרגה 3 לתקופה 1/8/98 ועד 31/12/98, ובהפרש שבין דרגה 4 לעומת דרגה 3 לתקופה שמחודש 5/02 ועד 6/03 וזאת מכל סכום שייפסק לתובע, אם ייפסק, בגין יתר רכיבי תביעתו. 49. נוסיף, כי לא מצאנו חוסר סבירות בהחלטת משרד הפנים באשר לשכרו של התובע. כאמור לעיל, בפסיקה נקבע כי קביעת שכר לפי גודל רשות הינו קריטריון סביר בשל העובדה שעומס העבודה במועצות של רשויות קטנות (מבחינת מס' תושבים) אינו זהה לעומס העבודה במועצות של רשויות גדולות. 50. אף אם צודק היה התובע בטענותיו, כי מדובר בשינוי חד צדדי בהסכם ובתנאי עבודתו, הרי שבנסיבות העניין הסכים והשלים התובע עם תנאי ההעסקה השונים הנגזרים מגודל הרשות. בעניינינו, המשיך התובע לעבוד במשך שנים מהמועד בו ידע על ההפחתה ותביעתו הוגשה רק לאחר סיום העסקתו, בשנת 2006, בחלוף מספר שנים בהן לא פעל התובע לשינוי בתנאי השכר או בהתפטרותו. 51. בדב"ע נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי. אל. די בע"מ דן בית הדין הארצי בעניינו של תובע אשר עבד במשך מספר שנים בחוזה אישי. לאחר כ-2 שנות עבודה, הופחת שכר. רק לאחר פיטוריו, כ-8 חודשים לאחר הפחתת השכר, הגיש התובע תביעה לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות. בית הדין קבע באותו העניין, כי השינוי החד צדדי בחוזה העבודה מהווה הפרת חוזה והתובע רשאי היה להתפטר בדין מפוטר או להגיש תביעתו אולם נפסק, כי המערער שם הסכים לשינו בתנאי שכרו, אמנם מחה אך לא הגיש תביעה ולא התפטר מעבודתו ועבד 8 חודשים נוספים על פי תנאי השכר החדש, דבר המהווה עיכוב ארוך ובלתי סביר המצביע על השלמה עם המצב ותנאי השכר החדשים. וכך נקבע: "האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על-כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים.... לאור האמור לעיל הגענו למסקנה, כי העובד הסכים לשינוי החד-צדדי בתנאי שכרו, וזאת מן הטעמים הבאים:(א) העובד ידע מיד על הפרת החוזה (עם קבלת שכרו בחודש נובמבר1988; (ב) מדובר בעובד בעל השכלה; (ג) הגשת התביעה היא תגובה על פיטוריו (ולא רק על מנת לקבל הפרשי שכר); (ד) עברו שמונה חדשים מהמועד בו ידע העובד על ההפרה, ועד הגשת התביעה (וזאת רק לאחר פיטוריו), והדבר מצביע על השלמת המערער עם תנאי החוזה החדש" (דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי. אל. די בע"מ, פד"ע כז(1) 270)." ההסכמה לתנאים החדשים נלמדת על דרך הקל וחומר בענייננו, לנוכח פרק הזמן הממושך בו המשיך התובע בעבודתו על פי הדרגה שנקבעה, לא התפטר ולא הגיש תביעה אלא בחלוף שנים ולאחר שהסתיימו יחסי העבודה בינו לבין המועצה. נסיבות סיום עבודתו של התובע 52. למעלה מן הדרוש, נציין כי בשאלה האם פוטר התובע מעבודתו או שמא כטענת הנתבעת המדובר בסיום עבודה בהסכמה, שוכנענו כי יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה. 53. בסיכומיו חזר התובע וטען, כי במהלך פגישה שנערכה עימו במועצה ביום 29.12.05, הופעל עליו לחץ גדול לפרוש מעבודתו תוך ניצול מצבו הרפואי הלקוי ותוך הבטחות שוא ביחס לתנאי פרישה משופרים שיינתנו לו כגון פיצויי פיטורים מוגדלים והטבות נוספות. אלא, שבסיכום דברים מיום 29.12.05 (צורף כנספח י' לכתב התביעה) צויין: "בישיבה שנערכה ביני כראש המועצה ובין גזבר המועצה סוכם ששי מסיים את עבודתו ב- 30.1.06 על פי התנאים המקובלים ועל פי החוק. פנינו לשפיצר. במשך חודש ינואר שי יעביר את העבודה לראש המועצה (חפיפת תפקיד) הישיבה נערכה בנוכחות מר לביב נסר אלדין במשרד בחיפה בתאריך 29.12.05. על המסמך חתמו התובע, ראש המועצה ומר לביב (סגן הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים). 54. בעדותו בפנינו טען התובע כי חתם על המסמך "מתוך חולשה של רגע". התובע אינו יכול לטעון מצד אחד כי סוכמו עימו ( אף אם מתוך "חולשה של רגע") תנאי פרישה מועדפים ולתבוע אותם ומצד שני לטעון, כי פוטר לאלתר בהודעה חד צדדית. האם הובטחו לתובע תנאי פרישה מועדפים 55. למעשה, חזר בו התובע מטענה זו, אולם, למעלה מן הצורך, מצאנו להוסיף בעניין זה מספר מילים. משצויין בסיכום הדברים "פנינו לשפיצר" ומשקבענו כי התובע הסכים לסיום עבודתו, הרי שיש להניח כי נאמר לו כי יעשה מאמץ לתת לו תנאים מועדפים. משאין בפנינו אישור של מר שפיצר לתנאי פרישה חורגים, הרי שעליהם להיות בהתאם לחוק והתנאים המקובלים. ראש המועצה נשאל האם הבטיח לתובע תנאים מעבר למה שמקובל והשיב: "לא יכולתי להבטיח כי הייתי בתוכנית הבראה ולא רשאי להעלות אף דרגה". טענת ראש המועצה כי לא יכל להתחייב לתנאי פרישה מועדפים ללא אישור מר שפיצר מקובלת עלינו. 56. נציין, כי גם בעניין זה ידע התובע והיה עליו לדעת כי לא ניתן להתחייב בפניו על תנאי פרישה גבוהים מהמקובל בשירות הציבורי ללא הסכמה של משרד הפנים וככל שהסתמך על הבטחה כזו או אחרת אין לו להלין אלא על עצמו. חסר בקופת הפיצויים והתגמולים 57. התובע טען, כי הנתבעת לא העבירה הפרשות לפוליסה בתקופה שמ- 1/05 ועד 1/06. התובע טען כי יתרת החוב של הנתבעת כלפיו בגין רכיב זה היא 40,000 ₪. בישיבת 18/10/09 ביקש התובע להגיש מסמך גבייה לפוליסה והתחייב להעביר לנתבעים העתק תוך 7 ימים. ב"כ המועצה הסכימה להגשת המסמך בכפוף לשמירת טענותיה ולאפשרות לצרף מסמך מטעמה וטענה, כי במסמך התובע ישנם חיובים בגין תקופה שלאחר סיום עבודתו, וכי את הזיכויים שהועברו לקופה יש לייחס לחוב בגין תקופת העבודה בלבד. בהחלטה התרתנו לב"כ המועצה להגיש אישור חברת הביטוח מטעמה, תוך מתן זכות תגובה לתובע תוך 15 יום. 58. לכתב סיכומיה צרפה הנתבעת מסמך עדכני מחברת הביטוח כלל, מיום 01.08.10, על פיו יתרת החוב בפוליסה עומדת על "0". המועצה טענה כי התובע לא העביר לה את המסמך כפי שהתחייב בישיבת 18/10/09 ולפיכך צירפה המסמך מטעמה רק בשלב הסיכומים. 59. התובע הגיש סיכומי תשובה אולם לא התייחס כלל לתוכנו של האישור העדכני שהומצא מחברת הביטוח. התובע טען כי אין להתיר הגשת המסמך שצריך היה להגישו טרם הגשת סיכומי התובע. 60. לתובע ניתנה האפשרות, במסגרת הגשת סיכומי תשובה, להתייחס למסמך מחברת הביטוח אשר צרפה המועצה, אולם הוא בחר שלא להתייחס לתוכנו. כאמור, הגשת מסמך מטעמה של המועצה התאפשר בתום שמיעת הראיות תוך מתן זכות תגובה לתובע. זכות זו יכול היה לנצל גם במסגרת סיכומי התשובה אולם בחר שלא לעשות כן, וטעמיו עמו. על פי המסמך העדכני, לא קיים חוב של המועצה לחברת הביטוח בגין תקופת עבודתו של התובע, כפי שטענה המועצה. אשר על כן, קובעים אנו כי תביעת התובע ברכיב זה נדחית. פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים 62. משדחינו טענת התובע כי מגיעים לו הפרשי שכר וכן, קבענו כי אין חוב בקופת ביטוח המנהלים שבחברת כלל, אין מקום לתביעה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים. 63. התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים עקב האיחור במסירת מכתבי השחרור לחברת כלל שנמסרו לתובע רק בחודש אוגוסט 2007 (ת/4). התובע לא הציג בפנינו את המועד בו שוחררו הכספים בפועל. כמו כן, באישור חברת הביטוח מיום 12/10/09 שצרף התובע לתיק, מופיעה עדיין המועצה כבעלת הפוליסה, על אף שמכתב השחרור נמסר כבר ב-8/07. דהיינו, התובע לא העביר הפוליסה לבעלותו ולא ביקש לשחרר הכספים. רק באישור שצרפה הנתבעת מיום 19/8/10 מופיע התובע כבעל הפוליסה. יתרה מכך, וככל שמלין התובע על כך שבשל העברת התשלומים באיחור לא יכול לשחרר היה את הפיצויים, הרי שחלקו של התובע בעניין, בהיותו גזבר המועצה בתקופת הפיגור, אינו מבוטל . לפיכך, ובנסיבות העניין, איננו מוצאים מקום לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והתביעה ברכיב זה נדחית. פדיון חופשה 65. בתלוש השכר של התובע לחודש 02/06 נרשם כי יתרת החופשה של התובע עומדת על 26.4 ימי חופש. חשבת השכר של המועצה העידה בפנינו, כי נתוני ניצול ימי החופשה של התובע בחודש 01/2006, לא עודכנו . ואולם, המועצה לא הציגה בפנינו דו"ח נוכחות של חודש ינואר 2006 המעיד על ניצול ימי חופשה נוספים. 66. בסיכומיהם הודו התובע והמועצה, כי בחודש 10/06 שילמה המועצה לתובע סך של 24,264 ₪ בגין פדיון 22 ימי חופשה. לפיכך, ומשלא הוכח בפנינו כי התובע ניצל בחודש 1/06 ימי חופשה, נותרה המועצה חייבת לתובע תשלום בגין 4.4 ימי חופשה נוספים, בסך 4,848 ₪ (לפי 1102 ₪ ליום כפי ששולם בשכר 1/06). פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו התובע לא הציג בפנינו את מקור הזכאות לפדיון ימי מחלה משלא חל עליו חוק שירות המדינה (גימלאות)(נוסח משולב) התש"ל-1970. מר יינון מאגף השכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים העיד כי התובע אשר עובד בתנאי פנסיה צוברת אינו זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. מכל מקום, ואף אם היתה לתובע זכאות לפדיון ימי מחלה, מקובלת עלינו עמדת המועצה כי על פי הרישומים שבידיה, התובע ניצל 285 ימי מחלה לפחות, המהווים למעלה מ-65% מימי המחלה שיכול היה לצבור, דבר השולל זכאותו לפדיון ימי מחלה. אשר על כן, התביעה לפדיון ימי מחלה נדחית. טענות הקיזוז של הנתבעות 69. לטענת המועצה, על פי החלטת הועדה לחיוב אישי מיום 28.02.05 (צורף כנספח ז' לתצהיר מר כבהא) חוייב התובע לשלם למועצה סך של 40,985 ₪. 70. התובע אישר בעדותו בפנינו, כי חוייב לשלם למועצה כ- 40,000 ₪ וכי לא הגיש תביעה כנגד ההחלטה. עוד אישר התובע כי הנתבעת קיזזה ממנו סך של 23,000 ₪ וכי נותרה יתרה של 17,000 ₪: "לשאלתך האם נכון שמשרד הפנים הוציא החלטה שמחייב אותי להחזיר כספים למועצה אני משיב שכן, ההחלטה יצאה בשנת 2005 אם איני טועה, לפני שסיימתי עבודתי, חוייבתי לשלם 40,000 ₪ בערך. לשאלתך האם אני יודע שהמועצה קיזזה לי הסכום הזה מהסכומים שמגיעים לי אני משיב שעד היום אני לא יודע מה קיזזה לי, אני יודע שבחודש מאי תשלום עבור מרץ ואפריל הסתגלות או הודעה מוקדמת יש לי מכתב שקוזז מזה 23,000 ₪ נטו. כוונתי שהסכום המופיע בתלוש 5/06 לא שולם בפועל לא נכנס לבנק. קיבלתי אח"כ מכתב של גב' שושי מנהלת כ"א שזה כנגד החוב למועצה. ...לשאלתך האם קיזזתי מרכיבי התביעה את הסכום שאני חייב למועצה אני משיב שאני קיבלתי את המכתב הזה ומעבר לכך לפי המכתב נשארה יתרה של 17,000 ₪. לא קיזזתי מהתביעה. אני לא הגשתי תביעה כנגד ההחלטה בנושא החיוב האישי, החיוב האישי היה בגין תשלום לחשבון החינוך במקום מהחשבון המניציפלי. " מקבלים אנו על כן את טענת הקיזוז שהעלתה המועצה, ופדיון ימי החופשה שנפסקו לתובע בסעיף 66 לעיל יקוזזו על חשבון חובו למועצה. סיכום 71. סיכומם של דברים, מרבית תביעתו של התובע נדחית למעט פדיון ימי חופשה אשר יקוזזו מחוב התובע לנתבעת 1. 72. לנוכח תוצאת הדברים והתנהלות התובע כפי שהתגלתה בהליך, עת התובע נוטל חירות לעצמו, כבעל הסמכות ומתוקף תפקידו כגזבר המועצה, לשלם לעצמו סכומים שאינם מגיעים לו בדין ללא רשות והיתר, ותובע שכר שהינו בגדר שכר חורג, הננו מחייבים את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עוד בסך 10,000 ₪ תוך 45 יום שאם לא כן ישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 73. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. הפחתת שכר / ירידה בשכרדירוג שכר (דרגה)