קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חובה חקוקה במכרז: זוהי תביעתו של התובע כנגד עירית חיפה (להלן - הנתבעת או העיריה, לפי העניין), לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי כספי בסך כולל של 150,000 ₪ בשל פגמים שלטענתו נפלו בהליך המכרז הפומבי לבחירת מהנדס העיר חיפה, בו נטל חלק. העובדות והשתלשלות העניינים להלן יפורטו העובדות הרלוונטיות להליך זה והשתלשלות העניינים שקדמה לו: 1. התובע הינו אדריכל ומתכנן ערים, בעל תואר ראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים. 2. הנתבעת הינה עיריה הפועלת מכח פקודת העירית [נוסח חדש]. 3. ביום 25.2.05 פירסמה העיריה בעיתונות היומית, מכרז פומבי לאיוש משרת מהנדס העיר חיפה. על פי הפרסום, נדרשו המועמדים לפנות במועדים המצוינים בו בכתב בצרוף קורות חיים ומסמכים המעידים על השכלה וניסיון בעבודה. 4. המודעה פירטה את הדרישות ודרישות הסף למשרה כדלקמן: "1. בעל תואר אקדמאי באדריכלות ובינוי ערים, עדיפות לבעלי תואר שני ומעלה. 2. רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים. 3. ניסון מקצועי של 10 שנים, לפחות, כולל ניהול צוות עובדים וצוותי תכנון רב תחומיים. 4. רצוי ניסיון בשיתוף פעולה על פרויקטים ברמה מחוזית וארצית. 5. רצוי ניסיון בשיתוף פעולה על פרויקטים ברמה מחוזית וארצית. 6. ידע מקיף בחוקי התכנון והבניה. 7. כושר ארגון, ניהול, הדרכה והובלת תהליכי תכנון ויישומם. 8. כושר ייצוג וניהול מו"מ ברמה גבוהה. 9. כושר הבעה בכתב ובע"פ. 10. ידיעת השפה העברית והאנגלית על בוריין. ידיעת שפות נוספות רצויה. 11. רצוי ניסיון בפעילות קהילתית, שיקום והתחדשות עירונית ושיתוף הציבור". 5. ביום 3.3.05 הגיש התובע את מועמדותו למכרז. 6. לציין, כי למשרה זו הוגשו בסופו של יום 50 מועמדויות (כולל מועמדות התובע). 7. מן המסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי ביום 18.5.05 התכנסה ועדת המכרזים שמונתה לצורך מכרז זה לבחירת מהנדס העיר. בישיבתה הראשונה הנ"ל, החליטה הוועדה כי תשב כוועדת מיון של כלל המועמדים ותמיין ותאתר את המועמדים המועדפים מבין אלה שהציגו את מועמדותם לתפקיד מהנדס העיר. במסגרת מיון זה החליטה הוועדה על בחירת 13 מועמדים מועדפים אשר יופיעו בפני חברי הוועדה וירואיינו על ידם. כמו כן, החליטה הוועדה להודיע לשבעה מועמדים שלא עמדו בתנאי הסף של המכרז על דחיית מועמדותם. לשאר המועמדים (30 במספר) וביניהם התובע, שאמנם עמדו בתנאי הסף של המכרז, אך לא נבחרו כמועדפים, הוחלט לשלוח תשובה שלילית. לטענת הנתבעת, כבר ביום 24.5.05 היא שלחה לאותם מועמדים ובכללם התובע, את ההודעה כי לא נבחרו כמועדפים במכרז. 8. ביום 20/6/05 התקיימה ישיבתה השנייה של ועדת המכרזים, במסגרתה ראיינה את שנים עשר המועמדים המועדפים שנבחרו בישיבה הקודמת (לאחר שאחד המועמדים הסיר את מועמדותו). בתום ישיבה זו החליטה הועדה לזמן ששה מועמדים מועדפים ולשלוח אותם לאיבחון במכון חיצוני, להודיע לשאר המועמדים כי לא התקבלו ולהתכנס פעם נוספת ולהחליט על המועמד הראוי, לאחר קבלת תוצאות האבחונים. ביום 12.9.05 התקיימה הישיבה השלישית של ועדת המכרזים, לאחר שהתקבלו תוצאות האבחונים. בישיבה זו, שבה הועדה וראיינה את חמשת המועמדים הנותרים (לאחר שאחד בין מועמדים אלו הסיר את מועמדותו), ובסופה הוחלט פה אחד למנות כמהנדס העיר חיפה את מר אריאל וטרמן. 9. על אף טענת הנתבעת, לפיה כבר ביום 24.5.05 היא שלחה לאותם מועמדים ובכללם התובע, את ההודעה כי לא נבחרו במכרז, טוען התובע כי הוא כלל לא קיבל את ההודעה בדבר אי בחירתו למכרז, ורק ביום 29.9.05 נודע לו שלא באמצעות הנתבעת, כי מר וטרמן נבחר לשמש כמהנדס העיר. 10. משכך, פנה התובע ביום 29.9.05 אל מנהל אגף משאבי אנוש בנתבעת בבקשה לעיין בשיקולי ועדת המכרזים שבנדון, ועתר לקבלת הנימוקים וההשגות לפסילת מועמדותו כעולה מפרוטוקול הישיבות של וועדת המכרזים ואף עתר לעיין בתנאי הסף והנימוקים לבחירת המועמד שנבחר. בפנייתו זו הבהיר התובע כי לא קיבל כל הודעה על דחיית מועמדותו ומכאן פנייתו. 11. לטענת הנתבעת, התובע היה היחיד מבין אותם 30 מועמדים שנדחו, אשר טען כי לא קיבל את תשובת הנתבעת. מכל מקום ביום 6.1.0.05 השיבה העיריה לתובע באמצעות מר אילן שדות - מנהל אגף משאבי אנוש וארגון בעיריה, כי הוועדה דנה בנתוניהם של המועמדים תוך התייחסות לקורות חיים, פרויקטים, ניסיון, כישורים, השכלה ותפקידים שביצעו המועמדים, ואף ציינה כי הודעה על כך שלא נבחר למשרה נשלחה אליו עוד ביום 24.5.05 במסגרת הודעה שנשלחה לשאר 30 המועמדים שנדחו. 12. התובע, שהיו לו השגות על חוקיות ההליך ועל חוקיות הבחירה במר וטרמן, פנה ביום 6.11.05 למשרד מבקר המדינה - נציבות תלונות הציבור, בתלונה על העיריה ובבקשה לחקור את אופן התנהלותה של העיריה בניהול המכרז, באשר לטענתו הליך הבחירה לקה בפגמים מהותיים, המועמד שנבחר אינו המועמד הראוי. התובע אף הוסיף, כי נציג משרד הפנים בועדה הינו "ידיד קרוב" של המועמד שנבחר מר וטרמן. 13. ביום 30.5.07 התקבלה תשובת נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, לפיה הבירור שערכה, העלה כי הזוכה במכרז הוא בעל כישורים ראויים וכי יש בסיס ענייני לבחירה בו. כמו כן נדחתה טענת התובע לפיה נציג משרד הפנים בועדה הוא "ידיד קרוב" של המועמד שנבחר. עם זאת צוין באותה תשובה, כי הבירור העלה שנפל לקוי בפעולת העיריה במובן זה שהתובע ושאר המועמדים שלא נפסלו על הסף, לא הוזמנו למבחני מיון. עוד צוין כי הואיל ובמשרה מועסק מזה זמן רב אדם שנבחר לה, לא ראה נציב תלונות הציבור להצביע על ביטול החלטת ועדת המכרז, אך הצביע בפני העיריה על כך שיש מקום לפצות את התובע (פיצוי מנהלי) על העוול שנגרם לו בשל אי זימונו למבחני המיון. עוד נאמר באותו מכתב, כי הנציב רשם בפניו שהעיריה החליטה לפצות את התובע בסך של 1,000 ₪ בהמחאה שנשלחה לתובע, ולפיכך בכך הסתיים טיפול הנציבות בתלונה שהוגשה. 14. לטענת התובע, שהיו לו אף השגות על התנהלות נציב תלונות הציבור בבדיקת המקרה, כי הוא לא פרע את ה"המחאה הבזיונית" כלשונו, שנשלחה אליו והחזירה לעיריה. מכל מקום, לאחר קבלת תשובת נציב תלונות הציבור, פנה התובע ביום 10.7.07 אל הנתבעת באמצעות בא כוחו בבקשה לקבל לידיו את העתקי הפרוטוקולים של וועדת המכרזים. בתשובתו מיום 22.7.07 הודיע מר שדות לב"כ התובע כי כל החומר הקשור למכרז הומצא למבקר המדינה, והוסיף כי מפאת פרטיותם של המועמדים כולם שאין בידיו אישור מטעמם לחשוף את זהותם ועצם הגשת מועמדותם, אין בידו הסמכות להעביר לעיון התובע כל מידע בעניינם. ב"כ התובע פנה שנית לנתבעת ביום 26/7/07 וחזר על דרישתו להמצאת המסמכים ואף הודיע כי ככל שלא יומצאו לו המסמכים המבוקשים יוגשו בקשות מתאימות בעניין במסגרת תובענה שתוגש לבית הדין כנגד הנתבעת. 15. הנתבעת לא נענתה לפניה נוספת זו, וביום 8.10.07 מעל שנתיים לאחר שלשיטתו שלו עצמו נודע לו על אי זכייתו במכרז ומעל שנתיים מאז שהמועמד הנבחר מכהן בתפקיד, הגיש התובע את תביעתו שבנדון, כנגד הנתבעת וכנגד מר וטרמן שצורף כנתבע מס' 2 במסגרתה עתר לביטול המכרז, לחיוב נתבעת לקיים מכרז חדש, להורות לנתבעת להתנצל בפני התובע בעניין המכרז, ולפצותו בגין הפגיעה בשמו, בכבודו, במוניטין שלו והנזקים שנגרמו לו, כדלקמן: "37.1  להצהיר כי "המרכז" נשוא תובענה זו הינו בטל ( void ) וכך גם תוצאותיו לרבות בחירת הנתבע 2 לתפקיד מהנדס העיר חיפה; 37.2  להורות לנתבעת לקיים מכרז חדש - והפעם בהתאם לדין - לתפקיד מהנדס העיר חיפה; 37.3  להורות לנתבעת לפרסם התנצלותה בפני התובע בגין פרשת "המ רכז" במודעה בכל העיתונים ו/או אמצעי התקשורת האחרים, שבהם פורסמה מודעת "המכרז"; ולהורות כי ההתנצלות תפורסם בצורה זהה למאפייניה של מודעת "המכרז" (גודל המודעה, גודל הכתב במודעה, מיקום המודעה בעיתון וכיו"ב); 37.4  להורות לנתבעת לפצות את התובע לרבות בגין הפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, במוניטין שלו - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל". ההליכים בתיק להלן השתלשלות העניינים בכל הנוגע להליכים נשוא תיק זה: 16. בתגובה לכתב התביעה שהגיש התובע, הגישה העיריה בקשה לסילוקה על הסף של התביעה (ראה: בש"א 5844/07) מפאת העדר סמכות ועקב שיהוי ניכר בכל הנוגע לסעד ההצהרתי וצו העשה המבוקשים. לאחר קבלת תגובת התובע לבקשה, ניתן על ידי מותב בית הדין ביום 14.1.08 פסק דין חלקי, במסגרתו נעתר בית הדין לחלק הארי של הבקשה, והורה על דחייתם על הסף של סעיפים 37.1 ו-37.2 לכתב התביעה בהם התבקשו סעדים לביטול המכרז וקיום מכרז חדש, וזאת בהעדר טעם מיוחד אשר יצדיק היענות לסעדים אלו חרף השיהוי הניכר שבהגשת התביעה. כמו כן נמחק סעיף 37.3 לכתב התביעה בו נתבקש סעד ההתנצלות ונמחק החלק מסעיף 37.4 המתייחס לעוולת לשון הרע שלא היתה בסמכות בית הדין נכון לאותו מועד, כך שהותר על כנו הנוסח הבא לסעיף 37.4: "להורות לנתבעת לפצות את התובע בגין הפרת חובה חקוקה על ידיה - וזאת בסך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל", בלבד. יתרה מכך, לאור התוצאה של פסק הדין החלקי, התייתר מניה וביה הצורך בצירופו של הנתבע מס' 2, ולפיכך הורינו על מחיקתו מכתב התביעה. 17. על פסק הדין החלקי הנ"ל ערער התובע לבית הדין הארצי (ראה: ע"ע 158/08). בית הדין הארצי לא קיבל את הערעור ואולם במהלך הדיון בפני בית הדין הארצי קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין הארצי לפיה יחזור המערער מערעורו "בכפוף לכך שבסעיף 37.4 לכתב התביעה אחרי המילים "המוניטין שלו" יתווספו המילים: "על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין כמפורט בסעיף 35 לכתב התביעה ולא על פי שום עילה אחרת" בפסק דינו הורה בית הדין הארצי על מחיקת הערעור בהסכמת הצדדים ובכפוף לה וקבע כי הוצאות אותו ערעור יילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות ושכ"ט בפסק הדין הסופי בתיק זה (ראה: פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 2.12.08). 18. בהמשך לכך ניתנה לנתבעת ארכה לתקן את כתב הגנתה בהתייחס לתוספת לסעיף 37.4 לכתב התביעה, בלבד, וזאת באמצעות הודעה בכתב שנקבע כי תחשב כחלק מכתב ההגנה, ללא צורך בהגשת כתב הגנה מחדש. 19. על האמור לעיל נוסיף כי במסגרת תביעתו שבנדון הגיש התובע בקשה לגילוי מסמכים (ראה: בש"א 5334/07) בה ביקש לחייב את הנתבעת להגיש תצהיר גילוי מסמכים ולאפשר לו לעיין במסמכי המכרז, לאחר שהנתבעת כאמור דחתה את פניותיו לעיין בפרוטוקולים של דיוני הוועדה, עובר להגשת התביעה. בדיון מיום 21.4.09 ובהמלצת בית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה בעניין בקשתו זו של התובע, אשר קיבלה תוקף של החלטה, ולפיה נקבע כי על הנתבעת להמציא לידי התובע את העתקי הפרוטוקולים של ישיבתה הראשונה של הוועדה כוועדת מיון, ישיבתה השנייה של הוועדה שבה נבחרו מתוך 13 המועמדים ו- 6 מועמדים נקבעו כמועדפים ושל ישיבתה השלישית של הוועדה שבה נבחר הזוכה במכרז, והכל תוך השחרת שמות המתמודדים ושמות מקומות עבודתם מטעמים של צנעת הפרט. הנתבעת פעלה בהתאם ובהמשך צורפו אותם פרוטוקולים כנספחים 15-17 לתצהיר התובע. 20. לאחר השלמת הליכי תיקון כתבי הטענות וגילוי המסמכים, ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים. וכך, מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אילן שדות, כאשר התובע ומר שדות, נחקרו בפנינו בחקירה נגדית על תצהיריהם. דיון והכרעה 21. וכך, במסגרת תביעתו שנותרה על כנה, טוען התובע בקצירת האומר כי באופן ניהול המכרז ופסילת 30 מועמדים שענו על דרישות הסף למכרז, פעלה הנתבעת בניגוד לחובות במוטלות עליה בתקנות 13 ו- 25 לתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), תש"ם-1979 (להלן - תקנות מכרזים), מה גם, שאף לגופם של דברים, עולה כי הנתבעת הפרה את חובת ההנמקה המוטלת עליה כרשות, באי מתן נימוקים לפסילת שלושים מועמדים שעמדו בתנאי הסף של המכרז. מוסיף התובע וטוען, כי הנתבעת אף הפרה שלא כדין את חובתה למסור לו את הפרוטוקולים של דיוני ועדת המכרזים חרף פניותיו החוזרות אליה לעשות כן. לטענתו, בעקבות מחדליה המצטברים הנ"ל, נמנעה ממנו האפשרות לזכות במשרה עליה התמודד, שעה שלשיטתו, הוא הוא היה המועמד הראוי לכך, ולא האדם שנבחר בסופו של יום למשרה. עוד טוען התובע כי הוא אדם מוכר בעיר שעוסק בפעילות ציבורית לרוב. לדבריו, הוא חש תחושת עלבון מסילוקו מהמרוץ למשרת מהנדס העיר, שלא כדין. כך גם טוען התובע כי בני משפחתו, קרוביו, וקולגות רבים תמהו על ניפויו מהמרוץ ועקב כך נפגעו שמו, כבודו, והמוניטין שלו. לטענתו, במחדליה הנ"ל של הנתבעת, הפרה היא את החובות החקוקות כהגדרתן בתקנות 13 ו-25 לתקנות המכרזים ואף פגעה בכבודו ובקניינו בניגוד לסעיפים 2 ו-8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב-1992, באופן העולה כדי עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין), עוולה המצויה בתחום סמכותו של בית דין זה. אי לכך, לשיטת התובע, על הנתבעת לפצותו בגין נזקיו הנ"ל, בסכום אותו אמד בכתב התביעה ב-150,000 ₪. 22. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע כלל לא הוכיח אף לא אחד מיסודות העוולה שהוא טוען להפרתה. כך, לטענתה, אין כל יסוד לסברת התובע לפיה כביכול היא הפרה את הוראות תקנות המכרזים, באשר לשיטתה תקנות המכרזים כלל לא חלות על מכרז לבחירת מהנדס העיר ולא כל שכן שלא הפרה את הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ביחסיה עם התובע. לשיטתה, העיריה פעלה כדין לאורך כל ההליכים, עת שקלה לעומק ולאחר הליך ממושך את מכלול נתוניהם של המועמדים והתייחסה להיבטים מקצועיים שלהם בכובד ראש, טרם קיבלה החלטתה על הזוכה במכרז. עוד טוענת העיריה, כי מפאת חובת ההגנה על צנעת הפרט של כלל המועמדים במכרז, היא היתה מנועה מלמסור לידי התובע את הפרוטוקולים של ועדת המכרזים ועל כן, אף בעניין זה לא הפרה כל חובה כלפי התובע. מכל מקום ומבלי לגרוע מטענותיה הנ"ל, טוענת העיריה כי התובע כלל לא הוכיח ולא כימת את נזקו הנטען ולא הביא כל ראיה או ראשית ראיה. לטענתה, סברת התובע לפיה כביכול היה זוכה במכרז אלמלא התנהלה העיריה בדרך שהתנהלה, אין לה על מה שתסמוך בהינתן כי לשום מועמד לא מובטחת הזכיה במכרז, מקל וחומר לתובע. לטענתה, התנהלותו של התובע עד להגשת התביעה והשתהותו הבלתי סבירה מצביעים על כך שגם התובע ידע היטב כי סיכוייו לזכות במכרז קלושים ביותר, ולשיטתה, כל מטרתו במסגרת הליך זה היא להטריד את הנתבעת שלא לצורך ולנסות ולזכות ברווח כספי. אי לכך, גם במטעם זה דין תביעתו להדחות, מה גם שלשיטתה, אם יש לתובע טענות הרי שאלו מכוונות הלכה למעשה כלפי ועדת המכרזים המורכבת מנציגים נבחרים ולא כלפי העיריה, ממנה הוא מבקש להיפרע. 23. משאלו עיקרי המחלוקות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן. וכך, סעיף 63 לפקודת הנזיקין, שעניינו בעוולת הפרת חובה חקוקה, קובע: "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני". ודוק, על פי סעיף 24(א)(1ב)חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, עוולה זו מצויה בסמכותו העניינית של בית דין זה בקשר עם סכסוך עבודה, ומכאן שגם סכסוך בקשר עם קבלת אדם לעבודה נכלל במסגרת סמכותו של בית הדין לפי סעיף זה. 24. ולגופם של דברים, כעולה מנוסח הסעיף והפסיקה שדנה בו, הרי שכדי לזכות בסעד מכוח עוולה זו, יש להוכיח את קיומם המצטבר של חמישה יסודות חיוביים, ויסוד שלילי אחד כדלקמן: החובה מוטלת על המזיק מכח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לנזק לניזוק; הנזק הוא מסוג הנזק אשר אליו התכוון החיקוק. כמו כן יש להוכיח, כי החיקוק לפי פירושו הנכון, לא התכוון להוציא את הסעד בנזיקין. 25. נפנה איפוא לבחון תחילה, האם התובע הצביע על חובה המוטלת על העיריה שהופרה על ידיה. לעניין זה כאמור טוען התובע כי באופן בו ניפתה העיריה 30 מועמדים שעמדו בתנאי הסף למכרז, הפרה העיריה את תקנות 13 ו-25 לתקנות המכרזים. מנגד, לטענת העיריה, תקנות אלה כלל לא חלות עליה כאשר מדובר במינויו של מהנדס העיר. לטענתה תקנות המכרזים הותקנו מכוחו של סעיף 170 לפקודת העיריות העוסק במינוי עובדים אחרים ולא מכוחו של סעיף 167 לפקודה העוסק במינוי עובדים סטאטוטוריים ובכלל זה מהנדס העיר. עוד טוענת העיריה כי בתיקון פקודת העיריות משנת 2005 נקבע הרכב מיוחד של ועדת מכרזים לבחירת עובדים סטאטוטוריים, אך לא נקבעו תקנות בדבר אופן התנהלותה של ועדת המכרזים לבחירת עובדים סטאטוטוריים, כפי שנקבע לגבי העובדים האחרים. אי לכך, והואיל וחובת עריכת מכרז למינויו של מהנדס העיר נובעת מסעיף 167 לפקודה בעוד חובת עריכת מכרז לתפקידים שאינם בכירים נקבעה בתקנה 170, אין זאת אלא שתקנות המכרזים אינן חלות על מכרז למשרה בכירה דוגמת מהנדס העיר וכפעל יוצא מכך, ברי כי היא לא הפרה כל חובה כאמור בענייננו. 26. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של העיריה, ונבאר להלן טעמינו. סעיף 167 (א) לפקודת העיריות שכותרתו "מינוי פקידים" קבע במקור: "מועצה רשאית - ולפי דרישת הממונה חייבת - למנות לעירייה, אנשים ראויים למשרות הנקובות להלן, לכולן או למקצתן, והן: מזכיר, גזבר, מהנדס, מפקח-תברואה, רופא ורופא וטרינרי; אך אפשר למנות אדם אחד ליותר ממשרה אחת מן המשרות הנקובות בזה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). עד כאן בכל הנוגע למשרות פקידי העיריה הבכירים ובכללם מהנדס העיר. בכל הנוגע לשאר העובדים (להלן - העובדים האחרים) קבע בשעתו סעיף 170 לפקודת העיריות שכותרתו היתה "דרכי מינוי עובדים אחרים", כדלקמן: "(א) ראש העיריה רשאי למנות לעיריה עובדים שלא הוזכרו בסעיף 167 למשרות שיש עליהן הקצבה בתקציב המאושר. "(ב) לא יתמנה אדם לעובד לפי סעיף קטן (א) אלא לאחר שראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך הכריז על המשרה בפומבי על פי כללים לפי סעיף קטן (ג)". "(ג) השר באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, יקבע בתקנות כללים בדבר דרכי מכרז ופרטיו, אם בדרך כלל ואם לסוגי משרות, ורשאי הוא בתקנות כאמור לקבוע משרות וסוגי משרות שעליהן לא תחול, בתנאים שיקבע, חובת מכרז. "(ד) לא תחול חובת מכרז לפי סעיף קטן (ב) על משרות שלהן מתקבל אדם באמצעות לשכת תעסוקה לפי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). ואמנם, מכח סמכותו לפי סעיף קטן 170(ג) לעיל, התקין שר הפנים את תקנות המכרזים. 27. הנה כי כן, על פי נוסחן המקורי של הוראות פקודת העיריות, היו הבדלים מהותיים, בין אופן מינוי פקידי העיריה הבכירים ובכלל זה מהנדס העיריה לבין מינוי עובדי העיריה האחרים. כך, בעוד שאת שאר עובדי העיריה האחרים ממנה ראש העיריה, את העובדים הבכירים ממנה מועצת העיריה. כך, בעוד שלגבי מינוי עובדי העיריה האחרים היתה קיימת חובת מכרז, הרי שלגבי מינוי פקידי העיריה הבכירים לא נקבעה חובת מכרז מפורשת [ראה לעניין זה: בע"ע 30000811/98 עיריית קרית אתא ואח' - גלבסקי (פסה"ד מיום 3/12/01). מטבע הדברים, שבנסיבות אלו בהן לא נקבעה חובת מכרז לאיוש משרות הפקידים הבכירים ואף לאור הוראותיו המפורשות של סעיף 170(ב) לפקודה בנוסחו המקורי, אף לא היתה תחולה לתקנות המכרזים על מינוי פקיד עיריה בכיר, דוגמת מהנדס העיר. 28. אלא מאי, שבינתיים נפל דבר, ובתיקון מס' 77 לפקודת העיריות (ראה: ס"ח תשס"א מס' 1805 מיום י"ח באב תשס"א 7.8.01) תוקן סעיף 170(ב) לפקודה ונקבע בו, כדלקמן: "7. בסעיף 167(א) לפקודה, במקום "מזכיר״ יבוא ״מזכיר או מנהל כללי" וכן בסופו יבוא "מינוי נושאי משרה כאמור בסעיף קטן זה ייעשה בדרך של מכרז פומבי". 8. בסעיף 170 לפקודה - (1) בכותרת השוליים, ברישה, המילה "אחרים"-תמחק. (2) בסעיף קטן (ב) במקום "לפי סעיף קטן (א) יבוא לרבות למשרות המנויות בסעיף 167(א) וכן למשרת היועץ המשפטי לעיריה". (3) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא: (ב1)(1) במהלך מינוי למשרת גזבר, יועץ משפטי, מבקר מהנדס, מנהל כללי או פקח תונח לפני ועדת המכרזים חוות דעתו של היועץ המשפטי של העיריה בדבר קיום הרשעה של המועמד בעבירה שבשל אופייה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקיד; במהלך מינוי למשרת יועץ משפטי תונח לפני ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים חוות דעת כאמור, על ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים; החליטה ועדת המכרזים בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי, תחליט המועצה בענין מינוי אדם למשרה כאמור; בפסקה זו, "פקח" - לרבות נושא משרה בעיריה הממלא תפקידי פיקוח; (2) שר הפנים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ושר המשפטים, ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת רשאי לקבוע בעלי תפקידים נוספים שלגביהם תידרש חוות דעת היועץ המשפטי של העיריה כאמור בפסקה (1); (3) השר לביטחון הפנים בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת יקבע דרכי מסירת מידע בדבר קיום הרשעה של מועמד כאמור בסעיף זה". ודוק, בהמשך, תוקן הסעיף פעם נוספת והוסף למשרת היועץ המשפטי לעיריה, גם הגזבר. 29. הנה כי כן לא רק שהתיקון קבע במפורש חובת קיום מכרז למשרות לפי סעיף 167 (א) ובכללן מהנדס העיר, אלא שבמקום הנוסח המקורי של סעיף 170(ב) שקבע כי לא יתמנה אדם לעובד "לפי סעיף קטן (א)" אלא "לאחר שראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך הכריז על המשרה בפומבי על פי כללים לפי סעיף קטן (ג)", נקבע בעקבות התיקון כי: "לא יתמנה אדם לעובד, לרבות למשרות המנויות בסעיף 167(א) וכן למשרת היועץ המשפטי לעיריה אלא לאחר שראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך הכריז על המשרה בפומבי על פי כללים לפי סעיף קטן (ג)" (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). כמו כן בניגוד לנוסח כותרת השוליים שדנה קודם לכן במינוי עובדי עיריה "אחרים" נמחקה המליה "אחרים" ונקבע כעת כי סעיף 170 לפקודה דן בעובדים בכלל, לרבות עובדים בכירים. מכאן עולה שלא רק שהתיקון לפקודה החיל חובת מכרז גם על משרות לפי סעיף 167 (א) לפקודה, ובכלל זה משרת מהנדס העיר, אלא שעל פי הוראות סעיף קטן 170(ב) החיל המחוקק על אותו מכרז למשרות לפי סעיף 167(א) את "הכללים לפי סעיף קטן (ג)". להזכיר, סעיף קטן 170(ג) דן בסמכות השר להתקין תקנות בדבר כללים לעריכת מכרז ופרטיו, כפי שאכן עשה השר בהתקינו את תקנות המכרזים. אילו התכוון המחוקק לקבוע כללים שונים לניהול מכרז למשרות לפי סעיף 167(א) מהכללים שנקבעו בתקנות המכרזים ל לניהול מכרז לאיוש משרות העובדים האחרים, מן הסתם היה קובע כך במסגרת תיקון 77 הנ"ל, או למצער היה מחריג את הכללים לעריכת מכרז לפי סעיף קטן 170(ג) למשרות אלו מסעיפים קטנים 170(ב) ו- 170(ג). לא זו אף זו. אלו התכוון שר הפנים לקבוע תקנות נפרדות לניהול מכרז למשרות לפי סעיף 167(א), או לקבוע שתקנות המכרזים לא יחולו על מכרז למשרות אלו ברי כי היה עושה כן, בפרט ומיוחד כך, שעה שעל פי סעיף 170(ג) לפקודה הוא הוסמך במפורש לקבוע בתקנות כללים בדבר דרכי מכרז ופרטיו, "אם בדרך כלל ואם לסוגי משרות". ברם אולם, משביכרו המחוקק ומחוקק המשנה שלא לקבוע כללים שונים לניהול מכרז למשרות לפי סעיף 167(א), או אף למצער ביכרו שלא להחריג את ניהול המכרז למשרות אלו מהוראות תקנות המכרזים - אין זאת אלא שגם על מכרז למשרות לפי סעיף 167(א) ובכלל זה למשרת מהנדס העיר חלות תקנות המכרזים. 30. וכאן באים אנו לתיקון הנוסף משנת 2005, אליו הפנתה הנתבעת, אך בחלקו בלבד. וכך, בתיקון מס' 95 לפקודת העיריות (ראה: ס"ח תשס"ה מס' 1969 מיום כ"ג בטבת תשס"ה 4.1.05) תוקנו סעיפים 167 ו- 170(ב) לפקודה פעם נוספת ואף תוקן סעיף 169 לפקודה, ונקבע בהם כנוסחם נכון להיום, כדלקמן: "1. בפקודת העיריות (להלן - הפקודה) בסעיף 1, אחרי ההגדרה "הממונה יבוא: "ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים" - ועדת המכרזים שהוקמה לפי הוראות סעיף 169ב". 2. בסעיף 167 בפקודה במקום סעיף קטן (א) יבוא: (א) מועצה רשאית, ולפי דרישת הממונה חייבת, למנות לעיריה מזכיר אם לא מונה מנהל כללי, ורופא וטרינר; כן חייבת המועצה למנות מהנדס; מינוי לפי סעיף קטן זה יהיה של אנשים ראויים, בדרך של מכרז פומבי בכפוף להוראות סעיף קטן (א2), ואפשר למנות אדם ליותר ממשרה אחת מהמשרות האמורות. (א1) ראש העיריה רשאי, ולפי דרישת הממונה חייב, למנות לעיריה מנהל כללי ובלבד שהמועצה לא מינתה מזכיר. (א2) לא תמנה המועצה ולא ימנה ראש העיריה אדם, שעליהם למנותו, למשרה מהמשרות הנקובות בתוספת החמישית אלא את מי שועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים בחרה בו, ולענין מנהל כללי, לא ימנה ראש העיריה אלא את מי שועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים אישרה את כשירותו והתאמתו לתפקיד". 3. בסעיף 169א(א) בפקודה, במקום "מינתה המועצה" יבוא "מינה ראש העיריה" ובמקום "167(א)" יבוא 167(א1)". 4. אחרי סעיף 169א בפקודה יבוא: "ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים" 169ב. (א) בכל עיריה תוקם ועדת מכרזים לבחירת עובדים למשרות המנויות בתוספת החמישית; החלטתה של הועדה תובא לאישור המועצה או ראש העיריה, לפי הענין. (ב) ואלה חברי ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים - (1) ראש העיריה או נציגו מקרב סגניו, אשר ישמש כיושב ראש ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים; (2) שני חברי המועצה שייבחרו על ידה, אשר לפחות אחד מהם נציג סיעה שאינה מיוצגת בועדת ההנהלה, ואם כל הסיעות מיוצגות בועדת ההנהלה, חבר המועצה שאינו חבר בועדת ההנהלה; (3) המנהל הכללי של העיריה; (4) נציג שימנה השר, שהוא בעל תפקיד מקביל בעיריה אחרת לתפקיד הנדון במכרז. (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב)(3), בתהליך בדיקת כשירותו והתאמתו של מועמד למשרת המנהל הכללי, יהיה היועץ המשפטי של העיריה חבר ועדת המכרזים לבחירת עובדים בחירים במקום המנהל הכללי. (ד) היועץ המשפטי של העיריה יהיה משקיף בישיבות ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים, למעט בישיבות שענינן מינוי היועץ המשפטי של העיריה. (ה) נקבע בדין כי לא ימונה אדם למשרה מסוימת אלא אם כן הוא בעל כשירות והתאמה לתפקיד, תהיה ועדת המכרזים הועדה המוסמכת לבדירה ולאישור כשירותו והתאמתו כאמור" ואם באמור לעיל לא סגי, הרי שבהמשך, דן תיקון 95 הנ"ל בסעיף 170 לפקודה וקובע: "5. בסעיף 170 לפקודה - בסעיף קטן (ב) במקום בסעיף 167(א) וכן למשרת היועץ המשפטי לעיריה" יבוא "בתוספת החמישית, למעט המנהל הכללי". בסעיף קטן (ב1)(1) במקום הרישא עד ועדת המכרזים" יבוא "במהלך מינוי למשרה המנויה בתוספת החמישית או למשרת פקח תונח לפני ועדת המכרזים הדנה בעניין" ולפני "חוות דעת כאמור" יבוא "לבחירת עובדים בכירים". כאשר בסעיף 7 לתיקון נקבע: "7. אחרי התוספת הרביעית בפקודה יבוא: תוספת חמישית (סעיף 167(א2)) ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים - רשימת המשרות: (1) מנהל כללי; (2) מזכיר; (3) מהנדס; (4) רופא וטרינר; (5) היועץ המשפטי; (6) מנהל מחלקת חינוך; (7) מבקר; (8) גזבר" 31. הנה כי כן, בניגוד לסברת הנתבעת, אשר טרחה לצטט ולהתייחס בסיכומיה, אך לסעיפים 2 ו-4 לתיקון 95 הנ"ל תוך התעלמות משאר סעיפיו, נכון להיום, מעבר לתיקון סעיפים 167א ו-169 לפקודה, קובע סעיף 170 לפקודה תחת הכותרת "דרכי מינוי עובדים וכשירות עובד ביקורת" כדלקמן: "(א) ראש העיריה רשאי למנות לעיריה עובדים שלא הוזכרו בסעיף 167 למשרות שיש עליהן הקצבה בתקציב המאושר. (ב) לא יתמנה אדם לעובד עיריה, לרבות למשרות המנויות בתוספת החמישית, למעט המנהל הכללי, אלא לאחר שראש העיריה או מי שהוא הסמיך לכך הכריז על המשרה בפומבי על פי כללים לפי סעיף קטן (ג). (ב1) (1) במהלך מינוי למשרה המנויה בתוספת החמישית או למשרת פקח תונח לפני ועדת המכרזים הדנה בענין, חוות דעתו של היועץ המשפטי של העיריה בדבר קיום הרשעה של המועמד בעבירה שבשל אופייה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקיד; במהלך מינוי למשרת יועץ משפטי תונח לפני ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים חוות דעת כאמור, על ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים; החליטה ועדת המכרזים בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי, תחליט המועצה בענין מינוי אדם למשרה כאמור; בפסקה זו, "פקח" - לרבות נושא משרה בעיריה הממלא תפקידי פיקוח; (2) שר הפנים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ושר המשפטים, ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת רשאי לקבוע בעלי תפקידים נוספים שלגביהם תידרש חוות דעת היועץ המשפטי של העיריה כאמור בפסקה (1); (3) השר לביטחון הפנים בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת יקבע דרכי מסירת מידע בדבר קיום הרשעה של מועמד כאמור בסעיף זה. (ג) השר, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, יקבע בתקנות כללים בדבר דרכי מכרז ופרטיו, אם בדרך כלל ואם לסוגי משרות, ורשאי הוא בתקנות כאמור לקבוע משרות וסוגי משרות שעליהן לא תחול, בתנאים שיקבע, חובת מכרז. (ד) לא תחול חובת מכרז לפי סעיף קטן (ב) על משרות שלהן מתקבל אדם באמצעות לשכת תעסוקה לפי חוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959" (ה) ... (ו) ... (ז) ... (ח) ..." למען הסדר הטוב, יצוין כי סעיפים קטנים 170(ה) עד 170(ח) לפקודה דנים במינוי עובד ביקורת, תיקון שנוסף אף הוא לפקודה ואינו רלוונטי לדיוננו שבנדון. 32. עינינו הרואות, כי אף כאן וגם לאחר תיקון 95 לפקודה, ביכרו המחוקק ומחוקק המשנה שלא לקבוע כללים שונים לניהול מכרז למשרות לפי התוספת החמישית או אף למצער שלא להחריג את כללי ניהול המכרז למשרות אלו מהוראות תקנות המכרזים. במילים אחרות, בצד הוראות ספציפיות הדנות בהרכב המיוחד של ועדת המכרזים במכרז למשרה הנקובה בתוספת החמישית והוספת הוראות ספציפיות הדנות בחוות הדעת שיש לקבל במכרז למשרה הנקובה בתוספת החמישית כאמור בסעיף קטו 170(ב1) - הותיר המחוקק על כנן את הוראות סעיפים קטנים 170(ב) ו-(ג) לפקודת תחת הכותרת דרכי מינוי עובדים בכלל, במובחן מהכותרת שחלה בעבר דהיינו דרכי מינוי עובדים "אחרים", ללמדך כי הוראות סעיפים קטנים אלו לפקודה, חלות על כלל העובדים ובכלל זה עובדים המנויים בתוספת החמישית לפקודה. 33. משכך הם פני הדברים ובהינתן כי משרת מהנדס העיר נקובה בתוספת החמישית לפקודת העיריות, אין זאת אלא שמבחינת ההיסטוריה החקיקתית של הוראות פקודת העיריות במלואן, ונוסח הפקודה הנוכחי, עולה כי הן על פי תיקון מס' 77 לפקודה ומקל וחומר שעל פי תיקון 95 לפקודה במלואו, על ניהול המכרז למשרת מהנדס העיריה שבנדון, חלות תקנות המכרזים, ועל כן אין לנו אלא לדחות את טענות העיריה לפיהן כביכול תקנות אלו אינן חלות על מכרז למינוי מהנדס העיריה. 34. משזו קביעתנו, נפנה להלן לבחון האם כטענת התובע הפרה הנתבעת את הוראות תקנות המכרזים. וכך, תקנה 4 לתקנות, קובעת כי: "בקשה להשתתפות במכרז פומבי למשרה פנויה יש להגיש לפי טופס ב' שבתוספת". לציין, כי הטופס עצמו הושמט מנוסח התקנות שפורסם. תקנה 5 לתקנות, הקובעת: "במכרז פומבי ייקבע פרק זמן להגשת בקשות להשתתף במכרז לתקופה שלא תהיה קצרה משבעה ימים ולא תהיה ארוכה מארבעים ושנים יום" תקנה 8 לתקנות קובעת: "מי שהציע את מועמדותו למשרה המוכרזת וכישוריו עונים לתנאי המכרז יעמוד בבחינות בהתאם להוראות פרק זה, ואם ראש העיריה ראה צורך בכך גם במבחנים." הנה כי כן, התקנות מבחינות בין "בחינות" לבין "מבחנים", כאשר תקנות 9-12 ו-14-21 דנות באופן עריכת המבחנים. תקנות 22-24 דנות בהרכב ועדת הבחינה במכרז, ובהתאמה לענייננו בהרכב ועדת המכרזים, אשר לית מאן דפליג כי מונתה כדין לצורך המכרז למשרה שבנדון. בהמשך לכך, קובעת תקנה 25 לתקנות, את אופן בחירת המועד הראוי במקרה שהתקיימו "מבחנים" כהגדרתם בתקנות ואף במקרה שלא התקיימו מבחנים כאמור. וכך, ובכל הנוגע לנסיבות בהן התקיימו מבחנים כהגדרתם בתקנות, קובעים סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לתקנה 25, כדלקמן: "(א) נתקיימו מבחנים, יוזמנו לראיון בפני ועדת בחינה רק המועמדים שהשיגו במבחנים תוצאות מתאימות. (ב) למועמדים שלא השיגו תוצאות מתאימות, ישלח ראש העיריה הודעה על כך בכתב". לעומת זאת, בנסיבות בהן לא התקיימו מבחנים כהגדרתם בתקנות, קובעים סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לתקנה 25, כדלקמן: "(ג) לא נתקיימו מבחנים יוזמנו לראיון בפני ועדת בחינה רק המועמדים שכישוריהם עונים על תנאי המכרז. (ד) הזמנה לראיון בפני ועדת בחינה תישלח למועמד בידי ראש העיריה לפחות 14 יום לפני המועד שנקבע לראיון". בהמשך קובעות תקנות 27 עד 30(ב) לתקנות העיריות מכרזים באופן בחירת המועמד לאיוש המשרה על ידי ועדת הבחינה (בענייננו, ועדת המכרזים למינוי עובדים בכירים), וקובעות כדלקמן: "27. (א) ההכרעה על קבלת מועמד למשרה מוכרזת תתקבל על בסיס השכלתו, נסיונו, הכשרתו והתאמתו של מועמד. (ב) נמצאו כמה מועמדים מתאימים למשרה המוכרזת לפי תקנת משנה (א), רשאית הועדה, להתחשב גם בהיותו של המועמד פורש צה"ל. 28. (א) החלטות ועדת בחינה יתקבלו ברוב קולות חברי הועדה. (ב) ועדת הבחינה רשאית להחליט שאף אחד מהמועמדים אינו כשיר להתמנות למשרה המוכרזת. 29. (א) יושב ראש ועדת הבחינה יציין בפרוטוקול את שמו של המועמד או את שמותיהם של המועמדים הנראים לועדה ככשירים למשרה המוכרזת לפי סדר עדיפותם, ובלבד שלמשרה אחת מספרם לא יעלה על שלושה. (ב) הפרוטוקול ייערך לפי טופס ג' שבתוספת וייחתם בידי חברי הועדה הנוכחים בעת ההחלטה." 30. (א) מצאה ועדת הבחינה, מועמד יחיד כשיר, יתמנה הוא למשרה הפנויה. (ב) מצאה ועדת הבחינה כמה מועמדים כשירים, יתמנה למשרה המועמד הכשיר הראשון בסדר העדיפות שקבעה הועדה". 35. להשלמת התמונה יצוין כי תקנה 13 לתקנות קובעת כי: "לא יוזמן מועמד למבחנים ולבחינות אם כישוריו אינם עונים על תנאי המכרז; ראש העיריה יודיע לו זאת בכתב." לא בכדי ציטטנו הוראה זו לתקנות, שכן כפי שיבואר להלן, מבחינת התנהלות ועדת המכרזים בענייננו, נראה כי זוהי ככל הנראה ההוראה היחידה שבתקנות שהנתבעת לא הפרה בכל הנוגע לניהול המכרז שבנדון, ונבאר. 36. וכך כעולה מן הפרוטוקולים של שלושת ישיבות ועדת המכרזים אשר צירף התובע לתצהירו (נספחים 15-17 לתצהיר התובע) עולה, שכמבואר לעיל ביום 18.5.05 התכנסה ועדת המכרזים לבחירת מהנדס העיר לישיבתה הראשונה, והחליטה שבישיבה זו תשב כוועדת מיון של כלל המועמדים ותמיין ותאתר את המועמדים המועדפים מבין אלה שהציגו את מועמדותם לתפקיד מהנדס העיר. כעולה מאותו פרוטוקול (נספח 15 לתצהיר התובע), אשר נרשם על ידי מר שדות, ברישא להחלטה צוין כי: "חברי הועדה דנו בנתוניהם של 50 המהנדסים שהגישו מועמדותם לתפקיד עפ"י המסמכים שהועברו על ידם: קורות חיים, פרוייקטים, ניסיון, כישורים, השכלה ותפקידים שבהם כיהנו ובצעו במהלך השנים". בהמשך, וללא כל הסבר או נימוק להעדפת מועמד זה או אחר, ומבלי לציין כל קריטריון לשקלול הנתונים, קובעת הוועדה: "חברי הועדה לאחר שדנו ושיקללו את נתוניהם של המועמדים החליטו, כדלקמן: 1. לבחור ב-13 המועמדים המועדפים הר"מ: (כאן מופיעה רשימה של 13 שמות שהושחרו כאמור - א.ר.ק.). 2. להודיע ל-7 מהמועמדים הר"מ כי מועמדותם נדחתה משום שלא על תנאי הסף של תואר אקדמי באדריכלות ובינוי ערים (רצ"ב רשימה שמית): (כאן מופיעה רשימה של 7 שמות שהושחרו כאמור - א.ר.ק.). 3. לשאר המועמדים שלא נבחרו כמועדפים תשלח תשובה שלילית (רצ"ב רשימה שמית): (כאן מופיעה רשימה של 30 שמות שהושחרו כאמור - א.ר.ק.)". ואם בכל האמור לא סגי, הרי שבסיפא לפרוטוקול הוספה הערה, בקשר עם העדרו של מר שמואל גלבהרט - חבר הועדה שנעדר מישיבה זו, כדלקמן: "הערה: מר שמואל גלבהרט עיין ביום 19/5/05 ברשימת המועמדים המועדפים והודיעני כי היא מקובלת עליו". להזכיר, בהמשך לכך נשלחה ל-30 המועמדים שאמנם עמדו בתנאי הסף של המכרז, אך לא נבחרו כמועדפים, הודעה בכתב כי לא נבחרו כמועדפים במכרז, וביום 20.6.05 התקיימה ישיבתה השנייה של ועדת המכרזים, (ראה: פרוטוקול הישיבה נספח 16 לתצהיר התובע), במסגרתה ראיינה את שנים עשר המועמדים המועדפים שנבחרו בישיבה הקודמת כאשר בתום אותה ישיבה, קיימה דיון בעניינם והחליטה לשלוח 6 מועמדים מועדפים לאבחון, להודיע לשאר המועמדים כי לא התקבלו ולהתכנס פעם נוספת ולהחליט על המועמד הראוי (לאחר קבלת תוצאות האבחונים), כאשר ביום 12.9.05 התקיימה הישיבה השלישית של ועדת המכרזים (לאחר שהתקבלו תוצאות האבחונים) (ראה: פרוטוקול הישיבה נספח 17 לתצהיר התובע) שאו אז שבה הועדה וראיינה את חמשת המועמדים הנותרים, לאחר שאחד הסיר את מועמדותו, פירטה את מהלך הראיון ובסופה הוחלט פה אחד למנות כמהנדס העיר חיפה את מר אריאל וטרמן. 37. ובכן, כפי שציינו לעיל, בדין החליטה הועדה לדחות את מועמדותם של אותם שבעת המועמדים שלא ענו על תנאי הסף למכרז בדבר קיומו של תואר אקדמי באדריכלות ובינוי ערים, ובדין החליטה שלא לזמנם לראיון בפניה ולשלוח להם הודעה בכתב על דחיית מועמדותם, כמתחייב מתקנה 13 לתקנות המכרזים. אלא שכפי שציינו לעיל, בכך מתמצות פעולותיה התקינות של הועדה, שכן מכאן ואילך הפרה הועדה את שאר הוראות תקנות המכרזים. כך, ובניגוד לחובתה לפי סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לתקנה 25, והגם שלא התקיימו במקרה זה "מבחנים" כהגדרתם בתקנות, נמנעה הועדה מלזמן לראיון בפניה, את כל המועמדים שכישוריהם עונים על תנאי המכרז (30 במספר), ובכללם התובע, ופסלה את מועמדותם למכרז מבלי שראיינה אותם, מבלי ששמעה אותם ומבלי שאף טרחה לפרט מהם אותם נימוקים או נתונים עלומים שעל פי שקלולם החליטה לבחור 13 מועמדים "מועדפים". כפועל יוצא מכך, והואיל ומחד לא שלחה את אותם מועמדים ל"מבחנים" כמצוות התקנות ומאידך לא זימנה אותם לראיון בפניה כמתחייב מסעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לתקנה 25 לתקנות- אין זאת אלא שהועדה אף הפרה את תקנות 27 עד 30(ב) לתקנות המכרזים בכך שלא היו בפניה כל המועמדים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה כמתחייב מסעיפים אלו. ודוק, לא נעלם מעינינו כי בהמשך, ולאחר ש"ניפתה" 30 מועמדים החליטה הוועדה לשלוח את 13 הנותרים ל"מבחנים" חיצוניים ולאחר מכן דנה באותם מועמדים שהשיגו את התוצאות הטובות מביניהם, אלא שבמהלך זה אין כדי לתקן את הפגם היסודי שנפל בהתנהלותה של הוועדה עד לאותו מועד, עת 30 מועמדים שענו על תנאי הסף למכרז, נדחו הלכה למעשה על הסף, ללא ראיון וללא "מבחנים", ואם תמצי לומר, אף ללא כל נימוק להסביר מדוע אלו נדחו ולא אחרים. 38. בכך, לא רק שהופרו תקנות 25 ו 27 עד 30(ב) לתקנות המכרזים, אלא אף נפגעו כללי יסוד נוספים בדיני מכרזים, ובכלל זה עקרון השוויון, עקרון השקיפות במכרזים וחובת ההנמקה הנובעת מהם, ונבאר. נקודת המוצא היא שדרך המלך לאיוש משרות בשירות הציבורי היא באמצעות מכרז, לגביו נפסק, בין היתר כי: "מוסד המכרז הוא אחד הסממנים הבולטים של עקרונות השוויון והדמוקרטיה במקום העבודה. מטרתו של המכרז היא לאפשר לכלל העובדים העונים על דרישותיו להתמודד בתנאים שווים, במסגרת הוגנת ומתוך שוויון הזדמנויות, על איוש המשרה הפנויה. זאת במגמה להבטיח שהמועמד המתאים ביותר ייבחר" [ראה: עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה-האיגוד הארצי לקציני הים - צים חברת השייט הישראלית בע"מ , פד"ע לו 97]. עוד נפסק לגבי המכרז, כי: "עקרון עריכת המכרז הפומבי לשם קבלת עובדים לשירות המדינה, בא כדי להבטיח לציבור שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא הקרובים ביותר" [ראה: דב"ע מד/4-20 חלמיש בע"מ - מועצת פועלי תל-אביב יפו ואח' , פד"ע ט"ו 320 וראה גם: בג"ץ 3751/03 יוסי אילן נ' עיריית תל אביב-יפו, פד"י נט(3) 817]. סיכם את הדברים, אך לאחרונה, כב' הנשיא בדימוס אדלר בע"ע 766-07 לימור בן חיים - המוסד לביטוח לאומי (פסה"ד מיום 13/2/11), כדלקמן: "על חשיבותם של מכרזים או מבחני מיון והתאמה, לפי העניין, לקבלת עובדים לשירות הציבורי נכתב לא אחת. בבסיסם של הליכים אלה לקבלה לעבודה עומדת תכלית כפולה והיא: (א) שמירה על השוויון בין המתמודדים במכרז באופן המקדם את האינטרס הפרטי והציבורי, (ב) מתן אפשרות למעסיק הציבורי לבחור את המועמד המתאים ביותר למשרה. בעניין זה ציינתי אך לאחרונה: "השמירה על השוויון מקדמת את האינטרס הפרטי במתן הזדמנות שווה לכל פרט. כן מקדמת היא אינטרס ציבורי כבד משקל, שעניינו, בין היתר, הגברת אמון הציבור בשיטת המכרז; הקפדה על תקינות ניהול ענייניה של הרשות ואיתור המועמד המתאים ביותר. כך באופן כללי וכך בכל הנוגע למכרזים לשם קבלת עובדים או קידומם" תקנות המכרזים לא נועדו לשם קביעת כללים, אלא נועדו לסייע לרשות הציבורית להגשים תכליות אלו של המכרז בשירות הציבורי. 39. בענייננו, בקביעת 13 מועמדים "מועדפים" תוך פסילת מועמדותם של 30 אחרים, ללא ששמעה אותם וללא כל נימוק בניגוד לתקנות המכרזים - הצליחה הנתבעת לחטוא הן לעקרון השוויון בדיני המכרזים והן לעקרון קבלת העובד המתאים ביותר למשרה. אלא שבכך לא סגי. כמבואר לעיל, פרוטוקול הישיבה הראשונה, אינו כולל כל נימוק בחובו מעבר לרשימה שמית לכל קבוצה. לעניין זה העיד מר שדות בחקירתו הנגדות בפנינו, כי אין כל ציון בפרוטוקול הוועדה לסיבה ל"ניפוי" אותם שלושים מועמדים (ראה עדותו: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 11-12), והוסיף בעדותו: "ש. כסמנכ"ל האם נראה לך סביר שהעיריה תנפה 30 מהנדסים שעמדו בתנאי הסף מבלי לנמק את הניפוי? ת. כפי שנהגנו ב-2005 ועד אז, זה נראה לי סביר, זה לא המכרז הראשון, ולא האחרון שנהגנו כך, כך נהגנו במשך שנים" (ראה: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 13-16). מר שדות הבהיר עם זאת, כי כיום מציינים בפרוטוקול הועדה את הנימוקים להעדפת מועמד מסוים על פני אחרים, גם אם לא מנמקים מדוע מועמד מסוים לא הועדף (ראה עדותו: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 21-23). בע"ע 1460/01 סלאח אבו עוואד נ' מואייד עמאשה (פסה"ד מיום 17/6/02) עמד בית הדין הארצי על חובת ההנמקה של הרשות המנהלית בכלל, בקובעו: "ההנמקה היא מעיקריה של ההחלטה המינהלית ומיסודתיה. בהחלטה המנומקת שוטחת הרשות בפני האזרח, בעל דברה, את שיקוליה ואת טעמיה. בדרך זו, מסיר הנגלה את החשש מפני הנסתר ומפני שיקולים בלתי עניניים, ומתקיימות השקיפות וההגינות המתחייבות מפעולת הרשות ומהחלטותיה. למעלה מזאת, בהיעדר הנמקה, נמצאת ההחלטה עירומה וחסרה גם בפני הביקורת השיפוטית על ההחלטה ועל כשרותה." בע"ע 1057/02 יוסי אילן נ' עירית ת"א ((פסה"ד מיום 24/2/03), הבהיר בית הדין ביחס לחובת ההנמקה של ועדת המכרזים, כי: "יחד עם זאת יש לשים אל לב, כי המועמדים הניגשים למכרז אינם יודעים דבר על המתרחש בין כותלי ועדת המכרזים בהעדרם ועל נימוקי החלטתם של החבריה. ועל כן, בדרך כלל לא יעלה בידם להוכיח את אי תקינות ההליך שקוים בפניה וטעמי פסילתו עקב כך. משום זאת, חובה על העירייה להנחות את חברי ועדות המכרזים לנהל פרוטוקול מלא ואמין של ישיבתם, שישקף את דברי חברי הוועדה ועמדותיהם ותצוין בו החלטת הוועדה ונימוקיה.ב" ובע"ע 621/07 שמואל גונן נ. רות זוארץ ואח' (פסה"ד מיום 21/9/08) קבע בית הדין הארצי כי פרוטוקול ועדת המכרזים "...אמור לשקף את עצם ההליך, את ההחלטה האופרטיבית וההנמקה הענינית לה וכל ארוע חריג או יוצא דופן..."" דא עקא שבענייננו כמבואר לעיל, לא מניה ולא מקצתיה. כעולה מישיבתה הראשונה של ודעת המכרזים, לא ניתן לומר כי יש בהחלטתה כדי "להסיר את החשש מפני הנסתר" ומפני שיקולים בלתי ענייניים, עת מתקבלת החלטה בלתי מנומקת ללא התייצבות מי מהמועמדים, באופן שנמצאים אנו בפני החלטה עירומה וחסרה גם בפני הביקורת השיפוטית על ההחלטה ועל כשרותה, כאשר המועמדים שנדחו אינם יודעים מפני מה נדחו ואילו שיקולים הנחו את הרשות המינהלית בהחלטתה לדחות את מועמדותם. במילים אחרות, בהתנהלותה זו הפרה הנתבעת גם את חובת ההנמקה המוטלת עליה מכח דיני המכרזים ומכח תקנות המכרזים. 40. ואם בכל האמור לעיל לא סגי, הרי שבסירובה של העיריה למסור לידי התובע את הפרוטוקולים של ועדת הבחינה לעיונו, הוסיפה העיריה והפרה חובות חוקיות נוספות מתחום דיני המכרזים החלות עליה כרשות ציבורית, ונבאר. בהתאם להלכה הפסוקה, על הליכי המכרזים בשירות הציבורי חלים עקרונות יסוד של המשפט הציבורי וערכי היסוד של משפט העבודה ויחסי העבודה . אחד העקרונות המהותיים בדיני המשפט הציבורי ובדיני מכרזים בפרט הוא עיקרון השקיפות. בבג"ץ 3751/03 יוסי אילן נ' עיריית תל אביב-יפו, פד"י נט(3) 817 דן כב' השופט חשין בעקרון זה בהקשר למכרז לאיוש משרה וקבע: "להבטחת תקינות פעילותו של המינהל הציבורי נוצק כלל התנהגות שמקומו בכותל המזרח של התנהלות המינהל הציבורי. העיקרון הוא עקרון השקיפות... מקורו של עקרון השקיפות הוא בתפישת היסוד של המינהל הציבורי כנאמן הציבור... המינהל חייב אפוא בשקיפות פעילותו והחלטותיו. שקיפות תבטיח פיקוח ובקרה, ורק כך יהא ניתן לבחון ולבדוק אם פעל המינהל כפי שראוי הוא כי יפעל." השופט חשין ציין כי אמנם אין הלכה מפורשת בדיני המכרזים אך קיימת דוקטרינה בעניין זה: "ואם הלכה מפורשת באשר למשפט המכרזים לא נמצאה לנו, הנה הדוקטרינה שנקבעה במשפט הציבורי של ישראל ברורה היא בעינינו וחד-משמעית... ... הנה הינה היא הדוקטרינה: מסמכי רשות הציבור פתוחים הם, כעיקרון, לפני הנוגע בדבר; וסירוב כי יישמע מפי רשות, לאפשר לאותו נוגע בדבר לעיין במסמכים - הן על דרך הכלל הן על דרך הפרט - הנטל הוא על הרשות לייסד סירובה..." כך גם התיחסה בהרחבה כב' השופטת ארד (כתוארה אז) בע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן נ' ד"ר צמח קיסר (פסה"ד מיום 24/3/05) להיקף חובת הגילוי של מסמכי הרשות, בקובעה: "גילוי המידע כאמור לא רק שלא יגרום לעיקור דיוני הוועדות, או לפִּיחוּת בהם, אלא שיש בו כדי לתרום תרומה ניכרת לענייניות הדיון ותוצאותיו, להגברת אמון הציבור בהחלטות האוניברסיטה בכלל ואמון המועמדים הבאים לפני הוועדות בפרט. הגילוי הנאות הוא האמצעי הנכון להתמודדות עם טענות העלולות להישמע כלפי חברי הוועדה, דיוניה והחלטותיה. מענה לטענות ממין אלה לא יימצא בהסתרת המידע, כי אם בגילויו למועמד ובהעמדתו לביקורת שיפוטית ואף לביקורת הציבור, במידת הנדרש." ובעס"ק 1010/04 הסתדרות המעו"ף נ' עיריית בת ים (פסה"ד מיום 20/2/05) נפסק לעניין זה: "בענייננו לא נוהל כלל פרוטוקול. מצב כזה אין לאפשר. על המועמדים ועל כולי עלמא לדעת כיצד התנהלו ההליכים בועדת הבחירה ומה היו שיקוליה." הנה כי כן, מסמכי מכרז אינם בגדר סוד שיש לשומרו משזיפת עיני הציבור ובודאי לא מעיני הנוגעים בדבר ובפרט כאשר הם עשויים להיפגע מפעולת הרשות. עם זאת, ברי כי אל לו לעקרון השקיפות והזכות למידע לפגוע בעקרונות אחרים, כגון צנעת הפרט. ובענייננו, מלכתחילה תלה מר שדות את הסירוב להמציא לעיונו של התובע את הפרוטוקולים מהם יכול היה ללמוד על הסיבה לדחיית מועמדותו בטענה כי "מפאת פרטיותם של המועמדים כולם שאין בידי אישור מטעמם לחשוף את זהותם ועצם הגשת מועמדותם אין בידי הסמכות להעביר לעיונך כל מידע בעניינם" (ראה: מכתבו מיום 22.7.07 אל ב"כ התובע). גם בחקירתו הנגדית בפנינו, השיב מר שדות כאשר נשאל לסיבת הסירוב להמציא את המסמכים לעיונו של התובע: "כעניין של מדיניות העיריה שומרת על צנעת הפרט של כל מי שניגש למכרז, חלק גדול מהמגישים את מועמדותם, הם אנים שמבקשים לשמור על דיסקרטיות"(ראה עדותו: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 26-27). דא עקא, שלעניין זה נעלם מעיניו של מר שדות, כי אם וככל שבצנעת הפרט עסקינן, הרי שניתן בקלות להגן על פרטיותם של שאר המועמדים על ידי השחרת שמותיהם או פרטיהם המזהים, כפי שאכן נעשה בסופו של דבר במסגרת הליך זה. ואמנם, כאשר נשאל במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו מדוע לא "השחירה" העיריה את שמות המתמודדים כפי שאכן נעשה בסופו של יום במסגרת הליך זה, השיב באלו המילים: "לשאלתך אנחנו כעניין של מדיניות לא מוסרים פרוטוקולים של ועדות מכרזים, זה עניין לגורמים מוסמכים כמו מבקר המדינה או בתי המשפט להם אנחנו מוסרים" (ראה עדותו: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 29-30). הנה כי כן לא צנעת הפרט של המתמודדים האחרים עמדה לנגד עיני העיריה בסירובה למסור לעיונו של התובע את אותם מסמכים, אלא מדיניותה להימנע מלעשות כן כל עוד לא יכפו עליה כך הערכאות המוסמכות. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי העיריה עמדה בנטל "לייסד סירובה" למסור לעיונו של התובע את הפרוטוקולים של ועדת המכרזים, ועל כן אין זאת אלא שגם בעניין זה הפרה העיריה את חובותיה החוקיות כרשות ציבורית. 41. סיכומם של דברים עד כה. לאור כל המבואר לעיל בכל הנוגע להתנהלותה של העיריה לאורך הליכי המכרז שבנדון, ובהינתן כי למצער הפרה העיריה הוראות חקוקות מפורשות שבתקנות המכרזים, ניתן לקבוע כי עד כה, עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את התקיימות היסוד בדבר החובה מוטלת על המזיק מכח חיקוק ואת היסוד לפיו המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. יתרה מכך, בהינתן שכמבואר לעיל, הוראות תקנות המכרזים נועדו על מנת להגשים את תכליתו של המכרז הפומבי ובכלל זה להבטיח את עקרון השוויון הההגינות והשקיפות, אין זאת אלא שהתקיים בענייננו אף היסוד הנוסף שבעוולה זו ולפיו "החיקוק נועד לטובתו של הניזוק", במקרה זה התובע, בהיותו מתמודד במכרז פומבי כאמור כלפיו חבה הנתבעת לנהוג בשוויון בהגינות ובשקיפות. לא למותר לציין, כי בהעדר כל הוראה השוללת סעד בגין נזק שנגרם על ידי הרשות עקב הפרת חובותיה אלו, אף התקיים בענייננו היסוד השלילי לפיו "החיקוק לפי פירושו הנכון, לא התכוון להוציא את הסעד בנזיקין". 42. משאלו מסקנותינו עד הלום, נפנה להלן לבחון, האם התקיימו בתובע שני היסודות הנוספים נשוא עוולה זו, היינו; כי "ההפרה גרמה לנזק לניזוק" ובכפוף לכך כי "הנזק הוא מסוג הנזק אשר אליו התכוון החיקוק". 43. כפי שקבענו לעיל, הנתבעת הפרה בענייננו הפרה בוטה את הוראות תקנות המכרזים בכך שניפתה את התובע מהמשך השתתפותו במכרז הגם שעמד בתנאי הסף למכרז, וזאת ללא נימוקים ותוך פגיעה בעקרון השוויון והתחרות ההוגנת, שהם מנשמת אפו של המכרז הפומבי בשירות הציבורי. יתרה מכך, וכפי שקבענו לעיל, הנתבעת אף הפרה את עקרון השקיפות, שעה שסירבה לאפשר לתובע, שלא כדין לעיין במסמכי המכרז. 44. ואמנם, לעניין זה עתר התובע כאמור לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 150,000 ₪ עקב הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרותיה אלו של הנתבעת. וכך, לטענת התובע הנתבעת שללה ממנו שלא כדין את האפשרות להתמודד על המשרה משניפתה אותו שלא כדין מהמשך התמודדותו במכרז, תוך הפרת חובותיה על פי המכרז. לא זו אף זו, לטענתו, בסירובה לאפשר לו, שלא כדין, לעיין במסמכי המכרז, אף מנעה ממנו הנתבעת את האפשרות להשיג על התנהלותה ולתקוף את אי בחירתו. לשיטתו, הוא הוא המועמד שהיה ראוי להיבחר למשרה ולא המועמד שנבחר, ובהתנהלותה זו מנעה ממנו הנתבעת, שלא כדין, את המינוי למשרה. מוסיף התובע וטוען כאמור, כי הוא חש תחושת עלבון מסילוקו מהמרוץ למשרת מהנדס העיר. כך גם טען כי בני משפחתו, קרוביו, וקולגות רבים תמהו על ניפויו מהמרוץ ועקב כך נפגע שמו, כבודו, והמוניטין שלו. 45. מנגד, לטענת הנתבעת, על פניו, התובע יוצא מנקודת הנחה לפיה אלמלא נבחר מי שנבחר במכרז, היה הוא נבחר במקומו ואין להנחה זו על מה שתסמוך. לעניין זה ציינה הנתבעת, כי על פי תנאי המכרז נקבעה עדיפות לבעלי תואר שני באדריכלות ובינוי ערים, בעוד שהתובע מחזיק בידיו רק תואר ראשון, ועל כן מתוך היקף המועמדים הגדול שהתמודדו על המשרה, אין יסוד לסברתו כי דווקא הוא היה זוכה במשרה. לא זו אף זו, לטענתה, התובע הוא שהפר את חובת השקיפות, עת הסתיר מעיניה את העובדה שבמועד הגשת מועמדותו הוא היה בעיצומם של הליכי פשיטת רגל, דבר שהיה ממילא מונע את בחירתו נכון לאותה עת. לעניין זה אף מצטטת הנתבעת בסיכומיה, בחדווה רבה יש לומר, ציטוטים נבחרים מתוך פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ה"פ 106/00 מיום 22.1.0.00) בבקשת התובע למתן צו הצהרתי לביטול חוב שנוצר 12 שנים קודם לכן, בדבר התנהלותו של התובע ואף מפנה להחלטות בית המשפט המחוזי בתיק פש"ר 235/00 בעניין הבקשה להכרזתו של התובע כפושט רגל. עוד טוענת הנתבעת כי התובע השתהה בפנייתו לבית הדין השתהות ניכרת, ובכך מנע מבית הדין את האפשרות לפעול לשינוי תוצאות המכרז, ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. לטענתה, מעבר לשיהוי בהגשת התביעה, גם בעת ניהול הדיון בתביעתו שבנדון הרבה התובע להגיש בקשות דחיה, אשר גרמו להארכת הדיון שבנדון שלא לצורך. מכל מקום, לטענת הנתבעת, מכך ניתן אף ללמוד כי התובע אף לא גילה כל עניין אמיתי בתוצאות המכרז והשתהותו זו באי נקיטה בהליכים המשפטיים בהם יכול היה לנקוט בזמן אמת והתנהלותו לאורך ההליך שבנדון, אך מלמדות על כך שאף הוא עצמו לא סבר כי יש לו סיכויים אמיתיים לזכות במשרה. לשיטתה כאמור, כל מטרתו של התובע במסגרת הליך זה היא להטריד את הנתבעת שלא לצורך ולנסות ולזכות ברווח כספי, ואין ליתן יד למהלך זה. מכל מקום ומבלי לגרוע מטענותיה לעיל, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בכל מקרה, התובע לא הביא כל ראיה לנזק שנגרם לו לשיטתו, ואף לא כימת נזק זה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע היה זה שפרסם את עניין מועמדותו למשרה זו ואת סיכוייו לשיטתו, לזכות בה בעתונות, ודוק, לעניין זה צירפה הנתבעת לתצהיר מטעמה פרסום של עיתון "כלבו" מיום 11.3.05 (ראה: נספח ג לתצהיר מטעמה) ופרסום בעיתון גלובס מיום 16.10.03 (ראה: נספח ג/1 לתצהיר מטעמה) שדנים בעניין מוןעמדותו של התובע למשרה. לטענתה, אם בעקבות פרסומים כאלו ודומיהם שיזם התובע, נגרם לו נזק תדמיתי, המוכחש לגופו, הרי משלא נבחר התובע למשרה אין לו אלא להלין על עצמו. 46. עד כאן טענותיהם של הצדדים לעניין יסוד הנזק, הנטען. לעניין זה נקדים ונבהיר, כי מעצם טיבו של הליך המכרז, מקל וחומר המכרז הפומבי הוא שרבים הם המתמודדים על משרה אחת, כך שמעצם מהותו של המכרז הוא טומן בחובו את הסיכוי הגדול יותר שלא להתקבל למשרה מאשר כן להתקבל אליה. על האמור לעיל נוסיף, שככל שבסיכויי הזכיה של התובע עסקינן, לא ניתן להתעלם מכך שבתנאי המכרז נקבעה עדיפות (במובחן מתנאי סף) לבעלי תואר שני באדריכלות ובינוי ערים, בעוד שלית מאן דפליג כי התובע מחזיק בידיו רק תואר ראשון (ראה עדותו: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 1-2). יתרה מכך, לעניין אף זה לא נעלמה מעינינו עדותו של התובע בפנינו, (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 13-14), לפיה הליכי פשיטת הרגל בעניינו הסתיימו בהסדר נושים והפטר מוחלט, אך זאת בחודש 10/07, ומכאן שנכון למועד בחינת המועמדים במכרז, היה התובע בעיצומם של ההליכים, דבר שגם אם לא היה מונע ממנו לחלוטין את האפשרות לזכות במשרה, היה מצער מעיב על סיכוייו האובייקטיביים להיבחר למשרה. במילים אחרות, אם מעצם טיבו של הליך המכרז הפומבי בכלל, רבים מבחינה סטטיסטית סיכוייו של מועמד שלא להיבחר למשרה מאשר סיכוייו להיבחר אליה, הרי שבעניינו של התובע המסוים שבנדון, סיכויים אלו שלא להיבחר למשרה גבוהים עוד יותר. ודוק, לעניין זה יש לזכור כי לגופם של דברים, גם נציב קבילות הציבור, לאחר חקירה ממושכת שערך, הגיע למסקנה כי המועמד שנבחר במכרז הוא המועמד הראוי וכי נבחר למשרה מטעמים ענייניים. התובע לא תקף קביעה זו ואף לא הביא כל ראיה או ראשית ראיה בענייננו להראות כי המועמד שנבחר לא היה ראוי או כי היה עדיף עליו בדרך כלשהי. 47. אי לכך וככל שמבסס התובע את טענותיו בדבר הנזק שנגרם לו על עצם שלילת המשרה ממנו, אין בידינו לקבל טענה זו, ועל כן נפנה להלן לטענותיו הנוספות של התובע, בעניין הנזק שנגרם לו. לעניין זה מוסיף התובע וטוען כאמור כי בסירובה למסור לעיונו את מסמכי המכרז שביקש, מנעה ממנו הנתבעת לתקוף את הליכי המכרז כדי לזכות במשרה. אין בידינו לקבל את סברת התובע כי התנהלותה של הנתבעת היא שמנעה ממנו לעשות כן, ונבאר. כפי שבואר באריכות בפסק הדין החלקי נשוא תיק זה, התובע השתהה ללא כל הצדק, השתהות אובייקטיבית וסובייקטיבית בפנייתו לבית דין זה, כשנתיים לאחר שנודעו לו לשיטתו תוצאות המכרז. כפי שקבענו באותו פסק דין חלקי, פנייתו של התובע לנציב קבילות הציבור, הינה הליך מקביל להליך הפניה לבית הדין ולא היתה כל מניעה מצד התובע לפנות לבית הדין במועד, ובכך לאפשר דיון ענייני לגופם של דברים בהליך המכרז. משנמנע התובע מלעשות כן, אין הוא יכול להלין על הנתבעת שבהתנהגותה (הפסולה לכשעצמה) מנעה ממנו לתקוף את הליכי המכרז. בשולי הדברים נוסיף, כי בכל מקרה, משהואיל התובע לפנות לבית הדין, קיבל הוא את מבוקשו בכל הנוגע לעיון באותם מסמכים. 48. אי לכך, אף אין בידינו לקבל את סברת התובע לפיה בהתנהלותה זו של הנתבעת נמנע ממנו לממש את זכותו לתקוף את תוצאות המכרז, וכאמור לעיל אף את טענתו לפיה בהתנהלותו מנעה ממנו הנתבעת את המינוי למשרה נשוא המכרז. 49. וכאן באים אנו לטענותיו הנוספות, ולפיהן, מחד הוא חש תחושת עלבון מעצם סילוקו מהמרוץ למשרת מהנדס העיר, ומאידך כי בני משפחתו, קרוביו, וקולגות רבים תמהו על ניפויו מהמרוץ ועקב כך נפגעו שמו, כבודו, והמוניטין שלו. אכן צודקת הנתבעת, כי התובע לא הביא כל ראיה או ראשית ראיה לביסוס הנזק הנטען לעניין הפגיעה בשמו או במוניטין שלו, ואף לא הזמין לעדות אף לא אחד מבני משפחתו, קרוביו או קולגות שלשיטתו תמהו על ניפויו מהמרוץ, ועל כן, אין בידינו לפסוק לתובע כל פיצוי בגין נזק זה שכלל לא הוכח קיומו. לעניין זה נוסיף כי משאלו מסקנותינו עד הלום, אין לנו אלא לדחות, אף את טענותיו של התובע לפיהן הפרה הנתבעת בעניינו את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מבלי להידרש לגופה של השאלה האם הוראות חוק זה ישימות בכלל לנסיבות הסכסוך המסוים שבנדון, ברי לאור המבואר לעיל, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את הפגיעה ב"חייו בגופו, או בכבודו" באשר הוא אדם, כדרישת סעיף 2 לחוק, ועל כן ממילא לא הוכיח את הפרת הוראות חוק זה בנסיבות המקרה שבנדון. 50. שונים הם פני דברים עם זאת, בכל הנוגע לנזק הלא ממוני לו טען התובע, ונבאר. לעניין זה הכירה הפסיקה זה מכבר בכך שהמונח "נזק" כהגדרתו בסעיף 2 לפקודת הנזיקין, הינו רחב דיו כדי להכיל בחובו גם הגנה על אינטרסים בלתי מוחשיים רבים של הניזוק, ועל כן נפסק כי גם אם אין לפגיעה ביטוי פיזית מגנה פקודת הנזיקין גם על האינטרס של הניזוק בנפשו, בנוחותו ובאושרו. כפעל יוצא מכך, נפסקו לא אחת פיצויים בגין פגיעות באינטרסים לא מוחשיים של תובעים בנזיקין, ובכלל זה נזק לא ממוני מסוג עגמת נפש, ולרבות בשל עוולת הפרת חובה חקוקה [ראה למשל: ע"א 4500/90 הרשקו נ' אורבוך, פד"י מט(1), 419; ע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל, פד"י מא (3), 757; ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה (לא פורסם) פיסקה 9 לפסק-הדין]. ובענייננו, מן הראיות בתיק זה, הוכחה שורה של הפרות בוטות של הוראות הדין על ידי העיריה, אשר גם אם לא הוכיח התובע נזק ממוני ישיר בעטין, אין להתעלם מעצם עוגמת הנפש והעלבון שהוסבו לתובע בשל אותן הפרות, אשר כפי שקבענו לעיל, למצער, חלקן עולות כדי עוולת הפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין. לעניין זה אף נפסק כי בשל טיבו וטבעו של נזק כללי שאינו ממוני, אין צורך בראיה על הנזק הכללי ושיעורו, שכן קיומו של הנזק והיקפו עולים מעצם הפרת החובה על ידי המזיק [ראה: ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה לעיל], והוא הדין בענייננו, עת הנזק בשל עוגמת הנפש והעלבון שהוסבו לתובע, עולה מעצם הפרת חובותיה של העיריה כרשות מינהלית כלפיו וכלפי שאר המתמודדים במכרז. במילים אחרות וגם אם לא הוכיח התובע נזק ממוני שנגרם לו בשל הפרת הוראות הדין על ידי הנתבעת בענייננו, הרי שלמצער מעצם ההפרה הבוטה שהפרה הנתבעת את חובותיה כרשות מינהלית לרבות חובותיה לפי תקנות המכרזים, כלפי התובע ושאר המתמודדים במכרז, הוסב לתובע נזק לא ממוני הנובע מעצם עגמת הנפש והעלבון הטמונים בתוצאת ההפרה, לפיה סולקו כלאחר יד מן ההתמודדות למשרה נשוא המכרז. 51. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי התקיים בענייננו אף היסוד לפיו "ההפרה גרמה לנזק לניזוק" שבסעיף 63 לפקודה וזאת גם אין המדובר בכל ראשי הנזק כנתבע על ידי התובע, אלא בחלק מזערי מהם. לאור קביעתנו לעיל בכל הנוגע למהות ומקור הנזק שהוכח בענייננו, ברי כי התקיים במקרה זה, ואם תמצי לומר, אף באופן מובהק, גם היסוד לפיו "הנזק הוא מסוג הנזק אשר אליו התכוון החיקוק", שכן ממה נפשך, גם אם אין תקנות המכרזים יכולות להבטיח לכל מועמד כי יזכה במשרה נשוא המכרז בו הוא מתמודד, הרי שתקנות אלו נועדו להבטיח לכל המועמדים במכרז, כי הליך המכרז בו בחרו ליטול חלק ינהל בצורה שוויונית, בהגינות ובשקיפות, וזאת כאמור לא נעשה בענייננו. 52. אשר על כן אנו קובעים כי בנסיבות המקרה שבנדון, עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת עוולה כלפיו בעוולת "הפרת חובה חקוקה" לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין בקשר עם אפשרות קבלתו לעבודה אצלה, ומשזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בשווי הפיצוי לו זכאי התובע בשל עוולה זו. 53. לאור המבואר לעיל עד כה בכל הנוגע למהות הנזק הלא ממוני, הרי שמטבע הדברים שגובהו של הפיצוי בגין נזק זו, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ונקבע על דרך של הערכה ואומדנא בשים לב לנסיבות העניין הנדון ולעוצמת הפגיעה שנגרמה לניזוק. לאור קביעותינו עד הלום הרי שככל שבנסיבות העניין עסקינן - המדובר בענייננו בנסיבות חמורות של הפרת הוראות דין ע"י רשות מינהלית, במסגרת ניהול הליך מכרז פומבי. מנגד, ובכל הנוגע לעוצמת הפגיעה בתובע המסוים שבפנינו - הרי כפי שניתן להבחין מדיוננו עד כה, לא שוכנענו, ובין היתר לאור התנהלותו של התובע עצמו, כי מדובר באותם מקרים בהם עוצמת הפגיעה בתובע היא משמעותית. משכך, ולאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות המקרה שבפנינו כפי שנדונו על ידינו, ובכלל זה לפער המשמעותי שבין חומרת ההפרה מחד לבין עצמת הפגיעה הנמוכה מאידך, אנו סבורים כי איזון ראוי בין השניים מצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני לתובע, על עוגמת הנפש והעלבון שהוסבו לו כתוצאה מהפרת העיריה את הוראות הדין, אך זאת בסכום כולל של 15,000 ₪, בלבד ולא בסכום כנתבע על ידי התובע, או קרוב לו. בשולי הדברים, מן הראוי להוסיף כי אין בידינו לקבל את סברת הנתבעת לפיה כביכול התובע אינו יכול להיפרע ממנה את נזקיו שכן המחדלים המיוחסים על ידו מיוחסים לוועדת המכרזים המורכבת מנציגים נבחרים ולא מן העיריה. אין העיריה יכולה להתכסות מאחורי מחדליהם של חברי הוועדה באופן אישי בהינתן כי כי על פי פקודת העיריות, עדיין מועצת העיריה היא הגוף שממנה את המועמד שנבחר למשרה לאחר שוועדת המכרזים המליצה עליו. 54. סוף דבר- אשר על כן לאור המבואר לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא לא ממוני כתוצאה מהפרת העיריה את הוראות הדין בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לידי העיריה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. ובאשר להוצאות ההליך - לאחר שנתנו דעתנו מחד לתוצאה אליה הגענו, מאידך להיקף התביעה המזערי שהתקבל ולהליך הערעור שהגיש התובע על פסק הדין החלקי, הגענו לכלל מסקנה, כי אין מקום לפסוק לתובע הוצאות משפט בנוסף לסכום הפיצוי אותו פסקנו כאמור לעיל. אי לכך, אין צו להוצאות. מכרזהפרת חובה חקוקה