קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקפאת זכויות משרד החינוך: 1. התובע, יליד 19.2.55, עבד כעובד הוראה מטעם מדינת ישראל-משרד החינוך, עד שפרש מרצון ביום 31.8.04. בהחלטה מיום 8.11.04 אושרה בקשת התובע לפרוש מן השירות ביום 31.8.04. בהחלטה מטעם משרד האוצר, החשב הכללי, מיום 10.11.04 נקבע כי על פי הוראות סעיף 102(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970 (להלן:"חוק הגמלאות") מאושרת זכאותו לגמלה החל מחודש מרץ 2015, בהגיעו לגיל 60, לקצבת פרישה בשיעור של 50% מהמשכורת הקובעת, כאשר תקופת שירותו הנושאת זכות לגמלה מסתכמת ב-25 שנים. התובע טען בתביעתו שהוותק שלו במשרד החינוך בעת פרישתו היה 26 שנים, ולא 25 כפי שכתוב בהחלטה. התובע אף טען כי יש להחיל עליו, כעובד הוראה, את סעיף 68 לחוק הגמלאות לעניין גיל הפרישה המזכה בקצבה. טען התובע כי מאז פרישתו המוקדמת ועד היום כושרו להשתכר אבד לו ונכותו הכלכלית הולכת ומחמירה, דבר כשלעצמו מהווה שינוי בנסיבות, ועל כן ביקש מבית הדין ליתן לו סעד מן הצדק ולפיו תבוטל הקפאת זכויותיו עד להגעתו לגיל 60 ותשולם לו קצבה באופן מיידי. 2. הנתבעים בתביעה הם הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר (להלן:"נתבע מס' 1" או "הממונה") ומדינת ישראל - משרד החינוך (להלן:"נתבעת מס' 2" או "משרד החינוך"). 3. הממונה הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף ולהפרדת ההליכים, שבה טען כי התובע פתח בהליך זה של תביעה שהוגשה ביום 10.9.09, בו העלה טענות בדבר פרישתו לגמלאות בחלוף חמש שנים ממועד קבלת אישור הגמלאות. לטענת הממונה, היה על התובע להגיש תובענה כנגד ההחלטה על תשלום הגמלאות בדרך של ערעור על החלטת הממונה, כמפורט בסעיף 43 לחוק הגמלאות - ולא כתביעה. אותו ערעור היה עליו להגיש תוך 60 ימים על פי תקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות") ובית הדין אינו מוסמך להאריך את המועד. על כן ביקש הממונה לדחות על הסף את התביעה הן מחמת האיחור בהגשתה והן מחמת ההליך באמצעותו הוגשה. כן טען הממונה כי לא ניתן לנהל הליך של ערעור מול הממונה והליך של תביעה מול משרד החינוך במאוחד ולכן ביקש הפרדת הליכים או מחיקתו מן ההליך. לגופו של עניין, טען הממונה כי פרישה בהקפאת זכויות משמעה כי עם הגיע התובע לגיל פרישה יגיש תביעה לגמלה ואזי תשולם קצבתו. מורים שלהם ותק של 20 שנים זכאים לקבל קצבה כבר בגיל 60 וכך גם התובע. ביום 26.6.2005 נוהלה שיחה בין גב' חנה שוורץ - מנהלת תחום בכיר (גמלאות) במשרד האוצר לבין ב"כ התובע בה הוסבר לו כי אם יגיש מסמכים רפואיים המעידים שהתובע אינו יכול להשתכר כדי מחייתו, יופנה לוועדה רפואית שתוכל לדון בהקדמת תשלום קצבתו. התובע לא הגיש מסמכים רפואיים כאמור. על כן, לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה ויש לדחות את התביעה גם לגופה. 4. משרד החינוך אף הוא ביקש לדחות את התביעה על הסף בשל הגשת התובענה כתביעה ולא כערעור, כאשר הסעד המבוקש, להקדמת תשלומי הפנסיה, אינו סעד שניתן לבקשו במסגרת תביעה רגילה, אלא במסגרת ערעור על החלטת הממונה. אותו ערעור יש להגישו תוך 60 ימים והתביעה הנוכחית הוגשה לאחר כ-5 שנים מיום קבלת אישור הגמלאות על ידי התובע. כן ביקש משרד החינוך הפרדת ההליכים שאינם דרים בכפיפה אחת. לגופה של התביעה הכחיש משרד החינוך את הוותק הנטען על ידי התובע (26 שנים), ולגרסתו הוא עבד בשירות המדינה 25 שנים ובהתאם לכך נקבע שיעור קצבתו. הוראות חוק הגמלאות מסדירות את נושא פרישת העובדים משירות המדינה, ובמקרה של התובע מועד הזכאות לגמלה יחול בהגיעו לגיל 60. על כן, ביקשה הנתבעת מס' 2 לדחות את תביעתו של התובע. 5. התובע הגיש תגובה לבקשת לדחייה על הסף ולהפרדת ההליכים. בתגובתו הבהיר כי אין מדובר בערעור על החלטת הממונה. אין לתובע לפי חוק הגמלאות עילה לערעור והתובענה הוגשה בשל שינוי דרסטי בנסיבת שבאו לאחר ההחלטה ולאחר שכבר הוקפאו זכויותיו של התובע ומשכך, התביעה היא ההליך הנכון. העילה העיקרית של התביעה נובעת מכך שהתובע סובל מ"נכות כלכלית" קשה ביותר. לגרסתו של התובע, ניתן להגיש את התביעה תוך 7 שנים ואין חובה למצות הליכים בפני הממונה. כן טען התובע כי אין הצדקה לדחות או למחוק את התביעה על הסף ויש הצדקה ליתן לו את יומו בבית הדין. 6. לאחר הדיון המוקדם הסכימו הצדדים כי אין מחלוקת עובדתית בתיק, למעט בשאלת הוותק של התובע כעובד הוראה במשרד החינוך בעת פרישתו, שאלה שתוכרע בהתאם לתעודת עובד הציבור שתוגש מטעם משרד החינוך. אכן, הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם גב' דליה שוורץ, מנהלת תחום גמלאות פיצויים והסבה במשרד החינוך, שבה הוצהר כי מעיון בתיקו האישי של התובע עולה כי תקופת השירות המזכה הינה 302 חודשים, קרי 25.16 שנים במשרד החינוך. התובע לא הביא ראיות כנגד האמור בתעודת עובד הציבור ולא סתר בדרך אחרת את הנתונים העולים ממנה. לאחר מכן הוגשו סיכומים מטעם התובע ומטעם משרד החינוך. 7. המסגרת הנורמטיבית: התובע פרש פרישה מוקדמת מרצון בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק הגמלאות, אשר קובע: יציאה לקצבה לפי רצון העובד 17. עובד רשאי לצאת לקצבה - (1) לאחר ששירת עשרים וחמש שנים, אם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת השניה; (2) לאחר ששירת עשר שנים, אם הגיע לגיל ששים או אם ועדה רפואית קבעה כי בגלל נכותו אין הוא מסוגל לעבוד בשירות המדינה; (3) לאחר תקופת שירות של עשרים שנה בהוראה, כמורה או כגננת, יהא גילו בשעת הפרישה אשר יהא. באשר למועד התשלום של הקצבה, נקבע בסעיף 46 לחוק הגמלאות: מאימתי משלמים קצבה 46. (א) קצבה תשולם ביום האחרון של כל חודש, החל מהחודש אחרי החודש שבו נולדה העילה לקצבה, אולם מי שביום כ"ח בתשרי תשכ"ה (1 בנובמבר 1967) היה זכאי לקצבה והיא השתלמה לו בפועל, תשולם לו קצבה, ולפי הענין - לשאיריו, בראש כל חודש. (א1) על אף הוראות סעיף קטן (א), תשלום בעד עדכון המשכורת הקובעת בשל חודש ינואר בכל שנה, כאמור בסעיף 9, ישולם לא יאוחר ממועד תשלום קצבת חודש פברואר של אותה שנה. (ב) עובד שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) או (3) לפני שהגיע לגיל 60 - תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו יגיע לגיל 60; אולם אם קבעה הועדה הרפואית, כי אין הוא מסוגל להשתכר כדי מחייתו מחוץ לשירות - תשולם הקצבה מהחודש המתחיל אחרי היום שבו נולדה העילה לקצבה, ואם אי-כשרו להשתכר כאמור התחיל לאחר מכן - מהחודש המתחיל אחרי יום תחילת אי-כשרו האמור. (ג) עובד שבחר בזכויות לגמלאות לפי סעיף 17א, תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו הגיע לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (בסעיף קטן זה - גיל פרישת חובה); אולם - (1) אם פרש העובד לפני הגיעו לגיל פרישת חובה מכל עבודה או משלח יד, מסיבות מצב בריאות לקוי, והחל לקבל עקב פרישה זו קצבה מכוח חיקוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, תשולם לו קצבת פרישה לפי חוק זה מהחודש שבו החל לקבל את הקצבה עקב הפרישה האמורה וכל עוד משתלמת לו הקצבה האמורה; (2) אם פרש העובד מכל עבודה או משלח יד לפני הגיעו לגיל פרישת חובה ואינו זכאי לקצבה לפי פסקה (1), תשולם לו קצבת הפרישה לפי חוק זה מהחודש המתחיל אחרי יום הפרישה מכל עבודה או משלח יד, אך לא לפני תום החודש שבו הגיע לגיל 60; (3) אם העובד אינו זכאי לקצבת פרישה לפי פסקאות (1) או (2), אך קבעה הועדה הרפואית כי העובד אינו מסוגל להשתכר כדי מחייתו מחוץ לשירות, תשולם לו קצבת הפרישה גם בתקופה שבה איננו זכאי לה לפי הפסקאות האמורות, החל מהחודש המתחיל אחרי יום תחילת אי-כשרו וכל עוד נמשך אי-כשרו האמור או כל עוד רואים אותו כמובטל לפי האמור בסעיף 127ו לחוק הביטוח הלאומי. 8. מסגרת הדיון: ב"כ התובע הבהיר במסגרת תגובתו לבקשה לדחייה על הסף ובסיכומיו כי אין הוא טוען כנגד ההחלטה על פרישתו, כפי שהתקבלה במועד שהתקבלה, אלא טענתו נולדה בשל נסיבות חדשות שהתרחשו לאחר ההחלטה. לכן, לדעתו, מדובר בתביעה ולא בערעור על החלטת הממונה. על אף אמירת ב"כ התובע, בסיכומיו חוזר ב"כ התובע על טענתו באשר לוותק של התובע כעובד הוראה בעת פרישתו - 26 שנים ולא 25 שנים כפי שנקבע על ידי הממונה. התובע כאמור לא סתר את הנתונים שנכתבו בתעודת עובד הציבור ושנלקחו מתיקו האישי. נוסף על כך, מאחר שמדובר בקביעה שבאישור גמלאות במסגרת הקפאת זכויות, בהתאם להחלטה של גב' חנה שוורץ, מנהלת תחום בכיר (גמלאות) ממשרד האוצר מיום 10.11.2004, אשר התקבלה על ידי התובע בסמוך לאחר מכן, היה על התובע להגיש ערעור על אותה החלטה תוך 60 ימים מהמצאתה, ומשלא כך נעשה, לא ניתן לתקוף את ההחלטה במסגרת התביעה הנוכחית, אשר הוגשה לבית הדין ביום 10.9.09. אותו דין חל לגבי ההחלטה על הקפאת הזכויות בעת שהחליט התובע על פרישתו מרצון. בהחלטה של גב' שוורץ נקבע כי זכאות התובע לגמלה תהיה מחודש מרץ 2015, בהגיעו לגיל 60. החלטה זו מבוססת על הוראות סעיף 46 (ב) לחוק הגמלאות, אשר קובע: עובד שיצא לקצבה לפי סעיף 17(1) או (3) לפני שהגיע לגיל 60 - תשולם לו קצבת פרישה, על אף האמור בסעיף קטן (א), מהחודש המתחיל אחרי היום שבו יגיע לגיל 60... פרישת התובע נעשתה לאחר 20 שנים מעבודה בהוראה, בהתאם לסעיף 17(1) הקובע כי עובד הוראה רשאי לצאת לקצבה: לאחר תקופת שירות של עשרים שנה בהוראה, כמורה או כגננת, יהא גילו בשעת הפרישה אשר יהא. ככל שלתובע הסתייגות באשר להחלטה הנ"ל (הקפאת זכויות) היה עליו להשיג כנגדה דרך ערעור, שהמועד להגשתו חלף מזמן, וזאת כאמור הוא לא עשה. מעבר לנדרש נתייחס לטענה לגופה. 9. החלטה על הקפאת זכויות: ב"כ התובע טען כי דין התובע שהוא עובד הוראה כדינה של "גננת", כאשר בהתאם להוראות חוק הגמלאות: "גיל הפרישה לגננת" - הגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ד' בתוספת השניה; גננת" - עובדת המועסקת כגננת; "גננת ותיקה" - גננת ששירתה עשר שנים כגננת. זכות לפרישה מוקדמת 65. גננת ותיקה רשאית, נוסף לאמור בסעיף 17, לצאת לקצבה אם הגיעה לגיל הפרישה לגננת. יציאה לקצבה לפי החלטת נציב השירות 66. (א) מקום שבסעיף 18 מדובר בגיל 60, יבוא במקומו גיל הפרישה לגננת בכל מקרה של יציאת גננת ותיקה לקצבה. אין התובע בתור "מורה" עונה להגדרה של "גננת" שנקבעה בחוק. אין מדובר ב"לאקונה" בחקיקה, כפי שטוען ב"כ התובע, אלא בהסדר שלילי: המחוקק ראה לנכון לשנות את הכלל החל על עובדי הוראה - קבלת קצבה מגיל 60 בלבד - עת מדובר בגננת (או גנן), בהתחשב במאפיינים המיוחדים של עבודה זו, הנעשית עם ילדים קטנים מתחת לגיל 6, ואופיה השונה, שהינו בחלקו פיזי. לכן, אין להחיל על התובע ההוראות המיוחדות שבסעיפים 64-66 לחוק הגמלאות ודין טענה זו, אף לגופה, להידחות. 10. טענות באשר ל"נכות הכלכלית" של התובע: התובע לא טוען ל"אי כושר לעבוד" מבחינה רפואית ולכן הוא לא ביקש לכנס ועדה רפואית, כפי שהיה רשאי בהתאם לסעיף 46 (ב) סיפא לחוק הגמלאות, כדי להקדים את המועד לקבלת הקצבה (ביטול ההקפאה). התובע מבקש להשוות את מצבו, כאשר לפי הנטען הוא לא מצליח לכלכל את עצמו ואת משפחתו, למצב של אי כושר לעבוד, ומבקש לפרש את ההוראה על פי העקרונות של חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו" ולהעניק לו סעד מן הצדק. עלינו לציין כי מדובר בטענה עובדתית, ולפיה אין התובע מסוגל למצוא עבודה עקב גילו או נסיבות אחרות, על אף שאינו בעל נכות רפואית שמונעת ממנו לעבוד, וטענה זו לא הוכחה. המחוקק התייחס למצב שבו העובד פרש מן השירות ולא עובד בכל עבודה - בסעיף 46 (ג) (2) לחוק הגמלאות, אשר קובע: אם פרש העובד מכל עבודה או משלח יד לפני הגיעו לגיל פרישת חובה ואינו זכאי לקצבה לפי פסקה (1), תשולם לו קצבת הפרישה לפי חוק זה מהחודש המתחיל אחרי יום הפרישה מכל עבודה או משלח יד, אך לא לפני תום החודש שבו הגיע לגיל 60; על כן, אין מדובר ב"לאקונה" כפי שטוען התובע. עובד שפרש ללא קצבה ואינו עובד בכל עבודה זכאי להקדמת תשלום הקצבה מהמועד בו חל לגביו "גיל הפרישה", אך "לא לפני תום החודש שבו הגיע לגיל 60" - שהינו הגיל שבו יהיה התובע זכאי לקצבה. כמו כן, אין בתקנות שירות המדינה (גמלאות) (תביעות, הצהרות והודעות), התשי"ז-1956, המחייבות להודיע על "מאורעות" שיש בהם כדי להשפיע על זכות או שיעור הגמלה, כדי להוות מקור משפטי לזכאות התובע לקצבה לפני גיל 60. בספרו של פרופ'  אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שני (פרשנות חקיקה), נבו, תשנ"ג - 1993, נכתב: "שופט המכריע בסכסוך, ...החייב אגב כך לפרש את החוק על-פי תכלית החקיקה..." (עמ' 66). "מחוקק ושופט שותפים במפעל אחד הם אורגני שונים של אותו גוף-המדינה-והם משלימים זה את זה. המחוקק יוצר את דבר החקיקה והשופט נותן לו מובן. במפעל זה המחוקק הוא השותף הבכיר. הוא יוצר את הטקסט. השופט הוא השותף הזוטר. הוא מפרש את הטקסט..." (עמ' 72). ..."שיקול הדעת השיפוטי פועל במסגרותיהם של גבולות ומגבלות. אם זאת, בגבולותיו הסבירים הוא מעניק לשופט כח בחירה בין מספר אפשרויות מוגבלות. בחירה זו, עניינה האיזון בין הנתונים השונים אודות תכלית החוק. נתונים אלה באים מלשון החוק, מכוונת המחוקק מכלל החקיקה, מהרקע החברתי, ההיסטורי והמשפטי, מעקרונות היסוד ומהחזקות השונות. לא פעם קיימת סתירה בין נתונים אלה. על הפרשן לאזן בין הנתונים השונים, תוך מתן משקל לכל אחד מהם...פעילות זו יש בה מרכיב של שיקול דעת. ודוק: שופט אינו רשאי לומר כי תכלית החוק אינה נראית לו, ולהפעיל את שיקול דעתו על מנת להגשים תכלית אחרת הנראית לו עדיפה...השופט חייב לקיים את תכלית החקיקה. הוא אינו רשאי להתעלם ממנה;היא מחייבת אותו, גם אם אינה נראית לו. פרשנות אינה כתיבה מחדש של חוק...אחד התחומים שאסור לו לשופט לעבור אותם, הוא התעלמות מתכלית החוק והגשמת תכלית שונה. לא את תכליתו שלו יגשים השופט בעשותו שימוש בשיקול דעתו, אלא את תכליתו של החוק". (עמ' 92-93). בספרו פרשנות תכליתית במשפט, הוצאת נבו, תשס"ג-2003 נכתב: "...הפרשן יעשה כל מאמץ למנוע היווצרותה של סתירה בין תכלית אובייקטיבית אינדיווידואלית לבין תכלית אובייקטיבית כללית..." (עמ' 429). המבוקש על ידי ב"כ התובע מבית הדין אינו פרשנות של הוראות החוק אלא שינוי ו/או תוספת, שאינו בחוק, תוך פגיעה בהפרדת רשויות. אכן, הרשות המחוקקת היא האחראית על החקיקה, ובית המשפט אחראי על יישום ופרשנות החוק, מה שכולל, לעיתים, ביטול של הוראה הפוגעת בהוראה אחרת, בעלת רמה נורמטיבית גבוהה יותר, כגון חוק יסוד. אין אנו סבורים כי זה המקרה שבפנינו. הממונה יישם באופן נכון את הוראות הדין הרלוונטיות והחלות על התובע ולא היו נסיבות אשר הצדיקו שינוי ההחלטה במועד מאוחר יותר על ידי משרד החינוך. בשל כך, לא מצאנו כי ניתן להעניק סעד כמבוקש על ידי התובע ודין התביעה, על כל רכיביה, להידחות. 11. לאור האמור לעיל, אנו מורים על דחיית תביעתו של התובע. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של זכויות סוציאליות ומצבו הכלכלי הנטען של התובע, אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. 12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דיני חינוךמשרד החינוך