השכר הקובע לחישוב דמי מחלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השכר הקובע לחישוב דמי מחלה: פסק דין זה עניינו בשאלה מהו השכר הקובע לעניין תשלום דמי מחלה לתובעת. רקע עובדתי 1. התובעת הינה עובדת הוראה קבועה במשרד החינוך. בתקופה הרלוונטית להליכים בתיק זה שימשה כמנהלת בית ספר ממלכתי דתי חב"ד בנתיבות (להלן - "בית הספר"), וזאת החל מיום 1.9.02. 2. בשנת הלימודים תשס"ח (שתחילתה ביום 1.9.07 וסופה ביום 31.8.08) שהתה התובעת בחופשת מחלה (אשר החלה עוד לפני כן, ביום 1.7.07; להלן - "חופשת המחלה") עקב תאונת עבודה שאירעה לה. התובעת שבה לעבודתה בבית הספר בשנת הלימודים תשס"ט. 3. בטרם יצאה לחופשת המחלה, קיבלה התובעת שכר בהיקף של 147% משרה בתוספת גמול ניהול והוצאות רכב קבועות (כמפורט בנספח ג' 9 לכתב התביעה). גם עבור החודשים 7/07 ו-8/07 השייכים לשנת הלימודים תשס"ז ושבהם כבר היתה התובעת בחופשת מחלה, שולם שכרה באותו שיעור כפי ששולם ערב יציאתה לחופשת המחלה (סעיף 7 לסיכומי התובעת). 4. בשנת הלימודים תשס"ח, שֶבה שהתה בחופשת המחלה, שולם לתובעת שכר בהיקף של משרה מלאה (100%) בלבד, ולא נכללו בו תוספת גמול ניהול והוצאות רכב (נספח ג' 10, ג' 11 ואילך לכתב התביעה). לאחר שובה מחופשת המחלה, בשנת הלימודים תשס"ט, שַבָה וקיבלה התובעת רכיבים אלה (תוספת 50% משרה, גמול ניהול והוצאות רכב) כחלק משכרה. 5. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לזכאות התובעת לגמול ניהול, תוספת 50% משרה והוצאות רכב בגין תקופת שהותה בחופשת מחלה בשנת הלימודים תשס"ח. טענות הצדדים 6. לטענת התובעת, תכלית דמי המחלה היא לאפשר לחולה ולבני משפחתו שלא לחוש חסרון כיס בתקופת המחלה. לדבריה, פרשנות הוראות "תקנון שירות לעובדי הוראה" (להלן -"התקנון"), הן על פי אומד דעתם של הצדדים, הן על פי תכליתן, הן על פי ערכי היסוד והן על פי עקרון תום הלב, מחייבת את המסקנה כי הרכיבים הנתבעים על ידה מהווים חלק קבוע ורגיל משכרה ועל כן יש לשלמם גם בתקופת חופשת המחלה. עוד טוענת התובעת, כי אילו היתה נפצעת במהלך שנת הלימודים תשס"ח, אפילו ביום שבו הֵחֵלה השנה, לא היה חולק איש על זכותה לקבל את משכורתה המלאה על כל רכיביה. לדבריה, אין מקום לשנות מכך במצב שבו חופשת המחלה שלה החלה לפני תחילת שנת הלימודים ובשל מחלתה לא יכולה היתה להתייצב לעבודה בתחילת השנה. 7. לטענת הנתבעת, הרכיבים שאותם מבקשת התובעת לקבל אינם רכיבי שכר קבועים אלא מותנים בביצוע תפקיד בפועל, והיות שבשנת הלימודים תשס"ח לא ביצעה התובעת כל תפקיד בפועל, אין מקום לשלם לה את הרכיבים הללו. עוד טוענת הנתבעת, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שרכיב גמול הניהול היה למעשה תוספת פיקטיבית שאינה נפרדת משכרה הרגיל. לדברי הנתבעת, כאשר עובד הוראה קבוע נעדר מפאת מחלה במהלך שנת לימודים, היא אמנם נוהגת לשלם את שכרו בתקופת היעדרותו בהתאם להיקף המשרה והתוספות שקיבל לפני כן, וזאת מתוך התחשבות בעובדיה, רצונה להיטיב עִמם ועל מנת שלא לפגוע בציפיות העובד שחלה במהלך שנת לימודים לקבל את שכרו המלא; ואולם, שעה שהעובד אינו מתייצב לעבודה בתחילת השנה מפאת מחלתו, כלל לא נכרת חוזה בינו לבינה ועל כן לא קמה לו הסתמכות שכזו. 8. בנוגע להחזר הוצאות הרכב, הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית לתשלום רכיב זה עבור שנת הלימודים תשס"ח, משום שתשלומו מותנה בשימוש ברכב לצורך מילוי התפקיד ובדיווח על שימוש זה, והתובעת לא השתמשה ברכבה למטרה זו בתקופת חופשת המחלה. עוד מפנה הנתבעת להוראות התקנון, שמהן עולה, לדבריה, כי עובד הנעדר מעבודתו עקב תאונת עבודה אינו זכאי להחזר הוצאות קבועות ומשתנות לרכב בתקופה זו. הנתבעת מוסיפה, כי אם בכל זאת שילמה הוצאות רכב לעובדים ששהו בחופשה עקב תאונת עבודה, הרי שהיה זה על מנת להיטיב עמם ולפנים משורת הדין, וכי לאור זאת ייתכן שהתובעת אף חייבת בהחזר הוצאות רכב אשר שולמו לה ביתר. 9. במסגרת ההליכים הסכימו הצדדים כי יוצגו שאלות לחשבת מחוז דרום בנתבעת, גב' חווה דניאל, וכי זו תגיש תשובותיה במסגרת תעודת עובד ציבור. השאלות הוצגו במסגרת החלטה מיום 13.10.10. גב' דניאל הציגה תשובותיה והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. המסגרת הנורמטיבית 10. סעיף 12(א) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 (להלן - "חוק דמי מחלה") קובע כי - "היה העובד זכאי לדמי מחלה הן לפי חוק זה והן לפי תנאי העבודה המוסכמים בינו לבין מעבידו או הנהוגים במקום עבודתו, יהיה זכאי לדמי מחלה לפי אחת מהעילות האמורות לפי בחירתו." לאור הוראה זו וכיוון שעל הצדדים חלות הוראות התקנון, הרי שהמקור הנורמטיבי הרלוונטי לענייננו מצוי בסעיף1(ג) לפרק 1.25.3.1 לתקנון, שזו לשונו - "בתקופת חופשת המחלה זכאי העובד למשכורת שהיה מקבל בעד אותו פרק זמן אילולא היה חולה והוסיף לעבוד. תקופה זו נחשבת כתקופת עבודה לכל דבר..." את הסוגיה שבפנינו יש לבחון לאור האמור בסעיף זה ועל רקע תכליתם של דמי המחלה, שהיא "לאפשר קיום לעובד ולבני משפחתו שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה." (דב"ע מז/3-95 מדינת ישראל - מתוק פריג'ה, פד"ע י"ט 159). הכרעה   11. על מנת להכריע בסוגיה המונחת לפתחנו - אם התובעת זכאית לרכיבים הנתבעים על ידה אם לאו - יש לקבוע תחילה מהי הפרשנות הראויה לדיבור "זכאי העובד למשכורת שהיה מקבל בעד אותו פרק זמן אילולא היה חולה והוסיף לעבוד." האם מדובר בשכר היסוד בלבד או שמא יש לכלול בו תוספות וגמולים שונים. טענות הנתבעת נוגעות לזכאות התובעת על פי הדין, ולדבריה, התובעת לא הוכיחה זכאותה זו; ואילו טענות התובעת מבוססות בעיקרן על קיומו של נוהג. 12. לעמדתנו, את הדיבור "המשכורת שהיה מקבל" שבסעיף 1(ג) הנ"ל, יש לפרש כמתייחס לשכרו הרגיל של העובד החולה, שאינו כולל תוספות התלויות בקיומם של תנאים מסוימים. הבחינה אם הרכיבים הנתבעים על ידי התובעת מהווים חלק משכרה הרגיל אם לאו, תיעשה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה. דהיינו, על מנת לקבוע אם רכיב שכר מסוים מהווה תשלום עבור עבודתו הרגילה של העובד, יש לבחון את רכיב השכר לגופו ואין ללמוד את מהותו מכינויו. תשלום עבור עבודתו הרגילה של העובד ייכלל בשכרו הרגיל, ואילו תשלום שכדי לקבלו נדרש תנאי מסוים או פעילות מיוחדת, לא ייכלל בשכר הרגיל (בג"ץ 862/89 מנצ'ל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(2) 37; דב"ע מה/3-150 אפשטיין - האוניברסיטה העברית, פד"ע י"ח 253; (ע"ע (ארצי) 439/06 מאיר מן - מדינת ישראל, הממונה על הגמלאות, ניתן ביום 14.4.08). 13. לאור דברים אלה יש לבחון כל אחד מהרכיבים הנתבעים. לגבי כל רכיב יש לבחון אם התובעת זכאית לו על פי דין, ולפי הצורך (אם היא אינה זכאית על פי דין) לבחון אם היא זכאית לו מכוח הנוהג המקובל אצל הנתבעת. תוספת 50% משרה 14. האם היקף המשרה שעבדה התובעת מעבר ל-100% משרה מהוות חלק ממסגרת עבודתה הרגילה? לכאורה ניתן לטעון כי התשובה לשאלה זו היא חיובית משום שעבודתה הרגילה של התובעת כמנהלת כללה בפועל, כדבר שבשגרה, עבודה גם בשעות נוספות. אלא שכעולה מפרק 1.24.1 לתקנון, אין עובד הוראה (לרבות מנהל) זכאי לקבל קביעות במשרתו מעבר להיקף של משרה מלאה (100% משרה). בנוגע לשעות נוספות קובע התקנון כי "תוקפו של כל אישור לעבודה בשעות נוספות הוא לשנת לימודים אחת לכל היותר" (סעיף 2 (ה)). מכאן, שעל פי הוראות התקנון (להבדיל מהנוהג), משרתו הרגילה של מנהל אינה כוללת בהכרח עבודה בשעות נוספות והיקף שעות אלה נקבע בכל שנה מחדש. על כן, התשלום שניתן לתובעת בגין עבודתה בשעות אלה, אין לראותו כתשלום עבור עבודתה הרגילה. 15. לאור האמור, תביעת התובעת לתשלום תוספת 50% משרה בתקופת חופשת המחלה מכוח הדין - דינה להידחות. 16. באשר לטענה בנוגע לקיומו של נוהג - השיבה גב' דניאל כי "עובד הוראה קבוע שנעדר מפאת מחלה מקבל את שכרו בהתאם להיקף המשרה שהוא קיבל בעת שהוא עבד שלא בתקופת מחלה." (תשובה לשאלה ג'). כן ציינה גב' דניאל, כי "מנהל בית ספר שנעדר מפאת מחלה, ומחלתו החלה בתקופת חופשה, מקבל שכרו המלא עבור ימי המחלה כולל ימי החופשה כאשר השכר כולל בהתאם להיקף משרתו, גמול ניהול, הוצאות רכב וכל רכיב אחר ששולם לו בתקופת עבודתו." (תשובה לשאלה ד'). מתשובות אלה עולה כי לכאורה זכאית התובעת לרכיבים הנתבעים על ידה. אלא שבתשובותיה לשאלות נוספות ציינה גב' דניאל כי - "מנהל הנעדר מפאת מחלה לתקופה ארוכה, ימשיך לקבל את שכרו, כולל גמול ניהול (אם הוא זכאי לו) ואחזקת רכב, ובאותו שיעור משרה (אף מעבר למשרה). כל זאת, כל עוד לא המשיך מחלתו לשנת הלימודים חדשה. עם המעבר לשנת לימודים חדשה, ובעודו נעדר מפאת מחלה, ישולם שכרו להיקף של משרה אחת בלבד, ללא תוספת אחזקת רכב. גמול הניהול ישולם לו אם הוא זכאי לו על פי קביעה." (תשובה לשאלה ז'; הדגשה שלי - י.א.ש.). וכן ציינה גב' דניאל כי - "עובד הוראה שהיה בחופשת מחלה במשך כל שנת הלימודים, ולא עבד אפילו יום אחד, יקבל שכרו לפי: מקסימום 100% משרה, ללא אחזקת רכב (האחזקה משולמת אך ורק למנהל המכהן בתפקידו בפועל), יהיה זכאי לתשלום גמול ניהול, אך ורק אם היה זכאי לגרירת גמול ניהול. אם אינו זכאי לגרירה, אף אם קיבל גמול ניהול בשנה שקדמה לשנת המחלה, לא ישולם גמול ניהול (מצ"ב מכתבם של הגב' תמר כהן ומר בני בנימין מנהלי תחום ביחידת השכר בחשבות המשרד בירושלים)." (תשובה לשאלה ט'; הדגשה שלי - י.א.ש.). 17. הלכה היא כי כל הטוען לקיומה של נורמה משפטית בבחינת נוהג מחייב, עליו הנטל להוכיחו (דב"ע נו/4-32 הסתדרות המורים בישראל - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, רשת עמל ואח', פד"ע לב 337, 347). לא מצאנו כי התובעת הוכיחה את טענתה לנוהג מקובל בעניין זה. תשובותיה של גב' דניאל בהירות ומצביעות על כך שהתשלום נעשה רק במהלך אותה שנת לימודים שבה חלה עובד ההוראה ולא לאחריה. התובעת לא הביאה כל ראייה לסתור גרסה זו ולא הציגה כל ראיה המצביעה על מקרה שבו שולמה לעובד הוראה תוספת מעל 100% משרה בשנה העוקבת לשנת הלימודים שבמהלכה חלה. נוסיף, כי מהדברים עולה כי כל אשר מבדיל בין התובעת לבין קבלת רכיב תוספת ה-50% משרה, הוא משך תקופת מחלתה, המועד שבו החלה מחלתה והמועד שבו שבה לעבודתה. כעולה מדברי גב' דניאל, אילו היתה נמשכת מחלתה זמן קצר יותר, והיתה מסוגלת לשוב לעבודה עם תחילת שנת הלימודים תשס"ח, או במהלכה, או-אז היתה התובעת זוכה לקבל את שכרה על מלוא הרכיבים שהיא תובעת עתה. בעניין זה, אכן איתרע מזלה של התובעת ואירעה לה תאונת עבודה שהשביתה אותה מעבודה לפרק זמן ממושך, אשר התפרש על שנת לימודים נוספת, מעבר לשנת הלימודים שבמהלכה נפגעה. ניתן לסבור כי אין כל הצדקה לאבחנה זו וכי דווקא בתקופת מחלה ממושכת יותר, דמי המחלה נחוצים יותר. אלא שכל עוד אין בפנינו מקור נורמטיבי כלשהו (בין בדין בין בנוהג) המקנה לתובעת זכאות לרכיב זה, לא ניתן להיעתר לתביעתה לתשלומו. זאת ועוד. טענת התובעת שלפיה זכאית היא לתשלום רכיב זה (תוספת 50% משרה) מכוח אינטרס הצפיות, אין בה כדי לסייע לה. על פי התקנון, עבודה בשעות נוספות מותנית בקבלת אישור ספציפי לכל שנת לימודים בנפרד ואישור זה נבחן מחדש מדי שנה בשנה, ועל כן לא קמה לעובד זכות קנויה לגרור את היקף המשרה שאושר לו בשנה פלונית לשנת הלימודים העוקבת. מכאן, וכיוון שייתכן שלא היתה מקבלת אישור לעבודה בשעות נוספות, או מקבלת אישור לעבודה בהיקף שעות אחר, ציפיית התובעת שרכיב זה ישולם לה - אינה סבירה, ואין לחייב את הנתבעת בשל ציפייתה זו. לאור האמור, התביעה לתשלום תוספת 50% משרה (בין מכוח דין בין מכוח נוהג) - דינה להידחות. 18. יודגש, כי מסקנתנו שלפיה לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של נוהג, חלה לא רק באשר לרכיב תוספת 50% משרה כי אם אף לגבי יתר הרכיבים הנתבעים על ידה, שבהם נדון להלן. החזר הוצאות רכב 19. הוראות פרק 7.6.6.3 לתקנון מורות כי - "מנהל בית-ספר בעל רכב הרשום על שמו או על שם אשתו ובעל רישיון נהיגה תקף, זכאי להחזר הוצאות נסיעה כבעל רכב אישי בדרגה 3, 4 או 5... הוראות החשב הכללי בגין זכאות לרכב אישי חלות בכללותן על המנהלים." הוראות החשב הכללי מורות במפורש כי - "עובד בעל רכב שירות או רכב אישי הנעדר מעבודתו בעקבות חופשת לידה, שמירת היריון, שירות מילואים או תאונת עבודה אינו זכאי להחזר הוצאות קבועות ומשתנות לרכב בתקופות אלו." (הוראה 4.8; הדגשה שלי - י.א.ש.). משנעדרה התובעת מעבודתה בשל תאונת עבודה (להבדיל מהיעדרות בגין מחלה שלגביה ישנן הוראות שונות), אין היא זכאית לתשלום החזר הוצאות הרכב. 20. יתר על כן, הוראות החשב הכללי מורות, כי תשלום החזר הוצאות רכב מותנה בתנאים שונים (הוראה 4.2). הלכה היא כי תשלום עבור החזר הוצאות, וכן תשלום המותנה בתנאים, אינו מהווה חלק מהשכר הרגיל. מכאן, שיש לדחות את תביעתה של התובעת לתשלום רכיב הוצאות רכב מכוח הדין. 21. באשר לקיומו של נוהג - איננו סבורים כי יש לקבל את תביעת התובעת ברכיב זה על פי נוהג, משלא הוכיחה קיומו של נוהג מקובל לתשלום החזר הוצאות רכב מקום שבו לא עבד עובד ההוראה משך שנת לימודים שלמה (ראה סעיפים 16-18 דלעיל). יתר על כן, משהיתה מודעת ו/או היה עליה להיות מודעת לכך שרכיב זה משולם כהחזר הוצאות במסגרת העבודה ומותנה בדיווח, ומשבתקופת חופשת המחלה לא ביצעה נסיעות במסגרת העבודה, וממילא ברור כי לא דיווחה עליהן, לא ניתן לומר כי לתובעת יכולה היתה להיות ציפייה סבירה לתשלום רכיב זה וממילא לא קם אינטרס ההסתמכות בעניין. 22. מהאמור עולה, כי תביעת התובעת לתשלום הוצאות הרכב (בין מכוח דין בין מכוח נוהג) - דינה להידחות. גמול ניהול 23. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לגמול הניהול. גמול ניהול משולם למנהל מעצם הגדרתו כמנהל בית הספר, והוא נועד לשקף את תחום עבודתו ואחריותו. תשלום הגמול אינו מותנה בביצוע עבודה מיוחדת מעבר לעבודתו הרגילה של המנהל, והוא אינו כפוף לכל תנאי חיצוני נוסף הכרוך בעבודת המנהל כמנהל. מכאן, שגמול הניהול מהווה חלק משכרו הרגיל של מנהל. ראיה לכך ניתן למצוא גם בכך שלאחר 8 שנות ניהול הופך הגמול לחלק בלתי נפרד מהשכר, אף אם עובד ההוראה מפסיק לשמש כמנהל, או אם מספר הכיתות בבית ספרו פחת (ראו הוראות סעיף 9 לפרק 7.6.6.1 לתקנון). אמנם שיעורו של גמול הניהול עשוי להשתנות על פי מספר הכיתות או דירוג המוסד. אלא שבענייננו, בית הספר הוא מוסד ידוע וקבוע (שגם לדברי ב"כ הנתבעת בסיכומיו (בפרק 'פתח דבר'), יש לתובעת קביעות בו בתפקיד מנהלת) וממילא, אין מדובר בתנאי התלוי בתובעת. לכך מצטרפת העובדה, כי ציפיית התובעת שעם תחילת שנת הלימודים תשס"ח ישולם שכרה על פי מעמדה ומקום עבודתה הקבוע, יש לה על מה שתסמוך. אף חוק דמי מחלה כולל "תוספת מחלקתית או מקצועית" כרכיב שיש לקחתו "בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי המחלה" (סעיף 6). מכאן, שיש לראות בגמול הניהול, המהווה תוספת מקצועית, כחלק בלתי נפרד משכרו הרגיל של מנהל ולקבוע כי התובעת זכאית לתשלום רכיב זה בגין תקופת חופשת המחלה. 24. אין לקבל את טענת הנתבעת, שלפיה, העובדה שרק לאחר 8 שנים הופך רכיב גמול הניהול לקָב?ע, תומכת בגרסתה כי התובעת אינה זכאית לו, משטרם השלימה את תקופת 8 השנים. טענת הנתבעת עשויה היתה להתקבל אילו לא היתה התובעת מוסיפה להיות מוגדרת כמנהלת ואילו לא היתה לה קביעות בעבודתה בבית הספר. אלא שבענייננו, היות שלתובעת היתה גם היתה קביעות בעבודתה כמנהלת בית הספר (ואין על כך חולק), הרי ששכרה הרגיל עבור עבודתה בו כלל את גמול הניהול, ולפחות בכל הנוגע לתקופת חופשת המחלה זכאית היא לרכיב זה. סוף דבר 25. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת רכיב גמול ניהול עבור תקופת חופשת המחלה, בשיעור שלו היתה זכאית בגין מעמדה כמנהלת בית הספר על בסיס הרכב בית הספר בשנת הלימודים תשס"ז. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שהיה קבוע לתשלום מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום המלא בפועל. משאין התובעת זכאית על פי דין לתשלום רכיב תוספת 50% משרה ורכיב הוצאות רכב, ומשלא הרימה את הנטל להוכיח קיומו של נוהג מחייב, תביעתה לתשלום רכיבים אלה - נדחית. כך גם נדחית התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש. 26. לאור התוצאה שאליה הגענו - יישא כל צד בהוצאותיו. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום. רפואהדמי מחלההשכר הקובע / משכורת קובעת