קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת מסך בעל מניות דיני עבודה: הנתבעת 1, ב.ר.ב. תעשיות (אשפרה וייצור) בע"מ (להלן: "הנתבעת") הפעילה מכבסת קיטור באיזור התעשיה מישור אדומים. התובע, מר דוד אל, התקבל לעבודה בנתבעת ביום 1.3.03. לפנינו תביעת התובע לפיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים והחזר ניכויים שלא כדין. כנגד הנתבעת ניתן ביום 16.11.10 צו פירוק. בנסיבות אלה דין התביעה נגד הנתבעת להימחק בהתאם להוראות סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, וכך אנו מורים. יצויין בהקשר זה שמ"בקשה למתן הוראות" שהוגשה לבית משפט של פירוק, אשר צורפה לתצהיר התובע, עולה כי במסגרת הליך הפירוק מונתה מנהלת מיוחדת לבדיקת תביעות חוב של עובדי הנתבעת, ומדברי ב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 24.10.11 עולה כי אף התובע הגיש תביעת חוב למפרק. נותרה איפוא לדיון תביעתו של התובע נגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") בעילה של "הרמת מסך" לפי סעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. עד שנברר אם עלה בידי התובע להוכיח עילת תביעה נגד הנתבע לפי סעיף 6(א) לחוק החברות, נפרט את טענות התובע ותביעותיו ואת טענות הנתבעים בכתב הגנתם. התביעה וטענות הצדדים לטענת התובע, עם קבלתו לעבודה סוכם בינו לבין הנתבע כי יבוצעו הפרשות לפנסיה עבורו בסך 1,200 ₪ לחודש, כאשר מתוך סכום זה 400 ₪ יהיו הפרשות העובד ו-800 ₪ הפרשות המעביד. למרות הסיכום בנושא, נוכו משכר התובע סכומים של 400 ₪ בכל חודש אך לא הועברו לקרן פנסיה כלשהי, ואף הפרשות המעביד המובטחות לא הועברו לכל קרן פנסיה. בגין אי ביצוע ההפרשות לפנסיה נתבע פיצוי בסך 104,400 ₪ עבור 87 חודשים מתחילת עבודתו של התובע ועד להגשת התביעה (לפי 87 חודשים * 1,200 ₪), כן סך 100,000 ₪ בגין "הפסד רווחי הון מהוון". כמו כן, התובע תבע דמי חופשה עבור 116 ימי חופשה בסך 19,784 ₪, לפי 304 ₪ ליום חופשה. כן נתבעו דמי חגים בסך 19,859 ₪ עבור 7.2 שנים, וכן הפרשי דמי הבראה בסך 918 ₪. כמו כן, נתבע החזר ניכויים שבוצעו עבור טלפון נייד ועבור גילום זקיפות בסך 5,319 ₪ וכן החזר בסך 747 ₪ בגין אי תשלום דמי ביטוח לאומי בחודשים 1-3/09. אשר לחבותו האישית של הנתבע, נטען כי הנתבע הקים חברה חדשה בשם נכסי מוסקוביץ בע"מ וזאת בעוד עובדי הנתבעת לא קיבלו את כספם. נטען כי הנתבע נטל את כספי עובדי הנתבעת לכיסו. כן נטען כי בהתאם לפסיקה, אי הפרשת סכומים לפנסיה במשך תקופה ארוכה מהווה התנהלות שלא בתום לב של מעביד המצדיקה הרמת מסך. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, טרם מתן צו הפירוק, נטען כי מעולם לא ניתנה לתובע הבטחה כלשהי בעניין דמי פנסיה. לטענת הנתבעים, חבות הנתבעת בגין פנסיה היא אך ורק על פי ההסכם הקיבוצי הכללי או צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיה שתחולתם מיום 1.1.08 בלבד. כן נטען בכתב ההגנה כי נעשה עם התובע הסדר שכר "נטו", על פיו יקבל משכורת נטו בסך 6,618 ₪, בתוספת דמי הבראה וחופשה והטבות נוספות המתחייבות על פי חוק וכי על פי משכורת זו היה על הנתבעת להפריש סך של 110 ₪ לפנסיה בלבד והיא פירטה את סכומי ההפרשות לגמל שהיא היתה חייבת להפריש עבור התובע החל מתחילת שנת 2008. הנתבעת הכחישה קיומו של חוב בגין דמי הבראה או חופשה. לעניין דמי חגים נטען שהתובע הינו עובד חודשי והוכחשה חבות הנתבעים להחזיר את הניכויים שהחזרם נתבע. הנתבע הכחיש קיומה של עילה להרמת מסך ובתוך כך הכחיש כל קשר בין חברת נכסי מוסקוביץ' בע"מ לפעילותה של הנתבעת. התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם תנאי עבודתו של התובע כללו התחייבות של הנתבעת להפריש הפרשות לפנסיה עבור התובע עוד מתחילת עבודתו, הראיות מצביעות בבירור על כך שיש להעדיף בעניין זה את גרסת התובע. התובע צירף לכתב התביעה מזכר בכתב של הנתבעת מיום 1.2.05 בו מצויין שהנתבעת לא העבירה למבטחים את חובה בגין הפרשות לפנסיה של התובע עקב "קשיים כלכליים קשים ביותר". אמנם הנתבעים הכחישו את אמיתותו של מזכר זה בכתב ההגנה, אך הכחשה זו אינה מקובלת עלינו לאור אישורו של הנתבע בעדותו כי הוא חתם על מסמך מיום 4.11.07 שאף בו אישרה הנתבעת כי "בתוך חודש מהיום נדאג להסדיר את חוב החברה מול מבטחים בגין שנים עברו". יתר על כן, מתלושי השכר שהתובע הגיש לבית הדין עולה שההפרשות הפנסיוניות המופיעות בהן הן בשיעור 6%, בניגוד לגרסת הנתבעת בכתב ההגנה (על פיה חלים עליה השיעורים שנקבעו בצו ההרחבה להסכם הפנסיה הכללי משנת 2008). אנו קובעים, אם כן, שתנאי עבודתו של התובע כללו התחייבות של הנתבעת להפריש בגין התובע הפרשות לפנסיה מתחילת עבודתו. בסיכומיו העלה התובע טענה חדשה לביסוס זכאותו להפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו אשר לא נזכרה בכתב התביעה. לטענת התובע בסיכומיו, זכאות התובע נובעת גם מן ההסכם הקיבוצי הכללי בענף מכבסות הקיטור. אמנם התובע לא הוכיח שהנתבעת חברה בארגון מכבסות הקיטור בישראל, ואולם על פי צו ההרחבה הענפי הורחבה תחולת ההוראה בהסכם הקיבוצי הענפי המחילה על הצדדים את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בין התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות, על פיה הפרשות המעביד לפנסיה עומדות על 6% החל משנת 1989. לאחר שקבענו שהתובע הוכיח כי אכן הוא היה זכאי להפרשות לפנסיה מתחילת עבודתו, נשאלת השאלה אם התובע הוכיח את טענתו בדבר שיעור ההפרשות לפנסיה? כזכור, לטענת התובע הוסכם על הפרשות בסך 1,200 ₪, 800 ₪ הפרשות העובד ו-400 ₪ הפרשות המעביד. לדעתנו, התובע לא הוכיח את טענתו האמורה. מתלושי המשכורת שהתובע צירף לכתב התביעה כמו גם לתצהירו עולה כי שיעור ההפרשות של המעביד לפנסיה היו בגובה 6% מהשכר הפנסיוני, כפי שהוא מופיע בתלושי השכר לעניין הפרשות המעביד. גם הפרשות העובד אשר על פי תלושי השכר נוכו משכרו של התובע, הינן בגובה 6% מהשכר הפנסיוני כפי שהוא מופיע בתלושים לעניין הפרשות העובד. ממצא זה סותר טענת הנתבעת בדבר שיעור ההפרשות שחל עליה, אך הוא גם איננו מתיישב עם גרסת התובע בדבר שיעורי ההפרשות עליהם סוכם. לצורך ההשוואה, הפרשות המעביד לקופת פנסיה לפי תלוש שכר לחודש 6/09 היו 402 ₪, שהם 6% מהשכר לקופת גמל בגובה 6,694 ₪, ובנסיבות אלה טענת התובע כי הנתבעת התחייבה כלפיו עוד בשנת 2003 להפריש לו לפנסיה סכום חודשי של 800 ₪ אינה סבירה בעינינו. בהתאם לכך, בהעדר הוכחה מטעם הנתבעת בדבר מילוי חובתה להפריש לתובע הפרשות לפנסיה עבור התובע מתחילת עבודתו, ניתן היה לחייב את הנתבעת, לולא צו הפירוק, בפיצוי בשיעור 6% מהשכר של התובע במשך שנות עבודתו. משמעות טענת הנתבע בכתב ההגנה ובעדותו בחקירתו הנגדית לפיה נעשה הסדר עם התובע לפיו ישולם לו שכר "נטו" בסך 6,618 ₪ בתוספת זכויות סוציאליות, הנה שהרכיבים המפורטים בתלושי שכרו של התובע הנם "פיקטיביים" ונועדו אך להקטין את חובת המעביד בהפרשות הסוציאליות המגיעות לתובע. אנו ערים לכך כי שכרו החודשי "נטו" של התובע הועלה בהדרגה עד לסך של 6,618 ₪. בהתאם לכך, ערכנו חישוב של ההפרשות הסוציאליות המגיעות לתובע בגין עבודתו בהתאם לשכר הברוטו שהופיע בתלושי שכרו. להלן חישוב שערכנו המבוסס על שכר הברוטו של התובע החל מחודש 03/03 ועד למועד סיום עבודתו, בניכוי תשלומים בגין הבראה (לגביהם הודה הנתבע כי הם שולמו בנוסף לשכר ה"נטו" המוסכם של התובע). לא ניכינו תשלומים בגין "שווי טלפון נייד" משכר הברוטו מכיוון שעל אף שרכיב זה הוסף בחודש 10/06, שכרו הנטו של התובע לא היה שונה מזה ששולם לו בחודש 09/06): חודש 03/03- 6% משכר ברוטו בסך 2,416= 144.96 ₪. חודש 04/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,165 ₪ = 369.9 ₪. חודש 05/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,165 ₪= 369.9 ₪. חודש 06/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,165 ₪= 369.9 ₪. חודש 07/03- 6% משכר ברוטו בסך 5,472 ₪= 328.32 ₪. חודש 08/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,118 ₪= 367.08 ₪. חודש 09/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,117 ₪= 367.02 ₪. חודש 10/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,118 ₪= 367.08 ₪. חודש 11/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,117 ₪= 367.02 ₪. חודש 12/03- 6% משכר ברוטו בסך 6,449 ₪= 386.94 ₪. חודש 01/04- 6% משכר ברוטו בסך 6,423 ₪= 385.38 ₪. חודש 02/04- 6% משכר ברוטו בסך 6,242 ₪= 374.52 ₪. חודש 03/04- 6% משכר ברוטו בסך 6,978 ₪= 418.68 ₪. חודש 04/04- 6% משכר ברוטו בסך 8,022 ₪= 481.32 ₪. חודש 05/04- 6% משכר ברוטו בסך 8,869 ₪= 532.14 ₪. חודש 06/04- 6% משכר ברוטו בסך 8,869 ₪= 532.14 ₪. חודש 07/04- 6% משכר ברוטו בסך 6,807 ₪ = 408.42 ₪. חודש 08/04- 6% משכר ברוטו בסך 7,841 ₪= 470.46 ₪. חודש 09/04- 6% משכר ברוטו בסך 7,854 ₪= 471.24 ₪. חודש 10/04- 6% משכר ברוטו בסך 7,855 ₪= 471.3 ₪. חודש 11/04- 6% משכר ברוטו בסך 7,992 ₪= 479.52 ₪. חודש 12/04- אין תלוש לכן חישבנו על בסיס השכר של חודש קודם (7,992 ₪)- 479 ₪. חודש 01/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,822 ₪= 469.32 ₪. חודש 02/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 03/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,821 ₪= 469.26 ₪. חודש 04/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 05/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 06/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,822 ₪= 469.32 ₪. חודש 07/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,822 ₪= 469.32 ₪. חודש 08/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 09/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,821 ₪= 469.26 ₪. חודש 10/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 11/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,822 ₪= 469.32 ₪. חודש 12/05- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 01/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 02/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 03/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 04/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 05/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 06/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 07/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,823 ₪= 469.38 ₪. חודש 08/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,788 ₪= 467.28 ₪. חודש 09/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,788 ₪= 467.28 ₪. חודש 10/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,934 ₪= 476.04 ₪. חודש 11/06- 6% משכר ברוטו בסך 7,931 ₪= 475.86 ₪. חודש 12/06- אין תלוש ולכן חישבנו על בסיס השכר של חודש קודם (7,931 ₪) - 475.86 ₪. חודש 01/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,779 ₪= 526.74 ₪. חודש 02/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,780 ₪= 526.8 ₪. חודש 03/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,779 ₪= 526.74 ₪. חודש 04/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,779 ₪= 526.74 ₪. חודש 05/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,780 ₪= 526.8 ₪. חודש 06/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,779 ₪= 526.74 ₪. חודש 07/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,779 ₪= 526.74 ₪. חודש 08/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,780 ₪= 526.8 ₪. חודש 09/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,779 ₪= 526.74 ₪. חודש 10/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,780 ₪= 526.8 ₪. חודש 11/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,780 ₪= 526.8 ₪. חודש 12/07- 6% משכר ברוטו בסך 8,780 ₪= 526.8 ₪. חודש 01/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,740 ₪= 524.4 ₪. חודש 02/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,739 ₪= 524.34 ₪. חודש 03/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,740 ₪= 524.4 ₪. חודש 04/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,740 ₪= 524.4 ₪. חודש 05/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,739= 524.34 ₪. חודש 06/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,740 ₪= 524.4 ₪. חודש 07/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,740 ₪= 524.4 ₪. חודש 08/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,739 ₪= 524.34 ₪. חודש 09/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,215 ₪= 492.9 ₪. חודש 10/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,215 ₪= 492.9 ₪. חודש 11/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,214 ₪= 492.84 ₪. חודש 12/08- 6% משכר ברוטו בסך 8,214 ₪= 492.84 ₪. חודש 01/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,043 ₪= 482.58 ₪. חודש 02/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,043 ₪= 482.58 ₪. חודש 03/09- לא הוצג תלוש ולכן חישבנו על בסיס השכר של חודש קודם (8,043 ₪)- 482.58 ₪. חודש 04/09- לא הוצג תלוש ולכן חישבנו על בסיס השכר של חודש קודם (8,043 ₪)- 482.58 ₪. חודש 05/09- לא הוצג תלוש ולכן חישבנו על בסיס השכר של חודש קודם (8,043 ₪)- 482.58 ₪. חודש 06/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,025 ₪= 481.5 ₪. חודש 07/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,029 ₪= 481.74 ₪. חודש 08/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,026 ₪= 481.56 ₪. חודש 09/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,026 ₪= 481.56 ₪. חודש 10/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,025 ₪= 481.5 ₪. חודש 11/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,027 ₪= 481.62 ₪. חודש 12/09- 6% משכר ברוטו בסך 8,028 ₪= 481.68 ₪. חודש 01/10- 6% משכר ברוטו בסך 7,954 ₪= 477.24 ₪. חודש 02/10- 6% משכר ברוטו בסך 7,951 ₪= 477.06 ₪. חודש 03/10- 6% משכר ברוטו בסך 7,954 ₪= 477.24 ₪. חודש 04/10- 6% משכר ברוטו בסך 7,954 ₪= 477.24 ₪. חודש 05/10- 6% משכר ברוטו בסך 7,913 ₪= 474.78 ₪. סך הכל זכאי התובע בגין רכיב זה (87 החודשים המפורטים להם, אותם תבע) סך של 40,875 ₪. מכיוון שהתובע לא הגיש בשום שלב של ההליך בקשה לתיקון כתב התביעה כך שתכלול את החודשים העוקבים לחודש 05/10, אלא תבע בגין 87 חודשים בלבד, אין לנו אפשרות לפסוק לתובע מעבר לאלמה שנתבע על ידו. יש לפסוק לתובע סכום זהה, בסך 40,875 ₪ נוספים, בגין ניכויים משכרו של התובע בשיעור 6%, מבלי שהוכח שניכויים אלה הועברו לקרן הפנסיה. כפי שעולה מתלושי שכרו של התובע נוכו משכרו "הפרשות העובד" בכל תקופת עבודתו ולא הועברו לקרן הפנסיה. המסמכים התומכים באי העברת כספי הפנסיה ליעדם אליהם הפנינו מ-1.2.05 ו-4.11.07, כמו גם עדות התובע בתצהירו, מבססים הנחה זו. התביעה להפרשי דמי הבראה הנתבע לא הוכיח את טענתו כי לא היה הפרש דמי הבראה כנטען. אשר על כן אנו קובעים כי לולא צו הפירוק היה ניתן לחייב את הנתבעת בסך 918 ₪ שנתבעו בגין הפרשי דמי הבראה. פדיון חופשה התובע תבע 116 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו. הנתבע טוען להתיישנות תביעת התובע ככל שהיא נוגעת לתקופת עבודתו שקדמה ל-3 שנים לפני מועד הגשת התביעה, בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית. מקובלת על בית הדין עמדת הנתבע מטעמיו. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי המעסיק ניהל רישום של מאזן החופשות של התובע, כך שבמהלך כל חודש עודכן לתובע יום חופש אחד, ובחודשים שהופיע ניצול של ימי החופשה לא נפגע שכרו של התובע. כך למשל בתלוש חודש 09/10 הופיע כי לתובע "יתרה" של 9.33 ימי חופשה לאחר "ניצול" 2 ימי חופשה מתוך 10 ימי חופשה "יתרה קודמת". בחודש הנ"ל שכרו של התובע עמד על סך 6,618 ₪ נטו, כך שלא היתה פגיעה בשכרו. על כן, אנו קובעים כי הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התובע ניצל את ימי חופשותיו במהלך תקופת עבודתו. בהתאם לכך התביעה לפדיון חופשה- נדחית. התביעה לדמי חגים התביעה לדמי חגים דינה להידחות מאחר שהתובע היה עובד חודשי. התביעה להשבת ניכויים שוכנענו מכתב ההגנה ומתלושי השכר שהניכויים שהשבתם נתבעה נוכו כדין. לפיכך החלטנו לדחות את התביעה להשבת ניכויים. חיובו האישי של הנתבע התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע אישית בחיובים שניתן היה להטיל על הנתבעת לולא צו הפירוק, וזאת לפי סעיף 6(א) לחוק החברות. סעיף 6(א) לחוק החברות מסמיך את בית הדין לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, בנסיבות המפורטות בסעיף. בכתב התביעה ובתצהיר התובע לא נטען שהנתבע הוא בעל מניות בנתבעת, אלא כי הוא מנהל הנתבעת. לבית הדין לא הוגש תדפיס של רשם החברות שמפרט את בעלי המניות בנתבעת. עם זאת, הוכח להנחת דעתנו שהנתבע הינו בעל מניות בנתבעת. בדיון ההוכחות נשאל הנתבע אם בנוסף לנתבעת יש לו חברה נוספת ותשובתו היתה: "יש לי 3 חברות.." שעמן הוא מנה את הנתבעת. בהתאם לכך, בהתמלא התנאים שקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, ניתן לייחס לנתבע חוב של הנתבעת. בשאלה אם התקיימו התנאים להרמת מסך לפי סעיף 6 אנו תמימי דעים עם התובע, ומקובלת עלינו טענתו שפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעע 1137/02 יוליוס אדיב נ. החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ ואח', (ניתן ביום 19.1.03) תומך בעמדת התובע, בנסיבות בהן חברה אינה מעבירה במשך תקופה ארוכה את ההפרשות בגין עובדיה לקרן הפנסיה ומציגה לעובדים מצג כי ההפרשות מועברות. בענייננו הוכיח התובע כי הנתבעת הציגה מצג בתלושי השכר לפיה ניכויים שנוכו משכרו של התובע כהפרשות העובד לקרן הפנסיה הועברו לקרן הפנסיה, כאשר לא אלה היו פני הדברים. בכך יש כדי לבסס את הדרישה להרמת מסך. סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 267 לפקודת החברות, התביעה נגד הנתבעת נמחקת. התביעה נגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה, כדלהלן: הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 40,875 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.11 עד לתשלום בפועל. ב. שכר עבודה בסך 40,875 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.11 עד לתשלום בפועל. ג. דמי הבראה בסך 918 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.10 עד לתשלום בפועל. ד. כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. דיני חברותהרמת מסך בדיני עבודהבעלי מניותהרמת מסךמניותדיני עבודה