קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת מסך עקב אי תשלום משכורות לעובד: בפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה ושאר זכויות הנובעות מכח יחסי עובד-מעביד ופיצויי פיטורים. כמו כן מתבקש בית הדין להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבעל מניותיה. העובדות: 1. הנתבעת עוסקת במיזם המאפשר הפיכתו של לימון טבעי לגבישים ומכירתו בצורת אבקה (להלן: "המיזם"). 2. במהלך חודש 2/07 סיכמו הצדדים שהתובע יחל לעבוד אצל הנתבעת מיום 1.3.07. 3 הנתבע הציג בפני התובע טיוטת הסכם עבודה (להלן: "ההסכם"): "הואיל והעובד מועסק כעובד החברה מיום והואיל והצדדים הסכימו לעגן ולהסדיר בהסכם זה את תנאי העסקת העובד בחברה; לפיכך הוסכם בין הצדדים כדלקמן: 1. תיאור התפקיד ושעות העבודה 1.1. העובד יועסק בתפקיד מנהל כללי של החברה או בתפקיד מתאים אחר שיוטל עליו על ידי יו"ר הדירקטוריון, ויהיה כפוף לדירקטוריון. … 5. המשכורת ותשלומי תוספת יוקר 5.1. המשכורת החודשית (משכורת גלובלית) ברוטו שתשולם לעובד הינה 15,000 (חמשה עשר אלף) ₪ (להלן - "משכורת ברוטו"). משכורת הברוטו תשולם לא יאוחר מה- 9 לחודש הקלנדרי בגין החודש שחלף. 5.2. משכורת הברוטו של העובד תעודכן לאחר שלושה חודשים ממועד תחילת ההעסקה ותעמוד על 20,000 ₪. 5.3. משכורת הברוטו תעודכן לאחר ששה חודשים ממועד תחילת ההעסקה ותעמוד על 25,000 ₪ 5.4. משכורת הברוטו תעודכן לאחר תשעה חודשים ממועד תחילת ההעסקה, ותעמוד על 30,000 ₪. 5.5. החברה תשלם לעובד את תוספת היוקר ותוספות אחרות שחובה על פי דין לשלמן לעובד. 6. תשלומים נוספים וטובות הנאה 6.1. החברה תשלם ותעביר לתוכנית ביטוח המנהלים מידי חודש סכום שיהא שווה לעד 15.83% ממשכורת הברוטו של העובד (5% תגמולים, 8.33% במקום פיצויי פיטורים ועד 2.5% תשלום לביטוח אובדן כושר עבודה), ובתנאי שהעובד יפריש ויעביר מידי חודש בחודשו ממשכורת הברוטו סכום של 5% לתוכנית ביטוח המנהלים כאמור. 6.2. העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית של 30 ימי עבודה בשנה. העובד יוכל לנצל בשנה ימי חופשה, לרבות ימי חופשה צבורים, כמספר שלא יעלה על מספר ימי החופשה בגין שתי שנות העובדה. העובד לא יהיה זכאי לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו בפועל למעט במסגרת הצבירה המותרת המצויינת לעיל. … 6.6. החברה תעמיד לרשות העובד לצרכי עבודתו בחברה מכונית פרטית מסוג … 9. תקופת וסיום ההסכם הסכם זה נעשה לתקופה בלתי קצובה. כל צד יהא רשאי להביא הסכם זה לידי סיום ולסיים את יחסי המעביד עובד שבין החברה לבין העובד על ידי מתן הודעה בכתב לצד האחר בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א 2001. למען הסר ספק מובהר, כי מועצת המנהלים של החברה היא זו שתקבל את החלטה בדבר הפסקת עבודתו של העובד בחברה. …" 4. לתובע לא שולם שכרו בכל תקופת עבודתו. 5. בחודש 5/07 נמסרה לתובע המחאה על סך 10,000 ₪ שזמן פרעונה 31.5.07. ההמחאה חוללה על ידי הבנק מהטעם כי "אין כיסוי מספיק". 6. ביום 8.7.07 הועבר סך של 20,000 ₪ לחשבון הבנק של התובע. 7. לתובע הוצאו תלושי שכר לחודשים 3/07 - 8/07: חודש התשלום משכורת ברוטו משכורת נטו 3/07 15,000 ₪ 9,832 ₪ 4/07 15,000 ₪ 9,832 ₪ 5/07 15,000 ₪ 9,832 ₪ 6/07 20,000 ₪ 12,433 ₪ 7/07 20,000 ₪ 12,431 ₪ 8/07 20,000 ₪ 12,433 ₪ סה"כ 105,000 ₪ 66,793 ₪ מתוכם שולם סך של 20,000 ₪ ונותרה יתרת שכר נטו שלא שולמה בסך של 46,793 ₪. 8. בתאריך 1.9.07 התפטר התובע (נספח ב' לכתב ההגנה): " הנדון: סיום עבודתי בהמשך לשיחתנו מיום 26.08.07 , הריני להודיעך כי ברצוני לסיים את עבודתי בחברת ישראפוד. סיום עבודתי יהיה בתאריך 31.12.07." 9. בתגובה השיב הנתבע לתובע (נספח ו' לכתב התביעה): " 10/09/07 דורון שלום, ביום שלישי האחרון (04/09/2007) נפגשנו בביתי, ובאותו מעמד מסרת לי מכתב בו הודעת על סיום עבודתך בחברה. אינני יודע מהיכן הרהבת עוז להודיע על רצונך לבחור את מועד סיום העבודה ("סיום עבודתי יהיה בתאריך 31.12.07"), ובודאי שלא אוכל לקבל בקשה כזו. על כן אני רואה בהודעתך הודעת התפטרות לאלתר. על רקע הודעתך זו ובמטרה לאפשר סיום חלק ככל האפשר, אבקשך להעביר לאלתר לרשות החברה את כל הציוד שנמסר לך - מכונית, טלפון סלולרי, אוזניית בלו-טות', ומחשב נייד (כל איחור בהחזר הציוד והרכוש הנ"ל יהא על חשבונך, ואתה תישא בכל הנזקים והעלויות שיגרמו לחברה כתוצאה משימושך בהם). אבקשך להעביר את המכונית אלי הביתה עוד היום לחניה ברחוב פרופס 9, ולהעביר לידי בכתובת הנ"ל את המפתחות והרכוש הנ"ל. כמו כן, אבקשך להעביר לידי עוד היום את כל המסמכים והתכתובות שערכת עבור החברה בתקופה החולפת. שארית התשלום וכל התשלומים המגיעים למוסדות יבוצעו תוך זמן קצר." טענות הצדדים טענות התובע: 1. הנתבע העלים מהתובע עובדות מהותיות בקשר ליכולתה הכספית של הנתבעת. לפיכך, הנתבע חב אישית כלפי התובע בחובות הנתבעת. 2. הנתבע ידע שהנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה והנתבע הציג בפני התובע מצג שווא. 3. הנתבע הבטיח לתובע כי בידיו הכספים הנדרשים לצורך הפעלת המיזם ועל כן הנתבע חב אישית לחוב הנתבעת. 4. הנתבעים חבים יחד ולחוד לכל הכספים שלא שולמו מכח הסכמה אליה הגיעו הצדדים בסמוך לתחילת עבודתו של התובע. טענות הנתבעים: 1. סוכם עם התובע כי ישמש כמנכ"ל הנתבעת ותפקידו היה לנהל את הנתבעת אולם התובע לא ביצע את תפקידו. 2. התובע התפטר לאחר 6 חודשים לכן אין כל חבות כספית של הנתבעת כלפי התובע לאחר התפטרותו. 3. הנתבע הציג לתובע טיוטת הסכם בלבד אשר בפועל לא נחתם. התובע העביר הערות ההסכם. ההסכם לא נחתם ע"י הצדדים. 4. התובע מחזיק בציוד השייך לנתבעת. 5. התובע לא עבד שנה ברציפות ועל כן הוא איננו זכאי לפיצויי פיטורים. 6. הנתבע פעל כמנהל הנתבעת וכבעל מניותיה. עדויות: שמענו את עדות התובע ואת עדותו של רן בוק, אחיו של התובע. מטעם הנתבעים נשמעה עדותו של הנתבע. הכרעה: לאחר שעיינו בטענות הצדדים, שמענו את הראיות בתיק ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. מה נפקותו של הסכם העבודה ? מעיון בתלושי השכר שצורפו עולה כי הנתבעת פעלה על פי הסכם העבודה. קרי, הסכומים המופיעים בתלושי השכר הינם בהתאם לסעיף 5.1 ו- 5.2 להסכם העבודה. אומנם התובע העביר הערותיו על גבי ההסכם אך סעיף שכר העבודה היה מקובל עליו למעט הערתו בדבר הפרשות לקרן השתלמות, אחוזים מהמכירות ודרישות באשר לאחזקת רכב. אשר על כן סבורים אנו כי טיוטת ההסכם השתכללה לידי הסכם מחייב בכל הנוגע לשכר העבודה בלבד. לפיכך כל רכיבי השכר המופיעים בטיוטת הסכם העבודה שהועבר ע"י הנתבעת לתובע מחייבים את הנתבעת עד למועד בו הפסיק התובע את עבודתו בנתבעת. מועד סיום עבודתו של התובע וחלף הודעה מוקדמת: ב- 1.9.07 המציא התובע מכתב התפטרות וכתב כי סיום עבודתו יהיה ביום 31.12.07. על פי סעיף 9 להסכם, תקופת ההודעה המוקדמת הינה כאמור בחוק הודעה מוקדמת. אשר על כן משהתובע עבד 6 חודשים תקופת ההודעה המוקדמת הינה בת 6 ימים בלבד, כלומר סיום עבודתו הינו ביום 6.9.07. במכתב התפטרותו של התובע, ביקש הוא לסיים עבודתו ביום 31.12.07. במכתב התגובה של הנתבע השיב לו האחרון כי עליו לסיים עבודתו לאלתר. אשר על כן משהתובע היה נכון לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת והנתבעת ויתרה על עבודתו, על הנתבעת לשלם לתובע תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת. משקבענו שתקופת ההודעה המוקדמת הינה בת 6 ימים ומעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי לא שולם לו שכר ו/או חלף הודעה מוקדמת בגין 6 ימים בחודש 9/2007, כל שנותר לנו הוא לחשב את הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. כאמור בהסכם העבודה, שכרו החודשי של התובע בחלוף 6 חודשי העבודה הראשונים יעמוד על 25,000 ₪ ברוטו, מכאן שהתובע זכאי לחלף הודעה מוקדמת על סך של 6,818 ₪ ברוטו (6 ימים × 22 ימי עבודה בחודש / 25,000 ₪ שכר חודשי). שכר עבודה: התובע היה זכאי ב- 3 החודשים הראשונים לסך של 45,000 ₪ ברוטו וב- 3 החודשים הבאים לסך של 60,000 ₪ ברוטו, ובסה"כ 105,000 ₪ ברוטו, השווים לסך של 66,793 ₪ נטו, ובניכוי הסך של 20,000 ₪ נטו ששולם לתובע נותרה הנתבעת חייבת לתובע 46,793 ₪ נטו. נציין כי הנחת בית הדין כי משהוצאו תלושי-שכר העבירה הנתבעת את הניכויים לשלטונות המס ולכן כל שנותר לשלם לתובע הוא שכרו בנטו. התובע סיים עבודתו ביום 6.9.07 ותביעתו לבית הדין הוגשה ביום 28.9.08, לפיכך תביעתו להלנה התיישנה. חופשה שנתית: התובע היה זכאי ל- 30 ימי חופשה בשנה על פי ההסכם. היות והתובע עבד 6.2 חודשים, הוא זכאי ל- 15.5 ימי חופשה בלבד. הנתבעת לא הציגה כל מסמך המעיד כי התובע ניצל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו אצלה. בהתבסס על שכרו האחרון של התובע אצל הנתבעת והמסתכם בסך של 20,000 ₪ ברוטו, התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך של 10,333 ₪ ברוטו. דמי הבראה: התובע לא השלים שנת עבודה, לפיכך הוא איננו זכאי לדמי הבראה. החזר כספים "קופה קטנה": התובע פירט הוצאות כספיות שהוציא מכיסו הפרטי וזאת ללא כל אסמכתא המאשרת רשימה זו. נציין כי טענתו של התובע ולפיה מסר את הקבלות לנתבע 1 איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים. הכיצד התובע אשר אינו מקבל במשך חודשים שכר עבודה, מוסר חשבוניות/קבלות לנתבע ולא טורח לתעד אותן באמצעות צילומן ?! אשר על כן בהעדר אסמכתאות מתאימות באשר להוצאות אלה, הננו דוחים רכיב תביעה זה. פיצויי פיטורים וביטוח מנהלים: התובע לא סיים שנת עבודה ולפיכך הוא איננו זכאי לפיצויי פיטורים. יחד עם זאת, על פי ההסכם זכאי התובע להפרשות בגין פיצויי פיטורים. לפיכך הנתבעת תפריש לתובע כספים, אם הפרשות אלה לא נעשו, והכל כאמור בסעיף 8.2 להסכם. תשלום בגין רכב וטלפון: על פי סעיף 6.6 להסכם היה על הנתבעת להעמיד לרשות התובע רכב פרטי והיה עליה לשאת בכל הוצאות הרכב. כעולה מהעובדות, רכב הנתבעת ניתן לתובע והוא נלקח ממנו בצדק בחודש 10/07, משהתובע לא עבד יותר עבור הנתבעת. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות וכך הוא הדין באשר לתשלום בגין שימוש בטלפון. קו הטלפון שנמסר לתובע נותק כדין עם סיום יחסי עובד ומעביד. כמו כן אנו מורים לתובע להשיב לנתבע את הטלפון והמחשב הנייד, אשר נמצאים ברשותו, אם לא הוחזרו על ידו עד למועד מתן פסק-דין זה. התביעה כנגד הנתבע המסגרת הנורמטיבית: האישיות המשפטית הנפרדת הוכרה בחוק האנגלי עוד בשנת 1844 והמשכו בפסק דין סלומון נ' סלומון : "It is not another for the same person; the company is ex hypothesi distinct legal persona. As little am I able to adopt the view that the company was the agent of Salomon to carry on his business for him. In a popular sense, a company may in every case be said to carry on business for and on behalf of its shareholders; but this certainly does not in point of law constitute the relation of principal and agent between them or render the shareholders liable to indemnify the company against the debts which it incurs..." בפסק הדין - Lord Herschell Salomon V. Salomon and Co. Ltd. [1897] AC 22, House of Lords סעיף 6 לחוק החברות והפסיקה הישראלית אימצו את העיקרון של האישיות המשפטית הנפרדת: "חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת - יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, והתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית - בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעולתה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה." (דב"ע נג/205-3 וג'יה מחמוד נ' גלידות הבירה פד"ע כז 345). החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הינה דוקטרינה הרמת מסך התאגדות של החברה בעילות שנקבעו בחוק החברות תשנ"ט 1999 ובפסיקה: "העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד." (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, ניתן ביום 27.11.02 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) ועוד נקבע: "כאשר משתמשים בריש גלי, באישיות של החברה כגלימה למרמה או להתנהגות בלתי הוגנת... נציג של חברה העושה מעשה שהוא עוולה אזרחית או משתמש שלא כדין בנכסי הזולת, אפילו להנאתה של החברה... ערבוב הנכסים והעסקים הפרטיים עם נכסיה ועסקיה של החברה." (דב"ע לח/52-3 ליאור ברגר נ' ג'ורג' קאמיל פד"ע י 435). "עקרונות מדיני השליחות, מניעות, חובת הגילוי, תום הלב, ושיקולי צדק, חברו יחדיו אל העילות המקובלות של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הגמישו אותן ואף הרחיבו את תחולתן." (ע"ע 121/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) - אילת בע"מ טרם פורסם) מן הכלל אל הפרט בחינת קיומן של העילות היא, ביסודו של דבר, תולדה של תשתית עובדתית הנפרשת בפני בית הדין אשר ממנה עולה תמונת מצב של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה למטרות בעלי העניין בחברה, תוך ניצול וקיפוח הנושים ותוך פגיעה בעשיית הצדק. מהראיות שהתבררו בפנינו לא הוכח שהנתבע רוקן את נכסי הנתבעת או שערבב נכסים בין נכסיו לנכסי הנתבעת והתרשמנו שהנתבע עושה ככל שביכולתו על מנת לפרוע את חובותיה של הנתבעת (עדותו של הנתבע, עמ' 9 לפרוטוקול שורות 21-5). יחד עם זאת, מהמסכת העובדתית עלה שהנתבע הקים מיזם ושכר את שירותיו של התובע ולא שילם את שכרו של התובע מהיום הראשון לעבודתו. זאת ועוד, לאחר שהואיל בטובו הנתבע לשלם מקצת שכרו של התובע, חולל השיק שניתן על ידו מסיבת אי כיסוי מספיק. נראה שכבר בשלב ההתחלתי של העסקתו של התובע היה הנתבע מודע לכך שאין באפשרותו לשלם את שכרו של התובע והמשיך להעסיק את התובע תוך שהוא מבטיח כי ישלם לו את שכרו ("אני אשלם" [ עמ' 4 לתמלול שורה 21 ] ). ברי כי לולא הבטחה זו לא היה ממשיך התובע בעבודתו אצל הנתבעת. בנסיבות העניין סבורים אנו כי במעשים אלה קיפח הנתבע את התובע וניצל את התובע בלא ששילם לו את שכרו. אל לו לבית הדין ליתן ידו להסתתרות מאחורי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לאי תשלום שכר חודשי ותשלום זכויות קוגנטיות לעובדים. לטעמנו, הנסיבות שתוארו בתביעה, יש בהן הצדקה כדי להרים את מסך ההתאגדות על פי סעיף 6 לחוק החברות. לא נעלם מעינינו כי יתכן שהתובע ראה בנתבעת אישיות משפטית נפרדת, כפי שהדבר מתבטא במכתב התפטרותו: "ברצוני לסיים את עבודתי בחברת ישראפודס", אולם בכך אין כדי לסתור את מסקנתנו דלעיל מאחר שהתובע ראה את עצמו כעובד הנתבעת אולם המשיך לעבוד בנתבעת בשל הבטחתו של הנתבע ולפיה ישולם לו שכרו. יפים הם לענייננו דברי כב' השופט שמואל צור בביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) - אילת בע"מ (ניתן ביום 17.12.02, פורסם במאגרים האלקטרוניים): "עניין לנו ביזם כלכלי המפעיל עסק ומעסיק עובדים. לא ניתן להתייחס להעסקת עובדים כאל רכישת ציוד או התקשרות עם ספק או קבלן חיצוני. העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות  הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך. אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה, אל אותו גורם - כמו בענייננו - שבמהלך העסקים מפעיל למעשה את החברה, תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברת האם או בגופים כלכליים אחרים שלו." (שם בעמ' 8, 9) (ההדגשה במקור - א.ג.כ.) במאמר מוסגר נציין שהעובדה כי לנתבעת אין משרדים והכתובת הרשומה של הנתבעת הינה כתובתו הפרטית של הנתבע וכן שלנתבעת לא הייתה כתובת מייל והנתבעת השתמשה בכתובת המייל של הנתבע, אין לה ולא כלום עם האישיות המשפטית הנפרדת. חברה שלה מיזם חדש איננה שוכרת משרדים וכדבר שבשגרה חברות פועלות מבתיהם של בעלי מניותיהן וכך גם שימוש שעושה חברה בשם מסחרי שאינו שמה המשפטי של החברה. כל אלה אינם מעידים על פגיעה באישיות המשפטית הנפרדת. מהנימוקים שציינו לעיל סבורים אנו כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע וחובותיה של הנתבעת כלפי התובע הינם חובותיו של הנתבע. טענת הקיזוז: טענת הקיזוז בסך 28,237 ₪ שהועלתה לראשונה בתצהירו של הנתבע מהווה הרחבת חזית מאחר שהקיזוז לא נטען בכתב ההגנה. אשר על כן דינו להימחק. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד: שכר עבודה בסך 46,793 ₪ נטו. 15 ימי חופשה בסך 10,333 ₪. 6 ימי הודעה מוקדמת בסך 6,818 ₪. הנתבעת תפריש לתובע כספים לביטוח מנהלים, אם הפרשות אלה לא נעשו, והכל כאמור בסעיף 8.2 להסכם. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 1.9.07 ועד התשלום בפועל. הנתבעים ישאו בהוצאות משפט בסך 500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה. הרמת מסךמשכורת